ביקורת: תקועים בחופשה

ברוכים הבאים לחופשה השנתית של אדם סנדלר. ונעבור לפרסומות
שם רשמי
תקועים בחופשה
שם לועזי
Blended

עלילת "לזרום עם זה", סרטו של אדם סנדלר מ-2011, מתרחשת באתר נופש בהוואי. "ג'ק וג'יל", ‏סרטו מ-2012, התרחש ברובו על סיפונה של ספינת נופש. ועכשיו, "תקועים בחופשה" מתרחש ‏באתר נופש ענק בדרום אפריקה. יש שתי סיבות לכך שסנדלר נוטה יותר ויותר למקם את סרטיו ‏באתרי נופש ברחבי העולם. הראשונה היא פרסום סמוי: אונית הנופש של "ג'ק וג'יל" והמלון של ‏‏"תקועים בחופשה" קיבלו פרסומות יעילות ומפורטות באורך של שעה וחצי, ואין סיכוי שבעליהן לא ‏שילמו על כך כסף טוב. אבל הסיבה החשובה יותר היא שאדם סנדלר כבר לא עושה סרטים; הוא ‏רק יוצא לחופש. פעם בשנה בערך הוא מארגן אולפן שיממן לו נופש במקום אקזוטי כלשהו בעולם. ‏בין הטיולים והבריכה הוא גם מצלם סרט, כמובן, אבל בכך הוא משקיע את המאמץ המינימלי ‏האפשרי. קשה לצפות בהופעתו של סנדלר ב"תקועים בחופשה" ולהאמין שמדובר פה בשחקן שיש לו ‏משהו בראש מלבד לגמור את יום העבודה מהר ככל האפשר ולחזור לחדר בזמן למסאז' שהזמין. הניצבים בסרט הזה ‏משקיעים יותר מאדם סנדלר. כולל הקרנפים.‏

במידה רבה כל זה נכון לא רק לגבי הופעתו של סנדלר, אלא לגבי הסרט כולו: זאת קומדיה הוליוודית עשויה במקצועיות – ‏ובמינימום מאמץ. הלוקיישנים ואפילו התסריט נקבעו לפי המפרסמים שלקחו חסות על הסרט. ‏מלבד אותו מלון דרום-אפריקאי, הסרט משמש גם פרסומת לרשת מוצרי ספורט, וגם ל"הוטרס", ‏רשת המסעדות האמריקאית שאף אחד לא הולך אליה בשביל האוכל, אלא בשביל המלצריות גדולות החזה. ‏האופן שבו הרשת נכנסת לקומדיה-לכל-המשפחה הזאת הוא מופרך עד כדי הזיה: נקודת המוצא ‏היא שג'ים (סנדלר) ולורן (דרו ברימור) יוצאים לבליינד דייט, והמקום שאליו הוא בוחר לקחת אותה ‏הוא "הוטרס". הסרט היה אמור להסתיים עוד לפני שהתחיל, כיוון שכל אישה שפויה היתה פוסלת ‏על הסף את בן הזוג לדייט ברגע ששמה של רשת המסעדות יצא מפיו, ושמחה על כך שהוא הסגיר ‏את היותו פסול-חיתון לפני שהיא הספיקה לבזבז עליו זמן. אבל כסף הוא כסף, ולכן "הוטרס" ‏משמשת לא רק כרגע לסצינת הדייט הכושל שבפתיחה, אלא גם כחומר לתגלית "מרגשת" בהמשך ‏הסרט שצריך לראות כדי להאמין.

כיוון שהמשימה שהוטלה על התסריטאי היא לחבר בקווים בין הפרסומות, התסריט הוא אוסף של ‏מצבים קומיים ונוסחאות שקובצו בלי הרבה מחשבה או הגיון. אחרי אותו דייט כושל, ברימור ‏וסנדלר ממשיכים להיתקל זה בזו במקום לעוף אחד לשניה מהעיניים, ומגיעים במקרה שניהם – ‏הוא עם שלוש בנותיו, היא עם שני בניה – לאותו אתר נופש אפריקאי. מכאן נקבל את קווי העלילה ‏המשומשים הבאים: א. הם לא סובלים זה את זו, אבל בעצם הם אוהבים זה את זו; ב. סיפורה של ‏הבת היעני "מכוערת", שמהרגע הראשון נראית בדיוק כמו דוגמנית ששמו לה פאה לא-מחמיאה עד ‏סצינת המייקאובר הבלתי נמנעת; ג. הילד שמחכה שאבא יגיע לראות אותו משחק בייסבול. כולן ‏נשלפו מהמדפים השחוקים ביותר במחסן עלילות הסטוק.‏

בניגוד לקומדיות אחרות של סנדלר, כאן לא מדובר בהגעל-כפי-יכולתך, אלא בקומדיה ‏‏"לכל ‏המשפחה", לכן הסרט נקי יחסית – כלומר, אין המון בדיחות על הפרשות גוף, ותודה באמת. בימינו אם ‏אנחנו עוברים קומדיה שלמה בלי שאף חיה לא תשתין לגיבור על הפרצוף, הרווחנו. כמובן, "לכל ‏המשפחה" אצל סנדלר ‏עדיין כולל בדיחות על פורנו, אוננות, בלונדיניות שופעות שמנענעות את ‏החזה אל המצלמה שוב ושוב, ‏וכאמור, הוטרס. אני לא חושב שסנדלר משקר: הוא כנראה באמת ‏מאמין שכל אלה הם חומרים לקומדיה שאליה אפשר לקחת את הילדים, עם מסר חיובי של ‏משפחה מעל לכל. זה מה שעצוב בכל העסק.‏

ואם מסחור, גנריות וסקסיזם לא מספיקים, "תקועים בחופשה" מוסיף מעל כולם גם רוטב דק של ‏גזענות. הסרט עוסק באנשים לבנים בחופש באפריקה, לכן לאורך כולו יש גיבורים לבנים שאותם ‏משרתים אנשים שחורים. הסרט מזכיר קצת סרטים שמתרחשים בימי העבדות באמריקה: יש תמיד איזה כושי חייכן ‏שמגיש לגיבור הלבן אוכל ומבטיח ללמד אותו שיעור על החיים בשפתו המצחיקה. אין בסרט אף ‏דמות אחת של אדם שחור עור שהוא לא מטומטם, מוזר או "מצחיק" במניירות העלובות שלו.‏

כל אלה היו יכולים להיפסל תחת הטיעון המוחץ "אל תהיו כאלה רציניים, באנו לצחוק" אילו רק ‏הסרט היה מצחיק. וזאת הבעיה הראשית שלו – ברובו הגדול, הוא לא. הבדיחות המוצלחות (יש ‏כאלה) שהשתחלו לסרט הן מעטות וחלשות. רוב הזמן ההומור, כמו העלילה וכל השאר, הוא צפוי, ‏משומש ועייף – ממש לא שווה את כל הסחלה שמסביב.‏

הבעיה עם אדם סנדלר היא לא שהוא נטול כשרון; הבעיה היא שהוא הפסיק מזמן להשתדל. הוא ‏יודע שלא משנה איזה ג'אנק הוא יפיק מדי שנה, הוא את הכסף שלו יקבל. כל מה שהוא צריך ‏לעשות כדי להחזיר לצופים את האמון בו הוא להתאמץ. "תקועים בחופשה" הוא לא אדם סנדלר ‏מתאמץ, הוא אדם סנדלר מחכה לצ'ק.


פורסם במקור בוואלה