ביקורת: יצורים יפהפיים

כמו "דמדומים", רק עם מכשפות במקום ערפדים, ובדרום קרולינה במקום בוושינגטון, ולא גרוע. לא באותה המידה, לפחות

כשסרטים קטנים מטילים צל גדול, זה סימן שדמדומים. צילה הכבד של סדרת "דמדומים" עדיין ‏מוטל על תעשיית הקולנוע, ולא יעזוב בקרוב: כולם רוצים להיות ה"דמדומים" הבא, ולנסות לשחזר ‏את ההצלחה הלא מוסברת של סדרת הערפדים המנצנצים. לכן, אם תרצו ואם לא, תקבלו הרבה חיקויי-דמדומים, רבים מהם משתמשים בשיטה הפשוטה ביותר ליצור חיקויים ‏‏– לוקחים את המבנה הבסיסי של רומנטיקה לנוער, ומחליפים את הערפדים ואנשי הזאב ביצור על-‏טבעי אחר. כבר קיבלנו "דמדומים עם זומבים" ("מת עליה"), ומה שנראה כמו "דמדומים עם ‏חייזרים" יגיע בקרוב ("גוף מארח"), כך ש"דמדומים עם מכשפות" הוא שלב בלתי נמנע. ולכן: ‏‏"יצורים יפהפיים".‏

חייהם של סרטי טוויי-לייק הם קלים במובן אחד: המקור כל כך עלוב שלחיקויים קל מאוד להתעלות עליו. כמה שקל לזלזל ב"יצורים יפהפיים" כעוד חיקוי אחד לאוסף, על ‏דבר אחד יסכימו כולם חוץ ממעריצות ג'ייקוב/אדוארד שעוד לא עבר להן: הוא הרבה יותר טוב מ"דמדומים". הבסיס העלילתי זהה: אל בית ספר תיכון בעיירה קטנה וחסרת ייחוד כביכול ‏בפינה לא אופנתית של ארצות הברית (הפעם: דרום קרולינה) עוברת תלמידה חדשה, ומיד ‏נקשרת אל אחד הבנים במקום. אך הרומן בינהם לא יהיה פשוט, כיוון שמתברר שהעיירה השלווה ‏כביכול היא מרכז פעילות של יצורים על-אנושיים (הפעם: מכשפים ומכשפות), ואחד מהצדדים ‏ברומן הזה הוא בעצם בן למשפחה ענפה של אותם יצורים, החיים בבית גדול מחוץ לעיר. בני ‏התמותה ובני הקסם כאחד מתעקשים שהאהבה בין השנים היא אסורה, אך בעוצמת הרגשות ‏בינהם שום דבר לא יעמוד. הטוויסט: הפעם זו הבחורה שהיא היצור העל-טבעי, לא הבחור. שוק ‏ותדהמה.‏

לנה (אליס אנגלרט) היא מכשפה (למעשה הסרט טוען שהביטוי הפוליטיקלי קורקט הוא "קאסטר"). ‏מכשפים, כמובן, יכולים להשתייך אל כוחות האופל או כוחות האור; על פי הסרט, הגברים יכולים לבחור את ‏דרכם, אבל בנוגע לנשים – להן אין זכות בחירה. בגיל 16 בדיוק היא תיהפך פתאום למכשפה רעה, או שלא. אגב, העשן שאופף ברגעים אלה את גוש דן ‏מקורו באזניים של כל הפמיניסטיות הלוחמות שקראו הרגע את המשפט הזה. ובצדק. בואו ‏נשאיר את הנושא הזה בצד ונתרחק בזהירות.‏

על כל פנים, לנה פוגשת את איתן (אלדן ארנרייך) וברור מיד שהגורל ייעד אותם להיות יחד. איתן, ‏בחור פופולרי ושנון עם חלומות גדולים שמתחילים כולם ב"כשאני אגדל ואעזוב את העיירה ‏העלובה הזאת", מתאבסס על לנה ויעשה הכל כדי להיות איתה, כולל לספוג ממנה חיצי לעג ‏מחודדים ולפגוש את המשפחה שלה, ובראשה הדוד מייקון (ג'רמי איירונס לבוש בחליפת איומים). ‏הטוויסט האמיתי הוא שהרומן הזה דווקא חמוד. כן, הוא דביק וצפוי ואפוף בהורמונים, אבל אנרייך ואנגלרט ‏מפגינים יותר אישיות במשפט אחד שנאמר במבטא דרומי כבד משקירסטן סטיוארט והנצנץ שלה ‏הראו לאורך חמישה סרטים. בזיווג הזה יש כימיה, הומור ושנינות, וכאמור, גם מבטא חינני שיוסיף ‏צבע לכל העסק.‏

בשלב כלשהו נכנס לעניין גם העסק העל-טבעי, מאבק האור בחושך וכל זה. כמה שחקנים מכובדים ‏נכנסים לתמונה משני הצדדים: ויולה דייויס, אמי רוסום וגם אמה תומפסון בכבודה ובעצמה, ונראה ‏שכולם נהנים להיות שם. ובכל זאת, ‏האקשן הוא החלק החלש בסרט. הקסם בסרט לא מוסבר ולא ברור: שלא כמו בסדרת הארי פוטר ‏למשל, לא רואים את הקאסטרים לומדים קסמים או משתמשים בלחש מסוים. הם קוסמים מהסוג ‏שרק מסתכל עליך בריכוז, ואז אתה עף, או מת, או מדקלם שייקספיר. לכן כשהם נאבקים בינהם, ‏ה"קרבות" מורכבים משני קאסטרים/ות שעומדים ובוהים זה בזה, ואז יש הרבה ‏אפקטים ממוחשבים ואחד מהם מנצח. זה, כמו גם ההמתנה עד לרגע שבו הרוע יאכל או לא יאכל ‏את גיבורת הסרט, נראה שרירותי ולא מנומק, ולכן לא ממש מעניין. נראה כאילו לקאסטרים יש משפחה גדולה וענפה ומיתולוגיה מפורטת – שלסרט אין זמן להיכנס אליה. אולי יהיה זמן בסרטי ההמשך. חבל ‏שלא נראה שיהיו כאלה.‏

‏"יצורים יפהפיים" אינו מבריק ובוודאי שלא סובל מעודף מקוריות, אבל בתחום הכה ספציפי של דרמות-רומנטיות-על-טבעיות-לנוער הוא ממש נחמד. למכורי דמדומים שרוצים להיגמל ‏באלגנטיות.‏


פורסם במקור בוואלה