על "היפה והחיה" בגירסת 2017 שמעתי הכל. שמעתי שאמה ווטסון הייתה נוראית בתור בל, ושהיא הדבר הכי טוב בסרט; שהחיה אלים מדי, או חמוד מדי; שגסטון מאכזב וגם שהוא הברקת הסרט. וכמובן, שמעתי שמדובר באחד העיבודים הטובים בסדרת הרימייקים החדשה של דיסני, וגם שמדובר בסרט חלול, מיותר, חרפה עלינו ועל כל משפחתנו.
"היפה והחיה" המקורי מ-1991 הוא דווקא קונצנזוס די מוחלט. הוא היה סרט האנימציה הראשון אי פעם שקיבל מועמדות לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, ומדורג תמיד כאחד מסרטי האנימציה הטובים ביותר של דיסני אי פעם. בל אפילו נחשבת לאחת הנסיכות היותר עצמאיות ופמיניסטיות, גם אם זה עדיין סרט על אישה שמוצאת שידוך הולם בדמות נסיך עשיר. לאנשים מאוד אכפת מהסרט הזה, ולכן הרימייק מרגש אותם בטירוף, או מגעיל אותם. אני באתי מוכנה להיגעל, אז קצת מביך אותי שחשבתי שהוא בעצם ממש סבבה. "היפה והחיה 2017" הוא לא סרט הכרחי ולא מופתי, אבל גם לא אשפה. בסדר כזה. את הכותרת הפומפוזית תחפשו אצל מישהו אחר.
על אף שעל הנייר זה הרימייק הכי נאמן למקור של דיסני עד היום – אותה עלילה, אותם שירים – הסרט החדש דווקא משנה ומוסיף לא מעט. הבסיס נשאר, כמובן, זהה: היה היה נסיך מניאק ומפונק שלא הסכים להכניס אישה זרה ללון בטירה שלו, ועקב כך קולל לחיות כמפלצת מפחידה עד שמישהי תתאהב בו. בל היא צעירה חובבת קריאה, "יפה אבל קצת משונה" לדברי תושבי הכפר הקטן שבו היא חיה. בכפר מתגוררים רק כמה עשרות אנשים (ועכשיו חלקם גם כהי עור), שפעמיים-שלוש בשבוע פוצחים כאיש אחד בנאמבר מוזיקלי שבמסגרתו הם הורסים חצי כפר. בל מחוזרת על ידי גסטון (לוק אוונס), אולטרה-מאצ'ו הזוכה לפופולריות רבה בכפר, אך היא דוחה את חיזוריו כי הוא גבר גס, אלים ונורמטיבי מדי בשבילה. אביה של בל, מוריס (קווין קליין), מאבד את דרכו בנסיעה העירה ומגיע אל טירה מסתורית, בה מתגורר הנסיך/חיה עם משרתיו, שהפכו לחפצים מדברים. החיה כולא את מוריס בצינוק ומסכים לשחרר אותו רק כשבל מתנדבת להישאר במקומו בטירה. עם הזמן נוצר קשר רגשי עמוק בין היפה לחיה, קשר שמעודד אותו לנסות ולהפוך לאדם טוב יותר כדי להיות ראוי לאהבתה.
שינוי משמעותי אחד בחומר המקור הוא סתימה של כמה חורי עלילה מהסרט המקורי שמחרפנים את האינטרנט עד עצם היום הזה. למה אף אחד בכפר לא תוהה מה קרה לטירה הסמוכה ולאנשים שחיו בה? מתברר שהקללה גרמה לכולם לשכוח מקיומם של הנסיך והמשרתים. יכול להיות שהמכשפה קיללה ילד בן 11? ובכן, לא, הוא קולל כמבוגר. רגע, צ'יפ נולד כספל?! לא, הנה הוא, ילד חמוד ושובב עוד לפני הקללה. אפילו קוראים לו צ'יפ! כמו הקללה, גם הדמויות זכו לסיפורי רקע שהם קצת יותר מ"באה מכשפה ועכשיו אני ארון. שיט". כתוצאה מכך הסרט סובל מעודף של סיפורים טראגיים מהעבר: אנחנו שומעים מה קרה לאמהות של בל ושל הנסיך, ולמה בעצם הנסיך כזה מניאק. גסטון הפך גיבור מלחמה, מוריס הפך מממציא לאמן, ובל ירשה את יכולותיו הטכניות. אפילו המכשפה, שבמקור מופיעה רק בפרולוג, הפכה כאן לדמות חוזרת, וחבל.
בל, בגרסה של אמה ווטסון, היא כבר לא היפה שמרימה קצת את האף, אלא דושבגית ממש. יכול להיות שקל יותר לראות אותה ככזו כשהיא אנושית ולא דמות מונפשת חייכנית וחמודה, הרי המחוות של ווטסון עדינות בהרבה מאלה של בל המצוירת. ובכל זאת, גם ווטסון עצמה אחראית קצת לאי-החביבות הקיצוני של הדמות בחציו הראשון של הסרט. גברת, מרימים לך פה סצנת מחזמר של בזבי ברקלי בחדר האוכל, את מוכנה להתלהב קצת בבקשה?
דמות אחת שהשתנתה לגמרי בין הגירסה הקודמת של הסרט לנוכחית היא החיה (דן סטיבנס מ"אחוזת דאונטון" ו"ליגיון"), והוא עושה את הסרט מבחינתי. הוא רגיש אבל לא רכרוכי, הוא סקסי, הוא חכם, הוא עוקצני והוא מתאים לבל כמו ספל תה למזג אוויר קר. ככל שראו ממנו יותר, כך השתנתה דעתי על הסרט מ"אוף, בל, למה את ככה" ל"היי, אתם דווקא די חמודים". האמנתי לבל והחיה שהם מאוהבים ושכיף להם ביחד, לא רק ברמה הרגשית שאפיינה את המקור, אלא גם ברמה חברית או אינטלקטואלית. בל והחיה מתעניינים בדברים דומים, רואים את העולם באופן דומה. בל, שתמיד רצתה מישהו שיבין אותה, מצאה סוף סוף מישהו שאפשר להחליף איתו ספרים ולקרוא לו שירה. אני יכולה לראות את שניהם מטיילים יחד בעולם ומטנפים מאחורי הגב על הטיפוסים שהם פוגשים. החיה ייקח את בל למסעדה טובה, והיא תיקח אותו לטבילה ספונטנית באיזה נהר. היא תכעס עליו שבוע כי הוא שנא את הספר שהיא אוהבת, אז כדי לפייס אותה הוא יגדל זקן.
וכך, אחרי שעבר כבר חצי סרט, מישהו הסיט את התריסים והרגש שחסר לי בסצנות הראשונות נכנס סוף סוף פנימה. כשאני נזכרת בצפיות הילדות שלי ב"היפה והחיה" אני חושבת על קסם ורומנטיקה, אבל גם על אלימות ואימה. כאן, במקום הפחדות יש מלנכוליה. כולם בסרט חיים לצד העצב, מתגעגעים למישהו שאיבדו או עדיין לא פגשו. זה עובד. לא כל הדמויות כתובות טוב, אבל רובן נוגעות ללב. לצד החיה ומוריס, המצטיין של הגרסה החדשה הוא לה-פו: ג'וש גאד פשוט מעולה בתור הסיידקיק של גסטון, ונכון שמהרעש התקשורתי של "דמות הומוסקסואלית ראשונה בסרט של דיסני!" נשאר בקושי פירור של יציאה מהארון, לכולם ברור לגמרי שלה-פו שבור לב. הדמות הזו זכתה בכבוד העצמי שלה בחזרה, ובאיזה חן היא עשתה זאת. בזכותו, הגרסה החדשה לשיר על גסטון היא הסצנה הכי כיפית בסרט, למרות ההשמטה השערורייתית של השורה על השיער. חרפה עליכם וחרפה על הבהמה.
אז אולי לא שנאתי את הסרט הזה כמו שציפיתי, ואולי אפילו נהנתי מאוד, אבל הייתי שמחה אם הסרט לא ידפוק לי פאדיחה על כל קטע מוצלח. הצלחה: ביצוע יפה ל-"Be Our Guest"; פאדיחה: אמה ווטסון אדישה לחגיגה לגמרי. הצלחה: שיר סולו חדש ונחמד של החיה; פאדיחה: המיקום שלו בסרט. הצלחה: לומייר נראה די מגניב אחרי שמתרגלים אליו; פאדיחה: המבטא הצרפתי הנורא של יואן מקגרגור. הצלחה: הביצוע של אמה תומפסון לשיר הנושא; פדיחה: גרסה משונמכת לשיאו של הסרט המקורי, הריקוד בחדר הנשפים, שנראה יותר טוב בגירסה מלפני 26 שנה.
כשמפרקים את "היפה והחיה" 2017 לחתיכות הוא כמעט מתפורר, אבל יש בו מספיק רגש כדי להחזיק הכל במקום. זה הקסם המוזר הזה שדיסני יודעים לעשות, זה שגורם לסרטים בעייתיים להראות קסומים ונכונים גם כשיש בהם כל כך הרבה החלטות שגויות. אותו הקסם הזה שהציל את "היפה והחיה" בגירסת הניינטיז מהעלילה המשונה ומהמסר השמרני מאוד שלו. כן, גם אני אוהבת את המקור, אבל – יסלחו לי המעריצים המושבעים – גם לו היו בעיות, הרבה בעיות. חלקן עדיין כאן, אחרות התחלפו בחדשות.
נשבע שנכנסתי לימדב כדי לבדוק
אם אבא של בל עיצב לי את מעילי הרוח שלי…
קווין קליין, לא קלווין
#סליחה
גרסה חיוורת שגרועה ביותר מכל דבר מהמקור
כמעט בכל פרמטר שיש בין שני הסרטים, היפה והחיה נופל:
השירה בסרט הזה נעה בין "סבבה" ל"מה זה המבטא הנוראי הזה?" (פעמיים כי טוב: גם המבטא הנוראי המוזכר של לומייר, וגם המבטא הקוקני הכבד של מיס פוטס) ל"זה.. זה היה אוטו-טיון? אמה ווטסון שרה עם אוטו-טיון?? דיסני אשכרה שכרו זמרת למחזמר שלא פאקינג יכולה לשיר את התווים ובמקום לדובב אותה עם מישהי אחרת השתמשו באוטו-טיון??" שזה.. ובכן זה לא פייג' אוהרה, בוא נגיד זאת כך.
המשחק בסרט הזה נע בערך על אותה הסקלה (לוק אוונס וקווין קליין הם נקודות האור), אבל כאן כבר אין קרב הוגן מכיוון שכמעט תמיד דמויות אנימציה ישחקו טוב יותר – הם לא מוגבלים לשרירים אנושיים ויכולים להביע רגשות בכל צורה שהיא. מה שמזכיר לי-
העיצובים של הדמויות מכוערים ב*הרבה* מהסרט המקורי, וזה.. אני מבין את המלכוד של "לנסות לעשות גרסה מציאותית של הדמויות" אבל התוצאה לא צריכה להיות כל כך.. לא נעימה לעין. או מפחידה. מה נסגר עם הארון הזה, אמאלה.
והעיצוב הויזואלי בכללי גם גרוע – הלכו רוב התלבושות האיקוניות מהסרט והוחלפו בשמלות בלתי זכירות בעליל, התפאורה של העיר מרגישה דחוסה ולא נעימה לעין וההחלטה לצלם את הסרט כאילו אנחנו צופים במחזמר על במה.. גורמת לו להיראות יותר כמו מחזמר על במה ופחות כמו סרט. בקצה השני של הסקאלה, ההחלטה להעיף דברים על המסך בתלת מימד גורמת לו להיראות כאילו הוא יצא עכשיו מ2010 ותלת מימד הוא עדיין דבר שאנשים מתלהבים ממנו.
וברמת התסריט, הדיאלוגים נראים כאילו הדמויות אומרות אחת לשנייה "הנה מספר המילים המינימאלי שאני יכול להגיד על מנת שנעבור לסצנה המוכרת הבאה".
אבל הסרט הוא רק גרסה חיוורת שמעתיקה ב100% את הסרט המקורי רק חלק מהזמן! בשאר הזמן היא:
1. עושה בליל לא ברור מהדמות של לה-פו! מאדם נבזי לחלוטין שבתחילת הסרט נראה גרוע יותר מגסטון ל"בעצם יש לו מצפון כי ככה החלטנו". זה היה יכול לעבוד עם שחקן פחות מוקצן מג'וש גאד אבל כשג'וש גאד עושה משהו, הוא עושה אותו ב150%. אז כשג'וש גאד משחק דמות נבזית ששומרת את גסטון לעצמה, הוא עושה את זה בטוטאליות כזו מוחלטת שכאשר שנייה לאחר מכן יש לו לפתע ייסורי מצפון אין לך מושג מאיפה זה מגיע.
2. מוסיף סיפורי רקע לא נחוצים! אף פעם לא שאלתם מה קרה לאמא של בל? הנה חמש דקות על זה בכל מקרה, צריך למלא את הזמן *איכשהו*.
3. מנסה להפוך את הדמות של בל לפמניסטית יותר! בל היא לא סתם סנובית קוראת ספרים, היא ממציאה!…. למשך חמש דקות ואז הסרט שוכח מזה לגמרי חחח מצטער שהעלתי את זה. מה גם שאני לא בטוח למה, אבל הפעם הזאת מערכת היחסים שלהם הרגישה הרבההההה יותר "מה למה את עוזרת לו ואוהבת אותו" מהגרסה הישנה.
4. הופך את הדמות של גסטון לאפילו יותר רשע! כי בכלל לא הבנו שהוא רשע במקור. אז כאן הוא רשע-רשעוני-רשעונון! הו, כמה רשע הוא גסטון! וזה בייחוד חבל כי הפתיחה של הסרט דווקא מצביעה על כיוון אמביוולנטי יותר לגביו.
5. הורגת את הדמויות לאט לאט אחד אחד! מה. לעזאזל. הייתה. הסצנה. הזאת. מי צריך את ההתעללות הרגשית הזאת, בייחוד שחמש דקות אחר כך הכל חוזר למצב הקודם שלו?
כמובן, שכל זה לא אומר שאין לסרט קסם. זה פשוט שכל הקסם שיש בסרט הוא הסרט המקורי, שיש בו כל כך הרבה קסם שגם גרסה גרועה בהרבה ממנו (כמו זאת) לא יכולה לחלוטין לחרבש אותו.
אבל, היי, לפחות אין סצנת פוסט קרדיטים שבה מגלים שיש יקום נסיכות משותף או משהו.
כמה מירמור
אנחנו במשפחה נהנינו בסרט מאוד וחמש אין לי אפילו כוח לפרט למה כל מה שהזכרת היה לטובת הסרט והסיפור. הרבה יותר טוב מהמקור גם סיפור אמיתי שניתן להאמין בו וגם עם קסם של דיסני הרבה שנים לא ראיתי סרט מכושף ומדהים כמו זה.
נ.ב מואנה לדוגמה היה גרוע ביחס הזה ובלי הקסם של דיסני.
3 מירמור
אם חיקויים חיוורים הם מה שאתה ומשפחתך נהנים מהם, תפאדל. לא התלוננתי שנהנית מהסרט או משהו.
נ.ב הפריצה לאלקטרז אחלה סרט. בלי הקסם של דיסני, אבל אחלה סרט. על מה אנחנו מדברים, אגב?
אחלה סרט?באמת?
הסרט הזה אף פעם לא משך אותי כי אין מצב שהוא יותר טוב מהפסקול שלו.מייקל ביי עשה סרט טוב?
אני יכול לומר בביטחה כן
מכיוון שהתפיסה הכללית היא שיש סרט אחד טוב שמייקל ביי עשה וזה הפריצה לאלקטרז .גם לאנשים לא אוהבי ביי, הוא מעין האנומליה בתוך פילמוגרפיה שלמה של סרטים נוראיים.
אבל אישית אני מחבב את ביי בכלליות לא מחייבת כזאת, כל עוד הוא עושה סרט ולא חלק בסדרה (בחורים רעים 2 ורובוטריקים זה פויה איכסה) – ארמגדון, איילנד, Pain and Gain: אף אחד מהם לא יצירות מופת אבל כולם נעים על הסקאלה שבין צפייה מהנה לחוויה כיפית ומשעשעת מאוד.
שאלה לגבי גילאים
אז נכון שיהיה באסה לראות את זה בדיבוב, אל תגידו לי…
אבל
האם הסרט מתאים לגילאי 8? מדובר על ילד שהסצנה המפחידה בזוטרופוליס, למשל, הייתה קצת קשה עבורו.
(שואלת בגלל עניין הזאבים בעיקר)
ראינו עם בנות 4-8 והיה לכולן מצויין
גם הקטנות נהנו מאוד וביקשו לראות שוב. הן כולן ראו את הסרט מ 91 כך שידעו למה לצפות. היו כמה רגעים קצרים מאוד בהן הקטנות קצת נבהלו, אבל שום דבר רציני. מה שהדאיג אותן במיוחד זה הגורל של האמהות של בל ושל הנסיך – כרגיל בסרטים של דיסני הורה מת (אם כי הילדות שראו מניחות שהאמהות בבית חולים ולא מתו :) ).
מגבלות הגיל די מצחיקות בארץ. למה זה ומואנה צריכים ליווי מבוגר עד גיל 8 וסרטים כמו מלחמת הכוכבים ודוקטור סטריינג׳ מותרים לכל הגילאים?? ליווי מבוגר צריך לדעתי בכל מקרה עד גיל 8 אבל הסרטים האלה יותר אינטנסיביים ממלחמת הכוכבים? נו באמת…
"צריך ליווי מבוגר עד גיל 8" זה דבר?
יש הגבלה/דירוג כזה? אם כן, זה חדש לגמרי.
זה לפחות שנה ככה
גם ספר הג׳ונגל בשנה שעברה קיבל את הדירוג הזה (8 בליווי מבוגר). לפני כן לא יודע, פשוט לא שמתי לב עד אז לדירוג. הנה למשל מואנה
http://www.yesplanet.co.il/movies/moana
(חפש ״הגבלה״)
לא ברור לי מה הקטגוריה הזאת בארץ, כי בארה״ב ובאירופה המגבלות אחרות. לדעתי היו פשוט צריכים לקחת את הגבלות הגיל לפי מה שקבעו באירופה כי הן די ריאליסטיות. בארה״ב יש PG ו PG 13 (ואח״כ R) אבל זו קפיצה גדולה מדי לדעתי, היו צריכים להוסיף עוד קטגוריה או שתיים ביניהם כמו שעושים באירופה.
אכן
זה באמת קיים (גם אם נדיר), ומופיע באתר של המועצה לביקורת סרטים. זאת נראית לי דווקא כמו קטגוריה הגיונית מאוד. לשאלה "מאיזה גיל הסרט הזה מתאים" אף פעם אין תשובה טובה, כי יש ילדים בני חמש שיכולים לראות סרטי אימה וזה לא יזיז להם, ויש כאלה שממש לא. אז הדירוג הזה לא קובע שום דבר, אלא רק דורש מההורים לקחת אחריות. רוצים לקחת ילדים בני שש לסרט – סבבה, אבל בואו גם.
בקשר לשאלה אם זה באמת הדירוג הנכון לסרט הזה, זה עניין אחר. נדמה לי שהם נותנים את הדירוג הזה *רק* לסרטים שנחשבים באופן מסוים ל"סרטי ילדים": "המפגש", למשל, לא מוגבל בכלל, ונדמה לי שהוא פחות מתאים לצפיית ילדים מ"היפה והחיה" – אבל לא הרבה אנשים יחשבו לקחת אליו ילדים ממילא.
לא להיות קטנוני וזה
אבל איך ילד בין שש אמור להכנס לסרט *בלי* ליווי מבוגר? או 8 לצורך העניין.
חתיכת עצמאי הילדון
קונים כרטיס ושמים אותו באולם לבד
ואז הולכים לעשות אלוהים יודע מה ונותנים לסדרנים לעשות בייביסיטר על הילד שלך.
אוי, נהדר
אפשר לכמה סרטים ברצף?
הייתי לפני כמה חודשים בסרט
אני לא מצליחה לזכור איזה מהם, אבל אחד שבמובהק לא מתאים לילדים. אולי המפגש ואולי סופת חול, היתה איזו אמא שסחבה איתה 2 ילדים שנראו בני פחות מ-10 וממש סבלו. אני יודעת כי גם אני סבלתי מהרעש והמשחקים והאור בטלפון כשסוף סוף היא מצאה משהו שישתיק אותם.
תודה רבה
(ל"ת)
ראיתי עם בנות 5 ו- 8
שתיהן מכירות את הסרט המצוייר ועדיין בת החמש לקחה מאוד קשה את היעדרה של אמא של בל. העובדה ש״הסבירו״ מה קרה לה (שזה הסבר אכזרי בכל קנה מידה לדעתי) רק החמירה את העניין.
מבחינתי זה אחד הסרטים הגרועים של דיסני.
איזה ביקורת נהדרת
תבואי יותר !
עוד לא יצא לי לראות את הסרט, יקרה בקרוב, אבל מה שכיף ברימייקים של דיסני זה אשכרה אפשר לדבר על הסרט ועל פרטי העלילה והשירים גם עם מי שעוד לא ראה, ככה יצא שהביקורות הזו אפקטיבית מבחינתי הרבה יותר מאשר ביקורות אחרות שקראתי וממש עזרה להתאים ציפיות.
איזה כיף להסכים לגמרי עם הביקורת
גם אני ממש ממש נהניתי מהסרט, וזה למרות שיש לו ללא ספק בעיות מסוימות.
וגם בעניני הדמות שעשתה את הסרט היה החיה בגילומו של דן סטיבנס. בין זה לבין העונה הראשונה והמופתית של Legion הוא מסתמן בתור שחקן מצויין שמעניין לעקוב אחרי הקריירה שלו. מסכימה שהשיר החדש שהוא קיבל נמצא במיקום קצת מוזר בסרט (מה גם שלא ציפיתי שהחיה ישיר פתאום, כי הוא לא ממש שר בסרט המצויר), אבל יותר משבוע אחרי, זה השיר שנשאר לי בראש והיחיד שטרחתי להוריד לאייפון.
גם אמה ווטסון, שממנה ציפיתי לגרוע מכל, הייתה חביבה ומשכנעת מכפי שציפיתי (עדיין לא שחקנית מוצלחת בעיני, אבל התפקיד הזה בהחלט ב-wheelhouse שלה). לוק אוונס וג׳וש גאד התאימו לתפקידים שלהם כמו כפפה.
העיצוב של כלי הבית היה קצת גרוטסקי אבל זה לא הפריע לי יותר מדי.
באופן כללי למרות שיש בחירות מסוימות בסרט שלא כל כך ברורות לי (הסצינה בפריז וההסבר למות האם הרגישו קצת תלושים, למשל), כמכלול הוא הצליח לסחוף אותי ולגרום לי להרגיש שוב כמו ילדה קטנה שיכולה להאמין בקסם על המסך. היה בו משהו שהצליח להתגבר על הציניות ולהקסים, למרות הכל.
הסרט המקורי (לא מוסיקלי) הוא של ז'אן קוקטו מ-1946
אמנם לא ראיתי את הסרט עשרות שנים אבל למיטב זכרוני הוא מומלץ ביותר.
גם רוג'ר אברט ז"ל מהלל אותו:
http://www.rogerebert.com/reviews/great-movie-beauty-and-the-beast-1946
זאת מעשיה עממית. אין פה "מקורי".
בהקשר של הסרט הנוכחי בלבד, הוא בבירור מבוסס ספציפית על הסרט של דיסני מ-1991, ולכן אפשר לומר שהסרט המצויר הוא "המקור".
הוא בהחלט טוויסט מעניין על האגדה
אבל אני לא זוכר שהתלהבתי יותר מדי ממנו. מצד שני, אני וקולנוע צרפתי לא נוטים לראות עין בעין ברוב המקרים.
נו, אוף
הוא לא "טוויסט מעניין", אלא גרסה שונה ממה שהקהל שמכיר את הסרט של דיסני מורגל אליה. עם קצב שונה, ורעיונות שונים ודברים שונים שמתרחשים.
בבקשה, לא לריב.
(ל"ת)
הוא התחיל!
(ל"ת)
למעשה,זה לא נכון
אתה התחלת את הריב,בתגובה שגרמה לו כתוב במפורש קרקר כפול,אז אל תיתמם בבקשה!
"באה מכשפה ועכשיו אני ארון. שיט"
זה אחד ממשפטי השנה שלי עכשיו. תודה.![!אוסקר!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_oscar.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_oscar.gif" alt="" width="" height="" />)
He got better
(ל"ת)
אתם באמת מנהלים את הדיון הזה?
כי האנדרטונים והסאבטקסט ההומוסקסואליים סביב לה-פו ברורים עוד מהסרט המקורי… רק עכשיו הרוסים נזכרו להחרים?
???
לא זוכרת איזושהי רמיזה שלה-פו הומו בסרט המקורי, אתה יכול להסביר?
והערה: היו בעין הדג הרבה דיונים על איך דמויות רעות זכריות מקבלות כל מיני גינונים נשיים כחלק מהדמוניזציה העלילתית שלהם בסרטי דיסני. אני לא חושבת שזו הומוסקסואליות, אלא פשוט מיזוגניה שגרתית. אבל בכל מקרה, אני לא זוכרת תכונה כזו אצל לה-פו.
נראה לי שהשיר המקורי של גסטון מדבר בעד עצמו
כמו גם הקטע של גסטון ולה-פו בשיר של בל.
ביקורת על היפה והחיה עם ציטוט ממולאן
+ 10נקודות דיסני.
בהתחשב באירועי שבוע הנוכחי, עדיף שדיסני פשוט יעשו רימייק למולאן
ויחדשו כמובן את השת"פ עם מקדונלדס לרוטב סצואן.
לא הבנתי
(ל"ת)
ריק ומורטי חזרו לטלוויזיה.
https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_Rick_and_Morty_episodes#Season_3_.282017.29
אין סצינה רשמית
הרשמיות היא האמירה לתקשורת. בדיוק כמו דמבלדור.
טוב זה היה מוצלח הרבה מעל המצופה
זה פשוט היה קסום ויפה, נהנתי מאוד. לדעתי אמה ווטסון היתה בל מצוינת והשיר סולו של החיה היה מדהים, אני לא מחשיב את עצמי כרגשן וזה עבד עלי לגמרי. לטעמי טוב כמו המקור, אומנם לא חף מבעיות אבל מפצה עליהם.
ההבדלים בין שני הסרטים
אז הייתי עם הבת שלי בשבוע שעבר, לא התאכזבתי, כי בכל זאת חלף המון זמן מאז שראיתי את הגרסה המצויירת, אבל בכל זאת ההבדלים:
1. דבר ראשון זה הקהל, הוא נורא ואיום, מילא שאנשים נכנסו באיחור (משמעותי) אבל לדבר בטלפון בזמן הסרט ולא בקול הכי נמוך זאת ממש חוצפה
וצריך לדבר על כך שאנשים חייבים לצלם תמונות מהסרט, עם פלאש, למה?
2. דבר שני זה האורך של הסרט, הסרט המצוייר הוא שעה ועשרים דקות הסרט הנוכחי הוא למעלה משעתיים, אפשר להוסיף מספר דקות אבל 40 דקות נוספות נראות לי יותר מדי, וכן שמתי לב לזה בסרט
חידוש הסרט "להיות או לא להיות" ארך רק 107 דקות (בדקתי) למה בתקופה האחרונה חייבים לעשות סרטים של מינימום שעתיים? אפשר לספר סיפור בפחות זמן ועדיין להיות סרט טוב
סרט מהממם!
סרט מדהים!
מלא קסם, רומנטיקה ונוסטלגיה .
מרגש לראות את הדמויות המצויירות שגדלנו עליהן מתעוררות לחיים וגורמות לנו לחוות את כל הסרט מחדש כאילו זו פעם ראשונה.
לא חשבתי שאהנה ככה מלייב אקשן אחרי שסינדרלה איכזב, היפה והחיה בהחלט היה חוויה מתקנת!
ממליצה לחובבי דיסני ולילדים שלא מכירים את הקלסיקאות שאנחנו גדלנו עליהם.
(מי שלא מחפש את הקסם של דיסני שיילך לחפש סרטים אחרים).
הנחתי שהנוסטלגיה תשפר את חוויית הצפיה, אבל זה ממש סרט מאכזב
היפה והחיה, למרות המסרים הקשים שאני מזהה בו כבת אדם בוגרת, היה אחד הסרטים האהובים עלי בילדות. השירים מעולים, העלילה זורמת בקצב נכון ומאפשרת לזהות תהליכים בכל הדמויות. יש מימד קומי באבא של בל, שאבד לגמרי בגרסה הזו. הוולגריות המאיימת של גאסטון מוגחכת כמעט, גם זה אבד לגמרי בגרסה הזו. יש תהליך בינה לבין החיה, שקצת נעלם ומחוויר בגרסה הזו. הריב הראשון בינהם, בו במקור החיה כמעט ילדותי במחוות הפנים שלו, נעלם. הנסיון כן להשאיר את הרגלי האכילה שלו כחיה נראה בעיקר מביך (ולמה אוכלים בכזו טירה מפוארת מרק קטשופ?). אפילו הבריחה של בל מהטירה, צעד מאוד רציונלי במצבה, נראית פחות מוצדקת בגרסה הזו. אז הכניסו קצת יותר אינטראקציה, הם מדברים על ספרים (רומאו ויוליה, אלא מה, כי זה מה שצרפתים עושים, מתלהבים מקיטץ' בריטי). זה לא באמת משכנע בעיני.
בנוסף, זה מחזמר, לא סרט ריאליסטי. גם בגרסה הזו מדובר במחזמר קלאסי, כזה שכל הדמויות בו נשאבות לתוך שירה וכוריאוגרפיה. למה הכל כל כך לא גדול מהחיים? כבר נעשו מחזות זמר יותר ציניים וקטנים. אבל אם הולכים על חיקוי למקור, למה העיירה כל כך קלסטרופובית? למה הבר כל כך קלסטרופובי? למה גבולות הטירה כל כך ברורים? אלו בדיוק הרגעים שאם היו מצליחים לחקות בסרט לייב אקשן היו גורמים לקהל הנוסטלגי להגיד "הולי פאק, זה היה שווה את הביצוע!" אבל לא.
אם דמות מצויירת יכולה לקבל מחוות גוף קיצוניות, ברגע שהכל קורה בלייב אקשן, האינטרקאציה המטרידה (בעיקר עם גאסטון) הופכת למשהו שמאוד לא נעים לראות. הנסיון להדביק לגאסטון יותר רציונליזציה, הנסיון לחקות את ההטרדה הפיזית שלו כלפי בל (שנועלת לו את הדלת בפרצוף), זה נראה רע במובן הטריגרי, לא במובן העלילתי של סרט.
ליבי קצת יוצא אל כל האנשים שחתומים על הסרט הזה. להבדיל מרימייק שגרתי, כאן הם ממש נצמדו לסרט המקור. זה השאיר לכל המעורבים בדבר מעט מאוד אפשרויות להיות יצירתיים. כשאתה מנסה להתבדל מסרט שעשוי כל כך טוב, השינויים, כמעט בהכרח, לא יהיו טובים. אני לא מצליחה לזכור שורות ספציפיות, אבל גם כשהביצועים הווקאלים לשירים היו טובים עשו בהם כל מיני עצירות וחיתוכים כדי לסטות מעט מהמקור. באופן גורף זה היה פחות טוב. לא לגמרי הבנתי למה צריך שני שירים חדשים.
***
וזה גורם לי לחשוב גם על מלך האריות, שאני עדיין לא מבינה מה יהיה כל כך טוב בו בלייב אקשן אבל נתעלם- כמו היפה והחיה, גם שם השירים אייקונים, גם שם הביצועים מעולים, ולהבדיל מהיפה והחיה, מלך האריות גם הפך לאחד ממחזות הזמר המצליחים ביותר בעולם. מה שאומר שיש לו רקורד של 25 שנות שירה אייקונית. איך לעזעזל יוכלו לשפר את זה בסרט חדש?!
***
רגע על לה-פו: אני חושבת שהבחירה של דיסני לספר שהוא הומו, היתה אחד הדברים הכי מעליבים לקהילה הלהטבית וכל מי שמאמין שמגיע להם יצוג. אולי אם לא היו אומרים שום דבר, היו נולדות תיאוריות קונספירציה שהצוות היה יכול לאשר או לשמור על עמימות לגביהם. כמו שלה-פו מוצג בסרט, אין שום רמז שהוא הומו, אלא אם כן מצפים מהומו להיות אוחצ'ה-רעה שזו סטיגמה שהיא קצת הומופובית וקצת מיזוגנית. מה? כי הוא עושה לגסטון מסאג' בקרקפת? כי הוא clingy? אתם באמת הולכים לשחק על הסטיגמות הכי דוחות על כך שגבר-גבר אמיתי לא מתנהג ככה?! אגב, יש רמז אחד בסוף הסרט: בנשף האחרון כשהרקדנים מתחלפים, רואים שאל לה-פו מגיע נער כלשהו ולא אשה. לא הייתי רושמת את זה לפני בתור התרחשות משמעותית אם לא היו מספרים לי שהוא הומו.
עוד סרטים כאלה כמו בת הים הקטנה?
(שנמצא בשלבי עשיה כלשהם)
בדף הסרט המקורי וגם בדיוני דיסני אחרים הסרט הזה עלה המון פעמים בהקשר של האלימות שלו כלפי נשים. מה שמאוד מתסכל, שזו באמת אחת הדמויות שיותר אהבתי כילדה ואני מתחילה להבין שלא רק אני, אלא שזו תופעה. איכשהו הצליחו למכור את בל בתור בחורה שהיא יותר פמיניסטית, שהיא עוף מוזר חובבת קריאה וכו', ואולי גם משום שהיא הנסיכה הקלאסית הראשונה שלא נפגעה ע"י אישה אחרת (היפייפיה הנרדמת, בת הים הקטנה, שילגיה, סינדרלה). אחריה צצו עוד גיבורות עם סיפורים דומים- שהעולם הביא לקונפליקט שלהן ולא אישה רעה (מולאן ופוקהונטס).
לא יכולה להגיד הרבה על מולאן כי הוא יצא כשהייתי גדולה יותר ולא ראיתי אותו הרבה פעמים. גם עם הסיפור של פוקהונטס וגם עם הסיפור של בל יש לי היום המון בעיות, שכילדה לא ראיתי.
באופן משונה קצת, דווקא סרט יחסית חדש הצליח להכניס שוב קונפליקט בין אמא חורגת ובת נסיכה ולא לצאת ממש מיזוגני (טאנגלד, לא מצליחה לזכור את השם בעברית. זו עם השיער הארוך)
אכן, נאמר כבר בעבר
את החדש לא ראיתי, אבל לישן יש תגובה בדף הסרט שנוגעת בנושאים האלו גם.
http://www.fisheye.co.il/movies/beauty_beast//#target-comment-507808
סרטי דיסני ודומיהם הם ההבניה הבסיסית שמכינה את הקרקע ל"50 גוונים של אפור" – המיליונר הstalker שיהפוך מאלים לאוהב, הוא הנסיך המודרני, שאם רק תתמודדי עם הנטיות השתלטניות שלו, תקבלי אושר ועושר. זה מובנה בתרבות שלנו, באגדות ובסרטים.
מואנה ופרוזן הם צעד קדימה, אבל שינוי תרבותי לוקח זמן.
האמת שלא השקעתי בזה המון מחשבה, הדיון הבאמת מעניין הוא התפיסה של דיסני
(באמת מעניין לדעתי כמובן).
אני ואחרים הגיבו לעניין של לה-פו כיצוג ראשון לדמות של הומו, שלמעשה מדובר ביצוג בלתי קיים, ואני מוצאת את ההצהרה בנושא ממש מקוממת ומעליבה.
דיסני ו/או הבמאי/תסריטאי גם מאוד שיחקו על הפן "הפמיניסטי" בעיצוב הדמות של בל. היא הוזכרה כאן כסנובית בכמה תגובות, אבל למעשה בסרט החדש היא משכילה. התסריט ממש מקדיש לזה מקום (בתחילת הסרט, זה לא ממש ספוילר). היא ממציאה המצאות, הספרן מציין שהיא היחידה בכפר שמגיעה לשאול ספרים, ובשלב כלשהו היא מלמדת ילדה לקרוא ועוד כועסים עליה כי מספיק שיש אישה אחת שקוראת ספרים, לא צריך לקלקל עוד נשים. כתגובה למעשים שלה לוקחים לה את הספר ומלכלכים לה את הכביסה.
היצוג הזה מקומם לא פחות מהיצוג הלהט"בי הלא קיים בסרט. כל התצוגה של בל כדמות חזקה היא קונפליקט. היה אפשר לשחק על היצוג של נשים חזקות שחיות תחת מישטור ואלימות, כמו שעשו באופן מדהים ומומלץ לכולם לראות ב'שקרים קטנים גדולים'. אבל זה לא מה שדיסני עושים, כי הנרטיב פה הוא לא האלימות אלא התיקון והתהליך של החיה, ובלי לשים לב המשמעות היא שהאשה החזקה הופכת לקורבן והקונפליקט הזה מושטח לחלוטין.
ובכלל, לנסות לבנות דמות נשית שהיא "חזקה" משום שהיא קוראת וממציאה, ביחוד כשמעמידים אותה כקונטרסט לנשים הרכלניות והבורות של הכפר, זה קצת לתלוש את הרעיון הפמיניסטי מהיסודות שלו. לא בטוחה שאני מצליחה לנסח את מה שאני רוצה לטעון, אבל בגדול אם אני שופטת את מי שעומד מאחורי הסיפור הזה, היצוג של בל עוד לפני שנכנסה לסיפור החיה, ומכאן, המסר לגבי מהי אשה חזקה, הוא יצוג מאוד לא טוב.
*נורא בוער לי להמשיך להשוות לשקרים קטנים גדולים, אבל אני לא בטוחה שצריך. פשוט תראו את מיני-הסדרה הזו, היא יצירת מופת.*
סרט חמוד
הסרט מרהיב וויזואליות.צילומים יפים,העלילה המוכרת המעוררת נשכחות-כיף להיזכר בילדות. רק דבר אחד הפריע לי-הניסיון המגוחך לעשות את הדמות של בל פמיניסטית בלי טעם;מחושבת יותר מידי,כמעט ולא מביעה רגשות,השמלות מרושלות ואין בה את האצילות של בל המקורית.
לומייר היה פשוט אדיר
אני לא מסכים עם מי שאמר למעלה שהמבטא הצרפתי של יואן מקגרגור נורא, ההיפך, הוא ממש קורע מצחוק.
ולדעתי (כגבר) אמה ווטסון שווה מספיק כדי לצפות בה שעתיים אפילו אם לא הייתה שורה אחת סבירה בתסריט
פשוט קלאסיקה
תודה לטלוויזיה על שסוף סוף שידרו את הסרט הזה בטלוויזיה בשעה נורמלית. סוף סוף צפיתי, ובקיצור אני חושבת שזה סרט חמוד מאוד. לא חמוד במובן של כלבלבים ובובות פרווה, אלא חמוד בקלאסיות שלו. את הסרט הישן אני לא זוכרת בצורה טובה במיוחד, ראיתי אותו בגיל קטן ובאיכות ירודה, אבל כמו כולם אני מכירה אותו. העלילה נותרה דומה חוץ מכמה שינויים קטנים, המצב נהדר מבחינה ויזואלית, השירים נעימים לשמיעה ומגיעים בזמן, הרהיטים חביבים. אין פה סרט מופת, אבל בכל זאת סרט מושקע ונחמד מאוד שאפשר לזמזם כמה שירים ממנו.
עכשיו לבעיות. יש שניים כאלה. הראשון הוא המחסור ברגשות של בל. אמה ווטסון מתאימה לתפקיד, אבל משום מה הייתה חסרה בה שמחת חיים אפילו כשהיא קיפצה באמצע מחזמר צבעוני. הדבר השני שהפריע לי בסרט בכלל לא היה קשור לסרט עצמו, אלא לשלל הניתוחים ברחבי האינטרנט. מבלי לפרט, בשורה התחתונה לא ראיתי פוגעניות כלפי נשים או להט"ב. להתחיל לחפש את הרבדים הפסיכולוגיים הנסתרים של סרטי ילדים זה כבר לא בשבילי. בשבילי זה סרט נחמד מאוד, בהחלט "מחזיר עטרה ליושנה".