בתחילת "באטמן נינג'ה", קאטוומן מבטיחה לנו ש"גם אם אתם חושבים שאתם מכירים את כל הסיפורים על באטמן, סיפור כזה עוד לא ראיתם". וקל לפקפק בטענה הזאת – באמת? אחרי 10 סרטי לייב אקשן, סרט לגו ועוד עשרות סרטי וסדרות אנימציה, יש פינה אחת שלא חקרנו באיש העטלף? מה לעזאזל יש עוד להגיד על העולם הזה, על הדמות הזאת? אבל קאטוומן, מסתבר, צודקת. גם אם אתם חושבים שאתם מכירים את כל הסיפורים של באטמן, סיפור כזה עוד לא ראיתם.
לראייה, הנה תחילת הסיפור: גורילה גרוד – אתם יודעים, הגורילה הענקית הסופר חכמה? לא, אל תגידו "גורילה ענקית סופר חכמה? מה?" הסרט עדיין לא פאקינג התחיל, אין לכם מושג איזה עוד שטויות הולכות להגיע. אז, הגורילה הזאת המציאה מכונת זמן. גרוד אוסף את כל נבלי גותהאם (או לפחות כל נבל שילד בן שש אקראי ברחוב יודע לזהות. מצטער, מן-בט!) ואז באטמן מגיע לעצור אותו ואז משהו משהו כולם עכשיו נמצאים ביפן הפאודלית. לא, זה עדיין לא מוזר, עדיין לא הגענו לרובוטים הענקיים. בכל מקרה, באטמן נוחת ביפן העתיקה ומגלה שנבלי העל נהפכו לאדונים פיאודלים שהולכים לריב על מי יכבוש את יפן ובכך לשנות את פני ההיסטוריה. רגע, למה הם ביפן בכלל, אתם שואלים? הם רק נסעו אחורה בזמן, אין סיבה שהם יגיעו ליפן הרי הם היו קודם בגותהאם שזה באמריקה, אז למה הם עכשיו ביפן? ובכן, הם ביפן כי קוראים לסרט "באטמן נינג'ה" ואם אתם רוצים סיבה יותר טובה מזה אז תצפו בסרט שמדי פעם יש בו היגיון, כי כאן אין.
מנקודת המוצא הזו, העלילה מתקדמת בצורה צפויה (באטמן נלחם בנבלים) ופחות צפויה (יש חליל שמזמן קופים) ואפילו פחות מזה צפויה (גורילה גרוד מציע לבאטמן להתפשט ולהיכנס אותו למעיינות החמים) וממש פחות צפויה מזה מה לעזאזל קורה פה (ספויילרים).
"באטמן נינג'ה", אם זה לא היה מספיק ברור עד כה, הוא סרט מוזר. הוא לא היה חייב להיות מוזר. סיפור שממקם את באטמן כנינג'ה היה יכול לנסות להיות רציני והגיוני – מעין סיפור סמוראים ששם את הנבלים באור חדש, ממקם את באטמן כלורד שיוצא להגן על הנתינים שלו או משהו בסגנון. סיפורי "מה אם" שמשבצים את הגיבורים המוכרים בתקופות שונות יכולים להיות מחכימים ומעניינים ולהראות לנו משהו חדש על הגיבורים שאפשר להראות רק בזכות הסיפורים והתקופה שבה הגיבורים נמצאים (דוגמה טובה זה "1602" של ניל גיימן שממקם את גיבורי מארבל ב..ובכן, 1602).
"באטמן נינג'ה" לא נוקט בשיטה הזאת. במקום לנסות לספר סיפור בהשראת התקופה בה הוא נמצא, הוא לוקח דברים מהתקופה וזורק אותם על עלילת באטמן גנרית. למען האמת, הוא לא לוקח רק דברים מהתקופה, הוא לוקח כמעט כל קלישאת אנימה יפנית וזורק אותה על באטמן בלי לשים לב אם היא משתלבת בסיפור או לא. התוצאה היא סרט שהוא מוזר בצורה המיוחדת הזאת שרק יפנים יכולים ליצור. מוזר של "כן, ברור שלרובין יש חבר קוף קטן שרובין יכול להבין כל מה שהוא אומר, מה זאת אומרת, אני אפילו לא יכול להבין למה זה נקודה שצריך להתעכב עליה". ולהגנתם, לפחות חלק מההנאה של הסרט נובעת מצעקות "מה!!!!" על המסך.
אבל להיות מוזר זה לא מספיק, ולכן משמח לגלות ש"באטמן נינג'ה" הוא גם מדי פעם פשוט סרט טוב. האקשן שלו נהדר, הבדיחות שלו מצחיקות ("כשהחיים נותנים לך מכונת זמן, תכין מכונתזמנאדה" אומר הג'וקר בשלב כלשהו) והעלילה שלו, מטופשת ומטורפת ככל שתהיה, לא נחה לרגע. וזה טוב שהיא לא נחה לרגע כי זה מחפה על כך שאפיון הדמויות שואף בדיוק לאפס בסרט הזה.
זה עלול להיות מאכזב, אבל "באטמן נינג'ה" מניח שאם באתם לראות סרט על באטמן שהוא נינג'ה, אתם מכירים את הנפשות הפועלות ולא צריך להציג אותם או לתת להם את האפיון הקליל ביותר: הפינגווין הוא הפינגווין, פויזן אייבי היא פויזן אייבי, אלפרד הוא אלפרד ורובין הוא ארבעה רובינים. מסתבר שכשלא שמתי לב הממזר התפצל לארבע דמויות שונות עם שמות כמו "המסיכה האדומה" או "רובין אדום". לא שזה באמת משנה, כי לכולם יש בערך את אותה פונקציה (לעמוד ליד באטמן) , חוץ מהאחד שיש לו קוף, שלו יש את אותה הפונקציה כמו לשאר, וקוף.
בצורה מפתיעה, הדמות הכי מעניינת בסרט היא באטמן. לא בגלל שיש לו איזה מסע רגשי מעניין אלא בגלל שבאטמן של "באטמן נינג'ה" הוא דמות רצינית, ובסרט כזה מטורף, יש משהו מעניין בלראות איך מישהו מתייחס לכל הדברים המטורפים שקורים מסביבו ב"כן כן, אבל איך נעצור את הג'וקר". זה יוצר איזשהו איזון נכון בסרט – כי אפילו אם עכשיו באטמן נלחם בלוחם סומו שמן (סצנה שמהווה את נקודת השפל הקולנועית של נבל מסוים), העובדה שהוא לוקח את זה ברצינות גורמת לי לא להתייחס לסרט בביטול מוחלט של "סתם באו לזרוק שטויות על המסך". הוא לא רציני במידה שגובלת בפארודיה (כמו במשחקי ארקהם שלו), אבל הוא כן מתייחס לאיומים שיש בסרט ברצינות, וזה מאפשר לי לקחת את הטירוף שיש בסרט ברצינות מסוימת.
אבל גם אם על העלילה או על הדמויות אפשר להתווכח, יש דבר אחד שאי אפשר לקחת ממנו וזה האנימציה המדהימה שלו. לא סגנון הציור, יש לומר, שמזכיר יותר מדי משחק מחשב עם הבעות פנים קפואות ודמויות נשיות עם בעיות גב ושדיים לא אנושיים – אלא הדרך שבה הסרט הזה זז. יש כמה וכמה שוטים בסרט הזה שהם מהפנטים ביופיים עד כדי כך שיש משהו מתסכל בכך שהם נמצאים בסרט כמו "באטמן נינג'ה" ולא בסרט של מיאזאקי או סטושי קון – כולל סצנה שלפתע מחליפה את כל סגנון האנימציה למשהו שמזכיר ציורים יפניים קלאסיים בלי שום הסבר ובלי שום סיבה להחלפה הזאת.
אני אישית אהבתי את הסרט הזה, אבל צריך להודות ש"באטמן נינג'ה" הוא לא סרט לכל אחד. מעריצי באטמן מסוימים יכולים להרגיש שהבדיחה היא עליהם, אנשים שרוצים שבסרטים שלהם תהיה טיפת הגיון עלולים ללכת לאיבוד בסרט הזה, ולמי שלא מכיר את האביר האפל במידה בסיסית-פלוס אין מה לחפש כאן בכלל כי אף אחד לא יטרח להגיד לך מי הדמויות שנמצאות על המסך. אבל אם תמיד הרגשתם שמה שחסר ב"האביר האפל" זה את באטמן עושה תנועות נינג'ה היישר מ"נארוטו" או אותו ואת הג'וקר נלחמים בחרבות סמוראים – טוב, אז מהיום יש סרט שיענה על הרצון המאוד ספציפי הזה.
ולסקרנים בחבורה, הדיבוב באנגלית
הוא כנראה סרט אחר לגמרי ממה שמתואר בביקורת, שמנסה לצמצם את המוזרות היפנית עד כמה שניתן. פרטים נוספים:
https://www.gamespot.com/articles/why-batman-ninja-in-english-is-so-different-from-t/1100-6458513/
אני כבר מחכה בקוצר רוח לעותק שלי של הבלו ריי
כדי להשוות את שתי הגרסאות.
אם הדיבוב באנגלית ניסה לצמצם את המוזרות היפנית
אז הגרסה ביפנית כנראה ממש ממש מוזרה. הביקורת נכתבה אחרי צפייה בגרסה האנגלית, לא היפנית.
סרט נהדר וביקורת טובה.
אבל אני חייב לעצבן ולהעיר בכל מקרה: מה זאת אומרת מה עוד נשאר לומר על העולם הזה והדמות הזאת?
באטמן ממשיך להתפתח, בין אם נרצה או לא. בדיוק כמו שגרנט מוריסון ופיטר טומאסי חקרו את האבהות שלו, ככה טום קינג ממשיך להתעמק בחיים האישיים של ברוס וחוקר את באטמן כמישהו שבודק אם הוא יכול להיות שמח ובזוגיות ממושכת ואפילו נישואין.
גם הריצה של סניידר הגדירה בדרכים מאד מגוונות את מערכת היחסים של באטמן עם הנבלים של גות׳הם ושמה דגש גדול על גורדון ומערכת היחסים שלו עם בנו ועם החוק.
רק לא מזמן סניידר יצר ארק שלם שבו ברוס ואלפרד יוצאים להרפתקת פיראטים באול סטאר באטמן. ארק שלא רק שם את ברוס ואלפרד בסטינג זר שמוציא אותם מאזור הנוחות – אלא גם ארק שצולל לעברו העשיר של אלפרד.
ואפילו אחרי כל הסרטים (לייב אקשן או לא) אף אחד לא גירד על המסך את האספקט הבלשי של באטמן בצורה ראויה (בזמן שבקומיקס היו כמה סיפורים בלשיים מאד מעניינים).
בקיצור, על המסך ראינו רק גרסאות מאד מוגבלות של באטמן בזמן שבקומיקס הוא ממשיך להתפתח בקצב מטורף יחסית לרוב הגיבורים. אז להטיל ספק ביכולות של הדמות לחדש, ובכן… זאת זווית שמתעלמת מהגרעין של באטמן והעובדה שזאת דמות נורא דינאמית שעשו איתה קומדיה, אימה, אקשן, סיפורים בלשיים, סאגות פשע, סיפורי פיראטים ואלוהים יודע כמה וריאציות. וכמעט לכל וריאציה כזאת יש לפחות סיפור אחד ממש טוב.
קודם כל, אתה לא מעצבן
אני מסכים איתך עקרונית, אבל נסוג פרקטית: כל דמות שהיא אפשר, ובטח דמות קומיקס, אפשר כמו שאתה אומר לספר בסיפור חדש. מצד שני, בכל זאת יש תחושת עייפות מהחומר, אפילו אם טכנית אפשר לספר עוד ועוד סיפורים.
השאלה היא (נראה לי) האם זה באמת ירגיש סיפור חדש. הרי, אם אני קורא סיפור פיראטים שהוא פשוט סיפור פיראטים אבל באטמן.. לא יודע אם הייתי מחשיב אותו סיפור "חדש". כאן, לעומת זאת, גם אם אתה מכיר סיפורי סמוראים , וגם אם אתה מכיר סיפורי באטמן – יש כאן משהו שונה.
כן הייתי רוצה לראות משהו יותר "בלשי" של באטמן, זה כן. למרות שגם מה שראיתי בקומיקס נוטה להיות מאכזב איכשהו. מצד שני, אולי פשוט לא קראתי את הטובים.
הסיפורים הבלשיים שהכי אהבתי מהשנים האחרונות הם דווקא שני ארקס של סקוט סניידר: Black Mirror (האוגדן כולל שני ארקס בעצם, כולל הסיפור המעולה של ג'יימס גורדון ג'וניור) ו-The Court of Owls (שמתדרדר לאירוע קרוסאובר אקשני באוגדן שממשיך אותו אבל עד אז מתפקד כסיפור בלשי מרתק).
הגורילה גרוד, כמו כל שאר הדמויות המוזרות שעולות מדי פעם בסרטים וסדרות מבוססי קומיקס – הן דמויות מהקומיקס. בקומיקסים של DC ומארוול יש אין ספור גיבורים ונבלים ועלילות, מספיק בשביל ים סרטים וסדרות עתידיים.
גם הדמויות הרציניות והכבדות – מבוססות על דברים יותר קומיקסיים.
למשל קילגרייב מג'סיקה ג'ונס, שיכול לגרום לכל אחד לציית לו, הוא במקור "האיש הסגול". לא שאומרים על זה משהו בסדרה, אבל בשביל זה הוא לפחות לובש חליפה סגולה. במקור הוא פשוט סגול עור וסגול שיער.
גורילה גרוד גם נמצא בפלאש בטלוויזיה
(ל"ת)
די סי גם דחפו אותו לאינג׳סטיס 2.
ובתור משחק עם פוטנציאל לכל יקום די סי, גרוד זאת תוספת אזוטרית יחסית לכמה דמויות ש״נשכחו״. האמת שגם לדי סי וגם למארוול יש אסטרטגיה ארוכה של קידום דמויות אזוטריות בכותרי משנה (יענו לא קולנוע). לא בטוח מה הסיבה.
מרצ'נדייז.
(ל"ת)
דמויות פילר
שלדעתי נבחרות לרוב עפ"י כמה הן מגניבות בפוטנציה. אינג'אסטיס הביא את גרוד כי להלחם בגורילה רעה עם גימיק זה יותר אדג'י ומושך קהל מלהלחם ב… נאמר, מלך השעונים של באטמן.
(דיסקליימר: גם מלך השעונים וגם גרוד פייבוריטים אישיים שלי, ואני לא מתכוון לעשות לאף אחד מהם שיימינג בכל מה שקשור בשימוש שלהם בתוך סיפור טוב. זה פשוט שאינג'אסטיס הוא לא סיפור טוב, אלא משחק מכות שבו העלילה בו היא רק תירוץ ממש עלוב.)
יותר התכוונתי לזה שבאינג'סטיס 2 אשכרה אין את נייטווינג או באטגירל, או אפילו דת'סטרוק – אבל יש את גרוד. ברור שאני לא מצפה מהם להכניס את קלוק קינג. אבל יש בי ליסטרים שהיה יותר הגיוני שיבואו לפני דמויות C ליסט כמו גרוד.
אניוואי, העלילה שם היא באמת תירוץ, אבל וואו, איזה משחק מכות נהדר שיודע ללחוץ בדיוק על המקומות הנכונים מבחינת חוויה ומשחקיות.
אם כבר מזכירים
את גרוד ומלך השעונים, אני אנצל את ההזמדנות להמליץ על פרק המיוזיקל של batman the brave and the bold שנקרא mayhem of the music meister. הוא מטופש, הוא מאוד מוצלח, ויש שם את גרוד וקלוק קינג שרים, בין היתר.
יש הבדל ענק באיכות בין סירטי DC המצולמים, לסרטי האנימציה
כאשר הם לא מנסים להתחרות ישירות ביקום קולנועי של חברת קומיקס מתחרה, וכאשר אין להם איזה תאגיד-על שנושף להם בעורף ואומר להם איך לעשות סרטים – לDC יש דווקא רזומה של סרטים מעניינים שיודעים איך לספר את הסיפור שלהם ללא יומרות מיותרות (טוב, אולי יש גם כמה יוצאי דופן, כמו "The Killing Joke" שהיה נורא)!
קחו למשל את יחידת המתאבדים – סרט מצולם אחד, נגד שניים מצויירים:
במצולם, מדובר על חבורה של גיבורי-על, שעושים פוזות של החברה הרעים (אך בסופו של דבר הופכים למשפחה מאוחדת ומאושרת), ואשר נשלחים על ידי הממשלה להציל את העולם.
בשני סירטי האנימציה לעומת זאת, גם ב-Assault on Arkham וגם ב-Hell to Pay, מדובר על חבורה של פושעים שלא יהססו לדקור אחד את השני בגב אם יתאפשר להם, ואשר נשלחים על ידי ממשלה מושחתת לעשות את העבודות השחורות והמלוכלכות שלה (שלא כוללים שום הצלת העולם).
מה שמוכיח שכאשר יש יותר חופש יצירתי, יש גם יותר איכות!
כל אנימה שנעשית בתלת השטוח הזה נראית זוועה. בינתיים
עד עכשיו, כמעט כל פרויקט אנימה שראיתי שניסה להשתמש באנימציית מחשב "שטוחה", נפל בדיוק לאותה המלכודת: גימור מכוער וחלקי, מראה של משחק מחשב לא מרונדר, פרצופים קפואים בלי הבעה שנופלים בול על העמק האל-ביתי, ומצלמה אפילפטית שמנסה לחפות על כל זה. זה הפך את העיבוד של ברזרק לחתיכת חרבאנה, זה נראה כאילו fist of the north star ייפול בדיוק לאותו מלכודת, וגם פה זה נראה עדיין חלש. ברור לי למה התעשייה ביפאן כל כך נחושה לנסות את הסגנון הזה- הוא חסכוני, מאפשר להשתעשע עם זוויות צילום כמו שבאנימה אוהבים ובאנימציה קלאסית מצריכות הרבה עבודה ומאמץ, ובעיקר זול. אבל עד שהם ילמדו לשלוט בו – וכבר יש פרוייקטים שמרמזים שהם בכיוון – חראם על כל יצירה שהם יבחרו לעבד לסגנון הזה.
על מה לעזעזל אתה מדבר?
לא ידעתי שבכלל אמורים לחכות לסרט הזה, וממש נמאס לי מגיבורי על. אבל האנימציה הזו מהממת!
עניין של טעם
אני אישית ממש לא אוהב את ההכלאה הזו של תלת ושטיחות. נכון, הוא נראה כאן יותר טוב מביצירות קודמות (שוב, אני מדבר על הדבר הזה: https://www.youtube.com/watch?v=a5l0EpLg-7E זו אותה טכניקה, פחות תקציב), אבל הבעות הפנים עדיין חלולות חלק ניכר מהזמן כמו בובות, וכל התנועה מאוד… פלייסטיישנית כזו. שלא לדבר על זה שהשיער הרבה פעמים פשוט נראה כמו גוש.
אבל שוב, עניין של טעם.
וזה בנטפליקס!
מכיוון שהאלגוריתם של נטפליקס מעפן ועדיין ממליץ לי רק על שיט, אפילו כשאני נכנסת לקטגוריית נוספו לאחרונה האינפורמציה שאני מקבלת ממש חלקית, אין לי מושג כמה זמן הסרט כבר נגיש, אתפנה אליו בהקדם
צפיתי בסרט בנטפליקס לפני חודשיים+
אני ממליץ לך לגשת לנטפליקס בדפדפן ולשפץ את היסטוריית הצפייה שלך (זה בהגדרות של כל משתמש). כל טעות שלחצת עליה מופיעה שם.
זה לא עובד כל כך
כשנרשמתי, אשכרה הכנסתי לייקים ודיסלייקים על המון סדרות של נטפליקס מתוך מחשבה שאעזור לאלגוריתם לעזור לי.
אחר כך, כשהתחלחלתי מההצעות שלו, ניסיתי את הקטע של לנקות דברים שאני מעדיפה שיתעלם מהעובדה שצפיתי בהם.
זה פשוט לא עובד, הוא ממש מציע לי דברים מבאסים באופן קבוע, כולל סדרות שסימנתי עליהן דיסלייק. אני לא מצליחה להבין איך עובד האלגוריתם. הרבה זמן חששתי שאני זו שמקולקלת, אבל אז קראתי ושמעתי תלונות של אנשים נוספים.
(אם היה פישלייק אמוג'י כועס, הייתי מוסיפה אחד כזה)
זה ממש אוף לתגובה הזו, אבל אם כבר פתחנו את תסכוליי מנטפליקס
הכי מעצבן אותי שבנטפליקס בעברית לא קיים הקונפסט של סרטים/סדרות בערבית, או אלף חס וחלילות, עם הפניה למדינה המייצרת.
בדקתי באנגלית בחו"ל וכן אפשר לחפש סרטים מצריים או לבנונים או סורים, גם כאן בחיפוש הם יופיעו אבל בשורות התאור שלהם כתוב מזרח תיכוניות או ים תיכוניות. אני צריכה לגגל את שם הבמאי כדי להיות בטוחה מאיפה היצירה והאם היא בשפה הערבית. נורא מתסכל, ניסיתי להתלונן לנטפליקס אבל לא קיבלתי תגובה וזה לא השתנה.
האלגוריתם של נטפליקס מזעזע
הוא מתעדף כל מה שחדש ובעיקר כל מה של נטפליקס על פני כל דבר אחר. תמיד יעדיף להמליץ לך על סדרה חדשה ובינונית על פני סרט מצויין שלא הופק על ידי נטפליקס. והכי גרוע, הוא דוחף לי שוב ושוב דברים שכבר ראיתי (ולא תחת ה-section של watch it again). אני מניח שהבעיה היא לא ביכולות הטכניות של אנשי נטפליקס, אלא בעובדה שכפלטפורמה שהיא גם יצרנית תוכן יש להם אינטרס ברור שתצפה בתוכן מסוג מסויים. לספוטיפיי אין את הבעיה הזאת, ולכן מנגנון ההמלצות שלהם הרבה יותר טוב.
מעניין, את מתארת התנהגות מכוונת
כזו שמנהלי התוכן עושים באופן אקטיבי. יכול להיות שאת מייצגת מיעוט מהמשתמשים ושעבור השאר הנתונים מראים כי עדיף להצניע מקור סרטים ערביים (אולי אפילו בכדי לדרדר מיקומם בחיפושים).
בקשר לאלגוריתמי המלצה, נטפליקס הם בין המובילים בעולם. לא סתם הם העזו לבצע דבר שאף אחד לא עשה אי פעם – סדרה ישירות לבינג' (בית הקלפים). זה היה ההימור הכי מבוסס נתונים שאי פעם נעשה בטלויזיה. הסדרה הזו הונדסה עבור צופי נטפליקס.
הבעייה העיקרית כיום היא שהם שינו את האלגוריתם כך שייתן העדפה לתוכן המקור של עצמם כצעד הגנתי לעתיד עתיר שירותי הזרמת וידאו. זה אכן מבאס כי באמת שהם צמצמו את מבחר התוכניות המומלצות. זה ברמה שאני רואה תכניות מומלצות דומות מדי עבור משתמשים שונים (אני ואשתי).
מבאס.
קטגוריות נטפליקס
אני לא יכול לבדוק כרגע בנטפליקס בעצמי, אבל האם ניסית את הקטגוריות שלהם?
למשל:
תכנים בשפה הערבית
קומדיות בערבית
דרמות בערבית
וכו'
עוד קטגוריות רבות כאן.
כן, ניסיתי, יש משהו בסיסי יותר שמעצבן אותי
קודם כל, שבחיפוש כללי מהר מאוד הסדרות והסרטים שמוצעים הם בכלל תורכים או פרסיים, או יווניים, ואין שום דרך לדעת את זה.
בנוסף, כשאני צופה בסדרה צרפתית, אחד הטאגליינס הוא "סדרות אירופאיות" ואחר הוא "סדרות מצרפת". אותו כנ"ל לפולין, נורווגיה ואוסטרליה. למה לא למצרים ולבנון? יש בזה משהו בסיסי שמפריע לי, ההעלמה גם של מקור הסדרה וגם של שפת המקור של הסדרה. ברור שהנתונים נמצאים לגופה של הסדרה ובחיפוש קטגורי זה מופיע, גם בחיפוש לא בעברית. אבל למה אני לא יכולה לראות את זה במאפייני הסדרה?
עם כל הכבוד, אף אחד בישראל לא יתחיל לצפות באל חייבה ויניח שמדובר בסדרה יוונית (עוד ארץ ים תיכונית). אז למה לכבס בכלל? אף צופה לא יברח מסדרה בערבית בגלל שהיא מארץ ערבית.