להיות ג'יין

מאת
פירנה עצבנית
– פורסם ב 12 באוגוסט 2007Posted in: ביקורות

במקור: Becoming Jane
במאי: ג'וליאן ג'רולד
תסריט: קוין הוד, שרה וויליאמס
שחקנים: אן הת'אוויי, ג'יימס מקאבוי, ג'ולי וולטרס, ג'יימס קרומוול, מגי סמית

ג'יין אוסטן נחשבת לאחת הסופרות האנגליות הבולטות של המאה ה-19 ובכלל – ואין זה עניין של מה בכך. אוסטן כתבה בתקופה שבה לא נחשב "ראוי" לאישה לכתוב, ובטח שלא להתפרנס מזה. היא חיברה שישה רומנים (ביניהם "על תבונה ורגישות", "גאווה ודעה קדומה", ו"אמה"), שהשפיעו על דורות של כותבות, ובתקופה מאוחרת יותר גם הוסרטו ועובדו לסדרות טלוויזיה. ככל בחורה עם נפש רומנטית, גם אני נהניתי לקרוא את "גאווה ודעה קדומה", לצפות בלופ בסדרה של ה-BBC שהוקרנה בערוץ 23 (ולעד קיבעה בתודעתי את קולין פירת' כמר דארסי), ולהתעצבן מכל מיני עיבודים חדשים לספר. לכן כששמעתי לראשונה על הסרט 'להיות ג'יין', ידעתי שאלך לראות אותו.

בפתיחת הסרט אנחנו, יחד עם המשפחה והידידים, מקשיבים לנאום הברכה של ג'יין לאחותה, שמתארסת לאהוב ליבה. רשימת האיחולים של ג'יין שנונה, מעמיקה, מצחיקה, אך בעיקר ארוכה. לא פלא, אם כן, שאחד האורחים, טום לפרוי, מגיב כמו כל בחור שנגרר לסרט בנות, ונרדם. ג'יין כועסת: היא יודעת שהיא מוכשרת, ולכן לא ברור לה איך הבחור הזה, שעוד הגיע באיחור, מעז להירדם באמצע ההקראה שלה – כמה מרגיז וגס רוח יכול בחור להיות? כבר אז הרגשתי הקלה: סוף סוף ג'יין פגשה מישהו שחצן כמעט כמוה.

ג'יין, ימשיך הסרט ויבהיר לנו, היא בחורה מיוחדת: היא כותבת, היא מבריקה, היא יודעת לשחק קריקט (והרי רק בנים יודעים לשחק קריקט!), והיא לא תהסס לומר את דעתה האמיתית עליך. בחורים רבים מעונינים בה. כזה הוא למשל וויזלי, שיש לו דודה עשירה וצפוי להכנסה גבוהה בעתיד. אך אבוי, הבחור בקושי מוציא מילה מהפה, ולא ידע לאחוז במחבט קריקט גם אם חייו יהיו תלויים בזה. מנגד נמצא ג'ון וורן, כומר מתלמד, שאמנם יכול להוציא מילה מפיו, אבל רק בגמגום, ולא נתחיל לדבר על כישורי הקריקט שלו. זה לא שג'יין ביקורתית מדי; היא פשוט לא נמצאת בחברת אנשים ברמתה. בכלל, ג'יין מתעניינת יותר בכתיבה מאשר בגברים ובהכנסתם השנתית. או לפחות, עד שהיא רואה את מר טום לפרוי בלי חולצה.

כיוון שלא הרבה ידוע על חייה של ג'יין אוסטן (אחרי מותה, אחותה שרפה את רוב מכתביה), התסריט מתבסס על הדמויות ברומנים של ג'יין אוסטן: האחות טובת הלב, האב האוהב, האם החומרנית, הדודה העשירה וקרת הלב, הכומר האידיוט וכמובן, מר דארסי. הסרט מתמקד בפרשיה של ג'יין אוסטן עם טום לפרוי, צעיר אירי שהקסים אותה וכנראה היווה את ההשראה למר דארסי מ'גאווה ודעה קדומה': כמו הדמות ההיא, מר לפרוי נאה, חכם, ובעל כישרון יוצא דופן לעשות רושם ראשון רע. הבעיה היא, שמר לפרוי, בניגוד למר דארסי, עני ותלוי בחסדיו של דודו השופט לנגלויס. ולשמע העונשים שמטיל דודו השופט, אין ספק שחסדים זה לא משהו שבא לו בקלות. נוסף על כל הצרות, נראה שהשופט לנגלויס הוא אחד הגברים הבודדים שלא חושבים שג'יין מקסימה.

בלי כסף, אין שידוך. פעם, לפני שלהתחתן עם כסף הפך להיות בזוי, משהו שכוכבניות שוליים כגון אנה ניקול סמית' ז"ל עושות, להתחתן עם מישהו עשיר היתה הנורמה. נשים וגברים היו מתחתנים כדי להעלות או לפחות לשמר את המעמד הכלכלי שלהם ושל משפחתם. להתחתן עם אדם ממעמד נמוך משלך – זו היתה הבושה האמיתית. ומה עם הרומנטיקה, תשאלו? ובכן, עדיין לא הוכח מדעית שהיה דבר כזה לפני הרומנים של אוסטן. וג'יין, בת לכומר פשוט, היא ענייה, מה שעושה את השידוך הזה לגרוע ממש.

ג'יימס מקאבוי הצעיר מיטיב לגלם את טום לפרוי, צעיר פוחז מבחוץ אך טוב מבפנים. הוא משתלב היטב בצוות המכובד שכולל את ג'יימס קרומוול, ג'ולי וולטרס ומגי סמית. ג'ולי וולטרס מצוינת בתור האם: היא משעשעת, אך גם נוגעת ללב, והעיקר, לא נגררת למשחק מוגזם. מגי סמית מיטיבה לגלם את המכשפה הקרירה, כמו תמיד. וג'יימס קרומוול האמריקאי מוכיח שלא רק אנגלים יכולים לשחק. איך אן האתוואי, בתפקיד ג'יין, משתלבת כאן? קשה לומר. כמו רנה זלווגר לפניה, וגווינית' פאלטרו שעשתה ממבטא אנגלי מזויף קריירה, אן התאווי הגיעה למסקנה המתבקשת שכדי לעלות ברמה צריך לשחק בסרט אנגלי. הבעיה היא שבעוד שחיבבתי את הוריה של ג'יין אוסטן, ריחמתי על וויזלי, ורציתי לברוח ולהתחתן עם טום לפרוי, דמותה של ג'יין אוסטן עצמה עצבנה אותי. היא מצטיירת כצעירה יהירה, מאוהבת בשנינויות של עצמה, ולפעמים אכזרית ביחסה אל אנשים שנראים לה כנחותים ממנה. אן התאווי לא גרמה לי לסמפט את אוסטן, בעוד שאת אליזבת מ'גאווה ודעה קדומה' (גירסת ה-BBC, כמובן), שהתברכה באותן מעלות, הערכתי ואהבתי.

אם מבטא אנגלי – גם מזויף – עושה לכם את זה, אם רומנטיקה היא לא מילה גסה בשבילכם, ואם לא מפריע לכם לראות סרט בדיוני שמבוסס על אדם אמיתי; אם אתם אוהבים את ג'יין אוסטן ואין לכם סלידה בלתי מוסברת מאן התאווי, לכו לראות את הסרט. זה יגרום לכם לכתוב לערוץ 23 מכתבים נרגשים המבקשים, רק עוד פעם אחת: הקרינו את 'גאווה ודעה קדומה', בלופ.

תגיות: