עבר חודש מאז שיצא "קפטן מארוול" ויש בערך עוד חודש עד "הנוקמים: סוף המשחק", אז דיסני מצאו לנכון לשחרר עוד סרט באמצע – "דמבו", שחס וחלילה לא תרגישו לאיזה רגע וחצי במחסור של סרטי דיסני.
אז כן, יש לנו מקום ראשון חדש: "דמבו". זהו עוד סרט במסע הבלתי נגמר של דיסני להפוך את כל הסרטים המצוירים שלהם ללייב אקשן, רק שהפעם החידוש לא זכה לפתיחה מרשימה ופתח עם 46 מיליון דולר. סכום שאולפנים אחרים יכולים לחלום עליו, אבל הוא די מאכזב בשביל בית העכבר וסרט עם תקציב משוער של 170 מיליון דולר. אולי זה בגלל שטים ברטון, במאי שלא ממש מביא קהל כבר כמה שנים, הוא הבמאי, ואולי זאת העובדה שיש לסרט רק 49 אחוז ברוטן טומטוז – לא בדיוק מספר מעורר השראה לצופה שמתלבט אם ללכת לסרט או לא. כך או כך, הצלחה מסחררת כמו "היפה והחיה" הסרט הזה כבר לא יהיה. למרות שכן ראוי לציין שמחוץ לארצות הברית נראה שדי אוהבים את הסרט והוא הרוויח 74 מיליון דולר בשאר העולם.
במקום השני נמצא "אנחנו" של ג'ורדן פיל. סרט האימה על משפחה הנרדפת על ידי הכפילים שלהם הכניס בסוף השבוע האחרון בארצות הברית 33 מיליון דולר, המהווים ירידה של 53 אחוז מסוף השבוע הקודם. זוהי ירידה ממוצעת לסרט גדול אבל ירידה מאוד טובה לסרט אימה, ז'אנר שנוטה לסחוף אחריו את כל הקהל בסוף השבוע הראשון ואז להתרסק. הסרט גם חצה את קו ה-100 מיליון דולר בארצות הברית, הישג מאוד מכובד שג'ורדן פיל הצליח להגיע אליו גם עם סרטו הקודם "תברח", ושמראה ש"תברח" לא היה פוקס חד פעמי – פיל כאן כדי להישאר.
במקום השלישי נמצא "קפטן מארוול". הסרט הרוויח בסוף השבוע האחרון בארצות הברית 20.5 מיליון דולר, המהווים ירידה של 40 אחוז בלבד בהכנסות. אחרי חודש בקולנוע הסרט עומד לחצות את קו המיליארד עם הכנסות עולמיות של 992 מיליון דולר. הסרט נהנה מהכנסות יפות בשווקים הגדולים של העולם: ארצות הברית (353 מיליון דולר), סין (146 מיליון דולר) ובריטניה (38 מיליון דולר), אבל יש גם מדינה חדשה על המפה: דרום קוריאה, שלאט לאט מתחילה להפוך לשוק ששווה לשים עליו עין. הסרט הכניס בדרום קוריאה 40 מיליון דולר שזה, על פי החישובים שלי, מלא.
במקום הרביעי יש לנו סרט חדש שהוא הסקנדל שכנראה לא שמעתם עליו: "Unplanned". סרטים נוצרים הם די פופולריים בארצות הברית ובאים עם קהל מובנה משלהם, אבל הפעם הקהל הזה התנגש עם שאר ארצות הברית בגלל הנושא הרגיש שהסרט עוסק בו – הפלות. לא רק שהוא עוסק בנושא הרגיש הזה, הוא גם יוצא נגד מוסד אמריקאי הנקרא "הורות מתוכננת" אשר משמש, בנוסף לדברים אחרים, גם כמקום חוקי לביצוע הפלות. הוא מציג דמות שעובדת במקום הזה שמשנה את דעתה והופכת לפעילה נגד הפלות לאחר שהיא מתבקשת לעזור בביצוע הפלה. קיומו של הסרט הכעיס הרבה מאוד אנשים: חשבון הטוויטר של הסרט הושעה למשך יום אחד ורשתות טלוויזיה סירבו לפרסם אותו. ועדיין, הוא הכניס 6.3 מיליון דולר ונכנס לטבלה, כי כמו שאמרתי, לא משנה איזה סקנדל יש סביב סרט כזה, הוא גם בא עם קהל מובנה שילך לסרט ובגלל זה נמשיך לראות סרטים כאלה בלי סוף.
במקום החמישי נמצא "Five Feet Apart" עם הירידה הכי קטנה בעשיריה של 27 אחוז בלבד, שהיא 6.1 מיליון דולר. העתיד של סרטי בני-נוער טרגיים נראה ורוד, או לפחות ירוק, שכן ההכנסות הכלליות של הסרט הגיעו כבר ל-50 מיליון דולר. לעומתו, "פלא של פארק" במקום השישי ממשיך לאכזב עם עוד 5 מיליון דולר. כנראה שכולם עדיין מעדיפים את "הדרקון הראשון שלי: העולם הנסתר" שלמרות שיצא הרבה לפני "פלא של פארק", הוא לא רחוק ממנו בהכנסות עם 4.3 מיליון דולר. הסרט, אחרי שישה שבועות בקולנוע הצליח להכניס מעל 500 מיליון דולר ברחבי העולם ובכך הפך לסרט השני הכי מצליח בטרילוגיה. האם זה יעזור לנו לקבל עוד סרטים בסדרה? רק הזמן יגיד. והכסף. ואם אנחנו עוקבים אחרי סדרות קולנוע ישנות – במקום התשיעי "הלוויה של מדיאה" הכניס עוד 2.6 וכנראה מסיים את חייו בטבלה כסרט השלישי המכניס ביותר בסדרת מדיאה -פרידה מכובדת בהחלט.
שני סרטים חדשים שנמצאים בתחתית הטבלה הם "מלון מובמאי" במקום השמיני ו"בטלן החופים" במקום העשירי. "מלון מומבאי",בכיכובו של דב פאטל, עוקב אחר הפיגועים במלון טאג' מאהל בשנת 2008 (אותה שנה שדב פאטל פרץ עם "נער החידות ממומביי"). הסרט יצא כבר לפני שבוע בהפצה מצומצמת אבל רק עכשיו יצא להפצה רחבה והשיג הכנסות של 3.1 מיליון דולר. ההכנסות שלו בהפצה המצומצמת לא היו מרשימות וגם עכשיו הן לא, אבל לפחות הוא נכנס לטופ 10 לרגע בהיר אחד, מה שלא כל סרט מצליח לעשות בכלל.
במקום העשירי נמצא "בטלן החופים" של הרמוני קוריין, הבמאי שאחראי לספרינג ברייק. פוראברררררר. מדובר בקומדיית סטלנית שעוקבת אחרי זוג לא מתפקד שחי על שפת הים, הבת שלהם ומערכת היחסים שלה. רשימת השחקנים בסרט בטח לא תפתיע אתכם: מתיו מקונוהיי (אמרתם ים אמרתם מקונוהיי), זאק אפרון, ג'ונה היל, איילה פישר וסנופ דוג. הסרט הפציע לרגע בעשיריה עם הכנסות של 1.8 מיליון דולר ויעלם מהאופק כבר בשבוע הבא. זהו עוד כישלון של מתיו מקונוהיי אם כי הפעם לא כל האשמה נופלת עליו – סרטים של הרמוני קוריין הם לא בדיוק שוברי קופות ואף אחד לא ממש מצפה מהם להיות כאלה, ובכל זאת, גם לצד סרטו הקודם "ספרינג ברייקרס" (שהרוויח 4.6 מיליון דולר בשבוע הפתיחה שלו) – הסרט מחוויר.
בשבוע הבא יש שני סרטים שכולם ידברו עליהם: "שהאזאם!" של די.סי. העוקב אחר מתבגר שמקבל מקוסם חזק את היכולת להפוך לגיבור על מבוגר כל פעם שהוא אומר את שמו של הקוסם, שהאזאם. הסרט בעל ה-ה' המציקה נראה לפי כל הטריילרים והדיווחים זה נראה כמו "ביג" גרסת גיבורי העל (או לחלופין – "כרוניקה בזמן אמת", רק קומדיה). בנוסף ייצא גם "בית קברות לחיות" – עוד עיבוד לספר מפורסם של סטיבן קינג שינסה להיות מצליח כמו העיבוד הקודם שהפך לשובר קופות של סטיבן קינג – "זה". עוד סרט שיוצא בסוף שבוע הבא וינסה את מזלו "The Best of Enemies" העוקב אחר היחסים בין מנהיג הק.ק.ק. (סם רוקוול) ופעילת זכויות אזרח בשנות ה-70 (טארג'י פי הנסון) שאחרי עשור של יריבות נאלצים לשתף פעולה.
תקציב
אחת הבעיות העיקריות לאכזבה של דמבו זה התקציב. איך דיסני אישרו כזה תקציב לסרט הזה? עם כל הכבוד לדמבו, הסרט המקורי לא נחשב אהוב באותה רמה של "היפה והחיה" ו"ספר הג'ונגל" (שהם לפי הדיווחים עלו גם באזור 160-170 מיליון, אם לא יותר). אולי אני טועה וזה בעצם בגלל שהוא הרבה יותר ישן מהם. במילים אחרות, השקעתם את אותו כסף של "היפה והחיה" על "דמבו", כשהיה ברור מראש שהוא לא יזכה לאותה הצלחה.
זה לא פעם ראשונה. נראה שבעוד מקרים דיסני פשוט זורקים תקציב בלי לחשוב. הדוגמה האחרונה זה מרי פופינס חוזרת, שעלה באזור 130 מיליון דולר, יותר מדי לדעתי. והוא הכניס בערך 350 מיליון דולר. לא ממש כישלון, אבל אכזבה ועוד איך.
כשמדובר בתקציב לסרט, צריך לחשוב ביחס למותג. ונראה ששם לא תמיד שמים לב לזה.
מעניין לראות כמה השקיעו על אלאדין ומלך האריות (סביר להניח באזור 150-200 מיליון).
מרי פופינס
מעבר לאכזבה, בהחלט יש כאן אפשרות שמרי פופינס חוזרת (הכנסות $350 מיליון מול תקציב הפקה של $130 מיליון) הוא אכן כישלון – במובן הכלכלי.
כלל האצבע שראיתי חוזר על עצמו ממספר מנתחים של תעשיית הקולנוע מדבר על כך שכדי שסרט יהיה רווחי עבור האולפן הוא צריך להכניס בקופות בערך פי 3 מתקציב ההפקה שלו ("בערך" כי יש כמובן עוד הרבה גורמים במשוואה – כמה הוציאו על שיווק ופרסום והוצאות נוספות אחרות, איך ההכנסות מתחלקות בין השווקים השונים (כי האולפן יקבל אחוזים שונים), כמה הסרט צפוי להכניס בעתיד מזכויות שידור בטלוויזיה, סטרימיניג ו/או מכירת מוצרים נלווים, וכו').
אז במקרה הממש ממש טוב הסרט גירד את נקודת השיוויון ואולי הרוויח סכום צנוע. אך בהחלט סביר שהסרט הפסיד לאולפן כמה עשרות מליוני דולרים.
עוד מידע מעניין על ניתוח הוצאות מול הכנסות של סרטים עתירי תקציב כאן.
מעניין ביותר
משהו משותף למרי פופינס וסולו: שניהם פשוט לא הצליחו מחוץ לארצות הברית. זה בעצם היה גורם מאוד מרכזי לאכזבה / כישלון שלהם.
בארצות הברית הכנסות סבירות, מחוץ לארצות הברית אין שום רעש.
וזה בניגוד לרוב הסרטים שלא משנה כמה הם עושים בתוך ארצות הברית, מחוץ לארצות הברית הם יעשו הרבה הרבה יותר.
תקציב מול הכנסות
למרות הכנסות מאכזבות (ביחס לציפיות), שני הסרטים האלו היו יכולים בהחלט להחשב כמצליחים אילו התקציב שלהם היה מאופק יותר.
התקציב של סולו בסוף היה כמעט כפול מהתכנון המקורי, כיוון שהיו צריכים לצלם את רוב הסרט מחדש, וזה הפך הכנסות שהיו יכולות להיות סבירות במקרה אחר לפשוט לא מספיקות.
ובקשר למרי פופינס: לדעתי הם פשוט ציפו להכנסות כל כך גבוהות בהתבסס על פוטנציאל המותג (כפי שאפשר לראות מהבחירה להפצת הסרט בסוף דצמבר), שהם הרשו לעצמם לאשר תקציב גבוה, מה שהתברר בדיעבד כלא-מוצדק. (הרבה לפני יציאת הסרט היו כתבות וניתוחים שחזו פוטנציאל להכנסות של מיליארד דולר, רק בגלל חוזק המותג, והיותו סרט לכל המשפחה).
נכון
סולו עלה לפי ההערכות באזור 270-300 מיליון. סכום לא נורמלי בכלל. אין פלא שהוא נכשל ככה.
אני זוכר שהיו למרי פופינס הערכות מאוד מוגזמות, אם כי לא זכור לי מיליארד.
בזמנו דיסני הקדימו אותו בשבוע כדי שייצא לפני אקוואמן, באמבלבי וכל השאר, והרבה חשבו שהוא יכניס יותר מכולם.
מה שקרה בסוף זה שהוא הכניס פחות מכולם. ממש לא מה שדיסני ציפו.
וואו
זה אסטרונומי… מעניין אם זה ישנה משהו במודל העסקי שלהם
תלוי למה אתה קורא 'מודל עסקי'
אם להאט את הקצב של רימייקים לייב-אקשן לסרטים מצויירים, כנראה שעדיין לא (סולו ומרי פופינס בכלל לא קשורים לקטגוריה הזו. 'דמבו' כן, אבל זה יהיה תלוי גם בביצועים של 'אלאדין' ומלך האריות).
אם זה אומר לחשוב יותר זמן לפני שכירת במאי, פיטוריו וצילום הסרט מחדש – אני מקווה שכן.
תגובה
לפי דעתי גם דיסני אשמים, הם בקושי שיווקו את דמבו. וכן אני מסכים איתך שלא יודע מה הם חשבו לעצמם לתת כל כך הרבה תקציב, נראה לי בעתיד סרטים כמו דמבו ומרי פופינס פשוט לא יגיעו לקולנע ובמקום זה יצאו לדיסני פלוס.
השאלה היא האם היה להם *מה* לשווק
לא ראיתי את הסרט ולכן אין לי עדיין דעה עליו, אבל רוב האנשים לא התחברו אליו עד לטענות שזה זה הסרט הכי גרוע של ברטון עד היום. יכול להיות שדיסני לא השקיעו בשיווק את כל כספם כי, נו, עוד רגע יש "הנוקמים" ועדיף לנסות לא להפוך את "דמבו" לאירוע בכח – יצליח, נהדר, לא יצליח, אופס, הנה נפתחה המכירה המוקדמת של כרטיסים ל"נוקמים" בוא נדבר על זה.
צודק בהחלט
השיווק של דמבו בכלל לא היה רציני.
בנוגע לדיסני פלוס, דיסני עובדים על גרסת לייב אקשן של היפהפייה והיחפן ובמקום לשחרר לקולנוע, הם ישחררו אותו בדיסני פלוס. אז אולי הם כן לומדים משהו?
מבחינתי הסרט של דיסני השנה עם סימן השאלה הכי גדול הוא לא אלאדין, אלא מליפיסנט 2, שהוקדם לאוקטובר השנה.
אני לא ממש רואה אנשים אומרים "סוף סוף ההמשך למיליפסנט!" ויש לי תחושה שאולי נקבל עוד מקרה "אליס 2".
כך או כך, מקווה בשבילם שהוא עלה פחות מה-180 מיליון + של הקודם…
האמת שההצלחה של Unplanned יותר מפתיעה ממה שאפשר להבין פה,
כי:
1. הוא מדורג R,
2. בגלל הנושא לא מעט רשתות טלוויזיה סירבו לפרסם אותו,
3. בגלל הדירוג אפילו לא מעט רשתות ותכניות *נוצריות* סירבו לפרסם אותו (מסתבר שיש ללא מעט מדיניות לא לפרסם סרטים המדורגים R. כמובן שעצם הדירוג עורר טענות על הטיה).
4. הוא פתח על אלף מסכים בלבד.
אני מניח שהצלחת הסרט, משמעותית יותר מהצפוי, קשורה לעובדה שסוגיית ההפלות עולה לדיון ציבורי חריף במיוחד בארה"ב השנה, החל מדיבורים על ביטול רו-נגד-וייד (הפסיקה שהפכה הפלה למותרת בכל רחבי ארה"ב) וכלה בחוקים שמשמעותם היתר הפלה עד לידה (ומושל אחד שאמר, למעשה, שבמקרה של תינוק חי שנולד לאחר נסיון הפלה כושל האמא והרופא יחליטו מה לעשות איתו ואם לטפל בו, ועורר מהומה נוראית).
העניין עם דירוג ה-R מעניין
כי זה לא שלפתע סרטי הנוצרים החליטו לקלל חופשי ולעשן – הדירוג הובא לסרט בגלל "סצנות גרפיות הקשורות להפלה". המפיקים של הסרט, כמובן, רצו עם הדירוג וטענו ש"ילדה בת 15 יכולה לעשות הפלה אבל לא לראות את הסרט שלנו?!?!?" מה שטיפשי מאוד בכמה וכמה מובנים, אבל בסדר.
אבל, כן, אין ספק שמדובר בינתיים בסיפור הצלחה גדול מהרגיל.