לאהוד לבסקי יש חדשות רעות לכל מי שצפה ב"השחקן" ופינטז לקבוע פגישה עם מפיק ולשבות את ליבו עם פיץ' של חמש דקות לסרט שובר קופות: זה כבר לא עובד ככה.
"אף אחד לא קונה פיצ'ים יותר. היתה תקופה, בשנות התשעים, כשג'ו אסטרהאז מכר רעיונות כתובים על מפית, אבל זה מת בשנים האחרונות. מספר האנשים שיכולים לבוא עם פיץ' ולצאת עם דיל נורא קטנה. עכשיו האולפן מתעניין לא רק ברעיון אלא בשאלה אם אתה יכול לבצע את הרעיון".
לבסקי, מעצב משחקי מחשב במקצועו, יודע על מה הוא מדבר: בגיל 37, בלי לעזוב את הארץ או את המשרה הקבועה שלו, הוא הצליח להתברג בתעשייה ההוליוודית ולנהל מגעים עם סוכנים ומפיקים בנוגע לתסריטים שכתב. התסריט החדש, שלו, "Parasite" הגיע לגמר תחרות מלגת ניקול (Nicholl) – תחרות התסריטים הנחשבת ביותר בהוליווד, הנערכת על ידי האקדמיה האמריקאית לקולנוע – הגוף המחלק את האוסקר.
אז איך זה עובד? אתה שולח תסריט לאולפן ומחכה לתשובה?
"לא, אין שום טעם לפנות לאולפנים. היום יש כזאת פרנויה מתביעות על גניבת זכויות יוצרים שהאולפנים אפילו לא יקראו את התסריט שלך. לאולפן צריך להגיע דרך חברת הפקה, וכדי להגיע לחברת הפקה צריך סוכן. העניין הוא שהיום גם הסוכנים לא קוראים תסריטים מתסריטאים מתחילים, כך שבעצם המערכת נסגרה כמעט הרמטית לאנשים מבחוץ".
אז איך בכל זאת נכנסים פנימה?
"יש שתי דרכים: האחת היא להיות שם, בלוס אנג'לס, בתוך התעשייה, להכיר אנשים ולמצוא דרך להשתחל פנימה – להתחיל בתור אסיסטנט של מישהו, למשל. הדרך השניה היא תחרויות התסריטים, שהפכו למין תעשייה בפני עצמה. יש חמש תחרויות שנתיות רציניות, ואם אתה זוכה באחת מהן, או אפילו מגיע להיות פיינליסט, מערכת היחסים פתאום מתהפכת: הסוכנים וחברות ההפקה מתחילים לרדוף אחריך. התחרות של מלגת ניקול היא הנחשבת ביותר, כיוון שיש לה את הגב של האקדמיה. זאת התחרות שכל העיר מסתכלת עליה, והמון קריירות של תסריטאים התחילו דרכה. השנה הוגשו אליה 6,700 תסריטים".
תסריט אחד בשנה
כמו רוב מה שנראה כהצלחה בן לילה, ההישג של לבסקי הוא למעשה פרי של שנות עבודה קשה. לפני תשע שנים הוא החליט שהוא כותב תסריטים, ולא סתם תסריטים – אלא תסריטים להוליווד. הוא לקח חופשה של חצי שנה, שאותה בילה בקריאת כל ספר שהצליח למצוא על כתיבת תסריטים, ניתח סרטים, וכתיבת התסריט הראשון שלו.
"כתבתי תסריט אחד בכל שנה, ושלחתי אותם לתחרויות. במשך חמש שנים כתבתי, שלחתי ולא הגעתי לשום מקום. בשנה השישית, תסריט שכתבתי הגיע למקום השלישי באחת התחרויות הגדולות – ופתאום חברות הפקה התחילו להתעניין. זאת היתה קומדיה רומנטית על כוכבת סטייל בריטני ספירס שמתאהבת בבחור מעיירה קטנה, אבל בדיוק אז יצאו כמה סרטים עם עלילה דומה, ולכן הם איבדו עניין. אבל בשלב הזה העסק נהיה מעניין: אתה מתחיל להכיר אנשים, לקבל פידבקים והערות לתסריטים, בקשות מאנשים שקראו את התקציר ומעוניינים לקרוא את התסריט המלא. אתה מתחיל להבין איך המערכת באמת עובדת".
התסריט "Parasite" כבר זכה לתשומת לב בעבר: שודכו לו כבר מפיק ובמאי מיועד – שנטש בסופו של דבר לטובת פרוייקט אישי. הכללת התסריט בין עשרת המועמדים הסופיים בתחרות ניקול – על אף שלא נכלל בין הזוכים בה – הקפיצה את המודעות אליו מחדש. "שלוש דקות אחרי שפורסמה ההודעה על הפיינליסטים קיבלתי טלפון מסוכן – 'אני קורא את התסריט עכשיו, אל תחתום עם אף אחד לפני שאתה מדבר איתי!'. יש תחרות עצומה בניסיון להשיג את התסריטים הרבה חמים. פתאום מלא טלפונים, מיילים, סוכנים, חברות הפקה".
תשעת המועמדים הסופיים האחרים בתחרות הם אמריקאים. למעשה, מבין כל המועמדים לכל ההיסטוריה של התחרות, לבסקי – שמעולם לא חי בארצות הברית – הוא השני בלבד שמגיע ממדינה שאינה דוברת אנגלית.
למכור קרח לאמריקאים
לא קשה לכתוב תסריטים המיועדים לקהל האמריקאי בלי להכיר את התרבות מבפנים?
"היה מפיק בארץ שאמר לי שאני כמו קרל מאי, כותב המערבונים, שבעצם מעולם לא ביקר בארצות הברית. יש בזה משהו מעגלי: כשאתה ממלא את עצמך בתרבות אמריקאית דרך סרטים וטלויזיה, כשאתה כותב לסרטים, זה עובד. אף אחד לא באמת מדבר אנגלית אמריקאית כמו שסורקין או טרנטינו כותבים אותה, אבל השפה של הסרטים היא שונה. בזה אני שולט".
למרות הכבוד שבמועמדות – שכוללת גם הטסה ללוס אנג'לס והשתתפות בסמינר כתיבה של האקדמיה – יש עוד מרחק גדול מכאן ועד להשגת המטרה האמיתית: לראות את התסריט הופך לסרט המוקרן על מסך גדול. "גם כשאתה מוכר תסריט, זה לא מבטיח שהוא יגיע למסך. זאת האמת הגדולה של הוליווד. יש תסריטים שנמכרו ב-2-3 מיליון דולר, ופשוט לא עשו אותם. כמעט לכל תסריטאי גדול שאתה מכיר יש סטוק של דברים שלא נעשו, ויש בזה משהו שובר לב. יש אנשים שיושבים, עובדים, ומתפרנסים מכתיבה במשך עשר שנים, ושום דבר שלהם לא הוסרט עדיין. הוליווד מייצרת רק 150 סרטים בשנה, ויש מאות אלפי תסריטים. אתה מתחרה לא רק בתסריטאים מתחילים אלא גם מול צ'רלי קאופמן וארון סורקין וכל אלה".
יש לך פרוייקט-חלומות?
"אחד התסריטים הקודמים שכתבתי הוא סרט פשע על פושעים מזדקנים, בני שבעים פלוס, שחוזרים לשוד אחרון. כתבתי את זה בשביל הדור הזה של השחקנים שהייתי מת לעבוד איתם: קלינט איסטווד, טומי לי ג'ונס… המטרה היא שייצא לך לעבוד עם מי שאתה מעריץ. החלום זה לעבוד עם קלינט איסטווד. לך תדע אם זה יקרה אי פעם, אבל צריך לחלום".
(פורסם במקור במוסף "ז'ורנל" של מעריב)
כל הכבוד
כל הכבוד.
אם למישהו יש מושג על מה התסריט? :) אני מניח שקשור למדע בדיוני על פי השם ? :)
יפה מאוד!
לכתוב סרטי ז'אנר אמריקאים בלי לחדש כלום ולהצליח בזה זה בהחלט הישג קשה ומרשים!
למה שמישהו ירצה בכלל זבל הוליוודי ממוחזר? בשנה האחרונה מצאתי את עצמי מתעניין או בסרטים ישראלים שנמצאו הרבה יותר מעניינים או בסרטים של במאים שאפשר לסמוך עליהם. התסריט ההוליוודי הממוצע מזמן הפך למשהו נעדר פואנטה מלבד הכנסה לאולפנים על חשבון הקהל.
העניין הוא שהאולפנים מחפשים דווקא תסריטים של דברים
מוכרים.
אני זוכר ששמעתי על זה ביותר ממקור אחד.
הם רוצים ללכת על בטוח. על נוסחה שעובדת.
אחלה ראיון
הוא העלה אצלי כל מיני שאלות לגבי התהליך והתחרויות… כל אחד יכול להשתתף? התסריטים צריכים לעמוד באמות מידה מסויימות? למה האולפנים צריכים לעבוד עם חברות הפקה? אולפנים לא מפיקים בעצמם?
אבל השאלה הגדולה היא כללית יותר: לתחרות של מלגת ניקול הוגשו 6700 תסריטים – נניח שרק שני אחוזים מהם הם תסריטים ״טובים״ ומעלה. רק מהתחרות הזאת אפשר לספק את כל צרכיה השנתיים של הוליווד.. אז איך, למען השם, יוצאים בכל שנה (וכאמור, יוצאים סה״כ 150 סרטים) כל כך הרבה סרטים גרועים מבחינה תסריטית?? כמות התסריטים המצויינים – לפחות לפי מה שמשתקף מהראיון – היא כה גדולה, שכל אולפן יכול פשוט להתכופף ולהרים אחד.. למה זה לא קורה? מה, יש ספק שתסריט טוב הוא הבסיס לסרט מוצלח? למה האולפנים מהמרים/טועים כאשר הם בוחרים תסריטים חלשים? איפה הרציונליות?
בגלל שתסריט טוב לא עושה סרט מצליח
יש הרבה ערימות זבל שמרוויחות ערימות שוות של כסף, לפעמים האולפנים מסתכנים והם מרוויחים מזה ולפעמים הם נכשלים קשות, לכן יש כל כך הרבה סרטים עם תסריטים מחורבנים- זה פשוט יותר בטוח.
יש סיבות רבות
סיבות רבות לבעיה שציינת –
התסריט הוא רק בסיס, הרבה מאוד פעמים במהלך ההפקה, התסריטים עוברים שינויים והתאמות לפי מה שהמפיקים חושבים שהקהל ירצה (כי אותם מעניין רק כמה אפשר להרוויח בסופו של יום) ולפי הגחמות של הכוכבים שלוהקו לסרט ולפי שיקולים של תקציב להפקה.
אם הסרט קוטלג כסרט רומנטי סביר להניח שהמרדף שתוסרט יהיה דל תקציב יחסית לסרט אקשן וכו'
בכלל יש לי הרגשה שהתהליך הוא הרבה יותר תעשייתי ופחדן מכדי לתת צ'אנס אמיתי לתסריט AS IS
אחרת איך ניתן להסביר את ייצור מספר סופים והצגה לפני קבוצות מיקוד?
בשולחן העריכה מתבצעת בסופו של דבר יצירת הסרט – ושם יש הרבה פעמים את רוח התסריט המקורי מוטלת על הרצפה…
רוברט מקי שואל בדיוק את אותה שאלה, התשובה שלו היא
שתסריט טוב שעובד הוא חיה נדירה. ושמה שאנחנו רואים על המסך אלה התסריטים הטובים ביותר שיש להוליווד להציע.
יש כמה הסתייגויות ברורות מדעה זו (רובוטריקים 3, מת לחיות 4), אבל תסריט אפקטיבי שגם יביא אנשים לקולנוע הוא באמת דבר נדיר.
רק 150 סרטים בשנה?
זה כולל כל מיני עצמאיים, או רק אולפנים גדולים?
"הוליווד מייצרת רק 150 סרטים בשנה"
אני מניח שב"הוליווד" הכוונה היא לסרטים של האולפנים הגדולים בלבד.
מרתק. תודה.
מרתק
שיהיה המון בהצלחה!
עצה ידידותית למר. לבסקי
הסיבה לכך שתסריטים רבים נקנים ולא מופקים היא שהאחראי לרכש בחברות ההפקה אינו זה שמחליט על אילו סרטים יופקו, אלא הבוס שלו או הבוס של הבוס שלו. לכן, היום בו מכרת את התסריט שלך הוא היום בו למעשה הרגת את הסרט! כדי ללמוד עוד על איך המערכת ההוליוודית עובדת, כל תסריטאי ששואף לעבוד בהוליווד (אני, למשל) מוכרח לקרוא את כל 52 הטורים בבלוג המצוין של טרי רוסיו וטד אליוט, כותבי סדרת "שודדי הקאריבים", בין השאר.
תתחיל עם טור מס' 25 שמדבר בדיוק על הנושא הזה:
http://www.wordplayer.com/columns/wp25.Hard.Bargain.html
סליחה על השאלה הבורית, אבל איך בדיוק שולחים את התסריט
לתחרויות האלה?
במייל? בדואר?
איפה נרשמים?
הייתי
עוזר לך
אם הייתי
יודע.
הנה הפרטים
http://lmgtfy.com/?q=Nicholl%E2%80%8F
תודה.
זה לא שלא הייתי יכול לעשות את זה. פשוט העניין הוא שהאינטרנט שלי הוא מאוד איטי (בקושי בין כתבות פה באתר אני מצליח לדפדף), אז אני מעדיף שאנשים יתנו לי קישורים ישירים.
ובאופן יותר ספציפי
חוקי ההשתתפות:
http://www.oscars.org/awards/nicholl/apply.html
אגב, ידוע אילו תסריטאים ידועים הצליחו בעזרת התחרות הזו?
(ל"ת)
אלה
http://www.oscars.org/awards/nicholl/fellows/notable.html
וכן, זאת תמונה של רובוטריק למעלה.
מה שמראה שזה שזכית בתחרות לא בהכרח אומר שהתרומה שלך לאנושות היא חיובית.
ארן קרוגר הוא תסריטאי מחורבן באופן כללי
אני מתפלא לשמוע שהוא זכה.
גורם לי לפקפק בטעם השופטים בתחרות הזו…
כל הכבוד!
המון בהצלחה לגבי העבודה עם קלינט על הסרט הזה שלך. אם לא כשחקן – אז כבמאי.
ואם לא במאי אז ליצן, ואם לא ליצן אז מבקר
לא, לא.
רק שחקן או במאי.
השמועות אומרות שקלינט פרש ממשחק, אבל אני בטוחה שלבסקי יקבל אותו גם רק כבמאי.
ליצן או מבקר קצת מפספס את הנקודה.
אני חושב שעידו התלוצץ על השיר הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=ATmauZFh9pc
מה זה משנה רפרנס למה זה?
על קלינט איסטווד בסרט של מישהו פשוט לא צוחקים!
(ל"ת)
זה, בעיקר, כי גם בגיל 90 איסטווד יכול לפוצץ לי ת'צורה
(ל"ת)
מאחל לו את כל ההצלחה שבעולם!
הרגשתי הזדהות עם הבן אדם משום מה. הוא משדר לי אהבת קולנוע כזאת…..
כל הכבוד!
מזל טוב. שיהיה בהצלחה.
שחקן לסרט ישראלי
אני עושה סרטים ישראלים ורציתי לדעת איך אפשר להשיג שחקן אמריקאי לסרט שלי כמו וול וסלי צינינג טייטום וכאלה כסף לא בעיה עבורי אבל איזה סוכנות הם נמצאים ואיך מגיעים אליהם