 |
||
| השריף האצילי מנוטינגהאם שומר על החוק והצדק מול הנבל הנבזי רובין הוד, ומדגים שוב שהכל עניין של נקודת מבט. ראסל קרואו יהיה השריף ורידלי סקוט יביים את זה, אם יהיה לו זמן בין כל עשרות הפרוייקטים שהוא מעורב בהם. | 
30.04.2007
|
|
יומית
השריף האצילי מנוטינגהאם שומר על החוק והצדק מול הנבל הנבזי רובין הוד, ומדגים שוב שהכל עניין של נקודת מבט. ראסל קרואו יהיה השריף ורידלי סקוט יביים את זה, אם יהיה לו זמן בין כל עשרות הפרוייקטים שהוא מעורב בהם.
השריף האצילי מנוטינגהאם שומר על החוק והצדק מול הנבל הנבזי רובין הוד, ומדגים שוב שהכל עניין של נקודת מבט. ראסל קרואו יהיה השריף ורידלי סקוט יביים את זה, אם יהיה לו זמן בין כל עשרות הפרוייקטים שהוא מעורב בהם.
די, מספיק כבר עם שיתוף הפעולה הזה בין ראסל קרואו לרידלי סקוט. ניחא, סקוט כנראה כבר לא מסוגל לעשות סרט טוב – אבל קרואו הוא דווקא שחקן מוכשר, והגיע הזמן שיתעורר מהתרדמת שאחזה בו בשבע השנים האחרונות (אם נתעלם מ'אדון ומפקד', שהיה דווקא סרט טוב).
אבל מסיבה הפוכה:
אין לי בעיה עם סקוט ויש כמה סרטים שלו שאני מאוד מחבבת, רק שקרואו מעורר סלעדה (הטעות לא הייתה מכוונת, אבל זה מוצא חן בעיניי יותר מ"סלידה" המקורי). יש בו משהו שפשוט לא מאפשר לי להתחבר לדמויות שהוא משחק, אני תמיד רואה קודם כל אותו ומכיוון שאני לא סובלת אותו, המצב לא פשוט.
*וזה מזכיר לי משהו שלואיס קארול (אני חושבת) כתב על טעם וריח: מעשה בילדה שלא אהבה את טעמם של ארטישוקים (או משהו), ושמחה שכך היה הדבר – הרי לו אהבה אותם הייתה אוכלת אותם וזה לא היה לה טעים, שהרי היא לא אוהבת ארטישוקים.
וכך, בצורה מגושמת (קצת) סיכמתי את יחסי לראסל קרואו.
דווקא הרעיון נשמע מעניין,שרובין הוד הוא הרשע והשריף הוא הטוב.מעניין אם ישאירו את אותו הסוף שרובין הוד הוא המנצח
מבחינתי זה רק אומר שאני הולכת לצדד ברעים.
לי הרעיון דווקא נשמע לעוס למדי.
חלק מטרנד ההפוך-על-הפוך של סיפורים קלאסיים, סתם עוד דרך להימנע מהצורך לחשוב על רעיון מקורי. נמאס.
לי הרעיון דווקא נשמע לעוס למדי.
הרעיון אכן לעוס, אבל יש סיכוי(גם אם קלוש) שראסל קרואו יציל את המצב
על איזה רובין אתה מדבר?
מבחינה היסטורית, עד כמה שאני יודע, אין איש אחד עליו אפשר להצביע כמקור לאגדת רובין הוד.
<צקצוק><צקצוק><צקצוק>
איזו בורות משוועת. אם היית קורא את ספריו של רנדל גארת, היית יודע שהמלך ריצ'רד לב הארי החלים מפצעיו, נחלץ ממשבר גיל ההתבגרות המתמשך שלו, ושלט בתבונה באנגליה עשרים שנים נוספות.
גם בי ראסל קראו מעורר סלעדה
(סלעדה – סלידה מעורבת ברעדה)
בהחלט, גם לי הוא גורם לסלעדה
(סלידה עד כדי רעדה?)
יש בו משהו אגרסיבי, ולא במובן הסקסי של המילה, מין חספוס לשמו.
http://www.mtv.com/ontv/movieawards/ma07/vote.jhtml
חבל לי שקטגוריות כמו סצנת האקשן הטובה ביותר, או הקטע המוסיקלי הטוב ביותר, נזנחו לטובת משהו מיותר כמו "סרט הקיץ הטוב ביותר שעוד לא ראיתם" (המועמדים בסקר של עין הדג יותר טובים). נדמה כאילו הטקס נעשה עכשיו רק בשביל השואו ולא בשביל לספק אלטרנטיבה לטקסים המחויטים השונים, בהם אין ביטוי אמיתי לטעם הקהל. מצד שני, כשאלן דג'נרס עושה באוסקר "נחשים על המטוס", לאן כבר נשאר ל-MTV ללכת? לצערי, שודדי הקריביים נעדר מקטגוריות הקרב הטוב ביותר, אז הצבעתי לבוראט במקום.
זה היה צריך להיות
שהאצילים מנסים כל הזמן לעודד את האיכרים לעשייה ושיפור חייהם, אבל הללו מחליטים להתעצל, לא לעבוד, ולהשאר בעוניים. באותו זמן יש גנב פורע חוק* שרק מפריע לאצילים האצילים בעבודתם ומתעשר בעצמו בעודו מקים אימפריית פשע ביערות שרווד.
אבל לללללא, זה סרט על שוטר מיוסר שמחפש כל הזמן את הצדק שלא קיים בשום מקום. מתערבת אתכם שבאמצע הסרט השריף יאסור את רובין ואז, בסצנה סוחטת דמעות, ישחרר אותו, למרות שזה אומר שלעולם לא יוכל להתאחד עם מריאן (שאותה הוא אהב הרבה זמן לפני שהוד הופיע).
הוליווד. לכו תבינו.
______________________
* שזה דיי מובן מאליו
זה היה צריך להיות
וואו, זה לא סתם גרסת מרקר, זה אשכרה דה-מרקר…
נשמע מאד מעניין.
אבל האם הקהל יבין בעצם את הדמות של השריף?
אני בעד בכל אופן. אני אוהב את סרטי רידלי סקוט והשיחזור ההיסטורי שלו מצוין.
אני גם אציין כאן שגרסת הבמאי של ממלכת גן עדן היא פשוט יצירת מופת בתחום סרטי האפוסים ההיסטוריים לעומת הגרסא הקולנועית שבהחלט היתה בינונית.
סליחה, אבל אם יש משהו שאני בטוח בו לגבי סקוט
הוא שהשחזורים שלו לא מצוינים, אלא אם כן אתה מדבר על העיצוב הוויזואלי ולא על הדיוק ההיסטורי. אין ולא יהיה מצב שבו אפשר לתאר סרטים כמו "גלדיאטור" ו-"ממלכת גן עדן" כמדויקים. מבחינתי אפילו "300" היה קצת יותר מדויק מהם.
דיברתי על השחזור ההיסטורי.
ברור לגמרי שגלדיאטור מומצא ואני מודע לעובדה שממלכת גן עדן הקים לתחייה דמות שמתה כמה שנים לפני אירועי הסרט ושלדמות של אורלנדו בלום קראו אחרת והוא בכלל לא היה כזה חשוב כמו בסרט.
אז על איזה שחזור היסטוריה אתה מדבר?
הארכיטקטורה ועיצוב האביזרים?
דיברתי על
הויזואליות ובין היתר על הארכיטקטורה והאביזרים (והתלבושות ובימוי סצינות הקרב, זה גם מאד חשוב).
ההרגשה שסקוט נתן לי (בעיקר בממלכת גן עדן) היא שאם זה היה קורה, זה היה קורה בצורה הזאת.
אני הרגשתי שחזרתי בזמן.
אמנם לא ראיתי את הסרט...
אבל לפחות מהטריילר – זה ממש לא נראה כמו ירושלים. זה קצת הזכיר לי תערוכה שהיתה פעם במוזיאון ישראל: ציורים של ירושלים שצוירו לאורך ההיסטוריה על ידי אנשים שקראו עליה בברית החדשה ובתנ"ך אבל מעולם לא ראו אותה.
גם אני לא ראיתי את הסרט
אבל זכור לי באמת שירושלים נמצאת על הר, או משהו כזה.
וואלה, אז זה לא אמין.
אבל נראה ממש טוב וזה מה שחשוב לי. כמובן ששאר הסרט גם טוב ואפילו מופתי (אבל רק בגרסת הבמאי כאמור).
צריך לקרוא לדברים בשמם.
זה שסרט מרגיש לך אמין לא הופך אותו לאמין – ההפך, אם הוא אינו מדויק היסטורית, זה גרוע עוד יותר שהוא מרגיש אמין.
מיותר לגמרי
אלן ריקמן היה ויהיה השריף היחיד שהוליווד צריכה -לנצח נצחים- אמן.
כן, אבל הפעם הוא יהיה רובין הוד
http://www.apple.com/trailers/fox/fantasticfourriseofthesilversurfer/
שימו לב מה רואים כששומעים את המשפט "We need a way to locate and intercept that object".
חוצמזה, אחלה טריילר.
כן, מישהו סוף סוף יראה לקומוניסטים מה זה!
חחח סתם
הקומוניסטים דווקא בעד השריף
רובין הוד הוא קפיטליסט עם נטיות פילנטרופיות, השריף מנוטינגהם עוסק בדברים כמו הלאמת רכוש פרטי למען המדינה.
לא ממש...
השריף עסוק בלהלאים דברים למען עצמו ורובין הוד דואג לחלוקה סוציאליסטית של הרכוש.
שניכם נפלתם קורבן לתודעה הקפיטליסטית הכוזבת.
המאבק בין רובין הוד והשריף הוא מאבק *מדומה*, בין בעלי אמצעי הייצור, שלמעשה האינטרסים שלהם זהים.
וכמו שכל תאורטיקן מאסכולת פרנקפורט היה שמח להגיד לכם, באמצעות הצגת רובין הוד "הטוב" מול השריף "הרע", מסיחים את דעתנו מכך ששניהם משמרים סדר חברתי בלתי צודק, וממקסמים את הרווחים שלהם ע"י ניצול כושר הייצור של הצמיתים. אותו דבר תקף לגבי הנסיך ג'ון "הרע" וריצ'רד לב הארי "הטוב".
למעשה, רובין הוד, כמו מפלגות סוציאל דמוקרטיות, הוא האויב הכי מסוכן של תושבי נוטינגהם והאיזור. הוא מעמיד פנים שהוא מנסה לשפר את המשטר, אבל המטריאליזם ההיסטורי קובע בבירור – הדבר היחיד שיכול וצריך לקרות ביער שרווד, במסגרת התהליך הדיאלקטי של מרקס, הוא מהפכה.
יש גם הוכחות לזה. ויל "סקרלט", כלומר וויל האדום, שמייצג את האופוזיציה הקומוניסטית האמיתית לרובין הוד בקרב אנשיו העליזים – נהרג. רובין הוד שכתב את ההיסטוריה, והציג את זה כאילו השריף רצח אותו. אבל רובין והשריף, צמד הבורגנים, בטח חיסלו אותו ביחד, כי הוא איים על האינטרסים המעמדיים שלהם.
שניכם נפלתם קורבן לתודעה הקפיטליסטית הכוזבת.
ואוו….. אחרי כשנתיים שאני כותב פה, סוף סוף זכיתי להתייחסות נורמלית….
למעשה, גם אתה נפלת שדוד אל מול הפרופגנדה הקומוניסטית הזולה בנוסח "האח הגדול". באמצעות הצגת השריף כ"רע" ואת רובין הוד כ"טוב" מנסים לשמר בנו את התפיסה המוטעת של קארל מארקס בדבר מלחמת המעמדות. הסיפור הנלוז הנ"ל מתבסס על התפיסה של הנסיך ג'ון כבעל ההון הקפיטליסטי החזירי, ואויב המוסר. העובדה שהנסיך הוא בעצם ממלא המקום הכושל של המלך ריצ'רד, מצביעה על כך שהמחבר האלמוני של הסיפור התכוון לך שהנסיך הוא בעצם העשיר המנוול, אשר השתלט על מדינתו המתפוררת בעורמה. המלך ריצ'ארד מייצג את השלטון "האמיתי", האדם אשר נועד לשבת על כס המלכות (הוא מייצג את תפיסת המדינה הקומוניסטית). כך, למרות שהנסיך ג'ון הוא נציג החוק והמדינה, הסופר יוצר את האשליה שהנסיך מתפקד כאדם מושחת, אשר משתמש בהשפעתו הרבה (במקרה של בעלי ההון: עושרם, במקרה של הסיפור: קשרי המשפחה של הנסיך) כדי לרדות בעם (ולהעלות לו את המיסים…)
אם אני הייתי רובין הוד הייתי רואה את הדברים אחרת. הייתי מבין שכאשר המיסים המוטלים על העם הם קשים מנשוא, הפתרון הנכון אינו להשיג בדרכים לא חוקיות את ממון הממשלה ולחלק אותו לעניים בתואנה של שיוויון, משום שהדבר יגרום רק להכבדה מחודשת של המיסים על העם והכל יחזור על עצמו שוב פעם (נקודה מעניינת היא, שהסיפור מסתיים כאשר המלך ריצ'רד מגיע ממסע הצלב ומשיב את הסדר על כנו, לא כאשר רובין מצליח ברפורמה הכלכלית המפוקפקת שלו, שלא מובילה לשום מקום). הסטיגמה הידועה "רובין הוד גונב מהעשירים ונותן לעניים" פשוט אינה נכונה. רובין הוד "גונב מהמדינה ונותן לעניים", כלומר: מצבם הקשה של העניים נובע מכישלות התפיסה הסוציאליסטית, ולא מבעיה של חושר שוויון סוציו-אקונומי. אם הייתי נכנס לנעלים הירוקות של רובין הוד, הייתי בוודאי פועל למען חופש כלכלי, וכך הייתי מחזק את ידי העסקים הגדולים ומחלץ את העם ממצב של חוסר-ייצור.
חחחחחחחחחחחחחחח אני ממש נהנה מעצמי עכשיו
רובין הוד גונב רכוש פרטי
הוא שודד אנשים על סמך מעמדם הכלכלי וגוזל מהם את כספם, בגדיהם ואולי אף פרטי מזון. הוא מנסה לייצר מהפכה ע"י תליית האשם בנסיך ובשריף, אותם הוא מציג כרשעים שעושקים את הפרולטריון. למעשה, הוא שודד אזרחים שומרי חוק ומשלמי מיסים וגורם להם לחוש חסרי סיפוק מההגנה אותה אמור לספק להם המפכ"ל מנוטינגהם. הנסיך, כמו 99% מראשי המדינות בהיסטוריה אינו זוכה לתמיכה מלאה מהעם. הוא נופל למלכוד בו עליו להגן על שמו הטוב בכדי למנוע פוטש, אך למעשה משמש לא יותר מחותמת גומי להצעותיו של השריף. בעצם, השריף מנצל את העדרו של מנהיג בעל נסיון צבאי (המלך ריצ'רד) ומשכנע את הנסיך ג'ון לתמוך במהלכים מטופשים* שהנסיך מאשר מבלי לקבל יעוץ ראוי מאיש מלבד מכשפה זקנה שלאף אחד אין מושג מה התפקיד שלה בכלל בארמון.
רובין הוד מציע מוסר כפול. מצד אחד, הוא מביע נאמנות לריצ'רד. מצד שני, הוא מסית כנגד הנסיך ג'ון, אשר מתפקד כממלא מקום המלך. לא חשוב באילו מהלכים פוליטיים השתמש ג'ון בכדי להגיע למעמדו, רובין הוד חותר להפלת נציג משפחת המלוכה לה הוא מצהיר על נאמנותו. בינתיים, הוא מציג את אנשי החוק כרשעים ומושחתים, אבל תגידו לי אתם: מאיפה יש לאיש יער חסר כל את הכסף לסט שלם של תלבושות ירוקות? בעצם, נשאלת השאלה האם ריצ'רד עצמו לא פעל מאחורי הקלעים למינוי ג'ון כמחליפו בכדי שיוכל לחזור מהמלחמה ו"להציל את אנגליה מג'ון" לאחר התרגיל המסריח שרובין הוד מסדר לו.
*"נתפוס אותו בתחרות קליעה למטרה". מה אם זה לא ילך, מכוניות מתנגשות?
השרשור הזה הוא הטיעון הכי משכנע נגד סוליפסיזם שראיתי בחיי.
בקיצור
אתה טוען שהמלך ג'ון ללא-ארץ לא מנהל דיונים כראוי, ומנהל הנהגה בעלת נהלי קבלת החלטות פגומים. הוא נכנס להרפתקאות ללא מחשבה על מה התוצאות וללא תכנון מראש, כל זאת בעידוד השריף מנוטינגהם, שמתמרן את מקבלי ההחלטות לפי רצונו, בלי הצגת חלופות אמיתיות ותוך ניצול העובדה שההנגה היא ללא ניסיון צבאי.
אתם מוזמנים להפגנה מחר, בכיכר יער שרווד, שתקרא להתפטרות המלך ג'ון. יאללה ביבי.
מבחינה היסטורית נטו, המלך ג'ון-בלא-ארץ, אמנם לא היה מלך משהו
(לשון המעטה. הוא היה מלך קטסטרופלי), אבל הוא ללא ספק היה טוב יותר מאחיו ריצ'ארד, שלא התעניין בכלל בגורל תושבי הממלכה שלו, לא טרח אפילו ללמוד את שפתם, והיה מעוניין רק להירשם בהיסטוריה בתור גיבור. למרבה השערוריה הוא גם הצליח – במסעי צלב שרוקנו לחלוטין את קופת הממלכה שלו (ואני לא נכנס אפילו לכמות האנשים שנרצחו במהלכם), ותשלום הכופר שנדרש כדי לחלץ אותו מהגולאג האוסטרי שזרקו אותו אליו הכניס את אותה ממלכה לאוברדראפט.
יודעים משהו? אני לוקח בחזרה את דברי על ג'ון. אני בספק אם יש *מישהו* שהיה מסוגל לחלץ את אנגליה מהברוך שריצ'ארד הכניס אותה לתוכו. אצל ג'ון אפשר לפחות לציין לטובה את המגנה כרטה, המסמך שבישר על תחילת הסוף של המונרכיה האבסולוטית.
אחד הניתוחים הנפלאים.
אם אתה גם מסוגל, בניגוד לרובין הודים אחרים, לדבר במבטא אנגלי – אני מוכנה להכריז עליך כמושלם.
תודה, תודה. אני גם עושה אינדוקטרינציה מרכסיסטית בבר-מצוות.
במקרה אני אמנם רבע וולשי, ואזרח בריטי. אבל דווקא את המבטא אין לי, למרבה צער.
חבל.
אני מניח שזה אומר שניאלץ להסתפק בקארי אלווס (או איך שלא כותבים את השם שלו).