במקור: Billy Elliot
במאי: סטיבן דלדרי
תסריט: לי הול
שחקנים: ג'יימי בל, ג'ולי
וולטרס, גארי לואיס, ג'יימי
דרייבן, ג'ין הייווד
הו, אני זוכר את גיל 11. אני זוכר איך כבר אז ידעתי בדיוק מי אני ומה אני, מה מושך אותי ומה אני רוצה לעשות בעתיד. אני זוכר את העוצמה והנחישות שאפיינו את האישיות שלי, איך לא היססתי להילחם על הדברים שבהם האמנתי, איך היה לי אומץ לעמוד בפני לחצי המשפחה והחברה כדי להגשים את עצמי. בגרות ובשלות כמו שלי לא נראו אפילו אצל היילי ג'ואל אוסמנט. כן, הייתי חתיכת טיפוס.
ושלא תחשבו שהייתי כל כך יוצא דופן באישיות המגובשת שלי. אצלנו כל בני ה-11 היו כאלה. חברה שלי, למשל, הייתה כבר אז בעלת אובססיה לסקס, אני זוכר איך דיברנו על חיי המין של ההורים שלה והתגפפנו. או החבר הכי טוב שלי, שנהג להביע ברבים את משיכתו לבגדי נשים ואיברי גברים. לא שזה הזיז לי – כבר אז הייתי מאוד ליברלי ופתוח, וזה לרגע לא בלבל אותי. כן, כאלה היינו בגיל 11. איזו תקופה.
מה, אצלכם זה לא היה ככה?
טוב, האמת שגם אצלי לא. את רוב גיל 11 ביליתי בצפייה בטלוויזיה, החברים שלי היו ילדים שאת תכונות האופי המגובשות הראשונות שלהם קיבלו בגיל 15, מין היה טאבו מוחלט, ונשיקה לילדה הייתה מעלה סומק על לחיי המנומשות, שלא לדבר על נשיקה לילד (הא, איך שדברים משתנים). המרד שלי במוסכמות הסתכם בכך שמדי פעם סירבתי בתוקף לסדר את החדר שלי, וזה תמיד החזיק בדיוק עד לרגע שאיימו עלי בחרם טלוויזיוני.
אחרי שמתרגלים לכך שהתסריטאי של 'בילי אליוט' כתב את דמויות הילדים בו כאנשים בני 37, אפשר להתחיל ליהנות מהסרט החמוד והבלתי-אמין-בעליל הזה.
זה מתחיל כסרט שבלוני לחלוטין: בילי אליוט הוא ילד בן 11 עם ילדות הרבה יותר מעניינת משלי – את שתי הפסקאות שבפתיחה גנבתי מהחיים שלו. לא יודע, אולי ככה זה היה בעיירות כורי הפחם בבריטניה בשנות השמונים. בילי רוצה לרקוד, המשפחה צרת האופקים שלו רוצה שהוא יתאגרף, המורה שלו לריקוד מנסה להגשים את חלומות הילדות האבודים שלה דרכו. האב מתעמת עם בילי, בילי מתעמת עם המורה, המורה מתעמתת עם האב שמצידו עדיין מתעמת עם בילי, וכולם שמחים ועליזים, בעיקר החבר הכי טוב של בילי.
הסיפור השבלוני עשוי בחינניות, מתובל בהומור לא צפוי (אם כי הרגע המצחיק ביותר הגיע כשהמתרגם החליט להשתמש במילה "ג'ננה"), ומה שבאמת נפלא זה שהילדים משחקים נהדר. אבל באמת שאחרי שעה נמאס, ולא נותר אלא לקוות שאחד המתעמתים יחטוף התקף לב, שהשניים האחרים ילכו להלוויה ולא יתעמתו שם מפאת קדושת המעמד, ובתום ההלוויה, ממש שנייה לפני שהם יחזרו להתעמת, ייפול על אחד מהם לוויין, מה שיותיר את המתעמת השני ללא שותף לעימות ויוביל אותו להתאבדות ראוותנית ממרומי קניון עזריאלי. טוב, זאת הייתה ההצעה שלי, בכל אופן.
למרבה המזל יוצרי הסרט הסכימו איתי לפחות על כך שנמאס מהעימות אב-בן-מורה, ולמרבה העוד-יותר-מזל הם התעלמו לחלוטין מההצעה שלי (זאת עם הלוויין) ופשוט הזכירו לאב שהוא אוהב את הבן שלו. אז הדמות של האב עושה זינוק קוואנטי לא הגיוני לחלוטין, אבל מה זה משנה, העיקר שיש עניין חדש בסרט, שכעבור עוד חצי שעה מגיע לסופו. וכולם שוב שמחים ועליזים, בעיקר החבר הכי טוב של בילי ובן זוגו השחור (מתי הוא נכנס לתמונה ולמה? לא ברור).
הסרט מלא בשירי פופ בלתי נסבלים לחלוטין, אלא אם כן הטעם המוסיקלי שלכם דלוח, מה שהופך אותם לנסבלים מאוד ואולי אפילו כיפיים. וחוץ מזה הסרט חמוד, הוא אפילו מצליח לרגש לפרקים אם מצליחים להדחיק את הדמויות הלא הגיוניות ואת העובדה שמתחילת הסרט רואים שהשחקן של בילי אליוט הוא רקדן מצוין בעל שרירים מפותחים לגילו. אני, בכל מקרה, לא רואה שום סיבה שלא לחכות לוידאו.
- אתר רשמי
- הפעם בצרפתית – בשביל התמונות
- מהפכת הכורים – מסמך מזעזע
- שביתת הכורים – ריכוז לינקים
שירי פופ דלוחים?
דווקא הבטיחו לי שהפסקול מלא בפאנק הקלאסי של הקלאש, הפיסטולז, וחבריהם להרס.
(רגע. Alt-N, אבדוק את ה-CDDB)
לא נשאר לי אלא להסכים. מלא במארק בולן ופול וולר (שדווקא אהבתי ב-The Jam). אם כן, כשאלך לסרט, אצטייד באטמי אוזניים, שאותם אסיר אך ורק כששורת הבס (טו-טו-טו-טו-טו-טודו!) של London Calling תפרוץ אל הרמקולים.
ובכן,
א. הביקורת קצרה יחסית, לא?
ב. איך ילד בן 14 יכול לשחק ילד בן 11?
ג. חברה שלי, שדווקא קוטלת סרטים אמרה שהסרט מצוין- טעם שיש לאנשים…
ובכן ובכן...
א. לא. ניסית פעם לכתוב ביקורת בעצמך?
ב. בלי יותר מדי בעיה. ראית את הסרט? הוא נראה אמין? אם כן: מה זה משנה?
ג. דן לא אמר שהסרט לא רע…
יום (כמעט)הולדת שמח,
גל
שלא יבינו אותי לא נכון!
א. לא אמרתי שום דבר רע על הביקורת, סתם רציתי לדעת אם הסרט קצר כ"כ שאין כ"כ הרבה מה לכתוב עליו, או משהו בסיגנון.
ב. לא אמרתי שדן אמר שהסרט רע, אמרתי שחברה שלי אמרה שהסרט טוב. ההבדל הוא כל ההבדל.
ג. דווקא כתבתי ביקורת, חברים שלי אמרו שהביקורת בסדר גמור, רק צינית יותר מדי, לא שיש כזה דבר.
האם המסמך המזעזע
הוא מזעזע בשל אורכו?
חוסר העניין שלו?
העובדה שהוא חוסף את קיומה של הועדה הטרוצקיסטית הבינלאומית?
איך מצטרפים?
הכי אני אוהבת אנשים בורים שמתגאים בבורותם.
שנות השמונים בבריטניה, לא שאני יכולה להעיד עליהן מניסיון אישי, לא היו שנים "מעניינות" גם לא כ"כיפיות" או כל מילת תואר פסבדו-נלהבת אחרת שבחירת להשתמש בה לתיאור התקופה.
שנים אלה היו קשות לבריטניה, מבחינה פוליטית כלכלית וחברתית ו"בילי אליוט" לא מתעלם מנקודות אלה הוא רק מראה מציאות אחרת, המצליחה לברוח מן המציאות הקשה ההיא.
זה שאתה חושב שמה שקרה שם היה יותר "מגניב" מנעוריך אל מול ספת הטלוויזיה, בעייה שלך.
אהבה הדדית
גם אני אוהב אנשים שמתהדרים בבורותם. למשל באמצעות המשפט "לא שאני יכולה להעיד עליהן מנסיון אישי".
אבל אני יותר אוהב אנשים שמחפשים סדין אדום וישר תוקפים, מבלי לבדוק אם הסדין האדום מחובר למטדור בזירה או למסך בתיאטרון.
שיהיו לך חיים נפלאים.
לא שאני מנסה להתהדר בבורותי שוב, אבל אני לא מבינה למה זה שאני לא בת כורים מאנגליה של שנות השמונים הופך אותי לבן אדם שמתגאה בבורותו…
אני לא מחפשת לתקוף, אני פשוט לא מסכימה עם הביקורת שלך. זה לא שאני חושבת ש"בילי אליוט" הוא איזה סרט מופת, אני רק חושבת שיש בו יותר ממה שציינת.זה מיוחד שבסרט הממוקם באייטיז יש פסקול הלקוח מתוך הסבנטיז (גם אם בעיניך הוא דלוח); עניין מוצלח נוסף הוא הניגוד בין הכורים, המוצגים תמיד בסביבה כהה, אל מול בילי המתואר בסביבה בהירה כשהוא רוקד. ויש שם עוד הרבה דברים.
אני לא מנסה לקטול, יכול להיות שהגזמתי וגם לך שיהיו חיים נפלאים, אבל בכל זאת, יש בסרט יותר ממה שכתוב בביקורת; שבלוני ככל שהסיפור יהיה, והוא אכן שבלוני, הוא בכל זאת מתואר בצורה מוצלחת. תן קרדיט כשהוא נחוץ, הוא בהחלט נחוץ כאן.
שולם שולם
במסגרת גל הריבים הילדותיים שפוקד את עין הדג לאחרונה (פליסיטי-יונתן, ברזל-מישהו, אקסמנית-כולם), אני מכריז בזאת על שולם היסטורי עם "מישהו" (ואגב, רד פיש – זה קצת לא לעניין שלמישהי קוראים "מישהו").
בכל אופן, מישהו יקרה (חי חי חי), אני דווקא מאמין שנתתי לבילי קרדיט עצום בהתחשב בעובדה שמדובר בסרט בנאלי. אלוהים אדירים, כתבתי שהוא מרגש לפרקים! זה לא דבר שאפשר לזלזל בו. יש מעט מאוד סרטים (או דברים באופן כללי) שמסוגלים לרגש אותי בימינו.
אבל יש לו בעיות, וההקבלה המאולצת לשביתת הכורים היא אחת מהן לדעתי.
עכשיו למה שלא תבחרי לך שם (הצעה: בת כורים) כדי שפעם הבאה שאנחנו נפגשים פה אני אוכל לזהות אותך ולשלב איתך זרתות?
''יש יותר'' בבילי אליוט?
הו, לא. אין הרבה יותר מזה בבילי אליוט. וזה שבפסקול יש שירים משנות ה-70 זה לא מי יודע מה מיוחד…..
אם אני אתאמץ הרבה אני גם אראה שאבא שלו ואח שלו לבושים תמיד בחולצות משובצות ואני אוכל להגיד שזה סמל לכלא הכלכלי אליו הם הוכנסו. יופי. ואני יכולה גם לא. די לנתח סרטים כשאין מה לנתח. מהמורה לספרות בתיכון כבר נפטרתי, תודה לאל.
ועוד דבר אחד שמפריע בבילי אליוט
לא יכלו למצוא שחקן מבוגר שנראה קצת פחות שונה-לחלוטין מבילי? מה, חסרים רקדני בלט בעולם? ואל תמרחו אותי עם הבולשיט על הרקדן-המאוד-מפורסם-שהם-בחרו. עובדה שהם מצאו מייקל-מבוגר מאוד דומה (ולכן גם דאגו לצלם אותו מכל כיוון אפשרי בקלוז-אפים היסטריים).
ועוד דבר אחד שמפריע בבילי אליוט
אין מה להגיד, סרין, את צודקת בהחלט.
הייתי די בהלם מהשחקן שהם בחרו לגלם את בילי המבוגר, וכמה שהוא היה שונה ממנו.
אבל לא נורא, הסרט הוא עדיין אחד הסרטים היותר טובים בקולנוע כיום.
ועוד דבר אחד שמפריע בבילי אליוט
תשמעו, זה לא שהם בחרו את אדם קופר להיות בילי המבוגר בגלל שהם דומים, חלילה. זה סתם כדי להמחיש את הקשר לאגם הברבורים, אני חושבת. רואים שיש לבילי הקטן סימפטיה לבלט הזה, אז כנראה רצו להראות בסוף שהוא גדל וחזר לאגם הברבורים, רק הפוך. אני מניחה שזאת אישזהי קריצה לקהל, שהספיק לתפוס את האופי של בילי במהלך הסרט, ומסיק שהרעיון מאחורי הדמות שלו זה "לעשות הכל הפוך". הפוך מהמשפחה, הפוך מהחברים, הפוך בתחביבים, הפוך באגם הברבורים וכן הלאה.
זאת הסיבה שלא לקחו רקדן אחר, בגלל אותה גירסה מודרנית של אגם הברבורים, שמופיעה בסוף, מזוהה רק עם אדם קופר ולא עם רקדן אחר. ובכלל, הוא באמת רקדן משובח, סך הכל, ראיתי פירואטים רבים אבל פירואט יפה כמו שהבחור הזה עושה עדיין לא ראיתי… זה כנראה בא להמחיש לצופים שבסופו של דבר, בילי כן מסתדר עם הסיבובים שלא הצליחו לו בהתחלה…
סרט טוב מאוד, בסך הכל. למרות שאמא שלי לא הפסיקה להתלהב מהילד הארור.
והם קצת דומים פיזית
לשניהם יש שיניים בולטות.
אגב-הערה לדן ברזל- אתה שנון להפליא. בלי ציניות. צחקתי כשקראתי גם את הביקורת הזאת, וגם את זו של "5 ילדות יפות".
סרט פשוט מקסים ומרגש שראיתי כבר פעמיים.פעם ראשונה פשוט בכיתי יותר מידי ופעם שניה לקחתי את סבתא.
שמעתי שבאחד מבתי הקולנוע בארץ עמדו אנשים ומחאו כפיים בסוף הסרט ואת הפסקול שכה קטלו כאן אני מתכוונת לקנות.
התחלתי לראות את הסרט,
אבל נרדמתי באמצע. כך שאני לא יכול לתת כאן ביקורת. מה שכן, החצי הראשון היה חרא.
התחלתי לראות את הסרט,
ומה זה מעיד עליך ?
יכול להיות שאין לך טעם בגרוש ?
או סתם היית עייף ?
לא שאני בא לשבח ולהלל את הסרט
החביב פלוס הזה, אני פשוט מנסה להבין, מה נסגר איתך בן אדם ?
אבל
אני חייב לציין שהסרט הזה באמת גורם לך להכיר את עצמך טוב יותר, להבין את עצמך.
אצלי הוא גילה צדדים חבויים הקוראים לרצח רקדנים בני 11, והבהיר לי בכמה דרכים שונות אני יכול לדמיין את מותו של אותו בילי מקפץ.
הסרט יורה קלישאות בקצב גידול האורז בדרום סין, ומומלץ ללכת אליו רק אם רובה אוטומטי.
יש בעיה
אני לא מבין איך ילד בגיל 11 הופך להיות הומו ומכניס את היד של החבר שלו לתוך התחתונים זה לא כל כך חינוכי אני חושב שכל הקטע הזה זה היה דוגמא אישית של הבמאי כנראה גם לו היה חבר הומו בקיצור הילד הזה היום בטח לא יכול לעבור ברחוב בלי שיגידו לו שהוא הומו וגם בילי אליוט (שמישהו יסביר לי מאיפה בא השם הזה) גם די אגזוזן ועליז במקצת.
אתה צודק
אתה פשוט צודק דניאל ילד הומו וגם בילי אליוט לא כל כך צדיק
בואו נגיד
שאני בהחלט מבין איך ילד בן 11 יכול להיות הומו. מה שאני לא מבין זה איך הוא מחצין את זה בכזה בטחון, ועוד בעיירת כורים בשנות השמונים. מצטער, לא קונה את זה. חתיכת סיספונד חברתי נדרש כאן.
ריקוד מושחת.
והעובדה שילד קטן בן 11 יודע לעשות פלייה מושלם תוך יומיים וחצי אחרי שנים של משחקי כדורגל ואיגרוף בלבד לא דורשת סיספונד היסטרי?
דורשת. אז מה, לא נהננו?
איזה מזל שלא קראתי
את התגובות האלו בזמן שהן נכתבו. הייתי פותח פתיל שלם על הומופוביה וכד'. לפחות למדתי שגם כשאני חוזר לעבר כדי לקרוא ביקורת על אחד מעשרת הסרטים הטובים של השנה (לפי טעם הקהל) אני רואה שריבים מטופשים והערות ברמה אפסית זה לא משהו שהתחיל לאחרונה. גם זה לנוחם.
נונין, מקווה שהביקורת השניה על הסרט הזה תהיה מלאה בתגובות מחכימות יותר.
צודק ולא צודק.
אבל הוא לא בטוח שהוא כזה, כי הוא מבין שהוא מפיק הנאה מכך שהוא נוגע בבילי, אבל הוא לא יודע שהוא "הומו".
דן ברזל
שוב הצלחת לקלוע בול. ובכך אני מתכוונת שאת מה שחשבתי על הסרט הצלחת לתאר בצורה שנונה ומדויקת.
ושוב אני באיחור של איזה שלוש שנים (אני פשוט חדשה באתר הזה).
בילי אליוט הוא אחד הסרטים היפים שראיתי והשירים חמודים. אז זה לא סרט מתוחכם ,אבל זה היופי שלו בפשטות ,ושווה לראות אותו וו רק בשביל לראות את ההתפרצויות הריקוד ההיפראקטיביות של בילי
סרט לא משהו.
השירים טובים, המשחק בסדר, המבטא הכבד של השחקנים גם לא הוסיף והעלילה צולעת ומשעממת.
לא משהו אבל אפשר לראות. 6.5/10.
...
טיפת לב אין לכם.. לא יודע איך הצלחתם להתייחס בכזאת ציניות לסרט הזה.
אם אתם לא יכולים או רוצים לעשות, אל תפריעו לאלה שהולכים לפחות לנסות.