טקס האוסקר הסתיים והיה נחמד וצפוי. הוא בדרך כלל די צפוי: ברוב השנים וברוב הקטגוריות אין הפתעות. לכן במקרים בהם הן כן קורות קוראים להם "הפתעות". כמעט תמיד יש איזו קטגוריה או שתיים שבה הזוכה מצליח להיות הפתעה לגבי רוב המנחשים, דבר שמפחית משמעותית את הסיכוי לקבל ניחוש מושלם. אבל הטקס השנה היה צפוי עוד יותר מהרגיל, מתברר. קטגורית הסרט, הבמאי, כל השחקנים, הצילום, סרט האנימציה – שום דבר שם לא הפתיע אף אחד, התשובה הצפויה ביותר היא זו שזכתה והיא גם זו שהרוב הגדול של המשתתפים במשחק הימרו עליה. אפילו הכללת קטגוריות התסריט המקורי (שבה "היא" ניצח את "חלום אמריקאי" באופן לא-לגמרי-צפוי-מראש) והסרט הזר הטוב ביותר (שבה הזכיה של "יפה לנצח", שוב, לא היתה מפתיעה כשלעצמה, אבל גם לא היתה מובנת מאליה) לא שינתה בהרבה את המאזן: רובכם ידעתם טוב טוב בדיוק על מה אתם מהמרים, וצדקתם ברוב הניחושים שלכם.
התוצאה של כל זה היא שהשנה יש לנו ניחושים מושלמים. נדמה לי (ותקנו אותי אם אני טועה) שזו הפעם הראשונה מאז הסוויפ של "שיבת המלך" ב-2004 שבה ישנם משתתפים במשחק שניחשו נכון בכל 12 הקטגוריות, והשיגו 23 נקודות מתוך 23 נקודות אפשריות. מנחשים, ברבים. ולא שנים, או שלושה. הו לא. 14 מנחשים שונים השיגו ניחוש מושלם, מספר חסר תקדים. 43 שחקנים נוספים קיבלו 21 נקודות, ושמונה אחרים – 20 נקודות. זאת היתה שנה קלה, מה לעשות.
אז קודם כל, כבוד לכל ה-14 שמצטופפים על הפודיום: אור לופטה, אורי שפירא, איילת רווה, אסף אופיר, ארצ'י, גיא מוגילבסקי, דיזי, ויטלי, טלי דיקר, ליאב גבעון, נתנאל רויטמן, שחר טנא, שירה ותום ארנסט. כולם כאחד זוכים במקום הראשון, ומוכיחים שהימורים זהירים זה לפעמים משתלם.
אבל, רגע. יש לנו גם פרסים לחלק. יש 14 מנצחים, אבל רק חמישה כרטיסים ל"מלון גרנד בודפסט" לחלק. כאן נכנסת לתמונה שאלת שובר השיוויון, שהפעם עסקה ב-"Let it Go": מתי השיר, או הביטוי, יוזכר בפעם הראשונה בטקס? היו כאלה שהימרו על כך שהוא יוזכר כבר בדקות הראשונות של הטקס, כנראה במונולוג הפתיחה (הוא לא), או יושר מתישהו במהלך שעת הטקס הראשונה (הוא לא) או השניה (הוא לא). רק בשעה 6 ושמונה דקות בבוקר, אחרי שכל שאר השירים המועמדים כבר בוצעו, עלתה "אדינה מנזלני" או איך שג'ון טרבולטה הדביל בחר לכנות אותה (למה ממשיכים להזמין אותו לטקסים?) לבמה לביצוע קצר ומאכזב של השיר. מבין 14 המנחשים המצטיינים של "הכה את האוסקר", אף אחד לא ניחש שהשיר יגיע כל כך מאוחר, ולכן אלה שנקבו בשעות מאוחרות יותר – זוכים. הקרוב ביותר היה גיא מוגילבסקי, שהלך על 5:40 בבוקר – ולכן מקבל את תואר הזוכה מבין הזוכים (מזל טוב!). ארבעת האחרים שניחוש ה"לט איט גו" שלהם היה הקרוב ביותר הם: שירה, איילת רווה, ויטלי ודיזי. (שחר טנא היה, פשוטו כמשמעו, במרחק של שתי דקות מהפרס).
חמשת הגדולים יקבלו הזמנה זוגית למלון גרנד בודפסט, וכל האחרים – מצטער, זה לא הנצחון חשוב אלא ההשתתפות – ואתם עדיין יכולים להירשם להגרלת הכרטיסים למען צ'אנס נוסף להתארגן על כרטיסים חינם לסרט.
ווהו!
אוי זה היה מפתיע, פשוט הלכתי עם תחושת בטן. איזה כיף :)
טעות קשה זו היתה,
להרשם לאתר רק בשמי הפרטי. שנים אני מגיבה כ"שירה" בלבד כי לא חשוב לי קרדיט על התגובות המבריקות(?) שלי…. רק שעכשיו אין לי מושג אם אני בין הזוכים (פעם ראשונה בחיים שלי בערך, אם לא כוללים תמונות כאלה שמגרדים של הזרבובים מהמכסים של ה"דני" בכיתה א') – או שזו שירה אחרת באתר, נראה לי שראיתי אחת כזו.
יש, זו אכן אני :-)
* * רצה לקנות כרטיס לוטו * *
הוא קרא לה אדל גאזים
והביצוע לא היה מאכזב. זה שיר קשה מאוד לביצוע.
היא שרה את התו הגבוה בו כמה פעמים בצורה נכונה ורק בפעם האחרונה קצת פישלה.
אבל זה בסדר, היא זמרת מדהימה ונשמעה מצויין גם הפעם.
היא זמרת מדהימה,
ובכל זאת הביצוע היה מאכזב. מזמרת של ברודוויי בהופעה מול מיליוני אנשים אני מצפה ליותר מאחוזי הצלחה של 3/4 בשיר של שתי דקות.
באמת מאכזב.
אני לא חושב שיש מישהו שיהיה מאוכזב מהביצוע כמו עדינה מנזל עצמה, הפנים שלה בסוף די הרסו לי את החיים… הקטע הוא שהיא באמת זמרת בחסד עליון, אבל משום מה היא הייתה לחוצה ותמיד פספסה את התווים. שלא לדבר על זה שהיא שרה כל מילה לפני שהיא אשכרה הייתה צריכה לשיר אותה.
פדיחה.
היא ממש רצה עם השיר.
לא רק שקיצרו לה את השיר והשאירו רק בית ראשון וסיום, אלא גם שהיא לא הפסיקה לרוץ עם המילים.
המתנתי לזה כ"כ הרבה, והתאכזבתי.
הקטע הוא שזה לא באשמתה. היה חוסר תיאום בינה לבין האורקסטרה, הם מיהרו יותר מדיי ואז היא הייתה צריכה לאלתר, אפשר ממש לראות עד כמה היא בקושי הצליחה לתכנן את הנשימה שלה נכון בתו האחרון. הוא יצא כמעט צרחה. פשוט ממש מעציב אותי לראות את האכזבה שלה, כי היא באמת זמרת מדהימה, והריי כולם ישפטו אותה מעתה ואילך לפי הביצוע הזה; ולא לפי אלף ואחד ביצועים אחרים שלה, יום-יום, בברודווי.
תיאוריה: אז מה התחרבש שם?
וואוו… הרגע ראיתי. זה מביך. לדעתי זאת פאשלה טכנית של מי שאחראי על הסאונד.
התחושה שלי היא שהיא *לא שמעה את עצמה* ואת התזמורת ביחד.. כנראה שלא היו רמקולים שמשמיעים את הקול שלה בחזרה אליה (מה שאנשי סאונד קוראים "מוניטורים") או אוזניות – זה מסביר שני דברים, גם את חוסר הביטחון שלה בשירה וגם את האופי הארטי של הסינכרון בינה לבין התזמורת – פשוט לא היתה לה דרך לשמוע אם היא שרה באותו זמן שהתזמורת מנגנת. זה נשמע משונה אבל קול עובר דרך האוויר במהירות מספיק איטית שמרחק מסויים מהתזמורת עוד עלול ליצור שינוי זמן בין הזמן שהתזמורת מנגת לזמן שהזמרת שומעת את הכלים. אם מתחשבים בזה שהקהל בבית שומע את התזמורת בזמן אחר מהזמרת (בגלל שהמרחק של התזמורת מהמיקרופונים שלהם קצר יותר מהמרחק של הזמרת מהתזמורת ) – זה מתכון לזוועה תזמונית.
מה קרה בשירים האחרים?
אני לא שמתי לב לבעיה בשירים האחרים.
אבל ההסבר שלך נשמע מתאים למה שהלך שם.
ב-The Moon Song ו-Ordinary Love הכלים היו על הבמה,
ואני נוטה לחשוב שב-Happy השתמשו בפלייבק של המוזיקה.
אהבתי איך אתה אומר "מה שאנשי סאונד קוראים..." - כאילו שאתה לא איש סאונד בעצמך.
זה ניכר מכל מילה (נכונה) שכתבת.
אולי אתה לא סתם מצטנע, אלא מסתיר את הזהות האמיתית? הרי סאונד-מן הוא גיבור-על
as much as the next superman…
לטובת כל מי שהתאכזב
נראה שקללה רובצת על ביצועים חיים שלה על השיר הזה ואני תומכת נמרצות בגירסת התקלה באוזניה. בכל אופן למי שרוצה חוויה מתקנת, הנה היא אצל ג'ימי פאלון. זה לא ממש ביצוע סטנדרטי אבל לפחות היא נהנית.
http://www.youtube.com/watch?v=17QQcK4l6Yw
יש שיר במחזמר סמפאמלוט
ששרה זמרת. בשיר הזה היא שרה שנתנו לה להתייבש מאחורי הקלעים במשך שעה וחצי רק כדי לשיר שיר של שתי דקות וכמה שזה מעצבן. נראה לי שזה מה שעשו לאידינה שעלתה רק בבוקר. אני מניח ששלוש שעות לחכות זה יותר מעצבן.
עלתה רק בבוקר?!
יש איזה הבדל יפה מאוד של כמה שעות בין כאן ושם, כן?
בבוקר אצלנו
עדיין חיכתה שלוש שעות
לכל זמר יש יום רע
ואם במקרה היום הרע שלך נופל על היום שבו אתה אמור לשיר באוסקר, אז אנשים גם ישימו לב. מהפרצוף שלה, גם בהתחלה אבל בעיקר בסוף, היה אפשר לראות שהיא לא כל כך שמחה להיות שם. אני חושב שהיא נלחמה עם איזה צרידות או משהו כל השיר, ובתו האחרון הפסידה במאבק. בכל זאת, כל הכבוד על האומץ.
איזו תמונה מגניבה.
מזל שאף אחד מהם לא מיצמץ, היתה יכולה להיות חתיכת פאדיחה. מזל שהם מאומנים היטב בלהצטלם.
הכי מדהים שניונגו-האח הצליח להידחף לפרונט של התמונה המולטי-כוכבית הזו,
ובלי להתבלבל אפילו הסתיר כמעט לגמרי את אנג'לינה ג'ולי.
יש להניח שזו תהיה תמונת חייו.
אני אישית סימנתי אותו אחרי שהוא שיתף באינסטגרם את הקליפ הזה
(http://instagram.com/p/jO-zvaqg1F) בעקבות המועמדות של אחותו לאוסקר. כשהיא התראיינה אצל ג'ימי פאלון לפני כמה שבועות, היא תיארה אותו כאחד ש"חי בתוך סימן קריאה".
יש להניח שהתמונה הזאתי תעלה לו בחייו
אלפי מעריצים של אנג'לינה ג'ולי לא ישכחו לו את זה..
אפשר לחשוב מהתגובה שלך שהוא הסתיר את חברי להקת וואן דירקשן.
אני לא חושב שלאנג'לינה ג'ולי כבר יש מעריצים כאלו…
שמעתי כרגע ברדיו
שלמעשה מבחינת החוק האמריקאי זכויות היוצרים על התמונה הזאת שייכות למי שצילם אותה – לבראדלי קופר. ועקרונית הוא יכול לתבוע את כל מי שמשתמש בה ועושה על זה כסף – ממארגני הטקס ועד סמסונג ועד בכלל.
כלומר שאם אני נותן את המצלמה שלי לתייר אקראי כדי שיצלם אותי
מחזיק את הפיזה הנוטה ליפול (גיחי, פרספקטיבה), הוא יכול לתבוע אותי על כל שימוש בתמונה רק כי הוא לחץ על הכפתור?
או, נמצאה הסיבה להמצאת הסלפי.
חובבי הסלפי שהורסים לאחרים את הצפיה בסרטים והופעות (כי במקום שהפלאש יופנה לבמה, הוא מופנה לקהל, באמצע הסרט/הופעה לעזאזל), מודים למחוקק האלמוני.
תמיד אמרתי שזו באסה להיות שחר טנא
היום כולם רואים שזה נכון.
אוי, שחר!
רק על התגובה הזו שווה שיתנו לך כרטיס נוסף בלי שתצטרך להיבחר באקראי מהגרלה…
יש מצב לראות את כל התוצאות? מסקרן אותי לדעת כמה נקודות קיבלתי.
חבל, דווקא הייתי ממש קרוב.
טעויות בסרט (הימרתי על כח משיכה למרות הכל) ובסרט הזר (בלגיה) חרצו את גורלי. מי יודע אם אי פעם אחווה את תהילת המקום השלישי מ"הכה את האוסקר 2012" שוב…
אחד הזוכים הוא ארצ'י
או שזה אני ובמקרה הכינוי שלי כתוב לא נכון? כי אני לא רואה שיש איזה ארצ'י באתר.
(אני אופטימי! לא זוכר איזה ניחושים שלחתי)
וואו הייתי כלכך קרוב לזכייה
צדקתי בכל הקטגוריות חוץ מבקטגורית שחקנית המשנה (אני חושב שלא ממש הצלחתי להתרשם מהשחקנים בסרט שכל כך שיעמם אותי) ובזמן השיר רשמתי 5:45. אבל לא נורא, גם 21 נקודות זה יפה
כתבה מרתקת - ״למה דקפריו בעצם לא זכה?״
http://www.vanityfair.com/vf-hollywood/leonardo-dicaprio-oscar
את הכתבה אקרא (מאמין לך שהיא מרתקת),
אבל בניגוד למה שאפשר לחשוב בעקבות פסטיבל ג'ניפר לורנס משנה שעברה, האינטרנט לא מצביע באוסקר. "הזאב מוול סטריט", למרות הייחוס המפואר שיש לו עם סקורסזה בכס הבמאי ודיקפריו בתפקיד חייו, הוא קומדיית סטלנים אפית. האקדמיה לא תבחר בסרט כזה בזמן הקרוב, ותפקיד כמו של דיקפריו, נהדר ככל שיהיה (ראיתי את כל המועמדים בקטגוריית השחקן ואני עדיין חושב שלדיקפריו הגיע, גם אם אני שמח בשביל מקונהיי. פיניקס לנצח), הוא לא מהסוג שמקבל אוסקרים.
ג'ורדן בלפורט נמצא בז'אנר של ג'ק ספארו יותר משל רון וודרוף או הארווי מילק. עד כמה ש"הזאב מוול-סטריט" היה ככל הנראה הסרט האהוב ביותר בקרב הקהל הרחב מבין התשיעייה המועמדת, ועד כמה שהאינטרנט החליט שההפסדים הסדרתיים של דיקפריו באוסקר הם ה-בדיחה של השנה (מה היה קורה לו היה 9gag כשריצ'רד ברטון ופיטר אוטול עוד היו פעילים?), פרס לדיקפריו מ"הזאב מוול-סטריט" לא נראה כמו משהו יותר מדי סביר.
לפחות מנזל לא הייתה אנמית ודודתית כמו אדל שנה שעברה…
אידינה אשכרה נראית כאילו מישהו עומד מאחוריה עם שוט וצועק עליה "מהר יותר, מהר יותר" בצירוף הפרצוף האומלל שהיא עושה.