אוסקר 2008

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 25 בפברואר 2008Posted in: הגיגים

פדם!

הדיווחים מטקס האוסקר השנה מובאים בצירוף משפטים שונים שנאמרו, בהקשרים שונים, על ידי הנוכחים במהלך הטקס. אל תחפשו קשר בין המשפטים לבין הדיווחים; באירועים שמתרחשים בסביבות השעה חמש בבוקר המושג "קשר" הופך לנזיל.

זה ייגמר במקסי

למקסי יש הרבה מקום בדרך כלל. הוא רגיל לשבת על אחת משתי הכורסאות שבסלון ביתו של רני, אבל עכשיו אחת מהכורסאות תפוסה על ידי לונג, ובשניה אני יושב, ובאמצע יושבת רידס. מקסי מרגיש מרומה, ובצדק. הוא יושב על השטיח ובוהה בי בעצב, כמו שרק כלבלב קטן, אומלל ושמן יכול, בתקווה שאפנה את הכורסה. לכל אחד יש תקוות בחיים. אנחנו מקווים ש'בופור' יזכה באוסקר. הסיכויים שלנו ושל מקסי להגשים את שאיפותינו בשעות הקרובות נראים פחות או יותר שווים. למקסי יש יתרון, כמובן, בכך שאני ככל הנראה אקום לשירותים בשלב כלשהו.

הרבה אנשים אומרים שהם מעונינים לראות את האוסקר, אבל כשמדובר באירוע שמתחיל ב-3:30 בלילה, לאנשים יש נטייה לבטל ברגע האחרון. ארבעה אנשים בלבד (מלבד הכלב) התקבצו בדירתו של רני, שנראית בדיוק כמו שהדירה של דולורס אומברידג' היתה נראית אילו היתה לה טלוויזיה 32 אינץ'. המקרר מכיל שניצלים במספר שהיה יכול להספיק למדינה אפריקאית קטנה לעבור את החורף. יום אחד אולי נעשה את ערב האוסקר בדירת העורכים, אבל כיוון שאף אחת מחברות הכבלים/לוויין לא הסכימה לחבר אותנו חד פעמית לרגל הערב הזה בלבד – וכיוון שטקס האוסקר הוא הדבר היחיד בשנה שבו אנחנו צופים בטלוויזיה, ואנחנו לא מתכוונים לשלם עליו 250 ¤ לחודש במשך שנתיים – אנחנו שוב מתארחים בספות זרות.

אני שותה את המילקשייק שלך!

אני לא חושב שהיה טקס אחד שבו לא הוקרן הקטע שבו בוב הופ אמר "ברוכים הבאים לטקס פרסי האקדמיה, או כמו שקוראים להם אצלי בבית, פסח". אין מה לומר, בדיחה קלאסית. אם מישהו מבין אותה, אני אשמח אם הוא יסביר לי.

זה ייגמר בצפרדע

בפרס סרט האנימציה, למרבה חוסר ההפתעה, זוכה 'רטטוי', או כמו שהציבור עתה מכנה אותו, 'ארומה'. ברקע, מריון קוטיאר, בתפקידה כאידית פיאף, מבצעת את השיר "פדם! פדם! פדם!". קליט במידה מפתיעה.

זה ייגמר בכינים

כצופי אוסקר מנוסים מאוד אנחנו כבר רגילים לכך שלא משנה באיזה ערוץ נצפה בטקס, תמיד נראה את אותם פרומואים שישים פעם, ואנחנו גם רגילים לעובדה שהפרומואים משודרים בווליום גבוה פי חמישה בערך מהטקס עצמו. אבל השנה גם בטקס יש בעיות בעוצמת הקול: רגע אחד דוויין ג'ונסון לוחש בלאט "פרס האפקטים החזותיים הולך ל'מצפן הזהב"' ורגע אחר כך קייט בלאנשט מרעידה את הבית ומעירה את מקסי בזעקת "בפרס העיצוב האמנותי זוכה… סוויני טוד!!". הבעיות בסאונד היו בולטות במיוחד בזמן השיר מ'ריקוד לאור ירח' המזוויע, שהוקרן, בטעות, בעוצמת סאונד שונה מהותית מזו הראויה לו (0). כתוצאה מהטעות המצערת הזאת שמענו את השיר, וחבל. זה אמור להיות טקס מקצועי.

אני שותה את הקולה שלך!

אוון ווילסון פספס השנה במעט, כידוע, את ההזדמנות להופיע במונטאז' ה"לזכרם", במקום מכובד בין אינגמר ברגמן להית' לדג'ר ז"ל. כפיצוי, הזמינו אותו לאוסקרים כדי להגיש את פרס הסרט הקצר הטוב ביותר. רגע דרמטי בהחלט. הוא שולף את הפתק: "והזוכה הוא: להתראות, עולם אכזר, אני נפרד… אה, סליחה, זה הפתק הלא נכון".

(כל זה לא באמת קרה, כן? רק שיהיה ברור. פדם!)

You Don't Know Jack

בשנים הקודמות לא יכולנו שלא להבחין בכך שכל דבר שקורה בטקס עובר מיד אישור של ג'ק ניקולסון. ג'ודי דנץ' קיבלה אוסקר? בואו נראה את ג'ק מוחא לה כפיים. אלן דג'נרס סיפרה בדיחה? בואו נראה איך ג'ק מגיב על כך. שיר ששמו "קשה להיות סרסור" זוכה באוסקר? ג'ק. השנה הכנסנו את ג'ק לטופס האוסקימורון: שאלת שובר השוויון היתה "כמה פעמים במהלך הטקס נראה את ג'ק ניקולסון יושב בקהל?" לונג טענה שלא יכול להיות שזה יהיה מספר תלת ספרתי, כי זה אומר שג'ק יופיע על המסך פעם ב-2.4 דקות. אני טענתי שזה דווקא נשמע הגיוני לגמרי. ואכן, לא עברו 20 שניות מתחילת הטקס, ועוד לפני שג'ון סטיוארט פצה את פיו, אנחנו כבר חזינו בג'ק יושב בשורה הראשונה (כאילו, ברור. זה ג'ק), מחייך (כלומר, ברור, זה ג'ק) במשקפי שמש (נו מה?!), והקו הראשון מסומן בג'קומטר שלנו. רני מתחרט על ההימור הנמוך שלו בקטגורית הג'ק – 8 בלבד.

אבל בהמשך הערב מתברר דבר מפתיע: החוזה של ג'ק כאלוהים ככל הנראה הסתיים. הוא אמנם עולה לבמה בתור מגיש (אבל זה לא נחשב), ונראה כמה פעמים בקטעים מתוך סרטים ונאומים מהעבר (גם לא), אבל התגובות שלו בקהל נדירות להפתיע. פעם אחת רואים את תגובתו כשסטיוארט מספר שיש כרגע שתי נשים בהריון בקהל, אבל הלילה עוד צעיר וג'ק נמצא באולם, אז נצטרך בסופו של דבר לעשות ספירה חוזרת; פעם אחת הוא נצפה יושב בקהל בקטע ארכיון משנת 1976 (היי, זה נחשב). אבל זה כמעט הכל. נראה שמפיקי הטקס הסתכסכו איתו. בסוף הערב, עם הגשת פרס הסרט הטוב ביותר, המצלמה חושפת חצי מפניו (עם משקף שמש אחד בדיוק), מה שמביא את מניין הג'ק של הערב כולו ל-5 וחצי. מאכזב.

אני אוכל את העוגיות שלך!!

פרס שחקנית המשנה מסקרן. אמנם אצלנו כולם הימרו על קייט בלאנשט (ששיחקה השנה גם את המלכה אליזבת וגם את בוב דילן, ולטענת סטיוארט, גם את הכלב ב'ארץ קשוחה' וגם את ג'ון סטיוארט באוסקרים), אבל יש הטוענים שרובי די או איימי ראיין יכולות לגנוב לה את הפרס. והזוכה היא… טילדה סווינטון! היי, מגניב. טילדה סווינטון מלכה, במיוחד כשהיא נראית כמו פסל שיש שמישהו צבע את השער המפוסל שלו באדום בוהק. אחרי נאום נהדר, שבו היא מספרת על מנהגו של ג'ורג' קלוני לישון כשהוא תלוי הפוך בחליפת העטלף בעלת הפטמות שלו מ'באטמן ורובין', היא זוכה להערצתנו הנצחית (כלומר, הערצתם של רני ורידס, ואולי גם מקסי. את הערצתי הנצחית היא קיבלה עוד מ'קונסטנטין', שלא לדבר על הופעתה כחלק ממוצג מוזיאוני ששמו "טילדה סווינטון ישנה". תגגלו אם אתם לא מאמינים לי).

פדם!

במונטאז' לקראת חלוקת פרסי התסריטים רואים את כל אחד מהמועמדים מתקתק על המחשב שלו (חוץ מהאחים כהן, שישנים). כדי לא לגרום לסכסוכים, היה צריך להוסיף שלט קטן "לא צולם בזמן השביתה". האחים כהן מקבלים את הפרס על 'ארץ קשוחה'. דיאבלו קודי מקבלת אותו על 'ג'ונו'. הכל כצפוי. למרות מגניבותה העילאית (והמעצבנת) של האישה שאני בטוח שהוריה לא נתנו לה את השם דיאבלו, היא דווקא חמודה, בעיקר משום שהיא מתרגשת באמת. היא אומרת שלאלן פייג' יש כוחות-על. לא חדשות גדולות, אנחנו יודעים עוד מ'אקס-מן 3' שהיא יודעת לעבור דרך קירות. אבל כאן עולה שאלה מסובכת: מה קורה אם אלן פייג' מנסה לעבור דרך קיר כשהיא בהריון, ולתינוק שלה אין יכולת כזאת?

זה ייגמר בשש בבוקר בערך

'זהות אבודה' מקבל שלושה פרסים – עריכה, סאונד, ועריכת סאונד. העבודה הקשה משתלמת: אנשי הסאונד עבדו קשה כדי לשחזר את הקול שמשמיע ספר בישול כשהוא נכנס בפנים של מרגל.

פדם!

לא ידעתי עד כמה 'אידית פיאף: החיים בורוד' היה ראוי לפרס האיפור הטוב ביותר (שבו הוא אכן זכה) עד שלא ראיתי את מריון קוטיאר בטקס. אותו הדבר נכון, למעשה, גם בקשר למריון קוטיאר עצמה. מדהים כמה שהיא לא דומה, בשום מובן, לדמות שהיא מגלמת בסרט – שמלבד ההופעה שלה, לא היה סרט נורא מעניין (רידס: "מה מעניין באידית פיאף? היא אפילו לא התאבדה"). אז כן, הזכיה שלה בפרס השחקנית הראשית הטובה ביותר מוצדקת (ומשמחת במיוחד את קייט בלאנשט, משום מה). נאום התודה שלה, לעומת זאת, מכיל משפטים כמו "תודה חיים, תודה אהבה". זה מסוג המשפטים שצריך להגיד רק בצרפתית. בשום שפה אחרת זה לא נשמע טוב. אילו היא רק היתה עולה לבמה ובמשך כמה דקות אומרת "פדם! פדם! פדם!", אמנם אף אחד לא היה מבין מה היא רוצה, אבל היו מקרינים את הקטע הזה במונטאז'ים בכל טקס אוסקר מעכשיו ועד הנצח.

הקרב על הבופור

פנלופה קרוז אולי מדברת ארבע שפות, אבל האם היא מדברת עברית? הא? לא? ומה עם קזאחית? רוסית? פולנית? אוסטרית? בעצם אני לא בטוח שיש שפה כזאת. אם כבר הביאו מישהי יעני בינלאומית כדי להגיש את הפרס, היא היתה יכולה לפחות ללמוד להגיד משפטים בסיסיים בשפות של המדינות המועמדות, למשל "Mazaltov bishvil mekabel oscar" או "Tov shelo zachitem mishtamtim masrichim". כמו המוני בית ישראל, אנחנו מצטרפים לקריאה: "יאללה בופור יאללה!" (רני אפילו התקשר כדי להעיר את נועה, שלא תפספס). זהו הרגע שבגללו הרייטינג של האוסקר השנה בארץ בוודאי גבוה יותר במאות אחוזים מבשנים הקודמות, אבל פנלופה לא מעריכה את חשיבות הרגע ואפילו לא מותחת את הדרמה לפני שהיא מפוגגת אותה בהכרזה שהזוכה הוא 'הזייפנים' מאוסטריה. הם בחרו בסרט השואה, האנטישמים האלה! הכיפה של יוסף סידר מבצבצת למשך כמה פריימים מתחתית המסך כשהאוסטרי שמאחוריו קם לגשת לבמה. הידד, הנסיעה ללוס אנג'לס בכל זאת השתלמה. למרבה ההפתעה אושרי כהן לא מממש את איומו ולא מתפרץ לבמה כדי לקחת בכח את האוסקר ששייך לו בזכות. קצת חבל. היה יכול להיות משעשע לראות אותו נגד אנשי האבטחה של הטקס. לא מועיל הרבה למעמדה של ישראל – אבל משעשע.

נופלים לאט

וידוי: לא ממש אכפת לי מי יזכה ב"הסרט הטוב ביותר" השנה – כולם סרטים טובים – כל עוד 'Falling Slowly', מתוך הסרט 'פעם אחת', יקבל את פרס השיר הטוב ביותר. בעיקר כשהוא מועמד מול שלושה פזמונים גנריים מ'מכושפת' ומול הזוועה הווקאלית מ'ריקוד לאור ירח'. הצהרתי על כך מראש, אבל רק אחרי שהזוכה הוכרז – והשיר הנכון אכן זכה, תודה לאל – שמתי לב עד כמה באמת הייתי במתח. בכל הרצינות, היה אכפת לי מהקטגוריה הזאת הרבה יותר מאשר מ"הבופור הטוב ביותר".

ג'ון סטיוארט, מתברר, חושב כמוני. אחרי שמרקטה אירגלובה, חצי מצמד הזוכים, הורדה מהבמה לפני שהספיקה לומר אפילו מילה אחת, סטיוארט קטע את מהלכו המתוכנן של הטקס כדי להחזיר אותה לבמה ולאפשר לה לנאום. ברשימת הדברים הכי נחמדים שמנחה אוסקר כלשהו עשה אי פעם, זה נמצא במקום… שניה, תנו לי לחשב… אה, כן: ראשון. אני מאוד מחבב את ג'ון סטיוארט. וגם את 'Falling Slowly'. אגב, האם ראיתם כבר את 'פעם אחת', שמוצג בימים אלה בקולנועים ברחבי הארץ? אם לא, לכו עכשיו. אוקיי, לא עכשיו. חכו לערב. אבל לכו. המלצה שלי ושל ג'ון.

פדם!

נדמה לי שזהו האיזכור הראשון של ימד"ב באוסקרים. ג'ון: "לפי IMDb, השחקנית הבאה תשתתף ב-2010 ב'פרויקט ללא כותרת של ניקול קידמן'. קבלו את ניקול קידמן". רידס: "מה, היא כאן? למה לא הראו אותה בקטע של הנשים בהריון?". רני: "זאת לא באמת היא, זאת קייט בלאנשט משחקת אותה".

פדם! (לבריאות)

בין המועמדים לפרס הצילום הטוב ביותר: 'ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי הפחדן רוברט פורד'. איזה מניאקים, ככה להגיד את שם הסרט בלי אזהרת ספוילר? הזוכה, אגב, הוא 'זה ייגמר במילקשייק'. כלומר דם. התכוונתי דם.

פדם!

הלן מירן עולה לבמה כדי להגיש את פרס השחקן הטוב ביותר, ומתחילה את נאומה במילים: "קנאה. זעם. צרות עין". ולכך אני רוצה להוסיף: "מילקשייק". דניאל דיי לואיס מקבל, כמובן, את הפרס, דבר שהיה כל כך צפוי מראש שאפשר היה לדלג על הקטע הזה, אלמלא היה לדיי-לואיס לפחות מספיק שכל כדי לכרוע ברך לפני המלכה.

זה ייגמר בפדם!

– "טוב, אמנם לא זכינו בסרט הזר, אבל לפחות פרס הבמאי הלך ליהודים".
– "מה, האחים כהן יהודים?!"

ספיישל: טקס האוסקר ה-80, על פי תסריט של האחים כהן

השעה היא 6:45. הטקס מתקרב לשיאו. כל הפרסים כבר חולקו, מלבד אחד, ועכשיו נשאר רק רגע השיא. דנזל וושינגטון עולה לבמה ובידו מעטפה. אחרי נאום קצר, הוא פותח אותה ומכריז, "בפרס 'הסרט הטוב ביותר' זוכה…".

פייד אאוט.

פייד אין. הזוכים כבר ירדו מהבמה. ג'ון סטוארט מכריז: "וואו, זה היה כל כך מפתיע! רגע קלאסי בתולדות האוסקרים". גופתו של דנזל וושינגטון מוטלת בצד הבמה. לא ברור מה הלך שם בדיוק, מי בסופו של דבר שם את ידו על המזוודה הפרס או איך. הטקס נמשך עוד רבע שעה, שאותה מבלה ג'ון סטוארט במונולוגים ארוכים ומהורהרים על חלומותיו, הוריו ועל כך שהאוסקר של היום הוא לא האוסקר של פעם. בסוף כולם הולכים הביתה מבולבלים.

אוסקימורון
נכון, לא היו המון הפתעות באוסקר, אבל בכל זאת היו מעטות: לא רבים ידעו שטילדה סווינטון תזכה בפרס שחקנית המשנה, וגם בקטגורית השחקנית הראשית רוב הקולות הלכו לאלן פייג' או ג'ולי כריסטי, ולא למריון קוטיאר. מוקה בוקה ניחש נכון את שתיהן (אם כי הוא טעה בשתי קטגוריות אחרות – הסרט והצילום), ובסך הכל זכה ב-22 נקודות מתוך 27 אפשריות, והוא הזוכה במקום הראשון בתחרות האוסקימורון השנה. מזל טוב מוקה! כל הכבוד בוקה!

ארבעה מנחשים שונים השיגו 21 נקודות, וכאן ההכרעה עברה לשאלת שובר השוויון, הידועה גם כשאלת הג'ק. התשובה הנכונה, כאמור, היתה 5 וחצי; Snier1991, שהימר על 6, היה הכי קרוב, ומקבל את הפרס השני בתחרות. בהפרש של ג'ק אחד, הגיע פלדרמאוס למקום השלישי. את המקומות הרביעי והחמישי חולקים גיא אורבניאק ושודד הים האכזר רותם (אבל שניהם מקבלים רק קרדיט).

תגיות: