אוקיי, נדמה לי שאנחנו מגיעים ע-כשיו לנקודה שבה פסטיבל הארי פוטר מתחיל להימאס, אבל רגע לפני סיום:
אחד מנושאי השיחה הכי טחונים בעשור האחרון, וזה מדעי לגמרי, הוא "איזה סרט הארי פוטר היה הכי טוב". זה כמו חוק גודווין, רק עם קוסמים במקום נאצים: כל דיון שבו יוזכרו המילים "פוטר" ו"הארי" באותו משפט, אם יותר לו להימשך מספיק זמן, יהפוך בסופו של דבר לשורה של אנשים שטוענים שהסרט השלישי היה הכי טוב זועקים נגד אלה שטוענים שזה חילול הקודש ושהוא שינה הכל ושברור לגמרי שהרביעי. או להיפך. אז בפעם האחרונה, בואו נרכז את הויכוחים בנושא למקום רשמי אחד. ידעתם שזה יגיע, ומן הסתם כבר יש לכם דעה מוכנה בנושא. אל תעמידו פנים שלא.
הסרט החביב עליך בסדרת הארי פוטר:
- 3. הארי פוטר והאסיר מאזקבאן (אלפונסו קוארון) (34%, 178 קולות)
- 8. הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק שני (דייויד ייטס) (24%, 128 קולות)
- 7. הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק ראשון (דייויד ייטס) (15%, 80 קולות)
- 4. הארי פוטר וגביע האש (מייק ניואל) (8%, 44 קולות)
- 6. הארי פוטר והנסיך חצוי הדם (דייויד ייטס) (6%, 32 קולות)
- 2. הארי פוטר וחדר הסודות (כריס קולומבוס) (6%, 30 קולות)
- 1. הארי פוטר ואבן החכמים (כריס קולומבוס) (5%, 24 קולות)
- 5. הארי פוטר ומסדר הפניקס (דייויד ייטס) (2%, 13 קולות)
מס' מצביעים: 529
Loading ...(הלינקים מובילים לביקורות שפורסמו באתר על כל אחד מהסרטים. נחמד להתרענן, להיזכר מה היה בכל סרט, וגם סתם בשביל הנוסטלגיה).
התמונה נראית כמו תמונת יח"צ של סדרה בערוץ הילדים
(ל"ת)
(ל"ת)
והנה משהו נחמד:
התבגרותו של הארי מסרט לסרט.
נראה שההתבגרות עשתה לו רק טוב...
מה שאי-אפשר להגיד על דראקו מאלפוי, שהפך מילד חמוד לבחור… פחות.
לא מסכימה
הארי הקטן נראה טוב יותר מהארי הגדול, דראקו נראה אותו דבר (פרצוף תחת, הנדרש עפ"י התסריט, עם שיער צבוע), אבל מי ששיחק אותה זה נוויל, שמילד שמן וחננה גדל להיות כוסון על.
אני מתלבטת.
אני מאלו שלא יכלו לאהוב את הסרט השלישי כי הוא שינה כל כך את הספר האהוב עליי [ואז יצא ספר שבע שחולק עם שלוש את המקום הראשון].
הסרטים היחידים שראויים בעיניי הם שני האחרונים ואני לא יודעת את מי מביניהם אני אוהבת יותר. בניגוד להרבה שטענו ש-7א' היה איטי ומשעמם אני מאוד אהבתי אותו כי הוא שמר על רוח הספר שאני כל כך אוהבת ועשה את זה טוב, למרות כל מיני שינויים. כנ"ל לגבי 7ב'.
האמת היא שקשה לי להפריד ביניהם, בעיניי הם שני חלקים של סרט אחד ואני לא רואה סיבה להצביע לאחד ולא לשני או להיפך.
האמת, יש הרבה הגיון באיחוד שני הסרטים האחרונים לאחד
אבל – א. מי שהחליט לפצל אותו לשניים זה לא אני אלא האחים וורנר, ו-ב. נדמה לי שאם 7א' ו7ב' יופיעו בסקר כסרט אחד, הוא ינצח בקלות רבה כל סרט אחר.
אין לי תלונות אליך =]
אני מאלה שאם היו עושים את הסרטים כמו שצריך הייתי יושבת גם 4 שעות לראות אותם.
בקשר ל-ב', נראה ש-3 מסתדר טוב מאוד לבדו.
הפיצול מוצדק
אני דווקא מאוד יכולה להבין את הפיצול
הסרט השביעי עבר עריכה מטורפת מבחינת עלילה, חתכו המון המון המון (או יותר נכון העבירו קדימה את כל החלקים החשובים והשאירו את כל החלקים היותר "איטיים") למרות שבשורה התחתונה הוא היה לא רע, לעומת השמיני שהיה פצצת אקשן אדירה ופחדתי לרגע למצמץ רק כדי לא להפסיד שום דבר.
אין לזה שום קשר לפיצול הפיזי.
בעיניי הוא סרט אחד, מפוצל או לא. אני לא מצליחה לתפוש אותו כשני סיפורים שונים.
כל הסדרה זה סיפור אחד ארוך, במיוחד בספרים.
סיפור המסגרת, אולי,
אבל לא כסיפור אחד. ה"פ הוא סיפור אחד גדול שמחולק ל-7 קטנים יותר. בשלב מסויים הם גם יוצרים רצף עלילתי יותר מוגדר, אבל הם 7 סיפורים שונים.
כמו שרד הסביר, 7א' הוא התחלה ו-7ב' הוא סוף, אתה לא יכול לראות אחד מבלי לראות את השני.
בדיוק בגלל זה הפיצול לא "מוצדק"
כל סרטי הארי פוטר היו חלק מהסדרה הגדולה, אבל כל אחד מהם היה סיפור בפני עצמו, עם התחלה, אמצע וסוף (או בקולנועית: שלוש מערכות). זה לא נכון לגבי הסרטים השביעי והשמיני. 7א הוא כולו התחלה, 7ב הוא כולו סוף. קשה לי לשפוט כל אחד מהם כסרט בפני עצמו כי אף אחד מהם הוא לא ממש סרט שלם. (ואני לא אומר שהם גרועים, כן? בעיני אלה שניים מהטובים ביותר בסדרה).
אוקיי, אז אפשר לבוא בטענות גם לקיל ביל
האם הפיצול של קיל ביל היה מוצדק?
לא ממש, לא
טרנטינו התכוון לעשות סרט אחד, והוא פוצל לשניים משיקולים מסחריים.
טוב, אז אני מסכים
בגישה הזו זה אכן לא "מוצדק". מצד שני, אני חושב שיש כאן קצת יותר משיקולים מסחריים – לצופה עצמו לא נראה לי הכי קל בעולם לראות את שני הסרטים ברצף (אם כי אפילו אני עצמי ראיתי איכשהו את שלושת סרטי שר הטבעות ברצף, אז הכל אפשרי).
אין לי ממש בעיה עם הפיצול
ברור לי שהיה קשה מאוד להפיץ סרט של חמש שעות, והפיצול לשני סרטים היה חיובי מאוד מבחינת זה שהוא נתן לשני החלקים מרחב במקום לנסות לדחוס שני טון עלילה לתוך שעתיים, מה שהיה בלי ספק פוגע בסרט. לא באתי בטענות לא לבמאי ולא לוורנר. אני רק אומר שאף אחד משני הסרטים לא נותן הרגשה של יצירה שלמה שעומדת בפני עצמה, וזה נכון גם לגבי "להרוג את ביל".
כל כך קשה לבחור!
כל כך קשה לבחור!
הראשון היה מקסים בגלל שנחשפנו פעם ראשונה לקסם אבל השלישי היה מעולה כי גילינו צדדים אפלים שכל חלק מהדמויות והאחרון האחרון היה קרוב מאוד לספר ונתן לנו הכל מהכל וסיים את הסדרה בצורה נהדרת, אבל מבחינתי הסרט שאני הכי אהבתי היה הרביעי, למרות שהוא שונה בתכלית מהספר, אני מעדיפה את הגרסא של הסרט על פני הספר ונהנתי מכל דקה של הסרט (וגם ראיתי אותו הכי הרבה פעמים מכל שאר הסרטים).
אכן דילמה קשה אבל גביע האש אצלי ניצח.
בלי התלבטות - האסיר מאזקבן.
למה? בגלל אלפנוסו קוארון, בגלל הסוהרסנים, בגלל האפקטים, בגלל הפסקול, בגלל גארי אולדמן, בגלל לופין, בגלל אגרוף הברזל של הרמיוני, בגלל תחושת המוות שמחכה לך בכל פינה ובגלל שזה סרט פנטזיה פשוט מושלם. זה הסרט היחיד של הארי פוטר שהצליח להיכנס לטופ 30 שלי.
והדירוג של שאר הסרטים (ככל שהמספר יותר קטן כך הסרט יותר טוב)
2. הנסיך חצוי הדם
3. אוצרות המוות (על שני חלקיו)
4. גביע האש
5. מסדר עוף החול
6. חדר הסודות
7. אבן החכמים
אני חושב שזה דומה מאוד לדירוג שלי.
(ל"ת)
שלוש
כי הוא הכי כיפי והכי טוב, וכל פעם מחדש אני לא שם לב לשינויים, אבל לראשון ולשני יש את האווירה המיוחדת הזאת-אולי רק בשבילי-של הוגוורטס וההרפתקה שמתרחשת בכל ספר, בלי לקחת מוטיב מרכזי ממנו ולשים פס על כל השאר, מה שקורה בסרטים 5-8.
בקיצור: שלוש עם התלבטות.
הדירוג שלי
הסרט השלישי במקום הראשון, השמיני בשני, השישי בשלישי, הרביעי ברביעי, השביעי בחמישי, השני בשישי, החמישי בשביעי והראשון באחרון.
אני ככול הנראה
בין היחידים שמחשיבים את 'גביע האש' לטוב בסדרה. אני זוכר שבזמנו ממש אהבתי את הסרט הזה. הוא היה אקשני, מעניין ואפל. אם אני גם זוכר נכון, זה גם הסרט הראשון בו וולדמורט הוצג במלוא תפארתו חסרת האף. כול כך אהבתי את הסרט הזה עד כדי כך שבכול פעם שיצאתי מסרט של הארי פוטר אמרתי לעצמי 'היה טוב, אבל לא טוב כמו גביע האש'. אם כי החלק השני של אוצרות המוות גם היה טוב, אבל קצת יצאתי בתחושה של 'מה, זהו?'.
אה, והסידור שלי
מהטוב לפחות טוב:
1.גביע האש
2.אוצרות המוות על שני חלקיו
3.הנסיך חצוי הדם
4.האסיר מאזקבן
5.חדר הסודות (אגב, זה והאסיר מאזקבן הם הסרטים היחידים בסדרה שלא ראיתי בקולנוע).
6.אבן החכמים (זכרון מהסרט בגיל 7: 'אבא, מתי זה נגמר?'. ככה זה כשילד בן 7 רואה סרט של שעתיים וחצי).
7.מסדר הפינקס
גם לדעתי "גביע האש" הוא הכי טוב בסדרה!
(ל"ת)
השלישי גם אצלי!
בעיקר מכיוון שאני חושבת שהוא האחרון שהציג את התמימות שבסדרה, את כל התלמידים (והשלישיה בפרט) כילדים. בסרט הרביעי כבר רואים את הרשע בעיניים, כולם כבר נראים בוגרים יותר, חווים חוויות של מתבגרים. כמו כן, כי בסרט השלישי יש דגש על הדמויות האהובות עליי. סיריוס ולופין :)
באמת קשה
הראשון הוא פשוט קלאסיקה , השלישי הוא אולי הטוב ביותר בגלל הבימוי המעולה של אלפונסו קוארון
7ב היה פשוט מדהים אבל גם 7א
באמת קשה
למרות שלא רשמתי אותו
חדר הסודות הסרט הכי אהוב עליי מכולם
הייתי יכול לראות אותו בלופים שעות כל הזמן במיוחד החלק עם הבסיליסק
שכחתי את הדירוג
1. הארי פוטר וחדר הסודות
2.הארי פוטר ואוצרות המוות [ שניהם היו מעולים בצורה שווה אז אני יתייחס אליהם כסרט אחד]
3.הארי פוטר והאסיר מאזקבן
4.הארי פוטר ואבן החכמים
5.הארי פוטר והנסיך חצוי הדם
6.הארי פוטר ומסדר עוף החול
7.הארי פוטר וגביע האש
גם אני שקלתי לשים את השני במקום הראשון.
הוא אחד הסרטים הטובים בסדרה! מצחיק, כיפי, זורם ומה לא… פשוט סרט נהדר.
איזה כיף לקרוא ביקורות ישנות
מהזמן שבו רק למדתי לקרוא… אני מעדיפה את האתר בגרסא הנוכחית אגב, הביקורות שלך מוצלחות יותר.
וללא ספק 7 ב'.
זה הסרט היחיד שבו לא היה אכפת לי בכלל שנחתכו סצינות ושונו פרטים, רק כי כל השאר היה כ"כ נפלא.
7א.
הפיצול הייתה החלטה מוצלחת במיוחד. למרות שהיה לו פוטנציאל להפוך את הסרטים למרוחים ומעצבנים, התוצר היה שני סרטים מוצלחים במיוחד, או לפחות הרבה יותר מוצלחים מגירסא של שניהם בסרט אחד.
7א. היה איטי. הוא היה אפל, והייתה אווירה מתמשכת של פחד ושל חשש. ומבחינתי, האווירה הופכת את הסרט הזה לטוב בסדרה. בין אם השימוש באנימציה בסיפור על ההלווס, ובין אם הבימוי המוצלח לכל אחת מהסצינות הפכו את הסרט למהנה מאוד לצפייה. כשסיימתי אותו חשתי נוסטלגיה לסדרה ורציתי לקרוא את כל הספרים מחדש.
כמו כן, ההתבגרות עשתה בעיקר טוב לסרטים. השחקנים היו בוגרים יותר, הסיפור בוגר יותר, הקהל בוגר יותר. וזה ניכר.
בניגוד ל7ב, שבתור הסוף של הסדרה היה צריך להספיק לפתור את הקליימקס ולהכריע סופית את המאבק המתמשך בין וולדמורט להארי, ל7א היה זמן להתעכב על הדמויות ועל ההתרחשויות, וכל זאת בנימה רצינית של סוף.
אפילו שהאסיר מאזקבן היה מוצלח במיוחד, קשה לי להעדיף אותו על פני 7א הבוגר.
סתם שאלה
מה כול כך טוב בסרט השלישי. ממה שזכור לי אין בו שום דבר מיוחד.
אלפונסו קוארון.
(ל"ת)
וגארי אולדמן
(ל"ת)
הדירוג שלי
1. גביע האש
2. אוצרות המוות חלק ב
3. אבן החכמים
4. נסיך חצוי הדם
5. האסיר מאזקבן
6. אוצרות המוות חלק א
7. חדר הסודות
8. מסדר עוף החול
גביע האש היה לדעתי הכי גרוע
הם הורידו כל כך הרבה פרטים חשובים בסרט שזה אפילו פוגע בו
עוד דבר שהפריע לי האולם הגדול שבשלושת הסרטים הראשונים באמת היה גדול פתאם הצטמק לממדים של ממ"ד זה לא הפריע לאף אחד ?
האחרון זוכה ללא ספק
ורק הערה.
לא הרבה הספיקו לראות את האחרון עדיין,ככה שזה לא ממש שיויוני.
גם יש אפקט שרק, אז זה מנטרל
חוץ מזה די סביר שרוב (אם לא כל) מעריצי הסדרה כבר הספיקו לראות, או יראו בשבוע-שבועיים הקרובים.
אז נשארנו רק עם אפקט שרק. שוב. כמו בסקר של אקס-מן.
אבל הפעם לפחות אני מודה שזה היה בלתי נמנע.
—–
תהייה – מתי יחזרו הסקרים הלא צפויים?
תשובה מפתיעה:
אין דבר כזה, בעיני, סרט ה'הארי פוטר' הטוב ביותר.
אני כבר כמה דקות עובר על הרשימה, מנסה לחשוב אם היה סרט שהקסים אותי יותר מהשאר, שסחף אותי יותר מהשאר, שאפילו היה עשוי טוב יותר מהאחרים. ניסיתי לשאול את עצמי אם יש סרט אחד בסדרת הסרטים הזאת, שאני באמת יכול להגיד שעמד בפני עצמו – שהוא סרט באמת ובתמים טוב, לא רק כחלק מסדרה, אלא כסרט קולנוע.
לכל התשובות האלה הייתה לי רק תשובה אחת: לא. בסופו של דבר, לא.
מעולם לא החשבתי את עצמי כחובב כבד של הארי פוטר. אהבתי את הספרים, וגם הצלחתי ליהנות, פחות או יותר, מכל הסרטים. אבל עכשיו, כשהסדרה הושלמה, האמת חייבת להיאמר: כל שמונת הסרטים לא באמת היו שונים זה מזה. אני חושב שהסיבה ששאלת 'מהו ההארי פוטר הטוב ביותר?' הפכה לשנויה במחלוקת לאורך השנים, זה לא בהכרח בגלל הבדלי טעם – זה פשוט בגלל שהתבשיל היה פשוט אותו התבשיל. אבל זה טבעי לדרג סדרות סרטים – זה כיף, וזה משהו שהופך את המכלול ליותר מעניין. וזה נכון שהסדרה גם הפכה אפלה עם הזמן, לעומת הראשונים ששמרו על אווירה ילדותית יותר, אבל בסופו של יום זה היה הארי פוטר – הדמות, המותג – שהיה הלב של כל הסרטים, ביחד ולחוד. ולמותג הזה היו יתרונות, היו חסרונות, אבל מתחילת הסדרה ועד סופה הוא לא השתנה בדבר. גם בסרט האפל ביותר, העולם היה עדיין עולם הקסמים המופלא של ג'יי.קיי רולינג, ובמרכזו הארי פוטר, הילד בעל לב הזהב, שנלחם בכוחות הרשע. לכן, אני לא יכול להצביע בסקר, ומאמין שסרטי הסדרה היו סרטים טובים, אך לא היו סרטים טובים *זה מזה*.
זה כל כך לא נכון.
אתה לא רואה שום הבדל, ברמה ובאופי, בין סרט הילדים העליז "הארי פוטר 1" לבין דרמת ההתבגרות הקודרת והמהורהרת "הארי פוטר 7א"?
מסכים עם כל מילה
ואולי באמת הסקר הזה הוא המקום הכי מתאים לשאול – איך מודדים איכות של בימוי? אני יודע להעריך משחק, כתיבה, צילום, גרפיקה, אבל לא מבין איך להעריך בימוי. מה, אני אמדוד טריגונומטרית איך הבמאי העמיד את השחקנים בכל סצנה? בשיא הרצינות, מה עושה את האסיר מאזקבן יותר טוב, מעבר לזה שלאלפונסו קוארון יש תדמית של במאי אינדי ולכריס קולומבוס יש רזומה של סרטי ילדים וולגריים? זאת אומרת, אני יכול להסתכל על הפילמוגרפיה של קולומבוס, לראות שהסרטים בה גרועים ולפי זה לקבוע שהוא במאי גרוע, אבל אני לא ממש מבין איך זה תופס בסדרת הארי פוטר, איך תופסים את המגע האישי של כל במאי. אשמח לתשובה רצינית בעניין.
הדירוג שלי חופף לדעתי על הספר המקביל לכל סרט, אבל לא לגמרי. את 7ב' השארתי בכוונה מחוץ לדירוג בגלל אפקט שרק. ספוילרים קלים בלבד מעתה ואילך.
1. מסדר עוף החול – פשוט הכי נהנתי כשראיתי אותו בקולנוע. הגעתי באיחור, פספסתי את ההתחלה ועדיין נהנתי. זה אומר משהו, לא? זה הספר האהוב עליי בסדרה אחרי אוצרות המוות וייטס השכיל לא לשנות ולא להחסיר הרבה מהספר.
2. אוצרות המוות א' – הרמיוני בשיא מיניותה. ניק קייב בפסקול. פעם ראשונה שהבדיחות בסרט לא מאולצות, מעלות חיוך ואפילו מעוררות רגש. הקהל בהקרנה שהייתי בה התנהג למופת והגיב נכון בכל המקומות הנכונים.
3. חדר הסודות – קולומבוס או לא, זה סרט כיפי לצפייה. צפיתי בו שוב לפני איזה שנתיים והקטעים עם ג'יני, הדם והיומן של רידל עשויים ממש טוב. אפל כמו בהמשך (מה שזה לא אומר).
4. אבן החכמים – לא ראיתי אותו מזמן אבל אני לא זוכר בעיה מיוחדת איתו, אולי רק שהתחילו מהאופנוע של האגריד ולא מהדוד ורנון. נכון שכשקראתם את אבן החכמים בפעם הראשונה הוקסמתם ורק כשעברתם הלאה לספרים היותר טובים בסדרה התחלתם לא להחזיק ממנו? אז ככה זה גם עם הסרט. הפתיחה של אבן החכמים (הספר) במיוחד מבריקה ומאוד מזכירה את הפתיחה של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה.
5. הנסיך חצוי הדם – סרט אפל וכבד בלי הרבה תנופה. הסצנה עם דמבלדור והחייז"לים מדהימה אבל עד שמגיעים אליה צריך לעבור הרבה רומנטיקה מאולצת וכתובה ברישול והרבה דילוגים על חלקים חשובים בעלילה, למרות שאני מבין שבסרט כזה ארוך לא הייתה ברירה אלא לקצץ יותר.
6. האסיר מאזקבן – אוברייטד. נועז כביכול. פרדוקס זמן לא משכנע. הייתי מייעץ לרולינג ללכת על שיטת בחזרה לעתיד במקום שעון החול. לא הסבירו כלום על מפת הקונדסאים ולמה הזהות שלהם כל כך חשובה. הסרט שבו הכי מרגישים כמה הסרטים החריבו את דמותו של דמבלדור. כל הקטע של דמבלדור בספרים זה שהוא שובר את קלישאת הקוסם הזקן והחכם – דמבלדור הספרותי זקן וחכם אבל גם תמיד רגוע, מחויך, אוהב לצחוק משטויות. איפה כל זה בסרטים?
7. גביע האש – ראיתי בקולנוע, היה בסדר. ראיתי בבית, עבר בכיף. אבל מה? יום אחרי שיצאתי מהסרט קלטתי שהוא פשוט חתך יותר מחצי מהספר. גם אני מאלה שצוחקים עליהם בעין הדג שהם מתלוננים שנתנו את השורה של ארתור וויזלי להרמיוני בסרט השני או את השורה של טונקס ללונה בסרט השישי, אבל כאן ממש חתכו קווי עלילה שלמים, דמויות שלמות, רק כדי לרוץ ולסמן וי.
ועכשיו באמת, אני אודה למי שיצליח להסביר לי על עניין הבימוי.
אני אנסה להסביר בעזרת דוגמה טובה מהשנים האחרונות:
קח לדוגמה את "הרשת החברתית". תסתכל על הסצינה הראשונה שלו: התאורה אפלה, השחקנים מדברים במהירות מטורפת, ועל כן גם העריכה מהירה, וזווית הצילום מראה רק שחקן אחד כל פעם. אם במקום דייוויד פינצ'ר היית שם, נגיד, את מייק לי, הוא בטח היה מצלם הכל בשוט אחד שמראה לנו את שני השחקנים, ובמיטב נימוסו הבריטי היה מבקש מהשחקנים לדבר לאט יותר. ונניח הבמאי היה דווקא מת'יו ווהן – בטח במקום לעשות את הסצינה בבר אפל, הוא היה מאיר את כל החדר, והיה מורה לצלם שלו להזיז את המצלמה משחקן לשחקן כל הזמן. מבחינה סיפורית זו בדיוק אותה סצינה, אבל כששלושה במאים שונים עושים אותה, היא נראית שונה לגמרי בכל אחת מהאפשרויות.
במילים אחרות, ככה זה הולך – התסריטאי עושה את ה"מה", הבמאי מתפקד על "האיך". הוא מחליט על כל מה שקורה בסרט שלא כתוב בתסריט (זאת בהנחה שהבמאי הוא לא גם התסריטאי) – זוויות הצילום, התאורה, הדרך שבה הוא רוצה השחקנים יתנהגו וכדומה.
תשובה מצוינת, תודה
ועכשיו, אם להרחיב את השאלה כדי שתתאים לסקר: איך מרגישים את זה בהארי פוטר, שבו יש מכנה משותף כל כך גדול בין סרטי הסדרה? האם באמת סצנות מסוימות באסיר מאזקבן גרמו לצופים התעלות מתוך מחשבה שקולומבוס בטח היה מחריב אותן וסצנות אחרות במסדר עוף החול גרמו לאכזבה כי קוארון בטח היה עושה אותן יותר טוב?
שוב, נראה לי שהעניין הוא בעיקר בתאורה.
מה שהיה שונה בסרט של קוארון מהסרטי של קולומבוס, זה שהאחרונים היו צבעוניים ומוארים וקוארון פשוט עשה אותו יותר אפל. תוסיף את העובדה שהוא הציג באופן גרוטסקי מאוד את הסוהרסניםפ, הגרים ואיש-הזאב ותקבל סרט ממש לא דומה לקודמים. יש עוד דברים, אבל כבר מאוחר ובטוח יש מישהו שיכול להסביר את זה יותר טוב ממני.
איש זאב שלא נראה דומה בכלל לאיש זאב זה גרוטסקי?
(ל"ת)
לי זה עשה סיוטים.
(ל"ת)
לי זה נראה כמו פינצ'ר מגודל.
בעיניי אחת מנקודות השפל של הסרט הזה.
הטייק שלי על עולם הארי פוטר לפי קוארון.
העיצוב האומנותי של קוארון היה הרבה יותר מגניב ועשיר בדמיון מזה של קולומבוס ושאר הבמאים.
לא נראה לי שמישהו דיבר על זה פה, אבל קוארון הוא זה שאשכרה שם את הגשר – תוספת סופר מגניבה להוגוורטס (לא זוכר אם זה היה בספרים, אבל בסרטיו של קולומבוס זה לא היה).
גם הדרך לבקתה של האגריד היא שונה אצל קוארון (אצל קולומבוס הם פשוט יוצאים מהטירה והולכים ישר, אצל קוארון הם יורדים במדרון תלול ועל הדרך יש מעגל אבנים ענקיות שכאלה).
עוד כמה דברים שנוספו: מגדל השעון שנראה שונה לגמרי, הראשים המצומקים והמדברים שקוארון המציא וגם הדגש שהוא שם בכללי על הגיאוגרפיה של הוגוורטס והסביבה (באמת שהוגוורטס מעולם לא נראתה יפה יותר, אפילו ניואל וייטס לא הצליחו לשחזר את העושר של הפרטים בעיצוב באומנותי) ואחרון חביב- הדגש על מעבר בין עונות השנה שבאמת נתן שמץ של תחושת "עוד שנה חולפת לה", בניגוד לשאר סרטי הסדרה בהם אין דגש על מזג אוויר.
אני בטוח שיש עוד הרבה מאד דברים, אבל ראיתי את הסרט מזמן אז זה בעצם כל מה שאני זוכר (והעובדה שזה די הרבה רק מרמזת על איכות הסרט).
בקיצור, מה שיפה אצל קוארון זה התפיסה הקולנועית שלו ותשומת הלב לפרטים. כשמשקיעים בפרטים נוצרת תחושה של אווירה שזה משהו מאד חשוב בעיקר לעולמות פנטסטיים כמו אלה של הארי פוטר. בתחום הזה אין על קוארון. הוא באמת גרם לי להרגיש במאה אחוז שהוגוורטס חיה וקיימת ושהספר של רולינג קם לתחייה, הרגשה ששאר במאי הסדרה הצליחו בה באופן חלקי (למרות שייטס מאד קרוב לשם, מה חבל שאצלו אין ממש דגש על הוגוורטס כמבנה חי ונושם שכולל הרבה סודות וקסמים ולראיה- כל התצלומים והציורים שאמורים לזוז ולתקשר עם הסביבה ורוחות הרפאים מקבלים ביטוי אצל ייטס רק ב-7ב וזה מרגיש נורא מאולץ וקצר במילא).
אגב, שני דברים שאני רוצה להעלות לדיון:
א. לדעתי יותר מדי חובבי הארי פוטר זוקפים לרעת הסרטים שינויים מסוימים בעלילה. לפי הרבה מאד אנשים העובדה שהבמאי לקח מעט חופש אומנותי זאת עילה "להוריד ציון" לסרט. אתם באמת רוצים לראות עיבוד מדויק לספרים? עובדה שסרטיו של קולומבוס היו כאלה והם הסרטים הכי פחות אהובים בסדרה. הרי כל הכיף זה כשבמאי ממציא משהו חדש ומפתיע אפילו אנשים שחושבים שיודעים מה הולך לקרות בכל שניה. ותאמינו לי שסרטי הארי פוטר יצאו ממש בסדר בקטע הנאמנות למקור. ברצינות. אלכסנדר דיומא מתהפך בקברו על מה שעשו לשלושת המוסקטרים והרוזן ממונטה כריסטו. והוא לא היחיד.
ב. זה רק אני או שסגנון הבימוי של ניואל מאד דומה לזה של ייטס? אני חושב שאם לא הייתי יודע, הייתי יכול להאמין שסרטים 4-8 נעשו ע"י אותו בן אדם.
זה כי שניהם בריטים
אבל ייטס יותר הקפיד על נאמנות למקור. נראה לי שבזכות ההודעה שלך באמת הבנתי יותר טוב את האיכות של קוארון. אני לא חושב שזה פסול שאנשים שופטים את הסרטים לפי נאמנות למקור, זה מתבקש בהארי פוטר שהיא סדרת ספרים קאנונית במיוחד שכבר נכנסה לקלאסיקה של הספרות, וזה נכון לכל ספר חשוב מבחינה קאנונית – תאר לך שפיטר ג'קסון היה מוסיף על דעת עצמו לשר הטבעות סצנת קרב שלא הייתה בספרים כמו שייטס עשה בנסיך חצוי הדם, היו מורידים לו את הראש. הכלל הכי חשוב בתרגום הוא לתרגם את מה שכתוב, כלומר הטקסט הוא לא מצע ליצירתיות אינסופית של המתרגם, וככה זה גם בעיבוד קולנועי – צריך לעבד את מה שכתוב, במיוחד אם מדובר ביצירה כמו הארי פוטר שבה כל פרט הכי קטן מתחבר בסוף לכדי שלם אחד גדול. אגב זו טעות לחשוב שהסרטים של קולומבוס נשארו נאמנים למקור אחד לאחד – נתתי בדירוג שלי לפחות שני דברים שהוא שינה, ואני בטוח שיש עוד כמה. שאלתי את השאלה על הבימוי בדיוק כי בהארי פוטר חומר הגלם הספרותי כל כך חשוב – אבן החכמים וחדר הסודות "ילדותיים" יותר ואוצרות המוות "אפל" יותר כי אלה הספרים והם מכתיבים את זה. האם יש כאן באמת מישהו שחושב שאוצרות המוות א'+ב' היה יכול לצאת יותר ילדותי וקליל אם קולומבוס היה מביים אותו, או שאבן החכמים היה יוצא קודר יותר אם ייטס היה מביים אותו?
אבל שינויים עלילתיים כאלו ואחרים...
הם מעשה ידיו של התסריטאי בעצם, לא?
אחד הדברים שבהם נזכרתי בסרט של האסיר מאזקבאן זה המקהלה והתזמורת שעושים נאמבר מוזיקלי כשהארי מגיע להוגוורטס. זאת גם הברקה של קוארון, כי זה נתן שמץ כלשהו לגבי פעילויות חברתיות שעלולות להתרחש בחיי הקוסמים מעבר לשיעורים. זה בעצם מראה לנו שגם קוסמים אוהבים מוזיקה והקטע שכל אחד החזיק קרפד ענקי בחיקו היה מאד WTF אבל מתאים לרוח עולם הקוסמים. וזה משהו שמעולם לא חזר בסדרה למעט הלהקה בגביע האש (וזה היה מעולה).
לדעתי אם ייטס היה מביים את שני הסרטים הראשונים, הם ללא ספק היו פחות צבעוניים וטיפה יותר קיצוניים. יש סיבה ששני הראשונים הופקדו בידיו קולומבוס והאחרים לא. לדעתי מפיקי הסדרה בחרו את הבמאים בקפידה כדי שכל אחד יעביר הכי טוב שאפשר את המוטיבים המרכזיים (מה שייטס היה מאד מוצלח בו זה ההתמודדות עם גיל ההתבגרות וכל הדברים הנלווים לכך. הסרט השישי והחלק הראשון של השביעי היו מעולים בקטעי דרמת הנעורים. אולי העובדה שייטס ביים דרמות טלוויזיה בריטיות לפני זה משכה את הבמאים שסמכו עליו להוציא את הרגש ברגעים האחרונים של הסדרה).
אני לא כל כך מסכימה איתך
אבל אני לא רואה את הסרטים כ"תרגום" של הספרים.
מעבר משפה לשפה מכיל את המגבלות שלו, ויש דברים שאין מה לעשות ואובדים בתרגום. אבל כאן המעבר הוא מ"שפת הספרים" ל"שפת הקולנוע", אין פה תרגום קלאסי, פשוט כי הכוח התיאורי של סרט שונה לגמרי מהכוח התיאורי של ספר. בחלוקה שטחית: בספרים יש מילים, בסרטים יש צלילים ומראות. מה זה אומר? שמעבר מדיה הוא בעיניי יותר עיבוד מאשר תרגום.
נאמנות למקור מבחינתי זה לשמור על האווירה, המסרים, התהליכים המרכזיים, ולאו דווקא על נאמנות לספרים. הסצנה שהוספה בסרט השישי נהדרת מבחינתי כי היא מעבירה את התחושה האפלה שיש בספר השישי לגבי הפגיעות הגדולה בעולם הקסמים. בספר הארי וחבריו קוראים על דברים ברוח זו ב"נביא" וזה קורה לאנשים אחרים, בסרט קורה משהו אחר, אבל השורה התחתונה היא אותה אחת.
ולגבי כל פרט הכי קטן מתחבר לשלם גדול – יש פשוט הרבה יותר מידי פרטים קטנים כאלה. אני לא מצפה למצוא בסרטים את כל הפרטים. זה מה שהופך את הספרים לכל כך טובים בעיניי, אבל זה לא ציפייה ריאלית למצוא את כל הפרטים הקטנים מהספר בסרט. לדעתי השלם יותר חשוב מהפרטים, בסופו של דבר.
לגבי החרבת הדמות של דמבלדור,
נדמה לי שזה היה בגביע האש, דמבלדור פשוט צרח במלוא ריאותיו על הארי. זה מאוד מאוד צרם לי.
סרט הוא אולי לא רק צורה, אבל הוא גם צורה.
אז את כל הסרטים אפשר לתמצת ב"הארי והחברים עוברים הרפתקאות ונלחמים בוולדמורט" – נכון, אבל ככה תוכל לתמצת גם כל סרט אחר. השינוי באווירה, בקצב, וכן, גם ברמת העשייה, בין הסרט הראשון והשביעי הוא קיצוני. קשה לי לחשוב על שני סרטים שונים יותר ששייכים פורמלית לאותה סדרה.
זה מזכיר לי במכורים בלבד 2
את הדיאלוג שהם מתווכחים מה יותר טוב , סטאר וורס או שר הטבעות ואז ההוא עם הכובע מתמצת את טרלוגית שר הטבעות לשלושה מהלכים…
אגב, משהו נחמד שאפשר לעשות בסקר הזה:
תעלו למעלה, לבאנר שבראש הדף, תנשמו עמוק, ותסתכלו ישירות על הפרצוף של הארי הצעיר לכמה דקות. אני, אישית, עדיין ב-After Laughter.
אני עדיין מתלבט
יש רק סיבה אחת שגורמת לי לשקול להצביע ל 7ב', והסיבה הזאת היא סנייפ. הסרט הזה מגדיר אותו לדעתי בתור הדמות הכי טובה, מעניינת ועמוקה בכל הסדרה וזה מספיק בשבילי כדי להחשיב את הסרט הזה לסרט הטוב בסדרה.
דמבלדור
מסכים לגמרי. במיוחד היות ודמבלדור הוא אחת הדמויות הראשיות ברגע שהוא נהיה לא משכנע מבחינתי ולא משדר משהו דמבלדורי בסיסי – זה מאד הרס.
כן, שואה
ג'יי קיי רולינג אמרה בראיון למוסף "שבת" של מקור ראשון שהארי פוטר הוא סיפור שואה, או ליתר דיוק סיפור לקחי שואה.
היא אמרה בפירוש שם שאוכלי המוות הם הנאצים וואלדמורט הוא היטלר.
כך שזה רשמי (כאילו שלא ידענו זאת עד עכשיו).
ג'יי קיי רולינג מתראיינת למקור ראשון? נשמע מופרך.
(ל"ת)
הראיון הזה, כמו שאר "הראיונות" שהופיעו בגיליון הזה, בין היתר עם סופרים שמתים כבר שנים רבות, היה דימיוני לחלוטין. סתם פרויקט חביב לשבוע הספר.
אני לא בטוח שכל הראיונות בפרוייקט הם פיקטיביים
מקריאה של זה זה נראה אמיתי.
על כל פנים, הפניתי שאלה למקור ראשון, אעדכן אתכם בלנ"ד כשאקבל תשובה.
הדירוג
אתם השתגעתם?????
הסרט השלישי לפי דעתי היה הסרט הכי משעמם בסדרה, לא עניין אותי ולא אהבתי.
שני החלקים של השביעי גם לפי דעתי נקבעים כסיפור אחד אבל אהבתי יותר את חלק ב' ואת מה שמוצג בו (וגם קראתי את הספר) אז בחרתי ב7ב וגם רוב המבקרים אמרו ש7ב הוא הסרט הטוב בסדרה.
1. הארי פוטר ואוצרות המוות חלק ב'- סרט מדהים
2.הארי פוטר ואוצרות המוות חלק א'- סרט מעולה
3.הארי פוטר וגביע האש- דווקא לפי דעתי היה אחד הסרטים היותר טובים בסדרה
4.הארי פוטר וחדר הסודות- קלאסיקה, לא יכולתי להפסיק לראות כשהייתי קטן
5.הארי פוטר ומסדר עוף החול- נחמד, לא יותר
6.הארי פוטר ואבן החכמים- נחמד אבל חדר הסודות הרבה יותר טוב
7. הארי פוטר והנסיך חצוי הדם- הפכו את הארי פוטר לסרט קומדיה?????
וגם שינו מהספר מלא והורידו קרבות חשובים.
8. הארי פוטר והאסיר מאזקבאן- לפי דעתי הסרט הכי גרוע בסדרה, משעמם ברמות ובכלל לא אהבתי למרות השחקנים המעולים.
גם אני שהייתי קטן הכי אהבתי את חדר הסודות!
פשוט קלאסה…אבל כרגע האסיר מאזקבן הוא הכי טוב בסדרה הבינונית הזו ללא ספק…
האסיר מאזקבאן
לפי דעתי זה פשוט סרט גרוע. אני יכול להירדם בזמן שאני צופה בו.
אין בו כלום חוץ מכמה שחקנים טובים -כמו גארי אולדמן ודייויד תיוליס או איך שלא כותבים את זה.
הדרוג שלי
התכוונתי לפרט מה אני אוהב ולא אוהב בכל אחד מהסרטים, אבל התברר שזה גורם לי לכתוב שמונה מיני ביקורות במקום תגובה. לכן, פשוט משפט או שניים על כל סרט.
1. אוצרות המוות – חלק ראשון. גם אם אין לו התחלה וסוף, יש בו חוויה שלא קיימת בסרטים האחרים. זו החוויה של למעשה להיות שם, בקצב של עולם הקוסמים, בקצב של בריחה מסכנה גדולה, בקצב של התבגרות. לדמויות יש את הזמן להתפתח, כי לשם שינוי, אין לחץ להכניס כמה שיותר ארועים למסגרת זמן מוגדרת מראש. הקצב השונה הוא מה שעושה את הסרט הזה לטוב כל כך.
2. האסיר מאזקאבאן. עוד יש בו את התמימות של הסרטים הראשונים, אבל גם התנתקות מהילדותיות שאפיינה אותם ומעבר לעלילה יותר רצינית ומורכבת. קוארון עשה עבודה מצויינת בבימוי ואמה ווטסון שולטתתת יותר מהרגיל.
3. אוצרות המוות – חלק שני. עשוי היטב, עם סצנות אפיות שאף סרט אחר לא כלל. רק שבעוד החלק הראשון עומד יפה בפני עצמו, החלק השני חייב אותו כדי לספק משהו מעבר לרצף של סצנות אקשן. ההתייחסות השונה לסנייפ, נוויל ולוולדמורט, לפחות לעומת הסרטים הקודמים, תורמת לדרוג הגבוה.
4. הנסיך חצוי הדם. כנראה הסרט הכי יפה ויזואלית בסדרה. העלילה כאן היא יותר הכנה לאוצרות המוות ולא כזו מוצלחת בפני עצמה, אבל דיוויד ייטס הסתדר יפה עם הספר אולי הכי קשה לעיבוד בסדרה.
5. גביע האש. כשקראתי את הספר, היה לי ברור שהוא מאוד יתאים לעיבוד קולנועי. הוא מכיל יותר אקשן מקודמיו והסיום מפתיע. הרבה פרטים שמעשירים את עולם הקוסמים הושמטו, מה שקצת משטח את העלילה, אבל הצליחו להעניק לסרט מראה צבעוני ומגוון, כיאה לסרט פנטזיה.
6. אבן החכמים. כשהסרט יצא, כבר היה לי חזון שלם בראש כיצד הוא אמור להראות. מן הסתם, בסרט זה נראה אחרת מאיך שדמיינתי, אבל בעיקר תפסו את רוח הספר. הסרט מצטיין בתרגום התאורים של רולינג לעיצוב אמנותי ואפקטים נאים. הוא מאבד נקודות בשל היותו קיטשי ונטול קצב. רק לסמן וי על פרטים מהספר, במקום באמת להבין אותם.
7. מסדר הפניקס. למרות שדיוויד ייטס אחראי לשלושה מארבעת הגדולים ברשימה, ההתחלה שלו לא מצאה חן בעיני. אפילו שהסרט מציג לראשונה דמויות מצוינות כמו בלטריקס לסטריינג' ולונה לאבגוד, הוא די משעמם. יש כאן את אחת מתפניות העלילה החשובות ביותר בסדרה והכנה חשובה לשינויים שעובר הארי בסרטים הבאים, אבל זה התפספס לגמרי. אפילו תהיתי בתום הצפיה אם יש טעם בכלל לעבד גם את שני הספרים הבאים, מאחר ונראה שהסרטים כבר לא עומדים בעומס העלילה. מזל שלא שמעו בוורנר ונתנו לייטס להמשיך.
8. חדר הסודות. האמת, אני לא זוכר את הסרט כגרוע במיוחד. אני גם לא זוכר אותו כטוב במיוחד. הוא היה בעיקר שחזור של הסרט הראשון, רק בלי ההתלהבות של לראות את התאורים מהספר קמים לתחיה. זה הסרט הנשכח בסדרה, שנעשה בידי הבמאי הגרוע בסדרה.
אני גם קראתי כל ספר עשרות פעמים ואני לא מתבייש
(ל"ת)
סך הכול- 7ב
אני חושב שאמנם הסרטים טובים (חלקם מצויינים), אבל את המאסטרפיסיות של הספרים הם לא הצליחו להביא למסך. הסרט היחיד שכן הצליח, הוא 7ב, והוא גם אחד הסרטים הכי אהובים עליי בכלל, כנראה. אני עוד לא יודע. צריך לתת לו זמן.
הראשון והשני- מתייחס אליהם כיחידה אחת, כי בואו נודה בזה, הם דומים להחריד . גם הספרים טיפה סובלים מהדמיון הזה, אבל בסרטים זה עוד יותר בולט. כריס קולומבוס רצה לעשות עוד "שכחו אותי בבית", וככאלה הסרטים הם לא רעים, אבל, טוב, גם לא רציניים. נאמנים לספרים ברמה שהפכה אותם לארוכים מדי ובעיקר ילדותיים. מה שכן, בחירת הקאסט הייתה מושלמת, ויש כמה רגעים זכורים שנחקקו אצלי בזיכרון מהילדות.
השלישי- כיף שהספר הכי טוב בסדרה (אחרי השביעי, אבל משום מה יותר נוח לי להתייחס אליו ככזה כי היה כל כך צפוי שהקלוז'ר יהיה הכי טוב שאני מתייחס אליו בנפרד) תורגם לסרט שנחשב לטוב בסדרה. לא הסרט הטוב בסדרה לדעתי, בעיקר בגלל שמבחינת העלילה נטו הוא בחר להשמיט קטעים שהיו יכולים להרים את הסרט למעלה, כמו סיפור הקונדסאים, ובכלל העמקה בסטוריליין של סיריוס, שהוא הגאוני ביותר בכל הספרים. הסצנה בצריף המצווח הייתה צריכה להיות 15 דקות, לא 7. חוץ מזה, הסרט פנטסטי. השעה ומשהו הראשונות מעניינות קולנועית ומלאות בקסם, השעה השנייה היא כולה נון סטופ אקשן סופי עוצר נשימה. הצריף המצווח- אדם זאב- סוהרסנים-חזרה בזמן. הרביעייה הקדושה.
הרביעי- כנראה הסרט הכי כיפי בסדרה. הוא הכי הרגיש לי כמו בלוקבאסטר אקשני משעשע, וזה לא בהכרח רע. הוא עושה עבודה מצויינת מהבחינה הזאת, והתמודד הכי טוב מכל הסרטים עם נושא המוות. אבל יש לו את המגבלות של הבלוקבאסטר האקשני הממוצע- רץ מהר מדי, חסר עומק.
החמישי- נוחסאתי למדי. אמברידג' זה סבבה, אבל העלילה סבבה סביבה יותר מדי. הספר הוא החלש בסדרה, ובמיוחד החצי הראשון שלו. בחצי השני, כשמתחילות עוד בעיות מעבר ל"אוי המורה מרשעת ומשרד הקסמים חושב שאני משוגע", הוא משתפר. לצערי, בסרט, החצי השני הוא יותר בכיוון של רבע. מה שכן, סצינת משרד הקסמים בסוף עשויה מצויין ונותנת תחושה טובה לגבי הסרט כמכלול.
השישי- כמו שרד פיש אמר יותר מפעם אחת, הטרילוגייה הסופית היא ההישג הכי גדול של הסדרה. לדעתי, טובה משר הטבעות. הסרט השישי הוא הסרט עם הכי פחות אקשן והכי הרבה דגש על העלילה, והוא עושה עבודה מצויינת בהעברת העלילה למסך, בעיקר הסטוריליין של העבר של וולדמורט (למרות שכן היו חסרים לי עוד פרטים, למצמצם מ6 זכרונות ל2 זה מוגזם), וספציפית הניסיון להוציא מסלגהורן את הזיכרון. הסצנה בה הארי מצליח להוציא את הזיכרון מסלגהורן, עם השיחה על האקווריום, היא מהטובות בכל הסרטים. הסרט הוא גם המצחיק מכולם, ועושה עבודה טובה בהעברת גיל ההתבגרות למסך. לצערי, הוא מעביר את גיל ההתבגרות של ילדים בני 13, לא 16. בגיל כזה לא מנהלים שיחות מביכות על "עור נחמד". למרות זאת הוא סרט מצויין, ולמרות שהוא פותח את ה"טרילוגייה המצויינת" הוא לא יותר טוב מהשלישי.
השביעי חלק א'- אם הסרט השישי הוא הסרט עם הכי הרבה דגש על העלילה, הסרט הזה הוא הסרט עם הכי הרבה דגש על הדמויות. הארי, רון והרמיוני הופכים פה לאנושיים להפליא. הקונפליקטים ביניהם מתוארים באופן מעולה, בין אם בסצינות השיחות הקלילות, סצינת המריבה או סצינת הריקוד. אין הרבה אקשן, אבל כשיש אקשן, הוא עוצר נשימה. הסצנה במשרד הקסמים היא סצנת האקשן הכי טובה וגם הכי מצחיקה בכל הסרטים, סצינת האנימציה היא יפהפייה. החיסרון היחיד, כמו בספר- דגש גדול מדי על הקמפינג המדכא. אבל מעבר לזה, זה הסרט הראשון לדעתי שהצליח להעביר למסך את אותה התחושה שהייתה לי כשקראתי את הספר. ואתם יכולים לנחש לבד שהתחושה שהייתה לי כשקראתי את הספר הייתה "יאאא".
השביעי חלק ב'- הדובדבן שבקצפת, המאסטרפיס האמיתי. הוא מבוסס, כמו שכבר אמרתי אחרי הצפייה ב7א, על חומר גלם כל כך טוב שגם אם אני הייתי מביים אותו זה היה הסרט הטוב בסדרה. בסופו של דבר הסרט הצליח להפתיע אותי, כי הוא לא לוקח את חומר הגלם המדהים והופך אותו לאותו סרט מדהים, אלא לוקח את חומר הגלם המדהים, ומעביר אותו למסך באופן שונה לחלוטין, מדהים אבל באופן אחר. זה לא הרגיש לי כמו הספר, אבל זה גרם לי להבין שאני לא חייב להרגיש כמו בספר. העיקר שישבתי מרותק לכיסא מהתחלה ועד הסוף, שהסרט כולל את כל הקריצות לסרטים הקודמים שמעקצצות לך בלב, את הויזואליה הכי מדהימה שראיתי, והדמויות שהכי אהבתי. מבחינת העלילה… היא אמנם פנטסטית, כי הספר פנטסטי, אבל היא הייתה יכול להיות שלמה ומסובכת (לטובה) יותר. לא הפריע יותר מדי. סרט גדול.
ומשהו לגבי הפיצול של אוצרות המוות
הפיצול היה החלטה חכמה, כי זה הוביל לכך שהיה אפשר להפוך את הספר ל4 וחצי שעות קולנועיות, שזה תמיד מעולה ויכול רק להוסיף לעומק ולעלילה.
אבל אני חושב ששני הסרטים גם סבלו מהפיצול. 7א הרגיש כמו אקספוזיציה ארוכה, ו7ב הרגיש כמו סיום ללא התחלה. אם מתייחסים אל שני הסרטים האלה כסיום בודד לסדרה- "אוצרות המוות" , כמכלול, הוא סיום אדיר. יש בו הכול- עומק, עלילה, אקשן, דמויות. *זה* היה יכול להיות הסרט האהוב עליי (כן, הטעם שלי לא עמוק במיוחד, אני מודע לזה).
אגב, לדעתי, הסקר היה יכול להיות מותח יותר
(והרבה זמן לא היה סקר מותח) אם 7א ו7ב היו מוצגים כסרט אחד. אני חושב שמי שהצביע ל7א ברובו אהב גם את 7ב, ולהפך, והחלק השני (שהוא פחות אהב) לא היה מונע ממנו לדרג את הסרט במקום הראשון.
איזה כיף
הדירוג שלי:
1. גביע האש (שזה גם הספר הכי טוב לדעתי, והסרט הראשון של הארי שבאמת היה טוב)
2. 7א
3. 7ב
4. מסדר עוף החול (ספר מזעזע, סרט מצויין, קרב-סוף-הסרט הכי טוב בסדרה)
5. הנסיך חצוי הדם (חבל שלא פיצלו כבר אז)
6. חדר הסודות (יש לו קסם מסויים)
7. האסיר מאזקבאן (העיצוב הקולנועי הכי טוב בסדרה אבל יותר מדי שינויים לא נחוצים)
8. אבן החכמים (סרט ילדים של דיסני, במלוא המובן הרע של הסדרה)
אגב, הtheme a של הרביעי פשוט מדהים, ממליץ לכולם לצפות שוב בסצינת הפתיחה רק כדי להיזכר בו.
אני סקרן
מה המובן הרע של "סרט ילדים של דיסני"? יש הרבה סרטי ילדים של דיסני שנחשבים לקלאסיקות על זמניות.
ויש כאלה שלא :-)
אני מדבר בעיקר על סצינות כמו של ילדים צורחים בצוותא כשהטרול נכנס או על ריצות במדשאות שנראות כמו הפארק הלאומי ושליחת מבטים אובר דרמטיים שאף פעם לא נראים טוב על פרצופים של בני 11.
גם לי קשה להפריד בין 7א ל-7ב
הרגשתי כאילו פשוט עשיתי "פאוז" אחד ארוך לפיפי וחזרתי לאותו סרט
הדירוג שלי
1. חדר הסודות.
הסרט הכי אנדרייטד בסדרה, ולדעתי הכי מהנה. שלושה-רבעים מהזמן מדובר בכלל בסיפור בלשי, שרק לקראת הסוף שלו מתחבר איכשהו לסיפור הסדרה המרכזי. אני זוכר שממנו הכי נהניתי.
2. גביע האש.
בעיקר כי זה הספר האהוב עלי בסדרה. כל הקונספט של בתי הספר הנוספים, התחרויות, והסוף הקודר – איך אפשר לא לאהוב?
3. אוצרות המוות א'.
זה לא סרט הארי פוטר טוב. זה סרט מסע טוב!
4. אוצרות המוות ב'.
En Epic Conclusion
5. הנסיך חצוי-הדם
בעיקר בגלל הרבע האחרון שלו.
6. אבן החכמים.
נאמן לספר, אופטימי יותר מכולם, וזוכר בעיקר דברים טובים ממנו.
7. האסיר מאזקבאן.
שינוי האווירה הדרסטי של קוארון לא עשה לי את זה כמו לאחרים. וזה עוד הספר השני האהוב עלי בסדרה!
8. מסדר עוף החול.
סרט שאני לא זוכר ממנו כלום (אבל כלום!) הוא כנראה לא סרט טוב. דווקא חבל, אהבתי את הספר.
ותודה רבה על הסקר הזה.
זה עזר לי לארגן בראש מה באמת דירוג הסרטים אצלי, משהו שלא טרחתי לחשוב עליו לעומק קודם.
וואו, נורא מוזר לי שהארי פוטר 5 במקום האחרון. יחסית למשימה, של תמלול כ-900 עמודי מלל לסרט קולנוע אחד באורך סביר הוא היה מצויין.(בצפייה שלשום, אחרי שכבר שכחתי את הספר וכמה הבמאי הרס אותו P: ).
הם יש אפשרות להפוך את זה לסקר בו מדרגים רשימה של סרטים(1-8 וכדומה) ולשקלל את התוצאות ככה? נראה לי שלסדרת הארי פוטר זה מגיע.
השני, אין ספק.
אבל נראה שאני היחידה שחושבת ככה.
אני זוכרת שראיתי את השני כילדה קטנה וראיתי אותו שוב ושוב ושוב ושוב. הוא תמיד הפחיד אותי, ומלבד פרק אחד שהורידו (מסיבת יום המוות של סר ניק) הוא היה הכי נאמן לספר, לא משנה מה תגידו.
הסרט הכי טוב בסדרה
למרותש חלק מהאחרים היו מרהיבים, מצחיקים, מרגשים, אני שומרת אמונים לשני.
זה ברור מאליו.
ארבעת הסרטים הראשונים בסידרה היו כמו הספרים: האי-זוגיים מעולים, הזוגיים משמשים כמעבר. הבעייה הייתה כשלקחו את דיוויד ייטס לביים את השאר. מהספר החמישי שהוא הכי טוב בסידרה הוא עשה סרט סתמי ומאכזב. השישי היווה שיפור אבל גם לא משהו הראוי להיזכר. השניים האחרונים היו טובים אלא שהשביעי הוא סיפור קטוע באמצע והשמיני חסר קתרסיס. לכן אף אחד מהם לא יכול להיות הטוב ביותר (אם כי הם במקום שני לאחר הטוב ביותר והשמיני הוא כרגע הסרט הטוב ביותר השנה). אז מהו הטוב ביותר? כמובן הפנינה שביים אלפונסו קוארון. אם הראשון הצטיין בעלילה, והשביעי והשמיני הצטיינו באוירה, הרי שהשלישי הצטיין בשניהם. קוארון היה צריך לביים את כל הסידרה הזאת וגם את שר הטבעות. העובדה שהוא ביים רק סרט אחד בלבד היא עוול.
הסדר שלי הוא כזה:
1. הכי טוב היה הארי פוטר ואוצרות המוות החלק השני
2. הארי פוטר וגביע האש
3. הארי פוטר והאסיר מאזקבאן
4. הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 1
5. הארי פוטר והנסיך חצוי הדם
6. הארי פוטר ומסדר עוף החול
7. הארי פוטר וחדר הסודות
8. הארי פוטר ואבן החכמים
הארי פוטר ואבן החכמים היה הכי פחות מעניין, לסרטים שבאו אחריו נכנס יותר עניין..
והסרט הארי פוטר ואוצרות המוות היה באמת מדהים. לדעתי, לא יכלו לעשות אותו יותר טוב הוא היה מאוד מעניין ומרגש. בהתחלה חשבתי שהוא יהיה כמו החלק הראשון שהיה יחסית גרוע לסרט השביעי של הארי פוטר אבל הוא היה באמת ברמה.
אני רואה פה שכמעט כולם מתייחסים לשני האחרונים
כאל סרט אחד, מה שלא מובן עליי, אני לא ראיתי שהייתה לכם כל בעיה לדרג את שלושת סרטי שר"ה ולהתייחס לכל אחד מהסרטים כאל סרט למרות שכל אחד מהם הוא שליש מהסיפור, כנ"ל לגבי שודדי הקריביים, דווקא מכל אלה עם אוצרות המוות הכי קל להתעלם מזה שמדובר בסיפור אחד המפוצל לשניים ולהתיחס לכל אחד מהחלקים כאל יצירה בפני עצה כי מדובר בשני סרטים שונים לגמרי, כל כך שונים הייתי אומר שקצת קשה להתייחס אליהם כסרט אחד, ודי ברור למה, בעוד הראשון סרט מסע איטי, הנותן עומק לדמויות ומעלה מספק שאלות החלק השני הוא בדיוק ההפך, סרט מלחמה כל כך לא איטי שאין זמן להתמהמה על אף סצינה, עם דמויות שטוחות (שזה בסדר עם רוב הדמויות כי התעמקו בהן מספיק בסרטים הקודמים, רק עם דמויות כמו נוויל זה לא עבד) וסצינות אקשן (שאמורות להיות) אפיות.
בקשר לאהוב עליי בסדרה אני נאלץ, כמו תמיד, לתמוך בדעת המיעוט. נכון לרגע זה 'מסדר עוף החול' הוא לדעתי המוצלח מבין סרטים אבל עם התלבטות קשה בינו לבין 'הנסיך חצוי הדם' ו'האסיר מאזקבאן', כפי שהבנתי הסרט החמישי נמצא במקום האחרון בסקר, לא מפתיע, גם עם שר"ה קרה לי אותו הדבר (שמה את "שני הצריחים" אני מחשיב למוצלח מהשלושה). אגב מתי נסגר הסקר בדיוק? כבר התחלתי בצפיה חוזרת בכל הסרטים של פוטר וכבר ראיתי את השניים הראשונים (הראשון איכזב מעט, השני הפתיע לטובה), אם אעמוד בקצב של סרט אחד בכל יום אספיק לפני סגירת הסקר?
אני גם אהבתי מאוד את מסדר הפיניקס
במיוחד בגלל שבסרט הזה הוסיפו שתי דמויות שהיו פשוט נהדרות- דלורס אמבריג' שהייתה מרושעת בצורה מושלמת ולונה לבגוד שהייתה מקסימה ומוזרה, התרשמתי מחדש בכל סצינה של מישהי מהן, ממש קלעו איתן בול.
למה כולם מתלהבים מהסרט השלישי?!
לפי דעתי הסרט השלישי הוא הכי פחות טוב.. מה זה האיש זאב הזה שנראה כמו כפיל של גולום?
והסוהרסנים המכוערים האלה שנראים כמו אנשים עם כובע גרב שחור על הראש?
אני חושבת שאתם עושים קצת עוול לסרטים הראשונים של הארי פוטר.. זה הרבה יותר קשה להיות ראשון.. ברור שהסרטים האחרים יכלו רק להתקדם ליותר טוב מזה. אבל היה להם את הפתיחה הראשונית הזו.. את כל הקסם והתמימות הילדותית של הסרטים הראשונים וזה מה שכל כך קסום ויפה בזה. תפסיקו לחפש אפלילות בכל סרט.. כי זה לא היה יכול לעבוד על כל הסרטים.
לפי דעתי 2 הסרטים הראשונים הם בין הטובים והם הכניסו אותנו לראשונה לכל העולם הקסום הזה.
אז תעריכו אותם קצת יותר
אגב חח אני מקווה שכריס קולומבוס יעריך את העובדה שאני נוקטת עמדה לטובתו
ודירוגי להלן:
1.הארי פוטר וחדר הסודות
2.הארי פוטר ואבן החכמים
3.הארי פוטר ואוצרות המוות 1+2
4.הארי פוטר והנסיך חצוי הדם
5.הארי פוטר ומסדר עוף החול
6.הארי פוטר והאסיר מאזקבן
7.הארי פוטר וגביע האש
הדירוג האישי שלי.
ובכן, בפעם הקודמת שעשיתי מרתון סרטי הארי פוטר, הדירוג שלי היה כדלהלן:
הרביעי
השלישי
החמישי
השישי
השביעי א'
השני
הראשון
אבל דווקא במרתון הנוכחי, הדיעה שלי הייתה שונה מהותית מאשר בד"כ. קודם כל, הפעם ממש נהניתי והופתעתי לטובה מהסרטים השני והשישי, כאשר בפעם הקודמת שראיתי אותם הרגשתי שהם ילדותי וסתמי בהתאמה. הרביעי היה תמיד מופתי בעיני, כאשר השלישי מיד אחריו. ממש נהנתי מהם במרתון *הקודם*. גם החמישי והשביעי היו סתמיים לדעתי בזמנו ולכן הרגשתי שדיוויד ייטס הצליח להפוך סדרה בעלת פוטנציאל אדיר שיכולה להיות מופתית, לדי סתמית בפועל. אבל הפעם, אני חייב לציין שאפילו נהניתי מאוד מהסרט השביעי. לכן, אם הדרג את הסרטים כעת עפ"י ההנאה שלי מהסרטים במרתון הנוכחי, אז זה אמור להיות הדירוג שלי:
הארי פוטר וחדר הסודות
הארי פוטר והנסיך חצוי-הדם
הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק ראשון
הארי פוטר וגביע האש
הארי פוטר והאסיר מאזקבאן
הארי פוטר ומסדר עוף החול (סתמי ברובו, אבל הסוף? איזה סוף אדיר ומדהים! הוא מציל את הסרט והופך אותו לשווה צפייה, פשוט סוף סופני.)
הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק שני (גם כן הרגיש לי סתמי ברובו, אבל אצטרך צפייה חוזרת בשביל חוות דעת סופית. הוא מדורג אצלי מתחת למסדר עוף החול משום שלמרות היותם שניהם סתמיים, הסוף שלו עשוי מגוחך ומרגיש כמעין פארודיה – חבל!)
הארי פוטר ואבן החכמים (ילדותי, משעמם וסתמי – כמעט בלתי נסבל)
אבל בכל זאת הצבעתי ל"גביע האש" כסרט האהוב עליי בסדרה. סה"כ סדרה סרטים די טובה ונהדרת, ממש נהניתי מהמרתון שעשיתי! היה שווה כל רגע, ללא ספק. אני רק מקווה שהסרט השמיני יהיה הרבה פחות סתמי בצפייה חוזרת, כמו שקרה לי עם הסרטים השישי והשביעי (ואולי גם השני, שהיה אמנם לא סתמי לדעתי אבל ילדותי, בזמנו בכל אופן). אבל מה שכן, האפילוג תמיד יהיה מגוחך בעיני, מה שמוריד לא מעט מערך הסרט לצערי.![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
לא יודע מה איתכם
כמי שלא קרא את הספרים הדעה שלי תתעלם מהתאימות לעלילה בספרים.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אני לא ממש מבין את ההתרגשות מהאסיר מאזקבאן וגם במרתון שעשיתי לקראת 7ב לא מצאתי בו משהו מיוחד. מבחינתי חדר הסודות היה הטוב בסדרה (7ב די איכזב אותי כפרק סיום שקדמה לו אקספוזיציה של שעתיים וחצי) וזה חוץ מהעובדה שאהבתי את הרמיוני של שני הסרטים הראשונים יותר מהדמות שהיא הפכה להיות בסרטים שאחר כך
השישי היה הסרט הגרוע ביותר לדעתי. מגוחך להחריד ומיותר והסצינה החותמת היתה שיא האכזבה שלי בסדרה.
הדירוג שלי:
– חדר הסודות.
– אוצרות המוות א.
– גביע האש.
– האסיר מאזקבאן.
– אוצרות המוות ב.
– מסדר הפניקס.
– אבן החכמים.
– הנסיך חצוי הדם (הצפיה החוזרת רק חיזקה את דעתי בנוגע אליו).
לא הבנתי:
"לשורה של אנשים שטוענים שהסרט השלישי היה הכי טוב זועקים נגד אלה שטוענים שזה חילול הקודש ושהוא שינה הכל ושברור לגמרי שהרביעי."
מי "שינה הכל", השלישי או הרביעי?
איך השלישי איך? הוא גם שינה הכל והוא גם היה מעפן.
7א' הוא ללא ספק האהוב עלי, ואת המקום השני חולקים הראשון והשני. (:
למה שינוי זה דבר רע?
הסקר הוא ל*סרט* הטוב בסדרה, לא לספר. אם הסרט טוב בפני עצמו, אין סיבה שלא יצביעו לו. עצם השינוי לא משפיע על איכות הסרט.
הדירוג שלי
שזה לא מה שסימנתי בסקר(התחרטתי אחר כך):
1. אוצרות המוות א' חלק ב'-למרות המון שינויים מהמקור ואקשן קצת מאכזב(ממש לא מפורט מספיק) היה הכי טוב משמעותית כסרט בפני עצמו, וגם מבוסס על הספר הכי טוב משמעותית בסדר למרות שהוא לא מתקרב אליו ברמה(יכלו לעשות את הסרט טוב בהרבה).
2. גביע האש-דווקא על ספר שלא ממש אהבתי בסדרה יצרו סרט מעולה שלדעתי עולה על המקור! הרבה קטעים יפים, עלילה מעניינת ואני לא זוכר שהחסירו משהו(אבל אני באמת לא זוכר הרבה מהמקור).
3. אוצרות המוות חלק א'-מאוד נאמן למקור, יש אקשן בכמות הנכונה ומתח, רק קצת חפירות בחלק של המסע+זה שאין לו סוף של ממש(גם לספרים 3-6 אין ממש אבל פה קטעו סרט לשניים).
4. מסדר עוף החול-על ספר ארוך וחופר מידי יצרו את הסרט הכי קצר בסדרה וטוב שכך, אולי החסירו דברים מסוימים אבל אהבתי את המנהלת(שכחתי את השם), היה אקשן מעולה בסיום ואהבתי בסה"כ.
4. חדר הסודות-גם כספר וגם כסרט הוא אחלה לדעתי, המון מתח כמו סיפור בילוש רק שהוא עדיין קצת ילדותי+יש לו סוף.
5. האסיר מאזקבאן-אחלה בימוי(אני לא מומחה גדול בתחום אבל עדיין) קודר במידה הנכונה וכל זה, אבל הספר הוא השנוא עליי בסדרה כי לא קורה בו הרבה, אין אקשן ויש את הקטע של החזרה בזמן שכל כך חרוש.
6. אבן החכמים-ילדותי ומגוכח אבל נאמן למקור ויש לו סוף סגור(ביחס לסרטים 3-6).
7. הנסיך החצוי הדם-הפכו את הארי פוטר לסרט קומדית נעורים, אולי זה סרט טוב בתור קומדיה אבל לא מה שאני מחפש כשאני הולך לסרטים של הארי פוטר. הרסו את כל העלילה המרכזית לגמרי והחסירו המון ולא היה אקשן. נקודת האור היחידה זה החצי שעה אחרונה(שגם לא מדהימה ביחס לסרטים אחרים בסדרה).
לשם השוואה דירוג הספרים:
1. אוצרות המוות(שני החלקים כמובן).
2. הנסיך חצוי הדם.
3. חדר הסודות.
4. גביע האש.
5. האסיר.
6. מסדר עוף החול.
7. אבן החכמים.
הסיכום שלי
התגובה הזאת היתה אמורה לעלות בביקורת על הסרט האחרון, אבל נראה שהסקר הזה מהווה מקום טוב יותר עבורה. אני מתנצל מראש, זו הודעה ארוכה.
ראיתי את הסרט האחרון בסדרת "הארי פוטר" ברביעי לפני שבוע, ביום בו הוא עלה לאקרנים. מבחינתי, זה היה סיכום של כשבוע וחצי בו קיבלתי מנה מרוכזת של סרטי ה"פ לעצב הראייה. בחישוב מהיר, מדובר בכ-20 שעות הארי פוטר נטו.
ב"שבוע האחרון בהוגוורטס" שעבר על "עין הדג", בכל פעם שרד כתב על אותם אנשים שעשו מרתון מרוכז לפני שהלכו לסרט האחרון, הרגשתי שהוא כותב את זה עם קריצה אלי, כי זה בדיוק מה שאני, החברה שלי ואנסמבל חברים מתחלפים עשינו.
ראיתי את כל הסרטים בסדרה לפחות פעם אחת לפני כן (חלק קטן מהם אולי פעמיים) קראתי את הספרים ואינספור דיונים על איכותם של הסרטים, עם וללא תלות במקור הספרותי שלהם, כך שלא באמת יכולתי להגיע למרתון הזה בלי דיעה מוקדמת. אך למרות זאת ניסיתי לשפוט מחדש את הסרטים, כאילו אני נחשף לעולם הזה לראשונה.
במהלך השבוע וחצי הזה ראיתי איך מיום ליום הרמיוני הופכת מילדה קטנה וחמודה לבחורה יפהפייה להדהים, איך הארי מגדל כשרון משחק, איך דרייקו הופך לנער נאה, ואז מגדל מצח והורס את הכל. ראיתי את נוויל הופך מילד שמן עם שיניים עקומות לאליל עם זיפים ושיניים עקומות, ראיתי את ג'יני תופסת גובה ונשארת בעצם אותו דבר, ראיתי את רון. ראיתי שחקנים בריטיים מהשורה הראשונה שבאו להתארח אצלי בסלון, לפעמים רק בשביל להגיד שורה אחת וללכת כאילו מעולם לא באו.
ראיתי את טירת הוגוורטס משנה את המיקום הגיאוגרפי שלה, סופחת אליה גשרים, צריחים וחדרים סודיים. ראיתי עולם של ילדוּת וקסם, שמיום ליום הולך ונהיה בוגר יותר ואפל יותר, עד כדי כך שבסרטים האחרונים התחלנו לתהות אם הנורה של המקרן שלנו תקינה.
והסרטים עצמם, איך הם היו? לא משהו, בעצם.
למרות שקולומבוס לקח על עצמו להעביר למסך הגדול את שני הספרים הקצרים בסדרה, הם עדיין מרגישים כמו תקציר האירועים העיקריים. הסרטים מנסים כל הזמן להשיג את הקצב של העלילה, בלי השקעה בפיתוח הדמויות או העולם, ובשילוב עם נסיונות המשחק של שלושת הגיבורים, שנעים בין סתם כשלון לכשלון מביך, לא מאפשרים קשר רגשי עם מה שקורה על המסך.
ב"אבן החכמים" ספציפית, האפקטים הממוחשבים בולטים כמו בוהן נפוחה (או כמו משהו אחר שבולט וכואב לצפייה. נגיד מוט שתקוע בחזה. אבל של מישהו אחר). הם השתפרו בהרבה עם הגעתו של דובי בסרט השני. המוזיקה של וויליאמס, אגב, עדיין מדהימה. ביכולת שלה להשרות אווירה קסומה, ובכלל.
בעבור הרבה אנשים, הסרט השלישי הוא הסרט האהוב עליהם בסדרה. בצפייה הראשונה שלי בו, לא הבנתי למה, ועכשיו אני עוד יותר לא מבין למה. אני אמנם מכיר את עלילת הספר, ויודע את עושר הפרטים שנשארו מחוץ לסרט, אך לדעתי גם ללא השוואה לספר, הסרט יוצא מופסד.
קוארון ידע, ככל הנראה, שהוא מתעסק בחומר בוגר יותר, אך עדיין אמור לביים סרט שפונה גם לילדים. לכן, הוא ניסה להפוך את המערכה הראשונה לחביבה לילדים, לפני שהוא מתחיל לעסוק בנושאים האפלים יותר. זה, מבחינתי, מסביר את הוספת הראשים המכווצים הנוראיים ואת הנסיונות שלו להומור אינפנטילי (סצינת ה-Knight Bus, המנקה בפונדק שהארי מגיע אליו). אולי זה עבד על הילדים, אבל עבורי זה הפך את הצפייה בסצינות האלה למאוד לא נעימה.
תחושת ה"תקציר הפרקים המעניינים" לא נעלמה גם מהסרט הזה, עם (עוד) סיפור לא קוהרנטי של מסע בזמן, דמויות שפועלות ממניעים שלא הוסברו, טוויסטים שמתגלים כלאחר יד, ונראה שהיו אמורים להפתיע אותנו, או להרשים אותנו, הרבה יותר משהצליחו, כי לא ממש הבנו מה קורה, או לא באמת היה אכפת לנו.
לטובת קוארון ייאמר שהוא באמת הצליח להפוך את הוגוורטס למקום אורגני וארצי יותר. הילדים התחילו להפגין כשרון משחק, והרמיוני התחילה לשלות (!!1), אבל בסופו של דבר הסרט עדיין מאוד לוקה בחסר.
גם מייק ניואל לא הביא עימו אף בשורה. “…וגביע האש" הוא סיפור שקל מאוד לרוקן אותו מכל תוכן, ולצמצם רק לתחרות ה-Triwizard, ולצערי הוא נפל ישר לתוך למלכודת הזאת. תחת שרביט הבמאי של ניואל לא קורה בטירה שום דבר שלא קשור ישירות לאותה תחרות קטלנית, מה שמחזיר אותנו לאווירת שני הסרטים הראשונים בסדרה – מאורע רודף מאורע רודף מאורע, עם הפסקה קטנה באמצע לסצינה מאוד מטרידה שכוללת עירום, הארי ורוח רפאים של ילדה.
כמו כן, אני לא זוכר את השתלשלות המאורעות בספר, אבל הסרט מציג את התוכנית הכי מסובכת-שלא-לצורך שראיתי ביצירה בדיונית כלשהי, ובעצם כך מגחיך בדיעבד את כל העלילה שלו.
מעבר לזה, זה הסרט שמציין את עזיבתו של וויליאמס את תפקיד מלחין הסדרה, עזיבה שאי אפשר שלא לשים לב אליה. זה נכון שהפסקולים הקודמים היו עמוסים ביותר מדי הופעות של שתי הנעימות המרכזיות, מה שהפך אותן למאוסות משהו, אבל הם כללו גם לא מעט מוזיקה אחרת – מלהיבה, עצובה, מרגשת. הפסקול של דויל, לעומת זאת, היה פשוט שם, ולמעט שניים או שלושה קטעים לא הצהיר על קיומו כלל.
אה, כן – ומה לעזאזל היה הקטע עם הליפות!?
באופן מוזר, הסרט שפותח את המחצית השנייה של סדרת הסרטים התברר כטוב יותר משזכרתי. אני מניח שמה ששיחק לטובתו של ייטס, שהתיישב בכיסא הבמאי עד לסוף הסדרה, הוא שאמנם "…ומסדר הפניקס" הוא הספר הארוך ביותר בסדרה, אך גם הכי חסר עלילה. לכן, זה הסרט הראשון שסיימתי בתחושה שראיתי סיפור שלם. גם ההומור העדין של ייטס מהווה פשרה טובה בין זה הוולגרי של קוארון, לחוסר ההומור של קולומבוס.
לזכותו של ייטס (טוב, גם של צוות הכותבים, אני מניח) אפשר גם לזקוף את העובדה שמאז שהוא הגיע לסדרה, מספר קריאות ה"אבל זה לא היה אמור להיות ככה!” מהמושב שלידי (ובמקרים קשים, מהספה השנייה) הצטמצם בעשרות אחוזים. וזה לא שהוא לא שינה אלמנטים מהספר, הוא פשוט הצליח לגרום לרוב השינויים להיראות מונעים מהעלילה וקוהרנטיים בעולם של הסרט.
"…והנסיך חצוי הדם" עמוס יותר בפרטים מקודמו, וזה לא שיחק לידיו של ייטס. שוב עולה תחושת התקציר (וזה הסרט היחיד בסדרה בבימויו של ייטס בו התחושה הזאת עולה), ושוב העלילה רצה ממקום למקום בלי הסבר הגיוני. הפעם, פרטי העלילה שנשארו מחוץ לתסריט (באופן אירוני, כמעט כל מה שקשור לנסיך חצוי הדם, על שמו קרוי הסרט) הפכו את הגילוי הגדול לחסר אימפקט לחלוטין, באופן כמעט קומי, ואת התפתחות האירועים שהובילו לספוילר הגדול של הסדרה לבלתי ברורים בעליל. הרמיוני, לעומת זאת, הדהימה אותי בכל רגע שלה על המסך. קשה להאמין שזו הילדה שרק לפני ארבעה ימים גרמה לי לטיקים לא נשלטים בכל פעם שניסתה לשחק.
ההחלטה של האולפנים לפצל את הספר האחרון לשני סרטים הצילה אותו מהגורל לו זכו כמעט כל הספרים הקודמים בסדרה, ונתנה לייטס מגרש הרבה יותר גדול לשחק בו ולבנות בו את הסיפור.
בעצם, אין סיבה אמיתית שלא לראות את שני חלקי "…ואוצרות המוות" כסרט אחד בן 5 שעות, וטוב שכך, כי אף אחד מהם לא עומד כסרט בפני עצמו.
החלוקה הזאת אפשרה לייטס, בפעם הראשונה בסדרה, להוריד את הקצב. עכשיו הוא יכל להשקיע זמן בפיתוח מערכת היחסים בין שלוש הדמויות הראשיות בחלק א', מתוך ידיעה שה-Payoff יגיע בשנה הבאה, בחלק ב'. היה מוזר לראות את היקום של הארי פוטר הופך לרגעים לסרט דרמה אינדי, אבל הקצב האיטי היטיב עם הסיפור, ואפשר לי לאזור כוחות לקראת הסרט השמיני.
"הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק ב'"! קללות! קסמים! דרקון! פיצוצים! הוגוורטס נשרפת! לא את מגרש הקווידיץ'! הורקרוקסים! אוצרות מוות! נוויל תעשה לי ילד! רון והרמיוני מתנשקים (אלוהים, היא כל-כך יפה)! הארי וג'יני (שוב) מתנשקים! קרבות אפיים! משהו על שרביט בכור וסעיף ב' לחוק הבעלות (1547)! וולדמורט הופך לאפר וולקני! אפילוג. ברוך שובך, ג'ון וויליאמס. הסוף.
כן, אני אצטרך יותר זמן לעכל את הסרט הזה לפני שאוכל להביע עליו דיעה מגובשת, אבל כרגע נראה לי שהוא הסרט הטוב בסדרה. האם מדובר באפקט שרק, או שיש דברים בגו, את זה אני אגלה עם הזמן.
לסיכום, הסרטים שבוימו תחת שרביטו של ייטס מתגלים כטובים בסדרה. לא צריך בהכרח לזקוף את זה לזכותו, כי לנסיבות היה תפקיד חשוב בזה, ובהחלט יכול להיות שבמאי הסרטים הקודמים היו מצליחים לעשות מטעמים מהסרטים האלה (טוב, אולי לא קולומבוס. לאיש הזה אין הבנה בבניית סיפור).
אם אאלץ לדרג, אני אודה שהסרט החביב עלי הוא השמיני, כשמתחתיו נמצאים השביעי והחמישי. לא הרבה מאחור אפשר למצוא את הסרט השישי, ורחוק במורד הסולם נמצאים ארבעת הראשונים, בסדר שלא באמת משנה.
וויליאמס לא הלחין את הסרט השמיני.
(ל"ת)
אבל זו המוזיקה שלו שמופיעה באפילוג.
(ל"ת)
טוב, אולי בכל זאת צריך שיהיה כפתור לייק/+1 לתגובות
(ל"ת)
+1
ועכשיו כשיש,
אכן מצדיק את הפישלייק.
תודה לך ממ"א!
אני לא מאמינה שאנחנו מסכימים על משהו
[ואפילו משהו-אים!] בנוגע לה"פ.
אחלה של סיכום =]
ותזהר עם כל המחמאות לווטסון אם אתה לא רוצה לבלות את הלילה עם החתולים B-|
הוא אמר ווטסון, לא מק'גונגל.
(ל"ת)
אחלה סיכום
מסכימה עם רוב הדברים. בעיקר עם הנקודה העיקרית, שהסרטים בסופו של דבר היו לא משהו.
הסרט הראשון הציב בפני רף ציפיות. משם היה רק לאן להשתפר, ואני חושבת שזו הסיבה העיקרית שנהנתי מהסרטים שבאו אחר כך. אבל אין ספק שהסרטים לא לגמרי עומדים בפני עצמם.
אני מסכימה עם עכרור בביקורת שלו על "… ומסדר עוף החול" שכנראה הדרך הכי טובה להעביר את הספרים היא לעשות מהם סדרת טלוויזיה. לא כרגע, אבל מתישהו בעתיד. אני רוצה להשוות למשחקי הכס, אבל אני לא באמת יכולה כי לא קראתי את הספר או ראיתי את הסדרה. בכל מקרה ממה שהבנתי, בגדול זה כן אפשרי, ואפילו המבקרים וחובבי הספר יצאו די מרוצים.
"משחקי הכס" היא ה"הארי פוטר" של העשור הזה.
בדיוק חשבתי על זה לפני כמה ימים:
סדרת ספרי פנטזיה פופולרית, עשירה בפרטים ובדמויות, שמקבלת עיבוד מושקע במיוחד ושאפתני במידה חסרת תקדים למדיום ויזואלי, עם מעורבות ישירה של הסופר. בסדרה אמורים להיות שבעה ספרים בסופו של דבר, אבל בזמן הסרטת החלק הראשון יצאו לאור רק ארבעה (ההמתנה לספר החמישי תתברר כארוכה ביותר בתולדות הסדרה. הוא גם הספר הארוך ביותר בה ויש הטוענים שהוא חלש יחסית וזקוק ליד עורך קפדנית יותר) ואף אחד עדיין לא ידע בוודאות האם ואיך הסופר יצליח לסיים אותה.
ניתן גם להשוות את העיבודים
וההשוואה מלמדת הרבה על למה סרטי הארי פוטר בינוניים לכל היותר בעוד משחקי הכס היא, עד עכשיו, סדרה מצוינת. כמו הארי פוטר משחקי הכס מתחילה בתור סיפור מאוד פשטני שמסופר מנקודת מבטם של, ברוב המקרים, ילדים, ולאט לאט מפתח רבדים. אבל בעוד ההחלטה של סרטי הארי פוטר להתחיל את הסיפור באותו הטון הילדותי שבו מתחילים הספרים בעייתית – מכיוון שזמן המסך המוגבל מכריח את הסרטים לחתוך את הבסיס שקיים בספרים לסיפור המתוחכם והרחב יותר שאליו יהפכו ולהתמקד בכיפיות – הסדרה מחליטה מהרגע הראשון להבהיר שהיא מתרחשת בעולם כזה, ושהדמויות הילדותיות פשוט לא רואות זאת. או, אם להגיד זאת באופן אחר, גם ספרי הארי פוטר וגם ספרי משחקי הכס שבויים בתוך נקודת המבט של ילדים, אבל רק הסדרה מראה לנו גם את נקודות המבט של דמויות בוגרות, ואת מה שקורה מאחורי הקלעים, מהרגע הראשון.
איך המשפט האחרון תקף לה"פ?
מתי היה ספק איך והאם רולינג תשלים את הכתיבה?
בפעם האחרונה שבדקתי היא לא היתה בערוב ימיה וגם לא לקח לה שנים לכתוב כל ספר (ואם היה לוקח לה שנים לכתוב כל ספר זה היה ממש עצוב, כי היא לא ממש יודעת לכתוב. שזה לא משהו ששמעתי שניתן להגיד על רר מרטין (?), אם כי טרם הזדמן לי לקרוא במו עיני).
במרווח בין הספר השלישי לרביעי
היתה תחושה בקרב האוהדים שאולי רולינג פשוט איבדה עניין – שלושת הספרים הראשונים יצאו במרווחים של שנה זה מזה, ופתאום שלוש שנים בלי ספר. שזו, כמובן, התפנקות נוראית, במיוחד בהתחשב בכך שהקצב של שלושת הספרים הראשונים אינו הגיוני עבור רוב הסופרים, ושרולינג הספיקה להינשא וללדת ילד בשלושת השנים הללו, בנוסף לכתיבת הספר. בהשוואה למרטין (שבשלב זה כבר לא נראה לי שהגיוני לצפות שיסיים את הסדרה) באמת לא היתה סיבה להאמין שרולינג לא תעשה זאת, אבל באמצע היסטריית הפוטר, הציפייה המתמשכת מבלי לדעת מתי היא תסתיים היתה קשה מאוד.
תגיד את זה למעריצי סטיבן קינג.
עד שהוא סוף סוף הוציא את החלק האחרון של המגדל האפל, הוא החליט להחזיר את הסדרה לחיים.
מוזר לי ההסכמה הכללית של כולם
אני ממש לא חושב שהסדרה היא "לא משהו". הבעיה העיקרית שלך עם הסדרה היא שלא אהבת את גביע האש והאסיר מאזקבאן (את שני הראשונים כמעט אף אחד לא אהב), ואלה שני סרטים אהודים פה דווקא. הסדרה היא לא מאסטרפיס, אבל היא כן הישג אדיר לדעתי. זה לא נרניה, בוא נגיד את זה ככה. יש בה סרטים בינוניים (1,2,5), סרטים טובים (4), סרטים טובים מאוד (3,6) וסרטים מצויינים (7א, 7ב). ככה לפחות אני רואה את זה.
אני לא יודע עד כמה מדובר בהסכמה,
כמו בהערכה לדיעה ולאופן בו הובעה.
אישית, אין לי מושג איך מישהו זוכר משהו מהסרטים. לא כל שכן להסכים או לחלוק. לא כל שכן להבדיל ביניהם. מתישהו בקרוב אולי גם כאן נפצח בצפייה מסודר.
אני זוכרת רק את השלישי
הוא היחיד שהיה מוצלח מבחינתי. אני זוכרת את הויזואליות שלו שהקסימה אותי וגרמה לי לחפש עוד דברים של אלפונסו קוארון. אני זוכרת את הרגע בין רון להמיוני שהיה נהדר, עדין ומעשיר – הגם שהקדים לכאורה את זמנו. אני זוכרת שחלק בי ישב ואמר בלב "אבל זה לא היה ככה… אה, רגע. זה לא באמת משנה". ואני זוכרת שצפיתי בו עם חברה שלא קראה ה"פ ולא ראתה את שני הסרטים הקודמים וממש ממש נהנתה.
שאר הפרטים הם בעיקר פרטי העלילה שאני זוכרת כי הספר זכור לי, אבל אני לא ממש יכולה לייחס אותם לסרט לכשעצמו. או בעצם, אני לא יודעת להפריד מה אני זוכרת קודם בגלל הספר ורק אז בגלל הסרט (אולי חוץ מהקטע שבו הרמיוני רואה את עצמה מאחור והשיער שלה שאמור היה להיות בושי/ליפה ומבולגן ומפחיד בכלל לא נראה רע, אפילו לא קצת וזה עצבן אותי שבפרט הזה הסרט לא דייק). מצד שני, מאף אחד מהספרים האחרים אני לא זוכרת כלום מהסרט עצמו – רק מה שקראתי בספרים. וגם זה בעיקר בקושי. בלה בלה בלה – ואז קורה משהו בחדר הסודות עם היומן של טום רידל (איפה ה-VO אם זה אנגרמה של וולדמורט, אגב?) והעלילה המריאה, אבל נשארו רק איזה 20 עמודים לשמש שטיח מעופף. בלה בלה בלה, בתי ספר, מנהלת ענקית, פלור שלוהקה סופר מכוערת ולא נראית כאילו יש לה דם פיות. או בנות ים? אולי הם פשוט שאבו השראה מקדימה מ"דם אמיתי ואנה פאקווין". היה דרקון או משהו, לא? נקסט. בלה בלה בלה, מסדר הפיניקס, טונקס אכזבה אותי. זהו, לא קראתי יותר ספרים ואני לא זוכרת כלום מהסרטים.
גם בין הספרים קשה לי להפריד.
הארי מגלה משהו. כולם אומרים לו – הארי, תזהר, אל תתעסק בזה. הארי הוא פלוץ עקשן שלא מקשיב לאף אחד, כמעט מחריב את העולם, ועדיין מציל את היום.
ושלא ישתמע שאני חושב שהספרים לא טובים, כן? הם פשוט דומים מדי זה לזה.
גם בין הספרים השלישי הוא היחיד שהוא טוב בעיני
ובחיי שזה מקרי שיצא שככה גם עם הסרטים.![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
). החמישי כבר היה כל כך מייגע ששקלתי להפסיק באמצע. ובחיים שלי לא הפסקתי ספר באמצע. לקח לי כמה חודשים לקרוא אותו, ובעיקרון היו שנים שבהן קראתי בין ספר לשניים ביום, אז רק שתבינו. על השישי ושות' כבר ויתרתי.
הראשון היה דבר משעמם רצח שלקח את כל ספרי הילדים הטובים אי פעם ועשה מהם מישמש לא מאוד מוצלח (בעיני). נטול השראה לחלוטין. השני אותו הדבר – עד כמה עמודים מהסוף, שהוא פתאום מתרומם ונהיה מקורי ומעניין. אבל מעט מדי מאוחר מדי, כמו שאומרים. השלישי פשוט ספר מצוין, עם עלילה מעניינת ומקורית. קודוס! לרביעי היה פוטנציאל אבל בשלב הזה רולינג כבר התחילה להגזים עם כמויות אינסופיות של עמודים שחוזרים על עצמם ולא מעניינים אף אחד (טוב, אולי "אף אחד" זו הגזמה, לאור ההצלחה חסרת התקדים…
התיאור שלך תואם די טוב לדעתי על הספר הראשון
אבל בניגוד אלייך זה גרם לי לנטוש אותו באמצע ולא להמשיך בסדרה… הוא היה חמוד למדי ואני מניחה שלו הייתי בת 10 הייתי נהנית ממנו, אבל בגיל מבוגר הוא היה בעיקר ילדותי ולא חידש לי דבר. גם בסרטים הסתפקתי בראשון ותו לא, וגם עליו יכולתי לומר דברים דומים (ילדותי, חמוד, ולא מעורר בי רצון להמשיך הלאה). אולי מתישהו אנסה לצפות בסרטים באיזה מרתון. או שלא.
אני חושב
שעם כל האהבה לספר הראשון בסדרה בתור מה שהתחיל את הכול, הוא באמת מרגיש מוצלח רק אחרי שאתה קורא את שאר הספרים ומבין בסיס למה הוא העניק. בתור ספר בפני עצמו, אני מכיר אינספור אנשים שעשו את הטעות הזאת של להפסיק אחריו בטענה שהספרים ילדותיים, ואני לא יכול להאשים אותם. ההבדלים בין הראשון ל, נניח, החמישי, הם עצומים.
אני מניחה שזה נכון, ואתה לא היחיד שטוען זאת
אבל יש לי רשימה כ"כ ארוכה של ספרים לקרוא, שאין לי זמן או כוח להתחיל לקרוא סדרת ספרים שמשתפרת רק בהמשך.
מה זה בהמשך
השלישי הוא הטוב בסדרה יחד עם השביעי, הרביעי אחריהם. את הראשון כבר קראת, ככה שנשאר לך רק ספר אחד ממנו לא תהני במיוחד.
אבל בסדר, כמובן שאני לא מצפה ממך להגיד "וואלה, צודק, אני אקרא". גם לי יש רשימות צפייה/קריאה ארוכות מאוד ולא הייתי מקשיב לבחור מהאינטרנט שהיה דוחף לי עוד אחת.
ורשימת הקריאה שלי ארוכה יותר משל שניכם (אולי)
אבל בחייאת דינאק, די כבר עם הקלישאה הזאת שהראשון ילדותי והשלישי הכי טוב. כל הספרים חוץ מהשביעי בנויים בדיוק על אותה נוסחה וצריך לזכור שכשהראשון יצא הספרים האחרים עוד לא היו קיימים ולאף אחד לא היה מושג שהספרים הבאים יהיו בגדר שיפור אסטרונומי. בתור מה שהוא הראשון מיוחד וקסום בפני עצמו, זכה בפרסים ושבחים בפני עצמו והוא הכרחי לבניית העולם של הארי פוטר. זה לא כמו יוליסס שהעלילה לא חשובה ואפשר לקרוא את תקצירי הפרקים באינטרנט ולהתחיל מאיפה שרוצים בשביל האפקטים והסגנון, את הארי פוטר צריך לקרוא לפי הסדר כדי להבין את כל הקשת העלילתית.
אני לא בא להגיד שהראשון רע
או שאנשים לא אהבו אותו, להפך. אבל אתה לא יכול להתכחש לזה שיש אנשים שהראשון פחות מתאים להם (אולי כאלה שפחות מחוברים לילד שבהם), ושיותר יהנו מהבאים. אני יודע על לא מעט כאלה שאמרו לי "עזוב קראתי את הראשון והיה בינוני" ששכנעתי להמשיך ובאמת התלהבו מהסדרה בהמשך.
אתה באמת לא רואה שום הבדל בין הראשון והשני לחמישי ולשישי? (אני בכלל חושב שמבין אלה עם "הנוסחה" השלישי והרביעי הכי טובים, אולי בגלל שהם שלב המעבר)
ברור שיש הבדל כי הראשון והשני הם ספרי ילדים
בניגוד לאחרים שהם כבר יותר רומני התבגרות. אבל גם בתור ספר ילדים, הראשון הביא איתו משהו חדש ורענן שגרם לאנשים להתאהב בו ולאחר מכן בסדרה כולה. את הארי פוטר בכלל הכיר לי אבא שלי שממש לא קורא ספרי ילדים להנאתו בשעות הפנאי, אבל כשרק התחיל הבאז איזה לקוח אמר לו שהוא קרא את זה באנגליה ושאת זה הוא חייב לקרוא, ודווקא את האחרים לא היה לו כוח לקרוא יותר, וזה היה לפני שהאחרים בכלל יצאו. בתור מה שהראשון היה אז – ספר ילדים שלא היה ידוע אם יהיה לו המשך והאם ספרי ההמשך יתעלו עליו – הוא היה ונשאר מצוין. אצל הרבה אמנים היצירות הראשונות הן פחות טובות אבל בהארי פוטר פשוט חייבים לקרוא הכול (כן, כולל בידל) כדי לקבל תמונה מלאה. זה בסדר גם אם הרוב אוהבים את השלישי אבל להתחיל את כל הסדרה מהשלישי זה סתם מיותר ועושה בלגן.
נו, סבבה
לא הצעתי שהיא תתחיל מהשלישי, כתבתי שנשאר לה עוד ספר (שניים, כמו שאני יודע עכשיו) לקרוא שממנו היא פחות תהנה לפי התיאור שלה. מעולם לא אמרתי "אל תקראי", כי אני חושב שזה נחוץ והיא גם תאהב את הספרים במבט לאחור אחרי שתסיים את הכול.
לא שהיא בטוח תאהב את הסדרה בכלל, אני מדבר תיאורטית.
אני יודע שלא הצעת
דיברתי על הודעות של כל מיני אנשים אחרים בסגנון "התחלתי מהשלישי כי כולם אמרו שהוא הכי טוב וזה נכון, רולינג פשוט כותבת שם מעולה, אבל אז חזרתי לראשון כדי להבין מה קורה והוא נראה לי ממש ילדותי וגרם לי להתאייש מהסדרה כולה, אבל זה היה בדיוק בתקופה שיצא החמישי אז ניסיתי לקרוא את החמישי ולא הבנתי כלום ומאז אני לא מבינה מה ההתלהבות סביב הארי פוטר". יש סיבה שהספרים מסודרים לפי הסדר, אתם יודעים.
משהו חדש ורענן? אולי עבור מי שלא ממש קרא פנטזיה לפני כן
כאן אני לגמרי עם מיקה: אחת התחושות החזקות שקיבלתי מהספר הראשון הייתה "כבר קראתי כזה, ויותר טוב" ("הקוסם מארץ ים" למשל, עשה את זה הרבה יותר טוב בעיניי, ובלי להתיילד). זה לגמרי היה מיש-מש של ספרים אחרים. גם אני לגמרי מחוברת לילדה שבי, אז זו ממש לא הנקודה. אני חושבת שרולינג הצליחה למצוא נוסחה שפשוט עובדת נפלא (וייאמר לזכותה שהיא למדה מאחרים את מה שיש להם להציע) וע"י כך הפכה את הפנטזיה למיינסטרים. ברור לי לגמרי למה אנשים שלא קראו עד אז ספרים מהז'אנר התלהבו ונסחפו, ואני מניחה שבגיל אחר ועם היסטוריית קריאה שונה זה היה יכול לקרות גם לי; אבל "הארי פוטר" פגש אותי במקום אחר בחיים, שבו מצאתי אותו חביב אך לא מלהיב, חמוד אך לא קוסם לי.![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
קראתי פנטזיה לפני כן
וברור שיש קווי דמיון לא מבוטלים והשראה שאי אפשר להכחיש מספרות הילדים/פנטזיה בריטית לדורותיה (סנל"ל: הסצנה בספר/סרט האחרון שבה הארי נכנס ליער כדי להקריב את עצמו הזכירה מאוד את הסצנה שבה אסלן עושה את אותו הדבר בדיוק) אבל אם לצטט את אחד ממבקרי הספרות של גלובס, רולינג אולי לא המציאה את הגלגל, אבל היא בהחלט גילגלה אותו רחוק. היא הצליחה לברוא עולם שלם שלי לפחות נראה אמין, גם אם היא לא בנתה את העולם הזה מאפס וגם אם כמה חוכמולוגים מעין הדג הצליחו מאז למצוא בו חורים וסתירות, היה בספר הראשון משהו אנושי שתפס מלא אנשים. אולי אחד הדברים שהכי מדגימים את זה היא שבניגוד לסופרים שקדמו לה, רולינג מסרבת לחלק את הדמויות שלה לטובות ורעות נטו: יש דמויות שנראות טובות אבל בעצם רעות ולהפך ויש דמויות שהן גם וגם, וזה כבר דבר שאי אפשר למצוא אצל טולקין, לואיס או דאל.
"בניגוד לסופרים שקדמו לה"?! נו באמת.
דמויות רעים אפורות מוסרים או מרובדות ועגולות זו המצאה של רולינג? אולי זה לא קיים בספרי פנטזיה מסוימים, אבל זה רחוק מלהיות משהו מקורי בעולם הספרות. אם השתמע מדבריי שאני מזלזלת בה, זה ממש לא המצב. כשכתבתי שהיא ידעה ללמוד את הדברים הנכונים מאחרים שקדמו לה זה נאמר כמחמאה. היא ללא ספק יודעת לגלגל, ואי אפשר להתכחש למהפכה שהספר הראשון יצר, אבל חוויית הקריאה שלי (ולא רק שלי) לא הייתה שאני קוראת משהו "חדש ורענן" ואותי אישית זה לא סחף. אתה לא צריך להגן עליה או על הספר, אני לא תוקפת אף אחד מהם; זה פשוט עוד מקרה אחד מני רבים של חוסר התאמה. ממש לא נורא.
את לא לבד
גם גילי בר-הלל איתך. כשהיא קיבלה את הספר לתרגום לעברית לראשונה היא ישר הרגישה שהיא בטריטוריה מוכרת של ספרות פנטזיה בריטית ואין בזה כל רע, רולינג בעצמה הודתה בהשפעות ובקווי הדמיון והיא שמחה להשתייך לשושלת הזאת. ואמרתי דמויות בספרות פנטזיה. ברור שבספרות בלשית יש המון דמויות מעורפלות, לעומת זאת כשקוראים את נרניה ההצגה הראשונה של הדמויות כבר משייכת אותן אוטומטית לטובים או לרעים, ומכיוון שאסלן מבוסס על ישו הרי שהוא תמיד טוב וצודק גם כשהוא מניאק ("שתוק, בונה"). רולינג הדגישה שהיא בפירוש וידאה שלכל דמות יהיו פגמים, כולל הארי עצמו, כדי להפוך אותן לאנושיות יותר; החדשנות והרעננות היא בכך שלראשונה העולם הפנטסטי מוצג כחלק מהעולם שלנו, בתקופה שכולנו חיינו בה (שנות התשעים) ולא בממלכה עתיקה ורחוקה, ולכן גם הדמויות מתנהגות כמו אנשים בני זמננו ומבוססות על אנשים אמיתיים.
לא, היא לא הראשונה שעשתה זאת, גם לא בפנטזיה.
אתה משווה את ה"פ לשלושה ספרים ומכיוון שבהם אין דמויות כאלה אז זה לא נעשה לפני רולינג? נו באמת…
את סדרת "ארץ ים" קראת? כי הדמות הראשית שם (אפילו קוסם שהולך ללמוד בבי"ס לקוסמים) פגומה ובעייתית פי כמה וכמה מהארי, שהוא הרבה יותר קורבן וצדקן וחמוד ומושלם ממנו. הדמות הראשית חוטאת ביהירות ומשלמת עליה מחיר כבד (וזה משהו שקורה יחסית בתחילת העלילה). גם דמויות אחרות אינן מושלמות או צדקניות. כשקראתי את ה"פ לא יכולתי שלא להשוות בין הספרים (זה מתבקש) ולטעמי א"י פשוט התעלה על ה"פ בכל פרמטר. הוא אמנם כוון לילדים (קראתי אותו בכיתה ו', אגב) אבל הוא בוגר ולא מתיילד בכלל.
אכן, העובדה שרולינג מיקמה את הגיבור שלה במציאות של היום, ולא התחילה מיד בעולם הפנטזיה, ועוד יצרה אותו כילד דחוי ומסכן בעולם הרגיל (גיבור שקל להזדהות איתו, על אחת כמה וכמה אם אתה בעצמך ילד מסכן ודחוי, או סתם חננה) בהחלט עזרה לה לחבר ילדים לספר, וכבר כתבתי על כך בעבר (אולי אפילו ב"עין הדג"). אבל גם כאן היא לא הראשונה שחשבה על הפטנט (ע"ע "הסיפור שאינו נגמר").
בכל מקרה, כבר ניהלתי שלל דיונים כאלה על ה"פ בעבר ואני מרגישה שאני די ממחזרת אותם ואין לי כוח לזה, סלח לי. הבהרתי את דעתי על הספר, הבהרתי שאין לי כל כוונה לזלזל בכישרונה של רולינג, מעבר לזה אני לא רואה טעם להמשיך. תהנה מה"פ, אני מעדיפה ספרים אחרים.
ממש השבוע או שבוע שעבר הייתה כתבה על הקוסם מארץ ים
ולה גווין בעצמה אמרה באיזה ראיון שהיא אמנם לא חושבת שרולינג העתיקה ממנה אבל גם שלא היו צריכים לתת לרולינג כל כך הרבה שבחים על מקוריות; וכן, ההגזמה בתיאורי ילדותו הקשה של הארי היא סוג של מניפולציה כמו ש-eclipse הדגימה יפה, אם כי יש לזכור שעולם הפנטזיה של הסיפור שאינו נגמר הוא לא אותו עולם כמו שלנו, מה שה"פ כן מתיימר להציג. אני לא מנסה לשכנע אותך לקרוא את הסדרה אם לא התרשמת, אלא יותר להפיג את הזלזול האוטומטי של מעריצי ה"פ עצמם בספר הראשון. צריך לזכור שכל הדברים שאנחנו כל כך אוהבים בעולם של ה"פ והיום לוקחים אותם כמובנים מאליהם נבנו רובם ככולם בספר הראשון (רציף ¾9, הוגוורטס, קווידיץ', מצנפת המיון). אז היום אחרי שה"פ זאת כבר תופעה עולמית נראה לנו טבעי שבכל סרט יהיה משחק קווידיץ' ואפשר להשוות באיזה סרט זה נעשה יותר טוב, אבל זה לא משתווה לפעם הראשונה שנתקלנו בקווידיץ' באבן החכמים ואמרנו "מגניב". אבל כן, יש ספרות שלמה שם בחוץ, ובתור מי שאמור בכלל לקרוא את אן סקסטון ואלינור קטון במקביל אני מבלה הרבה יותר מדי זמן בדיונים עינדגיים על הארי. תופעה, בכל זאת.
מש"א.
אני צלחתי 4, שניים בעברית ושניים באנגלית, ואחרי הרביעי (שהשימוש הטוב ביותר בשבילו שהצלחתי לחשוב עליו הוא להכות מישהו עד אבדן הכרה, או לחלופין לתת לו לקרוא את זה) הגעתי למסקנה שאין שום סיבה בעולם להמשיך לקרוא ספרים שלא טובים בעיני. 4 הזדמנויות, שממחזרות את עצמן בלי בושה ושמתוכן רק השלישי חביב – זה מספיק בהחלט. והתגובה של לא מעט אנשים לזה, אגב, היא שאם סבלתי ברביעי אז מזל שלא המשכתי לחמישי כי הוא הרבה יותר גרוע. כך שאין לי חרטות בנושא.
מה בעצם ההבדל
בין מה שאת אומרת כאן לבין מה שיצאתן נגדי שאמרתי (שמי שלא אהב את הראשון לא מחובר לילד שבו)? את טוענת שאת הארי פוטר אוהבים רק מי שלא קרא פנטזיה לפניכן?
קראתי. ואני גם קורא עכשיו. שום דבר לא מתקרב אפילו להארי פוטר, בעיקר בגלל שהדמויות בהארי פוטר הן אנושיות והדמויות בשאר ספרי הפנטזיה שקראתי מדברות כמו לוחמים אמיצים מלפני 500 שנה (שיר של אש וקרח, שר הטבעות, חומריו האפלים).
ואני שוב אומר שאני, לעומת "האסתטיקה של החבובות", חושב שהראשון הוא באמת לא שיא המקוריות או האיכות. השביעי הוא הכי איכותי מכולם. אני כן חושב שבסדרה הזאת כל אחד יכול למצוא לעצמו ספר שהוא יאהב, דווקא בגלל ההבדלים בין ספר לספר. וקיימים לא מעט- מה לא מעט, המונים, שאהבו את כולם. לבטל במחי יד את כולם כ"התלהבו מהמיינסטרימיות ולא קראו לפניכן ספר פנטזיה אמיתי"?
למה לעומתי? גם אני חושב שהשביעי הכי טוב.
וגם מה זה שיא המקוריות או האיכות? ברור שאבן החכמים זה לא הספר הכי מקורי או הכי איכותי בכל הזמנים ואפילו לא ספר הילדים הכי מקורי או הכי איכותי בכל הזמנים, אבל כשהוא יצא הוא הביא איתו בשורה חדשה וממש החזיר ילדים בעידן האינטרנט לקרוא בכפייתיות כמו פעם שזה דבר שאף ספר לפניו לא הצליח לעשות, ולכן ברור שלמרות דעות יחיד למיניהם אבן החכמים הוא בפירוש לא "מישמש לא מקורי של ספרי ילדים אחרים שכתבה סופרת לא מוכשרת שהספר השלישי בסדרה הוא הספר הטוב היחידי שלה".
לא, זה ממש לא מה שטענתי
ולמעשה אני מכירה לא מעט חובבי פנטזיה שנהנו מ"הארי פוטר" (כמה מחבריי הטובים אפילו). אבל אף אחד מהם לא טען שהוא "חדש ורענן", זו הייתה הנקודה. כלומר, מי שלא קרא פנטזיה בעבר, מצא אותו מקורי מאוד, ומי שכן, לא ממש (או הרבה הרבה פחות). אתה טוען אחרת? טוב ויפה, אין לי כוונה לנסות לשנות את דעתך; אבל אני יודעת שאני ממש לא לבד בדעתי אז זו לא תחושה פרטית שלי.
מסכימה עם כל מילה
הארי פוטר פונה למכנה המשותף הרחב ביותר. במקרה הזה אני לגמרי שם… אהבתי את הספרים מההתחלה, ובאמת אצלי זה סלל לי את הדרך לשאר ספרי הפנטזיה שקראתי אחר כך (לפני הארי פוטר בכלל לא הצלחתי להתחבר לספרים מהסוג הזה).
באופן אישי, אני מאוד אוהבת את הכתיבה של רולינג. היא לא נטולת פגמים, אבל היא מלאה בהומור ואהבת אדם. בחיי, גם אם היא הייתה כותבת ספר טלפונים אני חושבת שהיא הייתה יכולה להצחיק אותי. אותי זה לגמרי קנה. אבל לאנשים שונים יש קריטריונים שונים להנאה :)
אני הכי מחוברת לילד שבי
זה לא קשור. הספר הראשון הוא פשוט העתק משעמם וחיוור של כל ספר ילדים שאי פעם יצא. השני סתם נוסחתי ומשעמם. השלישי כבר לא, ומבחינתי הוא לגמרי עומד בפני עצמו. והיחיד מבין החמישה שקראתי שהוא ספר טוב שעומד בפני עצמו.
וטריליאן – את לא מפסידה כלום, בחיי.
אני והחבובות לא נסכים איתך
בכל אופן, ברור שיש מגוון גדול של אנשים שלא יאהבו את הספר מסיבות שונות, אם זה כי הם חושבים שהוא ילדותי מדי בשבילם ואם כי הם חושבים שהוא חיוור ומשעמם. (אני חושב שיש יותר מהסוג הראשון, בגלל זה הזכרתי את זה).
את הראשון לא קראתי במלואו, נטשתי באמצע, כאמור.
הדמויות לא גרמו לי להתעניין בהן בהמשך, והנוסחה לא מדברת אליי. אני יודעת שהרבה אנשים מודים שהראשון ילדותי ובכ"ז נהנו ממנו מאוד, אז אני חושבת שאולי זה פשוט מקרה של חוסר התאמה ואני ממש לא רואה סיבה להכריח את עצמי בכוח. יש הרבה ספרי מד"ב ופנטזיה קלאסיים ונחשבים לא פחות שטרם קראתי, אם כבר סיפורת, אני אקרא אותם.
מתחשק לי להצביע למסדר הפניקס.
מצד אחד, מזמן לא ראיתי את הסרטים, ואת חלקם ראיתי כשהייתי ילדה קטנה וסרט היה צריך להיות זבל צרוף בשביל שאני אשנא אותו [כן, אני מדברת עליך באטמן ורובין] אבל מסדר הפניקס מפסיד, ואני דווקא אהבתי אותו!
מה שבאמת עשה לי את זה זו לונה- אחת הדמויות האהובות עליי בסרטים ובספרים [עד האפילוג לא התייאשתי מהתקווה שהארי יעזוב את ג'יני הפלצנית ויראה מה מונח לו מתחת לאף]. בסרט הזה היא פשוט דמות מקסימה ונוגעת, אי אפשר לא להתרגש ממנה.
כמו כן, הספר החמישי היה עלוב למדי, בכייני וחסר עלילה והאורך שלו היה פשוט מתיש ומיותר. העובדה שהוא קוצץ ללא רחמים עושה לו רק טוב. נכון שהעלילה מתפתחת בקצב שיא, אבל כל סצינה לעצמה היא טובה.
אני חושבת שאני לא אצביע בכל זאת, זה לא הוגן [גם לא ראיתי את האחרון עדיין], רק רציתי לתת את תמיכתי לאנדרדוג.
למה השלישי הכי טוב... (לטעמי)
נראה לי שזה השלב שהתאיישתי מכל העיבודים המיותרים-מרוב-חופזה-ורצון-לעשות-כסף האלה, הבנתי ששום דבר מכובד או ממש טוב לא ייצא מהם, ואז בא אלפונסו קוארון ואמר, "וואלה, זה נכון. טוב, לפחות נעשה צחוקים בדרך".
וזה בול מה שהוא עשה. וזה מה שעבד הכי טוב.
גם אני הצבעתי האסיר מאזקאבן
במיוחד בגלל שהוא סוג של הפוגה מכל העסק של וולדרמורט
אז ככה
אהבתי את השמיני לכל אורכו עד ה10-15 דקות האחרונות. שם החליטו לשנות את הסוף האפי של הספר ולהכניס אקשן הוליוודי (כאילו שלא היה להם קרב מטורף לפני זה) בו הרשע והגיבור הולכים מכות (בעולם של קוסמים).
השלישי בהחלט היה מעולה, אבל היה מקוטע מדי. סצנה אחת הופכת לאחרת שמתרחשת שעות ואפילו שבועות מאוחר יותר. ולדעתי זה לא קל להבין את זה למי שלא קרא את הספר. וזה מציק, זה לא גרוע, סתם מציק.
אז החלטתי לתת לשמיני, קטע אחד גרוע לא שווה לכשל ברור בתסריט / עריכה. קטע אחד גרוע לא משתווה לרצף זמן מקוטע ומרוסק, שלא ברור איפה נגמרת סצנה אחת ומתחילה אחרת. בניגוד לשלישי, השמיני נתן הסברים מעולים לכל דבר.
לדעתי זה הולך ככה
1. הארי פוטר ואוצרות המוות חלק שני- הסיכון וההימור עולים רמה, האפקטים והאקשן מצוינים, המשחק מצוין. הכי בוגר, הכי אפל, הכי עצוב והכי טוב בסדרה.
2. הארי פוטר והאסיר מאזקאבן- מעניין, מותח, מצחיק, אפל יותר משני קודמיו, מפתיע ומתוחכם. יש לציין האפקט של באקביק מטורף.
3. הארי פוטר ומסדר הפניקס- ממש ממש טוב. אני לא מבין למה הוא הגיע למקום אחרון, באמת שלא.
4. הארי פוטר וגביע האש- מצוין ועצוב. הקטע עם הדרקון היה אדיר.
5. הארי פוטר וחדר הסודות- אהבתי ממש. כל הקטע עם ג'יני וטום רידל והיומן ממש ריתק אותי. גם ממש מתוחכם.
6. הארי פוטר והנסיך חצוי הדם- יש לו את הרגעים שלו (שיעול שיעול דמבלדור שיעול שיעול) אך בסך הכול קיטשי ודי איטי.
7. הארי פוטר ואוצרות המוות חלק ראשון- לא באמת עשה לי משהו מיוחד. למרות שרופרט גרינט מלך בסרט הזה, לא יותר מזה. מאוד איטי.
8. הארי פוטר ואבן החכמים- המשחק נוראי והסרט לא כל כך מעניין. נקודת השפל של הסדרה הזאת היא דווקא בהתחלה שלה.
הארי פוטר
ברור שהסרט השביעי היה הכי טובב דבר ראשון שלוש היה ממש קצת אקשן והרבה חרטות בנינו שבע היה מותח הראה עוד הרבה אנשים שלא הכרתי היה מלחמה גדולה היה אפקשים ופוטושופ ברמה איכותית ומי שאומר שלא הוא סתם איזה יפה נפש הסרט השביעי היה פשוט הדאבסט אבל החלק השני לוקח כי החלק הראשון סתם משך זמן והרבה ביזבוזים הוא היה סבבה אבל החלק השני בהרבה יותר טוב
אציו פסיקים!
(ל"ת)
גאונים לא צריכים סימני פיסוק.
(ל"ת)
אכן פוטושופ ברמה איכותית
(ל"ת)