זו אמורה להיות התקופה שבה הקופות מתחילות להפשיר מהקפאון של החורף, לקראת שוברי הקופות של הקיץ, אבל איזה קיפאון? ינואר ופברואר היו גדולים מאוד, ורשמו (מבחינת ההכנסות הכוללות של כל הסרטים) כמה שיאי קופה. למרבה הצער, זה כלל הצלחה גדולה יחסית לסרטים כמו "טעון הגנה" (נוראי) ו"לא תשכח" (לא ראיתי. אומרים שזה רע), שהכניסו שניהם מעל 100 מיליון דולר. ודווקא השבוע הנוכחי נחשב למאכזב. אני כבר לא סומך על לוח השנה.
בכל אופן, השבוע הוא בעיקר סיפור של הצלחה גדולה ושל כשלון גדול.
1. הלורקס – 39.1 מיליון דולר
אילו זה היה השבוע הראשון של "הלורקס", לא היתה לאולפן האנימציה הצעיר Illumination שום סיבה להתלונן. זה סכום מכובד לגמרי בשביל סרט אנימציה שאיננו המשך, ואפילו לא מגיע מדיסני, פיקסאר או דרימוורקס. אבל זה לא השבוע הראשון שלו, אלא השני: בסוף השבוע שעבר "הלורקס" הכניס 70 מיליון דולר, הרבה הרבה מעל לציפיות, ובעשיריה הגדולה של הפתיחות הגדולות ביותר אי פעם לסרטי אנימציה. נכון לעכשיו, עם הכנסות כוללות של 122 מיליון דולר, הוא הסרט המצליח של השנה. הוא קיבל ביקורות טובות למדי ואין ספק שהוא מושך גם ילדים וגם מבוגרים. רגע, כנראה שיש ספק, כי בארץ הוא יופץ בדיבוב לעברית בלבד. הגיוני.
2. ג'ון קרטר – 30.6 מיליון דולר
חברת דיסני יודעת היטב לשווק סרטים לילדים ולילדות, אבל כשהיא מנסה – והיא מנסה, שוב ושוב – ליצור סדרות סרטים מצליחות עבור קהל טיפה יותר מבוגר, היא נכשלת שוב ושוב. כמו "הנסיך הפרסי" וכמו "טרון: המורשת" לפניו, "ג'ון קרטר" היה סרט יקר (מאוד) שהיה אמור לבנות פרנצ'ייז ארוך ומצליח, סטייל "שודדי הקאריביים". ונכשל. 250 מיליון דולר, זה התקציב המדווח של "ג'ון קרטר", לא כולל פרסום. בסוף השבוע הראשון שלו הוא הכניס 30 מיליון דולר, מה שהיה יכול להיות מכובד אם רק ההשקעה בסרט לא היתה כל כך מטורפת. בשביל סרט שבנו עליו כל כך הרבה, 30 מיליון דולר זה פשוט לא מספיק, ואם הסרט לא יתברר כהצלחה מטורפת מחוץ לארה"ב, אפשר לשכוח מסרטי המשך.
והאירוניה היא
שכל הפרסומות והטריילרים ששוחררו ל"ג'ון קארטר" תייגו אותו (בענק) כ- The First Big Blockbuster of the Year. האדם מתכנן ואלוהים צוחק, או משהו.
יותר נכון לומר
בן אדם מתכנן תוכניות , ואלוהים צוחק צחוקיות.
אני חושב שזה יותר שאם אתה עושה סרט אל תאמין בו כל כך
בסופו של דבר הוא יפתיע אותך בקופות, לטובה או לרעה (וכנראה שלרעה).
אבל למה, בעצם?
אם הם מאמינים שיש להם בידיים חומר טוב, למה לא לנסות שוב, רק הפעם לעשות עבודה טובה יותר בשיווק?
כי אז מחלק הסמים יתפוס אותם
.
(ל"ת)
חבל
חבל, ג'ון קרטר הוא דווקא סרט נחמד, ומגיע לו המשך.
היו לא מעט סדרות סרטים גרועות (אך מצליחות) יותר שהמשיכו אותן הרבה מעבר למה שהיה נחוץ…
אני קראתי שכבר עובדים על המשך לסרט
המפיקים ג'ים מוריס ולינדסי קולינס והוא יקרא "ג'ון קרטר: אלוהי המאדים"
ומבוסס על הספר באותו השם
(ל"ת)
המפיקים והבמאי אמרו שהם מתכוננים להמשך
לפני שהסרט יצא כי הם כנראה האמינו שהוא יצליח.
אם הוא לא יהיה הצלחה מטורפת מחוץ לארה"ב או משהו אז דיסני לא יאשרו המשך.
הערת שוליים היה אמור לצאת השבוע בארה"ב, נכון?
מה מצבו מבחינת הקופות?
הוא התחיל בהפצה מצומצמת. מאוד
2 בתי קולנוע בלבד. ככה שהוא הרוויח 50,000 דולר בלבד. זה מעולה בהתחשב להפצה. אני חושב.
מצוין
אמנם מוקרן בשני אולמות בלבד אבל הוא סרט האינדי עם הממוצע לאולם הגבוה ביותר
http://www.deadline.com/2012/03/specialty-box-office-roadsides-friends-with-kids-debuts-strong-footnote-and-jiro-bow-strong/
Mars Attacks disney!
מצטרף לכשלון האדיר "דרושות אמהות במאדים"
אני מצליח להתנחם שאולי בכל זאת נראה המשך ל"ג'ון קארטר"
מחוץ לארה"ב הוא הסרט דווקא הצליח מאוד, עם 70 מיליון דולר. אותי זה משמח כי הסרט היה כיפי ואני רוצה לראות המשך.
מאוד בספק אם זה מספיק.
ההפרש בין ההשקעה וההכנסות של הסרט בארה"ב כל כך גדול שהוא צריך להיות להיט ע-נ-ק מחוץ לארה"ב כדי להחזיר את ההשקעה. 70 מיליון זה לא רע, וכנראה שהסרט לא יהיה אסון קופתי בשביל דיסני אחרי הכל, אבל זה לא מספיק בשביל המשך. נראה כאילו הסרט הולך בכיוון דומה מאוד ל"הנסיך הפרסי": 90 מיליון דולר הכנסות בארה"ב, 244 מיליון בשאר העולם. סה"כ – 335 מיליון דולר. זה ממש ממש לא מעט, ובכל זאת זה לא מספיק כדי להצדיק סרט המשך, כשהסרטים האלה כל כך יקרים.
מעניין שאף אחד מלובשי החליפות לא מעלה על דעתו,
או לפחות לא מצליח לשכנע את החליפות של חבריו, שאולי כדאי לתקצב את הסרטים בקצת פחות כסף.
בדיוק בנושא זה
http://www.nytimes.com/2012/03/12/business/media/ishtar-lands-on-mars.html?_r=1&ref=movies
ההשוואה שם בין "אישתר" ל-"ג'ון קרטר" נראית לי לא במקום
יכול להיות שמה שנאמר בכתבה נכון, ושהאולפן המשיך לשפוך כסף על השיווק של הסרט למרות שהיה לו ברור שיש לו אסון ביד כדי לא להרגיז את הכוכבים (וואלה? וורן ביטי ודסטין הופמן? כאילו, שני שמות מוכרים והכל, אבל הם היו מגנט-צופים כזה גדול ב-1987? יותר, נגיד, מאדי מרפי?). יכול להיות שאנדרו סטנטון קיבל יד קצת יותר מדי חופשית בכל הנוגע ל-"ג'ון קרטר", ובהתחשב בזה שזה הסרט המצולם הראשון שלו, זו היתה טעות. ובכל זאת, יש הבדל גדול.
האולפן לא ציפה מהקהל לבוא לראות את "ג'ון קרטר" בזכות השם של סטנטון על הפוסטר, בניגוד לזה של ביטי והופמן על הפוסטר של "אישתר" (ואני תוהה שוב: וואלה?). הוא ציפה שסטנטון יעשה סרט שיצליח להביא את הקהל. בנושא הזה יש לסטנטון קבלות: הוא חתום על שניים-שלושה מסרטי האנימציה המצליחים ביותר בהיסטוריה. שוב, יכול להיות שב-"ג'ון קרטר" הוא עשה הרבה מאוד טעויות, ויכול להיות שהאולפן היה צריך לרסן אותו, ויכול להיות (בעצם, בטוח) שאף אחד באולפן לא יעז לגלגל לפתחו של סטנטון את האשמה – אבל כאן הדימיון בינו לבין כוכבי "אישתר" נגמר. כי לא משנה כמה כסף עלתה לאולפן ההרפתקה של "ג'ון קרטר", ההצלחה של הסרטים הקודמים שלו עדיין רשומה על שמו. לזרוק אותו מכל המדרגות זו יריה ברגל אם לא בראש – פחות מיום אחרי שזה יקרה, כל אולפן אנימציה בהוליווד ירוץ אליו עם חוזה, ולאף-אחד לא יהיה אכפת מ-"ג'ון קרטר" שגרם לאולפן (אחר) להפסיד כסף. הם ירצו שסטנטון יעשה בשבילם סרטים כמו "באג לייף", "מוצאים את נמו" ו-"וול-אי" שגרמו לאולפן (אחר) להרוויח כסף, והרבה.
בקיצור, יכול להיות שהיחס לסטנטון בדיסני הוא חיובי יתר על המידה, אבל את היחס הזה הוא הרוויח ביושר, כי המאזן שלו עדיין חיובי יתר על המידה. וזו תופעה מאוד לא ייחודית, אגב: ספילברג הוא במאי של כמה משוברי הקופות הכי גדולים בהיסטוריה, ולמרות לא-מעט פלופים בפילמוגרפיה,
האירוניה היא שלתעשיה ששופכת עשרות מליארדים בשנה
על סרטים כושלים, יש את החוצפה להאשים בהפסדים שלה אנשים המורידים סרטים מהאינטרנט.
לא רוצים להפסיד כסף? תתחילו בלא להפסיד כסף.
90% מכל דבר הם חרא.
משהו יכול להיות מוצלח רק ביחס לדברים אחרים, אף אחד לא היה מתלהב מנולאן כל כך אם כל סרט שני היה האביר האפל וכל שלישי היה אינספשן.
זה לא רק הוליווד – כמה ספרים כושלים יש? כמה סדרות? כמה משחקי מחשב? קומיקסים? אופרות? מגדלי חצילים מקצועיים? תמיד תהיה סקאלה של לא מוצלח עד מוצלח, וה-90% התחתונים שלה יהיו חרא. זה נקרא חוק סטרוגן.
סטרג'ן.
ובתקציב של ג'ון קרטר אחד אפשר לייצר בערך 50,000 ספרים גרועים. או בערך 50,000 ספרים טובים. וזה בשכר שיגרום לסופרים בארץ להזיל ריר. ועכשיו, מה הקשר בין מה שכתבת לתהיה שלי?
אני מתקשה להבין את ההגיון מאחורי מה שאתה אומר.
למה אתה מניח שסרטים שמוציאים עליהם סכומים "שפויים" יותר הם רווחים יותר או נפסדים פחות, באחוזים, מסרטים בעלי תקציב מפלצתי?
למה אתה מניח אחרת?
(ל"ת)
ובנסיון לוודא את המובן מאליו,
מצאתי את המאמר הזה – http://www.stern.nyu.edu/cons/groups/content/documents/webasset/uat_024304.pdf
לא התעמקתי בפרטים, אבל החזר ממוצע לסרט שהופק ע"י אולפנים – 153%. החזר ממוצע לסרט עצמאי – 1055%.
כן, אבל זה כסף קטן.
אל תיצמד לאחוזים, תיצמד למספרים המדויקים.
רווחים של 955% מסרטים בתקציב קטן יכולים להיות פחותים מרווחים של "רק" 53%" אבל מתקציב ענק. (סליחה על התחביר הקלוקל, אין לי חשק לחשוב עכשיו איך לנסח את המשפט הזה בצורה תקנית).
אפשר להשקיע מעט כסף בדבר מסוים שדי בטוח שייתן רווחים בחזרה, אך בסופו של דבר זה מסתכם ברווח סולידי.
ואפשר להשקיע הרבה מאוד כסף בדבר מסוכן (צריך לזכור שאין לך פה רווח ודאי של 53%, זה ממוצע, וכמו שידוע לנו יש סרטים בעלי תקציב ענק שהצליחו הרבה מעבר לזה (אווטאר לדוגמא), ויש גם לא מעט פלופים), אך אם ההימור יתגלה כמוצלח- הרווחת הרבה יותר כסף ממה שתרוויח באפשרות הראשונה.
אין שיטה שיותר טובה מהאחרת, שתי הדרכים לגיטימיות. ואכן אנו רואים שיש אולפנים קטנים שפועלים לפי האפשרות הראשונה, ואולפנים גדולים שפועלים לפי האפשרות השנייה. אל תצפה מהאולפנים הגדולים לשנות את דפוס הפעולה שלהם, סה"כ זאת דרכם והיא מצליחה להם ממש לא רע (לא הייתי מתנגד ל53% כמו שלהם..)
אגב, זה המקום להגיד – אאל"ט זוהי הודעתי הראשונה, נעים להכיר.
אני גולש קבוע באתר מאז שהוא התחדש, והייתי גולש פעם ב… לאתר הישן (בעיקר לקרוא ביקורות, לא עקבתי אחרי רוב הפתילים וכו').
אולי אחר-כך אחפור קצת במאמר לראות
אם יש נתונים סטטיסטיים שיעזרו לי לבנות מודל באקסל, אבל אינטואיטיבית, אם תקח מאה סרטים שהופקו בשני מליון דולר – תוחלת הרווח שלך תהיה גבוהה בהרבה מאשר סרט אחד שהופק ב-200 מליון. אני מניח שאם הייתי יודע יותר סטטיסטיקה ממה שאני מעמיד פנים שאני יודע, הייתי מסוגל לנמק את זה טוב יותר מאשר "אינטואיטיבית".
את מספר האוואטרים אפשר לספור על אצבע אחת. ודוגמאות קונקרטיות מטעות. אני בטוח שכל אולפן יעדיף את "החתונה היוונית שלי" או את "פרוייקט המכשפה מבלייר" על פני עוד ג'ון קארטר. רק מה, לאף אחד אין את היכולת לחזות איזה סרט בתקציב אפסי יהיה המכשפה מבלייר הבא. אבל דוגמאות קונקרטיות מטעות, כאמור.
ומבחינתי, כמובן, הסבירות שבין 200 סרטים בתקציב אפסי יהיו הרבה סרטים שאני אוהב, גדולה מהסבירות שאוהב סרט ב-200 מליון דולר. כן, יש מדי פעם איזה בלוקבאסטר חינני. אבל לא הרבה מהם. וב-200 סרטים, גם אם על רובם אני לא אשמע, סביר להניח שיסתתרו לא מעט פנינים. אבל רגע, אני סוטה. לא על זה דיברתי. מבחינת רווח וסיכון, ברור לי למדי שהבפקת סרטים בתקציב נמוך יש הרבה פחות סיכון. ולגבי תעשיה שמעמידה פנים שהיא נאבקת על חייה, הם שופכים המון כסף על הבלים.
אה, וברוך הבא.
אבל השאלה היא לא איזה סרט תאהב יותר
אלא איזה סרט ירוויח יותר, וכאן אין מה לעשות- התשובה די ברורה-
יש הרבה יותר סיכוי שסרט של 200 מליון דולר יצליח בקופות.
אני בכוונה מתעלם מהמשוואה שלך של סרט אחד שתקציבו 200 מליון = 200 סרטים בתקציב אפסי. כי זה לא נכון אם בודקים את זה מבחינת היכולת להשקיע בסרטים. גם אם עלות סרט היתה מליון ומטה – לא מספיק רק לזרוק כסף, צריכים להקים צוותים שלמים על כל סרט שיטפלו בהרבה אספקטים (הפקה, הפצה וכו').
אני מניח שהמשוואה יותר קרובה לסרט אחד ענק= עשרות בודדות של סרטים בעלי תקציב נמוך.
ופה לא בטוח שדווקא עשרות הסרטים ירויחו יותר מהסרט בעל התקציב הענק.
זאת המציאות – סרטים מרוויחים באופן יחסי לתקציב שלהם – בגלל זה פלופים למיניהם מצד אחד, או "פעילות על טבעית" מצד שני, הם חריגים. יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.
אם אתה מתעקש להתווכח עם המשוואה שהצעתי,
ההסתייגות שנראית לי יותר הגיונית היא שפשוט אין מקום לכל כך הרבה יותר סרטים בקולנוע. אין די אולמות הקרנה, וכמובן וכמובן שלצופים אין די זמן (או כסף) לצפות בהכל. אין כאן לינאריות – תוחלת הרווח של 200 סרטים היא לא פי 200 מתוחלת הרווח של סרט אחד שהופק באותם תנאים.
ההנחה שלך הגיונית, אבל הוליווד לא
ולכן ההנחה שלך מוטעית. מפיקים ואולפנים בכלל, מעדיפים סרטים עם כמה שיותר תקציב. כשהתקציב הוא קטן, ככה סיכויי הרווח שלהם קטנים. בעיקר של המפיקים, כן? האולפנים עלולים בסוף לפשוט רגל, אם כי לרב זה מתאזן לטובה.
ואני חייבת לציין – הסרטים הקטנים והזולים יותר שעושים כזה החזר, הם מאוד מעטים, ויתרה מזאת – אם תנסה לעשות מאה סרטים בשני מיליון דולר, יהיה לך הרבה יותר קשה לעשות אותם ככה שהם יהיו רווחיים מספיק, לעומת אם תלך ותשקיע את המאה-מאתיים מיליון בסרט אחד או שניים.
וזאת הזדמנות נהדרת לשאול:
מה ההבדל בין אולפנים למפיקים?
אולפנים - חברה, גוף מסחרי
מפיקים – אנשים פרטיים/ שכירים של האולפן.
עזר? :-)
בלי לקרוא את המאמר מתחילתו ועד סופו,
נדמה לי (ותקן אותי אם אני טועה) שהוא עושה טעות אחת בסיסית – הטיית הישרדות לסרטים עצמאיים.
הוא מחשב את ההכנסות של סרטים עצמאיים *שהופצו*, ומגיע למסקנה שהם בממוצע רווחיים יותר. עד כאן הכל נכון, אבל התמונה היתה משתנה לחלוטין אם היית סופר את כל הסרטים העצמאיים *שהופקו*. עבור סרט עצמאי, עצם ההגעה להפצה היא נצחון. הרבה מאוד סרטים עצמאיים שכבר נעשו לא מוצאים מפיץ, או שנקברים בהפצה ל-DVD או לטלויזיה בלבד. כדי לקבל את התמונה המלאה צריך לשקלל גם את ההכנסות שלהם – אפס, או קרוב לזה.
מה שכן: עבור האולפנים זו עיסקה נהדרת. במקום להתאמץ ולהשקיע 10 מיליון דולר בהפצת סרט שלך תדע אם ייצא טוב או רע, הם הולכים לסאנדנס, צופים ב-100 סרטים עצמאיים שנעשו בכסף של אנשים אחרים, מוצאים את זה שנראה הכי טוב או בעל הפוטנציאל המסחרי הטוב ביותר, וקונים אותו ב-10 מיליון דולר, מתוך תקווה (שלעתים קרובות מתגשמת) שהוא יכניס הרבה יותר. זאת עיסקה הרבה פחות טובה ליוצרי 99 הסרטים האחרים.
נשמע הגיוני מה שאתה אומר.
אבל כמה כסף נשפך על ידי האולפנים הגדולים לתוך 'גהינום ההפקה'? מרכישת אופציה להפקה ועד השקעת כסף בשלבים מוקדמים כאלו ואחרים של הפקה?
(אין לי מושג. ואם למישהו יש מושג, זה דווקא די מעניין לשמוע.)
לא לגמרי הבנתי את השאלה שלך, בכנות
אם בא לך להסביר אותה או לנסח מחדש, ייתכן שתהיה לי תשובה. ולו כזו ראשונית.
ואפרופו – דג אדום, היתה לך הזדמנות להציץ בסרט העצמאי ההוא שהשארתי לך אצל רידס? אולי תתעניין לשמוע שהוא אשכרה נשקל להפצה על ידי כמה חברות הפצה מהגדולות יותר, ולמרות ששתיים מהן דחו אותו בסופו של דבר כי הוא "קטן מדי" (קרי – אין בו כוכבים מוכרים, אין בו מספיק אפקטים בומבסטיים) הן היו בהתלבטות גדולה כי הוא מצוין לדעתן. שתי החברות האחרות במו"מ, ממה שהבנתי. זה די חסר סיכוי (כי נו, אין כוכסים או אפקטים וגו'), אבל מאוד יעניין אותי לשמוע את דעתך.
נניח אני אולפןמפיק.
מסתובבים אצלי פרוייקטים רבים, בשלבים שונים של הפקה. לחלקם, רק קניתי את האופציה להפיק. שלחתי צ'ק שמן לסופר, כדי לשמור לעצמי את זכות הראשונים. לאחרים אולי כבר נכתב תסריט. לאחרים כבר נעשתה עבודת עיצוב. אחרים אולי אפילו צולמו. ומכל אלו, לא כולם רואים אור. לא כולם מגיעים להפצה.
אז צודק רד שחלק ניכר מסרטי האינדי לא מגיעים להפצה. אבל באותה מידה גם חלק ניכר(?) מסרטי האולפנים לא מגיעים להפצה (אני מניח שרוב אלו שלא מופצים לא הושלמו כלל). אם כך, איזה חלק מהוצאות האולפן\מפיק הולך על פרוייקטים שנרקבים שנים על גבי שנים במחסן?
דוגמא קיצונית, אני מניח, היא 'איש למנשה'. הפסידו המון כסף על הסרט הזה. אבל בטח הוא לא היחיד.
http://en.wikipedia.org/wiki/Development_hell
http://en.wikipedia.org/wiki/Post-production_hell
http://en.wikipedia.org/wiki/Shelved
(ושוב הבאג שמעיף סלאשים מכותרות ההודעות…)
יש הבדל בין לוכסן/קו-נטוי ללוכסן-הפוך/קו-נטוי-שמאלי
לוכסן הפוך (backslash \ קו נטוי שמאלי) מיועד בעיקר למחשבים, אנא השתמשו בלוכסן (slash / קו נטוי) שהוא סימן פיסוק "לקריאה אנושית" [נמצא במקלדת העברית הנפוצה על אותו מקש עם האות Q].
לעזרתכם ננסה להפוך בכותרת את הלוכסן ההפוך באופן אוטומטי.
אני מבין את הבעייתיות, אבל הלוכסן עליו אתה מדבר הגיוני
לשימוש בשפות הנכתבות משמאל לימין. עברית נכתבת בכיוון ההפוך, ולכן הסימן ההגיוני לשימוש בה הוא הבקסלאש.
ראשית, אני מסבה את תשומת לבך להבדל
בין "הפקה" לבין "פיתוח". גהינום הפיתוח, לא גהינום ההפקה, אם כך.
אם אתה שואל על פרויקטים בפיתוח, אז האמת היא שהידע שלי בזה הוא מוגבל ותאורטי בלבד. כלומר, ברור שגם פרויקטים עצמאיים כמו אלה שיצא לי לעבוד עליהם היו קודם בפיתוח, אבל חוקי המשחק הם לגמרי אחרים.
עכשיו מעבר לזה, אתה מבלבל בין שלבים ומצבים בכל מקרה. השלבים העקרוניים הם: פיתוח, הפקה, הפצה. וכמובן, יש גם הבדלים בין קולנוע לבין טלויזיה, אבל בזה לא נדון. נתמקד בסרטים.
בסרטים עצמאיים, הפיתוח הוא די מינימלי;
לרב יש תסריט (ובדרך כלל גם במאי, כי לרב התסריטאי הוא גם הבמאי) ואז מתחילים לגייס כספים. אחר כך מגיע שלב הטרום הפקה (שגיוס הכספים הוא גם חלק מזה, אבל לא תמיד בכלל יש גיוס כספים). בטרום ההפקה מתמקדים בליהוק, באיסוף הצוות ובאיסוף הציוד.
עכשיו הגענו לשלב ההפקה. בסרטים עצמאיים לא תמיד מסיימים את ההפקה, קרי את כל הצילומים. הרבה פעמים צריכים השלמות ולא תמיד מצליחים, אבל בואו נחשוב שלרגע שעברנו את ההפקה בשלום. עכשיו מגיע שלב הפוסט, כלומר "אחרי ההפקה". עריכה, התעסקות עם סאונד ומוזיקה ותיקוני צבע ואפקטים אם יש.
עכשיו יש לך סרט ביד.
ואז מגיע שלב ההפצה שכמו שרד כבר ציין, לרב הסרטים העצמאיים לא קורה. אם יש לך המון כסף ומזל – אתה מתקבל לפסטיבלים. זה עולה המון המון המון כסף. ואם נכנסת לפסטיבלים (ולעתים גם אם לא) אתה עשוי לזכות בחוזה הפצה כזה או אחר. אבל שוב – זה לרב לא קורה.
בסרטים של האולפנים, לרב פרויקט שעבר את שלב הפיתוח והגיע לטרום ה]קה, מגיע בילט אין עם הפצה. לרב האולפנים יש עסקאות עם חברות הפצה או חברות הפצה, בדרך כלל מדובר בסרטים עם תקציב שמאפשר שכירת כוכבים – מה שמקל מאוד על עניין ההפצה. נכון שיש מקרים לא מעטים שסרטים שכבר צולמו נדחים להפצה, אבל האחוזים הם יחסית קטנים.
אמה מה?
כל זה לא ממש משנה.
מפיקים, אותם האנשים ששאלת מה ההבדל בינם לבין האולפנים – מקלים את השכר שלהם לאורך כל השלבים. והוא מצוד לממד התקציב של הסרט. אז למפיקים יש נטייה להעדיף סרטים עם תקציבים גדולים מאשר כאלה עם תקציבים קטנים.
מקווה שלא התפזרתי מדי – הילד שלי קצת מקרצץ לאחרונה והיום הוא ממש מציקן במיוחד. סורי.
להכניס סרט לפסטיבל עולה כסף?
לא ידעתי את זה. זה לא הופך את כל נושא הפרסים על איכות בפסטיבלים למלאכותי?
אני לא מכירה את המצב בפסטיבלים
אבל להרבה תחרויות אומנות, פרסים ספרותיים, וכו' יש עלות הגשה. זה מסנן כמות מסוימת של מגישים קקיונים וחוסך כאב ראש לצוות האוצר, אבל עדיין יש רף איכות שעליו מחליטים האוצרים, וחבר השופטים לא צד בעניין – הם שופטים רק מתוך הסרטים שהתקבלו.
להגיש מועמדות עולה כסף
ואם הסרט נבחר, אז יש עוד המון עלויות אחרות. אתה צריך לשווק אותו, אתה צריך פוסטרים ושאר ירקות, להגיע לפסטיבל עם השחקנים/הצוות (לרב הפסטיבל ייתן לך כרטיס אחד או שניים, לך ולבנזוג, לא מעבר, ולא ידאג לעלויות ההטסה והשהייה). יקר. לאללה.
כל פסטיבל שאתה מנסה להיכנס אליו עם סרט באורך מלא עולה בסביבות ה-80 דולר למועד הגשה מוקדם למדי, ויש גם כאלה שעוברים את המאה. זה לא כולל את שליחת החומרים (הדיוידי למשל) לפסטיבל, ולא כולל כלום ממה שיבוא אחר כך במידה ותתקבל. בעיקר אם תרצה לנצל את המומנטום של העובדה שהתקבלת…
אה, אוקיי, זה כבר משהו אחר.
עלות הכניסה נראית לי מינימלית והוגנת; ולגבי הגעה ופרסום, אלו עלויות שאינן קשורות דווקא לפסטיבל, אלא לרצון לשווק את הסרט ולהתחכך באנשים שיכולים לסייע להצלחה העתידית שלך ("להתרשת") .
מה שאתה לא מבין,
הוא שאתה צריך להגיש מועמדות להמון פסטיבלים. כן, תאורטית אתה יכול להגיש מועמדות רק לפסטיבל אחד ואז זו עלות סבירה – בהנחה שתצליח להיכנס. אבל בשביל להצליח להיכנס אתה צריך הרבה דברים חוץ מאשר סרט טוב. בעיקר, אתה צריך מזל. אז אתה משחק את "משחק המספרים" – ככל שתגיש מועמדות ליותר פסטיבלים, כך גדל הסיכוי שתתקבל לפחות לאחד. עשרה פסטיבלים כבר ממקמים אותך בסביבות האלף דולר. וזה כולה עשרה!
ומה שעוד אתה מסרב להפנים, הוא שכל פואנטת הפסטיבל היא להשיג חשיפה לסרט שלך והפצה. כי בלי הפצה לעולם לא תוכל להרוויח מהסרט. וכל הפואנטה של תת הפתיל הזה היתה לדבר על העלויות אל מול רווח. ואם צלחת את כל שלבי ההפקה ויש לך סרט ביד, ואז הגשת מועמדות לפסטיבל אחד, רק אחד, והתקבלת, עכשיו את צריך למקסם את סיכוייך שאנשים ישימו אליך לב וילכו לסרט שלך, כך שאולי תזכה לקבל הפצה. אז זה לא קשור להתרשתות (נטוורקינג בעברית? אהבתי!) כדי להתחכך באנשים וליצור קשרים שיוכלו להועיל לך. זה ישירות לנסות להשיג לסרט הפצה כדי לכסות את העלות שלו, וישמור האל – אולי אפילו להרוויח. אבל אתה יודע מה אומרים, לא? צריך להוציא כסף כדי להכניס כסף.
וזה עולה המון.
אגב, לאולפנים יש בדרך כלל קשרים עם פסטיבלים אז הם יכולים לוודא כניסה לכל מיני פסטיבלים לפרויקטים שלהם שהם "כביכול" בתקציב מינימלי. אלא שאת האנרגיה של להרים 200 סרטים בעלות מיליון דולר כל אחד ואז בהפצה שלהם כדי שיראו רווח פנומנלי ביחס להשקעה – או בכלל – קשה לפזר על פני כל כך הרבה סרטים בשנה. אז עדיף לאולפן להשקיע את אותם 200 מיליון היפותטיים בארבעה סרטים בעלות של חמישים מיליון, או שניים בעלות חמישים מיליון ואחד בעלות מאה מיליון, ואולי הרווח היחסי לעלות יהיה נמוך יותר, אבל יהיה לו יותר סיכוי להתקיים ולא יצטרכו להשקיע כל כך הרבה אנרגיה.
כמה נקודות חשובות
אם האולפנים הגדולים (וחברות הפצה) היו מתמקדים בסרטים דלי תקציב, הם גם היו יכולים להפיץ אותם בקלות, כמו כן יש להם הרבה אנשים שמתעסקים בתחומים שונים כגון עריכה, אפקטים, עיצוב, צילום, ליהוק, פרסום ועוד'.
לכן אם האולפנים הגדולים היו מתמקדים בסרטים דלי תקציב, לא היו להם את כל הבעיות שיש לסרטי אינדי וכניראה שגם ההפקה שלהם היית זולה יותר מאשר ליוצרים עצמאיים.
גם תקציבי השחקנים הגדולים היו יורדים, אבל זה לא העיקר.
יכול להיות שהיו בעיות אחרות, כמו ריבוי סרטים קטנים שמופצים מה שהיה מוריד את הרווח מכל אחד מהם, אבל אני מנחש שהרבה מהסרטים האלו היו מוצאים את הנישה והקהל שלהם (כמו הרבה להקות אינדי).
כנראה שחלקם גם היו מרוויחים מאוד כמו סרטים גדולים אחרים בימינו.
תחזית אופטימית לעתיד (הערכה: 20 שנה):
בעתיד שלעשות קולנוע יהיה הרבה יותר קל וזול* והאמצעים לראות סרטים בבית יהיו הרבה יותר טובים וזולים, יצירה של סרטים תעשה על ידי אנשים עצמאיים ותופץ באינטרנט, אנשים ישלמו כראות עיניהם על הסרטים שהם אוהבים.
אולי חלק מהאנשים ישקיעו מראש בחברות שיגידו שהם יוצרות סרטים מסוגים מסויימים ויהיו בהם במאים ושחקנים מסוימים שיקדישו את עבודתם לחברה הזאת, ההפצה תיהיה חופשית אבל מראש אתה משקיע בדברים שאתה יודע שיש סיכוי טוב שתאהב.
בדומה לכיוון שהמוזיקה הולכת אליו היום.
*לדעתי בעזרת אנימציה מציאותית, מחשבים מאוד חזקים ותוכנות שיתופיות שיהפכו את כל העבודה לקלה יחסית.
תיקון קטן
חברות שבהם במאים ושחקים שיבקשו השקעה באינטרנט כדי לעשות סרטים, ניראת לי אופציה הרבה יותר קרובה וגם לא דרושה שום התפתחות טכנולוגית.
כלומר אם טרנטינו היה רוצה השקעה בתמורה לכרטיס מראש (0 נקודה אחוזים מהסרט), אני בטוח שהוא היה יכול להשיג את התקציב שהוא רוצה, בנוסף עוד כמה במאים אחרים, במיוחד אם יצטרפו אליהם שחקנים מוכרים.
אני זוכר שכבר ראיתי פרויקט או שתיים כאלה, אבל סדרי גודל הרבה יותר גדולים אני חושב שזה כבר יכול לקרות.
כלומר אם גיליאם, שכל כך שונא אולפנים, היה מבקש תרומות באינטרנט אני חושב שהוא היה מקבל אותם ועושה סוף סוף את הסרטים שהוא טוען שהאולפנים הורסים לו (במיוחד אם היו מצטרפים אליו שחקנים דוגמת ג'וני דפ, טום וויטס או אחרים ומוכרים).
זה לא הכי ריאלי, אבל בקטנה
ובזמנו שאלתי שאלה דומה את טים מייניר, כשראיינתי אותו למסך המפוצל. "למה פוקס שוב ושוב? למה לא ליצור ישירות עבור קהל המעריצים שלכם?". http://www.tve.co.il/story/5909
ואגב, גם אם יגיע היום שאנימציה ריאלית תהיה באמת ריאלית, אני לא רואה איך זה יהיה יותר זול. ליצור אנמיציה ריאלית יהיה בהכרח כרוך ביותר משאבים מאשר צילום שחקנים בשר ודם. שלא לדבר על כך שמישהו יצטרך לדובב את האנימציה, אז לא באמת חסכת בשחקנים, בסופו של יום.
האם זה לא זניח לעומת עלויות של הפקת סרט?
אני מבין שמדובר במאות דולרים, ושהם נדרשים כדי שיהיה סיכוי שיקרה משהו עם הסרט שלך – אבל אפשר להפיק סרט בסכום שהוא לא גדול עשרות מונים בכל מקרה?
אתה מתכוון "אלפי דולרים", נכון?
הכל תלוי והכל מצטבר.
אלפי הדולרים הראשוניים, רק עלות הגשת המועמדות למשהו כמו 10-20 פסטיבלים טובים, הם לא איפה שזה נגמר. כאמור, בשביל שאותם הדולרים שהשקעת בהגשת מועמדות יצדיקו את עצמם אחרי שהתקבלת, תצטרך להוציא המון על שיווק בפסטיבל וכדומה. ופה העלות גם הרבה יותר גדולה מהעלות של הגשת מועמדות לפסטיבל אחד.
לגבי העלויות של הפקת סרט אינדי – נו, הכל תלוי.
תלוי כמה ציוד יש לך וכמה ציוד אתה צריך לרכוש/לשכור. תלוי כמה חברים יש לך שיסכימו לעבוד איתך בחינם/בשכר תלוי/דחוי,[1] וכמה יעיל אתה באיתור ומציאת אנשים שהם לא חברים שלך שיסכימו לעשות את אותו הדבר. וכמה אתה טוב במציאת לוקיישנים בחינם/בזול וכמה הסעות תצטרך בשביל להגיע אל הלוקיישנים האלה, ואיך אתה מסתדר עם עלויות ההאכלה של כולם ומה לא. וכמה זמן עומד לרשותך? כי אם ייקח לך שנים, תוכל לעשות את הכל בזול/חינם. לדוגמה "ארמון", שבפועל עלה לי משהו כמו 200-300 דולר, ואני בכוונה לא מחשיבה את העורך ששילמתי לו 600 דולר כי לא הייתי מרוצה מהבלגן שהוא עשה לי ואני מתייחסת עליו כאל 600 דולר שזרקתי לזבל – כי זה מה שזה היה בסופו של יום. לקח לי שנים להביא את זה לסיום, ואני עדיין לא מרוצה לחלוטין (ארור אותו העורך שדפק לי קצת את הסאונד-סינק) אבל ככה זה כשאין כסף. משלמים בעיקר בזמן שזה עולה לך, וקצת בתוצאות.
האמת שאני אסכם לך את התשובה באנלוגיה שכזו – מכיר את זה שנשים רואים מישהו עם מגש של ג'אנק פוד וכוס ענקית של דיאט קולה וצוחקים עליו? אז וואלה, אם אותו האדם יכול לחסוך בקלוריות של הקולה (בניגוד לדיאט צ'יפס/דיאט המבורגר שטרם הומצאו) – למה שלא יעשה זאת? רוצה לומר – זה שהסרט עלה לי כך וכך, לא מוריד מהעלויות הכביכול זניחות בהשוואה של פסטיבלים ושיווק. בסרטים עצמאיים הרב יורד מכיסו הפרטי של הבמאי/תסריטאי, וכל דולר, כל סנט, הוא משמעותי.
אפשר לעשות את כל זה בסכומים מצומצמים יותר, אפשר גם שלא.
[1] deferred – לא יודעת איך קוראים לזה בעברית בצורה רשמית, אבל זה אומר שאם הסרט יימכר/ירוויח אז תקבל משכורת שהוסכמה מראש.
אבל זה סרט קצר.
איך אפשר לעשות סרט באורך מלא בלי שההוצאות יגיעו לעשרות רבות של אלפי דולרים? יש המון ציוד טכני יקר, יש את העבודה של כל המעורבים, יש עלויות אוכל והסעות, ויש את כל הזמן הזה שבו אנשים לא עובדים במשהו שמכניס להם שכר אחר.
אני לא אומר שעלויות ההגעה לפסטיבלים הן מינוריות – אלפי דולרים זה הרבה כסף, ואנשים שעושים סרטים, במיוחד סרטי אינדי, הם אנשים בלי כסף. אבל את בעצמך אומרת – חייבים להגיע לפסטיבלים, אין שום ברירה. במצב כזה, ויחסית לכל ההוצאות האחרות, זה לא משהו קטן יחסית, ואולי אפילו קצת כייפי?
כיפי?
בוא נגיד שהוצאת 30 אלף דולר על סרט. עשרים ומשהו מזה מהחסכונות שלך שעמלת עליהם, והשאר במינוס/הלוואה מהבנק רק בשביל לסיים את הסרט. אז עכשיו אתה במינוס/ עם חוב. אתה אומר "מהם עוד כמה אלפי דולרים שיתווספו לחוב שלך, ועוד יהיה לך כיף!"?
וכן, "ארמון" היה סרט קצר. ועדיין. מה שהוצאתי עליו הוא "לא ריאלי" אפילו בהשוואה לסרט קצר.
עבדתי גם על כמה וכמה פרויקטים קצת יותר גדולים, כולל סרטים באורך מלא. הכל אפשרי – אפילו פירטתי טיפה.
אם רד מסכים – אני אשמח להריחב טיפה על העניין בהתייחסות לסרט אחד שעזרתי בהפקתו וכרגע נמצא בשלב הכה מתיש של "מה עושים אחרי שהסרט שלך גמור ומוכן".
פרטי בכיף, אבל נראה לי שעדיף לפתוח פתיל חדש
כי פה נהיה צר.
הרחבה על הפקת סרט אינדי
תוך כדי הפירוט, תבוא קצת היסטוריה של מה קרה ומה היה מעורב.
בשנת 2008 ידיד שלי שהוא קולנוען שלח לי תסריט שהוא סיים לכתוב. התסריט היה לסרט שהוא מותחן אימה, שנכתב ככה שניתן יהיה לצלם אותו בתקציב מועט מאוד. התסריט היה מצוין וקיבל המון ביקורות חיוביות. כמובן, כולן מחברים שלו – אבל חברים שעובדים בתחום. חשוב לציין שאליאס, התסריטאי/במאי הוא אדם פרנואיד למדי. זו עובדה שתהיה חשובה בהמשך הדרך.
העברתי את התסריט לידיד שלי שהוא משקיע. הוא היה מעורב כמשקיע בהמון הצגות ברודוויי ולא מעט סרטים, ובעיקר שיתף פעולה עם הבחור שבזמנו קנה את פרויקט המכשפה מבלייר. אחרי שקרא את "קרביים" ואהב את מה שקרא, אמר שהוא לא ממש מבין הרבה בהפקה, אבל נראה לו שהתקציב המינימלי שיידרש יעמוד על כחמש מאות אלף דולר. לבדו הוא עדיין לא הרים פרויקטים בתחום, אבל הוא שמח לערב את הבחור של "פרויקט המכשפה". אליאס הפרנואיד קיבל קצת רגליים קרות, ורצה לדרוש מאיש "המכשפה" לחתום על מסמך חוקי שאוסר עליו לדבר על מה שיקרא[1]. בסופו של דבר הוא השתכנע אבל כבר היה מאוחר מדי. איש המכשפה משך את רגליו ואיבד עניין. בשלב זה היה דיבור על כך שאולי המשקיע ישקיע בעצמו – בזמנו הוא לבדו נתן לאיש המכשפה מאה אלף דולר כשעבדו על ירח שביעי, עם איימי סמארט. הוא מכיר המון אנשים שמשקיעים ולפחות בתאוריה, לגייס בין חמישה לעשרה איש שישימו סכומים דומים או פחותים בתמורה לסיכוי להרוויח בגדול, קטן עליו.
אבל המשקיע קצת נרתע, קצת העדיף לוותר על כל העניין. וחבל. 500 אלף דולר לסרט זה תקציב שהיה מאפשר לאליאס לשלם לפחות לשחקן אחד או שניים מוכרים.
בשלב הזה אליאס קצת התייאש. הוא הבין בסוף שהיה קצת פרנואיד וחיבל בעצמו, וזה קצת ריפה את ידיו. אבל עדיין היה לו ביד תסריט מצוין. והוא קולנוען מוכשר, שעושה המון, עם לא מעט חברים וקשרים. פה הגיע החלק הכי משמעותי של מה שאני עשיתי – עודדתי אותו ועזרתי לו לחזור להאמין בעצמו ולהתחיל. לאורך כל שלב טרום ההפקה הייתי שם, דחפתי אותו והרמתי אותו כשנפל. והיו לא מעט נפילות. אבל התחלנו לאסוף צוות ושחקנים וזה היה העיקר. שהתחלנו.
בין החברים של אליאס ישנו טרנט, שהוא צלם מאוד מוכשר. בסופו של דבר הוחלט להשתמש במצלמת קאנון 7 די ונרכשו לא מעט עזרים. החשובים שבהם היו העזרים שעוזרים עם הפוקוס, שהם די הכרחיים. הכל עלה בסביבות ה-3000 דולר, אאל"ט. יש מצב שזה הגיע ל-5. היו גם הוצאות על ציוד סאונד – אם כי הרבה מזה כבר היה לאליאס מסרטים קודמים.
כל הקאסט וכל הצוות עבדו בחינם/שכר דחוי. הכסף הוצא על הסעות ועל אוכל בעיקרו (אם תסתכלו על עמוד הימד"ב של הסרט, http://www.imdb.com/title/tt1506459/fullcredits#cast, תראו כמה אנשי צוות היו על הסט וכמה שחקנים (קרי, כמה אנשים צריך להסיע/להאכיל).), קצת על לוקיישנים (מינימלי, אבל הכרחי) והיה גם את עניין חלקי הגוף…
אה, כן. זוכרים שאמרתי שזה מותחן אימה? אז נדרשו קצת עזרים ונדרשו חלקי גוף מלאכותיים, מה שדרש קצת תקציב. מה גם שאמן האיפור שיצר את אותם הגופים לא עבד בחינם, בניגוד לכל שאר העוסקים במלאכה (ביניהם, מאוחר יותר, האיש שיעשה את האפקטים הגרפיים שיידרשו על מנת להפוך את אותם גופים דוממים לגופים "חיים" בסרט.
ההוצאות הריאליסטיות עמדו בסופו של דבר על בערך עשרה – חמישה עשר אלף דולר, שזה ממש ממש כלום. יחסית. ואחוז די משמעותי מתוך כל זה הולך בעצם למה שבא אחר כך – עלויות ההגשה לפסטיבלים. כי כשהסרט עלה לך 10-15 אלף דולר, אז גם כמה אלפים בודדים מהווים אחוז די גדול מהעלות הכוללת.
היום יש לסרט אתר (עוד הוצאות) וטריילר וכבר קצת – מעט מאוד – באזז. מספיק באזז בשביל שאליאס יתראיין על ידי בלוגים חשובים בתחום או שפסטיבלים ייצרו איתו קשר מיוזמתם ויבקשו לראות את הסרט ואולי להקרין אותו. כנ"ל מספיק באזז בשביל שכמה חברות הפצה ייצרו איתו קשר מסיבות דומות לאלה של הפסטיבלים.
אבל בסופו של יום, היום הוא מתמודד עם שתי בעיות אחרות.
הראשונה, שעומדת לרועץ בעיקר עם חברות הפצה – היא שאין לו שחקנים גדולים ואין לו אפקטים גדולים. כן, אפקטי האימה המועטים שיש עשויים לעילא – אבל חלק גדול מצמצום התקציב היה איך לצלם את הסרט ככה שיידרשו כמה שפחות אפקטים. זה היה מצוין בשלב ההפקה (ופוסט ההפקה) – אבל עכשיו זה קצת מתקיל אותו. הבעיה השניה היתה שתסריט הוא בסך הכל המלצה, בסופו של דבר. אחרי שהחומר מצולם, דברים משתנים לא מעט. אצל אליאס, השינוי העיקרי היה שמבחינתו נוצרה דרמה הרבה יותר מאשר מותחן. כשהוא ערך את הסרט, הוא הלך וזנח הרבה מהאימה, הרבה מהמותחן, והתרכז בדרמה. וזו בעיה. כשיש לך דרמה איכותית ואיטית, קטעים של גור ודם וקרביים עובדים קצת פחות חלק מאשר כשיש לך מותחן קצבי. מבחינת הפסטיבלים, זו בעיקר הבעיה של "איפה בדיוק לשלב את הסרט הזה".
מקווה שזה שפך לכם קצת אור.
ואם בא לכם, אז הנה האתר עם הטריילר: http://www.gutmovie.com/
[1] non disclosure agreement , כלומר עזבו "אל תפיק לבד סרט דומה", "אל תוציא מילה".
כמי שמגיע מתחום אחר,
ממש ביזארי לי ש-NDA אינו חלק טריוויאלי ואינטגרלי בגיוס אנשים חדשים לפרוייקט.
הוא לא.
כמה מלים על קונספט לא יכולים להרים או להפיל סרט. לגנוב תסריט – זה כבר משהו אחר. אבל לא צריך חוזה NDA בשביל זה. וזה *אף פעם* לא ככה בתעשיה הספציפית הזו. רק אולי עם כמה פרנואידים. אבל בינינו, נראה לך שברוס וויליס היה מסכים לחתום על כזה בשביל הזכות לקרוא את התסריט של אנונימי מ.נייט שמלמלמלמשהו? ובלי שהוא יקרא את התסריט, לא יזוז כלום. לפחות לא בשלב שבו שמאלאן היה לפני החוש השישי.
ואגב, קרביים מעולם לא היה סרט טוייסט, וגם מה שאפשר היה לקרוא לו "טוויסט" אם ממש מתאמצים – כבר לא נשאר בסרט בכלל.
מעבר למסורת, אני לא רואה למה שברוס וויליס לא יוחתם.
אני מאמין שאנשים כמו ביל גייטס חתומים על אלפי כאלה. אני חתום על שלושה-ארבעה, ובינינו, אני לא כזה איש מפתח בתעשייה כמו שאולי הייתי רוצה להיות.
זה לא "יוחתם", זה "יחתום".
למה לברוס וויליס לחתום על מסמך לפני שהוא עושה לפלוני אלמוני טובה וקורא את התסריט שלו? זה נשמע לך הגיוני? (ובהנחה שענית כן, תנסה לדמיין שאתה כוכב ענק ובאים לנסות לשחד אותך לשחק בסרט ולעזור לגייס תקציב, ואז תנסה לענות על זה שוב).
"יוחתם". אני יודע מה כתבתי.
שוב, עניין של מסורת. דווקא כוכב ענק יכול לגרום להרבה יותר נזר ליזם צעיר עם רעיון מבריק מאשר ג'ו כלומניק מהדלת ממול.
זה ממש מתסכל
למה, בשם אלוהים, שמישהו יחתום על מסמך לפני שהוא עושה *לך* טובה?
על סוגיית ה"יזם המבריק" ולמה היא לא שייכת כהוא זה לתעשיית הקולנוע הסברתי קצת יותר בהרחבה למטה.
אני כמעט חושש להשמע ציניקן,
אבל טובות עושים לחברים. בן אפלק אולי יעשה טובות לקווין סמית. בראד פיט יעשה טובות לסודנברג. השקעה בפרוייקט של מישהו שאת לא מכירה זה לא "טובה". זאת עסקה עם פוטנציאל רווח משותף. כשרווח יכול להיות פיננסי, יכול להיות הנאה, יכול להיות יחצ"ני, ויכול להיות מאגניבי. אני בטוח למדי שברוס וויליס לא הגיע לחוש השישי כפילנטרופ שתפקידו לתמוך במיעוטי היכולת. הוא חיפש פרוייקט מתגמל לעשות, ומצא.
לא יודעת איך זה בהוליווד
אבל החברה הקטנה שאני עובדת בה מחתימה חברות ענק בינ"ל על NDA בכל פעם שאפשרות של פיתוח משותף עולה באופק. זה סטנדרטי לגמרי ואף אחד לא מרים גבה. אבל יכול להיות שהאגואים בהוליווד גדולים מדי בשביל כאלו זוטות.
גם בתחומים שהם לא קולנוע לא פעם 'רעיון' הוא רק רעיון, כיוון שהביצוע שלו יכול להיות ביותר מדרך אחת. זה אולי יפתיע אותך, אבל הדברים האלה גם קורה לא פעם במהלך הפיתוח, כך שבהחלט יש דימיון.
אין לזה שום קשר לאגואים של אף אחד
אחרי שנוצר שיתוף פעולה, אחרי שמובע עניין שאולי יווצר שיתוף פעולה – זה מקובל.
אם ללא החברה הקטנה שלך היית פונה לאיזה תאגיד ענק – או אפילו חברה קטנה, ואומרת להם "יש לי רעיון לחלוק אתכם שאולי יוביל לשיתוף פעולה אבל אני צריכה שתחתמו קודם על מסמך נדה" – אף אחד לא היה מרים גבה? ונראה לך שמישהו היה מסכים לזה? שוב, את כאדם פרטי?
מצחיק, כי בהוליווד זה בדיוק הפוך; אלה עם האגו הממש גדול כן ידרשו שהסכם נדה ייחתם לפני שהם יסכימו לדבר איתך. כל השאר, כולל המוני יוצרים שאת ורבים כאן מכירים ומעריכים – לא.
כאמור, כנראה עניין של מסורת.
אף אחד, לא מייקרוסופט, לא IBM, לא אפל, ולא כל ענק אחר ירים גבה אם ידרשו מהם לחתום על NDA. כי זה מקובל, וזה ברור מאליו. וכמעט כל אחד יסכים לזה. אישית, מעבר לטרחה של לחתום פיסית על משהו בעידן אלקטרוני, לא שמעתי מעולם על שום הסתייגות. זה מובן מאליו. ולמען האמת, מדובר בעניין לחלוטין בלתי אכיף. את לא באמת יודעת על מה מישהו דיבר או לא. המקסימום שאת יכולה לדעת הוא אם מישהו ממש פעל על סמך המידע שאליו הוא נחשף, וגם אז, רק במקרים נדירים בהם הפעולה השיאה פרי.
מדובר בהצהרת כוונות. ואם מישהו לא מוכן להצהיר על כוונות הגונות, למה שמישהו יהיה מוכן לעבוד מולו?
מסורת.
אתה לא יורד לסוף דעתי
לקרוא תסריט ולהשקיע בפרויקט – לא אותו דבר.
תסריט של פלוני אלמוני – ועוד בלי הטוויסט (נגיד, במקרה של שאמאלן) – כי הרי כל הפואנטה שאתה אמור לחתום על ההסכם לפני שגילו לך דבר וחצי דבר, זה לחתום על NDA לפני שאתה "קונה" חתול בשק – שאפילו לא קנית בסופו של דבר! כולה קראת תסריט. או רעיון טנטטיבי.
אחרי שקראת את התסריט (שכמובן רשום ומוגן ושייך לך) אז יש מקום לכל מיני הסכמים שונים ומשונים. אולי אפילו כזה של נון דיסקלוז'ר.
ושוב ושב אתה גם מתעלם באלגנטיות ממה שאמרתי – מידע על תסריט לא ייתן לך כלום. להעתיק את התסריט ולגנוב אותו, זה דבר אחד. להגיד שקראת תסריט לסרט שיש בו רוצח סדרתי, או בחור שפוגש בחורה והם מתאהבים, או אדם שעולה מאשפתות ומגיע לעמדה בכירה – זה לא יחבל לאף אחד בסרט. בשום צורה.
בואי נסכים על משהו, או שניים.
א. אני כן יורד לסוף דעתך.
ב. אני לא מתעלם, ולא באלגנטיות, ממה שאת אומרת.
אם את מסכימה, אני המאושר באדם.
מצטערת, אני בעיקר מבולבלת
(ל"ת)
אז בואי נרסטרט לכאן:
"טובות עושים לחברים. בן אפלק אולי יעשה טובות לקווין סמית. בראד פיט יעשה טובות לסודנברג. השקעה בפרוייקט של מישהו שאת לא מכירה זה לא "טובה". זאת עסקה עם פוטנציאל רווח משותף. כשרווח יכול להיות פיננסי, יכול להיות הנאה, יכול להיות יחצ"ני, ויכול להיות מאגניבי. אני בטוח למדי שברוס וויליס לא הגיע לחוש השישי כפילנטרופ שתפקידו לתמוך במיעוטי היכולת. הוא חיפש פרוייקט מתגמל לעשות, ומצא."
ועכשיו תניחי שאני *כן* יורד לסוף דעתך, ואני *לא* מתעלם ממה שאת אומרת. ובוודאי ובוודאי שלא באלגנטיות.
זה מרגיש לי קצת כמו שיח חירשים
אז אני מבקשת ממך במטוטא להסביר לי להבין אותך;
איך לקרוא תסריט זאת עסקה? שלא לדבר על "רווחית"?
לקרוא תסריט זה חלק מעסקה.
כמו שלקורא תוכנית עסקית זה חלק מעסקה, ולא עסקה בפני עצמה. העסקה, לצורך העניין, היא השתתפות בסרט. והשתתפות בסרט כוללת (חוץ אולי מסרטים של פון-טרייר):
א. שקילת כדאיות העסקה.
ב. ביצוע העסקה.
שלב א', שקילת הכדאיות, כולל תת-שלבים כאלו ואחרים.
א1. חיפוש אקטיבי או פסיבי של עסקאות חדשות.
א2. בדיקת החומרים הזמינים לגבי העסקה המוצעת (ובכלל זאת התסריט).
א3. השוואת העסקה המוצעות לעסקאות חליפיות המונחות על השולחן.
א4. וכו'.
שלב א'2, כולל בין השאר את קריאת התסריט. מישהו, השחקן או הסוכן שלו (ואלא אם כן לשמאלאן היו קשרים ממש טובים, סביר להניח שהסוכן של וויליס קרא את התסריט לפניו, והמליץ לו עליו) צריך לקרוא את התסריט, לפני שהעסקה ושמה "סרט" תוכל לקום בין הצדדים המעורבים.
אה, אז פה טמונה הבעיה:
לסרטים צריך תכנית עסקית. התכנית העסקית היא *לא* התסריט. היא תכנית עסקית, בדיוק כמו כל תכנית עסקית אחרת.
למשל, היא שוטחת את התקציב הדרוש לסרט (תסריט לא ייתן לך כזה מידע). למשל, היא מרכזת נתונים של סרטים דומים מבחינת הצלחה בקופות, במכירות דיוידי וכדומה. למשל, היא נותנת דוגמאות של שחקנים מוכרים שיכולים לשחק דמויות מסוימות – או כהמלצה לגבי מי שרוצים לחפש ולבדוק לתפקיד, או כדי לעזור למשקיעים לדמיין את הדמות. נניח, בקרביים, הדמות הראשית היתה מין פטריק ווילסון או בן פוסטר (אם כי בן פוסטר היה מתאים לשחק כל אחת משתי הדמויות הראשיות) ואשתו היתה מעין ג'ולי בנז כריטה בדקסטר.
וכשאתה מציג למשקיעים פוטנציאלים תכנית עסקית, אז יש מקום להסכם נדא, אם כי לא חייבים.
אבל העניין הוא שתסריט הוא בשום פנים ואופן לא תכנית עסקית.
עכשיו עוד נקודה חשובה, היא שיש הבדל גדול בין "פלוני אלמוני" עצמאי, לבין סוכן. אם סוכן של מישהו שולח לך תסריט, ייתכן שתצטרך לחתום על הסכם כזה, אם כי לא סביר. לרב חברות ההפקה ולמרבית המשקיעים והמפיקים יש לקטורים שהתפקיד שלהם הוא לקרוא את התסריט קודם כל ולסכם אותו למשקיע/מפיק. לא בגלל אגו, בגלל שמדובר באנשים מאוד עסוקים שהמוני תסריטים מגיעים לשולחנם. זו עוד סיבה שכשמישהו כזה מואיל בטובו לקרוא את התסריט שלך, הוא עושה לך טובה. ובאמת שאני לא מצליחה לחשוב על שום תעשיה או חברה שבה מקובל להציב תנאים למישהו שעומד לעשות לך טובה, אבל אולי זו אני שבאה ממקום מעוות. לא יודעת.
בכל מקרה, לענייננו – כשאתה רק קורא תסריט כצעד ראשון (ואם קרא שוב את ההודעה המקורית שלי, זה בדיוק מה שדובר עליו במקרה הזה עם המפיק מפרויקט המכשפה), אין מקום לכאלה הסכמים ואין שום עסקה על הפרק. לא עד אחרי שהתסריט נקרא וקיבל את האור הירוק להציג תכנית עסקית. ואז, אז יהיה מקום להסכמים כאמור.
מה שקיפוד אומר:
מסמכי NDA, בעולם העסקי, הם לא יותר ממטרד. משום מה, בעולם הקריאטיבי, הם הופכים לעלבון. בפועל, בדיוק מכיוון שרק הרעיון לא שווה שום דבר, וסרט תלוי הרבה יותר בפיתוח, אפילו אם מישהו חותם על NDA ומפיק סרט דומה – יש מעט מאד סיכוי להצליח בתביעה.
מאיפה הגיעה ההנחה שזה הופך לעלבון?
זה מטרד. וכשמישהו מהווה מטרד לפני שבכלל הסכמת להיפגש איתו ולדון בכדאיות של עסקה עתידית, זה לא נשמע לי מוזר שאתה מחליט להימנע ממנו.
בצורה כלשהי, העובדה שהוא היה עד כדי כך פרנואיד כנראה גרמה למפיק המכשפה ולמשקיע שקישר אליו להרגיש שזה לא שותף עסקי ששווה לעבוד איתו, כי הוא מה שנקרא high maintenance.
הרשי לי להרחיב, לפני שיבוא המחק בצורת הדג:
קיפוד רואה את הפקת הסרטים כעסק. בעסקים, NDA הוא אמנם מטרד, אבל הכרחי (בתור התחלה, פראנויה היא ברירת המחדל).
מיקה רואה את הפקת הסרטים כאמנות. באמנות, NDA הוא מטרד, וכזה שהורס שיתופי פעולה (יש הרבה פחות פראנויה והרבה יותר אגו).
זה נראה טריוויאלי לבקש חתימה על NDA, הרי סירוב גורף בדרך כלל מלמד משהו. מצד שני, התעקשות על NDA היא מיותרת, מכיוון שישנן כל כך הרבה דרכים להפר אותו מבלי שניתן יהיה להוכיח.
ברור שהפקת סרטים זה עסק!
אויש, זה ממש מתסכל כל הסיפור הזה, בעיקר עם המלים שמיוחסות אלי שאין לי מושג מאיפה הן הגיעו – כמו עניין העלבון בחתימה על מסמכים או עניין ה"אמנות" למול "עסקים". כל קשר בין זה לבין מה שאני אומרת בפועל הוא מקרי ביותר במקרה הטוב.
![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
אגב,
התעשיות האלה בכלל לא דומות. בתעשיה שלך עצם הרעיון שאתה עובד על פיתוחו הוא משהו שאולי באמת צריך להסתיר אותו מהמתחרים. אבל בתעשייה כמו תעשיית הקולנוע, זה לא ממש ככה. רעיון – טוב ככל שיהיה – הוא רק רעיון. הוא לא נותן לך שום דבר אמיתי ביד. אלפי סרטים שונים בעלי אותו רעיון (להלן, פרמיס) יהיו שונים זה מזה בכל אספקט. מה שחשוב זה איך התסריט כתוב, איזה דמויות יש בו, מי מלוהק לתפקידים השונים, מי מצלם (ואיך! תחשוב רגע על סרט כמו "הילדים של מחר" או "אווטאר") ועוד ועוד. אז אין שום חשיבות או צורך בהסכם כזה. ובגלל זה בתעשיה הספציפית הזו באמת לא עובדים איתו.
יוצאים מהכלל הם מקרים כמו שמאלאן *אחרי* הצלחת החוש השישי, או מקרים כמו הסדרה אבודים וכאלה מן. אבל שוב, מדובר במקרים מאוד יוצאי דופן של דברים שכבר קיימים ומידע עליהם עשוי לחבל בעשייה רק בעצם היותו זמין לעולם.
והנה עוד משהו על GUT
ביקורת מאוד מוצלחת על הסרט, מאת טוד ריג'ני ב"מעבר להוליווד.קום" – http://www.beyondhollywood.com/gut-2011-movie-review/![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
.
היא אמנם מציגה המון אינטרפתציה פרטית שלאו דווקא היתה כוונת המשורר, אבל היא קולעת ממש במדויק. למעשה, מפתיע אותי כמה שהיא מדויקת, עכשיו שקראתי אותה.
הביקורת לא מספיילרת במיוחד, אבל אם אתם חושבים ש"איש עסקים עשיר שוכר את שירותיה של זונה ללילה אחד ואז שוכר אותה לשבוע שלם עד לסוף הבלתי נמנע" מספיילר את "אישה יפה" למשל, אז אל תקראו
ואגב, השחקן הראשי אולי ייראה לכם מוכר. הוא היה הערפד שלינקולן צייד הערפדים מחסל בטריילר לספר.
התקציב הממוצע של סרט הוליוודי ירד בהרבה בשנים האחרונות.
אבל יש גם סרטים עם מגה-תקציבים, עדיין. כולם רוצים להיות "אווטאר".
בעיה מיידית שאפשר לראות ב"ג'ון קרטר", היא השם שלו.
על מי/מה הסרט הזה מדבר? מילא לקרוא לסרט פשוט 'סופרמן' או 'באטמן', הם שמות של דמויות שהרבה מאוד אנשים מכירים. אבל לי באופן אישי (ואני בטוח במאה אחוז שגם לרוב האנשים ששמעו על הסרט) אין מושג מי זה ג'ון קרטר. לא קראתי את הספרים ולא הייתי מודע לקיומו.
בנוסף סיפור העלילה נשמע דבילי לחלוטין (לא ראיתי את הסרט, אני מדבר אחרי שקראתי את התקצירים לסרט).
לא חשבתי שהסרט הזה יכשל כל כך בקופות, אבל אני יכול להגיד שאצלי, לפחות ממבט ראשון, הוא לא יצר שום רצון או התלהבות לראות אותו.
סדרת ילדים מצוירת מעולה
(ל"ת)
דווקא 'אווטאר' זאת דוגמה טובה לשם טוב לסרט.
המשמעות שלו בעברית היא 'גלגול', שזה בעצם מה שקורה לדמות הראשית בסרט. יכלו לקרוא לסרט 'ג'ק סאלי', אבל השם שבחרו לו קצת יותר מתוחכם וגורם לך לחשוב (בתת מודע לפחות) על חלק עיקרי בעלילה בלי להיות יותר מדי בוטה. 'ג'ון קרטר' (שעם הצליל האמריקאי להחריד שיש לו, יכל להיות קופסה לארוחת ילדים במקדונלדס) הוא שם סביר לסרט על עורך דין שעושה קאמבק, חולה סרטן שמנצח את המחלה, נהג מרוצים בשנות השבעים וכו'… בקיצור, אין לו שום יחוד. וזה קצת משליך על הסרט עצמו.
ובנוסף, "פורסט גאמפ"
(ל"ת)
"אווטאר" זו דווקא לא מילה שיש לה משמעות גדולה בסרט
ותהיה לה עוד פחות מן הסתם בסרט ההמשך.
שזה מעצבן, כי בגלל זה עכשיו אנשים מתבלבלים בין זה לבין "אווטאר: כשף האוויר האחרון" והיו צריכים להוריד את המילה "אווטאר" מהסרט על הסדרה, למרות שהמילה "אווטאר" היא בעלת המשמעות החשובה ביותר לעלילה ולעולם הסדרה\\סרט, בעוד "כשף האוויר האחרון" ממש לא.
לא נורא, זה טוב שהורידו את המילה "אוואטר" מ"איירבנדר"
זה מצמצם את הסיכויים שמישהו חס וחלילה יחשוב שיש קשר בין התועבה המצחינה ששמה "איירבנדר" לסדרה הנהדרת שהיא מבוססת עליה
מוזר..
דווקא כשאתה מספר את העלילה ככה, היא נשמעת כאילו יש לה פוטנציאל..
דווקא נשמע הרבה יותר מעניין
מתמצית העלילה של "ג'ון קרטר". היה משהו שחידש, להבדיל מ"מישהו שנרדם בכדה"א ומתעורר במאדים ונלחם ביצורים שם". לא התעניינתי בו הרבה מתכתחילה, אני מודה, אבל זה מה שקלטתי על הסרט, וזה לא משהו.
גם לגבי השם כבר אמרו לפני, שהוא חסר כל ייחוד. מצד שני, לגבי "אווטאר", רוב האנשים לדעתי לא הכירו את הסדרה המצוירת (אני לא שמעתי עליה עד שהתחילו הדיבורים על זה לקראת הסרט), לא התעניינו לדעת מה בדיוק אומרת המילה, והיא פשוט נשמע חריגה, לחיוב. לפעמים זה מספיק. זה, ובאזז-הייפ תלת-מימד מטורף.
לדעתי,
אוואטר הצליח כ"כ גם בזכות העובדה שהוא היה ה"סרט הראשון" בתלת מימד איכותי (או משהו). הפרט הזה הספיק להרבה אנשים בשביל לבוא לראות את הסרט וליצור סביבו הייפ מטורף.
הוא לא היה הראשון בתלת מימד
הוא הצליח בגלל מסע פרסום ענקי שדחף את הטענה (אני, אגב, מודה שלא כזה התרשמתי) שמדובר בתלת ממד מרהיב.
האמת שהשם קוצר
רצו לקרוא לזה John Carter of Mars, שזה גם שמו של הספר עליו הוא מבוסס, אם אני לא טועה. אבל למיטב זכרוני הבמאי אמר שהוחלט להוריד את ה Mars כי זה כאילו סיפור המקור שלו, שמספר בעצם איך הפך ל'ג'ון קרטר ממאדים'. לדעתי מי שקרא תקציר או ראה את הטריילר הבין שהסרט מתרחש על מאדים, אז כנראה לא אכפת לו אם זה מופיע בשם הסרט או לא, כך שזה קיצור די שולי.
ולנושא – הסרט עצמו די סתמי. כאילו, לא ממש מחדש כלום, סתם דרך נחמדה להעביר שעתיים. לא ממש אכפת לי אם יהיה לו סיקוול או לא. אבל נראה לי שגורלו יהיה זהה לזה של 'הנסיך הפרסי'. (עדיין מבאס אותי שלא המשיכו את זה, כי טרילוגיית המשחקים של 'חולות הזמן' ממש נחמדה. במיוחד השלישי).
שם הספר הוא A Princess of Mars
שלושה ניחושים למה שינו אותו…
מה?!
אבל הרי מה שהכי הולך לדיסני בחיים זה נסיכות!
לא כשמנסים לשווק לבנים.
בעקבות ההצלחה הלא-מספקת, לפחות לטעמם, של "הנסיכה והצפרדע" שינו את השם של "רפאנזל" ל"Tangled" (פלונטר), ו"מלכת השלג" הפך ל"Frozen". הגישה שלהם עכשיו היא שמלכות ונסיכות זה אחלה, אבל לא בשם הסרט.
לא הבנתי אותך
כתבת בכותרת משהו אחד, אבל קהל היעד של הסרטים שנתת כדוגמה ששינו את שמם הוא לא בנים, לדעתי.
'פלונטר' פנה יותר לילדים. השיווק של ג'ון קרטר נראה כאילו היה אמור למשוך בנים בעיקר, עם כל ההתמקדות באקשן.
בקיצור, אחרי ה'נסיכה והצפרדע', כפי שציינת, ועכשיו הביצוע הלא-מרשים של ג'ון קרטר בקופות, נראה שלדיסני הולך יותר כששם הסרט אכן יותר מעורפל (למרות שאחרי מבט בתקציר או טריילר אפשר להבין למי הסרט פונה).
נכון
"הנסיכה והצפרדע" ו"פלונטר" הם במהותם סרטי-נסיכות, כלומר מסווגים כ"סרטי בנות". אבל בעוד השיווק של "הנסיכה והצפרדע", ושם הסרט, לא הסתירו את זה, והתוצאה היתה שבנים התרחקו ממנו. "פלונטר" ניסה להיות כמה דברים שונים בשביל כמה קהלים שונים: הפרסומות והטריילרים שמו דגש על האקשן והבדיחות במקום על הרומנטיקה:
http://www.fisheye.co.il/rapunzel_tangled/
מה שלא ידעתי כשכתבתי את הפוסט הזה הוא שחלק גדול מאוד מהסצינות בטריילר לא נכללו בסרט.
בכל מקרה, כנראה שזה עבד, כי הוא הצליח הרבה יותר מ"הנסיכה והצפרדע".
זאת למרות שהוא סרט נסיכות מובהק
רק עם שם שמסתיר את העובדה הזו.
וואלה?
אולי אני לא זוכר טוב, אבל אני זוכר אותו כסרט שחוץ מהעובדה שיש בו נסיכה הוא ממש לא "סרט נסיכות". בעניין הזה הטריילרים לא שיקרו – השיווק פנה בעיקר לילדים (כלומר, בנים) ואני מאמין שילדים לא יתאכזבו מהסרט.
מה חסר כדי להפוך את פלונטר לסרט נסיכות?
נסיכה? יש.
מושא אהבה שמתחיל קצת אנטגוניסטי, מתרכך כלפי הגיבורה, ובסוף, לאחר משבר של הרגע האחרון, פותח דף חדש בחייו כבן זוגה? יש.
מסע של תגלית עצמית והתגברות על פחדים שמסתיים בבגרות? יש.
סיידקיקים חייתיים מצחיקים? יש.
שירים? יש.
זה שילדים (ומבוגרים) מכל המנים יהנו מפלונטר לא משנה את היותו סרט נסיכות מובהק. זה רק מדגים שהדעה הקדומה של צופים מסוימים נגד סרטי נסיכות (או האמונה של אנשי המרקטינג של דיסני שהדעה הקדומה הזו קיימת) חסרת כל בסיס.
א. מה שהופך את רפונזל לנסיכה זה רק העובדה שההורים שלה מלכים. כלומר לא, מבחינה מסוימת את צודקת – היא גם שרה, מדברת עם זיקית והולכת כל הסרט עם שמלה בצבע ורוד. אבל כל אלה בקושי מורגשים, והיא ממש שונה משלגיה או מסנדרלה.
ב. נכון, יש, אבל זה ממש לא מאפיין של "סרט נסיכות". אני זוכר שזה היה רק ב"הנסיכה והצפרדע" (טוב, גם ב"מולאן", אבל דיסני הפכה את מולאן לנסיכה רק בשביל הכסף).
ג. בזה את באמת צודקת. =)
ד. יש. בערך כמו כל סרט אנימציה שקיים.
ה. כנ"ל (רק החליפי את "שקיים" ב"של דיסני").
בקשר להערה האחרונה – לא, העובדה הזאת היא לא חסרת כל בסיס, יש לה דווקא אחלה של בסיס – "שלגיה ושבעת הגמדים", "סינדרלה" ו"היפה והחיה" היו כולם סרטים שרוב הבנים לא יהנו מהם. נכון, יש את "מולאן", "אלאדין", "פוקהונטס" ואני חושב שגם קצת "בת הים הקטנה" ו"היפהפייה הנרדמת" יתאימו לילדים למרות שלא ראיתי את הסרטים האלה. אבל שלילדים אומרים "נסיכות" הם חושבים על שלגיה, לא על מולאן.
אה, בילדותי ראיתי עם האחים שלי את 'שלגיה' ו'סינדרלה'
ועוד כמה כנ"ל, ונרשמה הנאה כללית.
אמנם לא נראה לי שהמאפיינים של אביגיל מגדירים 'סרט נסיכות', מהסיבות שאמרת, אבל השאלה מה כן?
(אם כי, טכנית, סינדרלה לא 'נסיכה' עד הדקה האחרונה כמעט של הסרט).
ספוילר לסינדרלה מעלי
(ל"ת)
אני לא בטוחה שילדים כיום חושבים על שלגיה בכלל
והסיבה שהם לא יהנו ממנו מן הסתם קשורה לכך שהוא די מיושן וילדותי בשביל ילדים מודרנים. מנסיוני, בנים נהנים בלי בעיה מסרטים בסגנון היפה והחיה, בדיוק עד הרגע שבו הם מבינים שהם לא אמורים להנות מהם.
בכל אופן, נדמה לי שלא ממש הגדרת מה נחשב "סרט נסיכות" (ולכן גם לא ענית לשאלה שלי לגבי מה מבדיל את פלונטר מהם). אתה קורא ליפה והחיה סרט נסיכות למרות שבל אינה נסיכה, ומוציא את פוקהונטאס מהקבוצה למרות שפוקהונטאס היא בתו של הצ'יף האינדיאני. בכלל המותג סרט נסיכות הוא בעייתי – מה שחשוב בסרטים הללו הוא שלרובם יש דמות ראשית שהיא אשה.
"סרטי נסיכות" - סרטים שהנסיכה בו כלולות במותג
Disney Princess. בל כלולה במותג הזה, והיא גם נסיכה – היא מתחתנת עם נסיך. וממש לא הוצאתי את פוקהונטס – כתבתי "נכון, יש את 'מולאן', 'אלאדין', 'פוקהונטס' " כדוגמאות לסרטי נסיכות שלדעתי יעניינו בנים.
אז להגדיר מהו "סרט נסיכות" מבחינתי זה קל, לפי ההגדרה הזו "פלונטר"
הוא באמת סרט נסיכות. נראה לי שהכוונה שלך היא מה המכנה המשותף לכל הסרטים:
אז קודם כל, יש נסיכה בסרט, בן אם היא נולדה למלך ומלך ומלכה (שלגיה, היפהפייה הנרדמת) ובן אם היא מתחתנת עם נסיך (סינדרלה, בל). מהבחינה, הזאת בינתיים "פלונטר" הוא סרט נסיכות.
סיפור אהבה, כמובן. גם כזה יש בסרט, למרות שהוא לוקח חלק משני בסרט.
שיר אהבה יש כמעט בכל סרט נסיכות. "A Whole New World", "I'm Wishing", "Once Upon A Dream" וכו'. כזה דווקא אין ב"פלונטר".
אני לא מוצא עוד יותר דברים משותפים, אז קל להגיד שאני אומר ש"פלונטר" הוא מבחינתי לא סרט נסיכות מסיבה אחת בלבד, וגם היא לא מוצדקת – אין בו שיר אהבה. אבל דווקא המכנה המשותף השני – סיפור אהבה, שדווקא קיים בסרט הוא הסיבה – הוא לוקח תפקיד משני בלבד, לפחות עד כמה שאני זוכר.
בקיצור, "פלונטר" הוא סרט נסיכות, כי דיסני החליטו וכי יש שם, אה, נסיכה; אבל כמו "מולאן", לפחות מבחינתי, הוא ממש לא.
ולא, ילדים לא לא אוהבים את "שלגיה"
כי הוא ישן. הם לא יודעים באיזה שנה הסרט יצא. הם לא אוהבים את שלגיה כי יש נשיקות וכי אלה "סרטים לבנות".
זו קביעה מעט גורפת
בהתחשב בכך שתגובה אחת למעלה יש גבר שמדווח על הנאה משלגיה.
קראתי את התגובה, הכוונה לילדים היום.
(ל"ת)
באיזו שנה בדיוק ילדים ממין זכר הפסיקו ליהנות מזה?
אני מבין שזה אחרי 1991.
במחשבה שנייה, ילדים באמת יכולים להנות מ"שלגיה"
אם הם לא ידעו שזה "שלגיה". כלומר, לדעתי היום לילדים נרתעים שהם שומעים "שלגיה", ישר עולה להם בראש נשיקות ואהבה וכו'. אם הם היו צופים בסרט, יכול להיות שהם היו דווקא אוהבים אותו – כל הקטעים של שלגיה עם הגמדים יכולים להצחיק אותם, ובינינו – זה הדבר העיקרי שילדים מחפשים בסרט, לא עלילה סוחפת או דמויות עמוקות. אז למרות מה שכתבתי, ילדים בהחלט יכולים להנות מהסרט, אם הם יראו אותו. אבל רובם כנראה לא יראו אותו.
בכל מקרה, למה דווקא 1991? השנה שבה צפית בסרט?
השנה בה האחים הקטנים שלי צפו איתי בסרט.
אני כבר לא הייתי ילד ב-1991. טוב, בערך.
אם ככה
בהתחשב בכך שצפיתי בו עם אחותי הקטנה עשור אחר-כך ואהבתי, אני חושב שמדובר בהתפתחות מאוחרת יותר.
ודאי שיש בפלונטר שיר אהבה
I See the Light הוא שיר אהבה וחצי. ועל אף שסיפור האהבה אינו מרכזי, יש סרטי נסיכות אחרים שאפשר להגיד את זה עליהם – מולאן, כפי שכבר אמרת, וגם בת הים הקטנה שפלונטר הוא למעשה גרסה מחודשת שלו, ושבו למושא האהבה בקושי יש שורות דיאלוג והדגש הוא על הרצון של אריאל לחיות על האדמה ועל המחיר שהיא משלמת על כך.
באופן כללי יותר, נדמה לי שהבעיה שלך היא שאתה מנסה להתייחס לגימיק מרקטינג בתור ז'אנר. אין כזה דבר באמת סרט נסיכות. חצי מהדמויות הראשיות אינן נסיכות. אחד מהם (אלאדין) בכלל לא אשה. בחלק מהסרטים סיפור האהבה הוא הנושא המרכזי ובחלקם לא. מדובר פה על מותג שדיסני המציאו כדי למכור בובות ועוד סוגי מרצ'נדייזינג.
צודקת, טעות שלי
זכרתי את השיר הזה, אבל בעיקר את המילים בפזמון שאין בהן ממש אהבה. עכשיו לאחר בדיקה קצרה שמתי לב שזה באמת שיר אהבה.
את "בת הים הקטנה" לא ראיתי, כנראה את צודקת ואין התייחסות לסיפור האהבה. הוא לא נראה לי סרט נסיכות.
תמיד יש יוצאי דופן, אבל סך לכל סרטי הנסיכות, כלומר הסרטים שהדמויות הנשיות הראשיות בו כלולות במותג של Disney Princess, יש מכנים משותפים. ברור שיש סרטים שכלולים במותג הזה רק בשביל הכסף – "מולאן", "פלונטר", "אלאדין" ולטענתך גם "בת הים הקטנה", אבל לשאר יש את המכנים שהזכרתי למעלה. כן, גם שכולן נסיכות – אני לא מבין את הטענה ש"חצי מהדמויות אינן נסיכות" – כמובן שכן! כולן חוץ ממולאן ואולי מבל, שבמחשבה שנייה יכול להיות שטכנית היא לא נסיכה כי כמה שאני זוכר לא מוזכר שהיא התחתנה עם החיה. ואני יודע שאלאדין הוא בן, אבל גם נסיכה יש בסרט, יסמין.
תיקון טעות
בת הים הקטנה ורפונזל הן שני סיפורים שונים לחלוטין והסרטים "בת הים הקטנה" ו"פלונטר" מבוססים על שני הסיפורים השונים האלה.
אגב, לאחר שביתי אריאל נולדה היו כמה אנשים ששאלו אותי ברצינות אם קראתי לה בעקבות הסרט של דיסני.
… למי שתוהה, אז.. אממ…לא!!
אני באמת חייבת לתהות איפה הדמיון בין שני הסיפורים
מילא היית אומרת שרפונזל היא כמו שלגיה/אורורה שהורחקו לבידוד מסויים משאר העולם עד שהנסיך גאל אותן מתרדמתן (תהא היא אמיתית או מטאפורית), אבל בת הים הקטנה? מה הקשר?
אוקי, שוכנעתי
(ואולי אם היה לי יותר זמן לכתוב את ההודעה הקודמת הייתי מוסיפה שלא באמת ראיתי את "פלונטר")
זה נאמר במעין ציניות שכזו
לא ברצינות. לכן השימוש המוגזם למדי בסימני קריאה/שאלה.
האמת היא שפלונטר היה סרט הרבה יותר מוצלח מאשר הנכסיכה והצפרדע…
שעתיים?
הרגיש לי הרבה פחות. אולי בגלל שנרדמתי לאיזה חצי שעה, ולצערי אי אפשר להאשים את הפורים האינטנסיבי שהיה לי. הסרט בהחלט היה סתמי אבל הם יכלו לעשות עבודה הרבה יותר טוב עם ה- אה, נו *סיפור*. אני לא יודע כמה ממנו עובד, הוא די מרגיש כמו משהו שהיה הולך הרבה יותר חלק בצורת ספר.
מה שכן אם זו באמת ההתחלה, וההמשך לא יהיה מטופש להחריד, יש סיכוי לסדרה די ארוכה (המון ספרים בסדרה)
אגב תקראו לי כשיתחילו הניטפוקים והמובי באשינג, הסרט הזה הוא דוגמה קלאסית ליצירות שדורשות כאלה.
זה מה שצפוי לנו בפסח בתחום סרטי האנימציה. כול מילה נוספת מיותרת.
http://fivestars.co.il/MovieDetails.aspx?idmovies=163
עוד *איך שהוא* אפשר להבין למה הם לא רצו לקרוא לזה ת'ור – אגדת שקר-כלשהו (כדי שלא יחשבו שיש קשר ל'ת'ור', למרות שמהפוסטר ברור שזה לא), אבל….מה?
אולי זה טרנד ישראלי חדש. לקחת שמות של סרטים קודמים ולשנות אות או שניים ('קוד שבור' – 'קוד שמור', 'תפוס ת'כריש' – 'תפוס ת'פטיש'. מה הלאה? 'מת לחנות'? 'נשק בטלני'?)
רגע, הסרט כן קשור לת'ור
השם שלו באנגלית הוא Thor – Legends of Valhalla.
מצטער אם הבנתי לא נכון את התגובה, אולי אני אאשים את העייפות.
התכוונתי שהוא לא קשור לסרט של מארוול
יענו, לא סיקוול או ספין-אוף או משהו. לפחות לא נראה ככה.
יש לזה קשר לאל הנורדי ת'ור
אני מניח שהכוונה של הכובען הייתה לסרט של מארוול (שמבוסס על אותו האל).
קובי מיימון? קובי מיימון?!
"מכירים פטישים מצויירים?! אז איזה מעצבן זה כשהם [הכנס פאנץ' עממי מתוכנן מראש כאן:]________________".
זה לא הכל
גם ניקול ראידמן ('כוכבת' הסדרה "מעושרות" ; האחראית למשפט "בבון? בבון זה קוף") מצטרפת לצוות המדובבים.
אוי אלוהים!
האחריות לבבון זה קוף
שייכת לחיקוי שלה, שמבוצע על ידי עלמה זק.
דווקא לא
http://bidur.nana10.co.il/Article/?ArticleID=841261, בדקה 17:00 (17:15 הציטוט עצמו).
תפוס ת'פטיש!
זאת בדיחת-השמות-הגרועים-של-סרטים-ישראליים הכי טובה ששמעתי מאז 2003, אם אני לא טועה.
ומה שיפה בה,
זה שאם חושבים עליה אין קשר בינה לבין שם הסרט. השם הוא פרפרזה על 'תפוס ת'כריש', שהוא בכלל תרגום מוזר ל'shark tale', ולמיטב ידעתי אין שום קשר הגיוני בין שני הסרטים (חוץ מזה שבשניהם התרגום לא מדויק, Thor – Legends of Valhalla => תפוס ת'פטיש).
אז למה כתבתי "מה שיפה"? כי זה נראה כאילו התרגומים לעברית באים מעולם נפרד, עם חוקים משל עצמו. כאילו המתרגם קיבל את הכותרת "Thor – Legends of Valhalla" ואמר "טוב.. זוכרים שתרגמתי לפני כמה זמן שם של סרט בתור "תפוס ת'כריש", וכולם צחקו וגלגלו את השם הזה על הלשון בכל פינה אפשרית..? אז הנה השם החם הבא, אני מקווה שאתם יושבים, כי קבלו את זה: "תפוס ת'פטיש!".
מעניין מה היה הטריגר בנבכי אסוציאציות מוחו.
החרוז של פטיש-כריש, קיומו של בע"ח כזה שנקרא כריש פטיש (לפחות בפי העם, אני לא ביולוג ימי), או פשוט זה שהבחור בפוסטר תופס פטיש.
אותו הטריגר שגורם לאנשים לקרוא לנעל "אדידוס":
הוא חשב שזה ימכור את המוצר לאנשים לא מרוכזים (הורים) או בעלי חוש ביקורת לא מפותח (ילדים).
חלק די מרכזי בסרט מוקדש לניסיונות של ת'ור
לתפוס את הפטיש, אגב.
ובדרך לחתונה, הם באמת עצרו בלאס וגאס
(ל"ת)
בסרטי ילדים הפונקציונליות של השם הרבה יותר משמעותית.
אתה מסכים איתי ש'האגדה של ולהלה' בעייתי?
כן, אבל...
הטיעון לטובת השם שהבאת היה חלש.
אפשר שאלה?
למה יש טאג של "פרוג'קט X"?
הוא אמנם הגיע למקום השלישי, אבל לא מוזכר כלל בכתבה.
הוזכר אך נחתך החוצה :)
(ל"ת)
וכשקוראים את הביקורת שלך על הסרט מבינים למה
(ל"ת)
טריילר חדש ל"באטלשיפ"
http://www.youtube.com/watch?v=u7N-33PbR-g&feature=player_embedded
אוקי, האפקטים נורא מרשימים, אבל הסרט הזה עדיין הולך להיכשל (ולהיות מחורבן).
מחורבן כן
להיכשל לא בטוח. הוא נראה כמו 'רובוטריקים' ויש בו את ריהאנה – שני דברים שאמריקאים ממש אוהבים (ואני מתעב). אם הוא כן יכשל, זו תהיה שנה ממש מבאסת בשביל טיילור קיטש.
הם אוהבים את ריהאנה שרה.
הסרט ייתן תשובה האם הם גם אוהבים אותה משחקת.
דווקא נראה לי שהיא לא תעזור יותר מדי.
רק לי זה מוזר שריהאנה, מי שידועה בזכות הקול שלה,
לא משמיעה הגה כל הטריילר (לא, 'בום' לא נחשב)? לא יתכן שכשרון המשחק שלה לא הצליח להניב אפילו שורה מוצלחת אחת לרפואה עבור הטריילר. 2 השוטים היחידים שהראו אותה נראו כאילו הם אומרים "אה, ויש פה את ריהאנה… אם למישהו אכפת".
ורק עכשיו למדתי שהסרט לא יהיה בתלת-ממד, ואם כן, הם מתאמצים קשה כדי להסתיר זאת. אם יש סרט אחד שחשבתי שירכב על גל התלת-ממד, זה הסרט הזה (וגם שוט הטילים בסוף נראה כאילו הוא צולם לצורך כך). אבל כנראה שהגל הזה כבר לא מספיק גבוה.
טריילר לטריילר השני של "שלגיה והצייד"
http://www.youtube.com/watch?v=ubyLzGIiKSE&feature=player_embedded
אני חייב להודות שלמרות שהייתי בטוח ששני סרט השלגיות יהיו כישלונות צורבים כי לאף אחד לא באמת אכפת משלגיה, ולמרות שאני עדיין בטוח ש"מראה, מראה" יהיה כישלון, דווקא "שלגיה והצייד" נראה לא רע בכלל.
נראה קצת כמו סרט של גיירמו דל טורו.
משאל קטן
כמה אנשים פה מתעניינים ב"טריילר לטריילר"? כשאתם רואים לינק עם הכותרת "טריילר לטריילר ל-" אתם לוחצים עליו?
אני אישית: ממש לא.
גם הטריילר לטריילר ל"אוונג'רס" פורסם פה
ודווקא עליו היתה התעניינות.
ולכן שאלתי.
(ל"ת)
זה תלוי כמה מצפים לסרט...
בסרטים כמו "אוונג'רס" או "עליית האביר האפל", זה מאוד רלוונטי.
אבל ברוב הסרטים באמת שזה מיותר.
למרות שהאמת היא שזה היה יותר תירוץ
בשבילי לספר כמה הסרט נראה מרשים וכמה זה מפתיע אותי מסרט שבכלל לא ציפיתי ממנו לכלום, בעיקר כשמגלים שהתקציב שלו הוא בסך הכל 70 מיליון דולר, לא ממש הרבה במונחים הוליוודים.
יכול להיות שהסרט הזה יהיה "כוכב הקופים: המרד" של השנה?
לא יודע לגבי כוכב הקופים (שהיה אוברייטד בטירוף),
אבל הטריילר הקודם היה בנזונה. אם גם הסרט יתרכז בשרליז ת'רון (שצפייה בטריילר של שלגיה וב"תקועה" גרמה לי להבין שהיא מסוג השחקניות הנדירות שמצליחות לשלב משחק גדול ולהיות כוסיות על בו זמן), יראה יותר מהמראה המגניבה ויסתום את הפה לקירסטן סטיוארט כמה שאפשר אני בטוח שהוא יוכל להיות ההפתעה של הקיץ – במיוחד כשהמקבילה שלו, "מראה מראה", נראה כמו חיקוי שרק עלוב (עד כמה שטרזים במאי מדהים).
בנוגע לכותרת שלך,
אני מקווה שאני לא גולש פה לאופטופיק, אבל זאת נראית כמו הזדמנות מתאימה לשאול שאלה שמטרידה אותי כבר הרבה זמן (השאלה לא מתייחסת לאף מקרה ספציפי, אלא רק בכללי): מה זה לעזאזל המונח הזה "אוברייטד"? כלומר, אני יודע מה זה אומר, אבל מה בכלל הטעם במונחים כמו "אוברייטד" או האח הקטן והאוטיסט שלו "אנדרייטד"? כמו שאמרתי איפשהו פה מזמן, "מוערך יתר-על המידה" מכיל את המילה "מידה" במשפט, מה שאומר שהמונח אומר שיש מידה כלשהי למדידת איכות סרט, כאילו לכל סרט יש מידה מסויימת שבה מותר להעריך אותו, לא פחות ולא יותר ("אקספרס של חצות אנדרייטד" או "נפלאות התבונה אוברייטד" וכו' וכו'). אני רואה באתרי קולנוע (והכי מוזר לראות זה פה, בעין הדג, אתר שאחד מעמודי התווח שלו הוא האימרה שאי אפשר לשפוט סרט לפי מספרים ורמות) עשרות, אם לא מאות אנשים שבמקום להגיד על סרט שהם לא אהבו אותו, קובעים בנחרצות מידה מסויימת לעד-כמה-מותר-לאהוב את-הסרט-הזה, בהתאם למה שאחרים חושבים עליו ("אוברייטד" אם כל האחרים אהבו, "אנדרייטד" אם כולם שנאו) אז אני שואל שוב – למה אנשים משתמשים בכלל במונח הקצת-סותר-את-עצמו הזה?
זה די פשוט.
אנשים משתמשים במונחים הללו כי הם חושבים שהם מעבירים את הרעיון שהם רוצים להביע. אין סיבה להניח שהם טועים, והמושגים אכן מעבירים את הרעיון שהם רוצים להביע.
(ואלו היו חמש שניות בפינתנו הקבועה – 'תשובות רציניות לשאלות רטוריות'.)
העניין הזה ברור,
אבל כנראה שהייתי צריך לנסח את השאלה כ"למה אנשים מתייחסים ברצינות למונח שהוא פגום ביסודו"?
למה פגום ביסודו?
גם אם אין מידה מסוימת מדויקת לחלוטין אתה עדיין יכול לחשוב שאנשים שמתפלצים על סרט כאילו הוא לחלוטין מדהים והוא בעצם סביר אז יש אנשים מעריכים אותו יתר על המידה.
זה מושג מתנשא בהחלט – המחשבה שאתה צודק וכולם טועים ושאתה יודע איזה סרט הוא טוב או לא וכמה בדיוק צריך להעריך אותו, אבל הוא לא פגום ביסודו.
לא פגום וגם לא מתנשא.
"הסרט הזה טוב" – משמעו שאני חושב שהסרט הזה טוב. אתה יכול לא להסכים איתי.
"הסרט הזה אובררייטד" – משמעו שאני חושב שהדעה הרווחת על הסרט הזה חיובית מדי. גם כאן אתה חופשי לא להסכים. לא עובדה אבסולוטית, סתם דעה אישית כמו כל דעה אחרת.
אוקיי, אני חושב שהבנתי.
(ל"ת)
ואחרי שהדיון החשוב נגמר אני חייבת לתקן:
עמודי תווך.
לא רק זה, גם הבמאי
רופרט סאנדרס, ביים את אחת הפרסומות היותר אהובות עלי של משחקי Halo:
http://www.youtube.com/watch?v=w5Dc2At5_AE
מה שגם מתחבר מבחינתי לכוכב הקופים. הבמאי הוא יחסית אלמוני, הוא עושה משהו שכולם מזלזלים בו ואף אחד לא באמת מצפה ממנו למשהו, ובסוף יצא מזה משהו מדהים.
כמובן יכול להיות שזה יהיה חרא או סתם נחמד ולא יותר, אבל אני אופטימי.
גם אני לא
מה זה 'טריילר לטריילר'? אני כבר אחכה לטריילר עצמו, תודה רבה. זה מתחיל להיות אינספשן כזה של פרסומות. עוד מעט יהיה טיזר לפרסומת של הפרומו לטריילר. לא מבין את הקטע של זה…
אם בטריילרים אני לא תמיד צופה,
אז כמובן שלא ב"טריילר לטריילר". גם – ובעיקר – אם זה סרט שאני מצפה לו. אם אני כבר יודע שאני רוצה לראות את הסרט השלם, למה לי לבזבז זמן על טריילרים?
...כי אתה סקרן לראות איך ייראה הסרט שאתה רוצה לראות?
(ל"ת)
כמובן שאני סקרן.
ולכן אראה את הסרט, כדי להשביע את הסקרנות.
אני בכלל חשבתי שזו טעות הקלדה
ושהכוונה היא לטריילר לסרט…
בזכות האזהרה, אכן לא נכנסתי לקישור :-)
טריילר יפני לאוונג'רס חושף שגם פפר פוטס בסרט
http://special.movies.yahoo.co.jp/detail/20120315076798/
אז תוסיפו את גווינת' פאלטרו לרשימת הכוכבים הגם ככה די גדולה שמאכלסת את הסרט הזה.
אבל ירד מהר" – השבוע הלך לעולמו מאמן הכדורגל שמעון שנהר ז"ל. לזכרו הוקרן בערוץ 2 באישון ליל הסרט התיעודי "אגדת דשא", שמתעד את סיפור שליחותו למיקרונזיה ב-99', להקים/לאמן את נבחרת הכדורגל שלהם. אחד הקטעים ההזויים/יפים/מרגשים שם זה כשהמקומיים מבינים ש"מגרש" הכדורגל שלהם לא יצמיח את הדשא הדרוש בזמן שנותר עד למשחק. ההחלטה שמתקבלת היא פשוט להביא ריבועי דשא, בכל מיני גדלים ומכל מיני מקומות, ולרצף איתם את השדה החולי, עד לקבלת מגרש כדורגל מרוצף בדשא. זה הזוי כמו שזה נשמע, זה יפה כמו שזה נשמע, זה מגניב כמו שזה נשמע. אנשים שאין להם מושג מה זה כדורגל (לא נאמר מתוך זלזול, זו עובדה בסרט), אנשים שהם קתוליים ומצהירים שהם לא עובדים בימי א', אבל הפעם התגייסו וכו' וכו', מביאים בידיים ריבועי דשא כדי לרצף את ה"מגרש", או יותר נכון, ליצור את המגרש.
זו לא סצינת השיא בסרט, לא הוקדש לה הרבה זמן, אין בה כמויות ממשיות של אנשים, ובכל זאת, היא אחת היפות – ומזכירה את הסרט הנפלא שהזכרתי בהתחלה.
טוב, אז נתקלתי בסרטון הזה, שמכיל ביקורות על "ET" ועל "הגוניס". הדעות של המבקר די נכונות, אבל המבקר עצמו… מעורר רצון ענק לפייספאלם.
http://www.youtube.com/watch?v=BGEIK2HdBpo&feature=related
בתור ילד בן 12-13 תמיד הייתי שואל את עצמי:
"למה דווקא הילדים האלו נשלחים על ידי ערוץ הילדים לסרטים בחינם?! הם אפילו לא מבקרים טובים!"
היום אני מבין שלערוץ הילדים נגמר הכסף… והוא נותן לילד סרטי DVD ישנים.
הוא בטח לא הבין מה עושים עם הדיסק וחיפש את התקצירים באינטרנט.
הסוף טוב?
יופי, עכשיו אני רגוע.
אה, ו…טראפל שאפל!
בן כמה הסרטון הזה?
מה זה ה"ספריות ה-DVD" שהוא מדבר עליהן?
מהתקופה שטל מוסרי עוד הנחה... אה, הוא עדיין מנחה? באמת?
דווקא פעם אחרונה שהייתי בתל אביב ראיתי הרבה ספריות וידאו (ביחס למה שיש בחיפה. שזה אחד.)
תחילת 2010.
(ל"ת)
אז עברתי לפרסם כאן את הסקופונים שלי, כי ה'קצרצרים' הקודם נקבר במרבחי הסייבר-ספייס (או במילים אחרות – אני עצלן). מחר אני עושה מסיבת מעבר למקום החדש. עשו טובה, אל תביאו דברים בריאים כמו 'עוגת דלעת' או משהו, זה מגעיל. אה, והכותרת לא קשורה, אין כאן שום דבר על סשה ברון כהן. סתם בחרתי משהו משעשע. למה? מאותה סיבה שעורב הוא כמו שולחן כתיבה.
– ג'רארד באטלר עומד לככב בסרט Olympus has fallen. אין ממש קשר למיתולוגיה היוונית. תקציר הסרט, שמתואר כ' 'מת לחיות' בבית הלבן' – "סוכן לשעבר בשירות החשאי הופך להיות תקוותה היחידה של אמריקה (אלא מה) כשטרוריסטים משתלטים על הבית הלבן." אייס קיוב יגלם את אובאמה. טוב, לא, המצאתי את זה.
– לפני כמה חודשים פורסמה הכתבה הזאת – http://www.fisheye.co.il/black_list2011/ על רשימת התסריטים הכי פופולריים שלא הופקו באותה שנה. הסרט במקום הראשון עומד להיות מופק בקרוב (אלא מה), ועכשיו מסתבר שכנראה יביים אותו ג'יי בלייקסון, שביים את The Disappearance of Alice Creed המעולה (או 'איפה אליס', אם אתם חייבים).
– רודריגו סנטורו, שגילם את קסרקסס (אין ממש דרך לאיית את זה בעברית) ב '300', עומד לחזור לסרט ההמשך, שיקרא Battle of Artemisia. זה סיקוול? לא בדיוק. הסרט יספר על קרב בין האתונאים לפרסים, המתרחש במקביל לקרב מהסרט הראשון. עכשיו עולה השאלה – איך קסרקסס יכול להיות בשני מקומות בו-זמנית? נגלה כשיגיע הסרט. אולי זה התאום הרשע שלו. אה רגע, אבל הוא בעצמו כבר רשע. נו, טוב. אה, וגם אווה גרין שם.
– פורסמו פוסטר וטריילר ל Chernobyl Diaries, סרט אימה בהפקת אורן פלי ('פעילות על-טבעית'), על קבוצת תיירים שהולכת לבקר באיזור הכור שהתפוצץ בצ'רנוביל והפך את כל המקום לרדיו-אקטיבי. שנפתח כבר עכשיו הימורים מתי אחד מהם יצמיח זנב / עין שלישית / יהפוך לזחל ענקי וצמא דם?
http://www.comingsoon.net/news/movienews.php?id=88073
– יו ג'קמן יככב בסרט Prisoners, על אדם שלאחר שבתו וחברו הטוב נחטפים, מחליט לקחת את החוק לידיים ולחפש אותם. הפקת הסרט תחל בתחילת 2013, אחרי שג'קמן יסיים לעבוד על 'הוולברין' ו'עלובי החיים', המצולם בימים אלה. עסוק, הבחור.
– והנה ידיעה על מותחן ארוטי בכיכובה של שרון סטון. לא, זה לא 'אינסטינקט בסיסי 3'. הסרט, בשם Attachment, מספר על מורה שמקיימת סטוץ עם אחד מתלמידיה (טום פלטון, AKA דראקו מאלפוי). לאחר מכן, התלמיד מתחיל לעקוב אחר המורה ומשפחתה, ולצאת עם הבת שלה.
עובדה משעשעת – לסרט הקודם של הבמאי (טוני קיי) קוראים Detachment. אין קשר.
– ובפינת ה'למה?' של השבוע:
http://www.deadline.com/2012/03/home-alone-5-greenlit-for-abc-family/
– אבל נסיים בטעם טוב – ווס בול, גריפקאי שעובד בין היתר בשביל HBO, פרסם סרטון אנימציה קצר ויפהפה. הסרטון הקודם שלו, A Work in Progress יצא ב 2003, וזכה במדליית ארד ב'אוסקרים' של סרטי סטודנטים. על סרטו הקצר החדש הוא עבד במשך שנתיים. אורכו 8 דקות ואין בו דיאלוג בכלל, אבל הוא מרהיב בצורה יוצאת דופן. את שני הסרטונים ניתן למצוא כאן:
http://www.slashfilm.com/watch-ruin-awesome-animated-short-film-set-green-postapocalyptic-universe/
אתה יודע שההוא מ-"300" שאתה לא מסוגל לאיית את שמו
הוא אחשוורוש? ההוא עם היהודי והאוזניים והמגילה.
איי, תגובה למבזק של הכובען המטורף...
(ל"ת)
האוזניים הם של המן, אבל חוץ מזה זה בדיוק מה שבאתי להגיד
(ל"ת)
את המן תלו, אחשוורוש מן הסתם לקח לו את האזניים.
הרי למה להשאיר בצק ממולא פרג בגובה חמישים אמה?
!OT! עוגת דלעת זה אליפות!
(ל"ת)
אחרי תמונות מהסט של הסרט שהראו את קלארק מסתובב בלי משקפיים עכשיו בראיון על זאק סניידר הוא די רומז שהמשקפיים באמת לא יהיו בסרט:
http://www.comicbookmovie.com/fansites/JoshWildingNewsAndReviews/news/?a=56501
מה אתם חושבים על העניין הזה?
אני חושב שהמשקפיים הם לא התחפושת של סופרמן.
התחפושת שלו היא הפרסונה השלומיאלית והחנונית, שהמשקפיים הן חלק ממנה, אבל היא יכולה לעבוד גם בלעדיהם. הרי זה לא שהמשקפיים באמת מסתירות את הפנים שלו…
התחפושת בונה על זה שסופרמן הוא כל כך מדהים, ככה שגם אם אתה רואה מישהו שמזכיר אותו, המישהו הזה נראה כל כך עלוב, שאתה לא מצליח לדמיין שיש קשר בינו לבין כליל השלמות שמרחפת בשמיים.
אז ככה נראה ג'וזף גורדון לוויט ב'לופר'
http://www.comingsoon.net/news/movienews.php?id=88144
שינו לו את המראה,
כנראה כדי שהוא יותר ייראה כמו ברוס וויליס הצעיר.
וזה די עובד, הוא ממש נראה bad motherfucker…
אלוהים, איזה רעיון דבילי.
אני כבר מחכה לשמוע איך, לעזאזל, יסבירו את זה בצורה שאצליח לסספנד.
ברוס וויליס? באמת?
בתמונה השנייה הוא נראה קצת כמו ראסל קרואו. לא ממש דומה לוויליס הצעיר…
לאן נעלם הסרט על קווין ופרדי מרקיורי?
בזמנו דיווחו שהוא יופק אחרי "הדיקטטור" וסשה ברון כהן ישחק בתפקיד פרדי. עכשיו נעלם כל זכר לסרט ב-imdb, ואלא מצאתי שום דיווחים מה עלה בגורלו.
אכן, חייבים לדבר על קווין
(ל"ת)
אז כמה דיסני באמת הפסידו על "ג'ון קרטר"?
לפי הדיווח של החברה עצמה: 200 מיליון דולר.
http://www.deadline.com/2012/03/disney-expects-200m-loss-for-john-carter/
ההצהרה הזאת קצת מוזרה – למה שאולפן יצהיר על הפסד (עצום) מסרט בזמן שהסרט עדיין מוצג? מן הסתם יש פה פוליטיקה כלכלית שאני לא מבין בה. אולי הם חושבים שיהיה עדיף להצהיר מראש על הפסד במקום לקבל את הדיווחים ממקורות חיצוניים (ובאותה נשימה להזכיר שברבעון הבא ישנם "הנוקמים" ו"אמיצה" שמן הסתם יכניסו להם המון כסף). חוץ מזה, אפשר היה להציג את זה בצורה אופטימית יותר: הם מדברים על הרבעון הנוכחי, שלא כולל מן הסתם את ההכנסות שעוד יהיו לסרט מדי.וי.די., מכירות לטלויזיה וכו'. כנראה שיש לדיסני אינטרס כלשהו להציג את "ג'ון קרטר" בתור כשלוון גדול ככל האפשר כרגע.
בגלל הצהרות כאלו
הם הצליחו לשכנע אותי לנסות לתפוס אותו בקולנוע (וגם כי אומרים שהוא טוב). לכן זו נראית לי כמו טקטיקת שיווק די מוצלחת (רק שמאוחר מדי להציל אותו). חוץ מזה, דיסני כבר הכריזו ש"ג'ון קרטר" הולך להיות כישלון ענק עוד לפני שהוא בכלל הגיע לבתי הקולנוע, הם גם ציינו שזהו הפרוייקט האחרון שנעשה תחת ידיו של הבעלים הקודמים של החברה, כך שמעכשיו אפשר אולי לצפות לשינוי.
ההודעה הזו היתה מכוונת בעיקר לבעלי המניות
דיסני לא רצו ירידה חדה מדי במניות שלהם. דווקא רעיון חכם, אבל אנשים באינטרנט עושים מזה יותר מדי עניין.
"ג'ון קרטר" עוד יוכל להחזיר את ההשקעה שלו וזה לא שדיסני באמת איבדו כל אמון בסרט וכבר מספידים אותו אלא הם פשוט מנסים לצמצם נזקים.
אחרי המקרה של הארי פוטר,
שלפי וורנר הפסיד 167 מיליון דולר, לא הייתי סומך כל כך על החישובים של האולפנים:
http://www.slashfilm.com/insane-studio-accounting-warner-bros-claims-167-million-loss-over-harry-potter-and-the-order-of-the-phoenix/
-סופרקאט הסוקר את תולדות הוידאופון בקולנוע:
http://vimeo.com/38386211
http://berglondon.com/blog/2012/03/13/notes-on-videophones-in-film/
כמו בהרבה דברים, נראה שגם פה לאנג היה קודם.
(ויה ויה).
-הסרט בקושי שבועיים באוויר, ו"פרוג'קט X" כבר הספיק גם לשאוב השראה מהמציאות וגם להוות השראה למציאות:
http://www.ebaumsworld.com/video/watch/82378202/
איך זה שלא שמענו כלום על הסרט הזה?
http://en.wikipedia.org/wiki/Red_Dawn_%282012_film%29
מתברר שעושים רימייק ל"שחר אדום", סרט של ג'ון מיליוס. הסרט המקורי מ-1984 סיפר על פלישה וכיבוש דמיוניים של ארצות הברית בידי ברית המועצות, והרימייק יהיה אותו עיקרון, רק עם צפון קוריאה כפולשת (לא, זה לא עיבוד ל-"Homefront", אפילו שלסרט המקורי ולמשחק היה את אותו תסריטאי…). אז כן, רימייקים זה לאו דווקא דבר טוב, אבל במקרה הזה יש כמה דברים לטובת הסרט:
א. יש לו פרמיס מגניב ופוטנציאל להרבה אקשן משובח
ב. יש לו צוות שחקנים די נחשב (כריס המסוורת', ג'וש האצ'רסון, ג'פרי דין מורגן) יחסית לרימייק לסרט אייטיז שאף אחד לא זוכר
ג. הוא יוצא בנובמבר של השנה, מה שאומר שהאולפן מניח שהסרט נורא טוב, אולי אפילו (עד כמה שזה נשמע מטורף) מספיק בשביל לקבל מקום בעונת הפרסים הקרובה
לא יודע מה אתכם, הסרט הזה קפץ לי פתאום לרשימת 10 הסרטים שאני הכי מחכה להם השנה.
מעצמת העל צפון קוריאה פולשת לארה"ב? זה בהחלט נשמע הגיונ
אתה בטוח שזה לא רימייק ל'העכבר ששאג'?
לפי ויקיפדיה, בהתחלה זאת הייתה אמורה להיות סין.
אבל היי, לך תדע. כמו שהסרט מ-1984 הציג את העתיד ולא את השנה שבה הוא התרחש, גם הסרט שעכשיו יתייחס לעתיד הרחוק, שבו אפילו יכול להיות מצב שאנחנו נהיה קולוניה צפון-קוריאנית.
מבט קצר בוויקיפדיה לא מראה נבטחות
הסרט הזה היה מוכן כבר ב-2010 ולא שוחרר עד היום (סרטים שמוחזקים "על המדף" זה אף פעם לא סימן טוב). נוסף על כך הגיסה הזאת הייתה אמורה להציג פלישה סינית אבל אחרי שהסרט כבר צולם מישהו פתאום הבין שהם יפיסדו את אחד השווקים הגדולים בעולם אם הם יציגו את הסינים בתור נבלים אז פתאום החליטו שמדינה שלא מסוגלת אפילו להאכיל את האזרחים שלה (ויותר חשוב, שלא מקבלת הרבה סרטים מהוליווד) תהיה אוייב ראוי למעצמה הצבאית החזקה בעולם וערכו את הסרט לאחר מעשה כדי להציג סמלים קוריאניים במקום סינים וכו'…
בקיצור זה לא נראה מבטיח שום דבר, אולי חוץ מבידור אירוני.
http://www.youtube.com/watch?v=n_62TZZgCqQ
נראה לי שדרימוורקס גילו דרך מצוינת להלהיב אנשים – שיר של LMFAO.
We were on a break!
מצטער, פשוט אף פעם לא שמתי לב כמה דיוויד שווימר מזכיר את רוס במדגסקר. אני מתגעגע ל"חברים"![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
עד היום לא הבנתי מה הקטע עם המשפט הזה
או למה הוא אמור להיות מצחיק.
היינו בהפסקה
כלומר, רוס מתרץ את זה שבגד ברייצ'ל בזה שכשעשה את זה הם היו במצב של "break", הפסקה. רייצ'ל טוענת שהם לא היו במצב של הפסקה. וכך נולד לו הויכוח שנפרש על איזה 7 עונות P:
המשפט עצמו לא מצחיק, אבל הוא מופיע במצבים מסויימים בדרך משעשעת- ושווימר אומר אותו מצחיק.
לא מצאתי מספיק דברים מעניינים בשביל תגובה גדולה כמו בד"כ, אבל היו 2 דברים שתפסו את תשומת לבי:
1. פורסמה תמונה ראשונה של יו ג'קמן מ'עלובי החיים':
http://www.comingsoon.net/news/movienews.php?id=88231
מי זה, ומה הוא עשה עם יו ג'קמן?
2. באחת מהתגובות הקודמות כתבתי על שמועה שג'וש טראנק (במאי 'כרוניקה') יביים סרט על דמות הקומיקס ונום. אני עדיין מקווה שזה יקרה, אבל כנראה לא בקרוב, כי עכשיו הוכרז רשמית שטראנק יביים את הסרט Red Star ('כוכב אדום'), המבוסס גם הוא על קומיקס, ומתרחש בברית המועצות.
הסרט הוא על 'קרב אפי בעולם בו קיימים גם טכנולוגיה וגם קסם, ורוחות של חיילים מתים ממשיכות להיאבק לצד אלה שבחיים.
נשמע כמו עולם מצוין.
מזל שאני כבר נמצא בו.
בהחלט קומיקס לא רע,
אבל נדמה לי שנכון לשנה שעברה רק בערך השליש הראשון שלו היה גמור. נו, טוב, נחכה לראות את הסוף בקולנוע.
התבססות על התחלות של קומיקסים ליצירת סרטים
עלולות להביא לעיוועים כמו "נול הגורל" ב'מבוקש'.
מצד שני
התבססות על הקומיקס השלם הייתה עשויה להביא לנו דמות שעשויה מחרא של הפושעים הגרועים בהיסטוריה, איזה דרוג מקבלים על דבר כזה?
כבר היה משהו כזה ב"דוגמה"
קראו לו גולגולתא אם אני זוכר נכון
וואו.
יו ג'קמן אשכרה נראה כמו ז'אן-ולז'אן. אני ממש מתחיל לחכות לעיבוד הזה (ועדיין חושב שחבל שזה יהיה מחזמר).
זה עיבוד למחזמר
כלומר, העיבוד לא מבוסס ישירות על הספר של ויקטור הוגו, אלא על הגרסה המוזיקלית מברודוויי. מחזמר שכמעט כל המילים בו מותאמות ללחן ומכיל מעט מאוד דיבורים ללא מוזיקה. זה אתגר לא פשוט ואני לא יודע עד כמה טום הופר יכול לעמוד בו (מה בעצם ידוע עליו מעבר לנאום המלך?). נדמה שיהיה קשה לרצות את חובבי המחזמר לא פחות מאת חובבי הספר, מכיוון ששניהם הגיעו, כל אחד בזכות עצמו, למעמד של קלאסיקה תרבותית.
אני יודע שזה מבוסס על מחזמר.
וזה מה שמבאס אותי. אני לא מכיר את המחזמר, אבל אני בספק אם הוא מעביר אפילו חצי מהיופי והמורכבות שבספר של הוגו שהוא קלאסיקה אמיתית ואחד הספרים הכי אהובים עלי.
לפחות יו ג'קמן, פיזית, נראה ממש מתאים לדמות. מה שקצת הזוי לדעתי זה שראסל קרואו הולך לשחק את המפקח ז'אוור. עם כמה שהסרט מ-98 בעייתי, דבר אחד בו היה ללא רבב: ג'פרי ראש בתור ז'אוור. אני מאד מקווה שקרואו יוכל להיות ייחודי מספיק ולהעביר את כל העומק של הדמות כמו שצריך.
– נקבעו תאריכים למספר סרטים שיצאו בשנה הבאה. הראשון הוא Pacific Rim, המספר על התגוננות האנושות מפני יצורים מוזרים התוקפים אותה. הסרט יצא ב 12/7/13, באותו יום של 'מגודלים 2'. (למה יוצא 'מגודלים 2'? שאלה טובה).
הסרט השני הוא הסיקוול ל 300, שיוצא ב 2/8/13, אותו יום בו יוצאים שני סיקוולים אחרים – 'הדרדסים 2' ו RED 2.
ולסיום, ה wolfpack של פיל, סטו ואלן יעצרו שוב איפה שהוא בדרך לחתונה, בסרט השלישי והאחרון בטרילוגיה, שיצא ב 24/5/13, ביחד עם 'מהיר ועצבני 6'.
– הזמר פיטבול נבחר לכתוב ולבצע את שיר הנושא של 'גברים בשחור 3', שיקרא Back in Time (אין קשר לשיר מ'בחזרה לעתיד').
– בתזמון משעשע – יציאת 'משחקי הרעב' – פורסם שייעשה רימייק לסרט שהתבסס על הספר שהיה בעצם 'חלוץ הריאליטי' – '1984'. הסרט מספר על עולם עתידני בו פרטיות אינה קיימת, וכל האזחרים משרתים ונצפים ע"י 'האח הגדול'. (ולכל צופי התכנית הטראשית ההיא – לא, אלירז שדה לא יופיע שם).
– קצת לפני שסגאת 'דמדומים' מגיעה לסופה (about time) פורסם טיזר לסרט הבא שיתבסס על ספר של סטפני מאייר – The Host ('גוף מארח'). הסרט מספר על פולשים בלתי-נראים, המשתלטים על הגוף והמוח של בני אדם.
http://www.comingsoon.net/news/movienews.php?id=88304
– ברט ראטנר במו"מ לביים סרט המשך ל'מרדף חצות'. רוברט דה-נירו אישר את חזרתו לסיקוול. ראטנר גם הוצמד לביים את 'הרקולס' בכיכובו של דה רוק.
כל הדיבורים האלה על "1984" מדכאים אותי,
כי הם גורמים לי להיזכר שפיקסאר עדיין לא חשבו על לעבד את "חוות החיות" (שהוא לטעמי הספר הטוב ביותר שקראתי אי פעם) לקולנוע.
אולי כי כבר יש עיבוד אנימציה בריטי של "חוות החיות"
משנות ה-50, והוא מצוין בפני עצמו.
העיבוד המגוחך בשחור לבן?
אוח, בשיא הרצינות שזה היה אחד מסרטי האנימציה הכי משעממים שראיתי בחיים שלי. אחרי שלמדנו את חוות החיות בשיעור אנגלית המורה הראתה לנו את הסרט הזה, והוא היה אחד הדברים הכי משעממים בעולם. זה דבר אחד לעשות לספר המרתק הזה עיבוד אילם, זה דבר אחר להפוך את אחת האלגוריות הכי מבריקות שנתקלתי בהן לניסיון עלוב לחקות את דיסני.
אין לי מושג מה ראית
אבל העיבוד מ-1954 הוא לא בשחור-לבן, ולא אילם.
מעניין מאוד.
אולי הגרסה שהראו לנו בכיתה הייתה בשחור לבן, או שהגרסה הזאת צבועה, אבל אני זוכר בוודאות את הגרסה הזאת, עם המוזיקה הזאת ועם עיצוב הדמויות הזה, רק בשחור לבן.
באמת לא משנה לי שזה בשחור לבן (אבל אני מודה באמת שסרט בצבע יכול לתפוס אותי יותר בקלות מאשר סרט בשחור לבן) או לא, אבל הסרט הזה היה משעמם, נמרח, והגרוע מכל – הוא שינה את הסוף הגאוני של הספר לסוף מגוחך, טיפשי ודביק. אילם כמו ש"הארטיסט" או "אורות הכרך" אילם הוא לא, אבל חוץ מהקריינות ברקע אני לא זוכר שום קטעי דיבור כלשהם. ראיתי את הסרט הזה לפני שנה, ואני באמת לא זוכר ממנו הרבה, אבל אני כן זוכר שהוא לא הגיע לרמה של חצי מהספר. סרט רע, וזה לא משנה לי כל כך שהוא בצבע או שהוא לא אילם. הוא פשוט סרט רע.
לא הכל בחיים הוא שחור או לבן:
http://www.youtube.com/watch?v=6MKXgrF9IRc
כן, אבל הוא לא חף מבעיות.
על אף שהוא די מרתק והאנימציה הייתה די מדהימה יחסית לאותן שנים, הוא גם די יבש ואי אפשר ממש להתחבר לאף דמות. גרסה חדשה מבירת האנימציה האיכותית של ימינו לא יכולה להזיק.לטעמי, יש פה פוטנציאל לעשות את סרט האנימציה המיינסטרימי (כלומר, לא יפני![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
) הכי אפל ועמוק שנוצר אי פעם, אולי אפילו אבן דרך חדשה בתולדות האנימציה. אבל כפי שציינת, זה כנראה לעולם לא יקרה, לפחות לא על ידי פיקסאר (אבל היי, אם מישהו אי פעם ירים את הכפפה, הוא יכול לצפות לתמיכה כלכלית מלאה ממני…)
1984 הוא לא "חלוץ הריאליטי"
הוא דיסטופיה עתידנית על עולם שבו השלטון מנסה – בהצלחה רבה – לשלוט גם במחשבות, ולא רק בחיים החיצוניים, של התושבים בו. אין בינו לבין ריאליטי כלום.
ספר נהדר, ומדכא עד אפר.
שתי הקרנות חינם של "הערת שוליים" בפסח
לטובת מי שטרם ראה (כמוני) ובשל ירידת הסרט מרוב המקומות הגדולים:
בקניון גבעתיים, יום א' ויום ד', חוה"מ פסח. בבירור מול התאטרון, שבאתר שלו ההקרנות אינן מופיעות, אומרים שצריך להרשם אצלם טלפונית ולאסוף את הכרטיס החינמי לפני הסרט.
http://www.mouse.co.il/CM.shows_item_show,761,208,13380,.aspx
הבחור איש אשכולות
http://www.youtube.com/watch?v=Encw2NafFyY
– האם נמצא שם לסרט 'צבי הנינג'ה' הבא? לפי הדיווחים, הסרט בבימויו של ג'ון ליבסמן ובהפקת מייקל ביי יקרא 'צבי הנינג'ה'. לנו זה אולי נראה נורמלי, כי ככה תמיד קראנו להם, אבל השם המלא הוא Teenage Mutant Ninja Turtles ('צבי הנינג'ה הצעירים' בתרגום חופשי). בקיצור, רק הורידו את ה Teenage. למה? אחד המקורות אמר ש"חושבים על השיווק. כמו של'ג'ון קרטר' לא קראו 'הנסיכה ממאדים'." הסרט צפוי לצאת בכריסמס 2013
– כנראה בעקבות ההצלחה של 'משחקי הרעב', כולם מנסים לתפוס את הטרילוגיה החמה הבאה. אולפני WB הודיעו שיפיקו את הסרט הראשון בטרילוגית 'הממלכה הרביעית' של הסופר ג'ון טוולב הוקס, שנקרא 'הנוסע' (לא להתבלבל עם הסרט ההוא של טום קרוז). את התקציר אפשר למצוא כאן :
http://www.text.org.il/index.php?book=0602029
– אפרופו טום קרוז, הוא ומליסה ליאו יככבו בסרט הבא של ג'וזף קוסינסקי, במאי 'טרון: המורשת', שיקרא Oblivion ('אבדון' בתרגום חופשי). בסרט – המבוסס על קומיקס שקוסינקסי עצמו כתב – "רוב האנושות נמחקה עקב קרינה גבוהה בכל רחבי כדור הארץ, והניצולים גרים מעל העננים. קרוז מגלם את ג'ק, חייל המתקן רובוטים שאחראים לחסל את הגזע החייזרי שפלש לכדור הארץ לאחר שננטש. לאחר שהוא מוצא אישה בחללית שהתרסקה, הוא מתחיל לפקפק בכל מה שהוא יודע." לצד קרוז לויאו יככבו גם אולגה קורילנקו ומורגן פירמן.
– תומאס מאן (פרוג'קט X) יככב בסרט King Dork. הסרט, המבוסס על ספר, הוא על שני תלמידים אאוטסיידרים שצולחים את היגון של בית הספר בזכות אהבתם המשותפת למוזיקת רוק קלאסי. את הסרט תפיק החברה של וויל פארל, ויביים מאט פיידמונט.
– העולם עוד לא נרגע מטירוף 'משחקי הרעב' וכבר פורסמו תמונות ראשונות מסרטה הבא של ג'ניפר לורנס, House at the end of the street ('הבית בקצה הרחוב'). הסרט מספר על אמא ובת (לורנס) שעוברות לגור בבית השכן לבית בו זוג הורים נרצחו ע"י בתם. העניינים מסתבכים כשהבת מתיידדת עם בנם של הקורבנות.
http://www.comingsoon.net/news/movienews.php?id=88374
– ולסיום, הנה תמונה שצילם בן סטילר, בה מופיעים אוון ווילסון עם ראש ממשלת מלזיה. לא מבינים? לכו תראו 'זולנדר', ASAP.
אלוהים אדירים.
אני זוכר שקראתי את הנוסע (או לפחות ניסיתי, כמדומני צלחתי כחצי ספר). מדובר במדע-בדיוני דלוח\גנרי\מחורטט מעבר לכל דימיון ופשוט כתוב רע. ועכשיו הסרט? ברצינות שחשבתי שמדובר באחד מספרי המד"ב הזניחים והזולים האלה שנשכחים חודשיים אחרי תאריך היציאה… כנראה שמישהו עדיין זוכר.
הא,
חשבתי שתשמח על המעבר לדוח"קו חדש.
צבי הנינג'ה? באמת? כבר היה עליהם סרט, לא?
עוד ג'ניפר לורנס! :)
נשמע מעניין, משהו שיכול לרתק אבל בהחלט צפוי ו'כבר ראינו את זה'.
מקווה שזה שזה יהיה טוב.
אפשר להאשים את השעה? יום לחוץ? רצפה עקומה?
במילים אחרות, נזכרתי שיש דו'חקו חדש דקה אחת מאוחר מדי…
וכן. היה סרט לייב-אשקן ב 1990 וסרט אנימציה ב 2007.
סרט? היו שלושה.
אני לא זוכר מהם הרבה, ולא ראיתי אפילו קטע מאחד מהם כבר ימבה שנים, ככה שיכול להיות שהזכרון שלי קצת צבוע בנוסטלגיה – אבל בזמנו, טרום ימי יצירת דמויות ב-CGI הצבים היו הדבר הכי מגניב שהיה. האנשים בתוך התחפושות, הבעות הפנים שהופעלו בנפרד. זה היה מגניב ביותר בתקופה ההיא. אני מניח שבסרט החדש הם יווצרו ב-CGI, וזה קצת חבל לי.
אתה צוחק, נכון?
אני לא זוכר מתי ראיתי את שלושת הסרטים, אבל אני כן יודע שהשויתי לסדרה המצויירת (של שנות השמונים. הסדרה החדשה עוד לא היתה קיימת אז) וזה היה נראה לי ממש גרוע. CGI יכול לעשות להם רק טוב, אם יעשו אותו כמו שצריך.
התחלתי לא מזמן לראות את הראשון.
נכנעתי די מהר.
איך אפשר להשוות לסדרה מצוירת?
לא יודע. אני זוכר את זה כמשהו מגניב, אבל יש לזכור שזה היה לפני מיליון שנה, טרם פרוץ ה-CGI כמו שאנחנו מכירים אותו היום. יכול להיות שהיום זה ייראה לי מגוחך. אולי.
לא יודע מה איתך
אבל כשבסדרה המצויירת הם נראו צבים ובסרטים הם נראו בובות פלסטיק, יש מקום להשוואה. שלא לדבר על העלילה של הסרטים.
ולא, זה לא היה לפני מיליון שנה. זה היה בסך הכל לפני עשרים שנה, ואם תסתכל על אי.טי. שיצא עשור לפני, תבין שגם במושגים של אז זה היה נראה רע.