שוב צריך להוציא מהמדף את טבלאות השיאים של כל הזמנים ולנער מהן את האבק: משחקי הרעב הגיעו.
בפרקים הקודמים: במרץ של השנה שעברה, "משחקי הרעב" קבע את אחד ההישגים הקופתיים המדהימים ביותר אי פעם. הוא השיג סוף שבוע ראשון של 152 מיליון דולר בארה"ב. היו כבר סרטים שעשו יותר מזה, אבל אף אחד מהם לא היה סרט שאינו המשך, שלא מבוסס על פרנצ'ייז ותיק ובדוק, שמופץ בלי שום תלת-מימד, ושיוצא לאקרנים מחוץ לתקופת הקיץ. ברגע אחד היה ברור ש"משחקי הרעב" הוא לא רק תחילתה של סדרה, אלא אחד הפרנצ'ייזים הענקיים בעולם בשנים הקרובות. בסך הכל, "משחקי הרעב" הכניס בארה"ב בלבד 408 מיליון דולר, ורק הנוכחות של דינוזאורי הקופות, באטמן והאוונג'רס, מנעה ממנו להיות הסרט המכניס ביותר של השנה.
כדי לעמוד בציפיות, אם כן, מ"משחקי הרעב: התלקחות" נדרש לכל הפחות להתעלות על הפתיחה המפלצתית של הסרט הראשון – כלומר, להשיג את אחת הפתיחות הגדולות ביותר אי פעם. סרטי המשך לסרטים שנחשבים אהובים ומוצלחים בדרך כלל מכניסים יותר, אפילו הרבה יותר, מהסרט המקורי, כך שזה נחשב כמעט מובן מאליו שהוא יעשה את זה. היו אפילו חזאים שתהו האם שיא הפתיחה הגדולה של כל הזמנים ("הנוקמים", 207 מיליון דולר) נמצא בסכנה.
אז לא. השיא של הנוקמים נשאר שלם, ו"התלקחות" עמד במשימה, אבל בקושי. הסרט הכניס ביום שישי בלבד 70 מיליון דולר, ועל פי ההערכות המוקדמות עלה החשש שהוא בכלל לא יצליח לעבור את הכנסות הסרט הראשון. בסופו של דבר, לפי הערכות סוף השבוע הרשמיות, הסרט הכניס 161.5 מיליון דולר (וצריך לסייג: ייתכן שהמספרים הסופיים, שמתפרסמים ביום שלישי, יהיו גבוהים או נמוכים בכמה מיליונים). ביחס לציפיות, זה אפילו טיפה מאכזב – עד כמה שזה מגוחך להצמיד את המילה "מאכזב" לאחת הפתיחות הגדולות בכל הזמנים.
אז כמה זה בדיוק 161 מיליון: בהנחה שהמספר הזה ייוותר על כנו גם בתוצאות הסופיות, זאת הפתיחה הרביעית בגודלה בכל הזמנים (מאחורי "הנוקמים", "איירון מן 3" ו"הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק 2"). הפתיחה הגדולה ביותר אי פעם לחודש נובמבר, ובכלל, הגדולה ביותר אי פעם שלא במשך חודשי הקיץ. הפתיחה הגדולה ביותר אי פעם לסרט שאינו מוקרן בתלת-מימד (וזאת הקרבה לא פשוטה מצד האולפן: הקרנה בתלת היתה בוודאי מוסיפה להכנסות שלו עוד 10-15 מיליון דולר לפחות, ובכך מקפיצה אותו עוד מקום או שניים קדימה בטבלת הפתיחות הגדולות של כל הזמנים). בתחום סופי השבוע, "התלקחות" התעלה על כל סרטי "דמדומים", וגם על שני סרטי "האביר האפל", ובתוך שלושה ימים כמעט שהשווה את ההכנסות שהביא "תור 2" בשלושה שבועות. מה שאני מנסה להגיד זה שהסרט הזה הכניס הרבה כסף.
מה שעוד יותר חשוב הוא שהפעם גם הקהל מחוץ לארצות הברית מכיר את קטניס אברדין. "משחקי הרעב" היה תופעה אמריקאית למדי: ההכנסות שלו בשאר העולם היו קטנות יחסית, כנראה משום בחלקים רבים של העולם הספר עוד לא יצא, או שלא היה מוכר באותה המידה, כשיצא הסרט. עכשיו המצב שונה בתכלית. בזכות הסרט הראשון (והעובדה שג'ניפר לורנס הפכה למגה-כוכבת), עכשיו מכירים אותה בכל העולם. במדינות רבות הפתיחה של "התלקחות" היתה גדולה פי שניים ואפילו פי שלושה מזו של "משחקי הרעב" הראשון. ההכנסות מכל העולם בסופ"ש מסתכמות ב-307 מיליון דולר, ונראה שהסרט בדרך להצטרף למועדון המיליארד.
למרבה ההפתעה, היה סרט נוסף שיצא השבוע. שמו העברי, באופן הולם, הוא "הטעות הגדולה", המתאר באופן מדויק למדי את הרעיון לצאת באותו סוף שבוע עם משחקי הרעב. הקומדיה הזאת, רימייק אמריקאי של "סטארבק" הקנדי, הכניסה 8.2 מיליון דולר, או בניסוח משפיל קצת יותר, בערך אחד חלקי עשרים מהכנסות "התלקחות". ומילא התחרות הבלתי אפשרית עם קטניס, אבל "הטעות" לא הצליח אפילו להתעלות על "תור 2" שבמקום השני (14 מיליון) או על "The Best Man Holiday" שבשלישי (12.5 מיליון), ומדורג בטבלה השבועית במקום הרביעי. השנה היא לא שנה טובה לוינס ווהן: הסרט הקודם שלו השנה היה "לדפוק התמחות".
שאלה לגבי תכיפות הדוחק"ו
אני מברך על קיומו, אבל מתקשה להבין מתי הוא בדיוק יוצא: כל שבוע הוא לא, למרות שלמשך הקיץ זה כן היה כך ( בערך). האם הוא יוצא כל פעם שקורה משהו מעניין ( למשל, משחקי הרעב) וכשיש משהו פחות מעניין ( למשל, חופשת השושבין) הוא לא מדווח או שזה פשוט עניין של האם יש לך זמן לכתוב אותם?
בעיקר שאלה של האם קרה משהו מעניין.
(ל"ת)
או בקיצור,
התלקחות.
אפשר לציין לטובה את FROZEN
שהכניס 237,600 באולם אחד בלבד!
כן, אבל זאת רמאות.
דיסני תמיד עושים את זה – הם פותחים את הסרטים בהקרנה באולם הפרטי שלהם, אל קפיטן, למשך שבוע לפני ההפצה הרחבה. רק שה"הקרנה" באל קפיטן היא לא סתם הקרנה: זה בעצם אירוע VIP שכולל גם הופעה וארוחה, והכרטיסים נמכרים במחירים שבין 26 ו-51 דולר. כמובן שלצרכי הטבלה, כל הסכום הזה נחשב להכנסות של הסרט.
ג'ניפר לורנס מככבת כעת ב3 מתוך 9 הכותרות
מגניב
רשמית יש ליהוק לסקרלט וויץ' וקוויקסילבר בנוקמים 2.
http://www.hypable.com/2013/11/25/elizabeth-olsen-aaron-taylor-john-avengers-ultron/?utm_source=feedly
מדובר באהרון טיילור-ג'ונסון (קיק אס) ובאליזבת אולסון (אחות של). בעיקר מפתיע אותי שהם כל כך צעירים, הם הרבה יותר צעירים משאר הדמויות בנוקמים, אז אני תוהה אם זה עומד להיות חלק מהעלילה.
מה שכן לדעתי הצופים הולכים להסתבך למוות עם זה שקוויקסילבר מופיע גם באקס מן וגם בנוקמים בתור שתי דמויות שונות לחלוטין. אני גם תוהה אם הם פשוט לא יסבירו מאיפה הכוחות של קוויקסילבר ושל סקרלט וויץ', או ינסו למצוא לזה תירוץ מדעי, כי כרגע אין מוטנטים בעולם של הנוקמים ולהוסיף לשם מוטנטים אמור לשנות אותו בצורה די משמעותית.
אליזבת אולסן מעולה
מבחינתי היא הפסיקה להיות "אחות של" ב"מרתה מרסי מיי מרלן", שבו היא הוכיחה את עצמה כשחקנית מצוינת, בלי שום קשר לקשרים משפחתיים כלשהם. אני לא מכיר את סקרלט וויץ', אבל הליהוק הזה משמח אותי.
סקרלט וויץ' וקוויקסילבר
הילדים של מגנטו, היא מכשפה (בערך, הכוחות שלה משתנים לפי ראות זה שכותב אותה), והוא הבחור הכי מהיר בעולם, מעין הגירסה של מארוול לפלאש מ-DC בעצם. שניהם מוטנטים ובמשך שנים היו חלק מ"האחווה" של מגנטו שנלחמת באקס מן, בסרטים הם לא הופיעו ולא עשה רושם שלמגנטו יש בכלל ילדים ביקום הסרטים (למרות שקוויקסילבר כן אמור להופיע ב"עתיד שהיה" אז מי יודע אם הוא עדיין יהיה בן שלו או לא). לפעמים היה ביניהם גם גילוי עריות, אבל בסופו של דבר סקרלט התחתנה עם ויז'ן, מכונה שנוצרה על ידי אולטרון במטרה להשמיד את הנוקמים אבל בסופו של דבר הוא בגד בו והצטרף אליהם. סקרלט גם התחרפנה פעם וכתוצאה מכך גרמה להכחדתם של רוב המוטנטים בעולם באירוע המפורסם House of M.
וזה פחות או יותר כל מה שהיית צריך לדעת. מקווה שעזרתי.
לפעמים היה ביניהם גילוי עריות?...
אני יודעת שלחובבי קומיקס אמורה להיות סיבולת גבוהה, וזה לא שאני לא ליברלית והכל, אני לגמרי זורמת עם זה שהיא התחתנה עם רובוט, אבל זה כבר פשוט מוזר.
את יודעת איך זה
ערב משעמם, אין כלום בטלוויזיה, אח שלך בסביבה.
מגלים.
הרמיזות ליחסים אסורים
היו בגרסת יקום האולטימייט של הדמויות. מארק מילר, נו. הבעיה היא שכשג'ף לואב (כותב קומיקס איום ונורא וכיום בעיקר ראש חטיבת הטלוויזיה של מארוול) החליף אותו ככותב, הוא עשה יותר מלרמוז. יותר מדי.
http://scottthong.wordpress.com/2008/05/13/ultimate-quicksilver-scarlet-witch-incest-is-the-next-liberal-sexual-revolution/
אוי. ממש כואב לקרוא את הדיאלוגים האלה.
(ל"ת)
חשבתי שהרווח הכי גדול מהתפקיד
הבכיר שלואב קיבל יהיה הרחקתו מעולם הכתיבה, אבל הוא עדיין עושה זאת מדי פעם.
הציור של קפטן אמריקה בלינק הראשון הכאיב לי, פיזית.
(ל"ת)
נשפכתי מצחוק
"I am the best at what I do. And what I do is hide in the bushes and watch creepy sex"
אבל רק שאני אהיה סגור על עצמי, הטקסט שם הוא לא הטקסט המקורי, נכון? זה פוטושופ, או צייר, או כל דבר אחר?
צר לי לאכזב
אבל זה העמוד המקורי, כולל הטקסט.
אה, מה שהופך את הסצינה ליותר קריפית (מתנצל מראש): בסיפור מאוחר יותר התגלה שוולברין שכב עם אמא של וונדה ופייטרו וייתכן שהוא אבא שלהם.
(ל"ת)
איך לעזאזל וולברין הגיע למגדה?!
אני מוכנה לזרום עם הרבה דברים, כולל אלים נורדים בלונדינים שמעופפים באמצעות פטיש, אבל כל צירופי המקרים האלה (וולברין הכיר את אשתו של מגניטו לפני שהוא היה מגניטו למרות שאין בעצם שום סיבה לזה כי היא אפילו לא מוטנטית ואני לא חושבת שמישהו בכלל ידע אז מה זה מוטאנטים ואיך בכלל היה לה מצב רוח לשכב עם מישהו דקה אחרי שהבת שלה מתה והיא ברחה מבעלה) הזויים ממש.
אגב, אינסוף נקודות על זה שאתה בכלל מצליח לזכור משהו מהעלילות הללו, או באיזה יקום התרחש מה. בעיניי הכל פאנפיק אחד גדול שמשום מה נחשב קאנון.
זה קל:
חוק סטן לי לצירופי מקרים.
כאמור, זה יקום חלופי.
את חלק מהדברים זכרתי חלקית והייתי זקוק לריענון. אבל למרבה הצער, אחרי שיודעים דברים כאלה קשה מאוד למחוק אותם מהראש.
בעיקרון כן, כל מה שנכתב אחרי לי\קירבי\דיטקו\ושות' – היוצרים המקוריים – זה פאנפיק. הדור הבא של היוצרים, צעירים (אפילו בגיל העשרה) שנכנסו לתחום בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70, מעריצים שהצליחו לשדרג את התחביב למקצוע. וכך גם הדורות הבאים של יוצרי קומיקס גיבורי על עד היום. כל התעשייה מבוססת על פאנפיקים.
גילוי עריות מעולם לא היה ביקום 616
רק במוחותיהם המעוותים של מארק מילר וג'ף לואב ביקום האולטימייט. אפילו לסטן לי היו סטנדרטים.
וונדה ופייטרו היו חברי האחווה במשך שתי דקות וחצי והצטרפו לרוסטר השני של הנוקמים (קפטן אמריקה ושלושה פושעים לשעבר, התאומים והוקאיי) לאחר פרישת חברי הקבוצה המקוריים.
ובעיקרון לתמצת את כל מה שקרה לוונדה ב"התחרפנה פעם", חוטא להיסטוריה המתוסבכת של הדמות.
שאלו את מארוול על זה הרבה
מאז שבריאן סינגר אמר שהוא יהיה גם באקס-מן.
בגלל עניינים של זכויות, יש כל מיני דברים שפשוט אסור למארוול להזכיר בכלל. קווין פיג' ממארוול אמר שהוא חושב שרוב הצופים לא ממש ישים לב שזו אותה דמות. אני חושב שגם קראתי אפישהו שאפילו לא יקראו לו אותו דבר. באחד הסרטים הוא ייקרא קוויקסילבר, ובשני הוא ייקרא רק בשמו האמיתי – פיטרו מקסימוף.
אני חושב שההימנעות של מארוול
להציג קסם ב-MCU ולפתור את הכל ב"טכנולוגיה מאוד מאוד מתקדמת" או "מקור חוצני" תתערער בהמשך, כהכנה להצגת דמויותיהם של ד"ר סטריינג' וסקארלט וויץ'. אחרת אין להם שום דרך אחרת להסביר את הכוחות שלה כשאין גן מוטאנטי שאפשר לדבר אליו. גם כך הכוחות שלה מעט סבוכים להסבר (היא מוטאנטית אבל היכולות שלה גם מבוססים על קסם?)
הכוחות של סקרלט וויץ' הם הדבר הכי מקושקש שנתקלתי בו אי פעם.
מצד אחד היא מכשפה עם קסמים (איך זה בכלל קשור לגנטיקה?), ומצד שני יש לה את הגן המוטנטי הבכלל לא אמורפי שממש הגיוני שהאבולוציה תפתח "לשנות את ההסתברויות לטובתה". כן. בדיוק.
והכי נורא – היא אפילו לא היחידה ביקום של אקס מן עם הכוחות האלה! יש גם את לונגשוט.
טכנית, לונגשוט הגיע מיקום אחר. P:
אע"פ שוונדה היא מוטאנטית, אני מתקשה לראות בה חלק מעולם האקס-מן כשלאורך מרבית שנות קיומה (כמו אחיה) היא בעיקר חברת הנוקמים ושחקנית מרכזית בעולם של הקבוצה.
אני לא מכיר את סקרלט וויץ'
מעבר לדמות במשחקים שיכולה להפוך אויבים לקופסאות, אבל לארי ניבן כבר כתב על דמות שנבחרה גנטית כך שתהיה ברת-מזל ביותר (ב"עולם טבעת"). הנה דרך להסביר בערך את הכוחות שלה, לא?
היא לא תתערער.
אתה שוכח שהפעם ווידון אחראי, והוא עושה במקביל את הסדרה של מארוול/שילד.
כל הסדרה עוסקת כבר מהפרק הראשון בשאלה האם יש כוחות על – שלא הגיעו ממקור חוצני או טכנולוגיה מתקדמת.
אני די בטוח שהוא נדרש לשאלה הזו גם בכתיבת "הנוקמים 2", ושהוא יתמודד איתה יפה.
—-
אגב, התגובות שלך בעיני הן בין הכי מעניינות ומחכימות באתר. במיוחד כי אני לא שולט כ"כ בקומיקס.
התגובה שלי התייחסה בעיקר לסדרה.
סקאיי העלתה לפחות פעמיים את הנושא, שאולי יש כוחות עם מקורות טבעיים ואף קסם בעולם, אבל האחרים מיהרו לבטל אותה. אפילו אסגארד הוצגה כעולם חוצני, להבדיל מהקומיקס שם אין פקפוק בהיותם של ת'ור ובני עמו האלים מהמיתולוגיה הנורדית.*
*ביקום האולטימייט, ד"א, זה היה קו סיפור מעניין: ת'ור הוצג כגיבור עממי עם שפיות בספק שחושב שהוא באמת אל הרעם, ואף אושפז בבית משוגעים בגלל אחיו החורג וה"אוהב". בסופו של דבר זה היה חלק ממזימה גדולה של לוקי ומדינות אויב להרוס את האולטימייטס ואת ארה"ב, ועד סוף אולטימייטס 2 ת'ור הוכיח שאסגארד קיימת והוא אכן אל הרעם.
תודה על המחמאה. :)
או בקיצור, אקסמן והנוקמים זה בעצם טלנובלת קומיקס ספרדית.
(ל"ת)
יותר נכון להגיד
שקומיקס גיבורי על מיינסטרימי זה אופרת סבון\טלנובלה, לא משנה מאיזו עדה.
אולטימייטס 2
היה אחלה קומיקס, אבל ממש. ואני עוד שונא את מארק מילר (למרות שגם באולטימייטס 2 יש לא מעט מהשטויות שלו, רפרנסים מעצבנים לתרבות הפופ, אלימות וקללות מוגזמות, הפיכה של כל חברי האוונג'רס לשמוקים מעצבנים…) אבל אהבתי את הרעיון שלו לאיך חברי האוונג'רס היו מתנהגים בעולם האמיתי המודרני, איך הממשלה בטח היתה שולחת אותם לעשות את העבודה השחורה בשבילם במזרח התיכון (באמת מוזר שלא נגעו בעניין הזה אפילו קצת בסרט של ווידון) ולהראות איך הם נהיים מעורבים בכל מיני קנוניות פולטיות. זה היה רעיון מאוד מעניין שנתן לקומיקס יותר עומק מעוד סיפור גיבורי על גנרי. "הנוקמים: הסרט" לעומת זאת עם כל כמה שנהנתי ממנו היה סתם סרט גיבורי על מהנה, לא עמוק או מדהים במיוחד.
ועוד משהו שאהבתי באולטימייטס 2 היה הרעיון להפוך את המאסטרס אוף איוול ל"ציר הרשע" וחבורת טרוריסטים ממדינות שונות אבל עם מנהיג שיש לו אג'נדה שדווקא אפשר להזדהות איתה, למעשה הוא היה יותר סימפטי מכל חברי האוונג'רס בקומיקס הזה, הוא אפילו לא רצה להרוג אזרחים חפים מפשע.
אה, וסוכני שילד זו סדרה כל כך בינונית, פשוט אין בה כלום. Arrow מנצחת אותה עם ידיים קשורות מאחורי הגב.
טוב, זה כנראה המקום לשאול
אבל האם באיזה קומיקס סופר-גיבורים הראו מישהו שמצליח למצוא פתרון לסכסוך במזרח התיכון?
ממה שאני זוכר, אפילו כייבל, שהגיע מהעתיד ויכול לפרק את כדור הארץ לאטומים בעזרת המוח לא הצליח.
למה באמת לא מוציאים אותם בקיץ?
אני רואה שגם את שני הסרטים הבאים יוציאו בנובמבר. לא משתלם יותר להוציא סרטים כאלה בקיץ? מה השיקולים?
פחות סרטים גדולים יוצאים בנומבר
מה שאומר שיש פחות תחרות. בקיץ כל שבוע יוצא איזה אירוע קולנועי או שניים, בעוד בתקופה הזו של השנה יש לסרטים מרווח לנשום ('משחקי' יצא שבועיים אחרי 'ת'ור' ועד 'ההוביט' בעוד שלושה שבועות אין משהו מאיים במיוחד). וכמובן יש גם את כל החגים שעוזרים מאוד להכנסות של הסרטים.
ובכל זאת.
מהתשובה שלך אפשר להבין שבמצב הנוכחי, עדיף לאולפנים באופן כללי לשחרר בלוקבאסטרים בנובמבר. אבל אנחנו לא רואים מגמה כזו. העונה החמה הייתה וכנראה תישאר הקיץ, מהסיבה הפשוטה והמובנת שילדים ובני נוער נמצאים בחופשה ויש להם הרבה יותר זמן ללכת לקולנוע. משחקי הרעב הם סרטים לקהל היעד הזה בדיוק, ולכן נראה לי קצת מוזר להוציא אותם דווקא בנובמבר.
משחקי הרעב יכל אולי להכניס עוד כמה מליונים בקיץ
אבל זה סרט שמרבית הקהל שלו מובטח מראש והיה מגיע גם אם כל ההקרנות היו בארבע בבוקר במרתף בסיביר. אם היו מעבירים אותו לקיץ, היה צריך להוציא משם בלוקבאסטר אחר, שזקוק לקהל המשועמם והמזדמן הזה הרבה יותר. לכן עדיף לאולפן לדחות את "משחקי" לנובמבר, ולשים בקיץ פרנצ'ייזים פחות מבוססים.
תוכל לתת דוגמא לסרט\פרנצ'ייז כזה?
כי למיטב ידיעתי האולפן הוא Lionsgate, ואני לא רואה שום בלוקבאסטר ברשימת הסרטים שלהם שהיה נאלץ לזוז ולפנות מקום עבור משחקי הרעב.
אני רואה שהשיקולים שלקחו המפיצים בחשבון היו :
או להוציא את הסרט בעונה הטובה יותר אך עם ים של מתחרים, או להוציא אותו בעונה פחות טובה (כלומר פחות אנשים הולכים לקולנוע) אבל עם הרבה פחות מתחרים. ומאחר ו'משחקי הרעב' הוא פרנצ'ייז עם מעריצים רבים שיבואו לראותו לא משנה מתי הוא יוצא, הם העדיפו ללכת על האופציה השנייה.
בלי קשר, ואני סתם זורק פה את מה שעובר לי בראש : נראה לי שהסיבה שלא כל הסרטים הגדולים יוצאים בנובמבר-דצמבר היא שתקופה זו שמורה לסרטים האיכותיים יותר, ואני לא מדבר על סרטי אוסקרים, אלא על בלוקבאסטרים שנחשבים לממש טובים ("סקייפול", "משימה בלתי אפשרית 4", "שרלוק הולמס" וכו'). סרטים שהצלחתם המסחרית אינה מובטחת בכלל ונחשבים לסיכון ('קינג קונג', 'שר הטבעות') אך המפיצים מאמינים שהם טובים מספיק בשביל אפקט 'מפה לאוזן'. כאלה שרווחיהם לא תלויים בשבוע הראשון שלהם אלה בעיקר בירידות הקטנות בהמשך.
בתקופת הקיץ כל שבוע יש סרט גדול חדש, ולכן לכל בלוקבאסטר יש בדיוק שבוע אחד להכניס כמה שיותר כסף כי רוב הסיכויים שהוא יתרסק בהמשך. ולרוב מדובר בסרטים ששבוע אחד הוא כל מה שהם זקוקים לו. כי גם בלי התחרות מסביב הביקורות הקוטלות היו מורידות להם את ההכנסות מהר מאוד בכל מקרה. בעוד בתקופת סוף השנה יש לכל בלוקבאסטר כמה שבועות להניב רווחים. ואלה סרטים הזקוקים לכמה שבועות. הוא לרוב לא יפתח בענק אבל בעזרת החגים, החוסר בתחרות רצינית והביקורות המשבחות הכנסותיו ירדו לאט-לאט. כמובן שלכל אולפן יש רק סרט אחד או שניים כאלה בכל שנה (כאמור מדובר בסרטים שבהם החברה לוקחת סיכון לא קטן והצלחתם רחוקה מלהיות מובטחת. עוד לדוגמה : 'אווטאר' ו-'טיטאניק') ולכן לא הרבה סרטים כאלה יוצאים בתקופה הזאת.
'משחקי הרעב 2' הוא מקרה של חברה שאין לה סרט כזה השנה ולכן ניצלה את נובמבר והתחרות הלא מאיימת שלו בשביל הסרט שלה. כשאני חושב על זה, זה בדיוק מה ש'נמרוד' אמר, רק הפוך.
עוד סיבה אפשרית ללמה 'משחקי' יוצא בנובמבר : המפיצים איחרו עם הכרזת תאריך יציאה. כשהם רצו לבחור אחד כל השבועות השווים יותר של הקיץ היו כבר תפוסים והם נאלצו לדחות אותו לעונה השנייה הכי טובה.
עוד אחת : לא היה להם זמן להכין אותו. ההכרזה על יצירת הסרט הייתה לפני לא יותר משנה וחצי. האולפן התחיל בעבודה ישר אחרי שהסרט הראשון כהצלחת ענק ולמרות זאת הצילומים הסתיימו במרץ 2013. תאריך הפצה בקיץ היה נותן לסרט רק חודשיים-שלושה של פוסט-פרודקשן. אולי הדבר היה אפשרי, אבל למה להלחיץ את היוצרים כל כך?
אוקיי
שכנעת אותי :)
עוד הסבר אפשרי
זה שבסופ"ש של לפני חג ההודיה תמיד יוצא סרט שובר קופות המבוסס על ספר לנוער. מאז 2008 בכול סופ"ש של לפני חג ההודיה יצא סרט של הארי פוטר או דמדומים. אז עכשיו משחקי הרעב תפס את המשבצת הזו לשנה זו ולשנתיים הבאות.
lionsgate לא חיים בעולם משלהם
הם חייבים להתחשב בחברות האחרות, גם כיוון שבכל שוק שבו יש מספר מוגבל של שחקנים יש ביניהם תיאום מסויים, וגם כיוון שמספר המסכים מוגבל.
מתברר שדוקטור הו ניצח את קטניס אוורדין
במדד אחד של הכנסות ממוצעות פר-מסך בארה"ב.פרטים>>
http://www.deadline.com/2013/11/doctor-who-box-office-the-hunger-games-catching-fire
מן הסתם אין פה תחרות בכלל (אהבתי את שניהם), זה רק בגלל מספר האולמות המצומצם שפרק ספיישל ה-50 הוקרן בהם שתרם להצלחתו של דוקטור הו אבל זה עדיין מוכיח שיש לסדרה הזו קהל מעריצים גדול ונאמן ואולי דווקא כן היה מקום להקרין את זה בתלת מימד בארץ כמו שנעשה בכמה מדינות בעולם. חבל.
האם הפרק גם ישודר בארץ?
זה יכול להיות מגניב.
הפרק כבר שודר בארץ
בשידור חי, כמו בשאר העולם, בערב ה-23 בנובמבר, ב-YES ACTION. לא ברור לי למה, אבל YES כמעט ולא פרסמו את זה, אם בכלל. באמת שלא הבנתי, למה להשקיע בלהיות שותפים לשידור החי העולמי של הפרק, אחד מהאירועים הטלוויזיונים העולמיים הגדולים של השנה, בלי לפרסם בכלל שהאירוע הזה קיים?
פגיעה בבעלי חיים על הסט.
ההוליווד ריפורטר ערך תחקיר בנושא, ממצאים מאוד עגומים. האם זה יגרום למישהו כאן להחרים את "ההוביט" הקרוב? אני עדיין לא סגור על עצמי , אבל כנראה שאני די קרוב לכך.
אולי, לו הייתי מתכוונת לראות את ההוביט הקרוב.
לא לגמרי הצלחתי להבין מהכתבה מה קרה שם על הסט, אבל – איך כל כך הרבה חיות נפגעו בזמן שבכלל לא היו צילומים?
והכתבה באופן כללי מדכאת להפליא. האם הפתרון היחיד כדי לא לתמוך בהתעללות והזנחה הוא להפסיק לראות סרטים בהשתתפות בעלי חיים? האם יש מקום כלשהו שמרכז מידע לגבי מתי חיות בסרט הן ממוחשבות ומתי באמת היו על הסט?
נדמה לי שזה בלתי נמנע
אין שום מקום שבו ישנם בעלי חיים (כולל בני אדם) שאין בו, מדי פעם, התעללות או הזנחה. מה שצריך לעשות הוא לפקח ולהעניש, לא להחרים.
אבל אם הפיקוח הוא לא אפקטיבי - מה אז?
(ל"ת)
לכתוב כתבות ב-THR, מה שיגביר את הפיקוח.
אין לי הרבה ספק שהכתבה הזו תגרום לפיטוריהם של כמה אנשים, למחאה של כמה אנשים, ולהידוק מחודש של הפיקוח.
במלים אחרות, אני לא חושב שזאת בעיה מוסרית שהוליווד לא מתמודדת איתה כיאות ברמה עמוקה. יש פשלות מדי פעם, אבל הן לא נובעות מאמונה שזה לא באמת חשוב.
לא מסכים,
אתה לא משקיע מצד אחד מאות מיליוני דולרים בסרט ומצד שני טוען שקשה מדי לדאוג לכמה כבשים ועיזים, כלומר, המצב כן נובע בחלקו מ"אמונה שזה לא באמת (או מספיק) חשוב". לכן חרם לדעתי הוא דווקא הכלי הראוי יותר במקרה הזה.
הם לא טוענים שום דבר כזה.
קודם כל, כי זה לא המצב: לא חברת ההפקה, לא הבמאי ולא ארגון הפיקוח טוענים שזה לא חשוב. הם טוענים שהייתה שם פשלה, ומאוד מצטערים עליה. הוויכוח הוא האם היה ניתן למנוע אותה מראש או לא.
שנית, אתה באמת רואה את New Line מעזים לטעון משהו כמו "נו, באמת, אז כמה כבשים מתו, למי אכפת?". זה יהיה אסון יחסי ציבור עצום, כי, מה לעשות, בהוליווד לאנשים אכפת מחיות.
מה שאתה בעצם אומר הוא שעצם העובדה שהחיות מתו מעידה על כך שזה לא חשוב לאף אחד. אבל זה כמו לטעון שעצם העובדה ששחקן סדק צלע בהפקה אומרת שבטיחות השחקנים לא חשובה לאף אחד. זה מקרה בודד. הוא לא מעיד על כלום, ובטח שלא על מדיניות מכוונת שיש טעם בחרם כדי לנסות לשנות אותה.
אבל זה לא מקרה בודד,
ובכל מקרה זה ברור מאליו שתפורסם התנצלות רשמית, בין שהיא כנה ובין שלא. מלבד זאת אין כל כך הרבה סרטים הוליוודיים שמשתמשים בחיות, ולכן מקרים אחדים בשנים האחרונות כן מסוגלים לדעתי להצביע על מגמה של זלזול. אני חושב שניתן להניח בסבירות גבוהה שכן היה ב"ההוביט" ניצול וקיפוח של בעלי חיים. השאלה העיקרית מבחינתי היא באפקטיביות של החרם עצמו ולא בצידוקים לו.
הרבה הנחות.
1. אין הרבה סרטים הוליוודים שמשתמשים בחיות.
2. כמה מקרים בודדים מסרטים שונים מעידים על כלל הסרטים.
3. ב"ההוביט" היה ניצול וקיפוח מתמשך של בעלי חיים.
אני לא חושב שההנחות הללו מבוססות. אם תצליח לשכנע אותי אחרת, בהחלט יש טעם לדבר על האפקטיביות של חרם. אבל אנחנו לא ממש שם.
1.אני מודה שלא ראיתי כל אחד מהסרטים ההוליוודיים בשנים האחרונות או בכלל, אבל מהלא מעט שראיתי מעט מאוד השתמשו בחיות (כמובן שדגים וציפורים ברקע בכלל לא נחשבים). אתה מוזמן לעיין ברשימת סרטי 2013 ולהפריך את הנחתי.
2.לא עניין של כמה מקרים בודדים, אלא של חלקם מתוך כלל המקרים של שימוש בחיות בסרטים, שהן כאמור מעטים – לכן מקרים בודדים מבחינתי מספיקים להצבעה על מגמה.
3.זה נושא לדיון בכלל?27 חיות מתות זה מבחינתי "ניצול וקיפוח מתמשך של בעלי חיים" כפי שתיארת.
ולכל זה אין קשר לאפקטיביות של חרם, אם אנו יודעים בוודאות שב"ההוביט" הייתה הזנחה שגרמה למוות של בעלי חיים – גם אם היא פשלה – על טעויות משלמים. אני אחרים את הסרט רק בשביל לוודא שהאולפנים יודעים היטב עד כמה חמור העניין מבחינתי.
אבל יש רמות שונות של "חשוב".
יש "חשוב" ברמה של מטען בשווי מיליארד דולר, שההפקה תעשה *הכל* כדי להגן על שלמותו (למעט חיים אדם, מן הסתם), כי הוא שווה *מיליארד* דולר. יש "חשוב" ברמה של "מטען" אנושי, שההפקה תעשה את הנורמה המקובלת כדי להגן עליו (נגיד, לוודא שהרכב שנוסעים בו תקין מכנית, או שאין טורנדו בלוקיישן). יש "חשוב" ברמה של ארגז אגסים שמשנעים מכאן לשם, איש לא ישמח אם הוא יפול לבוץ הניו-זילנדי, אבל לא ישקיעו יותר מדי בשינוע שלו.
ומן הסתם יש הרבה אפור באמצע. השאלה היא איפה בעלי החיים ה""שחקנים"" על הסקאלה הזו. אין ספק ש"אכפת" להוליווד וגם "חשוב", אבל זו לא תעודת ביטוח מפני כלום. השאלה היא כמה "חשוב", כי מזה נגזר הטיפול כולו.
נכון, יש.
ושום דבר בכתבה הזו לא גרם לי לחשוב שבע"ח, מבחינתה של הוליווד, קרובים יותר לארגז האגסים מאשר להסעת בני אדם.
אני לא מוצא את הכתבה ההיא כרגע,
אבל קראתי לפני כשנה כתבה ארוכה, מדהימה ומרתיחה, שמתארת את הפגיעה בחיות לאורך השנים ע"י הוליווד.
מסתבר שגם כאן זה הסיפור הרגיל. אם אפשר לעשות משהו – עושים אותו. לאף-אחד לא אכפת ממי שאינו יכול להגן על עצמו.
אני חושש שאתה מניח, הרבה יותר מדי, ש"ההגנות עובדות". רק שבכל מקום שאליול פניתי בחיים שלי, גיליתי שההגנות כמעט אף-פעם לא עובדות, בעיקר כי אנשים מניחים שהם כן ולא באמת בודקים.
דיסני עד היום מפרסמים סרט שזכה באוסקר לסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר, שמציג "תהלוכת" מוות של למינגים. הייתה אגדה אורבנית כאילו הם נוהגים להתאבד בים, והסרט מראה את זה. רק שהצוות של הסרט פשוט העיף אותם לשם מהסלע וחיסל מאות למינגים שמתו בטביעה לצורך הסצנה. זה דיסני האהוב.
בסצנת המרכבות המפורסמת ב"בן חור", הסוסים נפלו, התרסקו ומתו בכוונה. פשוט מתחו כבלים על הרצפה והכריחו אותם לדהור, כדי שימעדו.
אלה סתם שתי דוגמאות. ואתה יכול כמובן לטעון ש"הן ישנות", אבל המציאות היא שהתעשייה בהוליווד עובדת כמו כל תעשייה אחרת. והיא מנצלת עד מוות (Litterally) את מי שאפשר, כל עוד אפשר. ואל תניח אוטומטית שאי-אפשר. בכתבה ההיא היו המון דוגמאות עד ימינו אנו. אני לא מוצא אותה עכשיו, אך בזמנו הצלבתי את הטענות עם עוד מקומות. הכל התברר כנכון. זה היה תחקיר מרשים.
אני כבר לא מדבר על פגיעה קבועה בטבע בשביל כל מיני אפקטים מיוחדים. אפילו בכתבה כאן מתואר מוות של המוני דגים, שנסחפו לחוף מתים במשך 4 ימים לחוף, בגלל פיצוצים שנעשו לצורך "שודדי הקאריביים." אף-אחד לא יחפש להגן על הטבע אם לא יכריחו אותו – בכל הכוח והכי חזק שאפשר.
וזה עוד לפני שדיברנו על הריסת בתי גידול שלא קשורה לבעלי חיים. למשל בסרט "האי" עם לאונרדו דיקפריו.
מה שאפשר – תמיד קורה.
אתה, כמובן, צודק.
ההנחה שלי מעולם לא הייתה שההגנות עובדות. ההנחה שלי הייתה שקיימות הגנות, ושכדי שהן יעבדו, צריך להדק את הפיקוח. באופן יסודי יותר, ההנחה שלי היא שתעשיות תמיד ינסו לעגל פינות ושאכפת להן רק מכסף, ובהתאם, שצריך עליהן פיקוח חוקי וציבורי מתמשך ותמידי.
חרם מניח שאין מספיק הגנות בתחום הספציפי הזה, או, לחלופין, שהן מופרות תדיר. התחושה שלי הייתה שזה לא המצב. יתכן שאני טועה.
מה עם עצם קיומה של הכתבה?
כמה אנשים נהרגים במהלך צילומי סרט? מדי פעם, לעתים רחוקות יחסית, שומעים על פעלולן שנהרג. או תאונת דרכים כזו או אחרת (מהסוג שמתרחש בעולמנו גם בלי שיש צילומי סרט בסביבה). לא הרבה מעבר לזה.
ואני מניח שיש קצת יותר ארגזי אגסים שהתהפכו ונפלו אל הבוץ של תעשיית הקולנוע.
או פשוט לא להשתמש בהם.
וזה אפילו יותר פשוט מלפקח, להעניש או להחרים.
זה לא,
אלא אם כן אתה מוכן להסתפק באמינות של חיות ממוחשבות ומאוד יקרות.
מבחינת פשטות, זה בהחלט יותר פשוט.
במקום להתעסק עם המון לוגיסטיקה שקשורה לאחזקת בעלי החיים, יש X עובדים שמכינים את ה-CGI. זה לא אומר שעבודתם פשוטה, קלה, מהירה או זולה, אבל זה בהחלט יותר פשוט.
אם אתה שואל אותי, אסלן ב"נארניה" היה די מדהים, למיטב זכרוני. והטיגריס ב"חיי פיי" שמתואר בקישור הנ"ל ואותו אני זוכר הרבה יותר טוב מאסלן, היה ברובו ממוחשב והיה מדהים לגמרי. לא זכור לי שהרגשתי שמשהו בו אינו טבעי. אני חושב שהייתי מקבל בלי בעיה גם טיגריס שכולו ממוחשב.
הימים של ג'ומנג'י מאחורינו. חיות אמינות זה משהו שכבר קיים בקולנוע. אולי זה לא קל ולא זול, אולי בבע"ח שמוכרים לנו (כלב, סוס) זה יהיה יותר קשה מאשר בע"ח שבמקרה הטוב ראינו במשך דקה בגן חיות (טיגריס), אבל כנראה שזה אפשרי.
לגבי ההוביט,
היה פה דיון בזמנו על הדיווחים, מהימנותם וכו'. בחיפוש (שטחי) לא הצלחתי למצוא אותו. אם אני זוכר נכון, דובר על בע"ח שנפגעו במהלך העברה מפה לשם, או תרנגולות שנטרפו ע"י כלבים. דברים הזויים כאלה.
אגב, לגבי ריצ'רד פרקר, בזמנו היו מקומות שציינו בהם שהיה רק טיגריס ממוחשב, היו כאלה שטענו שיש גם וגם. הכתבה הזו מבהירה מה היתה האמת.
טריילר ויראלי מעניין לאקס מן לשעתיד:
https://www.youtube.com/watch?v=WJiFRdX1MUg
בתקוה שלא יצאתי אהבל וכבר פרסמו את זה.
טרנטינו מודיע על הסרט הבא
וזה עוד מערבון.
אותי זה מאכזב. העובדה שטרנטינו מחליט ללכת על אותו ז'אנר פעמיים לא מפריעה לי, אבל למה דווקא מערבון ?!
אכן מאכזב.
טרנטינו מתעקש לא להתאמץ.
למה לא להתאמץ?
העובדה שבסרטיו הקודמים הוא דילג בין זאנרים לא אומר שהוא מחוייב לזה במשך כל הקריירה. אין סיבה שהוא לא יעשה עוד מערבון טוב ושונה מג'אנגו. חוץמזה יש הרבה במאים שנשארים יחסית באותו הז'אנר ומצליחים להוציא סרטים מצוינים.
בגלל שטרנטינו לא עשה משהו מקורי כבר הרבה מאוד זמן
כולל 'ג'אנגו' שהיה סרט טוב בגדול, אבל בנוסף גם מחזור ענק של רעיונות ושחקנים שהוא עבד איתם בעבר.
טרטינו לוקח את הזמן בין סרט לסרט. הוא מתחיל מאפס, כותב תסריט, מלהק, ואז מביים. בנוסף הוא לא מתחיל לעבוד על סרט מיד אחרי שהוא סיים סרט, הוא לוקח הפסקה, גונז רעיונות, עושה דברים אחרים.. כל זה גורם זה שכל 4 שנים בממוצע הוא מוציא סרט. ואז כשסוף סוף נחשפים לעבודה שונה מגלים שהיא.. לא כל כך שונה ממה שהוא עשה לפני. בכולם יש את אותו סיפור נקמה, כותרות ענקיות, מוזיקה של אניו מוריקנה, מספר מכובד של שחקנים שהוא עבד איתם בעבר. והפעם אפילו הז'אנר זהה לסרט הקודם. לא יודע, לא ראיתי את הסרט בכדי לשפוט אבל ממבט ראשוני, נראה שזה לא סגנון אישי, ואני חושש שאפילו עצלנות זאת כבר לא. אני פוחד שמה שקרה זה שפשוט לבמאי המקורי והמוכשר הזה כבר אין יותר מדי מה לחדש לי.
הסיבה שהתאכזבתי
היא שסרטי מערבונים הם סרטים שקשה לחדש בהם משהו, ואפילו שג'אנגו היה מעולה הוא לא באמת הביא איזשהי אמירה או הסתכלות מזוית אחרת על סרטי מערבונים, וזה בסדר גמור, אבל לפי דעתי כל מה שטרנטינו יכל לעשות עם מערבון, הוא עשה בג'אנגו, והייתי מעדיף שהוא ימשיך הלאה ולא יעשה עוד מאותו דבר (כמובן שמוקדם להגיד, אבל זה ממש לא מקרה בלתי אפשרי)
טרנטינו אמר
בזמן הראיון שבו הוא חסף את הז'אנר את הדברים הבאים:
"It's not a 'Django' sequel, but it's another Western, and the thing is I had so much fun doing 'Django' and I love Westerns so much, that after I taught myself how to make one, it's like 'well okay, now let me make another one now I know what I'm doing.'"
ואת האמת שאני יכול להבין למה הוא מתכוון, חוץ מזה האמרה הזאת שומרת אותי אופטימי בנוגע לסרט.
מערבון הוא הז'אנר הכי אמריקאי שאפשר לחשוב עליו, בעיני.
כשטרנטינו החליט לעשות מערבון, הוא מיקם אותו שנתיים לפני מלחמת האזרחים, במה שהיא אחת מהתקופות הכי חשוכות של אמריקה. ובמערבון הזה, במקום לקחת ריינג'ר או שריף לבן, הוא שם בתור הגיבור של הסרט עבד שחור. אולי זכות הראשונים שייכת למל ברוקס בעניין הזה, אבל בעיני, זה מבריק. בתור מערבון קלאסי ולא פארודיה או וריאציה כלשהי על מערבון, למקם בתפקיד הראשי (ולא בתור הסיידקיק) דמות של עבד שחור זה משהו שלא ראיתי עד עכשיו.
רק חבל שדג'נאגו היה אחד הדברים הכי חלשים ב"דג'אנגו".
(ל"ת)
אוף, אני לבד במערכה ככל שזה נוגע לג'אנגו פון-שאפט.
אני פשוט ממש אהבתי את פוקס בסרט הזה. בסצנת הסיום, כשהוא מחסל את קנדילנד, הייתה לי ממש צמרמורת, ובאופן כללי הוא היה פשוט ממש חמוד. לו סמית' היה משחק, אני חושב שהדמות של ג'אנגו הייתה מקבלת קצת יותר אהבה.
חיבבתי את ג'יימי פוקס.
אבל דג'אנגו היה כ"כ משעמם! הוא ואשתו המעצבנת, הם ממש החווירו ליד שולץ וקנדי, ואפילו הדמות של סמואל אל. ג'קסון, שגם היא לא זכורה לי כמעניינת במיוחד (ראיתי את הסרט רק פעם אחת כשיצא, אולי אני לא זוכר טוב…) אבל לפחות ג'קסון היה כ"כ אדיר בתפקיד שזה עוד היה נסלח. סצינת הסיום הייתה סבבה – לא בזכות פוקס, בזכות טרנטינו – אבל היא לא השתוותה לסיום האחר של הסרט שבא יותר מוקדם. *זה* מבחינתי היה הקליימקס של הסרט וכל מה שבא אח"כ היה אכזבה לעומתו. אולי בגלל שהמפתח לסוף ההוא היו שולץ וקנדי, בניגוד לדג'אנגו בסיום האחר…
(זה אני מתלונן על התסריט של הסרט. יש לי עוד כמה תלונות בכיס. כיף של סרט והכול, אבל אי איך לעזאזל נתנו לזה אוסקר?)
אני לא יודע עד כמה אפשר לקרוא לג'נגו מערבון קלאסי.
קודם כל, טרנטינו בעצמו הגדיר את הסרט לא כמערבון אלה כ-southern, ומרגישים את זה. החצי הראשון של הסרט הוא יחסית מערבון-שני אקדוחנים מסתובבים בין עיירות ובערבה וצדים ראשים וכל זה. החצי השני שונה-זה פשוט סרט אקשן שמרחש בתקופת העבדות. למערב הפרוע יש הרבה פחות נגיעה לחלק הזה.
ובכל מקרה כל סרט של טרנטינו הוא בתכל'ס פשוט סרט של טרנטינו. קיל ביל, ממזרים וכלבי אשמורת הם בכאילו שלושה סרטים מז'אנרים נפרדים לגמרי, ועדיין הם יותר מתכתבים עם הז'אנרים האלה ופחות נמצאים בתוכם (אולי כלבי אשמורת קצת פחות, כי הוא היה בתחילת הקריירה של קוונטיןף לפני שהוא נהיה פלצן).
את רעיון שתי המערכות שלך אני מקבל.
אבל דרומון? ברצינות? הגיאוגרפיה היא מה שמונעת ממך להסתכל על ג'נגו כמערבון?
שמע, בין השאר.
הרי כל החוקים של ז'אנר המערבון נבעו מהתנאים שהיו באותה תקופה באזור הזה (או מהאגדות עליהם, לפחות). אני לא מכיר מספיק את אמריקה של אותה תקופה כדי להגיד לך בדיוק מה היה ההבדל בין המערב לדרום או כל דבר כזה, אבל כמו שאמרתי ג'נגו מרגיש כמו ז'אנר אחר. ההתמקדות שלו היא בסוגיית העבדות, וזה מן הסתם עלילה שלא הייתה יכולה לקרות במקום שהוא לא דרום ארה"ב. לא באותה צורה. אז כן-הגיאוגרפיה משפיעה.
לך אולי זה מרגיש כמו ז'אנר אחר.
מבחינתי המדברים הצחיחים (וגם ההרים המושלגים – כן, יש גם מערבונים עם שלג), המוזיקה של אניו מוריקונה, הפאתוס הטרנטינואי (שהוא עצמו שאוב מז'אנר המערבון) – זה המערבון. מה תאמר על "המחפשים", המערבון של ג'ון פורד, אחת מיצירות המופת הידועות והקלאסיות של הז'אנר, שמתרחש בטקסס (כמו "אומץ אמיתי" – שניהם, כלומר)? כן, "המערב הפרוע" הוא מאפיין כלשהו של ז'אנר המערבון, אבל הוא בכלל לא חובה. יפה לטרנטינו שהוא יודע להבדיל בין דרום למערב, אבל מיקום של הסרט על המפה לא משפיע בשום צורה שהיא על השיוך הז'אנרי שלו. עצם העובדה שהוא מערבון שעוסק בעבדות לא מונעת ממנו להיות מערבון, היא מסייעת לו להיות מערבון מעניין, וכזה שיש בו אמירה והסתכלות חדשה על הז'אנר.
כל המאפיינים שהזכרת שייכים לחלק הראשון של הסרט.
וקצת לסוף.
הגיאוגרפיה לא חייבת לשנות-ראיתי עלילות שלא מתרחשות בכלל באמריקה, או שמתרחשות בעתיד-ואין לי בעיה לקרוא להם מערבון.
מה שאני אומר זה, שאצל ג'נגו הגיאוגרפיה *כן* משנה. לא סתם הבמאי של הסרט מתקן את מי שקורא לו מערבון, כי פה יש חשיבות למיקום-כל הפוקוס של הסרט נובע מזה.
שוב, מערבון זו הגדרה לא פשוטה. המאפיינים שלו, מבחינתי (מעבר למיקום) זה מקום מבודד ובלי חוק, שבו כל אדם עושה מה שנכון בשבילו. הגיבור בדר"כ יהיה בחור קשוח וחזק, לפעמים רודף צדק, ולרוב יפעל לבד. הדרך לפתירת סכסוכים היא באמצעות כוח, והקונפליקטים בסרטים כאלה הן פשוט כסאחים בין אנשים, שבגלל חוקי המקום הופכים לקרבות יריות ואקשן. בלי עלילה להצלת העולם וכאלה.
זה, בצורה ממש גסה, הדרך שבה אני רואה מערבון. החצי הראשון של ג'נגו נכנס להגדרה הזו יחסית יפה (למרות ששוב, לדעתי זה יותר מהכל סרט של טרנטינו. אבל זה נכון לכל הסרטים של הבחור). החצי השני די משולל מהמאפיינים האלה-רובו זה פשוט מו"מ עסקי בין שני אנשים עסקים, שסובב סביב נושא העבדות והמטרה שלו זה להציל את הבחורה (שזה גם תימה שדי נעדרת ממערבונים. המניעים בסרטים כאלה יותר אגואיסטיים בדר"כ). בסוף זה נהיה סרט אקשן, אבל סרט אקשן ממש לא חופף למערבון.
דוגמה לסרט שעושה את מה שאתה אומר שג'נגו עושה, כלומר מערבון קלאסי עם טוויסט-בלתי נסלח. כל המאפיינים החזקים, אפילו הקלישאות-של המערבונים שם, ובצורה חזקה מאוד, ועדיין הסרט מתעלה מעל ומצליח להגיד משהו על כל הז'אנר בצורה אדירה. לא רק שהוא לא מפחד מהקלישאות האלה, הוא משתמש בהם ואפילו מראה איך הן נוצרו.
בשביל לחדד, אני אחזור על הטיעון שלי-אני לא אומר שג'נגו ומערבון זה שני ניגודים. פשוט יחסת את החדשנות שלו לזה שהוא עושה מה שעושה תוך כדי שהוא מערבון קלאסי. לדעתי הוא ממש לא מערבון קלאסי, ולדעתי אין בו חדשנות.
מערבונים זה ז'אנר שאני אשמח לראות יותר ממנו,
וטרנטינו הוא בין הבמאים הבודדים שאולי ירצו לעשות מערבון ספגטי סטייל "הטוב הרע והמכוער", ולאלה אני באמת מתגעגע.
אבל עושה רושם שכל מה שמדליק את האיש בשנים האחרונות זה סרטי תיקון היסטורי למיניהם, אז בטח זה יהיה סרט נקמה של האינדיאנים באדם הלבן או משהו.
אני לא יכול לחשוב על במאי פחות מתאים מטרנטינו
בשביל לעשות סרט בסגנון "הטוב הרע והמכוער".
למה?
זה אחד הסרטים שהוא הכי אוהב, והכי הושפע ממנו-ורואים את זה. הסרטים של טרנטינו הם סרטים מונעי דמויות שאף אחת מהן לא טובה או רעה באופן מוחלט (טוב, לרוב), הוא משלב את האלימות והאקשן עם הרבה הומור, הוא מת על מערבונים והוא קצת קאמפי. כל אחת מההגדרות האלה יושבות מצויין על "הטוב.." וכו'.
ברור שאני לא אומר שהסרט שטרנטינו יעשה יהיה משהו באותה רמה של איכות. אני לא חושב שטרנטינו עשה סרט ממש טוב כבר די הרבה שנים. אבל מבחינת תחומי עניין של הבמאי, אין מישהו שיותר *סביר* שיעשה סרט כזה, בלי קשר למידת ההתאמה.
אוקיי, הנה ספוילר מפתיע ל"מהיר ועצבני 7":
פול ווקר ככל הנראה נהרג בתאונת דרכים.
http://hollywoodlife.com/2013/11/30/paul-walker-dead-car-crash-accident-explosion-dies-40/
קצת too soon, אתה לא חושב?
אני לא מעריץ שרוף שלו או משהו, אבל בכל זאת…
פול ווקר נהרג בתאונה
(ל"ת)