מהשניה הראשונה רואים שזה סרט של סטודיו ג'יבלי. השמים הכחולים, העננים הלבנים והדשא הירוק, בפלטת הצבעים האופיינית, הבית בסביבה הכפרית ותשומת הלב לפרטים, מהטחב על השער ועד לאגלי טל על הצמחים – כולם מצוירים, כמובן, ביד – לא משאירים ספק בכך שמדובר בסרט מבית היוצר של "השכן הקסום שלי טוטורו", "הנסיכה מונונוקי" ועוד סרטים גדולים רבים. הסטודיו ידוע בעיקר כביתו של במאי האנימציה הגדול בעולם, היאו מיאזאקי. במקרה של "הלקחנים", מיאזאקי לא ביים, אם כי הוא השתתף בכתיבת התסריט. אבל בכל הקשור לפילוסופיה של האנימציה -עיצוב הדמויות החינני, הדיוק בפרטים והצביעה – רוחו של מיאזאקי נראית היטב בסרט הזה.
הסרט הוא עיבוד לספרה של מרי נורטון, שכבר עובד לקולנוע ולטלויזיה כמה פעמים – ותיקי תכניות הילדים והנוער עשויים לזכור סדרת טלויזיה בריטית עם איאן הולם, וצעירים יותר עלולים להיזכר בכאב בסרט אמריקאי מטופש עם ג'ון גודמן. כולם עוסקים, בשינויים כאלה ואחרים, במשפחה של אנשים קטנטנים החיה מתחת לרצפה בבית בריטי, ומתפרנסת מלקיחת חפצים קטנים שבני האדם הענקיים שכחו או איבדו. הבת היחידה של המשפחה, ארייטי, מתגלה לעיניו של ילד אנושי, ומתיידדת איתו – אבל בכך גם מסכנת את דרך חייה של משפחתה.
אפשר לומר בבטחון ששום גירסה של הסיפור עד היום לא היתה מפורטת, עשירה ויפהפיה כמו גירסת האנימציה היפנית. הסרט מתרחש כולו בתוך ומסביב לאותו בית בודד, אבל כשהוא מוצג מנקודת מבט של אנשים בגובה חמישה סנטימטרים, הבית הזה הופך לזירת התרחשות ענקית. כל פרט קטן בעולם הלקחנים – ואין בו פרטים שאינם קטנים – מתואר במדויק: הבית שלהם מלא בחפצים שנעשה בהם שימוש ששינה את סדר הגודל שלהם – בול דואר תלוי על הקיר בתור תמונה, עלי צמחים נראים ענקיים, אפילו טיפות נוזל מתנהגות שונה כשמסתכלים עליהן ממש מקרוב. כשארייטי ואביה יוצאים למסע לקיחה אל הבית של בני האדם הענקיים, המרחבים העצומים שהם צריכים לעבור – למשל, בין השידה לשולחן – נראים כמו עמקים מפחידים והרים נישאים. כל זה מצויר ומתואר באופן יפהפה. גם הדיבוב העברי מוצלח: אהבתי יותר את הקול הייחודי, הצפצפני מעט, של השחקנית שמגלמת את ארייטי בעברית – מצטער, אין לי מושג מי זאת – מאשר את הקול הסטנדרטי שלה בגירסה היפנית.
הסרט לא מצליח למלא לגמרי את הנעליים הגדולות של מיאזאקי במה שנוגע לסיפור: אחרי גילוי העולם בתחילת הסרט, העלילה די זוחלת, מה שבהחלט עשוי לאתגר את הילדים (וההורים) שהתרגלו לקצב הרצחני של סרטי האנימציה האמריקאיים. קצב רגוע כשלעצמו אינו דבר רע, כמובן, וסרטי ג'יבלי כמו "טוטורו" הם מופלאים למרות ובגלל שקורה בהם מעט מאוד. ובכל זאת, קשה לחמוק מההרגשה שהסיפור הפעם הוא, איך לומר, קטן. אולי זה בגלל הדמויות הלא נורא מעניינות, והקונפליקט הפשוט והחלש בינהן. ההשוואה היא אולי לא הוגנת, כי לך תתחרה ביצירות מופת, אבל ביחס לסרטי ג'יבלי כמו "המסע המופלא", שלא מפסיקים לרגע להפתיע ולספק המצאות חדשות ומופלאות, "הלקחנים" דורך במקום. גם אם זה מקום יפהפה.
קשה להגדיר את הסרט כמאכזב, ולו משום שהוא נראה כל כך טוב וניכרת המון עבודה בכל פריים שלו. אפילו אם לא היתה לו עלילה בכלל, היה שווה לראות אותו רק בשביל הציורים. אבל גם להתאהב בו קשה. דבר אחד בטוח, אם הילדים כבר אחרי גן חובה, כבר צפיתם איתם בכל הסרטים ה"גדולים" – "בית ספר למפלצות" ו"גנוב על המיניונים", ואתם מחפשים משהו אחר לראות בקולנוע – "הלקחנים" צריך להיות בראש הרשימה, הרבה לפני כל סרטי האנימציה הממוחשבת מרחבי העולם שממלאים את בתי הקולנוע באוגוסט.
פורסם במקור בוואלה
מה קרה שפתאום מבקרים את הסרט הזה פה..הוא לא יצא לפני שנה או משו כזה?
ביפן - לפני שלוש שנים.
בארה"ב – לפני שנה.
בארץ – בשבוע שעבר.
לדעתי גם הוקרן בHOT לפני כמה חודשים
אני מזהה את הסרט מהטריילר.
ספארקס
הם חשבו שזה ג'אנקאנימציה בטעות או מה?
(ל"ת)
בהתחשב בעובדה ש"השכן שלי טוטורו" הופץ באיחור של
כ-20 שנה, אני חושב שהפצה של סרט אנימציה של ג'יבלי אחרי שלוש שנים זה כבר יותר נסבל![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
ביפן- לפני 3 שנים. לדעתי הסרט היה כיפי אך לא רחב יריעה כמו הטירה הנעה המסע המופלא או porco rocco.
כדאי לילדים בחטיבה לראות את הסרט או שהוא ישעמם אותם?
זה תלוי בטעם שלהם בסרטים
ולא בגיל.
לדעתי הוא עלול לשעמם
הוא עשוי להתאים ל-
1ילדים צעירים המסוגלים להינות מסרטים יפים ויזואלית ואיטיים
2 מעריצים של מיאזקי וסטודיו ג'יבלי
יש בסרט יופי ורגישות אך הוא לא משתווה לרוב סרטי מיאזקי , הוא נמתח יותר מדי, קצת משעמם,
ונטול את הביזאריות החיננית והמקורית ההרפתקנות והעיסוק העדין והמרומז בנבכי הנפש שאני כל כך אוהבת .
(בקיצור ,אני מסכימה מאוד עם הביקורת)
ידוע האם יצא DVD מדובב?
(ל"ת)
ראשית, אני שמח לראות ביקורות על אנימציה יפנית.
פעם זה היה נפוץ יותר, אבל רק ע"י רז, ואז קצת נעלם.
בעקבות ההמלצות (של רד פיש בין השאר), הראיתי לילדים שלי את "טוטורו" ואת "קיקי", והם אהבו אותם!
גם לסרט הזה נלך כנראה (כשנזכה בלוטו או משהו,6 כרטיסים זה הרבה כסף), אבל בינתים – אשמח לקבל עוד המלצות לסרטי ילדים יפניים שהם מוזרים ומקוריים, אבל לא במידה מופרכת מדי כמו המסע המופלא למשל, שקצת היה מוגזם.
לחישת הלב
(ל"ת)
יש לגיבלי סרטים פחות מוזרים מהמסע המופלא
אני אוהב מאוד את הנסיכה מונונוקי, הטירה הנעה, וגם לחישות הלב שהוזכר כאן מעולה.
כשאני ראיתי את הטירה הנעה הוא היה הרבה יותר מוזר בעיני
מהמסע המופלא, ואני לא ממליץ עליו למי שמחפש את הסרטים ה"נורמליים" יותר של ג'יבלי. אבל בתור סרט הזוי, מסתורי ומגניב ביותר אני כן ממליץ עליו מאוד.
יש גם את פוניו והטירה המעופפת.
יש אותו לא בדיבוב לעברית?
הייתי הולכת בשמחה, אבל נראה לי שמקרינים בארץ רק את הגרסה המדובבת ולרמות כאלה אני לא יורדת
מוקרנת רק הגירסה המדובבת
אבל אני באמת לא חושב שזאת ירידה כלשהי ברמה. כמו שכתבתי בביקורת, אהבתי את הדיבוב העברי יותר מאשר את הפסקול המקורי היפני (שלא הבנתי). חוץ מזה קיימות שתי גירסאות שונות באנגלית, אחת בריטית ואחת אמריקאית.
למדובבת, אגב, קוראים מייה קדוש.
http://www.ishim.co.il/m.php?s=%D7%94%D7%9C%D7%A7%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%9D
ובאופן כללי, האחראים על הדיבוב בסרט הזה (וחלק מהמדובבים) אלה אותם החבר'ס שאמונים על הדיבוב הותיק של "ארתור" בערוץ הילדים, מה שבהחלט מסביר את הביקורת החיובית כלפי הדיבוב.
עמי מנדלמן הוא שועל ותיק ומקסים, בניגוד לכל מיני כוחות עולים בעולם הדיבוב הישראלי שלא שמעו על הפורמט של דיאלוג-שלא-בצרחות-אימים-ללא-סלנג-אמריקאי-מעצבן.
תודה רבה.
לא מצאתי את המידע הזה, כי משום מה הוא לא היה בדפי המידע של היחצנים (שעליהם מבוססים הנתונים בכל האתרים).
אתר 'אישים' תמיד יודע הכל על דיבוב
אני לא יודע בדיוק למה (אולי השחקנים בעצמם מעדכנים? זה נראה כמו אתר שמשמש בעיקר את התעשיה), אבל תמיד יש שם מידע מדויק, שעולה לשם מהר.
איך הדיבוב בגרסאות באנגלית? למי שראה
(ל"ת)
מסכים, סרט נחמד מאוד וזהו.
אם כי אני חייב לציין שנהניתי ממנו יותר מאשר מ-"פוניו" שמיאזאקי עצמו ביים – וגם הוא היה ניסיון לחזור לסרטים הסימפטיים מעדות "טוטורו" – דווקא בגלל שהפעם החליטו להמנע מכל מני אקספרימנטים חזותיים משונים.
מאיזו בחינה לחזור לסרטים סימפטיים מעדות טוטורו?
כי מבחינתי הוא שונה מטוטורו מאוד.
נו באמת
מה הביקורת הזאת? זה הסרט שעוכב אחרי הסרט בהכי הרבה דיוק ונאמנות, הסרט הזה מומלץ למי שקרא את הספר שקוראים לו "The Borrowers" שהוא הספר הראשון בסדרה של ספרים שנכתבו על ידי מרי נורטון. הסרט מדהים ומה שיותר מדים זה למצוא סרט כל כך נאמן לספר כמו הסרט הזה, אני מאוד אהבתי את הסרט וכמעט היו לו דמעות בעיניים…
מה עדיף לצופה מבוגר ישראלי - המקור או הדיבוב?
כלומר, איך הדיבוב? ומתי דיבוב גרוע מספיק כדי להעדיף כתוביות?