בשבוע האחרון צפיתי בהמון סרטוני פארודיה על באטמן. המון. מדהים כמה אנשים משקיעים זמן ומאמץ, ולפעמים ערכי הפקה לא רעים בכלל, בייצור פארודיות שרבות מהן מתייחסות לסרט שעוד לא יצא (ומאיפה כולם משיגים את חליפות באטמן האלה? זה נראה יקר). חלקן טובות, הרבה מהן חלשות, אבל נראה שבאטמן הוא כר פחות פורה לפארודיות מהארי פוטר, למשל. אולי משום שהוא כל כך רציני. הרבה מהבדיחות עוסקות, גם אם הן לא מודעות בכך, ברצינות הבלתי מתפשרת של באטמן. "אני באטמן" הוא לא משפט מצחיק אם לא אומרים אותו בקול נמוך ובחשיבות עצמית. הסרטון הזה, למשל, מדגים איך כל משפט יומיומי הופך למגוחך כשהוא נאמר על ידי באטמן. כל סטיה מהרצינות המוחלטת, הקודרת, הבלתי מתפשרת של באטמן הופכת אותו למגוחך קצת. כי הרי כזה הוא באטמן. רציני.
אז זהו, שהוא לא. בכל האבירות האפלה הזאת, נראה שהרבה אנשים שכחו שבאטמן, במקור, הוא דמות קומיקס בכל מובן. הרבה לפני שהוא היה אפל ובוגר, הוא היה מוצר שמיועד לילדים, והשתתף בדברים שלעומתם אפילו "באטמן ורובין" הוא איב"י. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא עטיפות הקומיקסים של באטמן לאורך הדורות. חשוב להבהיר באופן חד משמעי: לא מדובר בשום סוג של פארודיה. זה לא היה אמור להצחיק. זה לא איזה טייק-אוף, או חיקוי, או באטמן-בכאילו: זה באטמן. המקורי. האביר האפל שאתם מכירים היום – זאת הסטיה מהמקור.
לפניכם כמה מהרגעים המביכים ביותר בהיסטוריה של באטמן. כן, זאת זוועה שלפעמים קשה להתסכל עליה, אבל כדאי שתראו את זה רגע לפני שאתם צופים ב"עלייתו של האביר האפל", כדי לקבל את האפלה הזאת בקצת פרופורציה.
זוועות נוספות אפשר למצוא באוספי התמונות שמהם הגיעו הסריקות האלה: כאן וב-Cracked. את האוסף המלא של כריכות באטמן – שבו אפשר לראות איך הדמות שלו משתנה ומרצינה עם השנים – אפשר לראות ב-coverbrowser.
ולסיכום, סרטון אחד שממצה את מהותו האמיתית של באטמן, הבלש הגדול בעולם.
(שוב: לא פארודיה).
בפרקים הקודמים של באט שבע:
יום 1 – כמו באטמן, רק גרוע
יום 2 – באטראפ
יום 3 – After Hours
יום 4 – ללא מוצא
יום 5 – הו לא, עטלף האיש!
יום 6 – ראש לימבו הוא אידיוט
אהרו''כ
ליד זה סופרהירו אפל
הו, האימה!
צריך להיות סמל אבל עם ציור של מבוגרים בתוך העיגול לדברים האלה…
טוב, זה ידוע שבאטמן עושה הכל מצחיק
http://www.shortpacked.com/2005/comic/book-1-brings-back-the-80s/02-one-upmanship/a-25/
אחח, הנוסטלגיה
אני עוד זוכרת שבשנות ה-90 שידרו את הסדרה הזו בשעות הלילה בערוץ סטאר-וורלד… הודות לנדודי שינה כרוניים יצא לי לעקוב אחר הסדרה. החלק העצוב – זה לא הדיאלוג הכי נוראי בסדרה, אלא דיאלוג סטנדרטי.
בשנות ה-90 גם שידרו אותה
בכבלים בערוצים הישראלים, עם תרגום בעברית. לא זוכר אם זה כבר נקרא ערוץ הילדים, או סתם הערוץ היחיד שהיה, בתקופת החברות השונות של הכבלים טרום ההתמזגויות. זו היתה תקופת זהב, אין ספק. משפחת אדאמס בשחור לבן, לדוגמה. כיף לא נורמלי. באמת.
אני ממש לא חושב שזה עצוב, אני חושב שזו רוח אחרת, ימים אחרים וצריך להסתכל על זה בעיניים ההן. זה היה קליל וכיפי ואישית אני מסוגל לראות את זה ככה גם היום. כיפי.
מצד שני, אני יכול לראות עוד סדרות מהימים ההם בלי לצחוק מהן ואני יודע שאני די חריג…
איפה הספריי נגד כרישים שלי?!
(ל"ת)
עכשיו אני מדמיין את באטמן של נולאן ממתין בתוך אריזה
כדי לחלק מתנות חג מולד.
מהלילה, החלומות שלי לא יראו אותו דבר.
*חצי* באטמן.
(ל"ת)
מה שמזכיר לי
חיכיתי שזה יופיע בשבוע הבאטמן:
http://flix.mako.co.il/v/watch-4006075-.html
אני חיכיתי שזה יופיע
איך היה נראה האביר האפל אם הוא היה מצולם בשנות השישים:
http://www.youtube.com/watch?v=cM-JQzUkWww
אני חיכיתי לטורנטו-באטמן:
http://www.youtube.com/watch?v=CLOps4qA5rM
And I thought my jokes were bad
בהחלט כריכות משעשעות.
אלה שמפצירות בקוראים לקנות בולים ישר הזכירו לי את "קפטן אמריקה".
כמה משעשעות:
באט-ספשן:
מה הדרך הכי טובה להסתיר משהו? לצעוק אותו, כמובן:
הופעת אורח של ספיידרמן במסווה של שחקן בייסבול (עם גלימה!)
אתם לא שונאים כשזה קורה? :
בקשר ללינק השני:
"!The movie that killed batman"
מדהים איך כבר אז ידעו על "באטמן ורובין".
וגם חשפו ממזמן את הטוויסט של "ארקהם סיטי"
(ספוילר ל"ארקהם סיטי", obviously)
הלינק האחרון כל כך הצחיק אותי
זה נראה כאילו רובין הוא ההשראה לקני מסאות' פארק
יותר עצוב
כמה רובינים כבר הוחלפו באותן נסיבות?
(למען האמת, בהמשכיות הרגילה – בלי קשר לריבוט האחרון – היו חמישה רובינים, כששניים מהם מתו. אל דאגה, הם כבר הספיקו להחלים מאז. גם בקומיקס גיבורי על אין תרופה לאיידס, אבל למוות כן.)
ואוסיף את דבריו של מובי-בוב
…רק שאני לא מוצא אותם. באחד הסרטונים הקודמים שלו הוא דיבר על הגיחוך בבאטמן, עם הרבה פרטים מעניינים, אבל אני כבר לא זוכר באיזה סרטון.
אז אשאיר כאן את זה:
http://www.escapistmagazine.com/videos/view/the-big-picture/5973-Batman-Revisited-Part-1
ומסתבר שזה נהיה מטריד לא פחות כשסופרמן בתמונה:
http://www.i-mockery.com/shorts/worlds-finest
(ו…
ברצינות?)
זה מזכיר לי פרק
מהסדרה המצוירת שמחולק לשלושה סיפורים… באחד מהם באטמן ורובין נלחמים נגד הגו'קר בחנות כלי נגינה, והשתמשו בעיצוב הישן של הגו'קר. אני די בטוח, למרות שלא קראתי את הקומיקס של באטמן, שזה סוג של מחווה/פארודיה אל האווירה של הקומיקס. מישהו יודע מה השם של הפרק?
בלי קשר, העטיפות ממש ממש מצחיקות
Legends of the Dark Knight
על שלושה ילדים שכל אחד מהם סיפר את הגרסה שלו לבאטמן: באחד הוא היה מפלצת ערפדית, באחד הוא היה קאמפי עידן הכסף כזה ובאחד הוא היה הבאטמן של "The Dark Knight Returns"
יש, תודה!
(ל"ת)
היה סיפור דומה גם בסרט אנתולוגיית האנימה
שיצא לקראת "האביר האפל", ובו שלושה ילדים מספרים כל אחד בדרכו על עימות של באטמן עם נבל סוג ז'.
והמצחיקה ביותר, לדעתי:
אבל זה כן היה אמור להצחיק
זה נוצר בתקופה עם יחס נורמלי יותר לקומיקס, בה לא כולם היו באובססייה לגבי קונטיניואיטי ודברים כאלו, ולאף אחד לא היה אכפת אם יש איזו בדיחה על העטיפה (הקשר לעלילה בתוך החוברת היה לרוב די קלוש). רבאק, מדובר בגיבור על שנלחם נגד… פינגווין, וליצן, ואיזה פסיכי שאוהב חידות. ובאטמאן הסדרה היה פחות או יותר פארודיה עצמית. כמות הגגים בסדרה היתה עצומה, והיו המון בדיחות על הרצינות והמוסריות המוגזמת של באטמן – למשל, זכור לי קטע בתחילת מרדף מכוניות שבאטמן הזכיר לרובין לחגור חגורה ואז עצר ברמזור באמצע מרדף כי אסור לעבור באדום.
הבדיחה כל כך מתאימה לאלף האפל
שזה דורש סרט בו שניהם נפגשים(אם כבר הולכים על זה אפשר להוסיף את טרמינייטור,רונלד-האקדוחן-של-סטיבן-קינג,ורמבו
אני זוכר קטע שבו באטמן הסביר לרובין
שלא מכים אנשים עם משקפיים, והם באמת לא הכו את מי שהיו לו משקפיים באותה סצינת קרב.
ב"באטמן" הראשון, הג'וקר של ג'ק ניקולסון מרכיב משקפיים בשלב מסוים ואומר לבאטמן "עכשיו לא תכה אותי, נכון?", או משהו כזה, זו היתה קריצה לקטעים האלה. אל תשארו במתח, הוא כן היכה אותו.
זה לא רק באטמן.
זה עולם הקומיקס בכללי שמשתנה. אני גדלתי על הקומיקס של באטמן, ספיידר-מן, אקס-מן וסופרמן והיתה איזה תקופה שפשוט ירד לי מזה.
נדמה לי שאי שם בגיל 13 חשבתי שעזבתי את העניין.
כיום אני עוד מעט בן 23, ואני מגלה עניין מחדש בעולם הקומיקס. בעשר השנים שהייתי מחוץ לעניינים, עולם הקומיקס השתנה מהקצה לקצה. כמובן שיש דברים שנשארו אותו דבר ובחיים לא ישתנו, אבל יש המון סיפורים מהפכניים בקומיקס היום. והאומנות בכלל מנקרת עיניים. רק מספיק להביט ב- Batman: Noel (עיבוד באטמני למזמור חג המולד של דיקנס) כדי להבין שמשהו פשוט התהפך לחלוטין בתחום. וסיפורים מדכאים כמו Batman: The Black Mirror מספקים חומר קריאה נהדר שעומד באותה שורה עם סרטי נולאן.
מה שאני מנסה לומר זה שכל העניין באמת מרגש אותי. עולם הקומיקס עשה טרנספורמציה וסרטי הקומיקס הם טרנד שמחזיק כבר עשור ורק הולך ומתפתח. בקיצור, יש למה לחכות.
צודק
אני לא ממש בקיא בקומיקס, אבל אלה שכן קראתי בהחלט יותר רציניים מהשטויות שיש פה. לפני "האביר האפל" קראתי את The Killing Joke, שממנו נאמר שהית' לדג'ר לקח השראה לדמות. הבדיחה שבסוף עדיין חקוקה בראשי.
גם לא מזמן קראתי את The Long Halloween, Dark Victory ו Knightfall המעולים. וכמובן שגם Watchmen הוא תענוג.
בקיצור, נראה לי שקומיקס הם כמו הסרטים הנוכחיים של באטמן – אם פעם הם פנו בעיקר לקהל צעיר, היום אפשר להנות מהם בכל הגילאים. (לא שאנשים מבוגרים לא יכולים לאהוב סרטים / קומיקסים טיפשיים, אבל…you know what i mean).
היום אי-אפשר להנות מהם בכל הגילאים.
התכנים שלהם בוגרים מדי, והאלימות בוטה מדי. רוב הקומיקס בימינו פשוט לא מתאים לילדים.
הילדים של היום הם לא הילדים של פעם
בכל מקרה, אני לא מצפה שילד בן שש יקרא Watchmen. אבל יש ויש. אני בטוח שלא חסרים ספרי קומיקס גם לקהל הצעיר.
ברור שיש קומיקסים לילדים,
אבל מראית העין, "חלון הראווה" של הקומיקס, הם כאלה שלא מיועדים לילדים. בשנות החמישים, דמויות הקומיקס המפורסמות ביותר היו באטמן וסופרמן, והם היו לילדים בלבד. היום, דמויות הקומיקס המפורסמות ביותר הן *עדיין* באטמן וסופרמן, והקומיקסים שלהם הם למבוגרים בלבד.
לא יצא לי לקרוא שום דבר של סופרמן בקומיקס לאחרונה, אבל סיפורי באטמן, עם כמה שהם נהיו אפלים ואלימים לאחרונה עדיין בסדר לקריאת בני-נוער. כך לפחות זה נראה לי. אז סביר להניח שרוב בני הנוער ישתעממו מ- The Black Mirror האיטי, אבל סיפורים כמו Gates of Gotham יקלעו בול למטרה.
בני נוער. לא ילדים.
(ל"ת)
כדאי לבדוק את הלינק של Cover browser
וספציפית את עטיפת חוברת 667, השינוי של אז לעומת עכשיו מומחש יפה מאד שם.
ברגע שחברות הקומיקס הגדולות
יצרו ליינים שמיועדים לילדים\כל הגילאים (מארוול אדוונצ'רס, ג'וני דיסי), משהו מאוד דפוק במערכת. אם עד לפני כמה שנים ליינים למבוגרים כמו ורטיגו של DC היו החריגה מהנורמה ופינה חמה לקומיקס בוגר (לאו דווקא מבחינת בוטות גרפית), היו הנושאים בכותרים "הרגילים" לא רחוקים מאחיהם "הבוגרים". בעיקר מבחינת אלימות ונועזות ויזואלית.
ובכל זאת
הם לוקים באינפנטיליות (אירוע שכל מטרתו להציג קרבות פנטזיה בין חברי קבוצה A לחברי קבוצה X, לדוגמה).
בהחלט, אבל זו אינפנטיליות שמתחפשת למשהו רציני
והאמת, ההצלחה של סרטי הקומיקס בשנים האחרונות קצת מטרידה אותי. ערכי ההפקה והתסריט שלהם (לפחות של רובם) אולי גבוהים מאלו של ז'אנר גיבור-האקשן של שנות ה-80, אבל המסרים דומים מאוד.
לא שזה גורע מהמצחיקות של העטיפה עם החליפות הצבעוניות,
אבל בחוברת שעליה היא מתנוססת יש לכך מניע הגיוני למדי (למרות שלא ברור למה באטמן שמר את העניין בסוד מרובין). הנה תקציר שלה:
http://ibelieveinbatmite.blogspot.co.il/2008/11/rainbow-batman.html
שתי הערות:
– קיימת גם טענה הפוכה שבאטמן בהופעתו המקורית היה אפל ואלים (הוא נשא אקדח במשך כמה חוברות ולא נמנע מהריגת פושעים, בניגוד לקוד המוסרי של בן דמותו המודרני). לאחר זמן קצר הדמות רוככה ועם התפשטות ז'אנר גיבורי העל בעידן הזהב והמגוחכות הילדותית שפשתה בסדרותיהם, כך היה גם עם באטמן. הסדרה עם אדם ווסט רק הטביעה את התדמית הזו בשנות ה-60, עידן הכסף שסבל גם הוא ברובו מתסמיני עידן הזהב. בשנות ה-70, תחילת העידן המודרני לשעבר\הברונזה, הכותב דני אוניל והצייר ניל אדמס החזירו את הסיפורים הקודרים והרציניים יותר לכותרי באטמן, ופרנק מילר המשיך בדרכם והציב את הדמות עמוק בתוך הביצה השחורה בשנות ה-80, וכך המצב ממשיך עד היום, פחות או יותר.
– גרנט מוריסון בריצתו על באטמן לפני שנים מעטות שאב רבות מהמיתולוגיה הבאמנית של עידני הזהב והכסף, והשתמש באלמנטים שונים כדי לשלב חלק מהתמימות-לכאורה של אז יחד עם הרצינות של היום, מה שהוביל לתוצאה מהנה ברובה לקריאה.
http://en.wikipedia.org/wiki/Batman_of_Zur-En-Arrh
http://en.wikipedia.org/wiki/Club_of_Heroes
הוא צייר *גבות* על המסיכה?
ועוד כאלה גבות!?
על הגבות של גראוצ'ו מרקס היה פטנט רשום.
כפי שניתן לראות בתמונה של באטמן "האדום" (רובין עיוור צבעים), בעידן הזהב לעתים ציירו קווי הבלטה על המסכה מעל עיניו של באטמן, וכפי הנראה יוצרי סדרת הטלוויזיה ניסו לשחזר את העיצוב הזה.
מה שמזכיר לי את הופעת האורח של באטמן-אדם ווסט (ועוד כמה גרסאות חלופיות של איש עטלף) בקרוסאובר שלו עם פלאנטרי של וורן אליס וג'ון קאסאדיי.
http://goodcomics.comicbookresources.com/2009/11/17/a-year-of-cool-comic-book-moments-day-321/
טוב, כוחותי המופלאים כבלש מלמדים אותי ש:
1. לפי חלק מן העטיפות האלה, באטמן הוא אידיוט.
2. לפי קונספירציית-ביין, ראש לימבו הוא אידיוט.
3. מכאן נובע שראש לימבו הוא באטמן.
הכונו לביאת הבאטראש! אפל יותר, בוגר פחות!
בתמונה של באטמן מחלק המתנות
איך לעזאזל טינטין הגיע לשם
עוד קצת פרופורציה
למי שבקטע של דברים מגוחכים שהיו עושים פעם בקומיקס, ממליץ מאוד על http://luchins.com . הוא כרגע בהפסקה, אבל הארכיונים שלו מכילים שעות של עלילות מופרכות, סקסיסטיות וסתם מוגזמות.
ואני מרגישה מחוייבת להמליץ על Holy Musical B@man
מחזמר פארודי על באטמן וחבריו שהעולה ע"י קבוצת סטארקיד (האלה שעשו את המחזות זמר הפארודים על הארי פוטר)
חלק1: http://www.youtube.com/watch?v=hmZhMeY5L44&list=PL96B8289ADF77A8C4&feature=plcp
הם גדולים
(ל"ת)
הפרודיה האהובה עלי ל-באטמן היא של 'קומיוניטי' עאבד וטרוי גדולים:)
לינק- http://www.youtube.com/watch?v=lH_XwLZ6Y0M
כמעט ושכחתי.
ב-Comics Should Be Good יש כמה פינות מעניינות, שלוש מהן מכסות באופן משעשע את הנושא המדובר.
http://goodcomics.comicbookresources.com/2010/06/12/i-love-ya-but-youre-strange-archive/
http://goodcomics.comicbookresources.com/2011/12/01/the-abandoned-an-forsaked-archive/
http://goodcomics.comicbookresources.com/2011/07/01/drawing-crazy-patterns-archive/
באותה נימה
שש עלילות מגוחכות בקומיקס של סופרמן (ספוילר – ברובן מככב ג'ימי אולסן)
http://www.cracked.com/quick-fixes/the-6-craziest-superman-stories-ever-written-twice/
יש לי אוגדן ש-DC פירסמה לפני כמה שנים
של הסדרה של אולסן מהסילבר אייג', ומדובר באחד המיצגים ההזויים ביותר של התקופה.
http://www.comicvine.com/superman-the-amazing-transformations-of-jimmy-olsen-/37-119467/
הדבר היחיד שמצליח להשתוות לכך זו מהדורת השואוקייס של Dial H for Hero.
http://www.comicvine.com/showcase-presents-dial-h-for-hero-/37-222701/