(תקציר הפרקים הקודמים: המירוץ לאוסקר – הנפשות הפועלות)
כלל אצבע לגבי פרסים: ככל שההכרזות שלהם מוקדמות יותר, כך יש להן פחות חשיבות בנוגע לאוסקרים ובכלל. זה אומנם לא נחמד במיוחד, אבל אין מה לעשות: מבקרים, גופים ואנשים שמתחילים לסכם את השנה לפני שהשנה נגמרה לא תמיד מבינים על מה הם מדברים, כי הם עוד לא ראו את הסרטים המדוברים שיוצאים בחודש האחרון של השנה. ובכל זאת, אפשר ללמוד מהם דבר או שניים – אז בוא נסכם מה שהיה לנו בשבועות האחרונים:
מועמדויות פרסי האינדיפנדנט ספיריט לסרטים עצמאיים
ה"אינדיפנדט ספיריט", פרסי הסרטים העצמאיים היו, עד לא מזמן, יקום מקביל שבו כל החלומות האוסקריים שלכם התגשמו. יקום שבו ניתנו פרסי בימוי לסקורסזה עוד בשנות השמונים, בנוסף לפרסים לכריסטופר נולאן, ווס אנדרסון, טרנטינו, רוברט אלטמן ודארן ארנופסוקי, אלן בורשטיין זכתה על רקוויאם לחלום, מיקי רורק זכה על "המתאבק" ולסטיב בושמי יש פרס (הידעתם? לסטיב בושמי אין אפילו מועמדות לאוסקר אחת). יקום מקביל של פרסים שהכל היה יכול לקרות בו, מנותק מעונת הפרסים הכללית, שמהווה איזה תחליף היפסטרי ואיכותי לאוסקרים הנגועים בפוליטיקה. אבל אז, המכונה ההוליוודית קרסה.
קשה להגיד בדיוק מתי זה התחיל, אבל הסממן הראשון לכך שמכונת דרמות האוסקרים המשומנות מתוצרת האולפנים הגדולים קרסה היה 2005: לראשונה בתולדות הטקס, 3 מהמועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר בפרסי הסרט העצמאי הפכו למועמדים לאוסקר. בשלב זה היה ברור שהסרטים העצמאיים מוזמנים לשבת בשולחן האוסקרים וליהנות עם כולם. בחמש השנים האחרונות, ארבעה זוכי האוסקר לסרט הטוב ביותר זכו קודם כל בפרסי הסרטים העצמאיים (להשוואה: ב-25 השנים שקדמו לכך זה קרה רק פעם אחת, עם "פלאטון"). ולאט לאט, עין כל המתעניינים באוסקר עברו לפרסי הסרטים העצמאיים, שבמקום אלטרנטיבה הפכו לנביאים משמעותיים.
פרסי הסרטים העצמאיים עובדים כך שכל סרט מעל תקציב מסוים – 20 מיליון דולר – לא יכול לקבל מועמדות, אז נה-נה-בננה לך אם הסרט שלך נעשה בתקציב של 20 מיליון דולר וחמישים סנט. אתה כבר לא אינדי, יא סרט אולפנים מלוקק! כפי שאפשר לנחש, החוק הזה תמיד מוריד מהשולחן כמה מהשחקנים המשמעותיים של עונת האוסקרים, והשנה הוא מוריד את המשמעותי מביניהם: "לה לה לנד". גם הוא לא בדיוק הפקת ענק; למעשה התקציב המדווח שלו הוא 20 מיליון דולר, פחות או יותר. אבל כנראה שהוא נטה לכיוון ה"יותר", ולכן הוא מוקצה מפרסי האינדי. זה לא יפגע במעמד שלו כסרט המוביל במירוץ לאוסקר, נכון לעכשיו.
אז מה יש לנו השנה באינדי? ובכן, הסרטים הבולטים ברשימת המועמדויות הם "אור ירח" ו"מנצ'סטר ליד הים" עם 5 מועמדויות לכל אחד, ו"אמריקן האני" עם 6. פרט להם, מועמדים בקטגורית הסרט הטוב ביותר "ג'קי" ו"Chronic", סרט שהעולם לא ידע על קיומו לפני שפרסי הספיריט הזכירו לעולם שהוא קיים. עוד בולט לחיוב הוא "באש ובמים" שקיבל 3 מועמדויות: תסריט, עריכה ושחקן משנה לבן פוסטר. יש סיכוי טוב שאת אותן מועמדויות נראה שוב לאורך כל העונה, רק שבמקום בן פוסטר נקבל את ג'ף ברידג'ס – ובכל מקרה לא נפסיד, מכיוון ששתיהן
הופעות נהדרות.
בינתיים בארץ ה"איזה מגניב שזה מועמד" יש את "איש האולר" עם שתי מועמדויות, סרט האימה המוערך "המכשפה" עם שתי מועמדויות ואיזבל הופר שמועמדת על "היא".
המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר:
Chronic (מישל פרנקו)
אמריקן האני (אנדרה ארנולד)
מנצ'סטר ליד הים (קנת' לונרגן)
אור ירח (בארי ג'נקינס)
ג'קי (פבלו לוריין)
פרסי גותהאם
פרסי הגותהאם הם פרסים שוליים ביותר, שהדבר היחידי שגורם להם לצוץ כל שנה בדיווחי אוסקר הוא שהם ראשונים. אז הנה, זכיתם גם עכשיו, גותהאם! אני מקווה שאתם מרוצים. גם הם מוענקים לסרטים עצמאיים בלבד, ובניגוד ל"אינדיפנדנט ספיריט" שקצת נהיות אינדי-אוסקר, הגותהאם הם אינדי-אינדי. השנה בכל מקרה זכה ברוב הפרסים "אור ירח", פרט לפרסי השחקן (קייסי אפלק) והשחקנית (איזבל הופר).
הועד הלאומי לביקורת (NBR)
פרסי ה-NBR היו ידועים בעבר כאלה שאמרו "ראשון!" בעמוד הטוקבקים של עונת הפרסים, עד שפרסי גותהאם באו ולקחו להם את זה. הגוף שמחלק את הפרסים, בעבר פשוט ארגון הצנזורה האמריקאי, היום אחראי על עיתון וכמה מלגות, ובעיקר על הפרסים שהוא מחלק.
גם כאן, השם הגדול הוא "מנצ'סטר ליד הים" שזכה בפרסי הסרט, השחקן הראשי , התסריט, ופרס לפריצת השנה ללוקאס הדג'ס. גם "אור ירח" יצא מחוזק עם פרסים לבמאי ולשחקנית המשנה (נעמי האריס). עוד זכיות בולטות: ג'ף ברידג'ס מ"באש ובמים", איימי אדאמס על "המפגש", "קובו: אגדה של סמוראי" לסרט האנימציה הטוב ביותר, ופרס התסריט המעובד ל"דממה" של סקורסזה – שהוקרן בפני חברי ה-NBR לפני כולם, במיוחד בשביל שיוכלו לתת לו פרס, וזה עבד.
עוד מנצח מפתיע השנה הוא פיטר ברג. הסרט שלו לגבי האסון במרתון בבוסטון "הגיבורים של בוסטון" (Patriot's Day) זכה גם באזכור כאחד מעשרת הסרטים הטובים של השנה, וגם בפרס מיוחד על שיתוף הפעולה שלו עם מארק וולברג.
שאר הסרטים הטובים ביותר על פי המועצה הם (על פי סדר הסיכוי שיקבלו מועמדות לאוסקר): לה לה לנד, אור ירח, דממה, המפגש, באש ובמים, סאלי: נס על ההדסון, הסרבן, הגיבורים של בוסטון, מאחורי המספרים ויחי הקיסר!. (כן, הוא יצא השנה).
מועמדויות פרסי האנני
פרסי האנני הם הפרסים הגדולים של סרטי האנימציה, וחבל. מדובר בגוף בעייתי עם היסטוריה של חלוקת פרסים המושפעת מאוד מפוליטיקה הוליוודית ומיני תכסיסים ששמורים להצבעות לפריימריז. וזה עוד לפני שהולכים לאיבוד בקטגוריות כמו "ההישג הטוב ביותר בעיצוב דמות, סדרת טלוויזיה משודרת".
אבל עד שאיזה ארגון ירים את הכפפה, אנחנו נשארים עם מה שיש. ומה שיש הוא "זוטרופוליס" ו"קובו". כלומר, יש עוד מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, אבל שני אלה קיבלו הכי הרבה מועמדויות, ונראים כיחידים שבאמת יתחרו על האוסקר. אמנם "מואנה" סומן כמתחרה אפשרי על הפרס, אבל לאחר שיצא התגובה הנפוצה עליו היתה "אחלה סרט" ולא "אומייגאדאומייגאדאומייגאד", כך שהוא צפוי לקבל הרבה מועמדויות בקטגורית האנימציה, אבל פרסים – פחות. החל מהשנה שעברה באנני פתחו גטו לסרטי אנימציה "עצמאיים" – או בשמם האחר "לא אמריקאיים", שם אפשר למצוא סרטים מדוברים כמו "הצב האדום", "Your Name." ו"חיי כקישוא".
המועמדים לפרס סרט האנימציה הטוב ביותר:
זוטרופוליס (דיסני)
מוצאים את דורי (פיקסאר)
מואנה (דיסני)
קובו: אגדה של סמוראי (לייקה)
קונג פו פנדה 3 (דרימוורקס)
לרשימת המועמדים (האינסופית כמעט) המלאה
מחברות הקולנוע
ונקנח באנינות טעם. "מחברות הקולנוע" הוא מגזין צרפתי עם טעם צרפתי, שמאז 1950 מפרסם את רשימת 10 סרטי השנה שלו. זה לרוב כולל הרבה שמות צרפתיים ארוכים של סרטים שאולי שמעתם על זה שהם הוקרנו בפסטיבל ירושלים או משהו, אבל מדי פעם הם נותנים איזו קריצה למיינסטרים – בשנה שעברה עם "מקס הזועם" והשנה עם.. אף אחד.
הסרט הטוב ביותר של השנה על פי "מחברות הקולנוע" הוא "טוני ארדמן" סרט גרמני שהוכרז עוד בקאן כיצירת מופת, ויגיע אלינו בפברואר – כנראה בתקווה שהוא יזכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. מיד אחריו, "היא" של פול ורהובן, ו"דוגמניות ושדים" של ניקולס וינדינג רפן. אחריהם – רשימת סרטים שרבים מהם לגמרי לא מוכרים לצופה המצוי, וגם "חולייטה" של אלמודובר, ו"קרול" ש… יצא בשנה שעברה, לא? כנראה שהעיתון משוכנע שזמן הוא מושג אמריקאי ומיינסטרימי.
10 הסרטים הטובים ביותר לשנת 2016 על פי מחברות הקולנוע:
1. טוני ארדמן (מרן אדה)
2. היא (פול ורהובן)
3. דוגמניות ושדים (ניקולס וינדינג רפן)
4. Aquarius (קלובר מנדוזה פילהו)
5. Slack Bay ( ברונו דומון)
6. חולייטה (פדרו אלמדובאר)
7. Staying Vertical (אלן גיורדי)
8. La Loi de la jungle (אנטונין פרטג'טקו)
9. קרול (טוד היינס)
10.Le bois dont les rêves sont faits (קלייר סימון)
לרשימה המלאה
אז מה כל זה אומר?
נתחיל ממה שזה לא אומר: העובדה שסרטים כמו "ג'קי" או "גדרות" לא הופיעו ברשימות האלה לא אומרת שהם לא יגיעו לאוסקר. זה שאמה סטון עוד לא זכתה בפרסים לא אומר שהיא לא תזכה בפרסים אחר כך.
מה שזה כן אומר, זה שכל הסרטים הזוכים זכו לזריקת מרץ ואפילו הזנקה: "אור ירח" ו"מנצ'סטר" ביססו את מעמדם כסרטים מובילים במירוץ לצד "לה לה לנד". איימי אדאמס, שעד עכשיו התנדנדה, מתחילה גם היא לבסס את המועמדות השישית במספר שלה, כמו ג'ף ברידג'ס ואיזבל הופר, שעד עכשיו היו רק לחישות. ו"קובו" מתחיל להיראות כמו מתחרה ראוי לאוסקר שיגרום ל"זוטרופוליס" להתאמץ כדי לזכות ולא לקחת בהליכה.
מה מפה הלאה? תחילת דצמבר תהיה בסימן המבקרים: איגודי המבקרים השונים יפרסמו כולם את הבחירות שלהם (למעשה הקבוצה הראשונה כבר עשתה זאת: איגוד מבקרי ניו יורק. סרט השנה שלהם הוא "לה לה לנד"). זה יימשך עד אמצע דצמבר, שם נתחיל לקבל את המועמדויות של הפרסים הגדולים יותר והגילדות השונות. נראה מה יהיה עד אז.
המכשפה הוא סרט די גרוע
והעובדה שהוא מועמד לשני פרסים 'חשובים' (תסריט ו'סרט בכורה) היא עוד הוכחה לזה שסרטי אימה הם ז'אנר שסובל שלא בצדק מהנמכת סטנדרטים קיצונית- אם זה לא איום ונורא, זה 'מוערך'.
זה משהו שבלט במיוחד השנה, כשגם 'לא לנשום' המביך למדי קיבל הרבה תשבחות בקטע לא מובן. אין לי ספק שאם הוא היה דרמה, או אפילו קומדיה, הוא היה נחשב לאחד מהסרטים הגרועים של השנה.
איכשהו נהייתי סקפטי לגבי סיכוייו של "לה-לה לנד"
האם זמן קצר אחרי בחירתו של טראמפ לנשיא, האקדמיה תבחר לתת את הפרס למיוזיקל רומנטי, ולא תלך על סרט פוליטי ובועט יותר?
א. לא רואה את הקשר בין שני הדברים...
ב. מי הסרט הפוליטי הבועט יותר הזה, והאם מישהו יספיק להכין אותו בזמן לקראת הטקס?
אני חושב שיתרחש כאן מעשה שנת 2000
לא שאני משווה בין בוש לטראמפ, אבל גם בחירתו של בוש הייתה "מכה" מסוימת לליברלים, ופרס הסרט הטוב ביותר הלךבאותה השנה על האסקפיזם הטהור של גלדיאטור… אבל לא לרידלי סקוט.
כמו שהמצב נראה כרגע, מנצ'סטר ואור ירח מבטלים זה את זה – הם פונים לאותו קהל בסך הכל וגורמים לכך שלה לה לנד ייצא המנצח. אבל עד עכשיו לפרסים היה טון אחד שחזר על עצמו: הבימוי של אור ירח מרהיב, והתסריט של מנצ'סטר נהדר.
וזה ייתן פשרה מסוימת במירוץ המשולש הזה: לונרגן ייקח תסריט, ג'נקינס ייקח את הבימוי (וגם יעזור לאקדמיה לסמן וי על "במאי שחור זוכה באוסקר") ולה לה לנד ייקח את הפרס הגדול, בתוספת כמה פרסים טכניים אחרים (אחרי שמואנה יצא, נראה שפרס השיר נמצא יותר בידיים של לה לה לנד מאשר מואנה).
השאלה היחידה היא האם אמה סטון תשרוד כל הדרך אל האוסקר: כרגע היחידה שזוכה היא איזבל הופר על הופעתה המופלאה ב"היא". זה חדשות טובות ורעות לסטון – מצד אחד, איפה התמיכה שלה? מצד שני, גם נטלי פורטמן, המתמודדת הרצינית האחרת, לא זוכה לשום דבר ובכך סוללת את הדרך לניצחון שלה, כי הניצחון של הופר יהיה בעצם השגת המועמדות, ככל הנראה.
*מחיאת כפיים איטית*
(ל"ת)
אני ממש מקווה שקובו ינצח את זואוטרופוליס
אני מבינה למה הסיכויים לכך קלושים, או למה הציון שלו בימד"ב יחסית נמוך, אבל הוא פשוט סרט מעולה, על סף המושלם. זו ממש תחרות בין סרט ש"מדבר את השפה של עכשיו" לבין סרט שנראה כמו קלאסיקה ואני מקווה (וקצת חוזה) שגם יהפוך לכזה. פשוט מגיע לו בוסט של אוסקר, כדי שכל העולם יראה אותו.
אני ממש אהבתי
את זואוטרופוליס, ולא אהבתי את קובו.
המטפל
בקשר למשפט: " Chronic, סרט שהעולם לא ידע על קיומו…". ובכן: הסרט הזה, בבימויו של מישל פרנקו ממקסיקו ("אחרי לוסיה"), ובכיכובו של טים רות', הוקרן בפסטיבל קאן מהדורת 2015. הוא נרכש להפצה בישראל, והטריילר שלו רץ כבר חודשים ארוכים על המסכים המרצדים של הסינמה סיטי (הוא יופץ, אם יופץ, תחת השם "המטפל"). אבל כן, אכן הסרט הזה נשכח מלב, והופתעתי לראות את שמו ברשימת המועמדויות.
ובהמשך לקרקר: נראה לי שהדבר היחיד שלמדתי מהשבוע האחרון הוא שאיזבל הופר כנראה תהיה מועמדת לאוסקר (בצדק), אבל כנראה לא תזכה, כי מה פתאום שחקנית צרפתיה תזכה באוסקר (כן, אני יודע, מריון קוטיאר. אבל אם עמנואל ריבה לא זכתה כשהטקס התקיים ביום הולדתה ה-85, אז נראה לי שגם הופר תפסיד, כנראה לאמה סטון)
אוקיי חבר'ה אולי פשוט נדלג על עונת האוסקרים הזאת ונקפוץ ישר לזאת של 2017
למה גיליתי הרגע שהולך להיות בחורף הבא סרט עם גארי אולדמן בתפקיד צ'רצ'יל.
https://en.wikipedia.org/wiki/Darkest_Hour_(film)
אני. זה. לצפות. אתמול.
וזאת אשכרה תמונה של גארי אולדמן מהסרט.
אני… לא… מה…
אני יודע שהבחור זיקית אבל אני לא מאמין שהוא הצליח לעשות את זה.
תיאום ציפיות: מדובר בג'ו רייט
במאי שהסרטים שלו מאוד יפים, אבל לא תמיד מאוד טובים.
מה שכן, יהיה נחמד אם גארי אולדמן יזכה באוסקר או משהו.
זה מעניין שבפרסי גותהאם לא נתנו פרס ל'באטמן נגד סופרמן' :P
(ל"ת)
עד שחשבתי שהצלחנו לעבור את הפוסט הזה
בלי בדיחת גותאם אחת.
עוד רשימות הסרטים הטובים ביותר:
ג'ון ווטרס אוהב נורא את Krisha, סרט עצמאי שזוכה ללא מעט אהבה. וגם את "מדוגדג", כולם רוצים את זה!!, היא, הסרט החדש של טוד סולונז, וחולייטה של אלמדובאר
ומגזין Sight and Sound פירסם את 30 הסרטים הטובים ביותר שלו וכאשר הוא אומר סרטים הוא מתכוון ל"סרטים או, אתם יודעים סתם דברים שבא לי לשים" כמו האלבום הויזואלי "לימונדה" של ביונסה או הסדרת טלוויזיה על או. ג'יי סימפסון (להגנתם, הסדרת טלוויזיה יצאה גם כסרט למשך שבוע בשביל לקבל פרסים. אבל, בכל זאת – לא)
כמו מחברות הקולנוע, במקום הראשון נמצא טוני ארדמן. שאר עשרת המקומות הראשונים הם:
2. אור ירח
3. היא
4. נשים מסוימות (סרטה החדש של קלי רייכרט, שגם הועמד לכמה פרסים בפרסי הספיריט)
5. אמריקן האני
6. אני, דניאל בלייק (הזוכה הגדול של פסטיבל קאן, למרות שאף אחד מהמבקרים שהיו שם לא בטוח ממש למה)
7. מנצ'סטר ליד הים
8. Things To Come
9. פטרסון (הסרט החדש של ג'ים ג'רמוש שדי נעלם מהתודעה מאז שהוצג בקאן, למרות ביקורות מעולות)
10. מותו של לואי ה14.
עוד סרטים מוכרים בהמשך הרשימה הם חולייטה במקום ה13, לה לה לנד במקום ה16, אהבה וידידות במקום ה18, ויקטוריה במקום ה19, באש ובמים וכולם רוצים את זה!! במקום ה21 .
וואו, קרישה מעולה
טריי שולץ. במאי צעיר, בן 28, שמביים, כותב ועורך את הסרט, ואף משתתף בו בתפקיד יחסית קטן. (ומבסס אותו על סרט קצר שביים בעבר) לקח את בני משפחתו בתור שחקנים (וכמעט כל שמות השחקנים במציאות, הם גם שמותם בסרט) ופשוט הרים כאן את אחד מסרטי השנה.
בIMDB כתוב שמדובר בדרמה קומית, אולם חוץ מדמות אחת שמספרת בדיחה או שתיים, מדובר למעשה בסרט מתח על גבול האימה.
קרישה היא אישה מבוגרת, חסרת חצי אצבע, הנפגשת עם משפחתה לאחר שנים של נתק לסעודת חג ההודיה. הסרט כולו, מהרגע שבו קרישה נכנסת לבית המלא בכלבים ובאנשים, לא יוצא ממנו לרגע.
מהשוט הראשון של הסרט, ברור לנו שקרישה לא בסדר. השוט מציג אותה בקלוזאפ מאיים בו היא בוהה בצופים ומוזיקה מטרידה נשמעת ברקע כשהמצלמה הולכת ומתקרבת אליה.
וגם מהרגע שקרישה נכנסת לתוך הבית, למרות כל דברי הנימוסים וההכרות המלבבת עם המשפחה המורחבת, ברור שמשהו בה דפוק. דפוק מאוד. וזה לא הכדורים שהיא לוקחת פעם בכמה זמן בשירותים, אלא משהו גדול יותר נמצא שם, והמשהו הזה מאיים כל רגע למוטט את החגיגה המשפחתית.
ובין הסתובבות במסדרונות מלאים תמונות משפחתיות לבין סצנה מדהימה ממש של הכנת עוף לחג, קרישה מתחילה לצאת מכלל שליטה.
הבימוי כאן יוצא מהכלל. המשחק של שולץ עם המרחב בפריים ומחוצה לו פשוט מדהים. יש לא מעט שוטים מאוד ארוכים בסרט שמבהירים היטב באיזה מצב כל הדמויות נמצאות במהלכו ועל ההבדל הגדול בינם לבין גיבורתו, וזה עשוי במקצועיות ובמיומנות. לא להאמין שמדובר בעבודת הבימוי המלאה הראשונה שלו.
המשחק של כולם וקרישה פיירצ'ילד בראשם פשוט נהדר.
וצריך לדבר על הפסקול. המוזיקה פשוט מטמטמת את הנפש. היא יותר רצף של רעשים מוזרים מכלים שונים ממוזיקה אמתית, והיא מטריפה ומכניסה לאווירה המשוגעת ומתאימה לסרט כמו כפפה ליד.
ככה נראה סרט מנקודת מבטה של אישה חולה.
לא ציפיתי לסרט כ"כ טוב, שלעסוק בו באמת יאלץ לספיילר אותו לגמרי.
מדובר בעבודת בימוי פשוט מבריקה ובהחלט באחד הסרטים היותר טובים ומפתיעים של השנה. ובכל מקרה הסרט לא ארוך (80 דק) והוא שווה צפייה רק בשביל הסיקוונס המטורף של הכנת העוף. וואו.
-ואם כבר הכנסת את הרשימה הזאת אצרף להמלצה כאן גם את 'נשים מסויימות', שאולי לא מגיע לרמה של 'וונדי ולוסי' של קלי רייכרט, וכן מדובר בסרט הכי מדכא שלה עד עכשיו (וזה אומר הרבה) אבל גם הוא מאוד טוב בסה"כ, מכיל תצוגת משחק נהדרות של שלושת גיבורותיו ומומלץ מאוד לצפות בו.
-ותהייה לגבי 'מותו של לואי ה-14'. מה, באמת? לטעמי, שעמומון ארוך ומרדים. הסרט היחיד אי פעם שיצאתי ממנו באמצע בפסטיבל ירושלים.
הבימוי בקרישה הרבה יותר טוב מהתסריט שלו
והחצי הראשון מעולה ברמה שהחצי השני פשוט לא מצליח לעקוב אחריו, מה גם שהוא קורס יותר לקלישאות.
אבל, כן, אני מסכים – מומלץ אם כי הייתי מוסיף באזהרת "סרט ממש מדכא".
המועמדים לאפקטים שעברו לשלב הבא
מחלקת האפקטים של האוסקר הוציאה את הרשימה של הסרטים שמהם יבחרו חמשת הסרטים שייכנסו למועמדות, והמועמדים הם:
– אליס מבעד למראה
-אסון בלב ים
-אקס מן: אפוקליפסה
-באטמן נגד סופרמן
-דדפול
-דוקטור סטריינג'
-היום השלישי: התחדשות
-המעון של גברת פרגרין לילדים משונים
-המפגש
-העי"ג
-וורקראפט
-חיות הפלא והיכן ניתן למצוא אותם
-יחידת המתאבדים
-נוסעים
-סאלי: נס על ההדסון
-סטר טרק אל האינסוף
-ספר הג'ונגל
-קובו ושני המיתרים (פעם קודמת שסרט אנימציה היה מועמד לפרס האפקטים: הסיוט לפני חג המולד)
-קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים
-רוג אחת
לרשימה באנגלית
זאת… בהחלט רשימה. אחרי ההפתעה עם אקס מאכינה שנה שעברה, האם גם השנה ינצח לפתע דדפול או סאלי משום מקום?
לא
"אקס מאכינה" ניצח כי הוא היה האנדרדוג המוחלט, סרט עצמאי בתקציב קטן שהצליח ליצור אפקטים מרשימים. "דדפול" ו"סאלי" הם סרטי אולפנים עם תקציבים של עשרות מיליוני דולרים, אף אחד לא ייתן להם נקודות על נחמדות. אין ברשימה הזאת השנה אף סרט שמקביל אליו. ואלא אם כן יש ב"רוג אחת" משהו סופר-חדשני שאנחנו לא יודעים עליו עדיין – לא סביר – כל זכיה שהיא לא "ספר הג'ונגל" נראית לי כמו טעות גדולה.
דוקטור סטריינג לא מועמד מוביל בגזרת האפקטים? או שלפחות יזכה בזכות אפקט שרק קלאסי
האקדמיה די שונאת סרטי מארבל
אין ספק ששמור לו מקום בין המועמדים אבל זכייה תהיה מפתיעה במידה מסוימת.
על סמך מה?
אני לא חושב שעד היום היה סרט מארוול שהיה מתחרה רציני על האוסקר בקטגוריה כלשהי. בכל אופן, האפקטים ב"דוקטור סטריינג'" היו מעולים, ועדיין ל"ספר הג'ונגל" מגיע יותר.
לא הגיע להם במיוחד
..אבל גם לזוכים האחרים אני לא בטוח שהגיע. בכל זאת, אני לא ה-בחור לפנות אליו בשיפוט עריכת סאונד ומיקס סאונד, ובכל זאת, מארבל הוציאו 14 סרטים בשנים האחרונות והאקדמיה עושה במיטבה להתעלם מהם. אולי זה לא שנאה אקטיבית כמו שרמזתי, אבל הם בהחלט מרימים על הסרטים האלה את האף ומעדיפים לתת את הפרסי אפקטים והסאונד שלהם לסרטים יותר "איכותיים" ממארבל או הארי פוטר או DC או אנאערף.
אני לעולם לא אשכח
שבאוסקר של 2008 רובוטריקים היה מועמד ל-3(!) פרסים.
אז נכון, מצד אחד קשה לראות את האקדמיה מרימה את האף על סרטים פופוליסטים יותר, אבל אם זו הדרך שלהם לפצות, לא בטוח שהם הבינו.
ועוד איך לא
כי הרשימה הזאת הצטמצמה (אז למה לשחרר את הרשימה הראשונית, למען השם?) ל10 הבאים:
והמתמודדים הם:
אסון בלב ים
דוקטור סטריינג'
המפגש
העי"ג
חיות הפלא ואיפה ניתן למצוא אותן
נוסעים
ספר הג'ונגל
קובו ושני המיתרים
קפטן אמריקה : מלחמת האזרחים
רוג אחת
בקיצור, ספר הג'ונגל הולך לנצח אלא אם דוקטור סטריינג' יפתיע.
כרגע העניין היחידי שלי בקטגוריה זה האם קובו ושני המיתרים יצליח להפתיע ולהיות סרט האנימציה הראשון המועמד מאז 93.
מקור
האמת, זה יהיה מטופש אם כן.
לא מופרך שסרטי אנימציה יהיו מועמדים על אפקטים, אבל אם בוחרים בסרט אנימציה כלשהו בתחום הזה, מה פתאום קובו? עם כל אהבתי לקובו, מבין סרטי האנימציה של השנה "מואנה" הוא זה שהיה מהמם מבחינה טכנית. הים, החול, השיער, וואו.
אני חושב שקובו מקבל נקודות טכניות על
"רגע, את כל זה הם עשו ביד??". (גם אם זה לא בדיוק נכון, כי למיטב זכרוני הם נעזרו במחשב לא פעם במהלך העבודה על הסרט)
וגם אפקט האנדרדוג משחק כאן עניין, כנראה. מדיסני מצופה להרהיב אותנו כתור האולפן הגדול עם כל הכסף בעולם. מלייקה זה מגיע כהפתעה.
מה שכן, אני מוכן להתחיל מקובו על מנת לפרוץ את הסכר ולראות בשנים הקרובות עוד ועוד סרטי אנימציה מועמדים בקטגוריה הזאת.
כן, אבל
דווקא אנימציה ידנית מקבלת יותר קרדיט בתור "אפקטים", ואנימציה ממוחשבת – לא? הרי כל המועמדים האחרים הם אנימציה ממוחשבת. אין שום עקביות פה. אני אשמח לראות את קובו מקבל יותר קרדיט, לכן אם הוא יהיה מועמד בקטגוריה הזאת אני אשמח, אבל האקדמיה לגמרי צריכה לשבת ולהחליט בינם לבין עצמם, אחת ולתמיד, מה זה אנימציה, מה זה צילום, מה זה אפקטים ויזואליים, ועל איזה הישגים בעצם הם נותנים פרסים. כרגע זה קצת נראה כאילו בפרס "השחקן הטוב ביותר" חלק מצביעים על השחקן שרוקד הכי טוב וחלק על השחקן בעל האיפור הטוב ביותר.
למה בעצם?
אם החשיבות של האוסקר היא כמפעל המעודד מצוינות קולנועית והמטרה המרומזת של הפרסים היא להציב ליוצרים סטנדרטים שהם ישאפו לעמוד בהם, אין תועלת בלחדד את ההגדרות של הקטגוריות. כל מה שזה יעשה הוא לגרום ליוצרים להתאים את העבודה שלהם לדרישות (הישירות או המשתמעות) של האוסקר, גם אם זה לא הכיוון האופטימלי עבורה.
זה שהקטגוריות חסרות עקביות נותן ליוצרים נועזים תקווה מסוימת – אם הם יעשו משהו מספיק טוב יש להם סיכוי לקבל מועמדות כלשהי, גם אם אין למה שהם עושים משבצת מוגדרת.
לילה טוב לאור ירח
המבקרים של לוס אנג'לס התעלמו מלה-לה לנד שמתאר את עירם (טוב, נתנו לו מקום שני) והלכו עם אור ירח לסרט הטוב ביותר. אור ירח זכה גם בפרס הבמאי (עם דמיאן שאזל מאחוריו),בפרס הצילום (עם הצלם של לה לה לנד מאחוריו) ובפרס השחקן המשנה (עם אחד מהקאסט היפני של "דממה" מאחוריו). הפרס היחידי שלה-לה לנד זכה זה המוזיקה המקורית. מנצ'סטר ליד הים נדחק למקומות השניים עם אדם דרייבר שלקח את השחקן הטוב ביותר על פטרסון והלובסטר שלקח לו את התסריט. איזבל הופר ממשיכה את רצף הזכיות שלה. בפרסי האנימציה, המבקרים שכחו לחלוטין שיש אנימציה אמריקאית ונתנו את הפרס לYour Name. ואת פרס המשנה ל"הצב האדום".
גם בפרסי האינדי הבריטי היה ערב טוב לאור ירח שזכה בפרס "הסרט העצמאי הבינלאומי הטוב ביותר", למרות שאת רוב הפרסים גרף אמריקן האני אך למזלנו ללא פרס לשיאה להבאף.
בערי מבקרים פחות נחשבות – לה לה לנד זכה בפרסי המבקרים של אטלנטה בסרט, במאי, עריכה וצילום. אמה סטון עדיין לא מצליחה לגרוף את הפרסים שהיא תתחיל לגרוף מתישהו, ואנט בנינג זוכה במקומה. מנצ'סטר לוקח את שני הפרסים הקבועים שלו, אור ירח לוקח את פרס שחקן המשנה. קובו את פרס הסרט המצויר. דוגמניות ושדים לוקח את פרס הפסקול, ומכל הדברים בעולם "מועדון שנות ה80" מצליח לקחת את פרס השיר מתחת ללה לה לנד. את פרס שחקנית המשנה לקחה לילי גלדסטון על נשים מסוימות שזכתה גם אצל לוס אנג'לס. האם בקטגוריה ריקה השנה היא עלולה להתברג על מנת להפסיד לויולה דייויס? אולי. אבל יש גבול כמה המבקרים יכולים לדחוף, וכרגע נראה שבחירת המבקרים תהיה איזבל הופר.
והמבקרים של וושינגטון יכולים ללכת ולהתפגר מבחינתי עם הוצאת רשימה של מועמדויות כאילו הולך להיות טקס מאוד מרשים או משהו. בייחוד שהרשימה כל כך מריחה מניסיון ניבוי ולא טעם מקורי במיוחד. אז אם אתם רוצים לראות איך בהחלט יכולים להיראות המועמדים לאוסקר, תציצו ותקחו בערבון מוגבל משהו.
בהכי אובייס אי פעם, ג'ימי קימל מנחה את האוסקר.
http://variety.com/2016/tv/awards/jimmy-kimmel-oscars-host-2017-academy-awards-1201933631/
יופי, עכשיו בכלל אין שום סיבה לצפות בדבר הזה.
(ל"ת)
היי, לפחות זה לא ג'ימי פאלון
(ל"ת)
לא לא... אני מעדיפה את פאלון
(ל"ת)
פאלון הוא גרסה אפילו יותר חיוורת ומתנחמדת של דג'נרס
המונולוג שלו חסרי פאנץ' ומסתיימים בג'יבריש, הוא לא מסוגל להגיד מילה אחת ביקורתית על.. משהו וכל השטיק משחקי-שטויות שלו עם סלברטיס נמאס עליי אי אז לפני 3 שנים.
טקס שלם שלו מגמגם חצי שטויות ורוקד עם ויל סמית' לצלילי אמינם נשמע כמו גרסה מסוימת של גיהנום.
קימל.. זחוח מאוד, וזה מתסכל אבל הוא חד ולא מפחד להיות לא נחמד. גם הוא נשען יותר מדי על שטיקים (אני מאוד מקווה שציוצים לא נחמדים לא יגיע לטקס) אבל אם הוא המערכוני סרט: הסרט שלו היו נהדרים ואם הוא מצליח להרים מערכון פתיחה ברמה שלהם זה לבד שווה את הגיוס שלו. בנוסף, עם קימל יש פחות סיכוי לכל מיני מכירת פיצה ועוגיות לקהל, שפשוט היה כל כך גרוע בטקסים הקודמים.
רק לפני איזה חודש גיליתי שקימל לא יהודי
כלומר, הוא יצא עם שרה סילברמן, גדל בברוקלין למשפחה ממוצא אירופאי, שוחה בשואו ביזנס האמריקאי – פשוט לא חשבתי אחרת.
עד שבמקרה ראיתי איפשהו שהוא לא.
די הפתיע אותי
חשוב לציין שפאלון מנחה את גלובוס הזהב,
ככה שהגיהנום שאתה מתאר עשוי לקרות, רק בחלוקת פרסים פחות מעניינת.
זה לא היה קימל
בפרסי האמי – שחילק לכולם סנדויצים שעאלק אמא שלו הכינה, באחד הקטעים הכי משמימים שיצא לי להתקל בהם בטקסי פרסים?
15 הסרטים הדוקומנטרים שמהם תורכב הקטגוריה
הם.. בהחלט סרטים!
בשנים האחרונות קטגוריית הדוקומנטרי זכתה למעט יותר פופולריות עם סרטים דוקומנטרים שוברי קופות, רק שלרוב הם גובו בסיפור מתח או סיפור על זמרים וזמרות כאלה ואחרים. השנה אין כאלה בנמצא אבל יש הרבה סרטים על שחורים. הסרטים הישראלים, מי שקיווה שיתקדמו הלאה כאן – לא עשו את זה.
המועמדים הבולטים, שכנראה יועמדו בקטגוריה הם (ושראיתי):
"ה13" של אווה דוברני – סרטה הלא שלם (אבל בחינם בנטפליקס) שאמור לעסוק במוסד הכלא האמריקאי אבל קופץ מנושא לנושא וקושר את הכל תחת גזענות.
"וינר" – על מירוץ הבחירות לראשות עיריית ניו יורק של אנתוני "יש מצב שגרמתי בכוחות עצמי לכך שדונלד טראמפ ייבחר" וינר
"מגדל" – סרט האנימציה/דוקומנטרי המעולה על מקרה הירי ההמוני הראשון בארצות הברית.
ושלא ראיתי:
"Cameraperson" – על פי מה שהבנתי, מעין ביוגרפיה ויזואלית בעקבות נבירה בארכיון של כל הדברים שהבמאית (במקצועה צלמת לסרטים דוקומנטרים) צילמה
"או.ג'יי: עשוי באמריקה" – סרט נוסף שבוחן את יחסי הגזע בארצות הברית דרך חייו של או.ג'יי סימפסון ושבע וחצי פאקינג שעות. אומנם לא שואה, אבל מתקרב.
"אני לא הכושי שלך" – עוד סרט על גזע בארה"ב הברית הפעם בעקבות ספר לא גמור של ג'יימס בולדווין
"Fire at Sea" – סרט על אי איטלקי שמהווה את קו החזית במשבר המהגרים האירופאי.
נכון לעכשיו או.ג'יי הוא הסרט המוערך ביותר מבין המבקרים, אבל הקטגוריה ידועה בהפתעות שלה פעם בכמה שנים, ואולי הם ירצו לפצות את אווה דוברני על סלמה או שהם יעדיפו להתרחק מסרטים של נטפליקס או ESPN ויתנו את הפרס לסרט אחר לחלוטין.
מחסור חריף של "עוד פעם עם רגש"
(ל"ת)
במקרה הזה, לא אשמת האקדמיה
הסרט פשוט לא יצא לאקרנים בארצות הברית למשך הזמן הנדרש.
אה, נכון
הוא הוקרן רק פעמיים. פרט שולי, נו.
"בהחלט סרטים" - זה לגמרי נתון לויכוח.
"או. ג'יי." הוא לא סרט, הוא סדרת טלויזיה (שבע וחצי שעות, כן?) שהוקרנה באופן ייצוגי גם בקולנוע כדי להכשיר אותה לאוסקר. והוא היה כנראה המועמד המוביל אלמלא העובדה הזאת. אם האקדמיה לא הסכימה בשנה שעברה להתייחס ל"Beasts of No Nation" – שהוא כן סרט – לא נראה לי שהיא תתייחס לסדרה הזאת. זה ייתפס כניסיון לרמות את המערכת.
לא בדיוק הקרנה ייצוגית
אבל מדובר כאן במקרה מתעתע: הוא נוצר בשביל סדרת טלוויזיה, אבל לאחר שהם ראו מה יש להם ביד הם הלכו קודם כל לסאנדנס ולקולנוע ורק אחר כך השלימו את המחויבות שלהם ושמו את זה בESPN.
וכן, כמו שאמרת – לולא המעמד הטלוויזוני שהם סוחבים איתם, הן או.ג'יי והן ה13 היו במצב הרבה יותר בטוח לזכות מאשר הסרטים האחרים. האגף הדוקומנטרי אומנם הראה שהוא מוכן להעמיד דוקומנטרים מנטפליקס, אבל לזכות זה עסק אחר לחלוטין.
לא, אני מתחרט על מה שרשמתי כאן
או.ג'יי סימפסון: נוצר באמריקה הוא לא סרט.
או ליתר דיוק: אם הוא סרט הוא סרט גרוע ממש. צפייה של שמונה שעות באנשים שחוזרים על אותם הנקודות וכאשר נקודת העניין האמיתית של הסיפור מגיעה רק אחרי 3 שעות זה קולנוע נוראי אבל מחליק יותר טוב בטלוויזיה.
בכל מקרה, בין אם זה סרט ובין אם זה סדרה מדובר ביצירה שההערכה אליה נופחה מעבר לכל פרופורציה הגיונית. הסדרה היא מעין דרך מרוהטת להלביש את הרצון הבסיסי של אנשים לראות סיפורי סלבריטאים ולחטט בענייניהם האישיים. מעין ערוץ E! לאנשים שלעולם לא היו מוכנים לראות ערוץ E!. יש הרבה ראיונות נהדרים ולא מעט חומר גלם שמרתק לצפות בו, אבל לא באמת הצלחתי להשתכנע שמכל הסיפורים שיש לספר, דווקא את זה של רוצח ומכה נשים שבמקרה שיחק פוטבול ממש טוב צריך לספר באורך כמעט שמונה שעות. הסדרה מפלרטטת עם חקירה של התגובה של הקהילה השחורה לפרשה שלה ותגובת הציבור אבל קצת עוצרת לפני שהיא מצליחה להגיע לתובנות מעמיקות מדי וממשיכה לדבר הבא. וחבל, כי אם יש משהו מעניין בסיפור זה רק החלק המוזר הזה שבו הקהילה השחורה עומדת מאחורי רוצח (למרות שרובם בטוחים שהוא חף מפשע) כדי להתמודד עם הזיכוי של שוטרים אלימים שדיכאו אותם והרגו והרביצו להם בלי צדק. הסרט כן נוגע בזה, אבל בכלל לא מספיק.
זה לא לחלוטין בזבוז זמן, וחלק מהתסכול נובע מכמות השבחים שנפלו על ה"סרט" הזה אבל זה רחוק מלהיות פסגת הדוקומנטרי של השנה. אפילו את "Weiner", שגם הוא סבל מבעיות לא קטנות, העדפתי עליו כפני יצירה. לא כל דוקומנטרי באורך 8 שעות זה "שואה". מדי פעם זה סתם כתבת גיא פינס שיצאה משליטה.
מה שכן, זה בהחלט עושה חשק לראות את הסדרה של ראיין מרפי בנושא.
הסדרה של ראיין מרפי מעולה
אני הרגשתי שהסדרה " סיפור פשע אמריקאי" כן נגעה בנושאים המעניינים כמו התגובה של הקהילה השחורה ועוד..
המשחק בסדרה גם היה מעולה ודווקא קובה גודינג בתפקיד הראשי היה קצת חלש לטעמי, אבל שאר השחקנים עושים עבודה נהדרת, אני מאוד אהבתי
אני ממש לא מסכים.
או.ג'יי: נוצר באמריקה הוא "סרט" דוקומנטרי מדהים ומטלטל.
כן, הוא אורך שמונה שעות ויש כמה קטעים שנראים שחוזרים על עצמם, ושני החלקים האחרונים שלו תופרים את הקצוות בצורה מהירה מדי ולא מספקת. אבל הוא ממש לא כתבת E! או רכילות נטו.
זה בהחלט סיפור על או.ג'יי, על החיים שלו, על הקריירה שלו, על ההשפעה שלו על הקהילה השחורה. אבל גם על היחס לשחורים, על אמריקה הלבנה, על גזענות וגזענות הפוכה, על הבדלי מעמדות. את הסיפור שהסדרה מספרת *אי אפשר* לקצר, והסדרה מחטטת בזה מספיק כדי להבין ומבלי להרגיש שהיא חופרת. '13' לעומתו נראה כמו דחיפת אג'נדה בכיינית ומעודן כמו ויקינגי עם פטיש אוויר והם בכלל לא באותה הרמה.
ממליץ בחום לב, למי שיש זמן.
מה זו גזענות הפוכה?
(ל"ת)
עד כמה שאני יודע יש כמה הגדרות שונות למדי שכל אחת מתארת תופעה שונה לחלוטין.
אני מכיר 2 כאלה:
א. ליטרלי מקרה שבו יחס גזעני קורה במתכונת הפוכה מהדבר המסורתי אליו אנחנו רגילים, כלומר לדוגמה מקרה שבו שחור מגלה גזענות ללבנים (אחת היצירות הכי מעניינות בנושא הזה הוא השיר Momma's Gotta Die Tonight של אייס טי ובאדי קאונט).
ב. גישה לפיה עזרה למיעוטים גזעיים היא למעשה גזענות הפוכה, כי אתה מניח שרק מעצם היותו של בנאדם בן מיעוטים אז סימן שהוא זקוק לעזרה שלך, ולכן הדבר הלא גזעני לעשות הוא בעצם לא לעזור לו.
בעקרון, התנגדות שחורגת מהגבולות
שהרוב החזק הציב כי נח לו איתם, עוד סוג מתוחכם של מנגנון השתקה ודיכוי.
המינוח עלה בקונטקסט של שחורים שהתנגדו לגזענות באמצעים כוחניים ושיח שחור שכלל האדרה עצמית ותשבוחות עצמיות וקצת ביטל את חשיבותם של לבנים/הביע חוסר אמון מוחלט בלבנים.
לדוגמא, בתור תגובה למקרה רודני קינג, שחורים שולפים גבר לבן מהמשאית בזמן העבודה ומפוצצים אותו מכות.
כלומר גזענות.
מה הופך את הגזענות הזו למשהו הפוך, הפוך ממה?
אם מישהו גזען, הוא גזען.
זה לא משנה אם הוא אשכנזי ששונא מזרחים, מזרחי ששונא אשכנזים, לבן ששונא שחורים או שחורה ששונאת גברים לבנים, קפיטליסטים, אשכנזים, הגמוניים, חזקים וואטאבר.
השימוש ב"הפוך" או "revese" באנגלית למעשה מצביע על כך שמדובר בביטוי מאוד לא ניטרלי.
אפשר לנתח את חוסר הניטרליות הזו מהמון כיוונים. הרי אם הביטוי רומז שמישהו גזען הפוך, הוא למעשה מצביע מהו הכיוון ה"נכון" להיות גזען. בין היתר יש בו גם הנחה מובלעת שהגזענות ההפוכה היא ריאקציה ולא תפיסה עצמאית, כלומר היא מסירה אחריות מ"הגזען ההפוך" (הוא רק מגיב, לא בעל דעה משלו).
זה מונח מאוד קשה מהמון היבטים, ועם מעט מאוד הגיון כשבסך הכל רוצים להגיד על מישהו שהוא גזען.
אין לי ויכוח שזו גזענות נטו, ואמרתי את זה בהודעה השנייה.
אבל בתגובה הראשונה שכתבתי המושג 'גזענות הפוכה' התאים יותר כדי לתאר את המצב ששחורים סובלים מגזענות ומגיבים בגזענות בחזרה.
יש שחורים גזענים בלי שום ספק, אבל הסרט מתרכז בריאקציה של הקהילה השחורה לגזענות כלפיהם.
גזענות הפוכה היא גזענות. אותו דבר.
אלא שיש כאלה שבשבילם גזענות זה בכלל לא קשור לדעות קדומות על בסיס גזע, אלא ל'יחסי כוח שבהם האדם (רצוי הגבר) הלבן הוא תמיד החזק ולכן האשם', ואז לא תיתכן גזענות הפוכה, כי לחלשים (סליחה, המוחלשים בידי הגברים הלבנים הקפיטליסטים) אין כוח.
שיר של רועי חסן
למשל
מעניין, מה גזעני בשיר בעיניך?
(ל"ת)
תתחילי בלמי הכוונה ב"אלה"
ותמשיכי משם.
"אלה" זה מורכב,
אני לא חושבת שזה (בהכרח) סמן גזעי, או לפחות, אם יש פה זיהוי של סמן גזעי זה לא משום גזענות.
גילוי נאות: גדלתי עם האנשים שהוא כותב עליהם ואני עדיין חיה במידה רבה בסביבה הזו. אני חושבת שזה שיר שמצביע על גזענות ולא מכוון לעמדת גזענות.
לכן מסקרן אותי מה גזעני בשיר בעיניך.
את רואה, זו דוגמה מצוינת
למה קוראים לזה גזענות "הפוכה". כי לו שיר דומה בטונים ורמזים דומים היה נכתב על ידי מי מהאוכלוסיה ה"פריבילגית" המסורתית מול אחת האוכלוסיות המוחלשות, ישר כל הפיוזים היו נדלקים אצלך והיית מיד נרתעת מהגזענות הבוטה.
אבל כשזה כתוב בכיוון ה"הפוך", המוחלש שונא, מבזה, מכליל ומתגזען על ה"מחליש" לשיטתו, פתאום זה יותר קל לך לעיכול, פתאום זה פחות מציק לך בקיבה – אולי בגלל שזה "מוצדק" יותר?, אולי השקרים וההשתלחויות ("שודדי האדמות") יש להם בסיס? אולי אכן השנוא הוא איום ונורא, שניתן ואף ראוי לקלל אותו? – אז מה אם זה מעניק תכונות שליליות לקבוצה שלמה מוגדרת גזעית ואתנית?
והרי לך גזענות. והרי לך ההצדקה לכינוי הייחודי שלה כ"הפוכה".
הטקסט נגד מוקדי הכח ואני לא בטוחה שזה מצב סימטרי.
אם יש מוקד כח שהיה אחראי על חלוקת משאבים/נכסים, זה לא באמת סימטרי לגנות את החזק בשם הדברים שהוא בחר לעומת החלש בשם הדברים שהוא קיבל.
יש איזשהו גבול דק, שאני לא בטוחה אם נחצה או לא נחצה במקרה של רועי חסן. בשירים שלו שפורסמו בעיתונים, הוא בעיקר עוסק באחר (החזק) ומגדיר את האחר ואת עצמו על דרך השלילה (מה רע בהם, מה אני לא). חוץ משיר מקסים אחד שכתב על זוגתו, מה שאני מכירה מהשירה שלו נכלל בז'אנר הזה ואני לא בטוחה שזה יצוגי כמכלול. בראיון פעם הוא טען שלא, שהוא בחר את השירים הנפיצים במיוחד לפרסום בהארץ.
שודדי האדמות הוא באמת המינוח הנפיץ בשיר הזה (היחיד לדעתי) אבל אני קצת מבינה מאיפה הוא מגיע. אני חושבת שקיבוצים הם איזשהו מוסד ישראלי שצופן בתוכו כמה בעיות חברתיות-תרבותיות-אתניות קצת יותר גלובליות למדינה. מכיוון שקיבוץ באופן כללי הוא ממסד קצת אקסצנטרי, הוא גם מאוד מדגיש את הפערים החברתיים והמעמדיים בישראל.
אוי, It's getting better by the minute
להביא ב-2016 את הקיבוץ בתור מי ש"מדגיש את הפערים החברתיים והמעמדיים בישראל" או "צופן בתוכו את הבעיות החברתיות הגלובליות במדינה" שקול ללומר שהיהודים "ברוני הכסף" בוול סטריט אשמים בבעיות הכלכלה האמריקאית, או שנשים ליד ההגה אשמות בתאונות הדרכים, או שההפקרות המינית של ההומואים היא הגורם לדרדור המוסרי של החברה בישראל.
כולן אמירות מופרכות ומכלילות שבסיסן בשנאה ו/או בורות ו/או רשעות ו/או דמגוגיה, ולכולן יש אותו שם משותף.
הבעיות הכלכליות של ישראל – ריכוזיות, קפיטליזם קיצוני (לידיעתך – הקיבוץ איננו מוסד קפיטליסטי), קשרי הון שלטון – אף אחת מהן לא קשורה לקיבוצים או ליוצאיהם (כן, כמה טייקונים כאלה את מכירה?).
זה קצת אופ-טופיק, אבל אני מקווה שדוגמה כל כך מצוינת לנחיצותו של המונח "גזענות הפוכה" לא תימחק מעל דפי האתר.
לבריאות
נשמע שעם האפצ'י השפריצה לך מעט קלות דעת שגרמה לך להתיחס בארסיות לדברים שלא כתבתי, פעם הבאה תשתדל לנגב יותר טוב.
קיבוצים זכו למעמד מיתי של ההתישבויות החלוציות, החקלאיות, הפרודקטיביות שבניה, מלחי הארץ, מגיעים ליחידות הקרביות ובין לבין מפתחים את המדינה ומפיצים אור וטוב בכל מקום באמצעות מחם הקודח וידי הזהב שלהם.
קיבוצים גם היו מאז ומעולם משאבות כספים אדירות על קופת מדינה, לא פחות נטל מהחרדים או ההתנחלויות. כמו כן, אני לא מכירה הרבה ביטונים, מנגיסטואים ויעישים שהם יוצאי קיבוץ.
אבל אני באמת מעריכה את הרעיון של חברה שיוויונית שמתקבלים אליה רק אנשים שדומים אחד לשני. רעיון מקסים.
איזה מזל שסבי וסבתי הקיבוצניקים,
זה יליד מרוקו וזו ברלינאית, חיו במציאות ולא בעולם הרעיונות שאת מעריכה או לא.
ואת מבינה, זה שחלק מאוכלוסיה מסוימת אפילו ונניח קיבל כמה פריבילגיות, לא מצדיק הכללת כל אותה קבוצה כאיש אחד, בדיוק כמו שזה ש(נניח) יש יותר גנבי מכוניות ערבים לא מצדיק את הביטויים "הערבים הם גנבים", או "הרוסים הם שיכורים" או "היהודים שולטים בוול סטריט" – אפילו אם אחוז היהודים שם גבוה משיעורם באוכלוסיה. המעבר מסטטיסטיקה כלשהיא להכללה גורפת, זו בדיוק גזענות.
והדבר הכל כך מטעה בגזענות הפוכה, זה שהיא מצליחה כל כך טוב לעבור מתחת הרדאר שלנו, בגלל כל מיני הנחות והצדקות שאנחנו מספרים לעצמנו, במקום לראות אותה בדיוק כפי שהיא.
ואני לא נכנס בכלל לדיון על "קיבוצים היו מאז ומעולם" וגו', גם כי הוא שגוי וגם כי הוא לא משנה לנקודה העקרונית כאן.
קיבוץ הוא מוצא אתני?
כי אתה לא יכול לטעון שאני טועה כשאני קושרת קיבוצניקיות לאשכנזיות ובשורה הבאה לטעון שזה גזעני לצאת נגד קיבוצים.
מה זה משנה?
נטייה מינית היא לא מוצא אתני, וגם חרדים\חילונים לא. הומופוביה, גזענות, מיזוגניה ושנאת חרדים\חילונים יושבים אצלי באותה מסגרת. שנאה ודה לגיטימציה של קבוצה מסוימת באשר היא, תקראי לה איך שתקראי לה.
זה דיון על פירוש של מונח, לא על הרשע בעולם
ומכיוון ששפה היא כלי, ומכיוון שהשימוש בה הוא (גם) פוליטי זה מאוד משנה.
אני מסכימה ששנאת האחר משום שהוא אחר/בלתי מובן זה דבר לא טוב ויש הרבה מן המשותף בין הסוגים השונים של שנאת אחרים. עדיין, אני לא אצטרף להפגנה שעוסקת בגזענים עם שלט "מיזוגנים הביתה"
למילה גזענות יש שני פירושים נפוצים.
האחד, שהוא הנכון מילונית, הוא התייחסות פעילה שונה לאחר על סמך קבוצה אתנית מובחנת.
השני, שהוא הנפוץ בשימוש היום, הוא התייחסות שונה כלשהי לאחר על סמך מאפיינים קבוצתיים כלשהם. לכן יש גזענות על בסיס מגדר, וגזענות על בסיס דת, וגזענות על בסיס סוציואקונומי, וגזענות על בסיס משקל וגיל (אם כי, במקרה הזה גילנות ומשקלנות עדיין לא מקבלות התייחסות פסולה כמו במקרים של גזענות אחרת. גם תורן יבוא).
התוצאה היא שמי שאומר "גם שנאת ערבים היא אנטישמיות, כי גם הם שמים!" מקבל מבט של "כן, בסדר, תן לאנשים שמתכוונים לדבר ברצינות ולא להיכנס לדקויות של שפה לדבר". המונח "גזענות" הפך להיות כל כך טעון, כל כך שימושי וכל כך מנוכס לכל מאבק חברתי שההגדרה המילונית היבשה היא אות מתה.
עכשיו, רק להזכיר: הדיון על גזענות הגיע מדיון על הסרט של או.ג'יי. רק שיהיה ברור מהיכן שרשורפלצתים נולדים.
לא הבנתי כל כך את המשפט האחרון שלך.
כל הסרט מתבסס על טענת הגזענות אז נראה לי די ברור מאליו שדיון על הסרט יתפתח לדיון על גזענות.
זה פשוט היה אינדקס,
כי כשהשרשורפלצת הזה יתפתח לגודל שאליו מתפתחים שרשוריפלצת, יהיה קשה לזכור למה הוא בכלל התחיל.
(וזה שרשורפלצת כבר עכשיו, כי הגענו לקצה הindenting של התגובות)
עבודתכם כאן נסתיימה
Indention. היה שווה
לא נתקלתי עד רגע זה
בגזענות על בסיס גיל או דת או רקע סוציואקונומי. אם נתקלתי בקריאה ספורדית שכזו, יחסתי אותה כניראה לעילגות, כי אני באמת לא זוכרת שנתקלתי בזה קודם.
אני גם יכולה להמשיך ולטעון, שלדבר על "גזענות על בסיס רקע סוציואקונומי" זו מכבסת מילים. לפחות בישראל (אבל ממש לא רק) יש קורלציה די ברורה בית רקע סוציואקונומי ושיוך אתני- לכל הכיוונים.
רגע, תני לי להבין,
לא נתקלת בגזענות על בסיס דת? זאת בטח טעות, כי נראה שאת מכירה את המושג "אנטישמיות", ומן הסתם מגדירה אותה תחת גזענות.
צודק, טעות שלי
(ל"ת)
מה ששלמקו ניסח היטב,
אבל רק נזכיר שהטענה שלי היתה שהשירים של רועי חסן גזעניים ("הפוכים"), והם בפירוש מתייחסים גם לקבוצות מסוימות, אבל תחת מטרייה ברורה ובוהקת בלובנה של התייחסות לאתניות של אותה קבוצה, גם אם הוא לא כותב את זה במפורש.
(אם הייתי מייחס לו יותר תחכום, הייתי אומר שב"אלה" הוא מתכוון לאשכנזים לבנים הרסתם-לי-את-החיים או משהו כזה).
נראה לי שהבאתי כמה וכמה טיעונים מספקים לטענה הזאת, ולהיכנס לדקויות לשוניות של מה את מכנה גזענות זה כבר פחות עקרוני, בטח כשמראש כלל לא התכוונתי להאשים אישית אותך או מישהו אחר בדיון בגזענות מכוונת.
אין ויכוח לגבי ה13 (פירסמתי תגובה עליו בזמנו)
הבעיה אבל שהסרט היה הרבה יותר על או.ג'יי מאשר על היחס לשחורים/אמריקה/גזענות.
הסרט נגע בנושא, אין ספק.. אבל העדיף בהרבה לגעת בחלקים העסיסיים והכיפיים והרכילותיים (כלומר, למען השם, למה היה צריך את האנקדוטה על קים קרדשיאן?)
הסרט יכל להיות 3 שעות אם לא שעתיים בכיף – לא היה צריך לעבור על כל חלק במשפט, לא היה צריך למרוח למשך שלוש שעות את אותן חמש הנקודות (או.ג'יי לא מרגיש שחור , או.ג'יי מרביץ לאשתו, אנשים אוהבים אותו, שוטרים נוראיים לשחורים, מהומות שחורות) רוב המרואיינים לא סיפקו תובנות מרתקות וחזרו על דברי אחרים בסך הכל ובכלליות הסרט העדיף לעבוד לרוחב (לשמוע הרבה עדויות) מאשר לעומק (להתעמק בסוגיה אחת כלשהי)
הוא בהחלט לא רכילות נטו אבל הוא כן בליבו כתבת רכילות. כל פעם שיש לו אפשרות להגיד משהו עמוק, הוא בוחר לחזור ל"איזה מטורף היה המשפט של או.ג'יי" ובבירור אם גיבור הסיפור לא היה או.ג'יי אף אחד לא היה נותן לו שמונה שעות לספר את הסיפור הזה. זה לא סיפור כזה מעניין או מטורף שהוא מצדיק זמן נרחב כל כך. כמו שאמרתי – זה כתבת רכילות מכובסת ומהודרת שאפשר להגיד שראית אותה ולהישאר אנין טעם, אבל בליבה פועם אותו המניע – חיטוט בחייו האישיים של מפורסם.
המסקנה העיקרית מהסיפור הזה, בשבילי
הוא שהמושגים "צדק" ו"ארצות הברית" נפגשים אולי מדי פעם, אבל לא בתכיפות גדולה מדי. לא שמערכת המשפט בארץ חסרת פגמים, אבל איזה מערכת פח יש להם באמריקה.
הסרט מראה (ולא מתעכב, לצערי) משהו כמו ארבעה-חמישה משפטים שונים שבהם אין אפשרות להגדיר שהצדק נעשה.
לא שהייתי צריכה את האישור הזה
אבל כן זה רק מגדיש כמה המערכת שלהם פח.
אם בא לך עוד קצת להבין כמה הם מזעזעים, תצפה בMaking a Murderer של נטפליקס.
גם בלי קשר לעלילה אני חושבת שהסדרה בנויה בצורה מופתית
עוד סרט מהרשימה שכנראה ייכנס, לפי רוב התחזיות
"החיים, מצוירים" – אחד מסרטי הדוקומנטרי המתוקים ביותר שראיתי, שנראה כאילו יצא ישר מתוך סרט דיסני. אם האקדמיה תחליט שאין לה כוח לכל הפוליטיקה הזאת (ויש מצב) – אני חושב שהם יילכו לכאן. קשה לי לדמיין עוד דוקומנטרי כזה גורם לשמחה בשנה הזאת.
ובין זה לבין כל הסרטים האחרים שהמלצתי עליהם ("ביצים!" ו"מגדל") נראה שהשנה היה טרנד ברור בסרטי דוקו אנימציה שרק שיפר את הסרטים האלה. מעניין לראות אם 2016 הייתה חד פעמית במקרה הזה, או שבעתיד יצפו לנו עוד הרבה דוקו-אנימציה שכאלה.
ווסטוורלד. סוף עונה. דונו.
לא הכי קשור אבל אם משחקי הכס מתאים באתר אז נראה לי הגיוני.
אני נהניתי מאוד אבל העלילה קורסת מרוב חורים כשמשקיעים קצת מחשבה.
מעניין אותי לדעת מה החורים?
היו כבר כמה הודעות (מועטות אבל) בנושא סיום העונה בטופיק ״ברי, את העולם״ אבל אני מניחה שזה און (או אוף) טופיק באותה מידה כאן או שם.
אני אהבתי מאוד ומחכה כבר לראות מה הלאה… עוד שנתיים.
נראה לי שאני אפרוש מהדיון בשלב הזה
בסופו של דבר, הדברים שאלה שמבחינתך הם חורים בעלילה, הם פשוט לא כאלו בעיני. זה נשמע לי כמו nitpicking במיטבו, ולא כמו משהו שבאמת יוצר איזה פער בלתי ניתן לגישור בהגיון של הסדרה.
או במילותיה של דולרס:
"Some people choose to see the ugliness in this world, I choose to see the beauty".
קצת באיחור אבל
באופן כללי, מי שלא יכול לסספנד דברים פעוטים בעצמו ו*זה* מה שגורם לו פחות לאהוב את התוצר הסופי – בעיה שלו, וחבל. (אבל לגיטימי איכשהו)
צוות האבטחה נהג בגמלוניות מול אשת הנחש? אז דמיינו שהם היו מהירים והיא עוד יותר מהירה בגלל שהעלו לה את יכולת התפיסה המרחבית או וואטאבר. עכשיו, אם זה היה בסרט של ג'קי צ'אן אז יש כאן קייס אבל לווסטוורלד יש בערך 729 דברים אחרים להציע.
גם חורי העלילה ה'תסריטאיים' מחד והטכניים/פיזיים מאידך שכביכול ישנם ניתנים לפתירה באופן מוחלט (ובינינו – מאוד קשה לתפוס את כל ההסברים והדינמיקה של הדברים בפעם הראשונה)
שני החסרונות היחידים בעיניי (שהם בעצם מאותו יסוד) הם ההתנעה של הסדרה – לוקח ה-מ-ו-ן זמן עד שקווי העלילה הבאמת מעניינים מתחילים לזוז. והדבר השני – כפי שהוזכר למעלה, שיש הרבה "לולאות" שחוזרות על עצמן לפחות בחצי הראשון של הסדרה – בלי הרבה פרטים שמתווספים ויכולים להצדיק את זה (בדיוק כמו קצה המחר, רק בצד המשעמם של הסקאלה)
ומכאן ליתרונות – שמאפילים על כל דבר שתמצאו ושלא תמצאו. הפקה ברמה קולנועית ממש. בימוי ששם את נולאן האח (ביים את הפרק הראשון והאחרון) וצוות הבמאים השונים יחד עם נולאן המקורי. תסריט – ע"ע בימוי, ובפרט השורות של אנתוני הופקינס שהן פשוט תענוג איטנקטואלי, ספרותי משהו. קאסט בשורה אחת עם כל הליהוקים הטובים שנעשו. צילום ותפאורה אסתטיים ונעימים לעין עד כדי כאב… והפסקול שבגללו אני חושב שפספסתי בערך 70٪ ממה שראו על המסך בכל רגע נתון, מיצירות מקוריות ועד לקלאסיקות אלמותיות באמת.
נ.ב. כל זה עוד בלי לדבר על הרעיונות שפותחו, שהם באמת לא דבר נפוץ במדיום הזה בפירוט מדוקדק ומוקפד תוך כדי שימת לב (גם אם זה לא נראה לעין) לכל דבר קטן או גדול, ואני מדבר על רמה פסיכית של ירידה לפרטים. בקיצור, אם לא שמתם לב – אהבתי.
אני מאד אוהב את הטיעון
של: "אם יש חורים בעלילה ואתה לא מצליח לסספנד אותם אז זו אשמתך שלא נהנית מהתוצר הסופי כי אתה חושב על זה יותר מידי. אם רק היית יכול לכבות חלקים מהמח שלך בזמן שאתה צופה בסדרה שמתיימרת להיות אינטיליגנטית ומלאה בסמליות ובדרכים מתוחכמות להציג את הסיפור, היית נהנה הרבה יותר!".
זה שיש לווסטוורלד מלא דברים אחרים להציע זה משהו אחד, אבל אם הסדרה רוצה שאני אקח את הטון הכבד והקצב האיטי שלה ברצינות, העולם שהיא מציגה צריך להיות ריאליסטי (וזאת בניגוד לסרטים של ג'קי צ'אן, שאותם אני לא אמור לקחת ברצינות ומהווים כיף טיפשי ולא מחייב – ולכן חורים עלילתיים ואי-הגיון זה דבר שאני כן יכול להתעלם ממנו).
לקחתי את הדוגמה של צוות האבטחה בכוונה
כי זה פרט ממש שולי, זה אפילו לא ראוי להיחשב פרט – אני לא מוצא שום סיבה להקדיש לזה מחשבה יתר על המידה – משא"כ הסברים טכניים על למה כאן יש דם וכד' או חורים עלילתיים שנידונו בהרבה מקומות, ויש הסברים למכביר ש"מקהרנטים" את כל העונה
בשבילי הסדרה התחילה באופן מבטח ומסקרן מאוד
אך לא קיימה כמעט בכלל בחצי השני שלה עם הרבה חורים (על חלקם דובר פה, על רבים אחרים לא), טוויסטים צפויים לגמרי (הפרק השביעי בעיקר) והעלילה של מייב שהייתה עבורי בלתי נסבלת ובכלל לא הסתדרה לי עם ההיגיון הפנימי של הסדרה (חותם על כל מילה של dv בתגובה שלו לגבי מייב. זה ממש צרם לי בקו העלילה שלה וגרם לי לסבול ממנו בעיקר).
עשרת הסרטים הטובים של הAFI
הAFI הכריזו על עשרת הסרטים הטובים של השנה והם:
אור ירח
באש ובמים
גדרות
דממה
המפגש
הסרבן
זוטרופוליס
לה לה לנד
מנצ'סטר ליד הים
סאלי: נס על ההדסון
מה זה אומר: קודם כל, זוטרופוליס! מגניב! לא מדהים. אבל מגניב.
שנית כל, כמו שאמרתי השאלה כאן היא פחות מי נמצא כאן ויותר מי לא נמצא כאן, או ליתר דיוק מי לא נמצא כבר מתחילת העונה הזאת: ג'קי, סארו-הדרך הביתה ולאבינג.
עכשיו להגיד ששלושתם יפספסו את האוסקר זה לא סביר. החמישייה הראשונה מורכבת ממשהו כמו "לה לה לנד", "מנצ'סטר ליד הים", "אור ירח", "באש ובמים" ו"המפגש". אחריהם יש את "דממה" ו"גדרות", נניח. ואז המקומות ה8-9 מתחילים להתחמם עם שלושת המפסידים עד כה וסאלי שמנסה להוכיח את עצמו.
ומה לגבי הסרבן? גם הוא ממשיך לצוץ, אך אני מתקשה לראות אותו מוכרז ביום המועמדויות בסרט הטוב ביותר. מועמדות לגארפילד? כמעט מובטחת. לגיבסון? בהחלט יש סיכוי שיעשה כאן פוקסקצ'ר. אבל לסרט? אני לא יודע אם גיבסון עדיין מספיק אהוד בקרב כל האקדמיה.
אני חושב שבחמישיה שלך הייתי מחליף את ״באש ובמים״
ל״דממה״, בלי למצמץ. סקורסזה זה כוח טבע גדול יותר מסרט אמריקאי עצמאי מפתיע בהצלחתו הצנועה אך עדיין קטן מידות כמו ״באש ובמים״. מצבו של השני מעולה גם כן והוא בהחלט נכנס למקום ה-6 בסיכוייו לדעתי, אך אם הייתי רוצה להמר על ״הפתעה ענקית״ על סרט מבין שניהם שלא היה מועמד בסופו של דבר, לא הייתי מהמר נגד סקורסזה כמובן.
ולטמטום הבא בעונת הפרסים הזאת: בשמים
היום גלובוס הזהב אמורים להכריז את המועמדויות שלהם, ולמרות מעמדם המפוקפק כפרס יוקרתי, הם עדיין נחשבים כך על ידי מספיק אנשים כדי שסרטים ירצו להיות מועמדים בו – זה פחות הכבוד שבזכייה כמו החשיפה לנאום זכייה מלבב שיכול למשוך אנשים להצביע לך גם בפרסים הבאים.
עכשיו, כפי שידוע, יש טכניקות רבות לשכנע מצביעים להצביע לסרט שלך: אפשר לשלוח להם את הסרט הביתה, להזמין אותם להקרנה חגיגית עם שאלות ותשובות, או אפילו ארוחת צהריים עם הקאסט או אממ לקנות להם מתנות, בחלק מהמקרים (לא במקרה של האוסקר כי דהההההההההההה).
אז חזרה לגלובוס הזהב: חברת ההפצה של הסרט החדש של טום פורד "חיות ליליות" שעד עכשיו קיבל חשיפה די מצומצמת בעונת הפרסים הזאת ניסה לקנות את דרכו אל המצביעים דרך בשמים, וזה לא עבר טוב כל כך עם המנהל של הארגון. כלומר, בערך: המצביעים קיבלו שני בשמים והתבקשו להחזיר רק אחד מהם מכיוון שהשני היה מתחת למחיר של 400 שקל ולכן הוא נחשב "חוקי" לתת כתור מתנה. למרות שמנהל הארגון אמר שבכלליות "המתנות לא משפיעות על דעתנו לכאן או לכאן ודי מתערבבות אחת עם השנייה וחבל על כל העצים שנכרתים כדי לעטוף את המתנות הללו".
בין המתנות שכן קיבלו ארגונים שונים (בין הארגונים: ארגון המבקרים, איגוד השחקנים): פוסטרים חתומים, בקבוקי יין ושמפניה, ספר על לוס אנג'לס, פסנתר צעצוע מתנפח והאהוב עלי: עוגת חתונה קטנה (שיכולה לחכות על הדלת שלך למשך כל היום עד שאתה חוזר הביתה)
אז, איך נרשמים להיות מצביע בגלובוס הזהב?
מקור
השאלה האחרונה שלך מצוינת.
ורבים וטובים כבר חקרו אותה. בעמוד של גלובוס הזהב אמנם יש דף הנחיות ואפילו טופס הרשמה ל"תא העיתונאים הזרים בלוס אנג'לס", למי שמעוניין להשתתף, אבל בין התנאים, נדרש גם שתהיה לך "המלצה" משני חברי ארגון נוכחיים. וגם זה לא מבטיח שתתקבל; החברים הנוכחיים יעשו הצבעה. או בקיצור, התשובה לשאלה היא: אתה לא יכול, אלא אם אתה חבר של חבר. זאת הסיבה שבגללה מספר החברים ב"תא העיתונאים הזרים" עומד כבר עשרים שנה לפחות על "בערך 90", למרות שנדמה לי שנמצאים בל"א קצת יותר עיתונאים זרים מזה.
פשוט מאוד:
שלח לחברי התא בשמים בערך של פחות מ-400 דולר.
ייתכן שההגבלה לא רלוונטית אם הוא לא מנסה לקדם סרט אלא את עצמו.
(ל"ת)
יש הרבה מאוד שירים שרשאים להפסיד את האוסקר ללה לה לנד או מואנה
ליתר דיוק, 91 – אומרת האקדמיה. (הלינק לבלוג שמספק גם יוטיוב למרבית השירים)
"ללא עלמות" לא נמצא שם, כך שזה מספק אותי אבל אז גורם לי לגלות ש"מונטאז'" מאיש האולר רשאי להתחרות מה שכן! אקדמיה! תעשו את הקסם שלכם! תבחרו בשיר מהסרט על הגופה המפליצה!
בתוך כל הרשימה הזאת מסתתר גם נקודת אור ישראלית: שיר מ"פרינסס שואו".
רגע, רגע, רגע, מה
התחרות הראשית היא בין "מואנה" ו"לה לה לנד", אין ויכוח על זה, אבל איזה שירים מתוך הסרטים האלה? "לה לה לנד" שלחו את שני השירים הבולטים מתוך הסרט, ו"מואנה" שלחו גם הם שני שירים בלבד מתוך הסרט – ואף אחד מהם הוא לא "You're Welcome"? השיר הכי קליט, זמזים, מצחיק ומוצלח מתוך הסרט, והם לא שלחו אותו בכלל?! Sing Street שלחו את Drive it like you stole it, שזה סבבה ואני מאוד אשמח לראות אותו בטקס, אבל שכחו את On my way to find you, שהוא (לטעמי הבלתי מייצג) השיר הכי טוב בסרט? הרבה "אוף"ים כבר בשלב המוקדם הזה.
מכיוון שהתחרות נראית צמודה, זה עלול ליפול על עניין המועמדים. למשל, אם שני השירים מ"לה לה לנד" ייכנסו למועמדים הסופיים אבל רק שיר אחד מ"מואנה", זה ייתן יתרון דווקא ל"מואנה", ולהיפך. בהיעדרו של "You're Welcome", אני עכשיו לגמרי בצד של "לה לה לנד" כרגע, ולא משנה לי איזה משני השירים שלו.
לפי אתרי ה-FYC של ליונסגייט ודיסני, לפחות בפעם האחרונה שבדקתי,
מואנה ולה לה לנד שלחו כל אחד 3 שירים, כולל You're Welcome ו-Start a Fire.
מוזר
כי ברשימת השירים ה-Eligible יש רק שני שירים מ"מואנה", ו"You're Welcome" הוא לא אחד מהם. זה מופיע בלינק שקרקר פרסם, וגם כאן.
ל"לה לה לנד" באמת יש שלושה, אבל "Start a Fire" לא חסר לי.
אני אמרתי שלדעתי ״כמה רחוק אלך״
הוא השיר המוביל במאונה או שלפחות דיסני רצו כך,
יכול להיות שהבחירה שלהם לא לשלוח את בבקשה הוכיח זאת, הם כנראה לא רוצים מלחמה בינם לבין עצמם.
City of Stars ו-Audition משעממים.
ואם "Your'e Welcome" היה מתמודד מולם לא הייתי ממצמץ לפני שהייתי אומר שמגיע לו לנצח אותם. ל"לה לה לנד" יש שני שירים נפלאים באמת – שני השירים הראשונים, "Someone in the Crowd" ו"Another Day of Sun", שניהם, במקרה או שלא, הם שני השירים היחידים שבהם גוסלינג וסטון לא שרים (למעט שתי שורות בודדות וצרודות של סטון בראשון). הייתי מפרגן גם ל"A Lovely Night", עם כל וייב הגרשווין שלו, אבל העניין הוא שהקסם של "לה לה לנד", מבחינתי, נובע מכל העשייה הקולנועית המסחררת שלו, ופחות בגלל השירים (כלל השירים של הסרט, אגב, מהווים כפחות מארבעים דקות מכלל הסרט – שאורך שעתיים. זה, לצורך העניין, מול "שיקגו", שאורך פחות משעתיים, והשירים שלו ביחד מהווים יותר משעה ממנו).
את "מואנה" עוד לא ראיתי, אבל אני כבר חודשיים בערך מזמזם את "We Knoe the Way" ובמיוחד את "Your'e Welcome" האדיר. אודה ולא אבוש, זה נובע בחלקו הגדול מהעובדה שאני פאנבוי מוחלט של לין מנואל מירנדה, ככה שעצם העובדה שהוא חתום על יצירה כלשהי כבר משדרג אותה בעיני. אין לי מושג איך "מואנה", ו"לה לה לנד" הוא אחד מהסרטים הכי טובים שראיתי לאחרונה, אבל בקטגוריית השיר אני חייב שמירנדה ישלים את ה-P)EGOT) שלו, ויפה שעה אחת קודם. מאווי FTW.
אתה כנראה צודק לגבי City of Stars
אבל Audition משום מה הזכיר לי את Til it Happens to You של ליידי גאגא (ברמה המלודית/אשכרה שיר שנוגע ללב) שהפסיד לסם סמית' עם Writing's On The Wall (שלא הגיע לא לזכות רק כדי שסקייפול לא יוכלו לכתוב שום דבר שמזכיר אוסקר על הפוסטרים שלהם)
*לו לזכות
כמובן
מסכים לחלוטין.
אני אוהב מאוד את "מואנה" ואת "לה לה לנד", ולמרות ש"לה לה לנד" הוא טוב משמעותית ואני אהיה שמח לחלוטין מכל זכייה שלו, לא לתת את הפרס לכל אחד מהשירים מ"מואנה" זה גניבה.
Someone in the Crowd נפלא
הוא למען האמת השיר שהכי אהבתי מהסרט וזה שאני הרבה מאזין לו בלופים ומזמזם, אבל משום מה הוא השיר שהכי פחות מדברים עליו מהסרט. לא מבין את זה.
הבעיה שלי עם הויכוח מואנה-לה לה לנד
זה שהמנצח הוא "אני כה ענו" מפופסטאר.
או "מוטנאז'" מאיש האולר
או "לא מוותרת" מטרולים
או "נהג באוטו כאילו גנבת אותו" מ"מועדון שנות ה80".
הייתה שנה כל כך מטורפת לשירים נהדרים מהקולנוע (וזה רק ממה שראיתי) שזה מטורף מבחינתי שהדיון הצטמצם לשני סרטים בלבד, בייחוד כאשר השירים מהם לא באמת הכי טובים שיצאו השנה.
כבר די שכחתי את רוב השירים מ"מואנה"
פרט אולי ל"You're Welcome". וזה מבאס, כי אני ממש אוהב את למ"מ ואת "המילטון" אז הסרט די אכזב אותי. מסכים ששני השירים הראשונים של "לה לה לנד" מעולים, אבל האהוב עלי הוא ללא ספק "Start a Fire". אם לשיר מהסרט הזה מגיע להיות מועמד, זה לו.
שורטליסט לקטגוריית הסרט הזר
״טוני ארדמן״, גרמניה
״The Salesman״, אירן
״חיי כקישוא״, שוויץ
"זה רק סוף העולם״, קנדה
״גן עדן״, רוסיה
״איש ושמו אובה״, שוודיה
״Land of Mine״, דנמרק
״טאנה״, אוסטרליה
״בחירת המלך״, נורווגיה
מאד מוזר שפדרו אלמודבר לא נמצא שם, ויכול להיות מצחיק אם אליזבת' הופר תהיה מועמדת לשחקנית הראשית על "היא", כשהסרט עצמו לא יהיה מועמד לפרס הסרט הזר.
חוץ מזה, אני מאד אשמח עם אסייביר דולן (המועמד הקנדי) יהיה מועמד, לא ראיתי את הסרט הספציפי הזה, אבל "Mommy", הסרט הקודם שלו היה מעולה (והוא אפילו ביים את הקליפ של hello של אדל!).
דונלד טראמפ ציטט את ביין מ"עלייתו של האביר האפל" בטקס ההשבעה שלו
https://twitter.com/BatmanNewsCom/status/822503697829732355
וואו
אל תתעצלו, תלחצו על הקישור
עוד יותר מטריד זה שיש סיכוי לא רע שזה לא צירוף מקרים
טראמפ הוא מעריץ של באטמן*, והוא ביקר את "עלייתו של האביר האפל" בעמוד היוטיוב שלו וטען שהוא היה מעולה. כלומר בהחלט יכול להיות שהוא שאב השראה מהסרט בנאום שלו.
*סתם לזרוק עוד דוגמאות; כשבן אפלק נבחר לשחק את באטמן הוא צייץ "תפסיקו להתלונן בן אפלק יהיה באטמן מעולה" ובמהלך קמפיין הבחירות שלו לנשיאות הוא צייץ לא פעם את האשטאג על עצמו "אני באטמן" והוא אהב להשוות את עצמו לדמות ולאלטר אגו שלו ברוס ווין.
אני קצת מבינה את ההשוואה הזו
וזה טרן אוף רציני, וזה אחד מגיבורי העל היחידים שאני ממש מחבבת.
תראו לאן הדרדרנו
טראמפ יכול לעשות טרן-אוף לבאטמן, איפה הג'וקר כשצריך אותו???
אז בקרוב נראה את זאק סניידר מתמודד לנשיאות?
(ל"ת)
מערכת הבחירות תראה נפלא, אבל הקדנציה קטסטרופלית?
(ל"ת)
ותמשך 5.5 שנים במקום 4?
(ל"ת)
לחצתי, וראיתי קשקוש. הרי ביין לא בדיוק המציא את הניסוח הזה.
Power to the people לא נולד איתו. בקיצור, הסרט לקח מטבע לשון די מקובלת (ופופוליסטית), ואז יש התרגשות גדולה מכך שטראמפ משתמש במטבע לשון דומה.
והנה למשל דיוויד קמרון, ב-2010:
"Not long ago, four parts of our country – Eden Valley in Cumbria, Windsor and Maidenhead, Sutton and here in Liverpool – came to us and said: ‘we want more power and control. You’ve spoken about it long enough. Now give it to us’.
So that’s what we’re going to do."
ויש עוד הרבה דוגמאות קודמות לנוסחים דומים.
אפשר להתווכח כמובן
אבל בצירוף מה שדניאל כתב למעלה על ה'קראש' שיש לו על באטמן, והשימוש המדויק במילים (כולל הפאוזה הקטנה שממש מעלה את האסוציאציות להתאמה מושלמת) – אפשר להניח שזה באמת ציטוט מכוון.
מתי יוכרזו המועמדים לאוסקר?
כעיקרון בדרך כלל זה לא משהו שמעניין אותי אבל הפעם אני פשוט סקרן לראות אם "דדפול" יקבל מועמדויות.
מחר בסביבות 15:30.
(ל"ת)