מה אם החייזרים לא מדברים אנגלית?
בדרך כלל זו לא בעיה. יושבי היקום כולו – קלינגונים, בני אלדראן, יושבי פנדורה, קנג וקודוס – מתקשרים כולם במה שהיא כנראה השפה הגלאקטית הרשמית והמוכרת לכולם: אנגלית. אם נוחתת לכם חללית חייזרית בחצר, היצורים הירוקים שיוצאים ממנה אומרים לכם "Take me to your leader", בדרך כלל במבטא אמריקאי מושלם. ואם יש כאלה שמדברים שפות אחרות – בנהמות או תקתוקים או צפצופים – עדיין, בדרך כלל לא בעיה להבין אותם, או שיש איזה רובוט-מתורגמן או דג בבל, או שאתם פשוט מבינים באופן בלתי מוסבר מה המשמעות של כל פעם שבה הוא אומר "אני גרוט". אבל אלה סרטים. בחיים, מן הסתם, הבעיה הראשונה שבה ניתקל אם נפגוש אי פעם חייזרים – כלומר, בהנחה שאלה לא חייזרים מהסוג שהולך להשמיד אותנו מיד – היא בעיה של תרגום.
איך אפשר ללמוד את דרכי הכח, להחליף ידע מדעי או להגיב לאיומים, אם כשהחוצן שמולכם אומר "რსეფ%௵ שண ମିଲஔቋነክ点" אין לכם שום מושג אם מה שהוא/היא/הם מתכוונים לומר זה "קחו אותנו למנהיגכם", או "מותו!" או "נינט היא הזמרת הכי טובה"? כשאנחנו שואלים אותם "האם פניכם לשלום", אין לנו שום דרך לדעת אם נענוע המחושים מצד לצד שקיבלנו בתשובה משמעותו "כן", "לא" או "66". אין ברירה, צריך לתרגם. אבל איך מתרגמים משהו לא אנושי? כזה שחושב באופן שונה לחלוטין מבני האדם? שאין בינכם שום אבן רוזטה להתחיל ממנה, וכל המושגים הבסיסיים שלכם לגבי תקשורת עשויים להיות שונים לחלוטין?
התשובה היא: אתם קוראים לאיימי אדאמס. פלישת החייזרים מתחילה: ב-12 מקומות ברחבי כדור הארץ, הצלחות המעופפות נוחתות – רק שהן לא צלחות, אלא יותר דומות למין חלוקי אבן אנכיים ענקיים, והן לא ממש נוחתות, אלא מרחפות כמה מטרים מעל האדמה באותו האופן שבו לבנים אינן מרחפות. החייזרים הטמבלים האלה אפילו לא מציבים את החלליות שלהם מעל מבנים אייקוניים מפורסמים, כמקובל, אלא בנקודות אקראיות לכאורה בעולם. החייזרים הנ"ל, כך נראה, רוצים לדבר. רק שאף אחד לא מבין על מה לעזאזל הם מדברים, אז הצבא האמריקאי מגייס את איימי אדמס, הבלשנית המומחית מספר אחת בעולם, לפחות מבין אלה שיש להם קשרים בצבא האמריקאי. היא, והפיזיקאי ג'רמי רנר, מגיעים אל החייזרים, ומנסים לתקשר איתם.
זהו עיקר הסרט: ניסיון תקשורת ולמידת השפה. ולמרות שהספינות החייזריות, התופעות המוזרות שקורות בתוכן והחייזרים עצמם עשויים באפקטים יפהפיים ממש, מי שבא לראות ספקטקל – כי בפוסטרים הראו ספינות חלל, אז בטח תיכף יתחילו המרדפים – יתאכזב מאוד. הרבה מהסרט מתרחש במקום אחד, ולאט מאוד. הסרט הזה הוא הדבר הנדיר הזה – סרט מדע בידיוני אמיתי, כזה שעוסק ברעיונות ולא בפיצוצים. דווקא היו כמה כאלה לאחרונה, וזה טרנד שמוצא חן בעיני. הסרט מבטיח להיות התשובה האינטליגנטית ל"היום השלישי", ומקיים. אבל זה לא סתם דיון אינטלקטואלי על כוס ויסקי: הוא מותח, והוא מרהיב, והוא עוסק בגורל העולם, אבל הוא עושה את כל זה בלי סצינת אקשן אחת.
וכל זה הוא אפילו לא העיקר. "המפגש" לא באמת עוסק בפלישת חייזרים וגם לא בתרגום, ואין שום סיכוי שאני אספר כאן על מה הוא באמת. אתם צריכים לראות כדי להבין, כמו שאמר מורפאוס. מה שהסרט עושה זה את מה ש"בין כוכבים" ניסה ופספס מרוב יומרה, ו"כח משיכה" ניסה גם, אבל היה כל כך עוצר נשימה שזה הלך לאיבוד: השילוב בין אפוס בין-כוכבי לבין סיפור אישי קטן.
הסרט מבוסס על הסיפור הקצר "סיפור חייך" של טד צ'יאנג, כותב שהתואר "גאון" קטן עליו, ואם יש פרס כלשהו בתחום המד"ב שהוא לא זכה בו, זאת פאדיחה לפרס. "סיפור חייך" (לדעתי, אפילו לא אחד הסיפורים היותר טובים שלו) הוא בהחלט לא סיפור שקופץ ודורש להיות סרט, יותר כזה שדורש להישאר על הנייר. אבל התסריטאי אריק הייסרר לא רק שעמד במשימה התמוהה הזאת, אלא עשה את זה כמו שצריך. הכוונה היא לא שהסרט עוקב אחרי הסיפור מילה במילה – הוא לא – אבל הוא מבין את הסיפור. הדברים החשובים נשארו, דברים מיותרים לא נוספו. הצד השלילי של העניין הוא שמי שכבר קראו את הסיפור הקצר לא יוכלו לחוות את ההפתעות שהסרט מציע, לכן במקרה הזה כדאי מאוד לצפות לפני שקוראים, ולא להיפך. כדאי גם לא לקרוא ביקורות. כי אני לא יודע מה יש לסרט הזה שגורם גם למבקרים שפויים בדעתם בדרך כלל לשכוח את משמעות המילה ספוילר.
למרות הכל, לטעמי "המפגש" מפספס קצת את ההזדמנות להיות יצירת מופת ענקית – וזאת די שיגרה אצל דניס וילנב. בתוך פחות זמן ממה שלוקח לג'יימס קמרון לעשות סרט אחד, הבמאי הזה התגלה ובנה לעצמו פילמוגרפיה מרשימה ביותר ("האישה ששרה", "אסירים", "סיקאריו"), מספיק כדי שכל סרט חדש שלו יהיה אירוע שצריך לשים לב אליו. הבנאדם חכם. הוא אחד הבודדים שמצליח לעשות בתוך המערכת ההוליוודית סרטים חכמים. הוא יודע ללכת על הגבול בין סרטי ז'אנר מסחריים לבין סרטים שיספקו את המבקרים, בלי ליפול למלכודות של אף אחד מהצדדים, שלא לדבר על זה שהוא אשף ברמה בינלאומית בבניית מתח. אבל כמעט תמיד לסרטים שלו יש גם איזה קטע שאולי לא מרביץ עם פטיש בראש, אבל לפחות עם כפית. חשוב לו שתשימו לב כמה הוא חכם, ושתתרגשו. כאן, זה מתבטא בטון מלנכולי וקצב איטי שמלווים את כל הסרט, והם אמנם מוצדקים, אבל נהיים קצת חדגוניים לפעמים; ויש כמה משפטים מעושים שהייתי מסלק מהתסריט. איימי אדמס היא שחקנית מעולה, אבל הייתי שמח אם היתה לה קצת יותר דמות לעבוד איתה כאן, כי היא אמנם נראית חרדה כל הזמן – וגם אני הייתי חרד אם הייתי צריך לפגוש את החייזרים האלה – אבל קצת גיוון לא היה מזיק.
שלא תהיה שום טעות, אלה הם רק פגמים קטנים ביצירה מעולה. יש המון סרטים שעושים נעים בעין, פחות מזה סרטים שמפעילים את הראש, ועוד יותר נדירים סרטים שעושים מסאז' ללב. למצוא סרט שעושה את כל השלושה יחד זה כל כך נדיר שאסור בשום אופן לפספס אותו.
בעצם, יש לסרט עוד מגרעת אחת בולטת. בתור סרט שעוסק בתרגום, ממש מביך כמה שהתרגום לעברית בגוף הסרט היה זוועתי. שוב ושוב הוא פספס או עיוות בכוונה את המשמעות של מושגים שהופיעו בסרט, ולכן מי שצופה בו בלי להבין אנגלית מקבל תמונה פשוט שגויה על מה שמתרחש. מנורית יהודאי הייתי מצפה שדווקא בסרט הזה, מכל הסרטים בעולם, לא תזלזל בעבודתה. תרגום זה חשוב, לעזאזל.
תודה על הביקורת!
יכול להיות שאני קצת לא משוחד כי אני גם ככה מחכה בקוצר רוח לראות את "החדש של דניס וילנב", אבל ממש נהניתי מהביקורת. חכמה, מינימליסטית, פשוטה, ובעיקר עושה חשק לרוץ לראות את הסרט בלי תחושה שנהרס לי משהו. בדיוק כמו שביקורת מדויקת צריכה להראות. תודה!
נראה שסוף סוף יש לי סיבה לבקר קצת בקולנוע...
ורק אציין שבעיניי "בין כוכבים" לא פספס מרוב יומרה, ו"כח משיכה" לא הלך לאיבוד. שניהם הצליחו להעביר לי היטב סיפור אישי קטן (לפחות אחד) בתוך הדרמה, ההוד וההדר. הלוואי שגם הסרט הזה יהיה עבורי לא פחות נהדר.
אני נזכר פתאום שקראתי כמה סיפורים של צ׳יאנג לפני מספר שנים. אני לא זוכר אם אחד מהם היה המקור לסרט אבל נדמה לי שאני יודע איזה הוא. והסיפור ההוא היה נהדר וחודר עצמות.
נתת לי עוד סיבה ללכת לסרט:)
היי היי היי אל תפגע בבין כוכבים שלי
לא רק שבין כוכבים זה סרט מעולה, אני גם לא מתבייש לאמר שהוא הסרט האהוב עליי איי פעם. כן כן, קראתם נכון. כמה קטילות נאמרו על הסרט הזה, חברים תתעוררו הסרט הזה הוא מאסטרפיס! הוא עושה בדיוק את מה שאינספשן לא הצליח לעשות, לשלב בין רעיון יחודי, לבין הרגש של הצופה. רד, קראתי את הביקורת שלך על הסרט ואתה פשוט לא הבנת אותו נכון. הסרט לא מדבר על מסעות בחלל, ועל חורי תולעת ומימדים, הוא מדבר על סיפור אהבה אינטימי בין אבל לבתו שהמהות שלו מצילה את האנושות. אנשים שופטים אותו על כך שהוא לא מדוייק מדעית ושהוא גדוש בחורים בעלילה, וכולם נמנעים מלבקר את הסרט על הנושא המרכזי שלו, היחסים בין האב לבת שלו. הסרט הזה סחט ממני כל כך הרבה רגשות, בחיים לא בכיתי ככה בסרט, זה צריך להיות סרט גאוני כדי שאני אבכה. ואין לי ספק שבין כוכבים הוא סרט גאוני.
ומה עם ENEMY?
משום מה הסרט הזה נשמט מכל אזכור של הפילמוגרפיה של הבמאי, ובעיני מדובר בסרט הכי מעניין וטוב שלו, ולמרות ששמעתי דעות חלוקות לגביו, ואין לי שום בעיה אם זה, כי תמיד יותר קל וכיף להיות בצד האוהב, אני מופתע שיש התעלמות די קיצונית ממנו. אין ספק שבלייד ראנר 2 הופך להיות סרט עוד יותר מעניין מקודם.
לדעתי זה הסרט הכי פחות טוב שלו
(לא שזה אומר שהסרט ממש גרוע, כששאר הסרטים ברמה מדהימה)
מלבד התחושה המטרידה שהוא הצליח לבנות כל הסרט ותצוגת המשחק, אין שם משהו ראוי לציון. (והסוף המקפיץ והזוי הוא… אממ הזוי מדי.
איך אתה יודע לעשות חשק
ממש רציתי ללכת היום ל"הסרבן" אבל גרמת לי להתלבט. הפעם הבאה שאוכל לראות סרט תהיה רק כשאצא הביתה בעוד שבועיים. מישהו יכול לעזור לי בבחירה?
ממליץ מאוד
היה סרט איכותי ביותר. מדע בדיוני מעולה.. סינמטוגרפיה יפה, משחק טוב. הפסקול חלש יחסית וחדגוני עם באסים של אימה כמעט כל הסרט.. אבל היה שווה.
אני היחידה שחושבת שוילנב הוא קצת(?) אוברייטד ושהסרט די בנאלי?
אמנם נהניתי יותר מהסרט הזה מאשר מ'סיקאריו', אבל לדעתי מדובר בסרטים דומים : דמות האישה החרדה והמסוייטת שעושה עבודה מקצועית בסרט שהוא, לכאורה, מז'אנר קצת יותר אנרגטי.
הסרט אכן מעלה שאלה מעניינת, אבל הטיפול בה נעשה בצורה רשלנית ; לי לא היה ברור איך נעשה התרגום של העיגולים ההם לכדי שפה ומה באמת ענו החייזרים בכל אחד משלבי השיחה, במיוחד בסופה.
צר לי לומר שגם הסיום הלכאורה מפתיע לא גרם לי לצמרמורת או להסתכלות אחרת על הסרט.
אין ספק שעשוי טוב ומשוחק טוב, אבל לדעתי לא מצדיק את כל השבחים. למעשה, זו הביקורת הראשונה שאני קוראת שלא נישקה את הרגליים של וילנב ושל הסרט ושהיתה קצת יותר ביקורתית
וילנב סבבה והכל...
הסרטים שלו חביבים אבל הוא עדיין לא ביים משהו שמהווה חובת צפייה. הפוטנציאל שם, פשוט צריך תסריט מעולה.
"המפגש" פרטנית מעט פוספס בעיניי. הסרט שונה מרוב מה שמופיע בנוף הקולנועי והוא כן הצליח לרגש אותי טיפה, אבל יממה לאחר הצפיה לא נותר אצלי הרבה ולא נראה שזה סרט שאצפה בו שוב. אם-כבר, הוא גרם לי לרצות לקרוא את הספר.
לו הייתי מנחש הייתי אומר כי הביקורות משבחות פשוט כי סרטי מד"ב "אמיתיים" טובים הם עוף די נדיר.
לטעמי, וילנב הגיע לשיא עם 'האישה ששרה'
לא סרט ז'אנר, לא הפקה אמריקאית אבל הכי אגרוף בבטן שלו, והטוויסט היחיד שלו (מה יש לו עם טוויסטים, לוילנב הזה?) שהוא אפקטיבי גם אם אתה רואה מגיע מראש.
Incendies מהמם
וילנב מתעסק אם fucked-up־יות ברמות של טרגדיה יוונית, אבל בלי טיפה של סנסציונליזם או מלודרמה. העלילה (לקראת הקליימקס) מופרכת לחלוטין, אבל הטיפול שלו כל כך עדין וכן, שאני לגמרי מוכן לקנות את זה.
*עם
אמאלה מה נהיה ממני אמאאאא אני רוצה למות די שיגמר כבר דיייייי.
לי זה שזיהיתי אותו מראש דווקא גרם לבוז לסרט עד אין קץ.
(ל"ת)
מעניין.
למה?
מסכים שהסרט הזה נהדר
אבל לדעתי גם 'אויב' ובעיקר 'המפגש' מכילים טוויסטים מעולים ואפקטיבים גם אם אתה מודע להן מראש, כי הם מאוד חכמים ואדירים בלי קשר להיותם טוויסט.
'אויב' אולי
אבל מרוב טוויסטים וויזואליה מסתורית ולא מתקשרת, לא נשאר הרבה לעלילה והצופה נשלח לאתרים לחפש תיאוריות לגבי מה הוא ראה. אני לא אוהב סרטים שמתנהגים ככה, למרות שאני מאוד אוהב את השוט האחרון שלו. מבין סרטי הכפילים של 2013, המועדף עליי הוא עדיין זה של ריצ'רד איודה.
'המפגש' לעומת זאת… הוא לא אדיר.
אם תוכל
בעיני סרט הכפילים הכי טוב של 2013 הוא בכלל 'קוהרנטיות' בלי ספק.
ובנוגע ל'המפגש'. תוכל להרחיב למה הוא לא?
ספוילררררררר (אבל אתה צודק)
ואני חושב שפשוט ארשום את דעתי על הסרט בשנייה שאצליח לסדר את הראש בצורה… אנכית? מאוזנת?
מעגלית
(ל"ת)
טוב לדעת!
ידעתי שמעבדים את הסיפור לסרט ובאמת תהיתי איך זה ילך, ומהטריילר זה נראה מאוד מאוד אקשני והתאכזבתי. אז אם הטריילר משקר וזה הרבה יותר דומה לסיפור, אני מעלה בחזרה את הציפיות שלי.
אם היו לי חששות שיהפכו את "בלייד ראנר 2" לסרט אקשן גנרי
צפייה ב"המפגש" מהבמאי שיביים גם אותו המשך הרגיעה אותי.
למעשה אני הרבה יותר שמח שהפקידו את העובדה בידיו ולא באלה של רידלי סקוט.
כן, אני בהחלט מרוצה מזה,
אבל זה לא מפיג את החשש מעצם הרעיון לעשות המשך ל"בלייד ראנר". בשביל מה.
הערה
בניגוד לנאמר, אף ביקורת (בעברית לפחות) לא ספיילרה את הסרט, ובשתיים שכן התייחסו לכך בסוף – היו אזהרות ספוילר לפני.
יאיר רוה פרסם ביקורת שגרמה לי לרצות לשבור את המסך.
הוא הכניס אזהרת ספוילר באמצע הביקורת שלו, והכניס ספוילרים מטורפים *לפני* אזהרת הספוילר. כלומר, סימן מרחב בטוח והרס אותו – וזה הרבה יותר גרוע מסתם לספיילר בלי אזהרה. אל תקראו את הביקורת שלו אם לא ראיתם את הסרט.
יאיר רוה הוא מבקר טוב וחכם
אבל כן, גם אני תהיתי באותו רגע מה לעזאזל הוא חשב לעצמו.
יודע מה, צודק
כנראה שקראתי ברפרוף כי בזמן הסרט לא ממש קישרתי בין הדברים, אבל בדקתי עכשיו שוב וזה נוראי.
שאר הביקורות לפחות הצליחו להימנע מלגלות משהו.
וואו, תודה על זה
כשראיתי את כל הביקורות המתמוגגות תהיתי אם להכנס ולקרוא כמה מהן אבל החלטתי שלא ועכשיו אני שמח על כך. בינתיים קראתי רק את זאת וכך זה גם ישאר עד היום בערב. טוב לדעת שיש אי של שפיות בים הספוילרים שהוא האינטרנט.
קראתי את הביקורת שלו עכשיו
ולחלוטין מפוצצת ספוילרים
ספויילר למעלה!
אופס. סליחה.![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
מתי יפסיקו לחרוש על On The Nature of Day Light של מקס ריכטר?
(ל"ת)
...
לא ראיתי את הסרט ואין לי מושג לגבי העלילה, אבל קשה לי להאמין שאם יש לחייזרים טכנולוגיה לחצות מרחקים כאלה, אין להם איזה גוגל טרנסלייט רב עולמי שכזה.
ואתה מניח את זה כי..?
למה שיהיה קשר בין הדברים? איך טכנולוגיית תרגום קוסמולוגית אמורה לעבוד? וגם אם נניח שזו אפשרות – זה לא יהיה מעניין לעשות סרט על האפשרות הסבירה שאין להם כזו טכנולוגיה?
אתה צודק, אבל לא מהסיבה שאתה חושב אלא בגלל סיבה שמצריכה ספויילרים
לגבי הטענה שאתה מעלה ספציפית אתה טועה: לא כל הטכנולוגיה נולדה שווה. זה כמו הטענות של " יש לנו אייפונים אבל אנחנו לא על החלל!" לטייל במהירות כלשהי בחלל זה מטלה אחת עם חוקיות שקיימת, לכאורה, בין כל היקומים.
שפה לעומת זאת היא ייחודית לכל אחד: מה הוא משמיט ממנה, באיזה אמצעים הוא מבטא אותם (גוף? קול? ידיים? מחושים? ). חייזרים, ככל שיהיו, שלא צופים בנו מראש ולומדים אותנו פשוט לא יודעים למה לצפות וכיצד לתרגם אותנו. גם "גוגל-טרנסלייט" עובד על מוסכמות כלשהן שניתן לצפות.
להזכירך - טיסה לירח קדמה לגוגל טרנסלייט
בעולמנו הארצי והמוגבל
רושם טרי וראשוני
זה מסוג הסרטים שהופכים את הצפייה בקרדיטים שאחרי לכדאית, על מנת לתת לסרט לשקוע; מסוג הסרטים שהאפקט שלהם על הצופה מזכיר את זה של מכת ברק, רגשית ואינטלקטואלית; מסוג הסרטים שמפזרים רמזים בולטים מספיק שמתלכדים לידי התפתחות שמצליחה חרף זאת להיות מפתיעה ומהממת, מה שאגב משתלב היטב בתימה של הסרט.
אני אנסה לכתוב ניתוח קוהרנטי ומעמיק ככל הניתן בהמשך, בינתיים אומר שזה אחד הסרטים הכי מרשימים שראיתי מזה זמן רב, שנגע בי בנקודה עמוקה ולא מובנת, ושאיימי אדאמס מביאה כאן תצוגת משחק עצומה.
סרט מעולה.
ואכן, התרגום לסרט מזעזע. אראה אותו שוב פעם שייצא ל Blueray בתרגום תקין.
אני בטוח שפספסתי חלקים חשובים בסרט בגל תרגום קלוקל.
שהחיינו וקיימנו והגענו
ליום שבו סוף סוף עושים סרט מד״ב שמתייחס ברצינות לבלשנות, שהוא אולי הענף המדעי עם יחסי הציבור הכי פחות מוצלחים שיש. הבדיחה בחוג (ובקרב קולגות באוניברסיטאות אחרות) היא שהסרט יתיישן מהר מאוד, מפני שבעוד שלושים שנה כשיקרה מפגש כזה ויצטרכו בלשן, לא ימצאו אותו בגלל הייבוש התקציבי האכזרי של מחלקות לבלשנות ברחבי העולם. מצד שני, אז אפשר יהיה לסנכרן את הסרט עם היקום הקולנועי של מארוול, ולגייס למשימה את החברה מהמחלקה הבלשנית של מג״ן.
איימי אדאמס כמובן
(ל"ת)
תגיד דורון
בזמנו כתבת ביקורת על הסרט ״נעלמת״ ולאחר מכן כתבת פוסט נפרד על הבעייתיות של הסרט מבחינתך, כרגיל מאוד אהבתי, גם את הביקורת וגם את הפוסט הנוסף.
אני קורא את הרפרנסים שלך ל״בין כוכבים״ בשלל כתבות וברור שיש לך בעיה (או בעיות) עם הסרט, בתור אחד ששוקל להקים דת חדשה שתכתיר את מתיו מקונהי כמשיח, את הסרט עצמו כתורה ואת כריסטופר נולאן כאלוהים, הייתי שמח לדעת מהן הסיבות שאדם שדעתו מאוד מעורכת בעיני כל כך סולד מסרט שאני כל כך אוהב, אולי הכי אוהב.
תכתוב תכתוב, יהיה מגניב מבטיח
אני לא סולד מ"בין כוכבים", בכלל לא
אתה מוזמן לקרוא שוב את הביקורת שלי עליו – היא חיובית. ואני חושב שהסברתי שם גם מה הבעיות שלי עם הסרט (בעיקר: הוא מתיימר להיות סרט מדויק מדעית ורציני, ואז זורק את כל זה לפח ומתחיל לעשות שטויות ללא שום קשר למציאות מדעית כלשהי כי ככה בא לו). התאכזבתי מהסרט הזה, אבל אני ממש לא שונא אותו.
בנוסף
כבר היה "פרק המשך" לדיון על "בין כוכבים" – הפודקאסט שהקלטתי בזמנו עם "סריטה". אמנם כרגע icast עושה בעיות ולכן ההקלטה לא זמינה, אבל באופן עקרוני זה עדיין אמור להיות שם.
...לא
הוא הגיע עד קצה הידע האנושי, ואז התחיל להמציא דברים שהם לא נכונים. יש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים על היקום, אבל אחד הדברים שאנחנו כן יודעים בוודאות הוא שהסוף של "בין כוכבים" הוא לא דבר שיכול לקרות. ואין שום דבר רע בפנטזיה, אבל אל תנסה למכור לי שאתה נצמד למדע ורגע אחר כך להתחיל לדבר על דרקונים ופיות.
חוץ מזה, יש כמה מקומות באתר שמוקדשים ל"בין כוכבים", אם אתה רוצה להמשיך את הדיון הזה בו, זה שם.
אוי לא! זה ספוילר, סליחה!
(ל"ת)
רק לגבי ד': אני מגדל כלב. ועם זאת, נדמה לי שאני אדם הגיוני.
כאמור
אני, כאמור, לא מסכימה איתך, ואני ארחיב אפילו יותר ואגיד שנראה לי שאף אדם עם ילדים לא יסכים (אבל יכול להיות שכאן אני דווקא טועה).
ואוו
תודה רבה. ביקורת אדירה
טד צ'יאנג
דורון פישלר כותב שהוא גאון אבל חיפוש בויקיפדיה מוצא ערך קטן יחסית עליו, וכרגיל אותו מעגל השמות המוכרים עולים (תורגם על ידי דידי חנוך, הוצאת גרף, אורח כבוד באייקון). נשמע לי שהוא לא ממש הצליח לפרוץ מבעד לבועות הגיקים אוהבי המדע בדיוני. נשמע לי שגאון אמיתי היה יכול ליותר טוב.
חיפשת בויקיפדיה בעברית. שתהיה לי בריא.
לא, הוא לא פרץ את בועת הגיקים של המד"ב. אבל מתי בפעם האחרונה שמעת על סופר מד"ב טוב שכן פרץ בארץ? התשובה היא שאין. האם זה אומר שאין סופרי מד"ב טובים בכלל? השיטת דגימה הזאת מטופשת.
(פנטזיה סובלת מבעיה דומה אם כי קצת פחות כי סרטים וסדרות.)
(ואני בכוונה מתעלם מספרי ya)
חיפשתי בויקיפדיה בעברית כי אני יותר מסתדר בעברית מאשר אנגלית
קורה. אני עדיין לא שולט באנגלית ברמה שאני שולט בעברית ולכן אני גם קורא רק ספרות מתורגמת (ולא בשפת המקור) וכן אני יודע שזה מגביל אותי למלא יצירות מופת שלא ראו אור בעברית. באסה אבל זה המצב.
בקשר לסופרים מוכרים. אתה צודק. בגדול. אבל יש יוצאים מן הכלל. מייקל קרייטון ופיליפ קיי דיק הן שתי דוגמאות שסופרים שגם החברים הלא גיקים שלי מכירים.
מייקל קרייטון הוא הוכחה חותכת לכך שגאונות והיכרות בקרב קהל הקוראים הרחב אינם בהכרח קשורים זה לזה.
(ל"ת)
על אילו סיפורים נוספים של טד צ'יאנג אתה ממליץ?
(ל"ת)
"הסוחר ושער האלכימאי" הוא הסיפור האהוב עלי של צ'יאנג
סיפור מבריק על מסע בזמן, בסגנון סיפורי אלף לילה ולילה.
אפשר לרכוש גרסה דיגיטלית שלו בעברית פה:
http://mendele.co.il/product/hasoherveshaar/
כן!
כלומר, כמו שמקס כתב למטה – האיש מעולם לא כתב סיפור לא טוב, אבל "הסוחר ושחר האלכימאי" הוא ממש כיפי – ואם עוד סיפור של צ'יאנג יהפוך פעם לסרט, זה כנראה יהיה הסיפור הזה.
דווקא הסיפור הכי שמרני שלו?
אני מקווה שזה יהיה Hell is the Absence of God או Lifecycle. הם מקוריים ומעוררי מחלוקת, ועם זאת יש בהם מספיק דרמה אנושית כדי לעבור למסך יחסית בקלות.
...כן, לא נראה לי
אני לא ממש רואה את "הגיהנום הוא היעדרו של אלוהים" מוסרט בהוליווד במאה הקרובה.
תודה על הלינק
אבל אי אפשר לקנות ספרים. משהו עם הלינק של paypal שם…
על כולם.
ברצינות. לך לביבליוגרפיה בויקיפדיה, לחץ על אחד הסיפורים הזמינים ברשת ותתחיל לקרוא. טד צ'יאנג הוא כמו מייקל ג'קסון בשנות ה-80 – בכל הקריירה שלו הוא כתב בסה"כ 14 סיפורים קצרים ונובלה, אבל כמעט כל יצירה שלו היא להיט.
לדעתי Division by Zero ו-Understand המוקדמים הם פחות טובים מהשאר, והעבודות האהובות עלי הן Exhalation (הסיפור הכי חד שלו) והנובלה The Lifecycle of Software Objects (היצירה הכי רחבה שלו).
במילה אחת: מאכזב
אולי מאכזב היא לא המילה המדוייקת כי הכרתי את הסיפור הקצר וידעתי שאין סיכוי שאפשר יהיה להמיר אותו לסרט נורמלי. אבל קיוויתי לאור כל הביקורות המשבחות והמהללות שהם ישתמשו בסיפור כנקודת קפיצה למשהו אחר.
זה לא קרה ולמרות שהם עשו שינויים פה ושם, העלילה הבעייתית נשארה וזה מאכזב.
עוד פרטים ידרוש כבר ספויילרים אז בואו נאמר שהסרט הזה הוא מד"ב בחציו והמקורי היה אף פחות מכך.
המפגש
המפגש מציג מקרה מעניין של סרט שמצד אחד לוקח את הזמן במטרה להעמיק ולחקור את הרגע, אך מצד שני עדיין בסופו של דבר מדלג על כל הדברים החשובים ולא מצליח לתת להם את העומק הנדרש כדי ממש להיות מוצלח.
מעבר לכך שגם בסוף הסרט אני עדיין לא יודע כלום על הדמויות של רנר, אדאמס או ויטקר (או..אמ.. בכלל), הסרט לא נותן לי מספיק נופך רגשי או הסבר להחלטות שאדאמס (והגנרל הסיני) לבסוף עושים. אני מניח שאפשר להגיד שההסבר הוא מתבקש, אבל הסרט לא מתנהג כאילו ההסבר הוא מתבקש והוא מציב את הבחירה שלה כבחירה לכל דבר, ובחירת משמעותית ואין לי מושג למה היא בחרה ככה ובטח שלא ההשלכות לכך שהיא בחרה ככה. הדילמה אומנם מוצגת, וגם הצדדים וההשלכות אבל בצורה נורא שטחית, איכשהו.
אבל בחירות של דמויות והיגיון תסריטאי אפשר לעכל עוד .כמו: באמת? היא הייתה היחידה שידעה.. פרסית? הצבא היה צריך ללכת עד לאקדמיה כדי למצוא מישהו שיודע פאקינג שפה מדוברת וחיה עם 110 מיליון דוברים? הא?.
אבל בנוסף לכך, אני לא מרוצה מהדילוג האלגנטי על הדיון בבלשנות שבבסיס הסרט. זה נהדר שיש סרט שמתייחס לקיום המדע הזה, באמת, אבל אני עכשיו קצת מתחיל להבין איך פיזיקאים ומתכנתים מרגישים בסרטי מדע בדיוני גנריים. לא מספיק לזרוק את השם של ספיר-פאקינג-וורף וללכת. לא מספיק להגיד "הכתב שלהם לא מייצג את הקול, אלא משמעות" ולהרגיש חכמים כאשר זאת,נו, השפה הסינית (והירוגליפים). אבל אני לא כל כך רוצה לצאת על הסרט בנושא הזה כי יכול להיות שיש היגיון לכל הדברים שהוא זורק ואז הולך אבל אין לי דרך לדעת, כי הוא לא טורח להתעכב עליהם לשתי שניות. חוץ מזה, שיחסית ל"שפה בלי זמן" "אבוט גוסס" זה פאקינג משפט עם זמן. כנ"ל, כמעט, כל פועל שהוא. אבל, עוד פעם, אולי לא הבנתי נכון את החלקים האלו אז אני מוכן לתת לסרט מרחב נשימה.
אז הסרט, שהיה חווית צפייה מאוד נחמדה, לא הצליח באמת להתחבר ולהעמיק בדמויות שלו במידה מספקת. בניגוד לאמילי בלאנט בסיקאריו למשל, שהבנתי אותה והבנתי את הדמויות האחרות והתעניינתי בשלומן בסרט כאן הסרט אף פעם לא חותך מספיק עמוק בשביל להציב אצלי עניין רגשי בדמויות. אז אם אין לי עניין רגשי, ואם העניין האינטלקטואלי מחופף במידה שקשה להתמקד בו בצורה מספקת אני לא נשאר עם הרבה.
וזה לפני השורה הנוראית, שלא הייתה צריכה להיות ליד תסריט של ג'רמי רנר לקראת סוף הסרט. המשפט הכי נוראי מסרט מאז המשפט ההוא ב"משחק החיקוי" שאני שמח ששכחתי, למען האמת. השורה הזאת גרמה לטעם האחרון של הסרט להיות מר מאוד ומתסכל בטירוף.
מה שקרקר אמר^^
אבל כל מילה.
כמה שהנמכתי ציפיות, כי באמת אי אפשר לתרגם את הסיפור הנהדר הזה לסרט, התאכזבתי מאוד.
כמו Interstellar - לטוב ולרע
ככל שאני חושב על הסרט יותר אני מוצא יותר נקודות דמיון לבין כוכבים, בינהן למשל
1. רעיון מדעי מעניין ועמוק
2. ויזיאליזציה יפה
3. מוזיקה איומה
4. סוף שמרגיש מקושקש ולא קשור
5. בשורה התחתונה, שניהם סבבה
ביקורת קצת יותר מלאה:
https://gal015.wordpress.com/2016/11/13/arrival/
זה בסדר, זאת איימי אדאמס. היא לא מזדקנת לעולם.
ולראיה: קראת לה "איימי אדאמס בת ה-30 ומשהו". היא בת 42.
זה שאיימי אדאמס נראית צעירה לגילה לא אומר שהיא לא מזדקנת.
היא לא פול ראד או פטריק סטיוארט.
אם הולכים רחוק להופעות שלה במשרד או בבאפי, זה חתיכת שינוי עד להיום… ואפילו ביניהן, עם הבדל של 5 שנים, יש חתיכת שינוי.
אפילו מאז "מכושפת" היא לגמרה הזדקנה.
You shut your whore mouth
(ל"ת)
"אפילו מאז מכושפת"
כלומר.. כמעט עשור?
נשבעת לך שגם פול ראד ופטריק סטיוארט מזדקנים.
תשווה את פול ראד של אנטמן לפול ראד של חברים ותראה שגם הפנים שלו הזדקנו.
ההבדל הוא שאיימי אדאמס היא אישה, אז את המראה החיצוני שלה בוחנים בצורה הרבה יותר יסודית ביחס לגבר, וכל קמט מקבל זכוכית מגדלת עליו כי "היא הזדקנה".
והסיבה היחידה שפטריק סטיוארט לא הזדקן זה כי הוא נראה זקן גם כשהוא היה בן 30, אז כבר אין הבדל…
אני יודע שזהלא קשור, אבל כבר
היא מבוגרת מהנרי קאביל שמשחק את סופרמן בעשר שנים.גבר צעיר עם אישה מבוגרת וכזו שלמרות שהיא בהחלט נראית לא רע לא ממלאת עצמה בבוטוקס וניתוחים זה בהחלט משהו שלא רואים הרבה ובטח שלא בהוליווד. פלוס אחד לפחות שיש ביקום הקולנועי של DC.
אז בעצם לפוצץ את עצמך בניתוחים כדי שתיראי צעירה מספיק
בשביל לשחק את מושא האהבה הצעיר של הגיבור זה פלוס?
הוא כתב בדיוק ההפך
ונניח שהיא אכן הייתה עושה את זה, ניתוחים בוטוקס וכל החרא, מה רע בזה? אם זה מביא עבודה אז כל הכבוד לה.
בושה שהוליווד ככה אבל, הם עושים מה שאנחנו נרצה לראות.
זה הקהל בפלנטה הזו. שנתבייש כולנו.
הבנתי שהוא התכוון להפך
וזה בדיוק מה שמוזר. הוא נותן פלוס לדי סי כי הם לקחו אישה מבוגרת לתפקיד הבחורה של הגיבור. אבל הם בתכלס לקחו אישה ש, ככל הנראה, עברה המון ניתוחים כדי להראות צעירה כך שבעצם הסיבה שהיא בתפקיד היא לא בגלל היותה מבוגרת אלא בגלל שהיא נראית צעירה ולכן אי אפשר לתת לדי סי פלוס על "גבר צעיר עם אישה מבוגרת כזאת" אלא רק על ליהוק בחורות שנראות צעירות לתפקידים כאלה שזה לא שונה בכלום משאר התעשייה.
כל אחת יכולה לעשות עם הגוף שלה מה שהיא רוצה
אני פשוט אומר – לראות גבר צעיר עם אישה מבוגרת ממנו שלא מרגישה גם צורך לנתח את עצמה למוות כדי להרשים בחורים צעירים ממנה זה נדיר ואני מאוד אוהב את זה.
אבל היא לוהקה בגלל שהיא נראית צעירה
אז זה לא באמת גבר צעיר עם אישה יותר מבוגרת.
יש כאן שתי רמות אני חושב
הראשונה היא הייצוגית: בעולם של סופרמן, לא מדובר על הגילאים של הזוגיות שלהם ולכן אפשר בקלות להניח שהם באותו גיל/סופרמן גדול ממנה/וואטאבר וזה באמת לא יוצר את ההבדל שאתה מדבר עליו.
השנייה היא במציאות: שנים על גבי שנים ששחקנים מבוגרים מלוהקים לצד שחקניות צעירות לרומנטיקות מיותרות (או לא. זה לא משנה.) מספיק לראות את הסרטי אמה סטון של וודי אלן ולחטוף קרינג'. אז נחמד לראות שהוליווד יודעת גם לאזן את זה (כלומר, בסרט אחד), ולספק לנשים מבוגרות את אותו הדבר ובכך לא לקבע שרק שחקנים מבוגרים יכולים לעבוד עם שחקניות צעירות כבני זוג רומנטים בסרטים שכאלו, אלא גם להיפך.
אני חושב שגם ברמה השניה אין הבדל
כי אין סיכוי שדבר כזה היה קורה אם היא היתה נראית בהתאם לגילה (בניגוד לגבר שיכול להראות בין 60 ועדיין לקבל מושא אהבה צעיר מאוד) אלא היא לוהקה רק בגלל המראה שלה ללא קשר לגיל.
הוא התכוון לההיפך
(ל"ת)
מהר, איך עובדת חללית של חייזרים?
היועץ המדעי של הסרט הוא הפיזיקאי/מתמטיקאי סטיבן וולפרם, אבי תוכנת החישוב Mathematica וגם מנוע התשובות Wolfram Alpha, ידידם הטוב ביותר של סטודנטים עצלנים. הוא ייעץ להם איך לכתוב שורות דיאלוג אמינות יותר מבחינה מדעית, כתב את המשוואות הפיזיקליות שמופיעות על הלוח וגם גייס את בנו הטינייג'ר כדי לאייר את עיבוד המידע שמתבצע על החללית ועל הכתב החייזרי. הוא מפרט את החוויות שלו בבלוג שלו (ותוך כדי גם עושה מרקטינג בוטה ל-Wolfram Language).
http://blog.stephenwolfram.com/2016/11/quick-how-might-the-alien-spacecraft-work/
(התשובה לשאלה בכותרת, אגב, היא אוטמטים תאיים. התשובה של וולפרם להכל היא אוטומטים תאיים.)
השם של השפה הוא Aymara
ורגע של נטפוק: ההיפותזה נקראת ״ספיר-וורף״, ובקצת פחות פופולארי, ״יחסיות לשונית״.
תודה על התיקון!
ועכשיו כששלחת אותי לגוגל (מה שהייתי צריך מלכתחילה לעשות…), מסתבר שהשפה עליה דיברתי היא שפה ההופי.
*יחסות*, יחסות לשונית...
צריך לישון יותר.
שאלה
אשמח אם מישהו שראה את הסרט יוכל לעזור לי בהקדם, כי אני מתכנן ללכת להקרנה היום.
התארגנו כל המשפחה והחלטנו שהולכים לסרט הזה שכל הביקורות משתפכות עליו, אבל בתוך התהליך גם הקטנה (בת 12) רוצה לחבור.
האם הסרט מתאים גם לגיל כזה? היא אוהבת מד"ב אבל בעיקר כספרים, היא לא רואה הרבה סרטים ככה שאני אשמח לתת לה לראות סרט טוב כדי שאולי תתחבר.. אבל השאלה היא האם הסרט מתאים גם לגילאי האלו?
הסרט לא כולל שום אלימות, גסויות או עירום. בארץ הוא לא מוגבל בגיל.
אבל הוא לא סרט שהייתי לוקח אליו ילדים. הוא איטי ודורש מחשבה.
יש בנות 12 שזה מדבר אליהן
ואם היא אוהבת ספרי מד"ב, יש מצב טוב שתהנה. במיוחד אם היא לא אוהבת סרטי מד"ב כי יש בהם יותר מדי אקשן ופחות מדי עלילה.
ראיתי את הסרט עם בן 10 ובן 13
שניהם נהנו מאוד וישבו מרותקים כל הסרט. לשניהם יש עבר מסוים עם מדע בדיוני – יותר בטלוויזיה ובקולנוע, פחות בספרים – אבל זה לאו דווקא הז'אנר החביב עליהם.
קשקוש
כן, אני תרגמתי את הסרט. אני מתרגמת הבית עבור "סרטי שני" זה 30 שנה, מזה מתרגמת הבית שלהם זה 7 שנים, ותרגמתי עבורם מאות סרטים. אני מתרגמת כבר 50 שנה ועד היום תרגמתי 57 ספרים לעברית, בהם ספרי מד"ב, ו-11,000 (אחד-עשר אלף!) סרטים מכל הסוגים. אף פעם לא זלזלתי בעבודתי ולא התחלתי עכשיו. לכבוד הסרט הזה עיינתי בחומרים של צ'יאנג, בדקתי כל מונח ומונח והתרגום אושר. בקיצור, אל תבלבל במוח.
שום 'רציונל'
לא סביר שתרגמתי Weapon כ'כלי' ו-Tool כ'נשק'. אבדוק.
בדקתי
לאורך כל הסרט תורגם Weapon כ"נשק" ו-Tool ככלי, כמתבקש, מלבד מקרה אחד או שניים שבהם בחרתי באפשרות האחרת, כנראה מסיבה מסוימת ולפי שיקול דעתי בעת הצפייה.
לא, הוא צודק
גם אני תהיתי לגבי זה במהלך הסרט.
והעובדה שברוח התקופה,
התרגום מתייחס ל"נשיא ארה"ב" למרות שאנחנו רואים שזו נשיאה.
אה, הנחתי שזו דוברת או משהו.
(ל"ת)
אני.. זוכר דווקא בסדר ההגיוני
יכול להיות שיש הבדל בעותקים או משהו? (או שהזכרון שלי משובש. גם אפשרי).
אני ראיתי ביס פלנט ירושלים, אם זה אומר משהו לכאן או לכאן.
גם ראיתי שם.
היתה את שגיאת מהירות הקול במקום האור, וזה היה מוקדם מאוד בסרט, מהרגע הזה לא הסתכלתי על התרגום יותר.
לא נכון.
(ל"ת)
אני זוכר שגם לי זה צרם
האם יתכן שיש פער בין התרגום שלך לבין הכתוביות שמופיעות בפועל?
במקרה הזה, אין
תודה שנתת לי פתח-מילוט אבל אין צורך. לפעמים, בתרגומים לטלוויזיה, יש אפשרות של פער בין מלאכת המתרגם לבין מה שמופיע בפועל כי באולפנים יושבים על הביצוע עורכי לשון ואנשים נוספים שנוגעים בחומר. במקרה הנוכחי, כמעט בטוח שאין פער אף שלא בדקתי. תרגומים שלי ל"לב" הולכים לבדיקה עניינית, בבדיקת העברית אין צורך כי אני עצמי עורכת לשון, והאולפן המבצע לא משנה כלום. נוטלת עליי אחריות מלאה לטעויות, אם מתגלות כאלו.
אני זוכר שגם לי זה צרם
האם יתכן שיש פער בין התרגום שלך לבין הכתוביות שמופיעות בפועל?
למען ההגינות, מה שאתה מתאר
היא שגיאה שעלולה הייתה לנבוע מהמורכבות של הסצינה בתסריט, שהיא מבלבלת מילולית גם באנגלית, גם למאזינים וגם עלילתית לדמויות עצמן.
אם נפלה שם טעות, זו בטח לא תרגום זוועתי או מביך או מכוון או כל שם-תואר מוגזם אחר שהמבקר בחר להטיח בשביל הפאנץ' של הפיסקה האחרונה שלו.
התגובה הראשונה של המתרגמת פה היא סך הכל ברוח הביקורת של המבקר עליה; מוגזמת ומעט חצופה.
לא, דור, זו לא.
זו לא היתה סצינה מבלבלת. זאת היתה סצינה שבה דמות אחת הסבירה, במילים פשוטות, את ההבדל בין שתי המילים האלה, כדי למנוע בלבול בינהן. אף דובר אנגלית לא היה צופה בסצינה הזאת, ובאלה שאחריה, ומתבלבל בין שתי המילים שהחייזרים אמרו.
ואפילו אם זו כן היתה סצינה מבלבלת, "זה היה קשה כי היו שם הרבה מילים" זה לא תירוץ שלמתרגם יש זכות להשתמש בו. התפקיד של המתרגם הוא לתרגם. לא תמיד זה קל, אבל זה התפקיד שלו. אם הוא מתרגם לא נכון, הוא עשה את התפקיד שלו לא טוב.
לתרגם "מהירות האור" ל"מהירות הקול" זה מביך, זה מעיד על חוסר תשומת לב, אבל זאת טעות שולית שלא משנה הרבה בסרט עצמו. לעומת זאת, להחליף באופן עקבי בין שתי מילים באופן כזה שגורם לאנשים להבין לא נכון את עלילת הסרט – כלומר, לעשות בדיוק ההיפך מתפקידו של תרגום, ולפגום בפועל בסרט שמוקרן בקולנוע ושעליו אנשים משלמים – ולעשות את זה כששתי המילים הנ"ל הן לא מונחים מסובכים באסטרופיזיקה אלא מילים ברמת כיתה א' – זה ביזיון. זאת עבודת תרגום מבישה.
יכול להיות שהמתרגמת היא סופר ותיקה ומוכשרת ומעולם עד היום לא עשתה בחייה אף טעות, אבל אני לא מבקר כאן את 11,000 הסרטים שתרגמה, אלא את הסרט הזה. גם לי יש כאן תפקיד: אני מבקר קולנוע. ב-99% מהסרטים שכתבתי עליהם לא אמרתי מילה על התרגום (אף שטעויות תרגום הן נפוצות מאוד, לצערי). אבל כשהתרגום פגום במידה כזאת שהוא פוגע בהנאה של הצופים, אני הולך לכתוב בדיוק את זה. זאת לא "הגזמה" וגם לא "חוצפה", זה הפאקינג תפקיד שלי.
גם אני די ותיק בתחום, גם אני פרסמתי כבר אלפי ביקורות, ובכל זאת אני לא טוען שאני לא עושה טעויות לעולם. אם מעירים לי על טעות שעשיתי (דבר שקורה לעתים קרובות), אני בדרך כלל אומר אופס, ומתקן. למה המתרגמת לא מסוגלת לעשות את אותו הדבר – או, לפחות, להכיר בכך שהטעות היא טעות?
התפקיד שלך
הוא גם להיות פאקינג מנומס. נטלתי אחריות מלאה על כל טעויותיי, אם היו.
תודה.
ושוב תודה.
היי נורית
זאת תגובה די מגעילה. לא כל מי שמצא טעות בעבודה הטובה שלך הוא קשקשן ומבלבל במוח.
קודם כל, עם השנים יצא לי לראות הרבה תרגומים שלך ובאמת היה טוב. ניחשתי שאת ותיקה אבל לא ידעתי שעד כדי כך. זה בהחלט מרשים וכל הכבוד שהחזקת כל כך הרבה זמן במקצוע המתיש הזה.
בלי קשר, ועם כל הכבוד לעבר שלך, היו כמה דברים שהפריעו לי בתרגום של "המפגש", בעיקר מה שדורון כתב. היו עוד דוגמאות שכבר שכחתי כי ראיתי לפני יותר משבוע. לא משנה.
אבל למה כל הוותק הזה אמור להביא לביטול של כל שגיאה בסרט הנוכחי? יצא לי לראות נגיד את "היט" שתרגמת ב-95', אחרי 30 שנות ניסיון, והיו שם כל מיני דברים מוזרים שלא ראיתי באף אחד מהתרגומים שלך בשנים האחרונות (נגיד "מפתח קסמים"). או נגיד ב"שמש נצחית בראש צלול" היו שם המון קיצורים מוזרים שהעלימו משפטים שלמים. זה סרט שתרגמת אחרי 40 שנות ניסיון. גם דברים כאלו לא ראיתי באף אחד מהתרגומים שלך בשנים האחרונות.
אז יש דברים שלמדת גם אחרי 50 שנה בתחום? ואולי מוצאים שגיאות גם בתרגום ה-11,001? מי יודע, אני בהחלט לא יכול לשפוט לפי גישתך, הרי לא הגעתי לכמות או ותק כזה.
בכל מקרה, שוב, מעריך מאוד את כל עבודתך.
נ.ב.
יש אולי רשימה של ה-11,000? זה בהחלט מספר מאוד מרשים. יש 250 ימי עבודה בשנה, כפול 50 שנים, לחלק ל-11,000… מגיעים לסרט כל 1.1 ימים. ועוד היו 53 ספרים.
מעיינים בחומרים של הסופר והתסריטאי על כל סרט ב-1.1 יום האלה? גם בודקים כל מונח ומונח? הרי כשתרגמו לפני 30 שנים לא היה גוגל והיה הרבה יותר קשה לחפש דברים.
סליחה שזה יוצא עוקצני, באמת מעניין אותי איך עבדו אז.
כן, בטח
אני טועה לפעמים. שוגה לפעמים. אבל מכאן ועד ל"ממש מביך"? "זוועתי"? "פספס או עיוות בכוונה את משמעות המושגים"? "מזלזלת בעבודתה"? למה זה מריח לי מלא-רציני, נגיד? מרוע-לב נטו? זה אשר ל"ביקורת" של הפישלר.
אשר לך, קצת אולי נכון, הרוב בוודאי לא. וגם לפני 50 שנה בדקתי כל מה שאפשר, כשהתעוררה שאלה. היו מומחים וספרים ומילונים גם טרם היות המחשב. כשאני אומרת שתרגמתי סרטים מכל הסוגים, כוונתי גם לקצרים, לדוקו, לכל הסוגים. הכול רשום. שאלת עוד המון שאלות ויש לי תשובות, תאר לך, אבל אין לי זמן לזה.
מזמן לא השתעממתי כל כך בקולנוע
הכתיבה גרועה, השחקנים מבוזבזים (בייחוד פורסט ויטיקר), החורים גדולים מהעלילה, אין שום הגיון חיצוני או פנימי אין שום סיבה (לפחות לא כזו המסופקת בגוף הסרט) להתנהגויות מסויימות של הדמויות. הסרט איטי להחריד מבלי לאזן זאת עם אמירות שאינן ברורות מאליהן. ממש דרמה רומנטית נוגה עם כינורות בווליום המנסר את העצבים. תמורת תשלום לא הייתי רואה אותו שוב.
מה היא כתיבה טובה בעינייך?
באמת שואל. אשמח לשמוע דוגמה שלך לתסריט איכותי.
מאוד לא מומלץ
הלכתי לסרט בעקבות הביקורת, וממש לא נהנתי. הדמויות חסרות אופי, הסרט מתקדם מאוד מאוד לאט ודי ארוך (כמעט שעתיים) אבל בקושי מלמד אותנו על הדמויות או על הבלשנות או משהו כלשהו אחר. יותר מדי זמן מוקדש לשוטים מהורהרים מלנכוליים/אנשים זזים ממקום למקום במקום לאשכרה תוכן. וכאמור, התוכן שיש די בנאלי. תלונות עם ספוילרים בתגובה נפרדת.
מה לעזאזל נסגר איתי? שוב פעם ספילר
(ל"ת)
מצוין - אבל לא מספיק.
אחת הסיבות שנהנתי מאוד מ'סיקריו' הייתה שהיה לו רובד מטאפורי ברור, אבל הוא גם עבד מצוין ברמת הסיפור, המתח והדמויות.
'המפגש' הוא סרט נהדר: מבוים למופת, משוחק טוב, כתוב מצוין. הוא מצליח לתת אגרוף רגשי בבטן, ואני לא מצטער לרגע שראיתי אותו.
אבל אני לא מרגיש שלמדתי ממנו שום דבר משמעותי על שפה, תבונה אנושית או חייזרית או האופי האנושי. אני לא מצליח לאתר בו רובד של רעיונות עמוקים עליהם מדבר הסרט.
מה פיספסתי?
אולי לא אתה פספסת
אלא התסריטאי, כי אני יצאתי מהסרט עם אותה תחושה. גם בעיני חסר איזשהו רובד נוסף. פענוח השפה החייזרית נעשה כמעט כהוקוס-פוקוס וזה החלק המאכזב בסרט.
אני לא חושבת שפספסת
אני מאוד נהניתי ממנו, זה סרט שמעניק חווית צפייה ייחודית למדי, אבל קשה להגיד שהוא מציג רעיונות מהפכניים או עמוקים. בסופו של דבר זה סרט שלמרות כוונת התסריטאי, מציג תפיסת מציאות דטרמיניסטית שלי קצת קשה לקבל אותה. זה, למשל, הפחית מהאגרוף הרגשי שאתה מתאר מבחינתי – הסרט היה מעניין בעיני אבל הוא לא באמת ריגש אותי בצורה יוצאת דופן.
מעבר לזה, אני חושבת שחווית הצפייה שלי הייתה קצת פחות כיפית בגלל שהבנתי את ה"טוויסט" הרבה לפני שהוא נחשף. הייתי שמחה לחוות את האלמנט הזה בתור גילוי מפעים ולא בתור חשד הולך ומתממש לאורך חלקו הראשון של הסרט.
לגבי החלק האחרון - אני ממש לא מסכימה
קודם כל – לדעתי האישית – להגדיר סרט כסרט "טוויסט" זה כבר סוג של ספויילר כי אז אנשים יודעים לחפש את הטוויסט, אבל זה לא משנה עבור הסרט הזה כי זה לא סרט טוויסט. זה סרט שמנסה לקחת רעיון פילוסופי מורכב ולפרק אותו לגורמים שמרכיבים אותו.
סרט טוויסט הוא כזה שפתאום בחמש דקות האחרונות קורה משהו שגורם לך לראות את כל הסרט באופן שונה, ואני לא חושבת שזה הכיוון או המטרה של היוצרים בסרט הזה. הסבר מפורט – בהודעה המספיילרת הבאה.
מה נסגר עם מבקרים וספויילרים?
בשבת קראתי ביקורת למפגש, והוא אשכרה כתב את סוף הסרט פשוט ככה, לא ברור
אתה יודע מה, אולי אני טועה.
(ל"ת)
במקרה זה,
אתה ממש הולך ליהנות ממסיבת תרגום.
http://www.translationparty.com/
אנקדוטה
הקטע הזה שלהם עם סנסקריט באמת לא עובד. המילה שהם משתמשים בה שאומרת רצון לעוד פרות יכולה לשמש כמלחמה, אבל המילה ההרבה יותר סבירה היא yuddham שפשוט אומרת מלחמה. וכנראה שכל בלשן אם הוא יודע סנסקריט היה עונה yuddham במצב הזה, ואז כל הקטע שלה לא היה עובד והיא הייתה סתם מובכת.
לגבי ספוילרים (התגובה אינה מכילה ספוילרים)
בדרך כלל אני קורא ביקורות אחרי שאני רואה סרט. הפעם אני מצטער שלא קראתי לפני. יצאתי מבולבל ובתחושה שלא הבנתי את הסרט, על פי הסיום. בדיעבד, אחרי קריאת הביקורות, אני חושב שזהו סרט יפהפה ועמוק מחשבתית, ושהייתי נהנה ממנו יותר בזמן אמת לו הייתי יודע מראש מה קורה בו (ליתר דיוק – מה הנושא שלו).
480 זה לא צהוב?
(פיזיקאים, הרגתם אותי! התרגלתי שזה נראה ירוק וקוראים לו צהוב, אבל עכשיו זה כחול?! תחליטו כבר)
אם 530nm זה ירוק אז 480nm לא יכול להיות צהוב, כי אמור להיות לו אורך גל גדול יותר מלירוק. צהוב זה באזור ה-575nm.
אז למה כולם קוראים ל488 בפלורסנציה צהוב?
אני יודעת שהאור שמוקרן על הדוגמאות נראה כחול, והן נראות ירוקות, ואז אנשים קוראים לזה צהוב. אני בכלל לא בטוחה איך מתיחסים ל555 אבל הוא מוקרן בצבע שנראה ירוק ורואים בעין אדום, אז למה שיהיה צהוב?
כאמור, שיגעתם אותי.
"שיגעתם"? "What do you mean, "you people?
חומרים פלואורסצנטיים בולעים אור באורך גל אחד ופולטים אור באורך גל גדול יותר. מגיגול קצר אני רואה שיש לפחות סדרת צבעים פלואורסצנטיים אחת שהצבעים בה נקראים לפי אורך גל הבליעה ולא אורך גל הפליטה.
מתכוונת לכל האנשים שמדברים בקודים של ננומטרים
ומערערים את כל תפיסת העולמי הצבעונית שנרכשה עוד בימי פרפר נחמד.
אני עובדת עם האלקסות, ואם תנסה להגיד לאיש לייזרים (מיקרוסקופ/פקס) ש488 זה ירוק, ישר יתקנו אותך בבושת פנים.
בכל מקרה, אני חוזרת לעולם הקטן והמבולבל שלי. בפרסומים אפשר לקרוא ל488 ירוק ול555 אדום, כולם כמוני מאמינים לצבע שהם רואים, וכל מי שלא עיוור צבעים שמח בחלקו. (מסתבר שאדום-ירוק זו ההפרדה הכי בלתי אפשרית לעיוורי צבעים, אירוני שאיכשהו זו הפכה לחלוקה מאוד מקובלת ברמזורים ושאר עניינים)
צהוב זה הצבע של השמש, כן?
(ל"ת)
השמש היא תערובת של אורכי גל
אבל אם מישהו יתעקש וישאל מה הצבע העיקרי שיוצא מהשמש – האמת שהתשובה היא "ירוק".
אבל הערבוב של הירוק עם האדומים-כתומים-צהובים, והטיפה כחול וסגול נותן לנו צבע עם גוון צהבהב.
https://ivanpankov.wordpress.com/2009/07/24/why-do-we-see-visible-light/
עירור excitation בכחול, פליטה emission בירוק.
מה שמעניין אותו זה איזה לייזר להפעיל – וזה הלייזר הכחול. תאירי בלייזר ירוק, לא תראי כלום.
פלורסנציה זה משהו אחר
בפלורסנציה אנחנו מקרינים באורך גל אחד ומשתחרר אורך גל אחר , זה מה שהופך את זה לשיטה מאוד טובה לגילוי של חומרים.
הפלורסנציה שאת מדברת עליה, (קיימת בכל מיני פלורופורים – פלורסין, FITC, GFP ועוד) – זה פלורופור שמאירים אותו באור כחול (באורך גל של 488 ננמוטר), אבל הפוטון שנקלט גורם למולקולה לעבור איזשהו תהליך (משהו שקשור לרמות ויברציוניות, לא נכנס לזה כן), שבסופה נפלט פוטון אחר באורך גל 515 (שהוא אכן ירוק).
אפשר לראות ציור סכמטי של התהליך בדיאגרמת יבלונסקי (למשל כאן)
כמובן שיש עוד מלא פלורופורים עם מלא צבעים שונים, למשל TRITC שבולע ב 557 ופולט ב 576 (בטווח של הכתום אדום), או DAPI שבולע ב350 (באזור של האולטרא סגול), ופולט ב 470 (כחול), וכן הלאה וכן הלאה.
בברכה, mip, מהמעבדה למיקרוסקופיה באוניברסיטת בן גוריון….
LOL תודה מיפ
דאפי זה לא 405?
אני ככל הנראה אמשיך להיות מבולבלת, אבל אני בסדר עם זה. בניגוד לדברים שאפשר לעשות משהו כדי לשפר אותם, כאן כל זמן שאני מרחיקה את הפלורופורים שלי, ממילא אני בוחרת את הערוצים דרך מחשב ולא מרכיבה את הלייזרים ידנית אז הכל טוב.
מישי, שלא מוכנה להכנס יותר לחדר של הקונפוקלי כי אפילו בחדר קור חם יותר.
אהבתי את הסרט למרות החולשות שלו
מסכימה עם הרבה מהביקורות שנכתבו כאן – נכון, הסרט קצת מפספס. ונכון, הוא סובל מחוזר איזון, קצת יותר מדי קיטש הולמרקי וקצת פחות מדי הסברים מדעיים ובלשניים, כפי שהיינו מצפים. ופיתוח הדמויות לא מספיק. אבל סך הכל – זה סרט נהדר. מקורי (בוודאי בכל הנוגע לסרטי פלישת חייזרים), מותח, מעורר מחשבה, מרהיב. תוספת יפה לגל סרטי המד"ב האינטיליגנטים של השנים האחרונות.
סך הכל, יש לי תיאוריה מאד מגובשת על הסיפור מאחורי הסרט, כשצפיתי בו הרגשתי שההגיון הפנימי שלו שלם (גם אם נפלו כמה טעויות). אבל קריאת כל הביקורות כאן עשתה לי חשק לצפות בו שוב :) אולי אחרי זה אחזור לכתוב מה אני חושבת…
אריק הייסרר, התסריטאי, עובד על סיפור נוסף של טד ציאנג
http://heroichollywood.com/arrival-eric-heisserer-ted-chiang/
הכריז בקומיק-קון שהוא רוצה להפוך את liking what you see -a documentary, עוד אחד מהסיפורים בקובץ שבו הופיע המפגש, לסדרה. זה עוד רק הצהרת כוונות ואין עדיין הכרזה רשמית, אבל אם זה יקרה זה סופר מרגש. זה הסיפור הכי אהוב עלי בקובץ הזה ומאוד מתאים לאקלים הפוליטי בימינו, ויכול להיות סדרה עם הרבה פוטנציאל.
מצג שווא
סתם עוד סגידה לכסף במסווה של לא יודע מה.
לא שלום, ולא מדע, ולא מסר, ולא פתיחת מחשבה ו/או התעמקות ברעיון כלשהו (מלבד כסף). אם היו רוצים או מכוונים למשהו מכל אלו – היו בוחרים במדיום אחר מלבד פיצ'ר פילם באורך מלא כדי להגשים את מטרותיהם… היו למשל יוצרים סיפור, ציור, מאמר מדעי.
אך היוצרים בחרו בסרט באורך מלא – כי זה מכניס כסף יותר מכל שאר האופציות.
ועוד כמובן דאגו ללקק לסינים ולצייר בסרט את הסינים כפי שצויירו כדי למקסם רווחים.
אבל זה עיבוד של סיפור.
(ל"ת)
מה שנקרא, מצג שווא של קריאת הביקורת :)
סתם עוד אדם שחייב לכתוב את דברי החכמה שלו מבלי להטריח את עצמו לקרוא קודם את הדף שלו הוא מגיב. אחרת הוא היה יודע שזה עיבוד של סיפור
אז הביקורת שלך היא
שהסרט רע מכיוון שהוא… סרט?
ובכן, אני תוהה למה ציפית כשנכנסת לצפות בו. בכל אופן, תודה שהשתתפת במשחק.
ff13-2 הסרט
רק עם פחות מסע בזמן ובלי יצור חתולי קטן שיכולה להפוך לקשת עם חיצים וחרב מתי שהיא רוצה ואומרת "קאפו" כל 5 שניות.