"הלקחנים" הוא סרט אנימציה יפני של סטודיו ג'יבלי – הבית של מיאזאקי – שיצא בשנה שעברה ביפן, ונמצא בדרכו האיטית למערב. רז גרינברג כתב על הסרט הזה בתגובה לפני כמה ימים, ומאז לא התחדש שום דבר חוץ מזה שהטריילר דובר האנגלית הגיע ליוטיוב ועכשיו אפשר לאמבד אותו בכתבה – והוא נראה מקסים, בעיקר אם רואים אותו בלי קול ונמנעים מהקריינות הזוועתית. אז רשות הדיבור לרז:
"הלקחנים" הוא סרט של סטודיו ג'יבלי שמבוסס על סדרת ספרי ילדים של הסופרת מרי נורטון. הוא בוים על ידי הירומאסה יונביאשי, שעד היום שימש בעיקר כאנימטור בפרויקטים אחרים של האולפן. כשהסרט יצא ביפן בשנה שעברה הוא לא רק הצליח מאוד – המבקרים נשפכו ממנו וטענו שיונביאשי הוא-הוא היורש של מיאזאקי (עד שאראה את הסרט, אני עדיין סקפטי).
מה שמעניין בהפצה של הסרט מחוץ ליפן הוא השוני בין ההפצה האמריקאית לזו הבריטית. מאחר והסרט מבוסס על קלאסיקה ספרותית אהובה מאוד בבריטניה, החליטו להפיץ אותו בבתי הקולנוע שם כבר בקיץ הנוכחי, עם דיבוב של שחקנים בריטיים למהדרין. בארה"ב, לעומת זאת, ההפצה נדחפה לפברואר בשנה הבאה, עם דיבוב של שחקנים אמריקאים. וגם בישראל, אגב, הסרט נרכש להפצה.
(אגב, למה "הלקחנים"? שמו המקורי של הסרט, שנשמר גם בהפצה הבריטית, הוא "ארייטי", אבל מבחינתי הגיוני יותר להשתמש בשם העברי המקובל לסדרת הספרים שעליה הוא מבוסס).
(וואו, כמה שהקריין הזה בלתי נסבל).
נראה נחמד מאוד
הספר עצמו לא הכי טוב לעיבוד לסרט של אחד לאחד, לטעמי, אבל סרט שרק שואב ממנו את הרעיון וההשראה ולא עוקב במדויק אחרי העלילה (ומהטריילר די ברור שזה המצב) יכול להיות ממש מוצלח.
אם אני לא טועה, כבר היה סרט על ספר זה
בשם The Borrowers
עם גון גודמן ויו לורי ,סרט ילדים אמריקאי מ97
וביים אותו לא אחר מפיטר יואיט, שביים לאחרונה את השוד המלוטש, וגם את
גרפילד הראשון וביל וטד השני
אתה לא טועה
בארץ קראו לו "קטנים עליו" (אוח.)
לא ראיתי אותו, אבל נראה כאילו גם הוא מבוסס על השם והרעיון הכללי של הספר בלבד, ואין לו קשר לעלילה.
אני זוכרת אותו כסרט ילדים חביב.
הייתי קהל היעד ואני זוכרת שנהנתי, אבל קשה לי להגיד מה הייתי חושבת עליו היום.
את הספר גם קראתי, והוא עדיין בבית הוריי בסיפריה [אח, ספריי מרגנית], אבל אני לא זוכרת אם יש קשר עלילתי.
שני דיבובים נפרדים באנגלית?
קצת מיותר…
זה משהו שעושים בד"כ?
ראיתי את הסרט לפני כשבועיים
(אם כי אני לא גאה בדרך שעשיתי זאת. לזכותי יאמר שלא ידעתי שהוא נרכש להפצה בארץ).
סרט חמוד,וגראפית נראה יותר טוב מפוניו, אך עומד באותה שורה עם היופי הויזואלי של המסע המופלא.
העלילה איטית יותר ממרבית סרטי ג'יבלי האחרים, ולדעתי לא לכולם תהיה סבלנות דומה לשלי. כאשר ייצא ה-DVD בארץ אני אשמח לרכוש אותו.
מחכה בקוצר רוח
כל סרט של סטודיו ג'יבלי הוא מתנה עבורי, אפילו אלה משנות ה 80.
ואם כבר במיאזאקי עסקינן – עד היום ממש ממש לא ברור לי איך ה"מסע המופלא" שווק כסרט ילדים. כל צאצאית שלי תצטרך לחכות עד גיל 18 לפני שאצלוק את נפשה עם הסרט הזה..
ועכשיו כשאני חושבת על זה – כנ"ל לגבי ה"נסיכה מונונוקי".
אני בעיקר מקווה שבארץ הוא יופץ גם בגרסתו היפנית.
יש למה לחכות.
המסע המופלא לא סרט ילדים?
אפשר להסכים לגבי הנסיכה מונונוקי, עם מגוון השדים והאיברים הכרותים שמתעופפים מדי פעם. חוץ מזה הוא סרט עם מסר מורכב ונראה לי שבתור ילד יהיה קשה קצת להעריך אותו (לא יודע, אני ראיתי אותו בתור מבוגר). אבל המסע המופלא הוא מין סיפור אגדה ואני לא זוכר בו שום דבר מצלק. אולי זה לא ממש "סרט ילדים", הוא כמו הסרטים של פיקסאר, גם לילדים.
בתור מי שראתה את הסרט כילדה
אני חייבת להסכים. אולי כשאתה מתבגר הסרט לא נראה כל כך מפחיד, אבל בשביל ילדים קטנים זה די מפחיד. במיוחד החזירים ובמכשפה.
(אגב, "המסע המופלא" הוא חרא תרגום לSpirited Away).
הוא לא סרט לילדים מסיבה אחרת.
אני ראיתי את הסרט בתור ילד כמה פעמים, ול-א ה-ב-נ-ת-י כ-ל-ו-ם!!
כל פעם שראיתי את זה עם חברים כולנו יצאנו בבילבול וחוסר הבנה מוחלט. חשבנו פשוט שזה סרט מפגר, עד שראיתי אותו השנה שוב..
מוזר,
אני דווקא כן הבנתי מה קורה. מצד שני אני כבר לא זוכרת כלום מהסרט. הגיע הזמן לריוואטץ'.
הוא באמת קצת מוזר
העלילה סה'כ עקבית אבל יש כל מיני פיתולים מוזרים בדרך. גם אני לא ממש הבנתי הכל בפעם הראשונה שראיתי אותו (והאמת, גם לא בפעם השלישית). אין לי הרבה נסיון באנימה אז אני לא יודע אם זה רק הסרטים של מיאזאקי שמוזרים, זה משהו גורף או שזה פשוט בגלל התייחסויות לתרבות היפנית שעוברות לי מעל הראש.
הם מוזרים.
אני מאוד אוהב את הסרטים של מיאזאקי, אבל יש בהם באופן קבוע דברים שאני פשוט לא מבין, שנובעים כנראה מהתרבות היפנית. אני חושב ש"המסע המופלא" היה יותר קל לעיכול מהבחינה הזאת כי הוא בנוי במתכונת של "אליס בארץ הפלאות" – ילדה שמגיעה לעולם זר ומוזר, גם עבורה. נכון, הרבה דברים מוזרים מאוד קורים, ולא את הכל אנחנו מבינים; וב"אליס" הבנו?
הילד הזה...
הילד הזה דומה באופן מחשיד למרקו, או יותר נכון – לאיך מרקו אמור היה להיראות אם היה מתבגר ומשתחרר מתסביך האדיפוס שלו.
זה ככל הנראה מפני ששניהם ילדיו של אותו סטודיו.
(ל"ת)
לא לגמרי מדויק
ג'יבלי הוקמה בשנות ה-80, "הלב" שודרה בשנות ה-70. אבל כן, איסאהו קטהאטה ביים את הסדרה, ומיאזאקי עבד בה כאנימטור (בערך).
וסקירה מפורטת בנושא אפשר למצוא אצלי באתר:
http://miyazaki.epath.co.il/articles.php?article=15
כל ילדי האנימה האלו...
נראים פחות או יותר אותו הדבר.
צחקו על זה ב-Family guy... :)
"Well I just don't understand any of this. Everyone in Japan is either a 10 year-old girl or a monster."
לי הוא נראה מאוד דומה לשינג'י מנאון ג'נסיס.
(ל"ת)
לא רואה את דימיון...
(ל"ת)
נראה חמוד
אבל לא כמו פוניו
אני קראתי
שמיאזאקי כתב את התסריט.
כך שזה בכל זאת סרט שלו, או לפחות סרט שהוא לקח בו חלק לא קטן.
אגב, אם זה מעניין מישהו
יצא טיזר-טריילר ל-From Up On Poppy Hill, הסרט הבא של סטודיו ג'יבּלי (באקרנים ביפן החל מה-16 לחודש, ובמערב כנראה בשנה הבאה):
http://www.youtube.com/watch?v=caAlyzKQEWQ
אני לא זוכר מתי פעם אחרונה ראיתי תכנית עבודה כה עמוסה לעתיד הקרוב אצל ג'יבלי. הפעם האחרונה שהם שיחררו סרט שנה-אחרי-שנה הייתה ב-2001-02, ומאז ועד 2010 נהגו להוציא סרט אחת לשנתיים. כעת יש להם – מלבד Poppy Hill – עוד 2 סרטים על הכוונת!
שניהם אגב של המייסדים האגדיים: אחד הוא סרט של איסאהו טקהאטה [קבר הגחליליות], שלא ביים דבר כבר למעלה מעשור, והשני הוא "Porco Rosso 2" (הסיקוול הראשון של הסטודיו) שימד"ב טוענים כי עתיד לצאת ב-2012, בבימויו של מיאזאקי כמובן.
אז הנה לכם עוד מספר סיבות להתרגש מ-2012 רוויות הסרטים הגדולים.
עד כמה שידוע לי, ימד"ב טועה בכל הנוגע להמשך של
"חזיר באוויר". מהודעה מוקדמת שהסטודיו הוציא השתמע שמיאזאקי אכן מתכוון לביים המשך לסרט, אבל אחר-כך יצאה הבהרה שהוא מתכוון לצייר המשך לסדרת המאנגה המקורית שעליה הסרט התבסס, ולא לסרט חדש. כך שכרגע עוד לא ברור מה יהיה הסרט הבא של מיאזאקי.
קישור לידיעה רלבנטית:
http://www.nausicaa.net/wiki/2010-11-News#Ghibli_Pre-announces_New_film_in_Rome_.28Not_Porco_Rosso_2.29
אוי, חבל מאוד
אם כי מלכתחילה הידיעה בדבר נשמעה תמוהה מכדי להיות אמיתית (ג'יבלי? המשכון? לא מסתדר).
אבל לפחות עניין השנה העמוסה עודנה קיים, רק מעניין אותי מהו אותו פרויקט חדש.
מה לעזאזל?
רוב הטריילר משעמם, ואז בשתי השניות האחרונות קורה משהו מאוד לא ברור. על מה הסרט הזה?
סגנון כזה של טיזרים נפוץ יחסית ביפן
מה שפחות נפוץ זה לשחרר טריילר ראשון שבועיים בלבד לפני שסרט עולה לאקרנים. מצד שני, נטיות הפצה אצל ג'יבלי מעולם לא היו הצד החזק של המפיצים שלהם (משעשע אותי לחשוב כיצד "קבר הגחליליות" סוחט הדמעות ו-"שכני טוטורו" העליז והנחמד שוחחרו בזמנו לא רק באותה השנה, לא רק באותו החודש, אלא באותו היום!).
העלילה, בחפיף, מתרחשת ב-1963 ומתארים אותה כסיפור התבגרות של נערה מעיירת נמל על-יד טוקיו, אחרי שאביה המלח נאבד, ואימהּ הצלמת טסה הרבה לחו"ל. משפחתה מנהלת כעת אכסניה, ואת ימיה היא מבלה עם 2 בנים (חבר מועדון העיתונאים בבית הספר, וראש מועצת התלמידים של בית הספר).
נשמע כמו דרמת Slice-of-Life, לכן הטריילר לא הצליח להעביר מה בדיוק הסיפור הולך להיות.
הבמאי אגב הוא גורו מיאזאקי, הבן של, ואותו אחד שעשה את "סיפורי ארץ-ים" ה…שנוי במחלוקת אקרא לו. אבל בניגוד לקודם, הייאו מיאזאקי יפקח/יעבוד על התסריט.
לדעתי זה נראה חביב, מקווה שזה יהיה ככה בפועל.
זה לגמרי לא מסביר את הטריילר
בעניין "קבר הגחליליות" ו"טוטורו", הם לא סתם יצאו לאקרנים באותו יום, אלא הוקרנו במקור כדאבל-פיצ'ר. שזה, בדיעבד, נשמע מטורף לגמרי.
אתה מתכוון לזה שפתאום מראים רוח של ילד נופלת על הילדה?
כן, WTF?
ההפצה הכפולה של שני הסרטים לא היתה החלטה של ג'יבלי
החברה שהפיצה את הסרטים של האולפן באותה תקופה לא חשבה ש-"טוטורו" ימשוך מספיק אנשים בפני עצמו, לכן היא התעקשה לשחרר אותו כדאבל-פיצ'ר עם "קבר הגחליליות". בדיעבד, זה פגע בשני הסרטים כשהם לא הצליחו לעשות מספיק כסף, גם בהקרנה צמודה (ההצלחה של "טוטורו" באה בדיעבד, אם היציאה לפורמט ביתי וגל המרצ'נדייז שנלווה אליו).
בימי הערוץ הראשון, לפני איזה עשרים שנה, היה גם בטלויזיה
אני זוכר בוודאות סדרת טלוויזיה "הלקחנים", מאותה תקופה שהיו מראים בישראל כל מיני סדרות בריטיות, כמו "התלת-רגליים" וכיו"ב.
אח, איפה הטלוויזיה של פעם…
ראיתי את הסרט ביפן בשנה שעברה, מיד לאחר שיצא, ונהנתי מאוד. אהבתי את הספרים כילד (וזכור לי אפילו התסכית שהקליטו להם בתכנית הילדים של רשת א'), והאנימציה המרהיבה מצליחה להעביר מצוין את האטמוספירה.
זה לא סרט עמוק במיוחד, ולא ברמה של רוב סרטיו של מיזאקי עצמו ("האיש הרע" בסרט הזה היא אחת מהדמויות השטוחות ביותר שראיתי בסרט ג'יבלי), אבל כנראה שאלך לראות שוב על מסך גדול כשזה יגיע לארץ.
אני מחכה
שיום יבוא ומישהו יעז לעשות סרט על פי "הלקחנים" – אבל באמת על פי הספר. נעשה כבר יותר מסרט אחד בהשראת הספר (אני זוכר אחד מאד ישן שראיתי כשהייתי ילד קטן, ואחד נוסף חדש יותר) – ואני אמנם לא כל כך זוכר את הראשון, אבל השני הוא בעיקר "וואו, אנשים קטנים! בואו נעשה מזה סרט פעולה מגניב!!" ומהטריילר שפה נראה שגם הסרט הזה הולך להיות ככה. הספר המקורי הוא סיפור עדין ומיוחד על הבדידות של הררית והבדידות של הילד שמוצאים זה את זה, על הכמיהה שלה לחופש, ואולי גם על הכמיהה של הילדה ששומעת את הסיפור – להאמין שזה היה באמת. כל הדברים האלו נרמסים בסרטים ששמים דגש על האקשן.
יש היגיון רב בשינוי שם הסרט בארץ
(ספויילרים קלים מאוד לסדרת ספרי הלקחנים, לא משהו שבאמת מקלקל לעניות דעתי)
לא רק כי הספר (כל סדרת הספרים למעשה) נקרא "הלקחנים" (או "הדיירים שמאחורי השעון", בתרגום הישן יותר והחביב עליי), אלא גם כי שמות הדמויות שונים בעברית (בתרגום הנפוץ יותר, של מרגנית): לאריאטי קוראים שם הררית, ולהומילי מעונית. זו אחת הסיבות שאני לא אוהבת את התרגום הזה.
ולמי שכתב שהעיקר בספר היא מערכת היחסים בין שתי נפשות בודדות – זה אכן חלק עיקרי מהעלילה, אבל בעיקר בספר הראשון. בספרי ההמשך, למיטב זכרוני, "אריאטי שוב מתידדת עם בנאדם ועושה צרות" הוא רק טריגר מאוד התחלתי לאקשן האמיתי – בריחה דרך האדמה, הים, או האוויר, בדרכים יצירתיות ומסמרות שיער, מפני האיש הרע שרוצה לגזול את חירותם של האנשים הקטנים (נגיד כדי להציג אותם כפריק שואו ולהתעשר).
ובאמת בספר הראשון יש איזו תמימות ילדית יותר מבאחרים, והוא היחיד שמתייחס מפורשות לכך שהלקחנים הם בעצם יצורים דמיוניים, מה שמוסיף לו עומק רגשי מסוים לדעתי.
לא קראתי את הספר, אבל השמות העבריים נשמעים לי מקסימים.
הצמדות עיקשת למקור היא לא תמיד הבחירה האידיאלית בתרגום.
התרגומים של השמות אכן טובים
בפרט הם משמרים את האופי וה"מוזרות" של השמות (בספר עצמו מתייחסים לכך שהשמות חריגים).
התרגומים אולי טובים, אבל מיותרים
פעם היה מנהג "לעברת" שמות, גם כאלה בלי משמעות ברורה ("עליסה" וכו'), היום לא עושים את זה יותר, וטוב שכך. הסיפור לא מתרחש בישראל, למה לתת לגיבורים שמות שנשמעים עבריים? קוראים לה ארייטי, בשביל מה צריך את הררית?
טוב, בנוגע להררית אתה צודק כנראה
אבל את מעונית עוד אפשר להצדיק בכך שרוצים לשמר את משחק המילים גם בעברית. בנוגע לארייאטי לא ברור לי אם יש כאן משחק מילים שאני מפספס (במקרה של אליס במובהק אין).
יש "קטע" מסוים בשמות המקוריים
שמוסבר בספר עצמו: שמותיהם של הלקחנים, כמו כל מה שמשמש אותם, "הושאלו" או "סוגלו" מהעולם האנושי תוך שינוי הפונקציה שלהם. לכן השמות נשמעים דומים לשמות אמיתיים אבל לא בדיוק (אנימנחשת שהומילי דומה לאמילי ואריאטי להרייאט), ויש משהו מוזר בצליל שלהם.
אני לא חושבת שהתרגום לעברית הצליח להעביר את זה. הררית, מעונית ושאר שמותיהם של הלקחנים לא נשמעים כמו טוויסט על שמות עבריים קיימים (אולי רק הררית, איכשהו).וחוץ מזה, כאמור, המתרגמת השאירה חלק מהשמות המקוריים (פוד, אגלטינה, טימוס….), כך שהתרגום של החלק האחר רק נראה תמוה יותר.
בעיקר כשאין ממש עקביות בעיברות השמות
מה, אריאטי והומילי זה לועזי מדי, אבל פוד זה בסדר? למה?
זה כמו תרגום השמות בספרי אריך קסטנר – מי החליט שאמיל, אנטון, גוסטב ורוזה הם שמות מספיק נגישים לילדי ישראל, אבל קונרד צריך להפוך לדני, ולואיזה ולוטה ללי ואורה?
את יכולה לבדוק בדף השני או השלישי בספר.
"המתרגם". "לעברית,". או משהו דומה לכך.
מאנגלית: יוכבד פרימן.
אם כי לא מן הנמנע שהיתה כאן החלטה משותפת עם העורך. מספיק חשובה השאלה כדי שאוודא מי היה עורך סדרת מרגנית באותן שנים?
(כנראה יחיעם פדן, הייתי מעריך.)
בימינו יש עקביות
לא מתרגמים שמות, בעיקר כאשר מתרגמים בפעם הראשונה, ולא מדובר בתרגום מחדש.
אני לא יודעת לגבי דני/קונרד, אבל אני מניחה שכאשר תרגמו מחדש את אורה הכפולה, החליטו להשאיר את תרגום השמות כי הן סוג של מושג שהתקבע.
עוד דוגמא היא התרגום מחדש של פיפי לונגסטומפ, שתורגם לבילבי גרב-ברך, ולא לפיפי גרב-ברך, כי מי זאת פיפי? אבל את בילבי כולם מכירים.
בשאר המקרים בד"כ לא מתרגמים, גם כאשר לשם יש משמעות מעבר לסתם שם.
אני תמיד חשבתי שעברתו את בילבי כי
השם המקורי הוא, נו, אתם יודעים.
אבל "פיפי" זה בינלאומי
ובכל זאת הרבה ארצות אחרות השאירו את השם.
ובארצות האלה פיפי זו מילה ילדותית לשתן?
אני מנחשת שלא.
בגרמניה וצרפת דווקא כן.
בגרמניה השאירו את זה Pippi (האיות אחר, אבל אין לי מושג אם גם ההגיה); אבל בצרפת שינו ל-Fifi.
מה זה משנה? זו מילה לשתן. נקודה.
ובכל זאת הרבה ארצות השאירו את זה.
אז אם הם כן למה אנחנו לא?
כי בישראל אף אחד לא היה לוקח ברצינות את פיפי גרב-ברך
. (ע"פ ג. יפית)
ברצינות, בתור ילד קטן לא הייתה צוחק ולא מקשיב אם היה ספר שהגיבורה הראשית והכל-יכולה היא פיפי?
טוב, צודק. זה ברור, אז...
אני אשאל הפוך, למה אנחנו לא ושאר המדינות כן, כש"פיפי" אומר בדיוק את אותו הדבר גם בהרבה מדינות אחרות?
הרי גם אותם זה אמור להצחיק. אבל לא ממש ראיתי ירידות על השם שלה.
יש סיפור שלא בדקתי את אמיתותו
שטוען שהסיבה שעברו מ"גילגי" (שמה העברי הראשון של גיבורת הספר) ל"בילבי" היא הצורך לדבב סרט כלשהו – תנועות השפתיים של הדמויות שאמרו "פיפי" לא התאימו ל"גילגי", אבל כן התאימו ל"בילבי". כאמור, אני לא זוכרת ממי שמעתי את זה ולא יודעת עד כמה זה נכון.
הסיפור כנראה נכון
וגם ויקיפדיה תומכת בזה:
http://tinyurl.com/5wsc99a
(לפני שמישהו יקפוץ, כן, אני יודע שאם משהו מופיע בויקיפדיה זה לא מעיד שהוא אמין בכל המקרים)
סימן שאלה
נדמה לי שזו לא מילה לשתן ברוב הארצות. באנגלית, למשל, זו לא מילה לשתן (Pee זה לא Pipi), וגם לא בספרדית.
למען האמת, זו כן...
כמו שגם "קקה" זו מילה בינלאומית שמתארת… אתה יודע.
או ציצי לשדיים (אלוהים כמה שזה נהיה ילדותי), כך גם פיפי.
גם בארה"ב זה תיאור ילדותי לשתן.
אם תחפש "peepee" בגוגל אני בטוח שתמצא לא מעט תוצאות.
אני חושב שיש אפילו שיר אמריקאי ששרים על זה בגן בארה"ב… דודו, פיפי, קקה.
אבל באנגלית מבטאים אותם שונה
צליל ה-ee יותר מובהק במילה שמשמעותה שתן, בעוד שבשם הדמות הוא קרוב יותר ל-eh. נקודת הביניים הזו לא קיימת בהגייה העברית (זו גם הסיבה שבמבטא העברי לעיתים מבטאים את צליל ה-ah בתור eh) – אנחנו מבטאים את שתי המלים אותו דבר, ולכן מן הסתם השם שונה.
מרי נורטון כתבה גם את המקור הספרותי ל"המיטה המעופפת"
של דיסני. כנראה ש"המיטה המעופפת" הוא עיבוד לשני ספרים המהווים סדרה.
שאלה: האם יש מצב שספרי "המיטה המעופפת" הם חיקוי לספרי "נרניה"? העלילה, לפחות בהתחלה, ממש דומה.
קבלו תיקון:
לפי "ויקיפדיה", ספר "המיטה המעופפת" הראשון יצא לאור ב-1943, וספר "נרניה" הראשון יצא לאור ב-1950.
סביר להניח שאין כאן שום חיקוי.
אבל אולי יש כאן השפעה, ובכיוון ההפוך?
סרט לא משהו
ראיתי אותו עכשיו. היו לי ציפיות גבוהות ואפשר לומר שהתאכזבתי כמעט מכל פן של הסרט. הדמויות לא מתנהגות בצורה אמינה. העלילה מטופשת (עם כי אני חייב להודות שיש לה פוטנציאל רב אם כי הסרט דואג להרוס אותו כמעט בכל הזדמנות). הילד לא מעניין. האמא מעצבנת. האבא אדיש. ה'באד גאי' מעורר רחמים. רק הילדה (ארייטי) מצליחה איכשהו לסחוב את הסרט על כתפיה אבל זה לא מספיק בכדי להפוך את זה לסרט טוב. לדעתי הסרט הטוב ביותר של אולפני ג'יבלי היה ונשאר הנסיכה מונונוקי (וגם התרגום של הסרט ההוא מטופש. מונונוקי זה שד ביפנית. זה צריך להיות 'נסיכת השדים')
נראה חמוד. אולי אראה בהזדמנות
מיאזאקי![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
הקריין מרגיז, כן, אבל אני שמחה שלא וויתרתי על הקריינות – בשביל הפסקול. מקסים לגמרי.
השתקתי את הסאונד בערך באמצע
אבל אני ממש רוצה לראות את הסרט הזה.
סתם רכילות: המעצב של "צעצוע של סיפור 3" ומיי מטוטורו
דאיסוקה צוצומי הוא מעצב ואנימטור שאמנם נולד וגדל ביפן, אבל למד ועבד בעיקר בארה"ב – הוא שימש כמאייר ומעצב עבור פרויקטים של לוקאספילם ובלו-סקיי לפני שהוא נחת בפיקסאר, שם הוא שימש כאחד המעצבים הראשיים של "צעצוע של סיפור 3". בראיון שנערך לאחרונה, הוא גילה שהוא נשוי לאחיינית של הייאו מיאזאקי – שבילדותה נתנה את ההשראה לדמות של מיי בסרט!
מעצב מפיקסאר והאחיינית של מיאזאקי. זה אמור להיות תרגיל ביוגניקה?
אם כבר הסיפור קפץ,
בדיוק אתמול התחלנו לראות, אך טרם סיימנו. עייפות של אחת הנוכחות. זה לא מונע ממני להצהיר שזה אחד מסרטי האנימציה הטובים שראיתי בשנים האחרונות. כמעט כל רגע בסרט, כל פריים, אפשר להדפיס לפוסטר מרהיב. העיצוב נהדר, ומוסיף המון חיים לסיפור. ואפילו פס הקול המוזיקלי מענג.
סרט מרגש עד דמעות
כמו רבים מסרטי גיבלי, גם הסרט הזה מרגש מאוד.
הטמפו שונה מאוד מסרטים מערביים וטוב שכך. (קצת משהו רענן)
סרט מלא אהבה ומוסר השכל של אהבה לטבע, לצומח ולחי, קורטוב של אקולוגיה (הכחדה סביבתית)
כמו ברבים מסרטי גיבלי,אין הסתרה של חרדה וצער, מחלות וכמובן הטבע האנושי שלפעמים הוא רע, מזיק ופוגעני כמו גם ההשלכות של כך, אולי הדור הבא יגדל וייצור כדור ארץ טוב יותר.
כן, אני אדאליסט בעולם חומרני ודורסני, עד מתי…
סרט חינוכי מאוד, כזה שנרצה שילדינו יראו ויגדלו לפיהם!
יש חדש לגבי ההפצה המקומית?
(ל"ת)
ספציפית, לא.
סרטי אורלנדו, בעלי הזכויות לסרטי ג'יבלי בארץ, פתחו עכשיו את בית הקולנוע שלהם
http://www.fisheye.co.il/tel_aviv_cinema/
כך שיהיה להם מקום לסרט, אבל סביר להניח שהם לא יפיצו אותו לפני החופש הגדול, או לכל המוקדם פסח.
קצת נמאס לי לחכות לסרטי ג'יבלי
אז ראיתי גם את "הלקחנים" וגם את "From Up On Poppy Hill" (הסרט שהוציאו שנה שעברה) בדרכים הפיראטיות הנפוצות. אבל אני מבטיח שאם הם יגיעו לבתי הקולנוע בארץ אני אהיה בין הראשונים לקנות כרטיסים.
הסרטים עצמם טובים אבל לא נשפכתי מאף אחד מהם. את "הלקחנים" ראיתי ממש מזמן (בתקופה שלפני שפורסם הפוסט הזה, אפילו) והוא זכור לי כסרט חביב. אהבתי את הדמויות, את שיר הנושא, היו כמה סצינות ממש טובות והכי אהבתי היה את האנימציה. ללא כל ספק האנימציה הדו מימדית הכי מרהיבה שראיתי אי פעם. זה כל כך יפה שממש חבל לי שאין באפשרותי לראות אותו על גבי מסך קולנוע. אבל את ההשתפכות של המבקרים אני לא מבין. לא הרגשתי שהסרט מנסה להשאיר רושם מיוחד. התסריט פשוט למדי ודי צפוי ונורא הפריע לי שהדמויות לא התאמצו בכלל להשיג את אשר רצו. סרט קליל ונחמד מאוד לצפייה, בדומה ל'טוטורו'. אה רגע, מצד שני "השכן שלי טוטורו" נחשב ליצירת מופת בעיני רבים משום מה. אז מה אני מבין.
את 'Poppy' אהבתי טיפה יותר אבל גם ממנו די התאכזבתי. מדובר בסרטו השני של גורו מיאזאקי. הבן של. סרטו הראשון "סיפורי ארץ ים" קיבל ביקורות מעורבות (מצד אחד מועמדות בקטגורית סרט האנימציה באוסקר היפני. מצד שני זכיה בפרס הסרט הגרוע ביותר בראזי היפני). אותו דווקא אהבתי מאוד ואפילו עקבתי אחרי הבלוג שגורו כתב בזמן יצירתו. 'Poppy' שלו שונה לגמרי מסרטו הקודם. ריאליסטי יותר ומזכיר דווקא את 'לחישת הלב' (שהוא אחד האהובים עליי ביותר של ג'יבלי, הרבה מעל כל מה שמיאזאקי עשה) אם כי ממש לא ברמה שלו. ההתחלה הייתה נורא מבולגנת ולא ממש היה ברור באיזה נושא הולך הסרט להתמקד. קצת לפני האמצע מופיעה תפנית מפתיעה בעלילה שהינה מוצלחת ביותר לדעתי ואינה צפויה מסרט כזה. החל משם הסרט נהיה מעניין הרבה יותר, אבל בדומה ל'ארץ ים' גם פה הסוף שלו הוא החלק הכי גרוע, שמה נראה שהיוצרים רצו סוף מסוים בכוח גם אם היה מאוד קשה להגיע אליו, ובמקום לעשות זאת בדרך הקשה הם מוצאים כל מיני קיצורי דרך שסתם הורסים. גם האנימציה אכזבה, הציורים עצמם יפים אך משהו בתנועות של הדמויות לא נראה לי טבעי. מה שמפתיע מאוד בהתחשב בכך שזה סרט חדש של אחד מאולפני האנימציה הגדולים בעולם. עוד דבר שמאוד הפריע לי (אולי הדבר שהכי הפריע לי) בסרט הוא הדיאלוגים. כמעט כל סרטי האנימה סובלים מדיאלוגים לא אמינים או ריאליסטיים במיוחד, אבל פה זה היה גרוע מאי פעם. כמעט אף אחת מהשיחות לא מרגישה טבעית בכלל. לא כזו שיכולה לקרות באמת (אני תמיד מתרץ זאת בכך שאלה יפנים. יפנים הם עם מוזר). ויש שמה המון סצינות דיבור, יותר מכל דבר אחר. וחבל, כי עם קצת מאמץ היה אפשר לעשות את זה הרבה יותר טוב.
אבל כן היו כמה סצינות מעולות, הדמויות חביבות, הטוויסט היה טוב ולקח את הסרט למקומות מעניינים מאוד (גם אם בסוף הוא הרס את כל מה שבנה) המוזיקה ברקע גם מוצלחת ואוי טושימה היא זמרת (ושחקנית) מוכשרת מאוד, והשירים שלה נפלאים.
אבל זה לא בסדר מה שדיסני/ג'יבלי עושים. את הסרטים האלה ואת הבאים אני רוצה לראות כמו שצריך, ועדיף כמה שיותר מהר.
"הלקחנים" בארץ
לידיעת כולם!
הסרט יצא ב-8 לאוגוסט להפצה מסחרית ברחבי הארץ בדיבוב לעברית. לכל אוהבי סרטי גיבלי ומיאזקי , לא לפספס ולהביא את הילדים.
אדיר! תודה!
האם השם שלו בעברית הוא באמת "הלקחנים"?
אכן כן
הלקחנים
עולמה הסודי של ארייטי
רק בדיבוב?
(ל"ת)