אחרי ש"Paperman" (המקסים) של דיסני יצא לרשת, פתאום כולם התחילו לדבר עליו כעל הזוכה האוטומטי בקטגורית סרט האנימציה הקצר הטוב ביותר באוסקר. ועם כל הכבוד, התחרות אינה סגורה. יש מתחרים אחרים, ראויים מאוד. אחד מהם הוא הסרט הזה, שיצא גם הוא עכשיו לרשת: "Adam and Dog".
הסרט הוא פרויקט עצמאי שנעשה על ידי קבוצה קטנה של אנימטורים מדיסני, פיקסאר ודרימוורקס. הוא קצת יותר איטי מ-Paperman, ונמשך 14 דקות שלמות, אבל הוא יפהפה במידה נדירה ומונפש נהדר.
הסיפור הרשמי אומר: "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". אבל מה אם כבר אז הוא לא באמת היה לבדו?
לא הבנתי את ההתלהבות מהסרט. הוא ארוך ואיטי מדי, וברובו משעמם. האנימציה לא כזו מדהימה, והעלילה לעוסה וצפויה במקרה הטוב, ומעצבנת רוב הזמן. לא הצלחתי לסספנד ג'ונגל /גן עדן שבו חיים זה לצד זה ממותה, למור, אדם, כלב מבוית וטווס מושבח גנטית. ספציפית לגבי הכלב, הרי אין שום סיכוי שיצור כל כך מבוית היה מתפתח באופן טבעי ועוד מצליח לשרוד. גם ההמנעות המאולצת מהצגתו כטורף היתה צורמת בעיני. וכל זה עוד לפני כל ההיבטים הסקסיסטיים המקוממים של העלילה – אדם מתעניין בעולם סביבו כל עוד אין שם אישה, כשמגיעה האישה (שנראית כמו נערת פלייבוי) הוא מתעניין רק בה, אבל רק בהיבט המיני, והיא משמשת רק לצורך פעילות מינית (למרות שלפי הסיפור המקראי בשלב זה טרם היתה מיניות, ולמרות שציירו את אדם עם איברי מין מנוונים ביותר), היא גורמת לו להיות כפוי טובה כלפי חברו הותיק ואז הורסת את חייו. בסוף מואילים היוצרים ברוב טובם להראות אותה לחצי שניה בצורה כמעט-חיובית, לא בגלל מאפיינים שלהעצמה, כי כידוע לאישה אין תכונות, אלא משום שהיא מסכימה ברוב טובה ללטף את הכלב בעקבות המודל שמציב בן זוגה.
"מתפתח באופן טבעי"? בגן עדן?
(ל"ת)
כן,
בדיוק כמו "ממותות בגן עדן", "למורים בגן עדן", "חיות בית בגן עדן" ו"שחקניות פורנו בגן עדן".
אני לא חושב שהבנתי.
(ל"ת)
אנסה שוב
אם בגן עדן יש יצורים מסוכנים כמו ממותה והיפופוטם, ויש טורפים, אז לא הגיוני* שישרוד בו יצור כל כך סתום ולא אדפטיבי, שבא ומרחרח יצורים זרים בשביל הכיף, אוכל כל מה שמציעים לו ואפילו לא מנסה להסוות את עצמו. הוא לא היה שורד דקה. בשביל שקיומו של הכלב בסרט יהיה אמין, היו צרירכים להשמיט את הממותה, ההיפופוטם והפנתר עם גווית הארנבת.
* במובן של היגיון פנימי בסרט, לא של היגיון של ג'ונגל אמיתי או של סיפור מקראי.
הסרט מתרחש בסיפור המקראי.
זה לא הגיוני? ברור שלא, כי זה לא קרה באמת. אבל אם יש לך ניטפוקים, תפני אותם לבראשית ב', לא לסרט הזה.
הפנתר הוא סימבולי, כן?
האכזריות בטבע מתחילה רק אחרי החטא הקדמון.
לא, זה לא לגמרי חופף את הסיפור המקראי (לפי פרשנות הרמב"ן, החיות בדומה לבני האדם היו כולן אוכלות עשב עד המבול) אבל זה לגמרי עובד במובן הרגשי. חוץ מזה, עיצוב הדמויות הוא נפלא בעיני ואני לגמרי לא מבין מאיפה הבאת את "חוה כוכבת פורנו" או "משמשת רק לפעילות מינית" כאשר רוב העירום בסרט הוא בכלל גברי.
חווה הייתה מוצגת לחלוטין בתור כלי מיני.
לא היה לה שום אופי, שום צד עלילתי מלא. רק מישהי להתמזמז איתה בצד כל עוד הכלב לא מפריע.
בקיצור, היא דמות משנית.
יש בסרטון שלוש דמויות, ורק הדמות השלישית בחשיבותה היא אישה.
זה עושה אותו לסקסיסטי?
בבקשה, אני אוהבת דיונים קדחניים כמו כל אחד אחר. אבל אני חושבת שפשוט לא יצא שמישהו הסביר כהלכה את עניין הסקסיסטיות.
ציפיתי בסרט הקצר עם ראש פתוח, בידיעה שזה יכול להיות טוב. וזה היה טוב.
אבל יש שם את הכלב- מצטייר כיצור נאמן, חברו הטוב ביותר של האדם עם אהבה ללא תנאי לא משנה מה.
יש שם את הגבר- לא הבנתי למה היו כאן תגובות על הדגש איבר מינו, אני לא רואה בזה קשר למשהו. אדם היה עירום, מן הסתם. לא חדש. הוא הגיע לשם לבד ומצא חבר. הכל עד כאן אחלה.
כשהגיעה חווה, הציגו אותה לכמה שניות. אבל כפי שכבר הבנו כולנו, סרטים קצרים מיועדים לתמצת את הפואנטה ויש לומר שרוב הפואנטה הייתה רק אדם והכלב. ולכן זה חשוב איך מציגים דמות, בעיקר אם זה רק לכמה שניות. חווה הוצגה בעיקר בפן המיני. סוף סוף הגיעה בחורה שאפשר למזמז. היא לא הוצגה בתור עוד בת אנוש שמצטרפת כביכול למשפחה שכבר הוקמה- אדם והכלב שלו. והנה אנחנו רואים שאדם זרק לאותו כלב את המקל בעיקר בשביל שיניח לזוג החדש להתגפף בצד. כשהכלב חזר, אדם ניסה בכל כורחו לזרוק כמה שיותר רחוק את המקל ואז לברוח עם חווה. וזה עוד היה לפני החטא האסור בה חווה לקחה את התפוח והם היו אמורים להבין מהחיים שלהם משהו. דבר נוסף שלא מתחבר (מאמינים בתנ"ך או לא, אם לוקחים סיפור מקורי ועושים לו טוויסט, שיעשו את זה נכון).
בסופו של דבר, אדם וחווה נזרקים מגן עדן- בעוד הכלב הנאמן מחפש אחר בעליו שכלל לא מחפש אותו חזרה ואילו אדם דואג רק לברוח עם האישה. כי עם כלב לא מתמזמזים. טוב.. תלוי את מי תשאל.
יש לאישה חשיבות כי היא "סובבה" לאדם את הראש. אני מאמינה שגברים יראו את זה גם בפן החיובי, שאדם מאוהב ואין כל רע בזה. רק שזה יצא לא טוב. אני לא יודעת עד כמה יוצרי הסרט עשו את זה במתכוון או לא. אנחנו יכולים לדון בזה שעות. אני בעיקרון אף פעם לא מורידה מערכו של גבר. אני לא חושבת שכולם סקסיסטיים חזירים. באמת שלא.
אבל בסרט הזה, זה הדבר הראשון שחשבתי. לא על היוצרים, אלא על איך שזה התפתח ויצא.
"זה חשוב איך מציגים דמות, בעיקר אם זה רק לכמה שניות."
לדעתי זה לא עובד ככה. החשיבות של הצגת דמות פרופורציונלית לחשיבות שלה בסיפור. מאבטח שבסצינה היחידה שלו עושה בידוק בטחוני לגיבור הוא לא בהכרח רובוט חסר רגשות. אם נהג כלשהו צועק לגיבור שיזוז מהכביש, אין כאן רמיזה שכל מה שהוא עושה זה לצעוק כל היום. ודמות שמתמזמזת עם הגיבור לכמה שניות אינה שקולה לדמות שמתמזמזת עם הגיבור למשך כל הסיפור. היעדר אופי הוא תכונה, ואי אפשר לשייך את התכונה הזו לדמות כלשהי אם לא היתה לה הזדמנות להפריך אותה.
וגם אם קורה ודמות מסוימת מוצגת באור שלילי, זו לא בהכרח אמירה על כל האנשים מאותו מין/לאום/נטייה מינית.
בסרטון הזה, לדוגמא, יש רק שתי דמויות גבריות – גנב מנוול ומעשן מסריח. הדמויות הנשיות מוצגות בו באופן חיובי בהרבה. האם יש כאן סקסיזם?
כן, אבל מדובר במישהי שלדעתי (וכן, זו דעתי, אני יודעת. בעיה שלי וכו') היא גם דמות ראשית.
אבל, שוב, זה ממש "לא" סיפור הבריאה
אלא עלילה שמבוססת עליו מאוד מאוד בחופשיות. יש הרבה יותר דברים שלא מסתדרים עם סיפור הבריאה בסרט מכאלו שכן, נגיד המוטיב הראשי – האדם אינו בודד לפני בוא האישה, או הממותות, או הג'ונגל (תראה לי ג'ונגל אחד באזור מסופוטמיה), או קיומם של יחסי מין לפני החטא הקדמון, או הבחירה של אדם לכסות עצמו בפרווה במקום עלה ושל חווה להישאר עירומה אחרי החטא הקדמון.
וחוץ מזה, כולכם מפספסים את הנקודה העיקרית בביקורת שלי כלפי הסרט – הוא סתמי, נמרח, צפוי, לא מחדש כלום ולא כזה מרהיב ויזואלית. חוסר ההיגיון העלילתי והסקסיזם הם רק בונוס.
זה שהוא "נמרח" הוא דווקא מה שהכי אהבתי בו.
הקצב הרגוע, רעשי הרקע והשימוש החסכוני במוזיקה מעבירים היטב את השלווה והבדידות של העולם הבראשיתי.
וזה נכון שהצביעה מרגישה לא גמורה (קצת כמו השלב הלפני-אחרון במדריך לציור דיגיטלי), אבל כל השאר נעשה במספיק מקצועיות כדי שזה לא יפריע לי.
אחרי ההודעה הזו חיפשתי שוב בסרט
אם חוה אכן בוחרת להישאר עירומה, כי פספסתי את זה לגמרי בצפייה ראשונה, וגיליתי שלא – היא לבושה בפרווה בדיוק כמו אדם (חפשי ב- 11:43). גם הפרשנות שלך על קיום יחסי מין לפני הגירוש הוא בעיקר ספקולציה ודמיון. אני ראיתי בעיקר ביטויים של אינטימיות ילדותית, סקרנות וחקר הדדי. בקיצור – זה קצת מרגיש כאילו את מחפשת בכח איך להיעלב בשם המין הנשי. לפעמים עירום הוא רק עירום.
בלי הערות שוביניסטיות, סבבה?
כל ה"זה רק בראש שלך, מיידלע", "את סתם רגישה מדי", וכו'? אלה הערות שוביניסטיות.
![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
האבחנה שחוה לא עירומה אחרי החטא הקדמון: נימוק.
ביקורת מנומקת, הערות שוביניסטיות. למד להבדיל בין השניים וצפויים לך חיים מזהירים. או שלא.
לא, הן לא.
אילו שפן הלוח היה אומר "מיידלע", אולי כן. אבל הוא לא אמר שום דבר כזה. במה ששפן הלוח אמר לאנה לא היה שמץ של שוביניסטיות, הוא העיר (באופן מוצדק או לא, נטון לויכוח) על מה שהיא עצמה אמרה, לא על המין הנשי.
מעניין שהמשפט הלפני אחרון בהודעה של שפן הלוח
רלוונטי גם לתגובה הזו.
לאנה
תנוחי.
סרט מקסים.
אם היית מנסה להינות מהיופי הטהור של הסרט ומפסיקה לנסות להוציא בכוח כל מיני מוטיבים סקסיסטיים שמתקיימים רק בראשך, אולי אפילו היית נהנת.
המוטיבים הסקסיסטיים קיימים, קשה להתעלם מכך
אבל הדבר נובע בעיקר מהעובדה שהסיפור של הסרט מבוסס על סיפור הבריאה וגירוש אדם וחווה מגן עדן, שהוא, לצערנו הרב, אחד מהסיפורים הסקסיסטיים הכתובים הראשונים. זה רק הנרטיב שעליו הסרט נשען ולפיכך אין לו הרבה ברירות אלא להשאיל ממנו את הרמזים הסקסיסטיים הללו. אותו הדבר בנוגע לאי-הדיוקים המדעיים שלו- הם נובעים מהסיפור שעליו הסרט מבוסס והוא לא יכול לבטל או לשנות מבלי לעקם את חומר המקור ולאבד לחלוטין את ההרמז. לפי הסיפור המקראי כל החיות נבראו מושלמות וכפי שהם היום.
לא מדויק
בסיפור המקראי אין ממותות, בדיוק כמו שאיןדינוזאורים, או שאר חיות שהאדם גילה על קיומן מאוחר יותר ומחזקות את תיאוריית האבולוציה.
בסיפור המקראי לנחש יש רגליים – ממש לא כפי שהוא היום.
בסיפור המקראי אדם וחווה הם יצורים א-מיניים לחלוטין לפני האכילה מעץ הדעת.
יוצרי הסרטון בחרו את הסיפור הזה,
מתוך כל הסיפורים שהם יכלו לבחור. ככה שהטענה "זה סקסיסטי כי זה מבוסס על סיפור סקסיסטי" לא מצדיקה את המצב. היוצרים יכלו:
א. לשנות את האלמנטים הסקסיסטיים (כפי שהם בחרו לשנות את הסיפור ולהכניס לשם כלב, שלא היה בסיפור המקורי).
ב. להתבסס על סיפור אחר.
הסקסיזם בסרטון/ סרט כלשהו הוא תמיד תוצאה של בחירה (לא תמיד מכוונת או מודעת).
אז אסור לאף אחד לעשות שום סרט
אם הוא לא מבוסס על חומר מקור שמקדם ומקדש את הערכים שמתאימים לך?
מתי אמרתי שהיה צריך לאסור על יצירת הסרטון הזה?
כשעושים סרט, בוחרים על מה להתבסס ובוחרים איזה אלמנטים לשנות. בגלל זה אם הסרט "ההוביט" היה יוצא גרוע, היינו מאשימים את פיטר ג'קסון ולא את טולקין.
ועכשיו, תרגיל מחשבתי. שני דיאלוגים לשיפוטך.
א': האפקטים בסרט הזה גרועים.
ב': אז אסור לאף אחד לעשות סרט אם האפקטים בו גרועים?
א': אני רק מבקר/ת את הסרט.
א': בסרט הזה יש מסרים בעייתים.
ב': אז אסור לאף אחד לעשות סרט אם המסרים בו לא תואמים את הערכים שלך?
א': אני רק מבקר/ת את הסרט.
אני גיליתי שהדיאלוג הראשון לא מתרחש אף פעם, הדיאלוג השני מתרחש בתדירות גבוהה. תופעה מעניינת.
כי למה לעשות סרט עם אפקטים גרועים מלכתחילה?
אני תומכת נלהבת בסרטים ישנים, יש לי בעיה עם טכנולוגיה מתקדמת.
אבל הכל אפשר לעשות בטעם. וכשיש אפקטים גרועים, זה מרגיש חפיפניקי ולא מושך את תשומת הלב בכלל.
כדאי שתקדישי יותר תשומת לב למה שאת רושמת
בדברייך כן שללת את זכות קיומו של הסרט מבלי להיות מואשם בסקסיזם ללא עוול בכפו. בכך שאת אומרת- "הם היו צריכים להתבסס על סיפור אחר" את בעצם אומרת שכדי שלא יואשמו בסקסיסטיות, הם לא היו צריכים לעשות את הסרט הזה, אלא סרט אחר לגמרי.
אז יש בסרט מסרים סקסיסטיים בגלל הסיפור שהוא מבוסס עליו. זה לא אומר שלא צריך לעשות סרטים על סיפור הבריאה או "לבחור סיפור אחר להתבסס עליו". כמו שזה לא אומר שלא כדאי לעשות סרטים על שנות העשרים בגלל שזו הייתה תקופה שוביניסטית, או סרט על תקופת מלחמת העולם השנייה כי זאת הייתה תקופה של אנטישמיות גואה באירופה. עצם העובדה שהסיפור שעליו מבוסס הסרט מורכב מאלמנטים כאלו, לא אומר שכל יוצר שיעשה סרט על אותו הסיפור/תקופה צריך להיות מואשם בהעברת המרכיבים השליליים התלויים באוויר של הסיפור המקורי, ובוודאי שלא בכוונה, כפי שאת מאשימה.
אפשר טיפה יותר התנשאות בבקשה?
(ל"ת)
אכן תגובה מתנשאת ודוחה
(ל"ת)
הסקסיזם מאוד מומחש, אם מדמיינים את הנגטיב של הסרטון:
אישה בגן עדן משחקת להנאתה עם החתולה שלה, שעמה היא רוקמת חברות אמת, ואז מגיע גבר, שהעניין היחיד שלו מבחינה סיפורית הוא האיום שהוא מייצג על מעמדה של חיית המחמד.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
טוב, הגענו למצב שנשים הן מספיק חשובות כדי לאיים על מעמדן של חיות מחמד.
הסיקי מזה מה שאת רוצה,
אבל הפרמיס על חווה והחתולה שלה לא נראה סקסיסטי או מפלה או שונא-גברים במיוחד. אבל אם כבר מדברים – למה הרגשת את הצורך שהכלב בתרחיש שלך יהיה חתולה? נשים לא יכולות לרקום מערכת יחסים עם כלבים (או כלבות)?
בשני המקרים המצב לא טוב- סקסיסטי, שוביניסטי, פמיניסטי, מה שתבחר.
ואולי זו הייתה הכוונה שלהם בסרט. הסקסיסטיות. אולי זה היה מכוון וזה מה שהם רצו להביא.
אם לא ואם זו הייתה גם בחורה וחתול ובלה בלה בלה- זה עדיין היה לא בסדר.
איך לא הצלחת לסספנד כזה גן עדן?
הברירה הטיבעית לא אמורה להתקיים בגן עדן. זה כל הקטע. אחרת מה מבדיל אותו מהעולם שלנו? בגלל זה "יצור כל כך מבוית" יכול להתקייים. בגלל זה הם חיים ביחד. ואז בא הפנתר להראות לנו שכל זה השתנה כשאדם וחווה חטאו. ולמה "המודל שמציב בן זוגה?" כי אני רואה ארבע אפשרויות: חווה מלטפת את הכלב ראשונה- לא הגיוני כי אין לה שום קשר מוקדם עם הכלב, בניגוד לאדם. היתאלמות מהכלב- אנחנו לא מנסים להוציא את אדם רשע. אין בזה שום מסר מעבר. חווה ואדם מלטפים את הכלב ביחד- זה לא אסטטי וחסר היגיון. אדם מלטף ראשון וחווה מיד אחריו- התחברות של חווה לעולם של אדם, והשלמה של הכלב ושל אדם עם המצב החדש שכולל את חווה.
התעלמות של אדם מהכלב
היא האופציה הכי קונסיסטנטית עם התנהגותו של אדם בסצינות הקודמות.
וכמו שכבר אמרתי – אם אין ברירה טבעית, אין ממותות.
לאדם כבר היה שינוי התנהגותי
למה את לא יכולה לקבל עוד אחד? הוא לא יכול להבין שטעה ולחזור בוא? לנסות למצוא איזון בין החיים החדשים לישנים שלו? ולגבי הממותות- אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהיצורים נבראו כמו שהם, ולא התפתחו. אין ברירה טבעית כעובדה של העולם הפנימי של הסרט. קביעה כמו "אין ברירה טבעית, אין ממותות" יכולה להתבצע באותה מידה לכל חיה אחרת בסרט, למשל – "אין בריה טבעית, אין אדם". בכלל, זה אפשרי לומר המון דברים חסרי כל ביסוס. לדוגמא: "אין בננות, אין מזלגות מזהב" הוא דוגמה מצויינת למשפט שאני יכול לכתוב בקלות די גדולה, אבל בדיקה קצרה באינטרנט מגלה שהוא לא נכון.
כי לא נתנו לנו שום תהליך הגיוני שמסביר את השינוי הפתאומי שחל באדם. לפני רגע הוא נראה כמו זומבי חולה כלבת והפחיד את הכלב עד כדי טראומה, לפני שני רגעים הכלב עניין אותו כשלג דאשתקד, ולפני שלושה רגעים הוא עשה לכלב טובה שהגיב למאמצי ההתחבבות שלו בהיעדר יצור עם ציצים יותר אטרקטיביים בסביבה.
ייתכן בהחלט שזו רק דעתי, אבל מבחינתי ההפי-אנד היה אמור להיות שהכלב קולט סופסוף כמה האדם הזה שלו כפוי טובה וטמבל, מפסיק להתרפס בפניו וזורק את המקל המטופש לקיבינימט. ואם לבחור באופציה שיותר מתאימה להלך הרוח של הסרט, הייתי מצפה שאדם וחווה יגורשו/יעזבו לחיי עמל, והכלב התמים והנקי-מחטא יישאר בן אלמוות בגן העדן.
אפשר הסבר לקשר בין גן עדן לאלמוות? לא זכור לי כזה.
(ל"ת)
יש חוקרים שאומרים
שהכוונה ב"מות תומת" של פרי עץ הדעת היא שלפני שהם אכלו ממנו אדם ואישה היו בני אלמוות, והפרי עשה אותם לבני מוות (?), שהרי הם לא מתו ישר מאכילת הפרי.
לא נתנו שום הסבר לשינוי בהתנהגות האדם?!
הוא גורש מגן עדן! הוא חווה את האב-טיפוס של כל המשברים הפסיכולוגיים בתרבות! הוא מושלך על ידי דמות האב והאם, מופרד מהטבע שלו, מופקר לגורלו ונזרק אל השממה. הוא אכל מהפרי האסור – על כל האשמה, הבושה והבדידות הכרוכים בזה, אין תהליך קיצוני מזה ואין דרך חזרה ממהפך כזה. נכון שבסרט התהליך הזה מופיע במרומז, אבל זה כי הוא נסמך במידה רבה על ההיכרות שלנו עם הסיפור ומציג אותו מנקודת המבט של הכלב ולא של האדם.
מה שראוי לציון פה הוא לא השינוי בהתנהגות האדם. הוא משוכנע שהכלב פנה נגדו כמו יתר העולם, והכרת התודה שלו כשמתברר שלא כך היא נראית לי מובנת מעליה בסיטואציה המשברית הזו. מה שראוי לציון הוא התנהגות הכלב, הפגנת הנאמנות האינסופית שלו. זה אולי נראה לך מערכת יחסים נצלנית, אבל יש בזה מהלך רגשי ברור מאד. הבחירה הפשוטה של הכלב לדבוק בבעליו גם במחיר הניתוק שהדבר הזה כופה עליו משאר עולם החי היא השיא של הסרט מבחינתי ורגע מרגש מאוד.
הוא לא התפתח באופן טבעי: הוא עזר כנגדו.
האדם בסרט עובר תהליך: קודם כל הוא מתעניין בכל הטבע, יודע לדבר בשפת החיות, ומסתובב בסביבה בהרמוניה תמימה. הכלב הרבה פחות מתאים לסביבה – הוא לא בדיוק מבין אותה, והוא כל הזמן מופתע (מההיפופוטם) ומגיב לא נכון (ללמור). הוא שם כדי שלאדם יהיה חבר, והוא זה שצריך ללמד את האדם מה זה אומר להיות חבר. היחס של האדם לכלב הוא שונה מהיחס שלו לשאר הסביבה: האינטראקציה שנדרשת מהאדם היא הרבה יותר פעילה, והרבה יותר מרוכזת ביחסים (לזרוק, ללטף).
אבל אז אלוהים מביא שדרוג: האישה. עם האישה העניין הוא הדדי וסימטרי, ויש לו גם אופי מיני, והכלב נזנח. גם העניין בסביבה נמוג. זה לא עניין סקסיסטי, זה עניין אנתרופוצנטי – האדם מפסיק להתעניין בטבע, מפסיק לחיות בתוכו, ומתחיל לחיות רק בעולם של בני האדם. נוצרת היררכיה, כמו שממחיש הנמר.
הכלב הוא שלב בהיררכיה הזו: הוא חברו הטוב של האדם, מה שאומר שהוא חבר טוב יותר מהחיות האחרות. לכן לא, הוא לא מתפתח באופן טבעי. הוא חלק מהתהליך שהופך את האדם מעוד חיה (או כל-חיה) לאדם.
אני פחות אהבתי
למרות שהכלב מאוד חמוד והרקעים ברובם טובים האנימציה עצמה (ובעיקר של אדם) לא מאוד טובה והעלילה המאוד קטנה לא מצליחה למלא 14 דקות בלי להימרח. בקיצור כרגע פייפרמן לוקח בהליכה אבל אני צריך לראות גם את שאר המועמדים.
מעניין אותי לדעת
רוב סרטי האנימציה הקצרים הם אילמים לגמרי או כמעט לגמרי- כל הסרטים הקצרים של פיקסאר הם אילמים למיטב זכרוני, פייפרמן, הסרטון הזה, וכמעט כל סרט אנימציה קצר אחד שעולה על דעתי. מאיפה התפתח המנהג הזה? האם יש לזה סיבה טכנית, כלכלית, מסורתית?
ואני מבקשת לא לתת לי דוגמאות ספוראדיות של "היי סרט האנימציה הקצר הזה *הכנס לינק* הוא לא אילם". זה רק יוצא מהכלל שמעיד על הכלל. אני באמת מחפשת תשובה לחידה הזאת. אשמח אם למישהו יש רעיונות או אפילו תשובה.
זו מסורת טובה שסרטים קצרים הינם אילמים. כבר קרה מאז שנות העשרים ולא צריך לתקן מה שלא שבור.
דיאלוגים מושכים את תשומת הלב יותר מדי, אפילו לא נעימים לאוזן במקרה הזה. כל הדגש הוא על המעשים של הדמויות הראשיות עד כדי כך שאת כבר יכולה לתאר לעצמך על מה הם חושבים. זה מאוד מקל עלינו להתחבר אליהם.
סרטים קצרים הם תמציתיים, נותנים לך לגלות את כל הסיפור בעצמך ואולי להמשיך אותו בראש לבד כשהוא נגמר, מבלי הצורך שילעסו לך את כל הדקויות של העלילה. אבל זו דעתי.
אני מסכימה חלקית אבל
למה יש הבדל בין סרטים קצרים וארוכים במובן הזה? אולי בגלל שלאף אחד אין סבלנות לשבת באולם קולנוע ולראות סרט בלי דיבורים במשך שעה וחצי, אבל במקרה של סרטים קצרים זה כן מתקבל על הדעת שאף אחד לא ידבר?
אבל סרטים קצרים עם דיבורים יכולים להיות מעניינים ומושכים יותר, לא? או שבגלל שסרט קצר אמור להיות אומנותי יותר אז עדיף שהוא יהיה אילם? קשה לי לקבל את הטענה הזאת כי רוב הסרטים הקצרים הם בעלי תכנים ילדותיים יחסית ואם הם אמורים למשוך ילדים, שגם ככה טווח תשומת הלב שלהם כיום הולך ומתקצר, הלא עדיף להוסיף להם דיאלוג? עם כל הכבוד לאספקט האומנותי, מעטות החברות היום שהנושא הזה נמצא בראש מעינייהן. אפילו פיקסאר אכזבה אותנו עם מכוניות 2.
יש הרבה מסורות קולנועיות שמתקשרות ל-"איכות" שלא שרדו, אבל דווקא האילמות של סרטי האנימציה הקצרים כן, אפילו שתוספת של דיאלוג יכולה אולי להוסיף למשיכה שלהם ולתועלת הכלכלית שלהם. איך זה קרה?
זה כמו לשאול למה ברוב הספרים אין איורים.
התשובה לשתי השאלות זהה – הם לא ערוץ המידע העיקרי במדיום. אם אפשר להסתדר בלעדיהם, הם מיותרים, במיוחד אם כל מה שהם עושים הוא לחזור דברים שאפשר להבין בקלות מהערוץ העיקרי (טקסט בספרות, ויזואליה באנימציה).
הטענה שדיאלוגים משתלמים כלכלית מוזרה בעיני. לדעתי זה בדיוק להיפך – לסרטונים שלא צריך לדבב יש משיכה בינלאומית מיידית. מה שכן, הרעפת סרטים מצוירים בדיבורים בלתי פוסקים בשביל להחזיק תשומת לב של זאטוטים כנראה עובדת משום שהיא מנהג די ותיק ומגונה עד מאוד. טיווי טרופס קוראים לו "השמדת שקט".
אם הויזואליזציה היא הערוץ העיקרי
הלא תגיד שגם בסרטים מדובר באותו הדבר? אבל לסרטים כן מצאו טעם להוסיף דיאלוגים עם המצאת הסאונד הקולנועי, ואפילו לסרטי אנימציה ארוכים, אבל לא לסרטי האנימציה הקצרים? זאת טענה חסרה, אבל אם תוסיף לה את העובדה שסרט קצר בלי דיאלוג הוא דבר נסבל, אבל סרט ארוך בלי דיאלוג הוא ככל הנראה לא כזה, נוכל להגיע למסקנה שאכן "אומנותי" יותר להתמקד בוויזואליזציה בסרט קצר ולהחסיר ממנו את הדיאלוגים. אבל שוב, הגענו ל"אומנותי" ולא ל-"רווחי".
וכן, לדעתי לא ניתן לומר שסרט מצוייר מדובב הוא פחות רווחי מסרט מצוייר אילם. אתה טוען שסרטים ללא דיבוב הם יותר אוניברסליים ומכאן נובעת רווחיותם. גם הטענה הזו חסרה מכיוון שלדעתי אין שום בעיה לדובב סרטי אנימציה וכך שיפנו לקהל יעד בכל מקום בעולם. להבדיל אלף הבדלות, קח את סופרמן, שהייתה סדרת קומיקס שפנתה ספציפית לערכים מסויימים בחברה האמריקנית והנוצרית ועדיין אחרי שדובבו\תרגמו אותה הפכה הדמות לפופולרית מאוד בכל העולם. ונא לא להעלות את טיעון העוצמה הרכה האמריקנית שהפכה את התרבות האמריקנית לאוניברסלית- גם סרטי אנימציה יפנית זוכים לפופולריות עצומה אחרי דיבוב- ואפילו רק תרגום.
אפילו אומר את ההפך- חוסר בדיאלוגים גורם להוספת נדבך נוסף בין הצופה והדמות וקשה יותר לגרום לצופה להזדהות עם דמות שלא מדברת. ונכון, לגרום לך להזדהות עם הדמות למרות זאת זה אתגר אומנותי, אבל שוב- אומנותי, לא רווחי. בטוחני שקל יותר למכור סרט שהצופה מזדהה עם הדמות הראשית שלו.
ואולי אני אענה על השאלה של עצמי- אולי בגלל שסרטים קצרים לא נועדו להכניס כסף, אלא להצטרף לסרטים ארוכים יותר, יכולים האולפנים להרשות לעצמם להתמקד באומנותי, ולא ברווחי.
עליי להודות, אני לא מסכימה עם זה שרוב הסרטים הקצרים בעלי תכנים ילדותיים. זה מאוד תלוי באיך שאת מושכת את העלילה ואיך את מקבלת אותו. נכון, זה מאוייר, זה קליל, זה לא נותן אפקט מאוד בוגר. אבל יש שם דברים שאיתם בחיינו הבוגרים אנחנו מתמודדים איתם.
את מבינה, יש סרטים שחוסר דיבור נותן אפקט חזק. יש סרטים בהם היוצרים מעדיפים לתת אפקט שונה, בהם הדמויות מדברות פחות אבל שומעים לא מעט את המחשבות שלהם. אנחנו נכנסים לעולם שלהם באופן הכי אינטימי שיש. אפשר לראות את זה בסרט הנהדר "5 Centimeters Per Second" לדוגמא.
זה לא ממש מתקבל על הדעת שידברו בסרט קצר כי זה גונב זמן ומסך, לא ענייני ומיותר, לטעמי.
בנוסף לכל מה שכבר נאמר כאן:
להנפיש דיבור באופן אמין זה קשה.
אני חושב
שבגלל שכדי להזדהות עם דמות דרך דיבור צריך הרבה זמן שסרט שלם יכול לקחת, אבל בסרט קצר כשרוצים ליצור הזדהות ואין זמן לדיאלוגים, מספיק מבט מונפש טוב ומוזיקה טובה כדי ליצור הזדהות. זו הזדהות שפועלת על הצד הרגשי (ולכן גם פועלת מהר ועוברת מהר) לעומת זאת דיאלוגים פועלים על הזדהות יותר שכלתנית ולכן לוקח להם יותר זמן אבל הם גם ישאירו בסוף רושם חזק יותר.
לכן למה לא לשלב אפילו קצת דיאלוגים? כי אם הם לא מצליחים לגרום להזדהות השכלתנית הם יוציאו את תשומת הלב מהכלים הרגשיים (מוזיקה ותמונה) אבל לא יתרמו דבר ובכך יפריעו לנו להדהות עם הדמות.
התשובה היא כסף
אף אחד לא ישלם לך כסף בשביל לצפות בסרט של 10 דקות, או שהוא יועלה לאינטרנט, או שהוא יופיע כקדימון משעשע לפני סרט באורח מלא.
לרוב (למיטב ידיעתי) הסרטים הקצרים האלו נוצרים כשחבורה של אנימטורים עם זמן על הידיים (או תוך כדי פרוייקט אחר) מחליטים ליצור סרט ע"פ רעיון כלשהו. או לחילופין תלמידי אנימציה כסרט הגמר שלהם או כ"פיצ' ".
להכניס לאחד מהפרוייקטים שחקנים, מקליטים, וציוד הקלטה יהיה יקר, ומיותר בהנחה הרווחת שאפשר בלי.
מעולה
הקצב, העיצוב והעלילה, הכל זורם בצורה מושלמת. נכון הוא דורש קצת יותר סבלנות, אבל זה היופי שלו.
קצת מרוח מדי, אבל יפהייפה
וכלבים זה אחד הדברים המקסימים ביותר שברא הטבע. אם ממש בא לכם לבכות, הנה וידאו של כלב מתרגש לראות את הבעלים שלו אחרי שהוא חזר מ7 חודשים באפגניסטן: http://www.youtube.com/watch?v=rBOibiisqdQ
תודה, מקסים.
ובכל זאת, אני מעדיף את הגרסה הזאת מסיבות ברורות![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
http://www.youtube.com/watch?v=qVGxT8t8pIs
הו, כן, גם חמוד
אבל יותר התרגשתי מהבכי של הכלב, כי כלבים באטרף זה חמוד אבל ראיתי כבר לא מעט. עוד וידאו מאוד חמוד של כלבים באטרף:
http://www.youtube.com/watch?v=vF_o-iJ1Rk4
אבל בשביל לא להפוך את זה לאוף טופיק, מי שמאוד רוצה שיחפש "dog deployment" ביוטיוב, זה באמת מקסים.
את הכלבים לא ברא הטבע, אלא האדם.
או, במקרה של הסרט הזה, האלוהים.
והנה מועמד נוסף
Head Over Heels
http://www.youtube.com/watch?v=KHs3Pe32b8Q
ועכשיו אחרי צפייה
בעיני הכי פחות מוצלח מבין החמישה בפער ניכר. הקונספט ההתחלתי מעניין, אבל הסיפור לא ממריא ונמרח. מה גם שהדמויות מכוערות נורא.
דווקא אני הכי אהבתי אותו מהשלושה שראיתי
לדעתי, מבחינה עלילתית הוא שם את איש הנייר ואת אדם וכלב בכיס. ספציפית לגבי איש הנייר, הרגשתי ששהפי-אנד מאולץ וסכריני, בעוד שפה זה שונה גם כשהם חוזרים לתקשר ולהיות ביחד, מפריד ביניהם פער שכבר נוצר בעבר ואינו ניתן למחיקה. אהבתי גם את העיצוב הלא שגרתי של הדמויות, אבל זה כנראה עניין של טעם.
ואיפה רואים את שני המועמדים הנותרים?
הנה הרביעי:
http://www.youtube.com/watch?v=FQMO6vjmkyI
והחמישי עם מגי סימפסון בטורנט הקרוב לביתך.
"עם מגי סימפסון"-צפיה ישירה
בבקשה:
![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
http://tu.tv/videos/the-simpsons-the-longest-daycare
Mission Accomplished
התחנה הבאה – הסרט הדוקומנטרי הקצר ביותר, או כל קטגוריה מונפצת אחרת.
מהחמישה הכי אהבתי את "גווקמולי".
למרות שאני בטוח שיש שם עוד בדיחות כמו זה שהצ'יפס שלו הם צ'יפים בפוקר ופשוט לא הבנתי.
למרות שגם איש-נייר והסימפוסנים חמודים.
אם לסכם את החמישה, לדעתי:
מבחינה טכנית, גוואקמולי לוקח בפער גדול, אבל מה שיש בו זה רק טכניקה.
מבחינת יופי ויזואלי, זה די תיקו בין הנייר והכלב, עם יתרון קל לאיש הנייר כי היופי בא בגלל פשטות יחסית ולא בגלל עושר פרטים.
מבחינת סיפור, אדם וכלב הוא קצת פשטני, והתחרות היא בין איש הנייר לבין "על כל הראש". במפתיע, שניהם גם מתארים את הקצוות ההפוכים של אותו תהליך.
הסרט של מגי מקבל נקודות בונוס כי הוא מבוסס על דמויות מוכרות, בסיטואציות מוכרות, והוא בקושי סצינה קצרה של חמש דקות מתוך 500 דקות שנתיות, אבל הוא מצליח להעביר יותר רגש מכולן, ומוציא מדמויות לכאורה מוכרות משהו חדש לחלוטין. אבל מה, הוא באמת סצינה ולא סרט, והסיכוי שלו באמת לזכות הוא זניח.
בסופו של דבר, ולפי העיניים שלי, יש לנו ארבעה סרטים שכל אחד מצטיין בתחום אחר, והזוכה הוא החמישי שמצטיין ביותר מאחד:
גוואקאמולי הוא 100% טכניקה. אם הקטגוריה הייתה חלק מהטקס הטכני, הוא היה זוכה.
אדם וכלב הוא יופי עוצר נשימה, אבל הוא משלם על היופי באיטיות ובסיפור שלא מצליח להתרומם מעל חומר הגלם שלו.
"מעון היום הארוך ביותר" הוא פנינה של הפתעה, אבל כשלעצמו הוא לא ראוי לפרס יותר מכל אחת מעשרות סצנות של הפרנצ'ייז הזה.
"על כל הראש" הוא סיפור ותו לא. השאר זאת אנימציה סטופ-מושן סטנדרטית כמעט לחלוטין, המראה לעיניים (בכוונה, אבל זה לא תירוץ) הוא לא מהוקצע. הוא הצליח להפתיע אותי בנקודה אחת, והסוף שלו היה שונה ממה שחשבתי, והוא ייגע בלב של מצביעי האקדמיה המבוגרים, אבל…
"איש הנייר" משלב גם יופי, וגם סיפור ורגש. זה אמנם יהיה משעשע אם הוא יזכה באוסקר ביחד עם הסרט שאותו הוא מקדים, אבל הוא עדיין ראוי.
גווקמולי
אני מסכים איתך שגווקמולי הוא רק טכניקה, אבל כשכל הסיפורים האחרים היו ממש פרווה, אז לפחות שהטכניקה תהיה מעולה כמו בגמווקולי.
בשלושת רבע מהם היה סיפורים על מערכות זוגיות שלא חידשו דבר ולא אמרו משהו מעניין, לדעתי. והסימפסונים לא היה מספיק גדול והרגיש באמת כמו סצנה ולא סרט.
בנוסף, על כל הראש היה ממש לא נאה לעיניים והאנימציה באדם וכלב הייתה מקורטעת.
כולי תקווה שהפרס ימצא את דרכו ללונגבירד באיזה שהוא כוח מיסטי. לונגבירד הוא בלי שום ספק הסרט הקצר המצויר הכי טוב שראיתי השנה.
( לא מצאתי את הסרט כולו, הנה טריילר: http://www.youtube.com/watch?v=5GhX2FIB64w)
הבעיה העיקרית עם גווקמולי
היא שהוא פשוט שחזור אחד לאחד של הסרטון "מערבון ספגטי" של אותו יוצר.
עכשיו כשהראית את זה
אז כן, זה בהחלט מוריד מערכו והופך אותו לכפיל שלו.
אבל אני עדיין חושב שהוא יותר טוב מהאחרים.
לא כפיל. שיפור.
מערבון ספגטי מכיל את אותם רעיונות, אבל גוואקמולי הוא שיפור משמעותי ביכולות. מכיוון שהטכניקה היא כמעט רק מה שחשוב בגוואקמולי, זה מספיק.
בהחלט.
מעניין אם זה עכשיו כל מה שהוא יעשה כל החיים שלו.
לא. הוא עושה גם פורנו כורסאות.
כן. קראת נכון. זה בדיוק מה שכתבתי.
http://www.youtube.com/watch?v=1aodpb3vFU0
אוי, למה.
(ל"ת)
כדי שבעולם יהיו שרפרפים.
(ל"ת)
הנה הסרט המלא
https://vimeo.com/24052185
כן, הוא עדיין נהדר
צפייה מומלצת לכולם!
הבעיה עם "איש הנייר"
היא שהוא דומה באופן חשוד לסרט קצר אחר מלפני כמה שנים בשם "Signs"
הבעיה עם ממותות
היא שהן נראות ממש דומה לפילים עגומים.
אני האחרון שיגיד שדימיון לסרט אחר הוא "בעיה".
אבל זה בהחלט צריך להוריד כמה נקודות מזכותו לקבל את הפרס.
לא זה לא.
הדמיון בין "פייפרמן" ל"Signs" הוא לא יותר מזה. דמיון. יש מעט מאוד סרטים בעולם שלא דומים לסרט כלשהו שנעשה לפניהם. אין סיבה להאמין שיוצרי "פיירפמן" ראו את "Signs", וחשוב מזה – גם אם הם כן ראו אותו, הדמיון בינהם שטחי לחלוטין, והעלילות בפועל שונות לגמרי. העתקה או גניבה לא היתה פה.
גם הוא עלה במלואו? או! לא ידעתי.
(ל"ת)
חביב
האנימציה נראית קצת אולד-סקול, ועשתה לי רגשות נוסטלגיה לסרטי אנימציה שראיתי בקלטות וידאו. העלילה קצת נמרחת. מה שכן, אהבתי את העיצוב שלהם לגן-עדן, כמו משהו שמכיל הכל – ג'ונגלים, שדות חיטה, צוקים וכו'.
העיצוב והאנימציה מקורים, הרעיון פשטני מדי.
כמו בהרבה סרטוני אנימציה אפשר לתאר את הסיפור במשפט ואין איזה טוויסט בעלילה או משהו שזריק קצת עניין לסיפור איפשהו.
אני חושב שהסרטון יכל להשתפר בהרבה אם לא היינו יודעים על ההתחלה שמדובר באדם מסיפור הבריאה. כלומר פשוט להראות סיפור חברות בין אדם לכלב, במעין ג'ונגל אקזוטי איפשהו, כאשר בסצינה האחרונה היו מראים לנו את הגירוש מגן עדן, ונותנים לנו להבין מחדש מה ראינו.
עשוי יפיפייה בעיניי
דווקא בגלל שזה גולמי כזה. הסוף ממש קורע לב. מעניין למה הם בחרו להראות רק את הפנים של אדם ולא של חווה כשהם רצים בגשם.
אמרתם לא טוב? אתם עושים צחוק?
הופנטתי ממנו. ברור שההנפשה נראית "לא גמורה" או "פשוטה מדי" או וואטאבר, כי זו אנימציה קלאסית וזה ניכר מכל פריים של קווי עפרון לא-אחידים. לסרט יש קצב ועושר וויזואלי מאוד בראשיתיים, והכל ביחד דווקא נותן תחושה שלמה ועשירה. זה לא נמרח, זה פשוט שלוו.
אהבתי את הפרשנות המחודשת לכל המוסכמות של הסיפור: לדוגמה, שגן עדן הוא מקום לא הגיוני שבו ממותה והיפופוטם חיים זה לצד זה, או שאדם מוצג כלא יפה במיוחד, אלא בקווים גסים וילדיים (או ילדותיים, אם אתם מעדיפים את זה ככה). וגם את סיפור החטא הקדמון נקודת המבט של הכלב, שלא מערבת את אלוהים בכלל.
איזה הישג: מינימיליסטי וגדוש בעת ובעונה אחת.
נפלא.
בניסיון לא לחזור על דברים שנאמרו
גם אני גיליתי התלהבות מעטה מהסרט. רבות מהמחשבות שצצו לי בראש כבר נאמרו כאן, במיוחד בכל הנוגע ביחס לחווה – שחזור הארכיטיפ הנשי התנ"כי השובניסטי של האישה הפתיינית שהדיחה את האדם לרע והביאה לגירוש מגן עדן.
אני דווקא רוצה להתייחס לנושא שזכה לפחות תשומת לב – הגיבור הראשי של הסרט הזה – הכלב. מה שהפריע לי מאוד בסרט הזה היא העובדה שהוא מספר לנו את תולדות המין האנושי כפי שהיינו רוצים לחשוב שהן נראו כאשר המציאות ההיסטורית לא רק רחוקה מהסרט, היא די הופכית לו. כפי שנאמר כאן, כפי הנראה הכלב לא התחיל את דרכו כיצור מבוית שרץ אחרי מקלות, אלא כשועל או זאב מסוג כלשהו. כפי שעשה האדם עם חיות בר אחרות, הוא נטל את הכלב מן הטבע, כלא אותו, הרביע אותו עם מינים אחרים ויצר יצור חדש שמתאים למטרותיו. במקרה של כלבים, אני מניח שזה היה בראש ובראשונה למטרות שמירה ולמטרות תחבורה (האסקים בקוטב וכו'). במרוצת הדורות התפתחו עוד ועוד זנים של כלבים והם התחילו למלא פונקציות נוספות – של בני לוויה ואמצעי שעשוע – עד שהקשר בינם לבין אבותיהם הפראיים הטשטש או נעלם לחלוטין.
אז בסדר, אני מבין שזה סרט והוא לא אמור להציג בהכרח את מה שקרה באמת. אבל מפריע לי שההיסטוריה הבדיונית הזאת, מוכרת אשליה שמטשטשת את היחס האלים של האדם כלפי חיות הבר. שיהיה ברור, אני לא מתחסד – לצורך הדיון אני יכול לחשוף, למשל, שאני לא צמחוני וחובב מאוד בשר. ובכל זאת, אני לא אעלה על דל מחשבתי ליצור יצירה תרבותית המתארת סיטואציה בה בגן העדן אדם ופרה נפגשו בנסיבות קסומות ולאור מפגש זה, הפרה החליטה לאכול ולהאביס את עצמה רק כדי שתהפוך ברבות הימים לסטייק עסיסי על צלחתו של האדם.
אבל
האם היה לכלבים טוב יותר להיות חיות בר כמו שועלים או זאבים, או להיות נאמנים לבן אדם שמטפל בהם ולחיות חיים של משחקים ואוכל ואהבה?
זו שאלה די מיותרת
כי זאב וכלב הם כבר מינים מאוד שונים, עם צרכים שונים. זה כמו לשאול אם יותר טוב לקרוא רם אורן או הומרוס – אין שום מקום להשוואה, תלוי מי אתה ומה אתה. אם תשים פודל מפונק בערבות סיביר הוא יסבול, ואם תשים זאב ערבות בדירת משפחה בגבעתיים גם הוא יסבול.
יתכן שהביות הראשוני של הכלב היה בכלל לצורך מאכל
כך לפחות גורסת אחת התיאוריות המקובלות – למשל כאן, בפסקה האחרונה.
כידוע לכם, גם בימינו אוכלים כלבים בתרבויות מסויימות.
דמגוגי משהו
"נטל מן הטבע, כלא אותו".
ומאיפה גירדת את התיאוריה שהוא הרביע אותו עם מינים אחרים ?
נראה לי שאתה מסמן את המטרה סביב החץ. עניין הביות היה כנראה הדדי, ולאוו דווקא עם כלבים.
קריאה שטחית
כאן – http://en.wikipedia.org/wiki/Origin_of_the_domestic_dog מלמדת שזה בדיוק מה שקרה – כלבים, באופן לא מפתיע, הם זאבים מבויתים.
שנית, איך עניין של ביות יכול להיות "הדדי"? בפעם האחרונה שבדקתי, לאף כלב שאני מכיר אין תודעה מפותחת (מעבר ל"אני רוצה לאכול", "אני צריך להשתין", "בא נשחק", "קר לי") כך שלא יכול להתקיים דיאלוג פילוסופי-מוסרי בנינו לבינם שיקבע האם אכן טוב להם איתנו, או שמא עדיף להם לחיות בטבע כמו שאר החיות. לכן, כפי שזה לא מוסרי לקחת עולל (שגם הוא חסר תודעה) מאימו ולטעון שאצלי יהיה לו יותר טוב, כך זה גם לא מוסרי לקחת את הכלב מ"אימא טבע", אם תרצה, ולקבוע שלהיות קשור לאורך מרבית החיים בחצר של איזה בית ולאכול בונזו – זו הדרך הטובה לחיות.
(ושוב, כדי להבהיר – אני אוהב כלבים ולחברה שלי יש כלבה אותה אני אוהב מאוד. הכל לטובת הטיעון העקרוני ונגד הדימוי הרומנטי – שקרי של ההיסטוריה האנושית שהסרטון הזה מנסה לצייר)
נכון חלקית.
בני האדם אומנם בייתו את הכלבים מסיבותיהם הם, אך הזאבים הראשונים שמהם התפתחו אותם הכלבים לקחו חלק פעיל באותה התבייתות. סליחה שאני לא מביא מקורות, מפני שאני בזמן לימודים וצריך להספיק לכתוב מספר עבודות, אבל קראתי את זה איפושהו בספרי ביולוגיה.
אותם הזאבים היו אלו שהשתרכו ליד מגורי בני אדם וניזונו מהשאריות שלהם. תהליך הביות היה הדרגתי בכך ששני הצדדים הרוויחו מעצם הקרבה, בין אם זה לאוכל ובין אם זה היה לשמירה. לאט לאט התפתח אותו יצור שהיה הרבה פחות פראי מהזאב, בעל אופי הרבה יותר סבלני עם בני האדם שיכול היה לקבל מעמד של ביות. אותם כלבים ראשונים הורבעו אחד עם השני עד שנוצר הכלב הידוע לנו היום פחות או יותר.
שוב, שטחי ביותר כי זה היה די מזמן, אבל ככה החל תהליך הביות.
מכיוון שהכרזת מראש שאתה
לא באמת חושב שיש משהו לא מוסרי בגידול חיות מחמד, אלא רק מנסה לחשוף את הרומנטיזציה שהסרט עושה – אני חייב לשאול: האם גם כשאתה צופה באגדות של דיסני אתה מסביר שמונרכיה מושתתת על דיכוי של צמיתים, שבני אדם אוכלים חיות יער קטנות ולא משתמשים בהן לעזרה בעבודות הבית, ששועל ותרנגולת לא יכולים להיות חברים ושדרקונים לא יכולים להתפתח באופן טבעי?
מה שאני מנסה לומר – נראה שסרט העוסק במיתולוגיה יהודו-נוצרית משום מה חייב לעמוד באיזה סטנדרט מדעי-היסטורי מפוכח שלא נדרש מסרטים פנטסטיים אחרים. זה טבעי לעורר אנטגוניזם כשמתעסקים עם דת, אבל זה נראה לי חבל משני טעמים: קודם כל מכיוון שאלו סיפורים שעומדים בבסיס התרבות שלנו ומכילים עושר רגשי וסימבולי אדיר, בהחלט הייתי רוצה לראות עוד סרטים שעוסקים בהם בכזו רגישות. בכל זאת, דימוי הגירוש מגן עדן פורט לי על נימים הרבה יותר עמוקים מאשר דימוי כיפה אדומה למשל. ושנית, כי אם תניח לרגע את ההגנות תראה סרט מקסים למדי שלא מתיימר להציג תהליך היסטורי ראליסטי, אלא מבקש לספר משל קטן ומאוד אנושי.
אני חושב ששנינו נסכים
שאף אחד מעולם לא שאל אותם
מסתבר שהחטא הקדמון הוא בכלל חטא בין אדם לחברו
ולא בין אדם למקום (לפחות לדעת היוצרים). אלוהים לא קיים (או לפחות אינו נראה/ נשמע/ מורגש) בעולם שיצרו.
האם הסרט הזה הוא בעצם תולדה של פלפול תלמודי?
בע.
ארוך, נמתח, מייגע, וגם את האנימציה לא אהבתי (חוץ מהמבט שאדם תוקע בכלב בהתחלה, וחושף את הקשר בין בני אדם למומינים). כל הזמן הסתכלתי על השעון וחיכיתי שיקרה משהו – ואז, כשסוף סוף קרה משהו, מה שקרה זה שבריאת האישה הרסה את האידיליה. השעממת וגם דיכאת?![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)