סרט השנה של עין הדג לשנת 2008:
93  |
ארץ קשוחה |
| 64 |
ג'ונו |
| 91 |
זה ייגמר בדם |
| 35 |
ברוז' |
| 24 |
איירון מן |
| 119 |
ואלס עם באשיר |
| 18 |
קונג פו פנדה |
| 133 |
וול-E |
335  |
האביר האפל |
| 17 |
רעם טרופי |
מספר מצביעים: 929
סרט השנה של עין הדג לשנת 2008
– פורסם ב 9 בינואר 2009Posted in: סקרים
ועכשיו לעיקר: הסטטיסטיקה
449 אנשים שלחו דירוגים בסקר המקדים שלנו, שבו ניתן לדרג כל סרט שהוקרן מסחרית בארץ באחד מארבעה דירוגים: "לא אהבתי", "ככה-ככה", "אהבתי" או "בחמישיה שלי". בממוצע, כל מדרג נתן ציונים ל-23 סרטים, בדיוק כמו בשנה שעברה. שלושה מדרגים בחרו לתת ציון לסרט אחד בלבד; מנגד, הצופה הפעיל ביותר דירג 155 סרטים. כל סרט דורג על ידי 47 אנשים וחצי, בממוצע. מבין 222 הסרטים ברשימה, 112 נכללו בחמשת המועדפים של מדרג אחד לפחות.
כמו בכל שנה, עשרת הסרטים שזכו למירב הקולות בסקר המקדים שלנו נכנסו לעשיריה, והם מופיעים בסקר על פי הסדר שבו יצאו לאקרנים בארץ ולא על פי מספר הקולות שקיבלו. הסרטים הבאים אחריהם בדירוג הם:
11. לקרוא ולשרוף
12. אני האגדה
13. הורטון שומע מישהו
14. סוויני טוד
15. כפרה
16. קלוברפילד
17. קדימה, תריץ אחורה
18. קח את זה כמו גבר
19. הפרפר ופעמון הצלילה
20. ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי רוברט פורד הפחדן
21. הלבוי 2
22. רכבת לדארג'ילינג
23. בולט
24. אל תתעסקו עם הזוהן
25. פרספוליס
26. השכן הקסום שלי טוטורו
27. ויקי כריסטינה ברצלונה
28. זאק ומירי עושים פורנו
29. הזייפנים
30. הנקוק
• בחלוקת פרסי דג הזהב/דג מלוח התלוננתי של-2008 היה חצי ראשון מצוין, וחצי שני איום. תוצאות הסקר מראות שאתם מסכימים איתי: מתוך עשרת הסרטים הנבחרים, תשעה יצאו בין ינואר ליולי, והתקופה שבין אוגוסט לדצמבר מיוצגת על ידי סרט אחד בלבד ('רעם טרופי'). בעשיריה השניה המצב זהה.
• הסרט הנצפה ביותר השנה, בלי שום ספק, הוא 'האביר האפל'. הנתון הזה די מדהים: מבין 449 המדרגים, 398 נתנו לו ציון כלשהו (בין אם לחיוב או לשלילה). כלומר, לפחות 89% מהמדרגים ראו את הסרט. אם לא ראיתם את 'האביר האפל' השנה, אתם במיעוט קטנטן.
• את 'אל תתעסקו עם הזוהן' אפשר להגדיר בתור הסרט הכי שרוי במחלוקת השנה: הסרט קיבל יותר ציוני "לא אהבתי" מכל סרט אחר, ובכל זאת הגיע בציון המשוקלל למקום מכובד, בזכות הציונים החיוביים הרבים שקיבל.
• בשקלול הציונים החיוביים והשליליים, הסרט שקיבל את הדירוג הנמוך ביותר הוא 'המומיה 3'. אחריו 'ג'אמפר', 'מקס פיין', '10,000', 'כשהעולם עמד מלכת', 'תיקים באפלה: רוצים להאמין', 'סקס והעיר הגדולה' ו'דיזסטר מובי'.
• הממוצעים מכולם: הסרט שקיבל הכי הרבה ציוני "ככה-ככה" הוא 'אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח'. אחריו 'הנקוק', 'הענק הירוק', 'אני האגדה' ו'קוואנטום של נחמה'.
• אחרי שהשנה שעברה הציגה עשיריה רב-לאומית (יחסית), השנה העשיריה מורכבת מסרטים דוברי אנגלית בלבד, מלבד 'ואלס עם באשיר' כמובן.
• 'ואלס עם באשיר' הוא הסרט הישראלי השלישי שנכנס לעשיריות של סרטי השנה אצלנו, אחרי 'כנפיים שבורות' ב-2002 ו'בופור' ב-2007. אם מחשיבים אותו לסרט תעודי (וזה נתון לויכוח, כידוע), הוא גם הסרט התיעודי הראשון שנכנס לעשיריה אי פעם.
• אחרי 'ואלס עם באשיר', הסרט הישראלי שקיבל את הדירוג הגבוה ביותר הוא 'איים אבודים', ואחריו 'שבעה'. כל יתר הסרטים הישראליים שיצאו השנה קיבלו קולות בודדים בלבד.
• הכירו את כריסטופר נולאן, סמאח-על. במשך שמונה שנות הסקר, נולאן הצליח להכניס לא פחות מארבעה סרטים בבימויו לעשיריות המובילות ('ממנטו', 'באטמן מתחיל', 'יוקרה' ועכשיו 'האביר האפל'), ובכך השווה את השיא שבו החזיקו עד היום פיטר ג'קסון וסטיבן ספילברג.
• 'וול-E' הוא סרטו השני של אנדרו סטנטון שנכנס לעשיריה, אחרי 'מוצאים את נמו'. אבל אם מתייחסים לבית היוצר של פיקסאר בכלל, האולפן הזה מנצח כל במאי: חמישה סרטים שלהם הגיעו לעשיריות השנתיות.
• כל יתר הסרטים בעשיריה נעשו על ידי במאים שזו ההופעה הראשונה שלהם בעשיריה. זה כולל, מצד אחד, את האחים כהן המאוד ותיקים (שבפילמוגרפיה שלהם יש כמה קלאסיקות, אבל הן נעשו לפני זמננו – והשנה הם היו קרובים מאוד להכניס שני סרטים לעשיריה, ולא אחד). מצד שני, מרטין מק'דונה נכנס לעשיריה עם הסרט הראשון שלו, 'ברוז'. התחלה טובה.
• העשיריה השנה מכילה שלושה סרטי אנימציה (יותר מבכל שנה קודמת), שני סרטי גיבורי-על, סרט המשך אחד, שלושה סרטים שהיו מועמדים לאוסקר הסרט הטוב ביותר, ואף לא סרט אחד ששמו מתחיל בש'.
רשימת הסקרים של השנים הקודמות:
http://www.fisheye.co.il/static/yearendpolls.htm
פעם שניה של האחים כהן בעשיריה
"האיש שלא היה שם" היה מועמד בסקר של שנת 2002.
לכל הרוחות, אתה צודק.
הוא. שתה. לך. ת'מילקשייק!
אתם באמת חושבים
שזוהאן וזאק ומירי יותר טובים מאינדיאנה ג'ונס?
כן.
אני מודה
שזוהאן היה מצחיק לפרקים אבל זאק ומירי היה סרט מתחת לכל ביקורת הוא ניסה לעשות פרודיה על פורנו אבל בעצמו היה סרט פורנו.
בחירה מאוד מוזרה.
אותי זאק ומירי הצחיק מאוד.
אני בכלל לא יכול להבין איך אפשר לא לצחוק בסרט שמכיל את המשפט "גלן וגרי מוצצים את הזין העבה של רוס ומכניסים את הביצים הרוטטות שלו לתוך הפה שלהם", אבל חפיף. לדעתי גם בדרמה קווין סמית' לא פישל כמו שהוא נוהג לפשל ו(
רציני בערך, אל תקראו) סצינת הסקס של זאק ומירי הייתה מקסימה לדעתי, כך גם הסצינה של השיר "היי". כמובן, אני משוחד, כי זה השיר האהוב עלי 
אני איתך.
"זאק ומירי" היה באמת סרט מצחיק.
אני גם שמח ש"קח את זה כמו גבר" הגיע למקום יפה, הוא אחד מהקומדיות שבאמת אהבתי השנה.
זה כזה מתסכל
שלקרוא ולשרוף הגיעו למקום 11. אמנם לא ראיתי ת רוב הסרטים בעשרייה, אבל הוא היה לדעתי מספיק טוב כדי להיכנס לעשירייה ועובדה שעוד הרבה כמוני חשבו ככה, והם נשארו בחוץ על קוצו של יוד.
נולאן אכן סמאח על, ושנה מצויינת לסרטים מצויירים (שמתי לב לזה שהם שברו את השיא לפני שציינת)
והכי ככה-ככה: 2008
לא יצא השנה אף סרט שהפיל אותי. כמובן שזה מצטמצם לרשימת הסרטים שצפיתי בהם אבל בהכירי את עצמי וטעמי אני יודע שגם אם הייתי צופה בארץ קשוחה הוא לא היה הופך להיות סרט השנה שלי.
נהניתי מהאביר האפל בקולנוע ואני חושב שהוא סרט טוב אבל סרט השנה? ועדת המעריצים מגבירי ההייפ גם לא עוזרת.
הסרט שבחרתי מבין כל 10 הסרטים הוא וול-E שהיה מצוין ומרגש. האם הוא סרט השנה שלי? לא. רק הסרט-שהכי-אהבתי-מבין-הסרטים-שראיתי-מתוך-עשר-האופציות.
נכון שזה אתר קולנוע אבל אם יורשו לי גם כמה מילים על טלוויזיה – מצב הככה-ככה לא מסתכם רק ביבול הקולנועי אלא גם בזה הטלוויזיוני. לא באה סדרה חדשה שהפילה אותי. כך שאפשר פשוט לסכם מצידי ש-2008 היתה מאד ככה-ככה. היו סרטים טובים, רק שהם לא היו טובים מספיק. היי, אפילו הגרועים לא היו כל כך גרועים. בינוניות במיטבה.
יש אופציה להעתיק את הרשימה המלאה לכאן?
אני די מעדיף שלא
מתחת ל-30, מדובר כבר בקולות מעטים יחסית והפרשים לא משמעותיים סטטיסטית.
אוקיי.. אז אני רק שאלה!
תהיתי לאיזה מקום הגיעו "לפגוש את דייב" ו"הגרגר והדג".
אומייגאד, ראשון אחרי רד פיש D:
האמת שאני בכל שנה ידעתי במדוייק מה הסרט שליע אבל הפעם אני בהתלהטות. וול אי או האביר האפל? אני חושב שאני אחכה קצת לראות לאן הרוח נושבת. אם לאחד מהם יהיה קרב קשה על מקום כלשהו, הוא יקבל את הקול שלי.
בקשר לשאר הסרטים:
ג'ונו- מאוד יפה, מצחיק ומרענן, אבל לא סרט השנה.
ברוז', רעם טרופי, איירון מן, זה ייגמר בדם, ואלס עם באשיר- לא ראיתי.
ארץ קשוחה- סרט טוב מאוד, אבל שיעמם אותי לעיתים.
קונג פו פנדה- חמוד מאוד, אבל לא סרט השנה.
וול אי והאביר האפל- שניהם נמצאים בטופ 10 של הסרטים הכי אהובים עליי פעם, כבר פירטתי עליהם בהתחלה.
סך הכול אני מרוצה מהטופ 10 :)
בסוף הצבעתי לוול אי
יש לי את שני הסרטים על המחשב, ובאמת התחשק לי לרענן קצת, אז נזכרתי בחלקים שאהבתי משניהם, ווול אי פשוט יותר. הוא לא יותר, הוא הכי. (היי אמיר D: חח בשבילך)
סקר מתסכל
ראיתי חצי מהסרטים שהגיעו לגמר, אבל בתכלס מתוך העשיריה הזאת לא ממש היתה לי התלבטות. הסרט היחיד בגמר שממש הזיז אותי/נשאר איתי לטווח ארוך הוא "זה ייגמר בדם", והוא קיבל את קולי ללא כל התלבטות. אילו הגיעו לקו הגמר "הפרפר ופעמון הצלילה", "ההתנקשות בג'סי ג'יימס" ובמידה רבה גם "רכבת לדארג'ילינג", הייתי צריך להתלבט הרבה יותר. נדמה לי שבסקר כללי ג'סי ג'יימס היה קוטף את קולי בסופו של יום. מה שכן, סביב "זה ייגמר בדם" מתרוצצים די הרבה סרטים שאהבתי, אבל עם המון הסתייגויות: "ג'ונו", "ואלס עם באשיר", "האביר האפל" ו"ארץ קשוחה" כולם סרטים שרבות מעלותיהם, אבל איכשהו אף אחד מהם לא ממש שרט מספיק עמוק. מה שכן, זו היתה שנה של גברים, ושל הופעות ענק של גברים: דיי לואיס ב"דם", קייסי אפלק ב"ג'סי ג'יימס", בארדם ב"ארץ", והית' לדג'ר, שלא נכנס להצבעות שלי בסקר המוקדם, כי אני סומך עליכם שתדאגו להביא אותו לפיינליסטים. אבל זה כבר לסקר הבא.
סקר מתסכל (כה''ב)
במקור שינתי את הכותרת ל"זה כמעט מפחיד כמה שמש"א", אבל אז הגעתי למסקנה שאפילו הכותרת היא מש"א.
למרות שאחרי שראיתי אותו הצטערתי צער עמוק על הכיוון שבו פת"א בוחר לקחת את הקריירה שלו (מיזנטרופיה והעדר עלילה), אני פשוט לא מצליח להוציא את הסרט הזה – ובעיקר את דניאל פלאינוויו – מהראש.
היי! אבל ברוז' בעשירייה. איך אתה יכול להיות מתוסכל?
אה, אופס: התסכול שלי נובע מסיבות אחרות משל גונקל.
לכן, בעצם, לא לגמרי מש"א.
אני מתוסכל כי יש בעשירייה כמה סרטים שהייתי מצביע להם בכל מצב אחר, וכי אני מוצע את עצמי מצביע לסרט שלא ממש רציתי לאהוב.
הייתי מעדיף לאהוב, למשל, את 'ואלס עם באשיר': גם פורץ דרך וגם ישראלי, מה רע? אבל הוא צרב את תודעתי הרבה פחות מאשר 'זה יגמר בדם'.
אוקי, זה מכריע את זה. תזכורת לעצמי: לא לראות זה ייגמר בדם.
אני לא חושבת שיש לי מספיק תודעה כדי שאוכל להרשות לעצמי צריבה בסדר גודל נרחב יותר ממה ש"ואלס עם באשיר" צרב בה…
האמת היא שאני די מסכים גם עם זה.
הייתי מת להצביע לסרט המחאה המצויר הישראלי ולא לחדש של פת"א. בהבדל קטן ממך: אני התחממתי על פת"א הרבה *לפני* "זה ייגמר בדם" ולא בעקבותיו (ציינתי את זה כבר בעבר, אבל "מגנוליה" הוא מהסרטים הבודדים שאני ממש שונא באופן אקטיבי).
אבל מה שיותר מעניין – הסכמת גם עם פרטי ההודעה שלי, כלומר, אהבת מאוד את "רכבת לדרג'ילינג"? זה מפתיע. בכלל, היו מעט התייחסויות לסרט הזה כאן, כולל בביקורת, למרות שבעיני הוא הסרט הממש-מהנה ומוצלח הראשון של ווס אנדרסון, שבעיני לא מעט אחרים – כולל מרטין סקורסזה – הוא כבר מזמן סמאח על.
עמוק במים הוא הכי טוב של ווס אנדרסון.
בקשר לאנדרסון השני, לילות בוגי שלו הוא גם יצירת מופת ולא רק בגלל שוט הפתיחה האלמותי שלו…
המממ, אררר, לא ראיתי.
בקיצור, כמש"א. אוף.
''רכבת לדארג'ילינג'' היה אחד מהסרטים האהובים עלי השנה
והוא נכנס לעשירייה שלי, רק שבעין הדג רצו חמישייה :-(
זה היה אחד הסרטים המשובבים ביותר שראיתי לאחרונה, ולדעתי, סרטו הטוב ביותר של ווס אנדרסון- סרט שהצליח להיות קיצוני, מגוחך ומרגש בה במידה, סרט שהיו בו דמויות נפלאות ופסקול מטריף (כל סרט שמצליח להכניס לפס הקול שלו את "שאנז אליזה" וWHERE DO YOU GO TO MY LOVELY ובכלל מתרחש בהודו חייב להיות סרט עם פסקול מטריף), וסצינות מלאות המצאות ויזואליות מקוריות. במחשבה שניה, אולי הייתי צריך להכניס אותו לחמישיה.
ראיתי 5 מהעשיריה
4 מהם הם סרטי השנה שלי [וול-אי, האביר האפל,אירון מן וג'ונו], ועוד אחד עם ציון אהבתי [רעם טרופי].
עכשיו ההתלבטות האמיתית שלי היא בן וול-אי והאביר האפל.
באמת שאני עדיין לא יודעת למה להצביע, נחכה לשאר התוצאות ונחליט :)
קשה.. קשה..
אחרי התלבטות ארוכה ומתישה בין 'ארץ קשוחה' ל'האביר האפל',
הלכתי על דרך הפשרה- 'רעם טרופי'.
משעמם
אני היחיד שחושב שהאביר האפל היה משעמם.
משעמם
כן.
לא! די, מספיק!
אוקיי, כולכם מדחיקים את העובדה שאהבתם את "האביר האפל". הבנו, נקסט. מספיק עם ההודעות מהסוג הזה.
משעמם
ואני היחיד שחושב שוול-אי משעמם. שנקים אגודה?
אתה לא היחיד
אתה לא היחיד
משעמם זאת מילה חזקה. אבל אני אוהב אגודות ואני בהחלט חושב שהם מהוללים קצת יותר מדי. אצטרף לשני האגודות.
לדעתי ''וול-E'' הוא ללא ספק הסרט הכי משעמם שראיתי השנה.
אבל זה גם לא אומר שהוא רע. מקסימום זה אומר שהוא טיפה יותר מדי מוערך. למשל אני בעברי נרדמתי בסרט כמו "בלייד ראנר" ואחרי צפייה שנייה הוא נשאר עד היום אחד הסרטים האהובים עליי. אני מודה שיש ל"בלייד ראנר" קצב בעייתי מאוד, אבל חוץ מזה כל המרכיבים האחרים של הסרט פשוט מעולים.
שאלת תם
תגיד רד, האם אני היחיד שהכניס את "לארס והבחורה האמיתית" בחמישייה שלו?
תרשה לי לענות במקום הדג?
כתבה מספר 4806
(אתה לא היחיד).
גם אני הצבעתי לו.
נדמה לי. הזיכרון הוא כבר לא מה שהיה פעם…
סרט מזעזע ומתיש!
חבל שאין ביקורת לסרט
שם היינו יכולים להתווכח על זה. או במילים אחרות – אני לא מסכים איתך!
מסכים שהאג'נדה הכללית של הסרט, מעניינת
כך גם המשחק. אבל הקצב הוא דבר חשוב מדי, בשביל פשוט לשעמם את הצופה.
את הסרט לא ראיתי עד הסוף מפאת השיעמום, הצפייה בו הייתה מזמן. אם הייתה ביקורת והיית משכנע אותי אחרת, אולי הייתי נותן לו צפייה שנייה ואיכותית יותר..
ראיתי אותו עד הסוף
ואני תומך בטענה שמדובר בסרט גרוע ומעיק. הייתי מעדיף לנהל שיחה של שעה וחצי עם החברה של לארס מאשר לצפות בו שוב.
אם הייתי ממשיך את רשימת ה-30 עוד שני מקומות למטה
היית רואה שם את 'לארס והבחורה האמיתית'.
בלי התלבטות בכלל,
וואלס עם באשיר. באמת שמבחינתי הוא אחד הסרטים ההכי טובים אי פעם.
''ווך-E'', ללא צל של ספק.
בנוסף, זהו הקר השנתי הראשון שראיתי תשעה מסרטיו, היחיד שעוד לא ראיתי הוא "ואלס עם באשיר". היה לי ברור עוד מזמן ש"האביר האפל" ינצח בסופו של דבר, זה מרגיש כמו בימד"ב, לעזאזל! לא מגיע לו!
''ווך-E'', ללא צל של ספק.
ולפני שמישהו יצחק על זה, זהו *הסקר* השנתי, לא הקר השנתי.
דרך אגב, הקרב האמיתי בסקר כרגע הוא בין "ואס עם באשיר" ל"וול-E" הרודפים האחד האחר השני, ומול כל קול לאחד מהם, מגיע קול לשני.
''ווך-E'', ללא צל של ספק.
אני דווקא חיבבתי את השם "ווך-E".
הצבעתי לג'ונו
כי עם כל ההשגות שיש לי על הסרט הזה שבהן דנתי בלי סוף, זה פשוט הסרט הכי פחות יומרני מכל הרשימה הזאת, ועל כך מגיע לו צל"ש.
הצבעתי לג'ונו
ההפך הוא הנכון
וול-E.
כי מעט מאוד סרטים גרמו לי להרגיש כמו שהרגשתי בסרט הזה, ומעט מאוד דברים גרמו לי להרגיש כמו שוול-E גרם לי להרגיש, ועל כן מגיע לו ח"ח, ואת סרט השנה.
מה גם שעכשיו אני שומע את Put on your sunday clothes.
זוהן
כמה ציוני "לא אהבתי" קיבל הסרט וכמה "חמישה"/"אהבתי" קיבל?
בואו נראה: ''ארץ קשוחה'' או ''האביר האפל''?
מצד אחד – "ארץ קשוחה": סרט איכותי שמרגיש כמו קולנוע חכם. אומנם יש לעלילה קצב יוצא דופן וסיום קצת שנוי במחלוקת (שאני לגמרי אהבתי!), אבל נו, זה פשוט סרט טוב. בונוס: זכה באוסקר.
מצד שני – "האביר האפל": יהיה לא מקורי להצביע לו. הטרנד העכשווי זה לשנוא אותו. זה סרט קומיקס. זה סרט לבני 14, יש שיאמרו. זה סרט פופולרי (פויה!). זה גם סרט ענק וקולנועי מאוד ואני לא מתבייש להודות בחיבתי אליו! לא אשתוק ולא אכחיש זאת. קולי אליו.
זו לא חוכמה כשאתה מתכנה ''מישהו''.
לפחות זה משהו.
בנתיים לא ראיתי אף "מישהו" אחר מודה בכך.
האביר האפל.
לא חוכמה. ובכל זאת. מכל הסרטים שראיתי ברשימה, זה היחיד שנשאר איתי לאורך זמן (עד עכשיו, למעשה) והיחיד שגם עורר בי משהו מעבר לצפיה הקולנועית בו גרידא. לעזאזל, אפילו את עבודת היחידה שלי בהיסטוריה ביססתי עליו!
מעבר לכך שהוא פשוט סרט עוצמתי, משחקים לטובתו גם הצילום (צפיה בhd על המסך הביתי שלך באמת מראה עד כמה הוא חד, ומעניקה לגותהם איזשהו יופי אורבני מאוד יחודי בעיני), הפסקול האדיר, שכשאני מקשיבה לו בנפרד מהסרט אני תופסת את הראש ולא מבינה איך הוא יכול להיות כזה מוזר, ואיך הוא משתלב בתוך הסרט, ומעל לכל – צוות השחקנים היוצא מהכלל שלו.
סרט השנה שלי, ללא ספק.
ברור לי שהאביר הטפל יזכה בתהילה
אבל שיקפוץ לי. את האהבה שלי ואת האוסקר הוא לעולם לא יקבל.
בחרתי ב-וול-E, כמובן. זה הסרט היחיד שראיתי שבע פעמים בקולנוע, והוא עוד גרם לי להתאהב באנימציה מחדש. מבחינתי הוא לא סרט השנה, אלא סרט העשור.
שבע פעמים?!
שבע פעמים.
תוך חודש. ורק פעם אחת שילמו לי על הכרטיס.
חשבתי על לראות אותו שוב בסוכות כשהריצו אותו באנגלית עוד קצת, אבל לא יצא לי.
שבע פעמים?!
?!?!?!?
אני אשמע את זה הרבה, נכון?
אם אני אגיד לאנשים בעולם החיצון שהחלטתי לראות את וול-E ב-DVD פעם בשבוע כדי לשפר את המוטיבציה שלי הם בכלל יחשבו שהתחרפנתי.
צ'מע, אם כבר יש סרט שחייבים לראות פעם בשבוע כדי לשפר את
מה שזה לא יהיה, "וול E" הוא דווקא בחירה לא רעה בכלל.
הבעיה היא שהוא קצת ארוך ומתיש בשביל צפייה יומיומית.
ואני מדבר מנסיון.
ארוך ומתיש?
בחיי שלא שמתי לב. אני תמיד מסיימת אותו עם אנרגיה מחודשת.
התוצאות
כידוע, התוצאות ידועות לרוב (האביר האפל כמובן ינצח ובהפרש עצום), אז ככה שבעיני התחרות היא על המקום השני. אני הצבעתי ל"ואלס עם באשיר" כי הוא לא רק סרט השנה שלי, אלא אחד הסרטים הכי טובים שראיתי אי פעם. פשוט נגע בי במקומות שלא תיארתי לעצמי. מי יתן והוא יזכה מקום שני. אגב, בושה וחרפה ש"בולט" המקסים לא פה!
בסך הכל, 2008 הייתה שנה טובה בעיניי, אל אף כל המתלוננים למיניהם.
2008.
לא, זו לא תחושת פוסט-2008, את דבריי אני מגיש בלא טיפה של סרקזם ובמלוא הרצינות, מתוך בטחון מלא והרבה מחשבה.
הרשו-נא לי לפסוק! 2008 היא שנה מוצלחת ביותר לסרטים, כל כך הרבה יצירות מופת. היא טובה מקודמתה וככל הנראה היא אחת השנים המוצלחות של העשור. אני יודע זאת כיוון ש2008 סיפקה לנו כמה סרטים שהם לא רק "הטובים של השנה" אלא סרטים שיכנסו לפנתיאון של הקולנוע, שנה של סרטים חד-פעמיים ושיא (כלכלי ותקשורתי) אחד גדול, שספק אם יישבר ב2009. השנה הזו תככב במצעדי העשור, ומי יודע (?) אולי גם בסיכום המאה, אם תהייה אחת כזו. (פול תומאס אנדרסון, אני מסתכל עלייך..). חוץ מזה זכינו לעוד סרט של ווס אנדרסון (אולי הבמאי האהוב עליי יחד עם סופיה קופולה, ג'ארמוש וודי אלן) וסרט אחד של וודי אלן, שאכן עולה ברמתו על הרבה ממפעלו במאה הנוכחית.
זאת כאמור, החמישייה הבלתי מעורערת שלי: (לסדר חשיבות)
1) זה ייגמר בדם.
2) וואלס עם באשיר.
3) הפרפר ופעמון הצלילה.
4) ארץ קשוחה.
5) וול-אי.
זה ייגמר בדם, הוא סרטו הטוב ביותר של פול תומאס אנדרסון, לא קיים ספק בכלל. בימנו כתיקונם אנדרסון מבחינתי נמצא גבוה מאוד בדרג הבמאים הפעילים, אם לא הכי גבוה. הסרט האחרון שלו, לא רק מספק חוויה קולנועית ברמה הגבוהה ביותר (מהצילום האלוהי בואכה הפסקול של גרינווד) הוא גם מציע הרבה מעבר לזה. הוא הולך יציב ואיתן על הקו הדק שבין שכלתנות לרגש, הוא נותן לנו לחזות באחת מהופעות המשחק הטובות ביותר בכל הזמנים (!), וזאת אני אומר בבטחון מלא. הוא גם מציע שלל פרשנויות – בהחלט סרט השנה שלי. ואחד מסרטי העשור.
מעט מאחורה, לא הרבה, וואלס עם באשיר. סרט שהרעיד את עולמי – על כל פעמיו שראיתיו בקולנוע (והיד עוד נטויה!). סרט שגררתי אליו כל כך הרבה ממכריי, וכרגע אף אחד לא יצא מאוכזב, להפך. מה שהופך אותו לכזה נשגב הוא לא היותו ישראלי (אני מדבר עליו בקנה מידה עולמיים בלא שום צל של ספק, ובשונה מסרטים ישראלים אחרים שהתייחסתי אליהם) כלל לא, היותו יצירת מופת פורצת דרכים. (שמהותה עומדת בכבוד לצד סרטים כמו 'אפוקליפסה עכשיו') הוא שונה מכל חווית צפייה שהייתי שותף לה, הוא סרט מדהים וכל מילה מיותרת.
כמה מילים על וול-אי. מדהים לראות כמה השראה ואומץ יש לפיקסאר, אולפן החלומות. וכמה השיווק ההיסטרי (שאחראית עליו היא לא אחרת מאשר דיסני), עושה לו טוב. כן הסיטואציה היא כמעט לא הגיונית מרב שהיא מענגת. סרטים כל כך מורכבים שפונים לכל גיל, (ממחווה לקורוסאווה ועד חזון אפוקליפטי דרך קריצה לאודיסאה בחלל) והצלחה מסחרית (=עוד סרטים, וכמובן חשיפה של אומנות איכותית לכולם).
וול-אי בחציו הראשון, כאמור(!), הוא מאסטרפיס שגורם לך לחשוב (אבל מי חשב על זה? ואיך לעזאזל זה יצא לפועל?!?)ובחצי השני שקצת נופל מאחיו, עומדת הסצינה המעלפת, אני מדבר כמובן על סצינת הריקוד בחלל הגדול, סצינה מהפנטת ומרגשת. (דמעות)
כמה מחאות:
* נולאן סמאח?!? יש לי רק דבר אחד לומר – ממש לא. כן, הוא יוצר קולנוע יציב, שקול ומחושב. אבל שום דבר שנושק לגאונות. (אולי ממנטו).
* רעם טרופי?!? מכיוון שאין בסקר את אופציית זאב-רווח, מאכזב עד מאוד לראות סרט כמו זה לוקח את מקומם של סרטים הרבה יותר ראויים, כמו: הפרפר ופעמון הצלילה, רכבת לדארג'לינג, ההתנקשות בג'סי ג'יימס, או -עד קצה העולם.
מעניין, הייתי בטוח שקיימת מעין הסכמה בקשר לאיכות הסרט, על-פי התגובות בביקורת.
* קונג פו-פנדה?!?
———————————
עוד חתיכת קולנוע איכותית, (ועוד רק בשלוש דקות!) הוא וידאו קצר לצלילי סיגור רוס, הלהקה האהובה עליי.
גן-עדן ע"פ סיגור רוס:
http://www.youtube.com/watch?v=FPdRZOTsxHQ&feature=related
* לדתיים שבינינו, הודיאו רבוי בעירום, אמנם לא מיני (סימבולי יותר) אבל בכל מקרה, שתדעו.
2008.
מדהים עד כמה טעמך הקולנועי, כמו גם זה של רני, חופף לשלי.
ובכל זאת, הסתייגות קלה, בהתאם ל- "?!", תוכל לפרט מה לא אהבת בסרט
"קונג פו פנדה"?
קונג פו-פנדה,
הוא אכן סרט חביב למדי, משעשע ובלתי מזיק באופן כללי. אם תשאל אותי כיצד לעמוד על זנו, אומר בבטחון בידור לשמו.
רק מפריע לי מאוד (אני אדם רגיש) שקונג פו פנדה, "הסרט הבלתי מזיק" תופס את מקומו של סרט עמוק יותר, מחושב יותר או אמיתי יותר. מפריע עוד יותר כשמדובר בעשרה סרטים, לא יותר. כי גם שאתה בוחר סרט אחד, נעימה נוכחותם של סרטים שהם קולנוע אמיתי ולא מוצר בידור-שיווקי גרידא, שכמו שפינגווין אמר בביקורת פרי יצירתו של "מכונת התסריטים" (ע"ע למדגסקר)
אמנם זה סקר שבו משתתפים עוד אנשים בעלי טעם שונה, אבל זה לא סותר או מונע את זכותי לכעוס, איפה לעזאזל הפרפר ופעמון הצלילה? או למה רעם טרופי המטופש עומד איתן ברשימה שאמורה לייצג את הטוב ביותר ולא את ה"נההה.."
אהה. או.קי, בדיוק מה שאני חושב. לעזאזל.
''מכונת התסריטים''
תזכיר לי באיזו ביקורת מדובר, כי אני לא זוכר שהשתמשתי בביטוי הזה. מה גם שלא כתבתי לא את הביקורת לקונג-פו פנדה ולא את הביקורת למדגסקר.
''מכונת התסריטים''
זה היה עכרור, סליחה.
בידוק הוא חלק לגיטימי מתעשיית הקולנוע.
אני לא מתכוון באופן כללי בלבד – בלי התקציבים שסרטי בידור מכניסים לא היו נעשים גם סרטים אמנותיים – אלא בעיקר באופן אישי: אחת הסיבות המרכזיות שאני אוהב כל-כך קולנוע הוא היכולת שלו לספק אסקפיזם טהור ונטול משמעות עמוקה. כשזה עובד טוב – ו'בקונג פו פנדה' זה עובד מצוין זה פשוט מסמם.
לא רק חלק לגיטימי מהתעשייה, חלק הכרחי
בלי בידוק בכניסה יכול להיכנס מחבל ולפוצץ אולם, כן?
ואז איך תהיה תעשיית קולנוע? לא תהיה.
אני מודע לכך שבידור הוא חלק בלתי נפרד מהקולנוע.
רק במקרה המאוד ספציפי הזה, סקר של עשרת הסרטים של השנה, לא פחות. אתה מסכים שראוי שקונג פו פנדה יתפוס את המקום של ג'סי ג'יימס למשל? או דיארג'לינג? אתה באמת חושב שקונג פו פנדה הוא כזה איכותי?/ בידור איכותי?/קולנוע איכותי?
בהחלט ראוי
הסקר המקדים היה פתוח לציבור הרחב וכל אחד הוזמן להצביע בהתאם לטעמו האישי. בהתחשב בכך שהרבה יותר אנשים ראו את "קונג פו פנדה" מאשר את ג'סי ג'יימס ודרג'ילינג ביחד (גם אני לא ראיתי את שניהם) ומן הסתם, רבים גם נהנו ממנו, בהחלט מוצדק שאלה יהיו התוצאות. כשסרט כמו ההתנקשות בג'סי ג'יימס מופץ בצורה כל כך מצומצמת, אי אפשר באמת לצפות שיהיה יריב ראוי לשובר קופות שגם נחשב לסרט טוב בסך הכל.
מה זאת אומרת 'איכותי'?
לא, אני שואל ברצינות.
האם אני חושב שמדובר בציון דרך בתולדות הקולנוע? לא. האם יזכרו את הסרט הזה בעוד עשור? כנראה שלא. אבל האם נהנתי ממנו יותר מאשר מרוב הסרטים האחרים השנה? בהחלט כן.
מבחינתי, סקר סרטי השנה שואל אותי שאלה פשוטה: מאילו סרטים ממש נהנתי השנה? כיוון שאני הולך לקולנוע משתי סיבות שהן, האמת, די סותרות – נכנסו לרשימה גם סרטי בידור וגם סרטי חשיבה. משני הסוגים נהנתי, ושניהם איכותיים.
מה זאת אומרת 'איכותי'?
יכול להיות שהתואר – "איכותי" הוא לא נכון במקרה הזה, כי קונג פו פנדה הוא באיכות סבירה מן המניין. גם צירוף המילים: "כזה-איכותי" לא הכי מתאים. כוונתי הייתה בסך-הכל מאוד פשוטה – קונג פו-פנדה הוא לא סרט כזה טוב. במיוחד לא ליד סרטים אחרים שציינתי, ואני מדגיש שוב זו דעתי.
שוב, אני לא רוצה לחזור על עצמי, אבל אחזור מהסיבה הפשוטה – הרגע חזרתי מהסינמטק, ראיתי שוב את – הפרפר ופעמון הצלילה (והדם עוד זורם לי בעורקים) וסרט כזה, שבוודאי יזכרו עוד עשור – אני לפחות, הוא כל כך יותר ראוי שכל מילה מיותרת. באמת סרט מדהים!
לא לפספס.
ולפינגווין – זהו דרכו של עולם, וזה ממש לא מרגיז. זה רגיל כזה. המיינסטרים הוא ברב המקרים נגיש יותר (מן הסתם!) ולדעתי שטחי יותר, במיוחד במוסיקה. לכן סביר להניח שסרט כמו קונג פו פנדה יגיע יותר לתודעה, לי אין מה להתלונן, אני התרגשתי מסרטים אחרים השנה. וזה הכי חשוב. ובאמת כדי שתראה את דיארג'לינג, גם אם ווס אנדרסון הוא לא לטעמך, כי הסרט הזה הוא שונה משאר העבודות שלו..
לא, אתה מתעלם מהשאלה שלי.
בעצם, נדמה לי שאתה עונה עליה בעקיפין: מבחינתך "טוב" משמעו "עמוק, חכם, מחדש" וכדומה, נכון?
ובכן, מבחינתי – כמו שכתבתי – זה רק *חצי* ממה שאני מגדיר כ"טוב".
קשה להגדיר ''טוב''.
מהסיבה ההכרחית, זה מושג מאוד אינדבדואלי, סובייקטיבי ואישי.
אבל כשאני אומר שסרט הוא טוב, זה ממש לא רק "עמוק, חכם, מחדש", זה סרט שעשוי טוב. פשוטו כמשמעו.
"המלאכיות של צ'ארלי" – הוא מבחינתי סרט מצוין, כך שאתה לא יכול לפסוק – "אתה מתייחס רק לקולנוע אומנותי כקולנוע ולשאר כבידור". לעזאזל נהנתי ב300 כשראיתי אותו, בזמנו.
למה הוא מצויין? לא כי הוא "עמוק, חכם, מחדש" כי הוא נותן לך שעה וחצי שאפשר לברוח בהן (כמו שאמרת..)
קונג פו פנדה, הוא גם מהזן הזה, רק שהוא פחות מוצלח, בעיקר מבחינת תסריט.
סליחה, לא הבנתי אותך כיאות.
זאת כבר טענה שהיא לא רק לגיטימית, היא גם מראה שיש לנו הגדרה דומה ל"טוב".
אני, לעומת זאת, מצאתי את 'קונג פו פנדה' מהודק עד לפרט האחרון (להוציא נקודה אחת קטנה, שעליה ניהלתי דיונון (סוג של רכיכה ימית) עם פינגווין לאחרונה) ולכן מרשים מאוד, אבל זה כבר עניין של טעם.
סליחה, לא הבנתי אותך כיאות.
אני מצאתי את קונג פו פנדה כסרט משעמם ומרדים אחרי שעה
אני איאלץ לחלוק.
"רעם טרופי" הוא סרט שראוי להיכנס לעשיריה הזו בכבוד רב.
לא חייבים להתייחס לכל סרט קולנוע שיוצא במטרה לבדר בזלזול. מה גם ש"רעם טרופי" לא הסתפק בלבדר וגם דחף שורה של אמירות על הוליווד, חלקן רק-כדי-להצחיק וחלקן וואו-ממש-לא.
אבל אם לשפוט לרגע את "רעם טרופי" כסרט בידור- מה רע?
באמת, מה?
אנחנו בתקופה שבה כל כך קשה למצוא בידור שהוא לא זול ושטחי. ופתאום מגיע בן סטילר, שברקורד שלו אפשר למצוא כמה סרטים איומים ונמוכים למדי, ומעניק לקהל קומדיית אקשן מושקעת עם תסריט שלא מזלזל בצופים שלו.
אני חושב שמבחינת הבידור- "רעם טרופי" הגיע לרמה מאוד מאוד גבוהה, ושגם סרט שלא מכיל 700 אמירות נוקבות על המשטר הסיבירי יכול להיכנס לתחרות כזאת.
אתה הבנת אותי לא נכון.
בתגובה לאיתי התייחסתי אך ורק לקונג פו פנדה כבידור לשמו.
ברעם טרופי לא רק שלא התבדרתי או צחקתי, ממש סבלתי.
בעקבות הטריילר שלו באתי בציפיות דיי גבוהות לסרט וכל כך התאכזבתי, סרט נוראי ועל תקן הפספוס של 2008, כי את שאר הסרטים הגרועים לא ראיתי.
אם פשוט לא אהבת אותו- אז סבבה.
על טעם ועל ריח… אפשר לדון :-)
וגם אני ממש ממש ממש אהבתי את "ואלס עם באשיר".
2008.
ואו, החמישייה שלנו כמעט זהה. אני החלפתי את ארץ קשוחה בלקרוא ולשרוף.
אני באמת רוצה לשאול, מישהו ראה את הפרפר ופעמון הצלילה ולא התאהב בקולנוע מחדש?
2008.
בצפייה השנייה בקולנוע לא מזמן, נשביתי בקסמי הסרט חזק, ולרגע היססתי אם בכלל מדובר בסרט השנה הבלתי מעורער, אבל אני לא מתחרט על החמישייה שלי.
באמת סרט אלוהי.
2008.
אני ראיתי את פעמון הצלילה והפרפר ולא התאהבתי בחדש בשום כלום, אבל רשמתי לעצמי לעקוב אחרי מתיו אלמנק.
טוב, בכל המקרה, השם מחייב.
טוב, בכל המקרה, השם מחייב.
אני חושש שלא ירדתי לסוף דעתך.
טוב, בכל המקרה, השם מחייב.
סוחר המוות והתאהבות מחדש לא נשמעים כמו בני זוג… עזוב(או עזבי), סתם בדיחה גרועה.
דווקא עלית פה על משהו
בתגובה של סוחר המוות הוא כתב "מתיו אלמנק" שזה אמנם לא השם הנכון אבל כידוע, אלמנק הוא פרסום שנתי מפורט ומסודר של מידע מסוגים שונים – סוג של מעקב שנתי, ולכן יש לעקוב אחריו…
(פרסום מהסוג הזה היה המפתח לעלילת "בחזרה לעתיד 2")
בקיצור – זה די הצחיק אותי לפני שקראתי שבכלל לא התכוונת לזה.
הכי חשוב!!
הכי חשוב ש'ארץ קשוחה" הגרוע להחריד לא יקח. גם לא "זה ייגמר בדם" העלוב שחוץ ממשחק טוב הוא אחד הסרטים הגרועים שראיתי בחיי.
בחרתי בסרט שהכי נהניתי ממנו השנה :
איירון מן.
אולי קשור גם לסיטואציה – סרט בודד לפני (ואחרי) תקופה ארוכה של התנזרות, אבל זה ללא ספק הסרט שהכי נהניתי ממנו ב2008.
תחרות צמודה עם זה ייגמר בדם, אבל הוא רחוק מדי בשביל שאזכר בו לעומק :-(
הזייפנים
מעניין אותי אם יש סטטיסטיקה כמה מהמדרגים ראו את הסרט, כי לפי דעתי מעט מאוד בארץ ראו אותו (אני ראיתי אותו בהקרנה במוזיאון ת"א, ונדמה לי שלא הוקרן בהרבה בתי קולנוע אחרים, אם בכלל).
אני מאמינה שאם יותר היו רואים הוא היה בין 10 הגדולים אם לא בין ה-5 אפילו.
מדובר בסרט מופת, אחד המרגשים ביותר שראיתי בחיי, ואני ממליצה לכולם בחום להשיג אותו ולצפות.
הוא היה בחמישיה שלי
קצת הופתעתי לא לראות אותו בעשירייה, ואז נזכרתי איך אני השגתי אותו (הורדה) ואיך לא ידעתי איפה אפשר לראות אותו בארץ.
אני חושב שהאנטי של חלק מהאנשים אליו נובע מהעובדה שהוא לקח את האוסקר מידי בופור (המחריד בגריעותו, משתמטים או לא משתמטים – לשחק הם לא יודעים בגרוש).
ראיתי את הזייפנים לפני פחות משבועיים והוא הותיר עליי רושם מאוד חזק, לדעתי הוא אחד מסרטי השואה החזקים והאמיצים שנעשו אי פעם.
אני לא הרגשתי בשום אנטי ל'הזייפנים'.
לא הרבה אנשים ראו אותו, זה נכון, אבל זה משום שהוא הופץ באופן די מוגבל ולא התעורר באז סביבו. גם זה שהוא הגיע למקום ה-29 המכובד הפתיע אותי. גם אני, אגב, לא ראיתי אותו.
ראיתי אותו, והוא פשוט לא סיפק את הסחורה
יכול להיות שהשיווק שלו היה שגוי והבטיח משהו אחר ממה שקרה בפועל בסרט, אבל אני ראיתי אותו בקולנוע, בתנאים טובים, וממש לא התחברתי אליו. מין סרט שאתה רואה ושוכח אחרי שבוע בערך (למעשה, רוב מה שאני זוכר ממנו הוא האכזבה שנבעה מההפרש בין תקצירי העלילה לבין מה שבפועל התרחש על המסך).
אני לא חושבת שאנשים
שלא ראו את הזייפנים משיקול של "הוא לקח לבופור את האוסקר" הם אנשים שבאמת אוהבים קולנוע ו/או גולשים באתר הזה.
ובלי קשר אני מסכימה עם מה שאמרת, בופור אכן גרוע, והזייפנים ניצח אותו בצדק. בופור לא היה צריך להיות מומעד בכלל.
מש''א
סרט מיוחד מאוד. ראיתי אותו בתנאים די איומים (במסך קטנטן, עם אוזניות גרועות במהלך טיסה, אחרי שלא ישנתי קרוב ליממה, ואחרי שניסיתי לראות את קלוברפילד וויתרתי מפאת כאבי ראש איומים שהוא גרם להם), ובכל זאת הוא השפיע עליי חזק.
בכל אופן לא באמת ציפיתי שהוא יגיע לעשירייה, למרות שבחרתי בו לחמש שלי, כי כמו שאמרת, לא סביר שהיו לו אחוזי צפייה גבוהים פה בארץ.
אני גם ראיתי וחשבתי שהוא מצויין
אבל לא מופת, זו הגזמה. ואני אישית לא דירגתי כי ראיתי מעט מדי סרטים השנה.
אבל גם אם היה יוצא בהפצה רחבה, לא ממש הייתי מצפה לראות אותו בעשרייה, כפי שאמרתי סרט טוב, לא מופתי. אולי אם היה בז יותר גדול מסביבו היה לו יותר סיכוי.
כל הכבוד על הסרט שהכנתם:)
הפעם, לשם שינוי, ראיתי את רוב הסרטים, ו3 מהחמישיה שלי אפילו נכנסו ל10 (האביר האפל, וול-E וברוז').
באמת התקשיתי לבחור סרט מסוים, כי כולם היו טובים, אבל האמת שאף אחד לא הרשים אותי במיוחד.
לגבי ארץ קשוחה, אני לא יודע למה, אבל לא מאוד התרשמתי מהסרט הזה. הסרט עצמו זרם (אם כי היה חסר לי תוכן עלילתי עם קצת יותר בשר), אבל הסיום, אוי, הסיום. יכול להיות שזה פשוט בגלל שהייתי עייף באותו יום, אבל בכל אופן מאוד מאוד התקשיתי לעקוב אחרי השיחות/מונולוג בסיום, שלא לדבר על לנתח אותו או לזכור משהו ממנו.
ג'ונו הוא סרט מצחיק, ממש חמוד, אבל גם הוא לא היה בשבילי משהו מעבר לסרט מהנה ונחמד.
וול-E גם כן חמוד, אפילו מרגש, והאנימציה יפהפייה. בכל זאת, אולי פשוט כי זה לא ממש הטעם שלי בסרטים, הוא לא הדהים אותי.
ברוז' היה אחלה סרט. נורא התחברתי אליו ולרעיונות שהוא דן בהם, חוץ מזה שהוא גם ממש מצחיק, שזה תמיד טוב.
האביר האפל היה באמת מצוין. סרט מהנה שנתן לי הרבה חומר למחשבה, ואל תתנו לי להתחיל אפילו לדבר על המשחק של לדג'ר, או בכלל על הדמות של הג'וקר.
אבל- אמנם יצאתי ממנו בתחושה של וואו, ובהחלט נהניתי מהצפייה (ומהצפייה החוזרת, ומהחוזרת), חשבתי עליו הרבה, ובכל זאת- בסופו של דבר, אחרי שעברה ההתלהבות הראשונית ממנו, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא פשוט סרט קומיקס,כלומר מזה שהגיבור מתרוצץ בתחפושת עם אוזני עטלף וקול משונה לאורך מחצית ממנו.
איירון מן, קונג פו פנדה ורעם טרופי, שלושתם היו לטעמי סרטים נחמדים בלבד.
את ואלס וזה ייגמר בדם טרם ראיתי.
כמו שבטח אפשר להבין ההתלבטות שלי היא בין ברוז'- מתמודד קטן וצנוע יחסית אם כי בהחלט סרט מוצלח, לבין האביר האפל, שכנראה יזכה בסקר, לא משנה מה אני אבחר.
הערה לסיום- אני היחיד שממש מבואס מזה שforgetting sarah marshall לא נכנס לעשירייה?
ללא שמץ של ספק
סרט השנה הוא זה ייגמר בדם. זה פשוט סרט מדהים, ענק, מופתי וגאוני. כרגע הוא מדורג אצלי מקום 7 כסרט הכי טוב אי פעם. מאסטרפיס.
הופעת השנה היא כמובן דיי לואיס בזה ייגמר בדם.
אני חושב שזאת החלטה נוראית אם האביר האפל ייזכה… סרט טוב והכל, אבל לא קרוב לרמה של זה ייגמר בדם.
ולמרות שיש סיכויים כמעט ודאיים שלדג'ר יקח את הופעת השנה, היו השנה לפחות 3 הופעות יותר טובות ממנו:
דיי לואיס, ברדם בארץ קשוחה, ואמיל הירש בinto the wild.
ללא שמץ של ספק
עכשיו שאלה רצינית:
מה הרעש הגדול על זה יגמר בדם?
נכון, יש שם משחק מדהים של דניאל דיי לואיס (לדעתי ההופעה שלו בכנופיות ניו יורק יותר מדהימה) והסרט עשוי ומצולם טוב.
אך במהלך הצפייה בו הפריעו לי שני דברים מהותיים:
1. לא קורה בו יותר מידי
2. כל הסרט היתה לי תחושה שהבמאי מנסה בכוח לחקות את קובריק(ולטעמי לא ממש מצליח…), והסוף שם על זה חותמת
אשמח לתגובות מלומדות
ללא שמץ של ספק
הוא סרט מדהים. מספיק מלומד בשבילך?
בקשר ל"לא קורה שם שום דבר", זה לא ממש נכון, קורה הרבה, זה סיפור על דמות מאוד עמוקה, קשה ומורכבת, על תאוות הבצע שלה, על היחסים שלה עם הבן שלה, עם איליי וכו'… קשה להסביר את הכל, וגם אין לי באמת כוח. ממליץ לראות שוב.
אני אנסה להסביר למה המילקשייק שולט
בעיני, זה סיפור אפי מאוד ממוקד, על טיפוס חסר מעצורים לפסגה. על החיפוש ההרסני אחר כח ושליטה. על "לב המאפילה" המשתלטת על אדם ששם לעצמו כזו מטרה, וכל השאר הם רק כלים. בגלל שהוא מאוד ממוקד, גם במקום ההתרחשות וגם מכמות המוגבלת של הדמויות, הוא נהפך לכ"כ חד וחריף. ההרגשה היא כמו ללכת כל הזמן על חוד התער. כל דמות מושחזת עד הסוף. הטירוף מהפנט. הזעם מכלה מבפנים. התחושה שלי בשתי הצפיות שלי היא כמו הסצינה בתפוז המכני עם העיניים פקוחות לרווחה ללא אפשרות לסגור אותן: מהופנט מהגועל, העוצמה והיופי של הדבר הזה. לא רק די לואיס מדהים, גם הבחור שמשחק את הכומר, שהרוע והצביעות הגלומים בו אולי יותר הרסניים משל דניאל, מציג תצוגת משחק מרעידה. בעיני התזזיתיות שלו, הדיבור המטיף והנוטף צדקנות ורוק כאחד, היו מראה פשוט מפחיד.
איזה סרט…
''ואלס עם באשיר'' הוא סרט השנה שלי
סרט שהצליח לגרום לי לתגובה רגשית מאד חזקה, סרט שהיה פורץ גבולות גם מבחינה קולנועית, ולדעתי היה גם אחד הסרטים החשובים שיצאו השנה בעולם. כל זה לא בא לומר שהבחירה היתה קלה. בכלל לא. זה יגמר בדם, ההתנקשות בג'סי ג'יימס, האביר האפל, וול E, וברוז' היו ראויים לתואר הזה בכל שנה שהיא, אם לא היה פה "ואלס עם באשיר". שנה קולנועית מצוינת אם אלה הבחירות שהעניקה לנו.
''ואלס עם באשיר'' הוא סרט השנה שלי
לחלוטין מש"א. ואלס עם באשיר הוא לא רק "סרט ישראלי מעולה", כי אם סרט מעולה בכל קנה מידה.
''ואלס עם באשיר'' הוא סרט השנה שלי
מסכים עם הרוב, רק לדעתי (וראיתי את הסרטים שדיברת עליהם), מתעלה בכמה רמות מעל כל הסרטים שציינת (כן כן כולל "זה יגמר בדם" ו-"Wall-E").
'זה ייגמר במילשייק'
אה.. בדם. הוא סרט השנה. שלי. ובלי להמעיט מחשיבותו,לא משנה אם זה החלק הראשון או השני, לטעמי כל השנה הזאת הייתה דלה מבחינת הסרטים שהיא סיפקה. והסרט הענק של השנה 'האביר האפל' לא גרם לי להתקפי היראה שהוא עורר בכולם. אף סרט לא עורר בי צמרמורת או הרגשה שאני צופה ביצירת אומנות. היחיד שהתקרב לזה היה הסרט שכתוב בכותרת, מינוס מילשייק פלוס דם, ולכן הצבעתי עבורו.
זה כנראה ייגמר באביר אפל
מבחינתי סרט השנה שלי הוא ללא עוררין סוויני טוד המקסים-מפלצתי, אך מכיוון שלא עלה לעשרייה הצבעתי למקום השני שלי. ההתלבטות הגדולה שלי הייתה לבין:
האביר האפל למדי
זה ייגמר במשקה חלבי
עיירה בלגית ציורית
הנגמ"ש החמוד
אמנם האביר סרט מצויין לטעמי, אבל הוא לא יצר אימפקט עלי כצופה שיצדיק את תואר סרט השנה, ברוז' לעומתו השפיע עלי בצורה מטרידה וכאן זאת הנקודה לרמוז ששימוש בחומרים מסויימים משפר את חווית הצפייה לעין ערוך. הרובוט המתגלגל היה מקסים, אבל מבחינתי מילק(שייק), מנצח בזכות איכות מסויימת שהשפיעה עלי לפחות באופן מאוד חזק.
נ.ב
אני חוזר מצפייה ב'מקרה המוזר…', מומלץ בחזקת מספר גבוה.
זה הרבה.
ידעתי שאם אני אגלול מספיק
אמצא מישהו שכתב בדיוק את מה שאני חושב ויחסוך לי את החזרה. אני מסכים לגמרי ו'זה ייגמר בדם' הוא סרט השנה שלי ולא רק השנה הזו.
'האביר האפל' הוא מקום שני וחבל שהוא זה שהולך לזכות, הייתי מעדיף שפת"א יזכה לכבוד.
מה זה הפת''א הזה שכולכם מדברים עליו?!
פול תומאס אנדרסון
שביים את "זה ייגמר בדם".
http://www.imdb.com/name/nm0000759/
עולה בראשי המחשבה שכדאי לעדכן את מילון האתר:
להשליך לתהומות הנשייה ביטויים (רבים) שאבד עליהם הכלח, ולהוסיף כמה חדשים, כמו פת"א ודבי (אולי. מזמן לא השתמשנו בשם הזה, וחבל. כי אני המצאתי).
כמובן, זו רק הצעה בלתי מחייבת, קיטור בלתי מזיק מן הסוג החביב עליי. אני יודע שלעורכים אין פנאי.
(ואני נתתי לך את ההשראה.. כן, אני זה שדיבר אל דבי במין נקבה).
צריך להעמיד לשנינו אנדרטה.
וכתובת: "לזכר פועלם פורץ הגבולות לרענון הסלנג העין?דגי של אמן ההונאה ומאן דהוא"
("הקומבינטור ומישהו" לא נשמעים מכובדים מספיק.)
או ''המישהו הגדול'', קצר, ומכובד מספיק.
בהתחשב בעובדה
שמתוך הסקר המקדים ראיתי רק 12 או 13 סרטים (לא זוכר בדיוק), הרי שיש הישג מסוים בכך שהצלחתי לראות שבעה מהסרטים בעשירייה ('באשיר' עוד על הכוונת, ולעומת זאת לא יצא לי לשמוע יותר מדי על ברוז' ורעם טרופי). בעשירייה התברגו גם שני הסרטים שהכי אהבתי השנה, וואל-אי ו'זה ייגמר בדם', שהוא גם סרט השנה שלי.
אגב, מה עם Into the wild? הוא היה בסקר המקדים ופספסתי אותו, או שלא הוקרן בארץ בכלל?
לא הוקרן מסחרית בארץ.
פספוס ענק של המפיצים, אבל לא היחיד. בכלל, משהו מאד עגום קורה במפת הפצת הסרטים הישראלית אם סרטים כמו INTO THE WILD או "אננס אקספרס" ועוד כמה, לא מגיעים להקרנות מסחריות בארץ.
לא הוקרן מסחרית בארץ.
מדהים. מה שנקרא, פספוס אדיר – הסרט ללא ספק בחמישייה שלי לשנה זו, ולמעשה היה תופס מקום שני או שליש (בתחרות עם וואל-אי).
הצבעתי לג'ונו
התלבטתי בינו לאביר האפל אבל לדעתי האביר האפל לוקח את הסקר ולכן הצבעתי לג'ונו בסופו של דבר.
ומי יתן שג'ונו יהיה השיפרה של הסקר הזה.
בניגוד למקומות אחרים
עורכי עין הדג לא מטים תוצאות ברגע האחרון כדי לשמור על מתח ולעורר דרמה.
אי לכך ובהתאם לזאת, 'וול-E', 'זה יגמר בדם' ו'ואלס עם באשיר' הם שימשיכו להתקוטט על תואר "סרט השנה של עין הדג לשנת 2008 שאינו 'האביר התפל"'
לא משהו אישי
אבל עבורי, הקטע הזה של להמציא שם פארודי מלגלג למשהו שאתה לא אוהב, ולהשתמש בו *בכל פעם* שאתה מזכיר את אותו משהו, הוא ילדותי ומיותר. אני מבין שאתה (ועוד אנשים) לא אוהב את 'האביר האפל'. ובכל זאת, זה השם שלו. מה אתה מקבל מלקרוא לו 'התפל' כל פעם? אתה מרגיש שאתה מכניס לסרט באבי-אביו?
עבורי זו פשוט דרך להימנע מלקרוא לו בשמו
"פרה רועה באחו" קצת ארוך מדי וממש לא בא לי להתייחס אל סרט שכל כך שנאתי בשמו המפורש. אבל אני לא יודעת מה הסיבה של mook.
נו באמת
הסרט היה כל כך זוועתי שהקלדת שמו צורבת לך את האצבעות? ומה בנוגע לדברים גרועים יותר, כמו 'ריקוד מסוכן' או איידס? גם להם יש לך שמות קוד?
נכון, בהחלט לא מדבר בסרט נוראי כמו
למשל ב____ ו_____.
אתה מתכוון ל'באטמן ורובין', אני מניח.
(אבל נקודה יפה).
מכניס לסרט באבי-אביו? לא.
להקניט ולהתסיס את החסידים? ממש לא. הרי גם אני, בדרכי המיוחדת והמעודנת, אהבתי ת'סרט, כפי שאפשר להבין מההודעה המורחבת שלי למטה, ואני גם לא עושה זאת במגרש הביתי שלהם. אז מה כן? סתם דרך מקורית, משעשעת (לפחות אותי) ו*לא* מזיקה להזכיר לעצמי (ואולי גם לאחרים) שהאורגזמה הקונצנזוסואלית כבר מזמן איבדה כל פרופורציה ו*טעם*, שאין בין הסרט לתדמית שנוצרה מאום ושבכלל, אני לא חלק מהמערבולת.
__________________________________
לא הבנתי למה זה מפריע לך עד כדי כך שתטרח להעיר.
בניגוד למקומות אחרים
אני האמת חושב שכרגע זה יותר קרב על המקום השלישי בין ואלס עם באשיר, זה ייגמר בדם וארץ קשוחה.
למה לא היה
למה לא היה את "ההחלפה"
היתרון בלראות את כל הסרטים המועמדים
הוא שאתה יכול להיות שלם עם הבחירה שלך – אין שום סרט שאולי היית אוהב יותר אבל עדיין לא גילית את זה.
החסרון הוא שכדי לסכם בקצרה את תחושותיך לגבי המועמדים, יוצא טקסט לא קצר. אז ככה:
• לא מזדהה עם הבחירה בכלל – איירון מן. נדמה לי שדי נהניתי מהסרט, ואפילו יכול להיות שסימנתי אותו כ"אהבתי" (אבל יכול להיות באותה מידה שהוא זכה ל"ככה ככה"), אבל ככל שאני חושב על זה הוא נראה לי יותר ויותר בינוני והפופולריות שלו לא לגמרי ברורה לי.
• לא מזדהה אבל מאשים את עצמי – "זה ייגמר בדם". הבעיה היא שלאור צירוף נסיבות שיכול לקרות פעם בעשור וגם זה בד"כ לא, מצאתי את עצמי צופה בשני סרטים בקולנוע בזה אחר זה. הראשון היה ג'ונו. השני היה זה ייגמר בדם. אז מילא הסוויץ' הבעייתי למדי, אני חושב שהצלחתי לנער מעלי כל שביב של אופטימיות ואהבת אדם די מהר – אבל לצפות בסרט כבד של שעתיים וחצי בתור הסרט השני ברצף תמוה שכזה כנראה לא ממש עובד.
מאז אני חושב על לתת לזה צ'אנס נוסף, אבל מכיוון שצפייה ביתית היא פחות סוחפת, יכול להיות שזה כבר מאוחר מדי.
• פרס הנחמדות – ג'ונו, רעם טרופי, קונג פו פנדה. נראה לי שהפנדה לוקחת מתוך השלישייה הזו, אבל בכל מקרה שלושה סרטים נחמדים ומשעשעים. אם הייתי מנסה לחזות את המועמדים הייתי מהמר רק על ג'ונו, אבל אין לי בעיה גם עם השאר. רק חבל שלשכוח את שרה מרשל נותר מאחור, ושאננס אקספרס לא זכה להשתתף בסקר המוקדם.
• סרטים טובים – ארץ קשוחה וברווז. בשניהם יש משהו קצת מעיק, אבל הם היו מספיק טובים בשביל שאני אבטיח לעצמי להשתדל לתפוס צפייה נוספת גם בעתיד.
• סרטים אדירים – וול-E, האביר האפל, ואלס עם באשיר. בשני הראשונים צפיתי פעמיים ונהניתי מכל רגע. בשלישי צפיתי פעם אחת בלבד, ספק אם אי פעם אצפה שוב וקשה לקשר אותו למילה "נהניתי", אבל זו עדיין היתה חוויה חזקה וייחודית והסרט הישראלי הטוב ביותר שאי פעם ראיתי.
החלטה לא קלה, אז החלטתי להכריע עפ"י השאלה "במי סביר להניח שאני ארצה לצפות שוב". ואלס עם באשיר, כאמור, נופל כאן מיידית. סרט בלתי נשכח, אבל בסופו של דבר הסרטים שאני אוהב באמת הם כאלו שאני יכול לשאוב מהם יותר מאשר חוויה חד פעמית. אני גם אוסיף שחלק מקטעי החיפוש העצמי והפסיכולוגיה בפתיחה לא הרגישו לגמרי משכנעים, גם אם האנימציה היתה כובשת לאורך כל הדרך.
נשארו רק וול-E והאביר האפל. לסרטי אנימציה יש בדרך כלל יתרון מובנה בקטגוריית הצפייה החוזרת, כי הם נוטים להיות קצרים וקלים לעיכול, אבל איכשהו במקרה של וול-E אני לא חושב ששימוש רב-פעמי יעשה עימו חסד – אולי בגלל שהגדולה שלו היא ייחודיות, אלמנט שמן הסתם נחלש בצפיות נוספות, ואולי בגלל כמה חריקות שהרגשתי בהן לקראת סיום הסרט – אבל כך או כך נראה לי שיעבור לא מעט זמן לפני שאני אצפה בו שוב.
וזה משאיר אותי עם בחירה בנאלית אך מוצדקת לחלוטין ביד – האביר האפל. סרט שנשפכו עליו כ"כ הרבה סופרלטיבים שזה מרגיש כמו בזבוז לטרוח להוסיף כמה משלך. אני רק אציין שהסיבה היחידה שאולי תמנע ממני לצפות בו שוב בקרוב היא הרצון לראות אותו על מסך רציני יותר ממה שיש לי כרגע, ואלך לתרום לו את קולי בדרך לזכייה קלילה ובטוחה.
אולי אפשר להפסיק את כל השליליות פה
במיוחד שרובה לא משעשעת או מחכימה במיוחד – כמה פעמים אפשר לראות את "איך הצבעתם ל-X" או "ברור ש-Y יותר טוב" בלי שום הסבר.
לאנשים – דהיינו, יישויות אנושיות שונות מכם, יש דעות משלהם – ומותר להם לחשוב שהאביר האפל יותר טוב מארץ קשוחה, שקונג פו פנדה יותר טוב מפרספוליס או כל שילוב אחר.
איך זה שסקר שאמור, בסך הכול, להיות חיובי – לחגוג את כל הטוב הקולנועי שהגיע אלינו השנה – הופך כל כך מהר לתחרות השתנה על הטעם של אחרים?
אני חושבת שזו יותר סקרנות משליליות
רוב האנשים פה כן טורחים להסביר למה סרט מסוים לא בדיוק הפיל אותם מהרגליים, במקום לכתוב "וואי, היה משעמם בטירוף".
הרבה גם מבקשים הסבר להתלהבות ממישהו שכן אהב את הסרט, לא מתוך רוע, אלא פשוט מתוך סקרנות.
לאחר התלבטות קשה
הצבעתי לוול-אי. ההתלבטות הייתה בינו לבין ארץ קשוחה ופשוט בחרתי בסרט שהייתי יותר מרוכז בזמן הצפיה בו.
הבחירות שלי
לא ראיתי
קונג פו פנדה-לא ראיתי, מה לעשות.
ברוז'-מה לעשות, לא ראיתי.
מה אתה עושה פה?
איירון מן- מגניב מאוד, אבל סרט טוב? אפילו סרט אקשן מצויין הוא לא היה בדיוק…
השלישייה השנייה
ארץ קשוחה- האמת סרט מדהים ומותח. יש בו משהו מאוד מפחיד, ואני חושב שהג'וקר הוא גרסת הקומיקס של אנטון שיגו?ר. בכלל הסצינה של הבריחה מהמעצר, או ליתר דיוק הצילום שאנטון חונק את השוטר באזיקים נשאר איתי הרבה זמן אחריי הסרט.
רעם טרופי-הסרט פשוט הצחיק אותי. ממש ממש הצחיק אותי. לרגעים מסויימים, שכחתי שאני רוצה להרוג את בן סטילר. לא כל סרט יכול להביא אותי לרגעים האלו.
ג'ונו- סרט מאוד נחמד. יש בו משהו קליל, אמיתי, אבל גם נורא אמריקאי. הפסקול שלו לעומת זאת, מדהים, מפעים, מרענן וכ'ו!
השלישייה הראשונה
וול-E-האמת היא, שכמוט הסופרלטיבים שנשפכו על הסרט הזה לפניי שראיתי אותו גרמו לי לאהוב אותו עוד לפניי הצפייה. אבל האמת היא, שכשראיתי את הסרט, הבנתי למה כולם אומרים שהוא מצויין. פשוט סרט נהדר, אבל בעייה מסויימת בעלילה שלו הפריע לי.
זה ייגמר בדם-הסרט המועדף עליי מסרטי אוסקר 2007. יש משהו בסרט הזה, שגורם לך לרהגיש כ"כ קטן ומסכן, כ"כ עלוב, כ"כ חסר חשיבות. הסרט פשוט משחק על הרגשות הכי עדינים של בני האדם. ודניאל דיי לויאס.
האביר האפל-האמת היא שמדובר בסרט מצויין. הוא מותח, הוא מצחיק והוא בעיקר גרנדיוזי. יש לסרט עוצמה ענקית, אבל הוא משתמש בכ"כ הרבה בומים ובמים, כ"כ הרבה אפקטים ובמאמץ גדול בשביל לרקוד לצופה על הלב. ואלס עם באשיר מגיע לתוצאה יותר חזקה, בלי כל הדברים האלו. לכן האביר האפל במקום השני.
המנצח הגדול של הערב
ואלס עם באשיר-מדהים,אלוהי,אמיתי..כן כן-זה הסרט שלי. אחד הסרטים היחידים שראיתי פעמיים בקולנוע, והעוצמה שלו לא דהתה באף אחת מהן. הוא גם הבחירה שלי.
ואלס עם באשיר פעמיים בקולנוע?!
אני מסירה בפניך את הכובע, יש לך לב חזק יותר משלי.
היי אני שלוש פעמים!
ואלס עם באשיר פעמיים בקולנוע?!
האמת, אני די מצטער שלא ראיתי את "ואלס עם באשיר" פעמיים בקולנוע. כן הוא קשה, מזעזע וכל מה שמסביב, אבל אני לא זוכר שום סרט שראיתי בקולנוע שהכניס אותי למצב של לשבת בכסא אחרי הסרט עוד עשר דקות שלמות. חוויה קולנועית עוצמתית ואישית, שלא יצא לי לחוות בעולם הקולנוע.
ואלס עם באשיר פעמיים בקולנוע?!
כן, האמת היא שואלס עם באשיר זה סרט שזקוק למסך הגדול. אחת הסיבות שנורא אהבתי את ואלס, ולא את פרספוליס, הוא השימוש המאוד מושכל שעשה ארי פולמן בפסקול ובמעבר מתמונה בלבד לתומנה וקול. הפסקול של ואלס, הוא אחד מהעוצמתיים ביותר ששמעתי. לא רק זה, גם הוא נותן את הטון של הסרט.
אה, עדכון קל-ראיתי את ברוז' ומאוד מאוד נהניתי. למרות שהייתה תחושה שהסרט מעט לא מלוטש, אני ממש מצפה לראות את הסרט הבא של הבמאי.
כמעט שיצא לי אפקט שרק
כי את 'זה ייגמר בדם' ראיתי ממש אתמול והתרשמתי עמוקות (הפסקול רץ קבוע במערכת מאז). אבל בסך הכל, הסרט שכמכלול גרם לי להשאר פעור פה וגם היה מבדר, מצחיק ואחלה, בהעדר סופרלטיבים אחרים, הוא 'האביר האפל'. זהו.
למה אתם עושים לי את זה?
לא הצבעתי.
רק חשוב לי להגיד שאתם לא בסדר בכלל.
למה? :|
אבל מה הם עשו?
לא ראית אף סרט ברשימה ובגלל זה אתה עצבני? או שראית את כולם ואין לך מושג למי להצביע? או שהסרט האהוב עליך לא נכנס לעשירייה?
אוף, זה מסקרן מדי. אני יכולה להעלות השערות כל היום.
או שזה אולי בגלל ש''האביר האפל'' מנצח?
אוי, אבל לא צריך להתעצבן כל כך בגלל זה!
אני לא סובלת את האביר הטפל, אבל ידעתי שזו תהיה התוצאה. לכן אני לוקחת את זה בקלות ומקווה שהפייבוריט שלי ייקח את המקום השני.
חוץ מזה, זה רק סקר.
אמרתי את זה ב...איך אומרים, די בציניות.
אם כי ההאכזבה היא לא רק מזה ש'האביר' זוכה (ובעוד בהפרש גדול!), אלא שמדובר בזכיה של כריסטופר נולאן! זה לא שאני שונא את נולאן, להפך, אני מחבב אותו מאוד, אבל אחרי "ממנטו" המופתי, "יוקרה" המדהים ו"באטמן מתחיל" העוד יותר מדהים, ציפיתי שהסרט שיביא אותו לניצחון בסקר עין הדג מתישהו יהיה סרט המשתווה לסרטיו האחרים, "האביר האפל" היה (ועודנו) מצוין, אבל בכלל לא מתקרב לכל אחד מהשלושה האחרים.
אבל, נו, "וול-E" לפחות במקום השני, אתם הרי נותנים גם מדלית זהב למקום השני, לא?
זה לא בדיוק סיכום,
אבל רציתי לציין ששני הסרטים שהכי השפיעו עליי השנה הם שני סרטים שלא ידעתי עליהם כלום לפני שראיתי אותם. הראשון הוא "into the wild", סרט כמעט שפינוזיסטי ביחס שלו אל הטבע. אני בכלל חשבתי שהוא מבוסס על ספר אוטוביוגרפי של ג'ק קרואק (למעשה, לסופר קוראים ג'ק קרקואר והספר לא עליו). בכל מקרה, גם בתנאי צפייה גרועים הסרט משול לחוויה דתית.
הסרט השני הוא סרט ארגנטינאי שראיתי בפסטיבל חיפה (דווקא את הלהיטים "אור חרישי", "שלושה קופים" וכולי טרם הספיקותי) בשם "סלמנדר" וסבלתי בו כמו שלא סבלתי בשום סרט בחיים, גם עקב השורה הנמוכה וגם הסגנון הדארדניאני האולטרא-ריאליסטי; רק מה, שבועות אחרי זה גיליתי שהסצנה האחרונה שלו נחקקה לי בתודעה, ושהסבל הנוראי הוביל לקתרזיס שסרטים נוחים יותר לעולם לא יוכלו לספק.
מלבד זאת ולמרות שאני יודע שזו לא מטרת הסקר, אני מסכים עם דן ברזל שמכל הסרטים שנזכרו כאן "זה ייגמר בדם" הוא היחיד שייכנס לפנתיאון הקולנוע.
ולבסוף, הפתעת השנה שלי היא "אננס אקספרס", סרט שניגשתי אליו אם מעט מאד ציפיות, אבל התגלה כסרט המיינסטרים הטוב ביותר של 2008. רק כשרואים את הסרט הזה מבינים כמה אפאטו הוא במאי בינוני, ומה קורה כשנותנים לבמאי גדול כמו גרין (שגם "מלאכי שלג" שלו מומלץ)להתעסק בחומר הזה. אם יש צדק בעולם, הסרט הזה יהפוך לקאלט כמו "ביג ליבובסקי", שהוא ממש אביו הרוחני.
המסקנה, אני חושב, היא לא לראות סרטים בקולנוע. גם כי ממילא הסרטים הטובים יותר לא מגיעים לשם, וגם כי ככה אתה נחשף להרבה יותר מדי טיזרים וטריילרים ועוד מרעין בישין, שמונעים ממך להגיע אל הסרט זך ותמים כתינוק בן יומו. וברוחב הפס ננוחם.
ראית את ''Into the wild'' על מסך המחשב?!
אתה חייב, לעצמך ובעיקר לסרט, לראות אותו כמו שצריך. לא רק בגלל הצילומים, אלא גם בכלל פס הקול של אדי ודר.
בדרכים מסופר בעידן הביטניקי,
בתקופה שלצאת מהבועה היאפית אל המסע החושים בטבע היה חלק מהשגרה. הסרט מתרחש הרבה יותר מאוחר, אם אני לא טועה קרוב לשנות ה2000.
מסכים לגמרי לגבי חווית הצפייה בו, אכן אחד השיאים של 2008. ועוד בבימויו של שון פן.
מסכים גם לגבי אננס אקספרס הנהדר.
סלמנדר?
סלמנדר
http://www.imdb.com/title/tt1143153/
סלמנדר? (כה''ב)
שאלתי, כי אפילו בדבי אין מידע קוהרנטי עליו..
אתה יכול קצת לפרט?
אין לו ערך בויקיפדיה
אבל יש ביקורת בווריאטי:
http://www.variety.com/index.asp?layout=festivals&jump=review&id=2531&reviewid=VE1117937337
אם דיברת על ''אל הבר''
אז הוא מתרחש ב-1992, ככה לפחות הבנתי מהכתוביות בסוף. והוא מבוסס על ספר? היה כתוב שם שמדובר בסיפור אמיתי, לא?
ובכן, אל הבר אולי מבוסס על סיפור אמיתי, אבל יש ספר שמבוסס על
הסיפור האמיתי.
שתי הערות:
1. בזיון שלא התאפשר לבחור את Into The Wild.
2. הצבעתי "זה יגמר בדם" בלי לחשוב פעמיים.
מה לא ברור?
הסקר הזה הוא פרי סקר מקדים שבו יכלו כל גולשי האתר לדרג את הסרטים המועדפים עליהם של השנה החולפת. עשרת הסרטים שקיבלו את הציונים הגבוהים ביותר נכנסו לסקר הזה.
מה לא ברור?
נראה לי שהכוונה הייתה בזיון בכך ש-Into the Wild לא הופץ בארץ בצורה מסחרית ועל כן, לא נכלל בסקר המקדים.
'ואלס עם באשיר'
למרות ההסתייגות הראשונית מהסרט, ולמרות שסרט אחד, אחר, שנכנס בלחץ לטופ 4 שלי נכנס גם לעשירייה הסופית.
את 'קונג פו פנדה' ו'איירון מן' לא ראיתי וגם לא נראה שמדובר בהפסד גדול, עפ"י התוצאות עד עכשיו.
'ברוז". עם כל הכבוד לאוסקר של מקדונה, למקום 227 בטופ 250 של דבי ולפרשנות המחכימה והמרתקת של אדם – בשידורים החוזרים של גאי ריצ'י נהניתי הרבה יותר.
'גונו' ו'רעם טרופי' הם, בעיקר, כתמים קטנים ולא מזיקים (לרע ולטוב) בנוף הקולנועי ש-2008 פרסה לפנינו.
'וול-E'. ארבעים דקות מרהיבות, מהפנטות וקסומות, אבל משם זה די מדרדר, וגם פה, ממש כמו בגן עדן, יש רק אשמה אחת – לה פאם.
'האביר התפל'. אין מה לומר, נולאן אכן סמאח על. תערובת מרשימה של אפקטים, מותח מתחילתו ועד קיצו, הופעה מקפיאת דם של לדג'ר וגם לא מעט פסיכולוגיה בגרוש, אבל… כנראה שצריך חיבור רגשי מינימלי לעולם הקומיקסי של הגיבור בשביל להבין באמת מאיפה נובע הצורך הנואש של אנשים לאונן ורבלית על סרט שלא תזכור ממנו הרבה שנייה אחרי שהרגל דרכה מחוץ לאולם.
'זה יגמר בדם'. מרשים והכל, אבל לא ממש השאיר אצלי חותם מיוחד.
'ארץ קשוחה'. אין ספק שזה הסרט הכי טוב של האחים מאז 'האיש שלא היה שם' והוא גם הסרט היחיד בעשירייה שגם היה ברביעייה שלי, אבל… עוד נשאר לי כבוד עצמי על מנת לא להכריז שהסרט הכי טוב שראיתי ב-2008 הוא בסך הכל קופי פייסט. גרסה מצולמת של ספר.
'ואלס עם באשיר'. ברור שלא מדובר בסרט מושלם וכבר ציינתי בביקורת את הבעיות שלי עם הסרט, אבל מדובר בסרט היחיד (מתוך הרשימה) שגרם לי לחזור לעוד סיבוב בקולנוע (למרות שגם אחרי צפייה אחת הוא ישאיר לא מעט צריבות בתודעה למשך השנים הבאות), בסרט היחיד אי פעם שבסופו נשבעתי שאני חייב לעצמי עותק של הדיוידי (אין בעיה, אני מחכה בסבלנות, כבר יותר מחצי שנה), בסרט הכי מרשים ויזואלית, וכמובן הסרט היחיד שהביא אותה בחדשנות קולנועית.
מה הקטע הזה עם צריבה בתודעה?
אפשר ביטוי קצת פחות טעון? אולי נחקק בתודעה?
זאת אשמתי, אני חושש.
להגנתי יאמר שהשימוש שלי בביטוי היה אירוני.
אצלי דווקא לא.
הוא פשוט נראה לי הביטוי המושלם (לסרט) לגנוב ממך בלי בושה.
עכשיו כשעלית עליי, איך אני מעביר לך ת'תמלוגים?
המשך השימוש מחוץ להקשר הבטחוני יספק אותי בהחלט, תודה.
אין בעיה.
(למרות שלא הבנתי את האנטי שלכם)
להבא אני אשתמש בביטויים פחות "טעונים" ואסתפק במונחים פרוותיים יותר, סטייל "אונס מרצון".
אין לי שום אנטי: אני מרוצה מזה שהשתמשת בביטוי.
מה שניסיתי להגיד זה שאני אשמח אם תמשיך להשתמש בו מחוץ להקשר הבטחוני שבו נעשה בו שימוש בדרך כלל. גם זו סוג של דרך לצרוב את התודעה.
'ואלס עם באשיר'
מש"א בעניין ה-DVD. אגב, מתי הוא יוצא יש למישהו מושג?
'ואלס עם באשיר'
לפני כשבועיים, ב"פוסט" אורח בבלוג הקולנוע של אורנג' טיים התייחס פולמן ל-DVD וציין שהם בשלבי גימור של המוצר. לא שזה נותן הרבה על תאריך היציאה, אבל ככה לפחות אפשר להעריך שמדובר בעניין של חודש, גג חודשיים.
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1393378&passok=yes
דבר על עצמך. אני זוכר כל דקה מ''האביר האפל''.
זה כנראה כי אוננת עליו ורבלית.
והאמת היא שלא קראתי את "לא ארץ לזקנים", אבל בגלל שזה עיבוד לספר לא תצביע לו?
שיקול מוזר קצת בעיניי. נעשו כבר כמה עיבודים לספרים שהיו כה מרשימים שבקלות הייתי מצביע להם בסקר כזה.
"ארץ קשוחה" פשוט היה אחד הדברים הכי מדכאים ומשעממים שראיתי בחיי.
זה כנראה כי אוננת עליו ורבלית.
ב-ד-י-ו-ק.
כנ''ל.
הסרט היחיד כבר מי יודע כמה שנים שגורם לי לחשוב עליו מדי פעם חצי שנה אחרי שראיתי אותו.
כנ''ל גם כן. הסרט היחיד שעשה את זה לפניו
(למיטב זכרוני) היה מועדון קרב.
אני חייב למישהו גלידה
יאללה, הימורים על ההופעות שיזכו?
לדג'ר הוא זה שיקבל הכי הרבה קולות.
אבל הזוכה יהיה דניאל מ"זה יגמר בדם".
טוב עכשיו אני חייב להמר...
הופעות שבטוח ייכנסו לעשיריה:
הית' לדג'ר – האביר האפל
דניאל דיי-לואיס – זה ייגמר בדם
חוויאר בארדם – ארץ קשוחה
וול-אי – וול-אי
רוברט דאוני ג'וניור – רעם טרופי
===
מכאן אני כבר לא בטוח… בשביל הספורט, אסמן הימורים אחרונים בכוכבית:
ויל סמית' – אני האגדה*
אלן פייג' – ג'ונו*
קולין פארל – ברוז'*
רוברט דאוני ג'וניור – איירון-מן*
ג'וני דפ – סוויני טוד*
בראד פיט – ההתנקשות בג'סי ג'יימס וכו'
קירה נייטלי – כפרה
סירשה רונאן – כפרה
בראד פיט – לקרוא ולשרוף
פו – קונג פו פנדה
===
התלבטתי קשות אם להעניק את הכוכבית האחרונה לג'וני דפ או לבראד פיט… איך אמרת לי, להשמיט את ג'וני דפ זה צעד אמיץ? אבל לעזאזל, גם להשמיט את בראד פיט זה לא פשוט… במיוחד שהוא נתן שתי הופעות גדולות! בוא נסגור ככה בע"פ על תיקו בין סוויני טוד וג'סי ג'יימס…
===
והלוואי הלוואי שאני אתבדה ושאחת משלושת הופעות השנה שלי ייכנסו לעשיריה:
מו – וול-אי (מה קרה, אמרנו "הופעה" – לא משחק!)
טום קרוז – רעם טרופי (כנ"ל.. ומבחינתי ההופעה הזאת באה לו בתזמון הכי מדויק בקריירה, וגנבה את ההצגה מרד"ג. ולא, זה לא רק האיפור והריקוד!)
פרנסס מקדורמנד – לקרוא ולשרוף
===
ודבר אחרון – משחק השנה היה בלי שום צל של ספק של חוויאר בארדם בארץ קשוחה, רק שכולם בטח כבר שכחו את ההייפ שהיה בסוף שנה שעברה סביב ההופעה הזאת, לטובת ההייפ סביב הית' לדג'ר.
אה, ואני רוצה גלידת האגן דאז בטעם טירמיסו.
טוב עכשיו אני חייב להמר...
אם יש את זה, תקבל את זה.
בלה בלה, הולך לעבודה – הימורים שלי בקרוב.
בסוף לא קיבלנו את ההימור שלך
אבל ההימור שלי היה די קרוב.
אז אחרי קליעה בול בסקר הסרטים, וקליעה של 90% בסקר ההופעות, אני בהחלט חושב שמגיע לי גלידה!
אוסיף את עצמי לדיווחים הישירים מהקלפי:
ראיתי את כולם חוץ מ:
* 'זה ייגמר בדם' – אף פעם לא באמת רציתי לראות אותו. ככל הנראה בכלל לא הטעם שלי וכבד בצורה לא מוצדקת.
* 'ארץ קשוחה' – היה נשמע די מעניין. גיליתי עניין מסוים לראות אותו למרות חוסר בהערצה לאחים כהן ולעבודות הקודמות שלהם שנדמה שרוב האנשים שראו פה את הסרט מחזיקים. ויתרתי עליו ואז כשהמשכתי לשמוע עליו, ביררתי עוד. מתברר שרמת האלימות וה-gore (למה זה מתורגם?) היא מעל ומעבר לסטרטוספירה, אז ויתרתי. (גילוי נאות: אני דתי, ומטעמים דתיים אני משתדל לא לראות סרטים עם אלימות מוגזמת וגרפית. מה גם שזה דוחה אותי אישית, בלי קשר לקונטקסטים והצדקות)
* 'ברוז" – אוקיי, אוקיי, שכנעתם אותי, אני צריך לראות אותו סוף סוף. לפני הבאז שהאתר ייצר לי, הייתי בטוח שזה סתם סרט הומור בריטי עבש עם קולין פארל.
* 'ואלס עם באשיר' – סקרן אותי מההתחלה, וככל ששמעתי יותר, כך התברר לי שאני מתכוון לראות אותו. שוב, באי האתר וצוותו עשו הרבה מהעבודה. כשאמצא את הזמן.
ועכשיו לאלה שראיתי:
* 'ג'ונו' – למרות שזה היה מזמן, אני זוכר שהתרגשתי לפרקים ונהניתי עד מאוד. הוא עשה לי את מה ש-'Little Miss Sunshine' עשה לי בזמנו, כלומר טוב. הצבעתי שאהבתי.
* 'איירון מן' – אני שופט אותו לגמרי כשובר קופות קיצי וכחויה קולנועית שבנויה על פעם אחת. היה מהנה, פאסט-פודי משהו ושווה צפייה. הוא מאבד הרבה קרדיט ממרחק השבועות והחודשים. הצבעתי שאהבתי.
* 'קונג פו פנדה' – איכשהו הוא הזכיר לי את חוית הצפייה בסרטי אנימציה מימים עברו וזה פעל לטובתו. כל הערכים הישנים-נושנים-נדושים-ועדיין-נכונים על חברות, התמדה ובטחון עצמי. זה עדיין עובד עליי. הצבעתי שאהבתי.
* 'רעם טרופי' – הסרט היחידי בעשירייה שממש לא אהבתי. חוץ מכמה יציאות טובות פה ושם (הבוס המסובב, הסוכן תאב-הבצע, ממש לפעמים "הכושי", והסרט ההזוי על הילד המפגר ובמיוחד ההצגה מחדש שלו) קיבלתי הרגשה של ניסיון מזויף מדי של הצגת פעולת תעשיית הסרטים מבפנים בעיקר בגלל ההקצנות שלטעמי עברו את גבול הטעם הטוב. ההומור לא היה מספיק נוקב כמו שהוא היה יכול להיות, היה אידיוטי מדי בשבילי. כמו שאמרתי, לא אהבתי.
ועכשיו בקול תרועת חצוצרות, תיפוף תופים וצלצול מצילתיים, קבלו את הזוג שלי:
וול-E – וואו, הרגשות. וואו, המראות. וואו, הצלילים.
חויה רב-חושית, רב-רגשית, משכילה, עמוקה על אף המעטה התמים ופשוט סופר-חמודה ומהנה מדי בשביל לא להתאהב בה. יעיד על כך החיוך הזחוח והילדותי שהיה מרוח לי על הפנים ביציאה מהקולנוע.
בהחלט ראוי להכרה והערכה רבה. אצלי הוא בפנתיאון.
* 'האביר האפל' –
אזהרה – הפסקה הבאה מכילה הערצה בלתי ניתנת להכלה. Readers' discretion is advised.
אוקיי, אשתדל לקצר.
קודם כל, קחו את כל הציונים לשבח שנתתי ל'וול-E' והדביקו על הפוסטר של הסרט.
עכשיו אפשר להתחיל.
מעולם, אי פעם, בכל 19 שנותיי, במהלך צפייה במאות-ואולי-אף-יותר סרטים בחיי, לא נתקלתי בדבר המתקרב למידת ההשפעה, הזעזוע וההנאה שהפקתי מהסרט הזה. אני באמת חושב שאני יכול לכלות עמודים רבים רבים רבים על המחמאות שאני מחזיק בתוכי עליו ודפים בריבוע על המסרים והרעיונות שמועברים במהלך הסרט. אני לא חושב שאי פעם הרגשתי שסרט הוא על-זמני, הפעם אני מרגיש שזה ככה. אני מודע לכך שאני מחמיא בצורה מרחיקת לכת, אך הכל בהתאם.
דנתי עליו רבות עם חברים שלי ועדיין, והוא רודף אותי לכל מקום אליו אלך. יש לי גם נטייה מפותחת לעניינים חברתיים, מה שלא הזיק לעומק הדיון שהוא עורר בי. חשוב לציין את השילוב הלא-ייאמן בין נגישות למורכבות המוצגת בסרט. ארבע פעמים עברו (2 קולנוע, 1 איימקס, די.וי.די), עוד הרבה צפויות.
כרגע, הסרט הכי טוב שראיתי בחיי הדי קצרים, ולפני כן לא רק שלא היה לי כזה, גם אף אחד לא גירד את המקום הראשון הנטוש.
נ.ב. הפסקולים – שני האחרונים מצטיינים מבחינתי גם מבחינה מוזיקלית.
'וול-E' בעדינות, בקסם, באמת, בתמימות, באהבה.
'האביר האפל' בדיסטופיה, במציאותיות, בגולמיות, בחספוס, באנושיות, בחקר הצד האפל ובצדק שצריך לנצח.
הם ממש התאימו לסרטים וביטאו את הרעיונות שלהם בצורה נאמנה, יוצאי דופן מבחינתי.
———
מצטער על האורך הפנומנלי! מקווה שזה קביל, קריא ולא יגרום לקריסת האתר מעומס האותיות.
לגבי האביר האפל
מסכים עם רוב הסופרלטיבים ששפכת פה על הסרט, מעניין אותי לשמוע איזה מסרים או רעיונות חדשניים הסרט מביא בעיניך(אשמח לביקורת קצרה ;]).
זה מצריך סיעור מוחין וצפייה טרייה, אך אעשה את המיטב.
תודה! כתבת בצורה מעניינת והראת לי דברים שלא ראיתי קודם בסרט. אני מסכים עם מה שאמרת וזה שהביקורת זרועה בספויילרים זה עובד לטובתה, ככה ניתן להבין טוב יותר את המסרים והרעיונות של הסרט.
תודה שוב!
נחמד לי
שהסרט היחיד מתוך הרשימה שלא ראיתי הוא קונג פו פנדה. וגם לא לחוץ לי לראות אותו, כך שאני עומד במקום טוב.
ההתלבטות העיקרית שלי היא בין זה יגמר בדאם לבין האביר האפל. אבל אני לא צריך יותר משתי דקות כדי להבין, שעל אף כל הטוב שיש באביר האפל, אין הרבה סרטים מהשנים האחרונות שיכולות להתעלות על זה ייגמר בדם. יצירת מופת בלתי מעורערת, ועל כן, סרט השנה שלי.
רקוויאם למילקשייק
טוב, גם לי כמו לכולם הייתה מגה התלבטות השנה. באטמן, ארץ קשוחה או מילקשייק. איזו שנה ענקית לקולנוע!! מישהו זוכר שנה עם כאלה סרטים טובים!
בדיוק כמו שאני אוהב! אפלים, רעים עם סוף לא ורוד… איזה כיף!
אז גם אני ממש ממש ממש אהבתי את האביר האפל, והית' לדג'ר אלליל וכו' וכו'. ראיתי את זה בינתיים 3-4 פעמים והיד עוד נטויה.
ארץ קשוחה – יצירת מופת, אין ספק. אבל סרט שצריך לראות כמה פעמים כדי להבין (לא הבנה מעשית, ברמה של ממנטו, הבנה מהותית), לא יכול לקחת את הגביע.
לכן, בסוף הגמר שלי היה בין המילקשייק לעטלף. למרות כל מעלותיו של העכברוש, אני סבור שהמילקשייק יוצא כשידו על העליונה: "דניאל פליינווי!!" רק לשמוע את השם הזה מעלה צמרמורת! כזו תצוגת משחק מדהימה כמו של דיי לואיס לא ראיתי המון זמן. הסרט הזה פשוט שחור וחזק, כמו איזה קפה דרוזי לפנים ששתיתי שלשום במסעדה בכפר מסעד'ה. פשוט עבד עליי הסרט הזה, ויישאר שם הרבה מאוד זמן.
ויווה לה מילקשייק!
מתי מפרסמים את ההופעות הכי טובות?
יום שישי הקרוב.
ארץ קשוחה
ראיתי רק ארבעה סרטים מהרשימה.
זה יגמר בדם: יזכר בעוד מספר שנים רק בזכות I DRINK YOUR MILKSHAKE, סרט ארוך כבד משעמם ופלצני BURN AFTER WATCHING
וול E: היו לי הרבה ציפיות אבל מדובר בסרט די טפשי עם מסר אינפנטילי, לא מצחיק לא מותח ולא יוצר אמפתיה.
האביר: סרט פעולה טוב בהחלט אבל לא מגיע לקרסוליים של יוקרה, ראיתי מאות סרטים טובים ממנו.
ארץ קשוחה: אחד מהסרטים הטובים שנעשו אי פעם, יצירת מופת מכל בחינה, מפעים.
ממלכתי בעבור טיעון!
ממלכתי בעבור טיעון!
אין לך ממלכה, מקסימום סוס טרויאני במחשב.
זה בסדר, לך אין טיעון.
יופי - זה מתקזז.
א. מה שאדם אמר מעלי.
ב. זה יגמר בדם: יזכר בעוד מספר שנים כסרט ששנת 2007-8 הכניסה לפנתיאון הקולנוע. מרתק, מופלא, לא מרגישים את הזמן עובר.
ג. וול E: עוד יצירת מופת שהנפיקה 2008. מלא באמפתיה, רגיש, סרט מצוין עם פתיחה לא פחות ממבריקה.
ד. האביר האפל: סרט מעולה שמוכיח שגם סרטים מבוססי קומיקס יכולים להיות בעלי אמירה רלוונטית למציאות שלנו, שבנוסף מצליח גם לרתק לכל אורכו. הית' לדג'ר – מת או לא – מגיש הופעה מבריקה.
ה. ארץ קשוחה: הסרט הכי אוברייטד של השנים האחרונות. קולנוע מלהיב מבחינה סגנונית שמחפה על הרבה מאד ריקנות. מהומה רבה על…כלום. וכן, לסיומו של הסרט הזה יש חלק רב מאד בתחושה הזאת.
דווקא לא הרגשתי ש''ארץ קשוחה'' היה אובר-רייטד.
סרט מדהים והמותחן מורט העצבים הטוב ביותר שראיתי, למען האמת, אני ממש מפחד לנסות לצפות בו פעם שניה מחשש שזה עלול לפגוע באהבה שאני רוחש לו (כי מותחנים, בדרך כלל, לא מחזיקים צפיה שניה).
וואי. אם מעבירים את העכבר על התוצאה
מקבלים אותה באחוזים! יפה, לא ידעתי.
נכון!
לא שמתי לב עד עכשיו כי זה עובד רק באקספלורר (אצלי לפחות), אבל זה באמת נחמד.
תודה על הסבת תשומת הלב לעניין.
לכל המדרגים בימדב / עגבניות וכו'
האם אתם טורחים לחזור לסרטים שכבר דירגתם, ולתת להם ציון חדש?
אני לפעמים מדרגת מחדש סרטים, ואני לא תמיד בטוחה אם זה נכון.
מצד אחד – ההייפ קצת נרגע, ואפשר לדרג את הסרט בצורה יותר אובייקטיבית.
מצד שני – לא תמיד זוכרים את כל הדברים שכן אהבנו בגללם את הסרט.
אולי צריך למצוא מן נקודת זמן אידאלית לדירוג סרט – משהו כמו יומיים אחרי צפיה שנייה.
(:
לאור הקונצנזוס לעיל, אולי תוסיפו את אננס אקספרס בכל זאת?
באמת שמגיע לו.
חוששתני שזה לא יקרה.
בכל זאת, לתחרות יש חוקים די ברורים.
אבל כן אפשר לעשות אחרי שהילולת "סרט השנה" תיגמר, עוד סקר אחד קטן ונחמד של "סרט השנה" על סרטים שלא הופצו בארץ בצורה מסחרית/לא הופצו בכלל (מ"The Fall"', דרך "אננס אקספרס" ועד "שיטת השקשוקה" אפילו).
יהיה נחמד לברר מי מהסרטים שלא הופצו כאן רשמית- אך כן הצליחו להגיע לקהל בדרכים אחרות- זכה להגיע להכי הרבה לבבות ולכבוש אותם.
מעודד רעיון זה, יכול להיות מאוד, מאוד מעניין.
סביר להניח שזה יהיה הסקר עם הכי פחות מצביעים.
אבל זאת רק דעתי.
ו'שיטת השקשוקה' הוא בכלל סרט *טלויזיה* שהוקרן בסינמטקים בגלל פחדנותם של *כל* גופי השידור בארץ.
היי, היי, עד ''שיטת השקשוקה''.
אולי הוא היה אמור להיות סרט טלוויזיה, אבל הקולנועיות בו מרקיעה שחקים. האנימציה, הקליפים, המוזיקה, העריכה, התחקיר, הצילום וגם התסריט- כל האמצעים הקולנועיים האלו מגיעים בסרט הזה לרמה גבוהה מאוד.
כבר היה פה בעבר סקר שדן בשאלה "האם סרטים תיעודיים שווים צפייה בקולנוע?", אבל אני לא מנסה להיכנס לזה. בתור סרט תיעודי- הוא שווה צפייה בקולנוע כמו, ואולי אף יותר מדוקומנטריים אחרים שהוקרנו בקולנוע.
לא מדובר בפחדנות
אני לא יודע אם אני אמור לדבר על זה או לא (גילוי נאות: עובד יס שהשתתפה בהפקת הסרט) אז אם אתה רוצה לשמוע את כל הסיפור – פנה למייל.
לא, לצערי זה לא יהיה סקר טוב
הבעיה עם סרטים שלא הוקרנו בארץ רשמית היא, באופן טבעי, שלא הרבה אנשים ראו אותם. אז אמנם היו כאלה שראו בכל זאת את 'אל הבר/כל אחד ממיליון השמות האחרים של הסרט הזה', או את 'סינקדוכה ניו יורק' או את 'אננס אקספרס' או את 'The Fall', אבל מעטים מאוד-מאוד האנשים שראו את *כולם* ובאמת יוכלו לומר איזה סרט הם מעדיפים. ייצא שזה יהפוך לסקר "מבין הסרטים הבאים, איזה סרט ראית?". שהוא לא נורא מעניין.
מה שכן, אם אי פעם
יארגן מישהו פישקון נוסף, אין כמו "אננס אקספרס" סרט שמתאים לאותו אירוע.
אני חייב להגיד שזה קצת מוזר
אני שם לב שהסרטים פה נשארים למשך כמעט כל ימי הסקר באותו מרחק אחד מהשני. מההתחלה ארץ קשוחה עובר בקצת את ג'ונו, זה ייגמר בדם עובר בקצת את ארץ קשוחה, ואלס עם באשיר עובר בקצת את זה ייגמר בדם, וול E עובר בטיפה יותר מקצת את ואלס עם באשיר, והאביר האפל עובר במלא את כולם.
הממ…
איך זה הגיוני?! :P
מה, אנשי האתר הם עד כדי כך חושבים אחד כמו השני שאותו סטטוס תמיד נשמר? זה נורא מוזר, לא? לא ידעתי שהאתר עד כדי כך מאוחד.
על מה אתה מדבר?
אתמול "ואלס עם בשיר" ו"וול-E" נלחמו אחד בשני עד המוות ועכשיו כבר אפשר להגיד שוול-E לא רואה אותו מסנטימטר (אני לא רוצה להגיד את מידת היחידה "מטר" כי הסקר בשנה שעברה הוכיח לי סופית שכמעט שום דבר לא בטוח). ועכשיו אני גם רואה את "ארץ קשוחה" מתחכך עם "זה ייגמר בדם", אחרי שאתמול הם היו במרחק הרבה יותר גדול זה מזה.
''ארץ קשוחה'' מתחכך עם ''זה ייגמר בדם'?
אוי, האסוסיאציות…
רק אתה..
זה קטע של סטטיסטיקה.
מדגם אמור לייצג לא רע את כלל האוכלוסיה, עם סטיות מסוימות. אם ניקח, נגיד, את המצביעים הראשונים כמדגם, אמורה להיות קירבה לתוצאות הכלליות. זה לא שמצביעים רק לסרט אחד, ואז באמת אין גיוון בדעות (אם כי, אנשים, ברצינות? האביר האפל?)…
(כן, האביר האפל. יש בעיות?)
או במילים אחרות – בחרתי באביר האפל לא רק מאהבת מרדכי אלא גם כי מבין 44 הסרטים שראיתי השנה, לא התרשמתי עד מאד מאף אחד.
הסרטים שאהבתי השנה היו וול-E ובאטמן. היו עוד סרטים שחיבבתי, כמו ג'ונו, איירון מן, עלילות ספיידרוויק, 2/3 מהנקוק, הג'וב הבריטי ואולי עוד משהו ששכחתי. ייתכן שצפייה ב'ואלס', ב'מילקשייק' או ב'ארץ קשוחה' היתה משנה את דעתי, אבל הסרטים האלו לא מושכים אותי ואני מעדיף לוותר על צרבת בתודעה.
היחיד ששומר על ססטוס כמעט קבוע הוא
"רעם טרופי". וזה בסדר גמור מצדי, כי זה, לדעתי, היה אחד הסרטים הגרועים של השנה.
מה שהופך את סטטיסטיקת החצי טוב/חצי רע לעוד יותר חזקה.
תשעה מתוך תשעת הסרטים הטובים של השנה (על פי בחירת עין הדג) הגיעו מהחצי הראשון שלה.
מה זה סטטיסטיקת החצי טוב/חצי רע?
מתוך ''דג הזהב/דג מלוח 2008''
"שנת 2008, כפי שאני חוויתי אותה, היתה דומה קצת לטו-פייס: חצי טוב, חצי רע."
אני מניחה שלזה הוא התכוון
תודה, הבנתי
רק עכשיו לא הבנתי איך ההודעה של רד פיש מתקשרת להודעה שלפניה (אלא אם כן היה צריך להיכתב "תשעה מתוך *עשרת*")
ואז רעם טרופי הוא הסרט העשירי שמגיע מהחצי הרע, והוא גם הכי נמוך- וזה מחזק את התיאוריה.
כן זה נשמע דיי הגיוני. נראה לי פיענחתי את התעלומה
ובינתיים, לפני דקות אחדות, ''ואלס עם באשיר'' זכה בגלובוס הזהב
כסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2008. יו הו!
וואל אי!!!
הסרט הכי טוב שיצא השנה ואחד הסרטים הטובים שיצאו בכלל.
סרט מעולה והרבה יותר טוב מהאביר האפל (שהיה טוב מאוד, אבל לא מגיע לרמות של וואל אי).
דעת הרוב מאכזבת :(.
מוזר שרוב התגובות, על פי מה שאני ראיתי לפחות,
אוהדות את וול-E, ובכל זאת האביר האפל מוביל ביותר מפי שניים.
את התגובות על האביר ראית?
אנשים התחילו לשבח את הדבר הזה חודשים לפני שהוא יצא בכלל. למיטב זכרוני, גם הביקורת שלו באתר זכתה למספר תגובות מופרז.
עזבי לפני שהוא יצא
אני התחלתי לשבח את הדבר הזה עוד לפני שבאטמן מתחיל יצא!
אויש, נו, איזה שטויות.
אז מה אם התחילו הביקורות לשבח את הסרט חודשים לפני שיצא לקולנוע? גם אני התחלתי לשבח ולהגיד לכולם שזאת תהיה יצירת מופת חצי שנה לפני שיצא הסרט "ספיידרמן 3" (לדוגמה). הייתי כולי להוט לקראת הסרט והשתוקקתי לראות אותו.. חשבתי שזה יכנס בקלות לרשימת הסרטים האהובים עליי בכל הזמנים. ואז הסרט יצא. נעלבתי עד עומקי נפשי מהגועל הזה שנקרא "ספיידרמן 3" והתאכזבתי קשות והתחלתי לדווח לכל מי שרצה לשמוע כמה שזה חרא סרט.
אותו דבר יכול היה לקרות בקלות ל"האביר האפל". חיכיתי לו לא יותר ממה שחיכיתי בזמנו ל"ספיידרמן 3". אבל אחרי שראיתי את "האביר האפל" בקולנוע והייתי בטוח שבמידה מסויימת אני אתאכזב ממנו (כי כמה ציפיות כבר אפשר לשים בסרט אחד?), אבל לא. הסרט היה טוב ומשובח וכל ההייפ עובדה שלא נעלם בקלות כמו שנעלם כל-כך מהר ההייפ סביב "ספיידרמן 3". למה? כי "האביר האפל" רחוק מלהיות סרט רע ואני מאוד מרחם עליך אם אתה לא יודע להבדיל בין הייפ לבין הסרט עצמו.
הלו, הלו
Demon רק אמרה שיש בהחלט תגובות שאוהדות את 'האביר האפל', בניגוד לטענה שרוב התגובות תומכות ב'וול-E'. אין צורך ברחמים אגרסיביים. ובכלל, אנשי שני הצדדים ב'האביר האפל' מתבקשים להירגע. זה רק סרט וזה רק סקר. די עם הצעקות.
כמובן שראיתי,
אבל התכוונתי ספציפית לסקר הנוכחי.
אנשים אוהבים את האביר התפל.
מה לעשות. משום מה הם חשבו שהוא מדהים ובגלל זה הוא סרט השנה שלהם. זה שחלקם גם חשבו שוול-E מצויין לא יעזור.
עד כמה שאני לא שותף להייפ של האביר האפל
ולמרות שמבין הסרטים אותם ראיתי היו סרטים שאהבתי יותר, אין להכחיש שבשנה שבה קיבלנו בעיקר סרטי more of the same, האביר האפל ניסה והצליח ליצור משהו חדש וייחודי, לקח ז'אנר קיים והעביר אותו למקום שונה לגמרי.
אם הוא יזכה בתואר סרט השנה של עין הדג, וזה ברגעים אלו משהו ודאי למדי, הוא יעשה זאת לא רק בגלל ההייפ.
מה אין להכחיש?
הנה, הכחשתי. הוא לא חידש לי כלום ולא עשה לי כלום.
ובעוד "באטמן מתחיל" (לפי דעתי) הוא פריצת הדרך שחידשה הרבה.
אפשר קצת פירוט?
כולם (או לפחות, רובם) טוענים ש''האביר האפל''
חידש כל כך הרבה בקטגורית סרטי הקומיקס, אבל לפי דעתי, "האביר האפל" היה בנוי מאותם מרכיבים כמו "באטמן מתחיל", ולכן הסרט שבאמת חידש הוא 'מתחיל'.
אני מסכימה בנוגע לחלק אחד.
השימוש שנולאן עושה במימד הקומיקס לכאורה בעולם האמיתי, והריאליסטיצזיה שהוא מעביר את העולם של באטמן (במובן שהאביר האפל הוא סרט ריאליסטי לכל דבר. לטעמי נולאן עושה את זה בצורה מוצלחת כי הוא משכיל ללחוץ על הנקודות שבהן היקום הקומיקסי חופף בכל מקרה לעולם האמיתי, ועל ידי האלגוריה הפוליטית שבו) – זה התחיל כבר בבאטמן מתחיל. אממה, באטמן מתחיל היה סרט הרבה הרבה פחות טוב מהאביר האפל. אז כן, ניצנים למהפכנות מופיעים כבר בבאטמן מתחיל, אבל הם מגיעים לכל התמקצעות ושלמות באביר האפל.
אולי את צודקת.
אבל קשה להבין מאיפה באה הטענה ש"האביר האפל" היה הרבה הרבה יותר טוב מ"באטמן מתחיל", אולי רבים חושבים כך, אבל לא צריך למהר ולהגדיר את זה בתור עובדה. לפי דעתי האישית, "באטמן מתחיל" הרבה הרבה יותר טוב מ"האביר האפל" ובטח יש עוד רבים שיסכימו אתי (גם אם אנחנו במיעוט).
אבא שלי איתך.
אני איתך.
"מתחיל" פשוט היה יותר מוצלח לדעתי.
אני מסכימה בנוגע לחלק אחד.
מסכים לגמרי לחלק הראשון – סגנונית ה"אביר האפל" באמת ממשיך את הקו של נולאן מ"מתחיל". לא מחדש. אבל ה-נקודה כאן, הלב של סרטי קומיקס באשר הם (ובאטמן במיוחד) והסיבה ש"האביר האפל" הוא סרט הרבה יותר טוב מקודמו לא קשורה לסגנון. היא גם לא קשורה לבאטמן – זה הנבל שעומד מולו. והג'וקר של הית' לדג'ר הוא הנבל הקומיקסי המוצלח ביותר שראיתי ואחד הנבלים הטובים בסרטי קולנוע בכלל, אי פעם.
האביר האפל אינו סרט ריאליסטי לכל דבר.
כבר כתבתי על כך בביקורת הרלוונטית, אבל לפירוט חיצוני:
http://en.wikipedia.org/wiki/Realism_(visual_arts)
במשפט השלישי, מתואר אחד האלמנטים המרכזיים לריאליזם:
זה ממש, אבל ממש, לא תיאור של 'האביר האפל' (או של 'באטמן מתחיל', לצורך העניין).
לא בא להציק או משהו,
אבל עוד לא הבנתי. מאיזה בחינות חידש לדעתך "מתחיל"?
הוא היה ''אפל ופסיכולוגי'' לפני ש''האביר האפל'' היה כזה.
בעוד שב"אביר האפל" מתעסקים המון בדילמות שאוכלות את הארווי דנט, ובאופיו המורכב של הג'וקר, לצד התנהגותו של באטמן- ב"מתחיל" נולן בחן את דמותו של באטמן לעומקה ולרוחבה.
הוא גם סיפק ביוגרפיה שלה, ובמקום שהיא תהיה ביוגרפיית "אני אנקום בהם!" מגניבה, "מתחיל" נכנס לתוך הנשמה של באטמן ובחן את הצדדים הטובים והרעים שלו.
אני חושב שהכוונה כאן היא לזה ש"האביר האפל" לא מוביל מהפכה, הוא רק ממשיך אותה, פשוט לכיוונים חדשים. מהפכה של סרטי קומיקס שמתעמקים בדמויות שלהם ומשתמשים במסגרת הקומיקסית כדי להעלות דילמות.
יש המון המון קומיקסים שעושים את זה, אבל מעטים שעובדו לקולנוע גם העבירו את המסרים שלהם יחד איתם. כריסטופר נולן מנסה קו חדש עם "באטמן", וזה מצליח לו בצורה נפלאה. אבל הרצון להגן על "באטמן מתחיל" כנראה נובע מהידיעה שמדובר בסרט נפלא גם הוא, שקצת לא מתייחסים לעצם קיומו יותר. מתי לאחרונה התייחסנו אל היותו של "האביר האפל" סיקוול?
אני מאמין שאלו הטיעונים.
ואני? אני עדיין לא מבין מה הפריעה לכולם קייטי הולמס.
מש''א על הכול.
כולל את מה שאמרת על קייטי הולמס, דווקא מגי הייתה מעצבנת בתפקיד.
ו"באטמן מתחיל" גם לפי דעתי היה "אפל ופסיכולוגי" הרה יותר מ'האביר', "האביר האפל" אומנם חוקר כמה דמויות לעומק, אבל נראה לי שאיפשהו בתהליך זה הוא נכשל, בעיקר בדמותו של הארווי דנט, בניגוד ל'מתחיל' שבונא את דמותו הנפלאה של ברוס ווין היטב. בנוסף הוא הרגיש הרבה יותר אפל וקודר, לידו, "האביר האפל" הרגיש צבעוני במקצת.
מסכים לגמרי לגבי קייטי הולמס
היא הייתה הרבה יותר מתוקה מהסופגניה הזו שהחליפה אותה…
?!!!?!
זה רק אני, או שהזכייה של "ואלס עם באשיר" אתמול בגלובוס הביאה לו מכה של הצבעות ברגע? אתמול הוא היה שלוש קולות מ"זה יגמר בדם" ועכשיו הוא בהפרש שעוד אפשר לצמצם מ-Wall-E. יאללה שה"ואלס" יקח!
יקח את המקום השני, אתה מתכוון.
נראה לי שעל המקום הראשון (הפתעה, הפתעה) אין ממש ספק מי יקח.
מי?
מי אתה חושב?
דווקא ממישהו עם ניק כמו שלך לא ציפיתי לשאלה הזו.
יקח את המקום השני, אתה מתכוון.
כמובן, ציינתי עוד בתגובות הראשונות של הת'רד הזה, שהתחרות היא כמובן על המקום השני.
חגורה אדומה
סרטו של דיוויד מאמט, אמן ההונאה והתחבולה, עבר מתחת לראדאר של רוב הצופים והמבקרים בסיכומי שנת 2008. אני מסכים שהסרט אולי לא אחד מחמשת הסרטים הטובים של השנה, אבל אני מכניס אותו די בקלות לחמישייה השנייה. בטוח שלשלישית.
אני לא אכנס ליותר מדי פרטי עלילה, כי אצל מאמט זה די הרסני, אבל בגדול מסופר על מייק טרי (צ'יווטל אג'יופור), בעלים של מכון ג'יו ג'יטסו בדרום לוס אנג'לס ואדם בעל קוד התנהגות וכללי כבוד מחמירים, שנופל קורבן לסחטנותם של טיפוסים די מחורבנים.
כוחו של הסרט בא משתי נקודות עיקריות: ראשית, הסיפור באמת שובה לב, באופן הכי בנאלי אך הכי אפקטיבי- איש טוב שנדפק ע"י אנשים רעים. ישיר ויעיל.
שנית, וזו הנקודה החזקה ביותר בסרט, היא הופעתו הפנטסטית של צ'יווטל אג'יופור כמייק טרי- אדם אצילי, בעל כבוד, עקרונות ולב רחב, וגבר-גבר באופן כללי. דמות קולנועית נהדרת. אין לי שום בעיה לשים את אג'יופור ליד דיי לואיס, חביאר בארדם והית' לדג'ר.
הבעיה הגדולה של הסרט נמצאת בתסריט, וזו גם הסיבה שהוא לא נמצא גבוה ברשימה שלי כמו שהפוטנציאל שלו עשוי להבטיח. יותר מדי ארועים בסרט נראים מקריים לחלוטין, שלא לומר מופרכים, והסיום די חלש. וחבל, כי אם מאמט היה פשוט לוקח את התסריט של "העוקץ הספרדי" (סרטים דומים מאוד) ומבצע בו שינויים קלים, היה יכול להיות כאן סרט באמת מעולה.
בכל מקרה, אני ממליץ לראות. צ'יווטל אג'יופור הולך להיות גדול, אני אומר לכם.
אחרי צפיה שניה באביר האפל
[ורק ב10 שקלים!]
אני מוכרחת להגיד שהוא באמת סרט השנה שלי, התלבטתי אם להצביע לו או לא, כי חששתי שאני אצביע לו רק בגלל ההיפ, אבל זה לא ככה.
גם בצפיה שניה הוא מעולה ומותח, הג'וקר מעולה ובכלל סרט שצריך שיהיה בבית ח.
אז כן, וולי חמוד ונפלא, אבל זה לא כמו האביר האפל.
בחרתי בסרט של הכהנים.
לא, לא 'ארץ קשוחה', שהוא דווקא סרט טוב מאוד. אני מתכוון ל'ברוז".
כבר הכרזתי בעבר שהוא סרט "כהני" יותר משני הסרטים שהאחים כהן הוסיפו לרזומה שלהם השנה, ואני עדיין עומד מאחורי זה: השימוש הממזרי והמתעתע בז'אנר ככלי לדון בנושאים גדולים יותר, השזירה המתוחכמת של מקום ההתרחשות בעלילה, הדיאלוגים המושחזים מחד והבלתי מתחנפים מאידך. באמת, סרט אהוב.
בהרבה קומדיות פשע יש עיסוק כלשהו במוסר, והוא כושל ומביך, בעיקר בגלל שהוא בא כמס על התוכן האלים והמסוגנן של הסרט. לא רק ש'ברוז" מצליח איפה שרבים וטובים נכשלו, הז'אנר שבו הוא כביכול מתויג מנוצל בצורה מירבית כדי לקיים את הדיון בהשלכות. ועל כל אקדחיו וגמדיו, הוא הכל חוץ ממאגניב. האמת היא שכשהצבעתי לו במוקדמות לא באמת האמנתי שהוא יגיע לעשיריה, אבל אני שמח שהוא פה.
חוץ מזה, אם היה אפשר לפצל את ההצבעה, הייתי נותן חצי מקולי ל'זה ייגמר בדם' המעולה. אבל אי אפשר, אז אני הולך על האנדרדוג.
מתי הסקר של הית' לדג'ר?
הוא לא היה אמור להיות היום?
קצת סבלנות, בנאדם.
אבל למה בכלל לעשות את הסקר השני כשהתוצאות ידועות מראש, זה מה שאני רוצה לדעת.
לא אותי שאלת.
אבל התוצאות לא עד *כדי כך* ידועות מראש, זה כמו בסקר הנוכחי, המנצח אולי ידוע, אבל אלה שבמקומות שאחריו, לא ממש.
יאללה! וול-E לניצחון! או, בערך.