השבוע יצא לאקרנים "רובוטריקים: האביר האחרון", הסרט החמישי בסדרת "רובוטריקים". אבל אני לא צפיתי בו. במקום זה, החלטתי להישאר בבית ולדפוק את הראש בקיר.
בחרתי בקיר בטון פנימי ומוצק, צבוע בגוון נעים של צהוב. לכאורה, כל הקירות דומים, אבל את זה יוכל לומר רק מי שלא ניסה בפועל לדפוק את הראש בקיר. למעשה, כשאתם ניגשים לפעולת דפיקה חשוב לבחור את הקיר הנכון. קירות גבס, הנפוצים בדירות ישראליות, הם מאוד לא עמידים ובמאבק בינם לבין גולגולת – הקיר יפסיד, ויישאר עם שקע מכוער ובלתי הפיך. מנגד, אם נפלתם בדיוק על קורת בטון, הקיר יהיה קשה במיוחד והמכות יהדהדו באופן משונה, כך שייתכן שתקבלו תלונות מהשכנים שתי קומות מעליכם.
התחלתי במכות עדינות יחסית – בערך עוצמת היד-פרצוף שאתם מביאים לעצמכם כשחבר מספר לכם שהוא הולך מרצונו לסרט בסדרת "רובוטריקים", במרכז המצח. מבחינת מכות ראש-בקיר זאת תנועה קלאסית וקלה (מכות בצידי הראש, ושאינן בזוית ישרה, נחשבות למורכבות הרבה יותר), אבל כבר כאן אפשר היה בקלות להבחין בהבדל בין מה שאתם עשויים לדמיין לעצמכם כחוויית ה"ראש בקיר" לבין המציאות: במקום הרגשה של מכה "שטוחה" וקלה על פני כל המצח, החוויה האמיתית – ואני אנסה לא להיות פואטי מדי – היא מין התפצחות בהירה, מעין פיצוץ בנקודה ספציפית מאוד בראש. מעניין למדי, אם כי לא נעים במיוחד.
כשהגברתי את עוצמת המכות בהדרגה עד לעוצמת היד-פרצוף שהבאתם לעצמכם כשהבנתם ש"סרט אימוג'י" הוא לא רעיון סאטירי של מישהו באינטרנט אלא דבר שבאמת מוקרן בבתי קולנוע שקיימים במציאות, החוויה השתנתה: בשלב הזה ה"פיצוץ" הופך לשולי, וכמעט זניח. ההרגשה היותר בולטת היא הזעזוע, התחושה כאילו הגולגולת כולה נעה קדימה ואחורה והדבק שמחזיק אותה אל המח קצת מתרופף. אפשר היה בהחלט להרגיש בשלב הזה גם את ההשפעות המנטליות – כלומר, מחשבות קוהרנטיות נוטות להיפסק באמצע, כאילו מישהו לוחץ על כפתור הריסט מדי פעם. אם הייתי צריך לנסח את חוט המחשבה שלי באותם רגעים, זה היה נשמע בערך כמו:
"חשוב שאני אזכור את הדברים האלה כדי לכת-"
"יש פה מסמר בקיר, כדאי שאזהר שלא אפ-"
"הם הולכים עכשיו לעשות 'יקום קולנועי' של רובוטריקים, איזה רעיון מפ-"
"בעצם למה פנגולינים לא יכולים לסחור בבורסה? כולם אנטיש-"
"אולי בעצם הביקורת הזאת לא היתה רעיון כל כך ט-"
אני משוכנע למדי שבשלב כלשהו פיתחתי טיעון קוהרנטי ומשכנע לגמרי על כך שנגיד בנק ישראל הבא חייב להיות כריסטופר נולאן, אבל הוא אבד בשלב כלשהו בין המכה ה-14 ל-15 (או אולי 18. הכישורים המתמטיים שלי לא היו בשיאם בשלב זה). אחרי שלקחתי הפסקה, כשניסיתי לכתוב כמה רשמים מהירים במחשב, גיליתי השפעה נוספת של ראש-בקיר – העיניים שלי סירבו לשתף פעולה זו עם זו, והעולם נראה כמו שתי תמונות שונות שמסרבות להתחבר אחת לשניה – אתם יודעים, כמו סרט שמכריחים אתכם לראות בתלת-מימד מיותר עם משקפיים דפקטיביות. חוץ מזה, זה כאב.
מוזר כמה שאין קשר ישיר בין עוצמת המכה לבין ההשפעה שלה. פעם אחת הסטתי את הראש בטעות כמה מעלות הצידה, ובמקום הפיצוץ הקטן הרגיל – כלומר, הבזק של אקדח בסרט של ברוס וויליס- קיבלתי כדור-אש שמזכיר תקלה במפעל זיקוקים כפי שהיתה מבוימת על ידי מייקל ביי, והייתי חייב לעצור קצת לנוח. תחושת הבעירה בתוך הראש היתה מעניינת למדי, והגיעה עם מין צפידות מפתיעה בשרירי הגוף, אבל לא יכולתי להתרכז בחוויה משום שבדיוק הרהרתי במיטה מעופפת עם ג'סיקה אלבה, ירידת הסופ"ש השני הקטנה מהרגיל של נס-ציונה, ורעיון מבריק לסטארט-אפ שמבוסס על מכסים של עטים, טודו בום ואוקפי. בכלל, אחת הבעיות העיקריות עם דפיקת הראש בקיר היתה שגם אם החוויה היא חזקה – והיא בלי ספק כזאת – קשה מאוד להתרכז בה, כי הדעת נודדת. אבל הבעיה היותר גדולה – וזה, האמת, הפתיע אותי – היתה השעמום. כאב הראש אמנם גדל עם הזמן, אבל המכות בפני עצמן חזרו על עצמן, ואני לא יכול להגיד שהרגשתי בהבדל של ממש בין הטחת הראש העשירית לבין ה-20.
אחרי מספר מכות שאני מעריך כאיפשהו בין 23 לבין מיליונתלפים, וכשהתחלתי לחוש בקושי משמעותי להישאר במצב זקוף, החלטתי להפסיק. אני יודע, יהיו כאלה שיטענו שויתרתי מהר מדי, לפני שהגעתי לפואנטה, ולכן הביקורת שלי חסרת ערך אלא אם כן אחזור שוב על כל התהליך. ובכל זאת אני מוותר: אין טעם למשוך על פני שלוש שעות את מה שמיצה את עצמו כבר בחצי השעה הראשונה, ובטח שאין טעם לחזור על כל זה שוב ושוב ולצפות שאולי הפעם זה כן יהיה כיף.
לסיכום, דפיקת הראש שלי בקיר היתה חוויה בלתי נעימה ואני לא ממליץ עליה בכלל, אם כי זה ככל הנראה עדיף על צפיה ב"רובוטריקים 5".
היה כואב לקרוא את זה
נראה לי שגם לי כואב הראש עכשיו.
חבל שלא הלכת לסרט. אני אוהב ביקורות לסרטים גרועים שלך.
במיוחד את הביקורת של ג'לי טרזן. היא היתה כל כך כיפית..
כל כך נכון
(ל"ת)
לא יודע מה אתכם אבל אני נהנה לפעמים לראות סרטים עתירי תקציב ואפקטים ונטולי תוכן קולנועי.
לא תמיד צריך סרט שגורם לך התרגשות מעמיקה.
חוץ מזה שיש בסרטים האלו משהו אחד טוב וזה המוזיקה של ג'ון וויליאמס שהוא אומן ענק בתחום המוזיקה הקלאסית לסרטים ולפעמים רק בשביל זה שווה ללכת לסרט כזה
אוקיי, אוקיי: "מחיאות כפיים סוערות"
(לא לשים טקסט בין משולשים, הבנתי)
אוקיי, אז זאת לא ממש ביקורת חדשה של דורון
אבל אני אקח מה שאפשר.
בוואאאאם.
(ל"ת)
הביקורת הכי טובה שקראתי בשנים האחרונות
ועכשיו ברצינות – איך לעזאזל עדיין אנשים באים לראות את האשפה הקולנועית הזו? הראשון היה נחמד,השני לא משהו ומאז זה רק הולך ומדרדר. אבל באופן פרדוקסלי, כמה שהסרט גרוע יותר כך הוא מרוויח יותר. הסרט הנוכחי הרוויח כבר 570 מיליון דולר. למען האנושות אני מקווה שרוב הכסף הגיע מסינים שגילו את הקולנוע לפני שנה, ולא מאמריקאים שהעדיפו לצפות בזה במקום דנקרק.או צבע מתייבש.
מה?
מבחינת הכנסות הסרט החמישי כישלון. הוא כבר למעלה מחודשיים בשוק (נדמה לי) ובינתיים הוא הסרט החלש בסדרה ובהפרש עצום. בסין ובארצות הברית ההכנסות צנחו בעשרות אחוזים ולא, ישראל לא תציל אותו. הקהל מטומטם. אבל גם הצופה המטומטם ביותר יקלוט מתישהו שעובדים עליו.
ב-ERB הם הסבירו את זה יפה מאד
IT'S ALL ABOUT THE M-F-ING MONEY!
וחוץ מזה, (מוציא מקטרת, שם ברקע רבעיית מיתרים של שנברג ומתיישב על הכורסא בטרקלין) ברם, ידוע לכל דבעי כי סרטי הרובוטריקים אינם אלא סימולקרום (יחיד, כולם ביחד סימולקרום יחיד ולא סימולקרה כמו שנהוג לטעות, הו-הו-הו) לסרט. למעשה זה פחי אשפה צבעוניים מדברים עם המון פיצוצים ללא עלילה אמיתית אשר במבני על שונים ממבני העל המערביים בהחלט מתקבלים באהדה רבה ובהערצה, כן, הערצה שאין להתנשא מעליה.
(בשלב זה נוחת עליי פיל, או קרנף, או היפופוטם, או כולם ביחד)
עברית
ברם=אבל
דפיקת הראש בקיר?באיזה בית קולנוע הוא מוקרן?
חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתי כלום.
בכל מקרה,מומלץ לצפות בו כשברקע יש מוזיקת מטאל משובחת
כל הפישלייקים בעולם.
ברצינות. קח את כולם, עכשיו. ממני אליך.
עם זאת, חבל שלא הלכת. לפי כמה ביקורות, הסרט כולל כמה חורי עלילה גדולים מספיק כדי להעביר דרכם יוניקרון.
אולי יש מקום לסדרת כתבות בסגנון "פרומתיאוס": רובוטריקים: What went wrong?
רק לי חסר הלינק עם הכיתוב
"פורסם במקור בוואלה"?
אני לא כותב בוואלה כבר כמעט שנתיים, מה נזכרת?
(ל"ת)
כי עכשיו זה היה אדיר...
(ל"ת)
אני חוששת שלחרב אלף הראמות קם מתחרה
ברמה של "זה היה שווה רק בשביל לקרוא את הביקורת עליו"
Amen to dat
(ל"ת)
אז לגבי הסרט אמוג'י
אשתי לקחה את הילד, והיא ממש לא חובבת קולנוע, אנימציה, סרטי ילדים, או הנאה באופן כללי. הפלא ופלא, היא סוג של נהנתה בסך הכל. הפתעה נרשמה במחוזותינו. מסתבר שיש רף ציפיות מספיק נמוך שאפילו הסרט הזה יכול לחצות.
נ.ב. הנ"ל לא מתייחס לסרט רובוטריקים. ממש, ממש לא.
לא מקורי אבל
׳ממליץ … על צפיה ב"רובוטריקים 5".׳ – דורון פישלר
זה מתחיל בזה שמדברים פה על טלוויזיה, ועכשיו מדברים פה על קירות.
There goes the neighborhood
#מדרוןחלקלק
אני נהנית מהביקורות שלך
אפילו כשהן עוסקות בלדפוק את הראש בקיר.
או במילים אחרות – עוד בבקשה.
אני יודע שטכנית זה הדבר הנכון לעשות
אבל משום מה התראת ספויילר לסרט של הרובוטריקים מצחיקה אותי
דרדבוט
רק אחרי שסיימתי לרוא הבנתי שזה DREADBOT ולא דרדבוט (כמו דרדס רובוט) חי חי
בחיי..
הביקורת הזאת היא הspirit animal שלי!
אפשר בכל זאת שמישהו יכתוב ביקורת קוטלת ומצחיקה על סרט אימוג'י? בבקשה!
(ל"ת)
זה ביקורת זה?
אתה סתם נגד קירות, אם היית מבין משהו בקירות לא היית הולך על קיר צהוב כמו איזה נקבה אלא בוחר קיר בצבע חזק, איזה משהו אדום שילך עם הדם והאקשן, זה סתם אתר של קירות אליטיסטיים בצבעי קרם ו… ו… פנינה מרוסקת, המבקר בכלל ממומן על ידי טמבור! בקיצור, ביזיון!!!1
(כמו כן, ROFL)
רק אני חושב שזו ביקורת מיותרת ואינפנטילית?
בסדר, הבנו, הסרטים מסדרת "רובוטריקים" לא היו מדהימים עד עכשיו.
אבל זה לא אומר שלא צריך לסקר אותם, אולי הסרט הנוכחי דווקא כן יהיה טוב?
בכל מקרה, כל הביקורת הזאת מסריחה מאלטיסטיות והתנשאות.
תראי, מאץ', כמו שלך אבל ברצינות!
(ל"ת)
כנראה אתה חדש באתר
מומלץ שתקרא את הביקורות על הסרטים הקודמים. זה יתן לך מושג באיזה אתר אליטיסטי אתה (לא) נמצא.
כמו כן, ברוכים הבאים!
אתה צוחק על קירות אבל
היו אנשים שבאמת נאלצו לצפות בסרט של צבע קיר מתייבש. זה כנראה עדיין היה יותר טוב מ"רובוטריקים".
רעיון גדול ואכזרי
אני לא יודע מה הבעיה עם הצנזורה בבריטניה אבל מה שהוא עשה להם זה עונש אכזרי( כמובן אם הם באמת עשו את עבודתם וצפו בכל הסרט)
אחרי שסיימתי לקרוא את הביקורת
ממש יכלתי לשמוע את דוגלס אדאמס מוחא כפיים.
נאלצתי ללכת לראות את הסרט עם אחי
ואלוהים שישמור. מעבר לקשקש הרגיל הפעם הם גם חושבים שאשכרה יש להם סיפור לספר. במקום לתת לרובוטים ללכת מכות על המסך הם נותנים לי לראות בני אדם משעממים מדברים ומדברים ומדברים ומדברים כאילו משהו מהעלילה ההזויה הזאת אשכרה מעניין מישהו. יש רבע סצנת אקשן בהתחלה ועוד יעני "הקרוב הגדול" בסוף שגם שם נותנים לבני האדם את כל הפריים. בקיצור, שיעמום. אם בסרטים הקודמים לפחות היה אקשן במינון, זה גם פה אין.
אני משערת שהטקסט הזה ישב לך בראש/בפנקס כבר כמה זמן
וחיפשת סרט לשפוך עליו את החומר אבל היו יותר גרועים.
למשל המומיה היה יותר גרוע וזכה לביקורת. הרבה יותר גרוע
הסרט יותר מוצלח גם משודדי הקארביים שזכה לביקורת
כנראה גם 50 יותר אפורים יותר גרוע ואמוג'י כמובן
תיק חבצלת בעין הדג?? אין סיכוי
(ל"ת)
בואנה, ההומור שלך גדול עלי... מה?
נוהל הלוויה ממלכתית?
איזה בעסה לפרש בדיחות….
סליחה, סורי, פרדון, דיסקולפה
בהמשך למה שכתבת
הכוונה היא שביקורות לסרטים גרועים מראש לכאורה נכתבות עוד לפני הצפיה בסרט.
לדעתי, הטקסט בנוי במיוחד לסרט הזה
אפשר להסתכל למשל על פסקת הסיום – סיכום מצויין לכל סדרת הרובוטריקים שמעביר היטב את הייאוש שהסדרה הזו משרה.
בעיקר השורה של "אין טעם למשוך על פני שלוש שעות את מה שמיצה את עצמו כבר בחצי השעה הראשונה".
זו הגדולה של הטקסט:
שחלק ניכר מאוד ממנו הוא באמת ביקורת על הרובוטריקים. המטאפורה לא רק מקורית מאוד, היא עובדת.
(וסליחה שאני מסביר בדיחות)
האם לא היה מספיק ברור מהטקסט
שאני *לא ראיתי* את "רובוטריקים 5"? בוודאי שאני לא יכול לטעון שהוא יותר או פחות גרוע מכל סרט אחר, כי לא ראיתי אותו. ואני גם לא הולך לראות אותו, כי ראיתי את כל ארבעת האחרים ואני לא אידיוט.
סליחה לא היה ברור לי. הייתי עסוקה גם בלדפוק את הראש
בהתחלה עם אלכוהול ואז עם קיר גבס
עכשיו אני צריכה לתקן אותו. את הקיר.
הראש בסדר, תודה , למרות הצפייה ברובוטריקים 5 – האביר האחרון
מתכוננת כרגע לצפייה ב (באמאשל'ך מה זה השם הזה )Snatched. נראה איך הראש אחרי.
כשל לוגי
אתה לא יכול לכתוב באותו משפט שראית את כל הסדרה וגם שאתה לא אידיוט…
היו לי תמריצים פיננסיים לראות את הסרטים הקודמים בסדרה.
(ל"ת)
ממש כמו הפילמוגרפיה של כריסטופר נולאן
הייתה לך תקופה ראשונה של עשיית ביקורות בסגנון ניסיוני ויוצא דופן עד כדי מוזר, ולאט-אט עברת לביקורות יותר מיינסטרים-סטייל עד שהגעת לסגנון אחיד, מעניין וייחודי אך גם ניתן-לעיכול בעיני הקהל הרחב. ועכשיו סופסוף הוצאת ביקורת שמשתווה בניסיוניותה לאלה של הראשונות שלך.
כמו שאמרתי- בדיוק כמו הפילמוגרפיה של כריסטופר נולאן. ובדיוק כמו במקרה הזה – אני מברך על השינוי המרענן ומייחל לעוד בסגנון. שאפו. רק תכין ערכת עזרה ראשונה למקרה שהעניינים ייצאו מכלל שליטה. או מהגולגולת.
בראבו!
(ל"ת)
מעניין שגם מבקר הנוסטלגיה
עשה ביקורת לא-ראיתי-את-הסרט על אותו סרט. אבל אצלו התוכן היה "זה כנראה מה שקורה בסרט על בסיס הסרטים הקודמים". זה לא האשמה או משהו, great minds וכ'ו.
בסלאשפילמקאסט,
פודקאסט הקולנוע החביב עלי, הם הצהירו מראש שאין להם שום כוונה לראות ו/או לבקר את "רובוטריקים 5", ובסופו של דבר נכנעו רק בגלל הרבה ביקוש, והקימו קמפיין מימון-המון בשביל הביקורת הזאת (ותרמו את כל הכסף לצדקה). ואלה בטח לא הדוגמאות היחידות. "רובוטריקים 5" הוא השלב שבו הרבה מבקרים נשברו – אחרי ארבעה סרטים, עם אותו במאי ועם צוות תסריטאים שכולל את עקיבא גולדסמן, באמת אין שום סיבה בעולם לבקר את הסרט הזה.
זה רמז, טרזן?
(ל"ת)
קראתי והזדעזעתי.
מה זאת? בושה וחרפה!
הלאשפה ספרותית מסוג זה ייקרא ביקורת?
נרשמתי לאתר על מנת לצרוך תכנים ביקורתיים רציניים ולא את ההגיגים חסרי הערך וההומור הקלוקל של כותבי האתר!
השערוריה הנוכחית מתווספת לכך שנדמה שלאחרונה המילים "ציונות" ו"לאומיות" הפכו למוקצה מחמת מיאוס בעיני עורכי אתר זה. לצערי איני רואה ברירה מלבד לשוב ולבטל את המנוי שלי לאתרכם, וכמובן אני דורש את כספי חזרה!
אני עדיין חושב שהרעיון שלי לכתוב ביקורת בלי לראות את הסרט היה עדיף
אבל גם זאת מוצלחת ומצחיקה. אפשר לשמור את הרעיון לרובוטריקים 6: האימה.
נוסטלגיה לעין הדג
המקום שבשבילו בחרתי ניק