סרט השנה של 'עין הדג' לשנת 2003:
עשרת המועמדים בסקר זה הינם עשרת הסרטים שקיבלו את מירב הקולות בסקר המקדים, בו התבקשו גולשי 'עין הדג' לבחור עד חמישה סרטים המועדפים עליהם מבין כל הסרטים שהוקרנו מסחרית בארץ במשך השנה.
16  |
תפוס אותי אם תוכל |
| 16 |
שיקגו |
| 22 |
אדפטיישן |
| 29 |
השעה ה-25 |
| 27 |
אקס-מן 2 |
| 44 |
המסע המופלא |
| 43 |
מוצאים את נמו |
| 58 |
שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה |
| 146 |
להרוג את ביל – פרק 1 |
224  |
שר הטבעות: שיבת המלך |
מספר מצביעים: 625
225 סרטים התחרו השנה על ליבם של הבוחרים. 229 אנשים שלחו את בחירתם. כל מצביע היה רשאי להעניק קולות לעד חמישה סרטים שונים, ובסך הכל נספרו 1094 קולות כשרים. 112 סרטים קיבלו לפחות קול אחד, יותר סרטים שקיבלו התייחסות מאשר בכל סקר שנתי אחר – ובכל זאת (שימו לב ללהטוט הסטטיסטי), אחוז הסרטים שקיבלו קולות היה הנמוך ביותר בשלוש השנים האחרונות: לראשונה, מעל 50% מהסרטים המועמדים לא קיבלו אף קול.
26 סרטים קיבלו 10 קולות ומעלה כל אחד. עשרת הסרטים הפופולריים ביותר נכנסו, כמובן, כמועמדים לסקר הסופי. הבאים אחריהם הם:
11-12 (שוויון): גיבור, מטריקס Reloaded
13. כנופיות ניו יורק
14. הצלצול
15. עיר האלוהים
16. להתראות, לנין
17-20 (שוויון): באולינג לקולומביין, שליחות קטלנית 3, אכזריות בלתי נסבלת, דוגוויל
21. השעות
22. האסונות של נינה
23-24 (שוויון): מוכה אהבה, מיסטיק ריבר
25-26 (שוויון): הג'וב האיטלקי, וידויים של מח מסוכן
העשיריה המובילה השנה מורכבת מתשעה סרטים אמריקאיים ואחד יפני; 4 סרטים מהשליש הראשון של השנה, ורק 2 מהשליש האחרון; היא מכילה 2 סרטי אנימציה, 3 סרטים שהם פרקים בסדרות, 3 סרטים זוכי אוסקר (ועוד כמה עתידיים), 2 אורלנדו בלום, 2 איאן מק'קלן, 2 ניקולס קייג' (באותו סרט), 4 סרטים ששמותיהם מתחילים בש'(!) ו-0 סרטים ששמותיהם מתחילים ב'מטריקס'.
רגע של שטטישטיקה
יש יש! שני אורלנדו בלום ושני איאן מקקלן. מה יכולתי לבקש עוד?
''רק 2 מהשליש האחרון''
"רק"?!
אם אני מזהה נכון הרי שסדר הסרטים הוא לפי מועדי הבכורות בישראל.
ובהתאם לכך ניתן לראות באופן חזותי שאותם "2" לוקחים את כל הקופה.
לעומת זאת
אחד מהסרטים שחולקים את המקום השלישי יצא לפני שנה וחצי.
אני בטוח ש"קיל ביל" ו"שר הטבעות" היו באותו מיקום גם אם היו יוצאים לפני חצי שנה.
כן, אבל
התייחסתי לתוצאות הסקר המקדים, המוכיחות את חוסר-אפקט-שרק, לפחות בשלב הזה של ההצבעה.
תפוסתי (או: אהר''וכ שהוא לא שטטישטיקה)
ראיתי 4 סרטים מהרשימה, שניים מהם בקולנוע ("תפוס אותי אם תוכל" ו"מוצאים את נמו") ושניים רק לאחרונה ("השעה ה-25" ו"אדפטציה"). אם לבחור מכל אלה, הקול שלי הולך ל"תפוסתי" כי היה קליל ומהנה וידידותי למשתמש, ואת "נמו" אהבתי ואפילו עד מאוד אבל פחות (ואפילו ראיתי אותו חינם!), ו"אדפטיישן" ו"השעה" היו טובים אבל לא אחידים.
יש לי הרגשה שדעתי תשתנה אחרי שאני סופסוף אראה את "קיל ביל", אבל בקצב הזה הסקר ייסגר עד אז (
). אז יאללה סטיבי קח, עליי.
למרות
שיש לי הרגשה איזה שר ייקח את הבכורה גם השנה (ומה יהיה שנה הבאה, הא?), בחרתי ב"שודדי הקריביים". אולי אין בו תובנות עמוקות או תקציב אסטרונומי, ואולי הוא לא מבוסס על סדרת ספרים פופולרית או אנימציות ואפקטים טרנס-גאלאקטיים, אבל הוא מעניק הנאה צרופה בכל דקת צפייה. בשביל זה הרי הולכים לקולנוע, לא?
וכל השאר לא חשוב…
למרות
לפי מה שאני יודעת, התקציב של שודדי הקאריביים לא היה כזה קטן.
''קיל ביל''!!! הידד!
גם אם שאר הבחירות שלי נשארו בעשיריה השניה, הרי שסרט השנה שלי עלה לראשונה (לא שחששתי), וזהו, איך לא, "להרוג את ביל" המופלא.
הייתי שמח לראות גם את "מיסטיק ריבר" ו"מוכה אהבה" בעשיריה הזו, וגם את "המסע המופלא", אבל זו טבעה של דמוקרטיה.
"שיבת המלך", אגב, למרות היותו סרט משובח, קיבל אצלי מקום רק בעשיריה השלישית. מרשים ככל שיהיה, היו טובים ממנו בהרבה.
אבל 'המסע המופלא' כן בעשיריה הראשונה!
ואני שמחה לראות אותו שם.
ראיתי את Spirited Away רק אתמול, ונהניתי מכל רגע, עד שבאמצע הסרט, הדויד (הדיסק, לא המכשיר) נתקע לפתע, וסירב להמשיך להקרין את הסרט. איזה תסכול. אין יותר מדי סיכויים שאני אספיק לראות את שארית הסרט עד לסגירתו של הסקר, כך שכאן נשאלת השאלה אם זה חוקי להצביע לחצי סרט. אבל רגע… כבר יש חצי סרט בסקר!
מצד שני, ייתכן שיש פה אפקט שרק, כי ראיתי את (חצי) הסרט רק אתמול, והוא עדיין טרי אצלי.
מצד שלישי, אני אעדיף לא להצביע לשר הטבעות, כי מן הסתם הוא על בטוח יזכה.
מצד רביעי, שזה בעצם לא צד אלא סתם הערת אגב, חוץ מחצי הסרט הנ"ל ראיתי מהרשימה ארבעה סרטים: "שיבת המלך", "אדפטיישן", "מוצאים את נמו" ו"שודדי הקאריביים". כולם סרטים טובים שאף הופיעו בחמישייה הראשונה שלי (יחד עם הג'וב האיטלקי). את "להרוג את ביל 1" אני מקווה לראות עוד השבוע, ובקרוב גם את "שיקגו" (אם כי זה יהיה כבר אחרי שהסקר ייסגר).
ואני רוצה לחזק את ידי העורכים על כך ששמו את שר"ה כאפשרות האחרונה, כדי לוודא שהמצביעים עוברים על כל האפשרויות בסקר, ולא מצביעים ישר בלי להסתכל בכלל על המתחרים.
ו-
ל"מסע המופלא":
.
רק אחרי שראיתי את חצי הסרט קלטתי עד כמה תרגום שם הסרט באמת גרוע. הרי אין שם שום מסע! (אלא אם כן באמת יש כזה בחצי השני (לא, אל תגלו לי), ואז זה סתם תרגום גרוע).
סוף
זהו, לאחר שראיתי את ''להרוג את ביל'',
ולא התלהבתי יותר מדי (נימוקים והסברים בביקורת על הסרט), "המסע המופלא" קיבל באופן רשמי את הקול שלי. או את חצי הקול שלי – אני מוכנה להתפשר אם למישהו זה מפריע.
אבל, על כמעט כל סרט אפשר לומר
שהגיבור עבר "מסע נפשי", או משהו בסגנון. אז לכל סרט נקרא סרט מסע?
ומצד שני,
קל ל"מסע המופלא") בתחילת הסרט הם נוסעים במכונית. את זה אפשר להחשיב כמסע.
(
לא, זה לא מה שאמרתי.
לא מסע נפשי. מסע פיזי לגמרי מעולם אחד לעולם אחר ובחזרה.
אז השם 'המסע המופלא'
מתייחס בעצם לשתי דקות ההליכה דרך המנהרה?
בחיי שאין לי מושג מה אתם רוצים.
כמו שכבר אמרתי בכמה מקומות אחרים,
'המסע המופלא' הוא שם איום ונורא.
לא שכואב בלשון להגיד אותו – הוא פשוט שם מחיק, נדיף, פרווה, פושר, קלקר, בלתי זכיר, שקוף. הוא לא אומר דבר וחצי דבר בקשר לסרט אליו הוא מתייחס, וקל מדי לדלג מעליו או לשכוח שהוא קיים (דוגמה מתבקשת, ממש כמה הודעות מעלינו: רני קרא את רשימת המועמדים, ולא שם לב ש'המסע המופלא' נמצא בה. אני לא חושב שזה היה קורה עם 'להרוג את ביל').
כן, *אפשר* למצוא בסרט איזה מסע. כמו שאפשר למצוא מסע מסוג כלשהו בכל סרט אחר. זה לא הופך את השם הזה לרלוונטי יותר או גרוע פחות.
אה, על זה אנחנו מדברים?
אז כן. בהחלט חרא תרגום.
שמות חלופיים לסרטים.
להרוג את ביל:
המסע הקטלני
המסע אל ביל
מסע להרוג
המסע אל הקיל
שר הטבעות:
המסע
המסע למורדור
המסע לטבעת
מסע ההוביטים
וכמובן- המסע המופלא
מוצאים את נמו:
המסע לילד
מסע ימי
מסע לסידני
מסע דגים
מסע במצולות
מסעו של נימו
וכמובן- המסע המופלא
שודדי הקאריביים (קצת קשה):
מסע בפנינה
מסע לקאריביים
מסע עם ג'ק
מסע לכסף
מסע פיראטים
מסע למוות
וכמובן- המסע המופלא
השקעתי בכל השמות בזמן כולל של 5 דקות, רק כדי להראות שלכל סרט אפשר להמציא מסע ושם יותר קשור לסרט מאשר השם שנתנו למסע המופלא.
היו יכולים לעשות עבודה הרבה יותר טובה.
עוד אחד ל'שרה''ט': משא הטבעת.
כן, נו, זה משא/מסע אחר, אבל לא פחות טוב.
זה כמו 'מסע אחר', אבל אחר.
זה כמו ''מסע עולמי'' רק עם עציץ שלא יודע לשחק
בעצם, זה בדיוק כמו מסע עולמי.
אופס...
איזה כיף!!!
כל חמשת הסרטים שלי נכנסו לעשירייה הפותחת.
אולי זה עושה אותי פחות יחודית, אבל זה עדיין כיף.
ומה לעשות – שרה בשבילי הוא עדיין השולט מכולם. נראה לי שיקח לי לפחות כמה שנים, וכמה צפיות חוזרות ונשנות בגרסאות המורחבות כדי להוציא אותי מזה.
קשה.
ראיתי 6 מתוך 10 הסרטים (לא ראיתי שיקגו, שעה, אקסמן ושר"ה) ו- 4 מתוך הסרטים היו ברשימה המוקדמת שלי (אדפטיישן, קיל ביל, שודדי, והמסע). רק "וידויים של מוח מסוכן" לא נכלל, דוקא חשבתי שיותר יאהבו אותו.
הבחירה הסופית שלי היתה בין "אדפטיישן" ל"קיל ביל" והחלטתי שלמרות הפאן של "קיל ביל", עדיין "אדפטיישן" לוקח. אין על דונלד (סילחה, צ'ארלי) קאופמן.
כל הבחירות שלי הגיעו לעשירייה,
ומתוך העשירייה ראיתי 6 סרטים.
עדיין הצבעתי שרה כי זה הסרט שהכי יצאתי ממנו בהרגשה של וואו.
ואגב היום ראיתי את רקוויאם לחלום, וזה הסרט שפשוט שינה אצלי כמה מקומות חשובים בקשימת הסרטים הטובים ביותר שלי, והסרט היחיד אולי שגרם לי ממש להזין דמעות ולא רק להרגיש לחלוחית בעיניים.
ראיתי שבעה מהסרטים
רצו אלילי הפלורליזם והשלושה שלא ראיתי הם דווקא שר"ה הפייבוריט בסקר, קיל ביל הפייבוריט לסגנות והמסע המופלא עטור השבחים.
שלושה מהסרטים שהצבעתי להם בסקר המקדים נכנסו: שודדי הקאריביים, שיקגו ומוצאים את נמו. לשניים האחרים (רק נשיקה ולנשק את ג'סיקה שטיין) לא היה ממילא סיכוי ממשי לעלות.
תפוס אותי אם תוכל: לא התלהבתי. הסרט אמנם קליל, אבל הקטעים שאמורים להיות מרגשים נראו לי די מעצבנים ורוב הבדיחות לא הצחיקו. הסרט היה ארוך לי מדי, שטחי לי מדי ולאונרדו לי מדי.
אדפטיישן: בחצי הראשון מאוד נהנתי. ניקולס קייג' מפתיע לטובה וקאופמן מוכיח את יכולתו ליצור תסריט שמשחק בראש של הצופה וגורם לו לחשוב שהוא צנצנת. הבעיה היא שחצי השעה האחרונה פשוט הייתה מאולצת מדי. אחרי שקראתי את הפרשנות לגבי חלוקת הכתיבה בין ה"אחים", החלק הזה נראה לי יותר מוצלח, אבל הנזק כבר נגרם. חבל שלא הצלחתי לרדת לעומק העניין בצפיה בקולנוע, הרושם המוחמץ נשאר.
השעה ה-25: מצד אחד, אדוארד נורטון בעוד תפקיד מצוין והמונולוג מול המראה הוא מהקטעים היותר מרשימים שראיתי בזמן האחרון. מצד שני, הסרט מאוד-מאוד איטי ויבש. הדמויות אמנם עשויות היטב, אבל העלילה נסחבת והדיאלוגים משעממים. חבל, נראה לי שעוד כמה ימי עבודה היו עושים אותו לאחד הסרטים האהובים עלי השנה.
אקס-מן 2: אני מסכים שהוא יותר מוצלח מהראשון. לא בגלל עלילה עמוקה, או פיתוח דמויות, אלא כי הוא עומד יותר בציפיות. הסרט הראשון שימש יותר להכרות עם הדמויות והעולם בו הן חיות. הסרט השני שם הרבה יותר דגש על אפקטים ועד כמה שחשוב שהעלילה תהיה מעניינת, לסרט הזה באתי גם בשביל אקשן ולא התאכזבתי.
מוצאים את נמו: מהסרטים היותר מצחיקים שראיתי מזה שנים. ההשקעה בכל אחת מהדמויות והאנימציה המרהיבה בהחלט מורגשות. אלן דג'נרס טובה ודמויות המשנה גונבות את ההצגה. החסרון הגדול של הסרט הוא כמובן העלילה, או החוסר שלה, ליתר דיוק. הסרט נכנס לנוסחאתיות מסוימת ומתחיל לחזור על עצמו בשלב די מוקדם. חבל, כי פיקסר עשו בסה"כ עבודה מעולה.
שודדי הקאריביים: סרט שהוא פשוט כיף אחד ארוך (שעתיים ורבע). ג'וני דפ בקאמבק כמו שרק הוא יודע לעשות, קיירה נייטלי בכמה רגעים מאוד פוטוגניים ואורלנדו בלום ב… טוב, יש לו חרב. האפקטים מוצלחים, ההומור מורגש, הג'וני דפ ולמרות סוף מטופש להחריד, הסרט מהנה.
שיקגו: הבחירה שלי. ראיתי את הסרט בפעם הראשונה באולם 1 בסינמה סיטי, כשעוד לא הגישו בעיות סאונד ביחד עם הפופקורן. המסך הגדול נתן תחושה כאילו הסרט המוקרן הוא באמת מחזה על הבמה. משחק טוב, בעיקר של קתרין זטה-ג'ונס, שירים קליטים וצילום ועריכה שנותנים תחושה רעננה למחזמר ישן, הספיקו בשביל שאני אוהב את הסרט.
קיל ביל...קיל ביל... קיל ביל
ראיתי לצערי רק ארבעה סרטים מהרשימה הסופית –
4. אקס מן 2 – למרות האפקטים והמגניבות זה סרט שמחרבן את הקומיקס ומקשקש ללא אפקטים עוצרי נשימה או עלילה מרתקת במיוחד.
3.שר"ה – הנאה מתמשכת ומדהימה לעומת רגעים מתישים, ללא ספק אחד הסרטים היותר קשים לבקר, במיוחד שלא קראתי אף פעם את הספר… אבל שורה תחתונה הסרט גם לא הזיז לי יותר מדי.
2. שודדי הקאריביים – היה נכנס לרשימה שלי אם היה שם עוד משהו מעניין שהוא לא ג'וני דפ (שהיה אחושרמוטה גדוללל).
1. מלך הרשימה שלי ואולי בנס יקח גם את הפרס לחצי-סרט הטוב של השנה פה בעין.
הרשימה שלי – 5. זהות – קיוויתי שיכנס איכשהו לרשימה הסופית אבל כנראה שלא… פשוט סרט מצמרר ומותח, אני לא יוסיך עוד מילה ורק אמליץ לראות ובהקדם.
4. מאטריקס 2 – אני לא יכול להסביר אלא פשוט חייב להגיד שלמרות כל הביקות מאטריקס זה מאטריקס גם אם זה מאסטרפיס כמו הראשון.
3. בחורים רעים 2 – אני ממש לא זוכר את הראשון אבל הסרט הזה פשוט היה מדהים. הנאה צרופה.
2. הצלצול – הסרט אימה הטוב ביותר כבר שנים ובין הטובים שראיתי. פשוט להכנס מתחת לשמיכה ולבכות מפחד. פשוט מדהימה הסצינה הסופית… והעלילה!! סוף סוף סרט עם עלילה.
1. קיל ביל… קיל ביל… קיל ביל… כבר אמרו הכל על הסרט הזה אז אולי אני יגיד משהו שעדיין אף אחד לא פרסם אותו בפומבי. קיל ביל – סרט פשוט כוסון. אומה תורמן – פשוט כוסית.
lol החודש, מבחינתי
מגניב.
'קיל ביל – פרק 1' ולו רק בגלל שהוא מגניב.
העלילה בו אינה חכמה במיוחד, אבל היא צועקת 'מגניב'! הדיאלוגים שם אינם שנונים מדיי, אבל בסופו של כל דיאלוג חשבתי לעצמי 'מגניב'.
סצינות הקרב מגניבות, המוסיקה מגניבה, אומה תורמן מגניבה, התפאורה מגניבה, הבימוי מגניב, הצילום מגניב.
אם יש עוד מילה שמצליחה להשתחל להגדרת הסרט, אז היא בהחלט 'סטייל'. בנוסף לשתי המילים האלו, כל השאר הן רק אנקות של אנחה, "וואוו".
הסרט כל כך מגניב, שאני בוחר בו כסרט הטוב ביותר של 2003. יש שיגידו שמרוב מגניב לא רואים סרט, ויש שיגידו שהוא לא מגניב. יש את אלה שיגידו שהוא לא רק מגניב, אלא גם עוד דברים אחרים. בכל מקרה,
הוא מגניב.
באופן מפתיע, כל הבחירות שלי נכנסו פנימה
חוץ מ-"הצלצול". הייתי בטוח שמבין כל הסרטים שבחרתי, הוא המועמד הבטוח לעשירייה (טוב, גם נמו, אבל זו חוכמה קטנה). דווקא על "תפוס אותי", למרות שבחרתי בו, לא הימרתי כפיינליסט. נו, קורה.
בשני המקומות הראשונים בסקר, נכון לכרגע (שאגב, אף אחד מהם לא היה בבחירות שלי), מתחרים שר"ה ו-"להרוג את ביל". ולמרות ששר"ה מוביל, הפער כרגע הוא קטן למדי (7 קולות, נכון לרגע כתיבת הודעה זו). האם יש סיכוי למהפך?
אז ככה:
הסרטים שאני הצבעתי בשבילם הם:
1. שר"ה- כי באמת שהיה מדהים.
ראיתי אותו כבר פעמיים ועדיין אני לא מעכלת שהכל נגמר.
2. קיל ביל- חביב ביותר.
ואומה תורמן פשוט אלוהית!
3. שודדי הקאריבים- כי נורא אהבתי אותו. היה מצחיק ומבדר.
4.הצלצול- כי גם אני, כמו כולם, פחדתי להדליק את הטלוויזיה ביום למחרת.
5.מטריקס- אולי זה כי אני פריקת של מטריקס, אבל נורא נהנתי. לפחות ברילואדד.
אז ככה:
ובסקר הזה הצבעתי איך לא, לשר"ה.
אין מה לעשות, זה הסרט הכמעט יחידי (גם שיקאגו, אבל הרבה פחות) שיצאתי ממנו בתחושה של: וואי היה ענק! מתי הולכים לראות שוב?.
ההתלבטות לא היתה קלה.
אבל גם לא קשה יותר מדי.
ראיתי שבעה סרטים מתוך העשיריה – לא ראיתי את 'אדפטיישן' ו'השעה ה-25' (שכנראה היו סרטים טובים, אבל משום מה לא נכנסו לרשימת ה"חייבת לראות" שלי) ו'המסע המופלא' שדווקא תכננתי לראות, וכשבאמת עמדנו ללכת הורידו כמעט את כל ההצגות שלו, בפרט את הספציפית עליה בנינו. פויה.
מנימוקי חבר השופטים:
חביב, נהניתי לצפות, אך לא השאיר משקעים.
היה נחמד, אך בניגוד לרוב העולם לא התלהבתי. אני כנראה לבד בדעה הזו, אבל הרבה יותר נהניתי מהראשון… בשני היו הרבה יותר ילדים, חלקם היו מיותרים לי לחלוטין (ועדיין לא היה גמביט!) והסוף ממש לא מצא חן בעיני (ניסיתי לחשוב על ניסוח מספיק ברור שלא יהיה מספיילר וויתרתי).
חמוד ומשובב נפש, היה כיף, אבל זה לא סרט השנה שלי.
כן, היה מגניב, היה משפקליץ ובעיקר מלא שפריץ (של דם). טרנטינו שוב הוכיח לכולם איזה תותח קול הוא יודע להיות, וכמה הוא אוהב את אומה תורמן וכמה אנחנו אוהבים אותה גם כן. אז נהניתי, היה מאד מרנין מבחינה ויזואלית, אבל אני לא חשה צורך לצפות בו שוב בעתיד הקרוב, ומבחינת הנאה, משודדי הקאריביים נהניתי יותר. חוצמזה, אתם יודעים למי מראים חצי עבודה…
הפיינליסטים:
אחד הסרטים המהנים ביותר שראיתי בקולנוע השנה ובכלל. ג'וני דפ היה פנטסטי, אורלנדו בלום זה תמיד טוב.
סרט מוסיקלי משובח, תענוג לעיניים ולאזניים. הז'אנר האהוב עלי חזר לאופנה, וזה משמח עד מאד. לצערי לא הספקתי לפעם שניה בקולנוע, אבל לפחות קניתי את הפסקול.
הסרט לו נתתי את קולי, מסיבה אחת עיקרית: אם מהסרטים הקודמים נהניתי ברמה כזו או אחרת, הרי ששר"ה הוא היחיד שגם הצליח לרגש ולהקסים אותי, וזו כבר חוויה אחרת לגמרי. סרט שסחף אותי ויצאתי ממנו ברצון עז לחזור לשם, כאילו באמת ביליתי כמה שעות בארץ התיכונה. נהניתי מאד מאד גם משני הקודמים, אבל ההתלבטות הסתיימה כששאלתי את עצמי: האם יש איזשהו סרט שחווית הצפיה בו התקרבה לזו שהיתה לי עם שר"ה? התשובה היתה לא.
אפשר להאשים אותי בחוסר אובייקטיביות: ראיתי אותו במרתון, וכיוון שלא ראיתי את כל הסרטים הקודמים לפני כן, מבחינתי היתה פה השפעה מצטברת של הטרילוגיה כולה. מצד שני, אם אנשים יכולים לתת את קולם לחצי הראשון של סרט בלי לראות את סופו, זה לא פחות הגיוני (אפילו הרבה יותר) לשפוט סדרת סרטים לפי הסוף שלה. אם נהניתי מהטרילוגיה כולה ומהחלק המסכם שלה בפרט, היש ראוי ממנו לתת לו את קולי?
איך זה שאדפטיישן לא מקום ראשון?
? :(
כי יש שר''ה.
כי יש שר''ה.
כן! מה שהוא אמר. וגם, כי יש להרוג את ביל!
כי יש אנשים שחושבים שיש סרטים אחרים טובים יותר.
ואם הרבה אנשים חושבים שיש סרטים טובים יותר מ'אדפטיישן', אז 'אדפטיישן' לא יכול להגיע למקום הראשון.
ראיתי את כל הסרטים חוץ מהשעה ה25
25.
את כל הסרטים חוץ משיקגו ראיתי בקולנוע, את שיקגו ראיתי אצל חבר שלי במחשב.
מוצאים את נמו – בהחלט לא סיפק אותי.
המסע המופלא – משום מה יותר נהנתי במונונוקי, אבל עדיין אחלה סרט.
תפוס אותי אם תוכל – סרט מעולה, חבל שאני בקושי זוכר ממנו משהו.
שודדי הקאריביים – סרט פאן מעולה, כזה שלא ראיתי כבר הרבה זמן.
קיל ביל – יש שיגידו שהוא יצירת מופת, וסביר להניח שאם הייתי רואה אותו אתמול בפעם הראשונה, אז הייתי מסכים, אך ככל שהזמן עובר מאז הצפייה בסרט אני מרגיש שהוא נהיה פחות ופחות טוב. נראה שנהנתי יותר מהקונצנזוס מאשר מהסרט עצמו.
שר"ה – ארוך מדי.
אדפטיישן – מעולה, אבל מלקוביץ' יותר.
שיקגו – יש לי הרגשה שהצפייה במחשב לא עשתה עמו חסד.
אקס מן 2 – עוד לא הצבעתי, אבל נראה לי שזה יהיה הזוכה שלי. סרט מעולה שכל לפלף קומיקס חייב להנות ממנו. פחות הגותי מהראשון ועם אקשן מגניב שכבר הרבה זמן לא נראה בקולנוע, בייחוד הסצינה הראשונה בבית הלבן והבריחה הגדולה של מגנטו.
שר''ה ארוך מידי? אולי.
אבל עדיין קיבל את הקול שלי,שלוש וחצי שעות של התנתקות גמורה מהמציאות, יכולתי להמשיך אפילו עוד.
אולי טענה אחת או שתיים על הסוף (סופים?), אבל הסרט עדיין מתעלה בחוויה על שאר הסרטים שראיתי ברשימה.
ראיתי את כל הסרטים חוץ מהשעה ה25
לדעתי הוא לא היה ארוך מדי.
אני לא הייתי מתנגדת לעוד כמה שעות בארץ התיכונה,אבל מצד שני, אולי זו רק אני.
ומז זה "אקשן מגניב שכבר הרבה זמן לא נראה בקולנוע"?
אתה לא הולך הרבה לסרטי אקשן בקולנוע נכון?
האמת היא שלא ממש.
אבל תני לי סרט אחד שיש בו סצינה שאפילו מזכירה את הסצינה בבית הלבן ו… לא יודע. אבל נראה אותך!
האמת היא שלא ממש.
כל סצנות האקשן במטריקס ובשר"ה
ובקיל ביל היו הרבה יותר טובות לדעתי.
ראיתי 5 מעשרת הגדולים.
עכשיו הצבעתי לשר"ה, כי זה שר"ה.
ובקשר למטריקס: פדיחה גדולה.
נו, הפעם היה לי מזל.
למרות שנה שחונה, 2 (!) סרטים שראיתי נכנסו לסקר, מה שאפשר לי להצביע עבור אחד מהם בלי ההרגשה של "זה לא הוגן להצביע לסרט היחיד שראית". במיוחד מכיוון ששני הסרטים שכן ראיתי היו סרטים טובים, והבחירה ביניהם כן הייתה קשה.
שיבת המלך או המסע הפופלא? אקשן ממוחשב או אנימה? סיפור טוב או סיפור טוב? אלפית או יפנית? אוליפנטים או רגש?
אוליפנטים. כי בין שני הסרטים שמהם נהניתי, בשרה נהניתי קצת יותר.
דילמה קשה.
מתוך הרשימה ראיתי שישה סרטים(שרה, המסע המופלא, קיל ביל, אקס מן, שיקגו ותפוס אותי אם תוכל).
שיקגו- אני פשוט שונא מחזות זמר.
תפוס אותי אם תוכל- חביב, לא יותר מזה.
אקס מן- סרט אקשן מצוין ומהנה, שחקנים טובים, אקשן כיפי, אבל בצפייה שנייה הוא התגלה לי כהרבה פחות טוב ממה שזכרתי.
קיל ביל- מהיר, מסוגנן ומלא דם, אבל איכשהו הייתה לי הרגשה שחסר בו משהו.
המסע המופלא- מוזר, מסקרן, יפיפה, ייחודי, סוחף.. בקיצור מיאזקי במיטבו. אם לא היה שרה אז סביר להניח שהמסע המופלא היה סרט השנה שלי.
שר הטבעות- trilliane פשוט הוציא לי את המילים מהפה, ואני מסכים איתה במאה אחוז (חוץ מפרטים טכנים כמו המרתון, אבל זה לא משנה). ולכן, ללא ספק, שר הטבעות הוא סרט השנה שלי.
דווקא בצפייה שניייה אקס מן תפס אותי...
אז..
ראיתי רק 3 סרטים מכל הנכללים פה והם:
מוצאים את נמו שהיה מאד מאד טוב בעיניי אבל סרט מצוייר או סרט אנימציה לא יכולים לזכות בתואר סרט השנה בעיניי אז לכן לא
אקס מן2 שהיה סרט פשוט מעולה, כל האפקטים היו מאד יפים והעלילה מאד יפה והוא היה מקבל את התואר אלא אם כן היה את הסרט
שודדי הקאריבים: קללת הפנינה השחורה שקיבל אצלי את תואר סרט השנה של 2003 משום שזה היה סרט פשוט מעולה, העלילה, השחקנים, התפאורה הכל היה במקום הנכון ובמידה הנכונה ולכן הסרט הזה קיבל את הקול שלי….
למה סרטי אנימציה הם נחותים מטבעם מסרטים רגילים? נמק והדגם.
זה בטח ילד בגיל ההתבגרות או משהו...
גם כשאני מראה את אוסף הסרטים שלי לאנשים הם אומרים, " מה!? אתה רואה סרטים מצוירים? הפסקתי לראות בכיתה ג'!".
אתמול כשאמרתי לחברים שלי שהסרט היחיד שיש לי לדיוידי הוא 'מוצאים את נימו' הם אמרו: "תאר לך 5 בחורים בגיל 17 רואים סרטים מצויירים." וזה אמר הילד שחושב שצריך לתת לואן דאם וסטיבן סיגל אוסקר.
מפלצות בע"מ היה יותר טוב מאלפי סרטים לא מצויירים ושלא נעשו באנימציה, בעיניי.
אבל גבי לא אמר ש'נמו' היה רע.
הוא אמר שהוא היה טוב מאוד. הסיבה היחידה שבגלל הוא לא יכול לתת לו את סרט השנה היא כי סרט מצויר לא יכול להיות סרט השנה. אפילו אם הוא טוב. קצת מוזר.
כנראה מאותה סיבה
הניחו שסרט מצויר לא יכול לזכות באוסקר אלא אם כן מכינים לו קטגוריה משל עצמו.
אז מה אם הוא באנימציה?
אם מנטפקים אותו הוא לא מתנטפק? החלוקה התמוהה הזו לא ברורה לי. כל- כך לא ברורה לי שאני עוד עלול מתוך פרנציפ לתת לו את קולי.
עוד מקרה של קיפוח מצויירים נכנס לשטטישטיקה!
לונג ג'ון עדיין חייבת לי תגובה ארוכה, מנומקת, יפה ורצינית
כתבה מספר 1907
בגלל שזה אופנתי
אז הסטטיסטיקה האישית שלי:
ראיתי 8 מתוך העשר, או במילים אחרות, את כולם חוץ מהמצויירים.
המקום הראשון שלי, והמקום החמישי שלי נבחרו לעשיריה. השלוש האחרים (גיבור, האסונות של נינה וכמובן כנופיות ניו יורק) נדחקו ממנו לצערי הרב.
לדעתי לפחות שלושה מהסרטים אינם מיוחדים.
אקס מן 2 – שהוא סרט נחמד ומתעלה על הראשון, אבל..
שיקגו – כי מולין רוז' הוא הסיבה האמיתית לקאמבק של המיוזיקל.
השעה ה25 – המפוספס לאללה, ושאת דעתי עליו כבר כתבתי במקום הרלוונטי.
הארבעה האחרים נחמדים, אבל לא באמת ענקיים.
אדפטיישן – שגם את דעתי עליו כבר כתבתי במקום הרלוונטי, והוא אחלה סרט, אבל למען האמת, משעמם לעיתים.
שיבת המלך – הטוב מהטרילוגיה, אבל 20 דקות מיותרות בסוף, וגם העובדה שלא מדובר במשהו באמת חדשני, מסירות ממנו את קולי (גם אם הוא נבחר אצלי במקום החמישי).
תפוס אותי אם תוכל – אחלה יומית, משעשע ומענג, אבל איפה הגדולה מהחיים של שפילברג בסרטים אחרים, ואיפה זה.
ושודדי הקאריביים – גם כן אחלה יומית, גם כן אחלה סרט, אבל לא מספיק טוב.
והבחירה שלי
קיל ביל, אלא מה? (אם כי כרגע נראה שהסרט יאלץ להסתפק במקום השני).
העכבר חג לו תקופת מה בין שר''ה לשודדי
האמת שאני לא זוכרת אילו סרטים היו הבחירה שלי.. אבל נדמה לי שפחות או יותר כולם הופיעו ברשימת העשרה.
את הרבע שעה הראשונה של שיבת המלך פיספסתי לצערי :( אחרי שנגמרו הכרטיסים בסינמה סיטי ואצנו רצנו לשבעת הכוכבים.. ששם התחיל הסרט 20 דקות לפני הסינמה סיטי. נו מילא. אולי העשר דקות האלה היו גורמות לי להצביע לו. ואולי לא.
שודדי הקאריביים – זו הבחירה שלי. והן משום שרק סרט זה הצליח להעביר את חווית הפיראטים שלי למסך הגדול בצורה מושלמת כל כך שגרמה לי לזעוק "לה צ'אק!" "איי וואנט טו בי א פיירט!" בערך בכל רגע נתון מהסרט.
אהמ, רבע-שעה זה לא 15 דקות?
תלוי..
כשאתה רץ מהמגרש חניה אל תוך הקניון תוך התנשפות ובחברת חברות מוטרפות, ואתה מתנפל על הקופאית בדרישה כי תמכור לך ומיד כרטיסים, ואז מתברר לך כי יש לך הנחה גם כי יש לך חברות שמשרתות בשירות לאומי, ואז לוקח זמן עד שהן שולפות את הכרטיסים המזהים, וחילופי כספים עוברים ידיים, ופיסות נייר מודפסות מגיעות לידיך, ואז אתה רץ בהיסטריה אל תוך האולם המוכה חשיכה ומחפש בשקט עד כמה שאפשר את המקומות, ומתיישב, שוב, בשקט עד כמה שאפשר, אז קשה להבחין אם עברה רבע שעה מאז שהאוטו התחיל לנסוע מהסינמה סיטי לשבעת הכוכבים, או שמא היו אלה רק 10 דקות. בכל מקרה, ביקום מעוות כשלי, עשר דקות ורבע הינן כהיינו הך (ראה ערך קיפול מימדים).. <אגב, זה סתם נשמע מגניב, ולכן אמרתי זאת. אך אין לי מושג עדיין מה המושג קיפול מימדים אומר הלכה למעשה, ולכן אני רק משערת שזה מתאים. בכל מקרה, אם היה לי יותר זמן לחשוב על כך (יש שיעור עוד רגע), אז אני מניחה שהייתי יכולה למצוא תיאוריה אמינה שתספק את העניין. יומנעים!>
מה עם הופעות השנה?
הסקר הבא.
יו, ראיתי ששה מהרשימה.
מתוכם שלושה מיותרים (אקס-מן, שודדי הקאריביים, ולהבדיל – אדפטיישן), ושלושה שממש אהבתי – השעה ה-25, המסע המופלא ושובו של הויגו.
ובלי שום התלבטויות, המסע המופלא לוקח. איכשהו הוא זה שהשאיר אותי עם הכי הרבה.
ראיתי 9 מתוך 10, לא רע
וארבע מתוך הבחירות שלי גם נכנסו ("השעות" נשאר בחוץ, אבל מה איכפת לי, אני אהבתי).
בילי ושר"ה לא קיבלו את הקול שלי גם כי צפיתי את הנהירה ההמונית אחריהם (ממש אוראקל שכמותי) וגם כי "המסע המופלא" ראוי בהחלט לקולי, באותה המידה. "נמו", האחרון בחמישיה שלי, היה חמוד ומשעשע אבל ממש לא סרט השנה, באף קנה מידה.
אז סן טו צ'יהירו! :)
לרד פיש... איך עליתם על הישויות שלי?
חשבתי שהצלחתי להסוות את זה לא רע בכלל… ואל תשכחו שהישויות שלי בעד קיל ביל ונגד שר"ה… זה בערך 3 ישויות בעד שר"ה אבל 9 בעד קיל ביל.
ואתם יודעים איך אומרים – אף פעם לא מתווכחים עם ישויות!
אני לא רואה סיבה
לחשוף בדיוק את כל השיטות שלנו לדעת אם אנשים מזייפים קולות. במקרה שזה לא היה מובן מאליו, הקולות האלה נמחקו מיד (שקלנו גם "להעניש" את הסרטים האלה ולהוריד להם קולות נוספים. החלטנו נגד, לפחות הפעם). בפעם הבאה יהיה נחמד אם תחסוך לנו ולעצמך זמן ופשוט לא תעשה את זה.
אתם יכולים להוריד לשניהם, אבל אני לא רואה סיבה
שזה ישפיע איכשהו על המקומות הראשונים.
מה שמראה שעם כל המאמצים שלו,
כל הרמאות הזאת היתה בכלל מיותרת. בזבוז זמן, כבר אמרתי?
אז שלחתי שלוש פעמים במקום פעם אחת... האימה...
סך הכל קיוויתי שאולי המאמץ הקטן והדבילי שלי אולי ישנה איכשהו את זה ששר"ה יקח סרט השנה… אבל הוא לקח… כמו תמיד… אז בבקשה אל תצלבו אותי
זהו בדיוק.
שהמאמץ הקטן והדבילי שלך עמד להטות את תוצאות הסקר המקדים ולהכניס לסקר הזה את 'מטריקס Reloaded', במקום 'השעה ה-25' שאכן נכנס בסופו של דבר (והזיוף הזה היה עלול להכניס עוד סרט אחד לסקר, אלמלא המקום התשיעי פתח פער).
ואני בכלל לא מדברת על "הופעת השנה", שם עד הרגע האחרון היה תיקו בין כמה וכמה הופעות של שחקנים.
ובהערת אגב – אף אחד לא צלב אותך. עד כמה ששמתי לב, רד דווקא ענה לך בצורה מנומסת מאוד.
מבין שמה שעשיתי לא בסדר.... אבל המטרה מקדשת את האמצעים...
נכון זה לא בסדר שהצבעתי פעמיים… אבל זה כמו לעשות פרוטקציות למישהו שאתה אוהב… אתה יודע שזה לא בסדר אבל אתה יודע שאתה אוהב אותו.
ואם מאטריקס היה נכנס במקום השעה ה-25 אז מה היה קורה… זה היה משפיע על חיי אנשים הפורום הזה… לא נירא לי במיוחד… אם אתם לא רוצים שאנשים יצביעו כפול, אל תתנו להם (כמו בסקר) למרות שגם אז אם מישהו היה רוצה הוא היה נכנס דרך מחשבים אחרים.
אני לא מנסה להצדיק את עצמי, אני רק מנסה להוכיח עד כמה הדרך בחירה הזאת בעייתית ועד כמה כוח משחית.
זה הכל.
ואל תשכחו קיל ביל אחלה סרט.
המטרה לא מקדשת את האמצעים. לא פה.
הסקרים האלה הם לא מה שיקבע (בינתיים) את גורל העולם החופשי. הם נועדו בשביל הכיף של הגולשים, ובשביל הכיף הפרטי שלנו. מה שאתה מציע, זה שבמקום ליהנות, רד ואני צריכים לשחק בקקי ופיפי, ולבזבז מלא זמן בנסיונות ליצור כל מיני סייגים והגבלות בטפסים כדי שחס וחלילה מישהו לא ירמה. תסלח לי אם אני בכל זאת מעדיפה לבטוח בחוש האחריות האישית של הגולשים.
אם 'מטריקס' היה נכנס במקום 'השעה ה-25' זה היה מעצבן אותי מאוד. 'השעה ה-25' פתח בסופו של דבר פער, ולכן אין שום סיבה שכל סרט אחר ייכנס במקומו. כי אחרת למה לעשות בכלל סקר מקדים? הרבה יותר פשוט מבחינתי לשים בסקר הזה את הבחירות של רד ושלי, מאשר להוציא את העיניים על הקלדת נתונים של טפסים וחישובים סטטיסטיים.
יודע מה? בוא נעשה את זה אחרת – ואם היינו מחליטים להעניש סרטים שזייפו עבורם קולות, מה היה קורה? כולה היינו מעיפים מהסקר הזה (בין השאר) את 'קיל ביל'. ביג פאקינג דיל. הרי אף אחד לא יודע מה הצביעו הגולשים האחרים, ותמיד היינו יכולים להגיד שלא מספיק אנשים הצביעו לו, נכון? (גם פה, כמה נוח, אפשר להכניס דיבורים על כוח משחית ועל בחירה בעייתית).
אתה ילד מעצבן.
אני חושבת שזו הנקודה שלו.
הוא טוען שהוא ילד מעצבן •מטבעו•, ולפיכך הוא לא אחראי למעשים המעצבנים שהוא עושה, ועל החברה מוטל לחזות אותם מראש ולהגן על עצמה מפניו. למעשה הוא מאמין בדטרמיניזם ולא ברצון חופשי. כמה מעניין. ומעצבן.
אז זהו שלא...
אם אתה טוען שהמטרה מקדשת את האמצעים אז כנראה שאתה לא הבנת שמה שעשית לא בסדר.
וכן אם מטריקס היה נכנס זה כן היה פוגע באנשים, כי הרוב (לא אני) חשבו שרבולושינז היה חרא של סרט והרבה חשבו שהשעה ה25 היה סרט טוב. בקיצור זה כל כך קשה לך לא לרמות?
אז זהו.. שכן
ז"א בערך. כי מאטריקס הוא סרט ( לאלה מכם הפאנטים – אנא תמחלו לי , אם לא.. חבל) קקה! אין שום סיבה שרילודד ושרבולושנס יכנסו לסקר.
רוב הסיכויים שזאת היית סתם אכזבה כי הרי ברור מי המנצח(!!!Go LotR)ברור מי במקום שני (ייפיי – בילי!). כך ששוב,מה שעשית היה סתם מיותר.
לא חבל על הדקות שביזבזת על נסיון להסוות את מה שעשית?! לא עדיף היה לעשות משהו טיפה יותר מועיל?!
בעיניך הוא היה קקה.
לא אומרת שלא, אבל מסתבר שיש אנשים שבעיניהם זה היה דווקא סרט טוב, עד כדי כך שהם הצביעו לו.
כך שהשאלה היא כמה אנשים חושבים שזה סרט טוב, לעומת כמה אנשים חושבים שיש סרטים אחרים טובים יותר. כיוון שיותר אנשים בחרו בסרטים אחרים, אני לא רואה שום סיבה להכניס את 'מטריקס רילודד' לסקר, בטח שלא על חשבון הסרטים האחרים שאנשים בחרו.
ויותר מזה – אם אני, כעורכת האתר, לא דחפתי סרטים שהייתי בעדם מעלה מעלה, אלא בלב כבד ראיתי איך הקול הבודד שלי לא הספיק לשניים מהם כדי להגיע לעשיריה (הצבעתי לקראת הסוף, אחרי שכבר ידעתי את התוצאות), אפילו שאחד מהסרטים הללו היה ממש ממש קרוב, אז אני חושבת שגם אחרים יכולים לעמוד בפיתוי.
נכון, אבל עדיין.
זה לא היה משנה את התוצאות. שרה ובילי עדיין היו במקומות הראשונים בהפרש של לפחות 60 קולות מהשאר. עובדה , אף אחד מהמטריקסים לא נכנס לסקר..
ואתה באמת לא רואה מה פסול בזה?
מצד שני, במדינה שבה חברי כנסת מצביעים פעמיים, אני לא מבינה למה אני מופתעת.
למה הפעם? תמיד
אין שום הגיון ב"להעניש" סרטים שמרמים עבורם, משתי סיבות: האחת, שהסרטים לא אשמים באנשים טיפשים שמצביעים עבורם יותר מפעם אחת, והשנייה, האקוטית יותר, שמדיניות כזו תאפשר רמאויות בקלות: תצביע הרבה פעמים לסרטים שאתה רוצה לפגוע בהם, והבודקים "יעלו" עלייך ויורידו לסרטים שרצית לפגוע בהם קולות. מה השגתם בזה? הרתעה ("אם תרמה, הסרטים שאתה אוהב ייפגעו!") בוודאי שלא השגתם.
למה תמיד? הפעם.
כשאנשים מרמים, הם לא עושים את זה מתוך הנחה שנעניש את הסרט שהם רימו לטובתו, אלא מתוך הנחה שהרמאות הזו תעזור ל"סרט שלהם". מקסימום העורכים יעלו על זה ויתמרמרו קצת. בטח לא מעבר. כך שלפגוע בסרט כשלא ציפית לזה, זה חתיכת עונש, שלא לדבר על השפטים שהקהילה תעשה באותו מסכן שבגללו כולם סובלים (חוצמזה, למה אתה לא סומך עלינו שנדע להבדיל בין הצבעה מאסיבית מדי שמנסה לגרום לנו להעניש סרט, לבין הצבעה סתם – רמאות לשם רמאות?).
אז מה אתם אומרים? בשנה הבאה
הסקר באמת עשויי להיות מותח?
-האשף הדגול
אולי. ומזל שציינת בסוף ההודעה שזה אתה
כי אחרת היינו מתבלבלים וחושבים שזה מישהו לגמרי אחר.
-בן
כאשר קוראים הודעה לא תמיד
בודקים בהתחלה מי כתב אותה, אז במקום לבדוק למעלה כל פעם בסיום הקריא די נוח שבסופה יש חתימה. זה הרגל מועיל לדעתי. אפילו מסמכים ומכתבים שהמוען רשום בהם על המעטפה או בחלקים אחרים של המסמך נהוג לסיים בחתימה.
-האשף הדגול
בשנה הבאה יהיה את ''להרוג את ביל חלק 2'', לא?
אם כל הקבוד לקיל ביל V2,
ואני די בטוח שהוא יהיה מצויין, יש לו די הרבה מתחרים מכובדים מאוד. כמו הסרט החדש של PIXAR, סיפורי קרישים של DREAMWORKS, סרט חדש של ספילברג (טרמינל) ועוד… לעומת זאת השנה כבר די בהתחלה ניתן היה לחזות את המנצח.
-האף הדגול
בקרוב
'אוסמוזיס ג'ונס 2: סיפורי קרישים'.
שנה קשה
באמת שנה בלי אף סרט "מדהים", ברמת ה"דבר אליה". בחרתי את נורטון עם השעה ה-25 בגלל החוזק שלו. היום אני הולך ל"דוגוויל" בתקווה שישתנה.
שיקגו
אם שיקגו מהשנה באמת אז הוא לוקח.
תקדים מסוכן...
גילוי נאות 1:ראיתי רק 6 מהסרטים.
גילוי נאות 2: נתתי את קולי ל"שיבת המלך", למרות שעוד לא הספקתי לראות אותו (חיכיתי קצת יותר מדי עד שההמולה תחלוף ובינתיים נתקעתי בתקופת בחינות…).
בכל זאת, אני לא מחשיבה את ההצבעה להצבעה לא הוגנת באפלה, מכיוון ששיבת המלך לא נחשב בעיני כסרט בפני עצמו. אני בטוחה שכמו השניים האחרים – גם הוא יהיה מרתק, מרגש וסוחף. אני גם בטוחה שבהקרנה הראשונה הוא יעצבן אותי מאוד (בגלל השינויים התוכניים שג'קסון הכניס בעלילה ובמיוחד על שינוי האופי לחלק מהדמויות, כגון תאודן ופאראמיר). אח"כ אני ארגע כמו תמיד (אני די בטוחה בזה) ואומר: נו, טוב, אבל בכל זאת הוא הצליח לשמור על האווירה, על הכיוון הכללי, איאן מק'אלן הוא הכי גנדלף שיכול להיות, אראגורן סוחט ממני אנחה קלה כל פעם שמופיע פרצופו על המסך ואורלנדו בלום צריך היה להישאר אלף, לחזור ליער הולדתו שלא על מנת לשוב להוליווד. וגם המוזיקה "משו משו"…
למה לא האחרים?
את תפוס אותי, השעה ה- 25 ונמו לא ראיתי.
שיקגו מרהיב ויש שירים בהחלט קליטים, אבל אותי הוא לא הצליח לרגש.
אדפטיישן – אני זוכרת שיצאתי ואמרתי שהיה טוב. אפילו טוב מאוד. אבל היו לי ציפיות נמוכות, כי לא אהבתי את להיות ג'ון מלקוביץ' ואין מה להשוות עם העוצמה של שר הטבעות.
המסע המופלא – אני מודה שנהניתי מאוד, אבל כמו שכבר צוין פה בחלק מהתגובות, יש לי בעיה להגיד על סרט מצויר שהוא הסרט הטוב ביותר. אם כבר, הייתי עושה את זה עם הנסיכה מונונוקי ולא עם המסע.
אקסמן 2 – היה כיף. אבל לא מספיק "חשוב" ולא מספיק הטביע חותם. בידור טוב שרומם את רוחי בשעת באסה ולא יותר.
שודדי הקריביים – האכזבה הגדולה בשבילי. אני כל כך אוהבת פיראטים! כל השנים הייתי מרותקת לגמרי לכל מה שקשור בהם (גם ספרים, גם סרטים וגם סדרות טלויזיה). הקריביים לא הצליח להעביר את הקסם הישן, ועד עכשיו אני לא מבינה למה. דווקא אהבתי את ג'וני דפ כמו כולם. אורלנדו היקר היה אנמי וללא שערו הבלונדיני המתנופף – חסר נוכחות. אבל זה לא מסביר את חוסר הקסם. אולי המוסיקה?
להרוג את ביל – אהבתי (את הרגעים שבהם הסתכלתי על המסך, כלומר). אני אוהבת את הסגנון וההומור של טרנטינו. היה הרבה יופי ויזואלי (במיוחד בקרב בין לוסי לו לאומה טורמן בגן היפני), אבל האלימות הבוטה והשפרצות הקטשופ היו קצת יותר מדי בשבילי ולכן אני לא יכולה להגדיר את ביל כסרט שממש אהבתי. ספרות זולה – כן. ביל – לא.
שמישהו יסביר לי כבר
למה סרט אנימציה לא יכול להיבחר כסרט הטוב ביותר? למה האפליה לטובת הבשר ודמים?
אז אולי את תוכלי להסביר
מה לכל הרוחות הבעיה בלומר על סרט מצויר שהוא הסרט הטוב ביותר, אם הוא כזה?
אני יכולה לנסות...
האמת היא שבדרך כלל הסרטים המצוירים פשוט לא מתעלים עד כדי כך, חוץ מהנסיכה מונונוקי, אולי.
אם ניקח סרט מצויר מעולה מול סרט "רגיל" מעולה – הסרט הרגיל ייבחר אצלי, משום שבדרך כלל הוא יוצר הזדהות רגשית גדולה יותר, ויותר מטביע חותם. במצוירים יש איזושהי תחושה של ילדותיות, גם אם מבוגרים בהחלט נהנים מהם (ואני מרשה לעצמי לומר את זה, למרות שבהיותי בת 16 מצאתי את עצמי הולכת לבד לבד לשילגיה, מרוב אהבת אנימציה – אני טענתי אז שאנימציה היא לא למטה מכבודנו בגיל הנעורים, אבל אף אחד לא רצה לבוא איתי…).
זהו, אני אחשוב על זה יותר אח"כ. צריך לישון…
אז אני אתן לך מצב
נגיד שבאוסקר מועמדים "מוצאים את נמו", "דופלקס", "אמריקן טריפ", "סימה וקנין מכשפה" וסתם בשביל הספורט, "באטמן ורובין". מי לדעתך ראוי לזכות ולמה?
סימה ועקנין.
כי הוא ישראלי.
אבל סרט ישראלי לא יכול לזכות
אבל סרט ישראלי לא יכול לזכות
מאותן סיבות שסרט אנימציה לא יכול או מכייון שהוא ישראלי (וגרוע)?
מאותו הגיון שפוסל סרטי אנימציה
מצב קל, דווקא
אני מודה שלא ראיתי את מרבית הסרטים ברשימה שלך, אבל משמיעה על חלק מהם אני מניחה שכולם סרטים לא משהו, מלבד נמו המצויר. ברור שבמקרה כזה אני אבחר במצויר הטוב על פני הבלתי מצוירים המעפנים.
אולי אני אנסח שוב את הטענה שלי: המצויר יכול להיבחר בתנאים מסוימים (כשאין תחרות בעיקר). א ב ל אם יש לו תחרות מצד סרט לא מצויר שנחשב בעיני סרט טוב ומרגש, אז אפילו אם המצויר יהיה חמוד, טוב, יפה או אפילו מצוין – בדרך כלל הסרט הרגיל יהיה יותר נוגע, מרגש, ישאיר חותם. אני אוהבת מצוירים, באמת, אבל הם פשוט לא נמדדים אצלי על אותה סקאלה. החוויה הקולנועית שלי בהם בדרך כלל תהיה שונה.
מבחינתי בכלל, אם כבר נחזור לדיון ישן שהיה איפשהו בעין הדג – למה יש חלוקה בין פרס השחקנית הטובה ביותר לשחקן הטוב ביותר? זה נראה לי פחות מוצדק, מאשר לחלק את פרס הסרט הטוב ביותר ואת פרס סרט האנימציה הטוב ביותר.
וזו בדיוק הגדולה של ''המסע המופלא''
הוא לא "חמוד" "חביב" "מבדר אותי כמו גם את הילדים שלי". הוא פשוט סרט טוב, שווה ערך לחלוטין לכל סרט אחר מצויין שלא היה מצוייר. וכבונוס, אפשר גם להתפעל מטכניקת הציור המדהימה. או לשכוח שהסרט בכלל מצוייר ולשקוע בתוכו.
היי
תגידו, מה דעתכם על הבמאי גור ורבינסקי? סתם הצלחה מקרית?! או שמא גאון מסתורי?! אולי זה לא המקום והזמן לשאול אבל מכיוון שיש פה סרט אחד בבימויו (שודדי הקריביים) אז הרשתי לעצמי.
''גאון'' זה תואר מפוצץ מדי, לטעמי.
אבל אין מה לדבר, האיש מקצוען אמיתי. אחרי שהוא ביים את סרט האימה המוצלח של השנה הקודמת ("הצלצול") וסרט הפופקורן המוצלח של השנה הקודמת ("שודדי הקאריביים"), אין ספק שהוא יודע מה שהוא עושה. וכפי שכבר ציינתי, אם מחפשים בנרות את מי שצריך לביים את הסרט החדש על סופרמן – זה הוא.
דווקא טופיקי בהחלט
לגור ורבינסקי יש סרט אחד בעשיריה המובילה (שודדי) ועוד סרט במקום ה-14 (הצלצול) עד כמה שאני זוכר, לפחות בתולדותיו הקצרות של האתר לא היה עד היום מקרה שבו במאי אחד הנפיק שני סרטים כל כך מצליחים בתוך אותה שנה. בנוסף לכך אלה גם שני סרטים שונים לחלוטין. מצד שני, באף אחד משני הסרטים האלה אין משהו שצועק "אני במאי גאון". אין בהם גם שום דבר שאפשר לקרוא לו "הסגנון" או "המגע" של גור ורבינסקי (ולכן בוודאי לא יצמחו לו מועדוני מעריצים כמו של טרנטינו או האחים כהן). נראה כאילו האיש הוא מכונה משומנת, וזהו.
בהחלט
האיש פשוט יודע להוציא את המיטב מכל מה שיתנו לו. לפחות ככה נראה משני הסרטים האלה, ששניהם בהחלט מוצלחים מאוד ואולי אין בהם שום עומק אבל הם כל כך מהנים שלאף אחד לא אכפת. או לפחות לאף אחד שהוא פלצ"ן מתנש"א, ווינק ווינק.
אגב,
זה בדיוק גם מה שחשבתי על הסרט הקודם שלו, 'המקסיקני' אבל בקשר אליו נראה שרוב העולם דווקא לא מסכים איתי.
כתבה מספר 322
עלילות!
דווקא מאוד נהניתי מ"הצלצול":
כתבה מספר 1423
תופים בבקשה
מה יש לומר, שנה בסבבה. לא סרטי ענק, לא סרטים מונומנטליים ומושלמים לחלוטין, אבל בדיוק מספיק סרטים טובים בשביל להמשיך להרגיש שהקולנוע הוא הז'אנר האומנותי היחיד שנמצא עם ראשית האלף בפריחה יצירתית ובהתפתחות מתמדת (גם במרכז ולא רק בשוליים).
אוקיי. התגברנו על ההקדמונת הנפוחה-קמעה. ניגש, אפוא, לדבר עצמו. ראיתי שמונה מתוך המתמודדים בעשיריה הבכירה (כולם פרט ל"תפוס אותי אם תוכל" ו"אקס-מן 2"), סכום שהפתיע אותי לאור כמות הסרטים המדולדלה שזקפתי לזכותי בסקר המקדים. מתוך חמשת הבחירות שלי בטופס הקודם, שלושה סרטים הגיעו לקו הגמר ("המסע המופלא", "להרוג את ביל" ו"השעה ה- 25". השניים שלא הגיעו, ודווקא היו ראויים, הם "מוכה אהבה" ו"אודות שמידט"). נתחיל מאלה שלא בחרתי.
שיקגו – מיוזיקל ממש טוב, הרבה יותר מהנה מכל ההתנפחות העלק-פוסטמודרנית המכוערת של "מולאן רוז"', מה שאומר שאפילו אני קצת אהבתי אותו. וגם נחמד לגלות שריצ'ארד גיר בכלל היה צריך להיות זמר. סרט שגורם לך להרגיש קצת כמו סמי ג'נקינס – אתה נהנה מכל רגע, ושוכח הכל ברגע שיצאת מהאולם.
מוצאים את נמו – בסדר. כאילו, אוקיי. סבבה, הצלחתם להדמות סיטואציה תת קרקעית. יופי. הצלחתם לעניין את התחת שלי. הסרט עצמו חמוד, משעשע, לא לגמרי מתרומם ובורגני לתפארת. כמו רוב הסרטים של פיקסאר (זה הקטע שבו אתם יורדים לי לחיים).
שודדי הקאריביים – שוב, סרט ממש טוב שאין בו טיפת ערך. עשוי לפי הספר, מלא שטויות מגניבות וג'וני דפ באמת מצליח לחקות את מרלון ברנדו וקית' ריצ'ארדס בו זמנית, אבל הקלישאה "אחלה סרט. תזכירו לי על מה הוא היה?" לא מכזיבה גם במקרה הזה.
שר הטבעות, שיבת המלך – אחרי כל הסיכומים והמילים הגדולות, כל מה שאני יכול לומר הוא שלמרות שגם החלק השלישי היה סבבה חגיגה, קצת, איך לומר, טיפ טיפונת, לא נעים להגיד, נמאס. הציפיה לחלק השלישי היתה הרבה פחות מורטת עצבים מהציפיה לשניים הקודמים, וגם כשבא הסרט ולא ממש הכזיב, זה עדיין מרגיש קצת כמו חדשות של אתמול. המעריצים יכולים להמשיך לחגוג, ואני מבין ומקבל, רק שאני קצת מותש כבר. ואפילו אם הוא כן אחד מסרטי השנה, אני משאיר אותו לאחרים.
אדפטיישן – טוב, הנה משהו קצת יותר אישי. אני רוצה להתייחס גם ל"אדפטיישן", גם ל"וידויים" ובעצם לכל מה שאני מכיר מבית מדרשו של האדון לבית קאופמן. דן ברזל זרק בסקר המקדים את הביטוי "גאונות משעממת". לדידי, מה שחסר לקאופמן בידיים זה בדיוק זה: קצת גאונות. הבחור מבריק, מלא רעיונות מעניינים ותמיד בכיוון הנכון, אבל תמיד הסרטים שלו אפופי תחושה קשה של כבילות גדולה מדי למציאות. תמיד יש תחושה שאם רק היה בו טיפה יותר ניצוץ של טירוף, קצת יותר סבוב במוח, אם הוא היה מעז להיות קצת פחות משעשע וקצת יותר טורד מנוחה באמת, היה נולד כאן משהו גדול. הנסיונות של קאופמן לעטוף את הסרטים שלו באותה הילה של פסיכוזה נופלים פעם אחר פעם במלכודת התפרים הגסים והצורך המיותר כל כך להאכיל את הצופה בכפית בשליש האחרון. "אדפטיישן" היה לטעמי סרט לא-משעמם-בכלל, נהניתי ממנו מאוד ובחצי הראשון שלו היו כמה רגעים מכמירי לב ממש, אבל עם כל יום של התרחקות מהצפייה הוא יותר מתקרב לי בראש לדרגת ה"סימון" – סרט עם כל הכוונות הטובות שפשוט התפדח. כמובן שהוא רחוק מ"סימון" שמיים וארץ, אבל גם הוא, בסיכומו של דבר, פשטני וריק.
וליותר פיינליסטים:
המסע המופלא – כאמור, אין לי הרבה מילים רעות על הסרט הזה, רק שחרף מופתיותו, הוא בכל זאת שוחה בז'אנר שרחוק מכוס התה שלי כרחוק משה מהר סיני, או משהו (לא הולך לי עם דימויים היום). כלומר, היחס שלי אליו די זהה ליחס שלי ל"שיקגו", רק יותר טוב. לכן הוא זכה לקולי בסקר המקדים, אבל לא היום.
השעה ה- 25 – אד נורטון הוא כבר סיבה ללכת לראות סרט, אבל לא דוקא סיבה לאהוב אותו (ע"ע "לשמור אמונים", "דרקון אדום"). "השעה ה- 25" היה סרט עוצמתי, שהתגבר על המון נתוני פתיחה בעייתיים (בראש ובראשונה המטיפנות הנוצרית הישנה והטובה שבבסיס התסריט), והצליח ליצור חומר נפץ קולנועי, תודות לשחקן הראשי שכבר נזכר, לשחקני המשנה הנהדרים, ולקורקטיות המסעירה (משונה ככל שצירוף כזה עשוי להישמע) בבימוי של ספייק לי. לא מושלם, אבל גם לא עוזב אותך. בשום אופן.
להרוג את ביל, חלק 1 – כן, מה לעשות. סרט השנה שלי. החוויה הקולנועית האבסולוטית הבודדת שלי השנה, היחיד שהצליח לסחוט ממני קריאות "ווווואוו, וווווווואאאאוווו… וווווווווווואאאאאוווווו!" וואלאיסטיות כבר במחצית. או יותר נכון, ברבע. הלא מצפה לנו עוד חצי שלם. אדושם אלוקינו שבשמים, עשה טובה, שיהיה טוב לפחות כמו הראשון.
תופים בבקשה
לא היו סרטי ענק? מה זאת אומרת לא היו סרטי ענק? שיבת המלך עונה לכל ההגדרות של סרט ענק!
לא ענק. ארוך.
לא ענק. ארוך.
נכון הוא ארוך אבל זה לא אומר שהוא לא ענק.
רק שניה לסרטים אמור להיות ערך ?
כלומר לא פשוט אמורים להנות מהם ? סרט זה צורת בידור (לפחות לפי דעתי) .
זה היה ברצינות?
אם כן, אז: כן, לסרטים (כמו גם לצורות בידור אחרות) אמור להיות ערך, והוא, לפחות אצלי, פקטור די חשוב ברמת ההנאה.
אנ'לא אומר שאם הסרט שטותי, לא אוכל להנות ממנו, אבל אני בכל זאת מעדיף סרטים עליהם צריך לחשוב.
הנאה היא ערך
מכיוון שהנאה נובעת, לפחות אצלי, מסרטים שיש בהם 'משהו'. אותו משהו לא חייב להיות עמוק נורא.
סרטי סלפסטיק למשל לא מהנים אותי, כי הם לא מצחיקים, לא בגלל שהם 'לא ברמה'. אותו דבר לגבי קומדיות רומנטיות, אני לא נהנה מהן לא בגלל שהן נחשבות נחותות, אלא כי הן נוטות להיות קיטשיות וצפויות.
בואו ניקח לדוגמה את 'קיל ביל', אחלה סרט. איזה 'ערך' יש בו? אחת שמסתובבת והורגת אנשים, תודו שהסיפור, בינתיים לפחו, הוא די קשקוש.
אבל הסרט 'קול' והאקשן טוב, אז הסרט מהנה.
נכון מאוד.
אם אתה אדם שטחי.
נו באמת.
נו באמת.
אתה יכול להראות מה בדיוק לא נכון במה שגונקל אמר?
כלומר, אם בהגדרה אתה לא חשוב שלדברים צריך להיות ערך כלשהו מלבד מבידור, אתה שטחי באופן מוצהר.
לסרטים לא ''אמור''
להיות ערך מעבר לבידור. יכול להיות להם ערך נוסף, וזה מצוין, ויכול להיות להם ערך בידורי בלבד, וגם זה בסדר. וזאת פחות או יותר נקודת המוצא של האתר הזה. לא חשבתי שזה בכלל נתון לויכוח.
אבל שים לב מה ריסט אמר
הוא בא מנקודה אבסולוטית שסרטים הם רק צורת בידור, וזה זלזול טיפשי במדיום שלם. זה כמו להגיד "בגדים זה רק כדי לחמם" או "אצבעות זה רק כדי לחטט באף".
טוב, יכול להיות
אני לא יודע בדיוק למה ריסט התכוון. אבל זה נאמר בתגובה לתגובה של גונקל, שפסלה סרטים כמו 'שודדי הקאריביים' ו'מוצאים את נמו' בטענה שאין להם ערך. יש להם ערך: הם מהנים.
שולם שולם לעולם
ברוגז ברוגז אף פעם.
טוב, יכול להיות
זה בדיוק.
אם זה ששכחת סרט עשר דקות אחרי שסיימת לראות אותו לא הופך אותו ללא מועמד מתאים להיות סרט השנה, אתר רוצה לומר לי שזה לא מעיד בשום צורה על שטחיות?
בוא לא נגדיר אפלו שטחיות כדבר רע. אבל אם לא מאמינים בכלל שלדברים יכול להיות עומק, דהיינו משהו לזכור או חוויה כלשהי מלבד זה שהם יבדרו אותך אז אתה לא מעוניין בעומק, ולפיכך שטחי.
אתה יכול להגיד שעומק זה מיותר ושטחיות זה *ה*דבר. ובכל זאת.
שכל אחד יבחר בעצמו
אני נהנה מסרטים מסוימים, ולחלקם אין 'ערך' או 'עומק' יוצא דופן. 'מוצאים את נמו' הוא סרט שכזה, נחמד, משעשע, שווה את מחיר הכניסה, גם אם לא דנים בו במשמעות הקיום האנושי.
כעיקרון, אגב, אני נוטה לחפש את המשמעות והדיונים העמוקים במדה שאינה קולנוע. זה לא שלא אהבתי את התפוז המכני או ממנטו, אלו סרטים טובים עם 'מסר' או 'אמירה', אלא שספרים לטעמי הם קרקע פוריה יותר לדיונים משמעותיים בערכים 'עמוקים'.
אחרי שראיתי את שודדי הקאריביים
התנהגתי כמו ג'וני דפ במשך כמה ימים. היה כיף, עד שהורים שלי לקחו אותי לשיחה ושאלו אותי אם אני משתמש בסמים…
עברתי שוב על התגובה שלי
בשביל לראות איפה לא העברתי נכון את הנקודה, איפה משהו במהות הדיון התפספס, ואחרי קריאה חוזרת ונשנית לא היתה לי ברירה אלא לפסוק: אתה סתם נטפל לסמנטיקה, והאמירה של המגיב הקודם היתה מעצבנת.
סרט לא "צריך" להיות עמוק. סרט לא "צריך" לעשות לך דבר פרט לנעים בגב. סרט, אגב, גם לא "צריך" לעשות לך נעים בגב. בכלל, סרט לא צריך אותי בדרך כלל, ולא איכפת לסרט מה אני אגיד עליו.
לגיטימי שסרט יהיה רק מהנה, בדיוק כמו שלגיטימי שהוא יהיה בריין קנדי מלא ערך אבל לא מבדר. בכל אחד מהדברים יש ערך מסוים. אשר לי, אני מפונק מעט: בסרט שנבחר אצלי לסרט השנה (שימו לב: לא סתם זוכה לחיבה מסוימת, אלא נבחר לסרט השנה. אהבתי את שודדי הקאריביים), אני מעדיף, אם יש ברירה כזאת, גם להנות וגם להישאר עם משהו אחרי זה. מה לא בסדר בזה?
תשמע, לא התכוונתי להיכנס לויכוח
בטח שלא לויכוח ישן כזה.
אני עמדתי להצטרף לדיון
אלא שפתאום נזכרתי שכבר ניהלנו את הויכוח הזה לפני (אלוהים אדירים!) 6 שנים, ושלמעשה, זה היה המפגש הוירטואלי הראשון שלנו (אתה ניצחת, בדיעבד). תחילתה של יריבות מופלאה.
למה תמיד חמשת, למה...
הכל באשמת 'ביפ' שהשחיתו את הנוער עם הפורמו ל"משפחה סימפסון – חמשת העונות הראשונות". גררר אררג.
תופים בבקשה
תופים בבקשה
ובכן, אפשר לקשור את זה קצת בערך היחצ"ני של אדפטיישן.
למרות שזה בטח לא רק בגלל זה, ובכלל גונקל מדבר שטויות בעניין צ'ארלי קאופמן כבר שנים.
הפתעת השנה....
שר הטבעות (כבר שלוש שנים ברצף)
סרט השנה של עין הדג. ישששששש
אומה "אלוהים" טורמן וקונטין טרנטינו במקום השני וג'וני השיכור ואורלנדו בלום מקום שלישי. מה אני יגיד לכם, שנה עמוסת הפתעות.
שמתם לב שככל שירדנו
ברשימה יותר למטה, כלומר לסרטים היותר מאוחרים, כך גדל מספר הקולות?
הייתי מאשים את 'אפקט שרק'
רק ש… אני לא. סקרי השנה הקודמים הוכיחו שהמצביעים אצלנו זוכרים גם סרטים מתחילת השנה. 'שיבת המלך' ו'להרוג את ביל' זכו בזכות ולא בחסד.
מה שבכל זאת מפתיע אותי בתוצאות הוא מיעוט הקולות של 'שיקגו', מקום 9-10 בלבד. מה רע ב'שיקגו'? מי לא אהב את הסרט? לאן נעלמו כל חובבי מחזות הזמר וקתרין זטה ג'ונס?
שיקאגו היה חביב
זה שאנחנו "חובבי מחזות זמר" לא אומר שאנחנו חייבים לאהוב את כל מחזות הזמר.
וזה גם לא אומר שכולנו אוהבים בדיוק את אותם הדברים הקשורים בז'אנר (אני אוהב מחזות זמר קלאסיים יותר ורומנטיים יותר ולכן לא כל כך התחברתי לשיקאגו).
חוץ מזה "חובבי מחזות זמר" אוהבים גם סרטים אחרים שהיו, לדעתי, טובים יותר. די טפשי לתת קול לסרט מסויים רק בגלל שהוא מחזמר.
שיקאגו היה מצויין
ובהחלט אהוב ביותר על אנשי האתר, ולראיה: קיבל מספיק קולות בסקר המקדים. פשוט יש אהובים ממנו…
היה לו סיכוי לא רע לזכות בקולי אלמלא היה מועמד מול 'שיבת המלך'. למעשה, אם הוא היה מועמד בשנה הקודמת, סיכוי לא רע שהייתי בוחרת בו, כי את 'שני הצריחים' לא ראיתי אז. זה קצת מתחבר לנקודה נוספת שלי – אצל רבים הוא מתקשר כ"סרט מהשנה שעברה" וזה מרגיש קצת מוזר, אולי אפילו אנכרוניסטי לבחור בו כ"סרט השנה" בסופו של דבר.