שנתיים אחרי השביתות שכמעט שיתקו את הוליווד, הפעם אלה פועלי הבמה של בריטניה שמאיימים בשביתה. נשמע כמו עניין קטן? תגידו את זה למפיקי 'טרויה', 'כנפי הרעם' ו'הארי פוטר והאסיר מאזקבן'. |
26.03.2003
|
יומית
שנתיים אחרי השביתות שכמעט שיתקו
את הוליווד, הפעם אלה פועלי הבמה
של בריטניה שמאיימים בשביתה.
נשמע כמו עניין קטן? תגידו את
זה למפיקי 'טרויה', 'כנפי הרעם'
ו'הארי פוטר והאסיר מאזקבן'.
שנתיים אחרי השביתות שכמעט שיתקו
את הוליווד, הפעם אלה פועלי הבמה
של בריטניה שמאיימים בשביתה.
נשמע כמו עניין קטן? תגידו את
זה למפיקי 'טרויה', 'כנפי הרעם'
ו'הארי פוטר והאסיר מאזקבן'.
לא! זה אומר שהארי פוטר והאסיר מאזקבאן יתעקב??
אגב , לא היה אמור לצאת כבר הספר החמישי?
סתם מתוך התעניינות…
21 ביוני, 2003. או משו דומה.
גרוע מכך.
יש סבירות שרולינג לא תראה בקרוב הצגות תיאטרון, ולפיכך תסבול מחסך תרבותי, ולא תספיק לכתוב את הספרים הבאים בקצב מספק.
סיבה טובה יותר לחשש?
קשה להיות עורך/כת
שקלתם פעם לעשות צ'אט באתר ?
שם נוכל להתבטא בחופשיות ואידיוטיות בלי לחשוש שהודעותינו תימחקנה
חשבו, הגיעו למסקנה מהירה
והשאר היסטוריה. של מלא אנשים ששאלו את אותה שאלה ממש.
חשבו, הגיעו למסקנה מהירה
לא נראה לי מסובך מדי להקים צ'אט לאתר. אם כן מה המסקנה המהירה שהגיעו אליה ?
שאנחנו לא רוצים צ'אט.
זוהי הודעת איפוס
לכולם, אבל בעיקר לזחלילית.
תתפלאו לשמוע, אבל לנהל אתר זה לא קל כמו שזה נראה, אפילו בלי לנסות לדאוג שרמת הדיון לא תידרדר לזו של ילדים בגנון. אחד הכללים הראשונים שלנו כאן הוא "אם אין לך מה להגיד – אל תגיד את זה כאן". ולשם ההבהרה, זחלילית: אם את חושבת שלג'ניפר אניסטון מגיע אוסקר, למרות שלא ראית אף אחד מהסרטים שלה – זה לא נקרא שיש לך מה להגיד. אם את לא בטוחה שדי.וי.די אפשר לקנות בחנות שמוכרת די.וי.די – זה לא נחשב שיש לך מה להגיד, אלא שאת מחפשת בכוח לדבר עם מישהו (או מנסה לעצבן בכוונה). באתר הזה מסתובבים אנשים מבוגרים, כמו גם צעירים מאוד, שבלי קשר לגילם רוצים לשמור על רמת דיון מסוימת. הבעיה היא שרמת הדיון כאן ביומיים האחרונים ירדה לכזאת שאף אדם שפוי לא היה נשאר פה כדי לקרוא משהו. להבא, אם אין לך משהו באמת מעניין על נושא כלשהו שקשור לנושא הדיון – עדיף שפשוט לא תכתבי. ואם לא, אין לנו שום בעיה להחמיר את מדיניות המחיקות בכל הקשור להודעות שלך.
אני מתנצל על הטון האגרסיבי, אבל הגיעו מים עד נפש.
אבל כן ראיתי סרט של ג'ניפר אניסטון...
הבעיה היא שאין לי מושג איך קוראים לו, כי ראיתי אותו מהאמצע. ולא, זו לא הודעה רק בשביל לעצבן או בשביל לדבר, אלא בשביל לשמור על הכבוד שלי.
זה לא מספיק כדי להחליט
שמגיע לה אוסקר.
זה לא מספיק כדי להחליט
לי זה כן…
תראי,
אוסקר (לפחות בתיאוריה) מקבלים שחקנים ממש טובים. בשביל לדעת ששחקן הוא ממש טוב צריך שיהיה לך בסיס להשוואה. זאת אומרת, לראות הרבה סרטים ולדעת ששחקן מסוים הוא טוב יותר משחקנים אחרים, או שבסרט מסוים הוא שיחק טוב יותר ממה שהוא שיחק בסרטים אחרים.
כך שבאופן אובייקטיבי מאוד, על סמך צפייה בחצי סרט, אי אפשר לקבוע שלשחקן מגיע אוסקר (ובאופן לא אובייקטיבי, אני מכירה איזה דג שהיה אומר שזו בדיוק הודעה מסוג "אין מה להגיד").
ולראות חצי סרט ותשע עונות של ''חברים''?
מש''ל.
מש''ל-מה זה מש''ל. (כהבע''ת)
לא לימדו אותך בבי''ס*?
ראשי תבות של "מה שהתכוונתי להוכיח".
_____
* בי"ס זה ראשי תבות של "בית ספר".
אבל למה קוראים לזה ''בית ספר''?
הרי יש שם יותר מספר אחד.
אל תגזים! נכון, אני מעצבנת, אבל לא עד כדי כך...
בהחלט עד כדי כך
ארר.
לא לימדו אותי בנוגע למש''ל, ^ואני לא *עד כדי כך* טיפשה...
^ההערה השנייה מתייחסת לראשי תיבות של בית ספר
את לא?
כי האפשרות השניה היא שאת לא אמיתית אלא מישהו מבוגר שסתם נהנה לעצבן את כולם.
את לא מאמינה לי שאני בת 12
12? אל תאמיני. לא איכפת לי. אני בת 12 וחצי, ביוני הקודם הייתה לי יומולדת 12 ודוד שלי בא לביקור (הוא לא עושה את זה הרבה, בד"כ ^אנחנו באים לבקר אותו), ביוני הזה אני אהיה בת 13 ושנה הבאה אני עוברת ביה"ס ועולה לכיתה ח'.
^אני,אמא שלי, אבא שלי, אחותי ואח שלי.
את בת 1212?
עכשיו הכל מובן…
אוף, נו,
אני מבין שעקיצות כאלו יכולות להיות דבר מאוד מהנה, אבל מספיק כבר. לעצבן אנשים צריך בסטייל, ועדיף כאשר היכולת שלהם להגן על עצמם משתווה ליכולתיו של התוקף.
אני חושב שאם מה שהיא עשתה עד עכשיו לא נקרא ''תקיפה''
(לא משנה של מה – של העורכים, של מדיניות האתר לגבי מחיקות, של הסימפסונז), שום דבר לא נקרא "תקיפה".
תשמע.
אני בדרך כלל שונא לתקוף אנשים סתם, אבל כשאותם אנשים לא מבינים כשרומזים להם, ואחר כך כשאומרים להם בפירוש, אין ברירה אלא לנסות להסביר להם בסוג של ציניות.
זחלילית ממשיכה לא לרצות להבין (או שהיא לא מסוגלת) על מה לעזאזל אנחנו מדברים – ועד שהיא תחכים…
זחלילית – אין לי שום דבר נגדך, באמת שלא (טוב, כל עוד לא מלכלכת על הסימפסונז בלי *באמת* להבין אותם), אבל הגעת למקום יחסית חדש – נסי ללמוד את חוקיו. נסי לקרוא תגובות רציניות של אנשים שעונים ברצינות ומדברים ברצינות על הדברים שמעניינים כאן את כולנו – סרטים.
אחר כך, נסי להשוות אותם להודעות שלך.
לכשתסיימי, נסי לפרסם תגובה על סרט ש*ראית*. תגידי שאת שונאת, תגידי שאת אוהבת, תסבירי למה, תשתלבי.
אחרת – תמשיכי להימחק ואנשים ימשיכו לענות לך בציניות. בסדר?
לא. בפירוש לא.
מה שהיא עשתה ב'חברים' לא קשור לקריירה הקולנועית שלה או לאיכויות המשחק שלה בסרטים.
את ראויה להערצה על הסבלנות הזאת.
טוב, אז לא מגיע לה אוסקר. על זה אתם לא תצעקו עליי?
למה לא?
אולי דווקא כן מגיע לה אוסקר? אם ראית רק חצי סרט איך את יכולה לדעת?
אתם ממש רעים
לא יפה
לא. בפירוש לא.
זה דווקא דיון שהייתי מעוניין להרחיב.
מדוע הקריירה הטלויזינית לא נחשב לשם גיבוש דעה? בכמעט עשר עונות של חברים ישנן יותר ממאה שעות.
אמנם, ג'ניפר משחקת טיפוס-דמות אחד למשך כל העונות, וכצפוי, זמן המסך צריך להתחלק בין כל השחקנים – אבל עדיין מדובר בתקופה ארוכה, ולענ"ד, מספיקה לשם גיבוש דעה.
לאחר זמן רב כ"כ אדם מן היישוב לומד להכיר את איכויות המשחק של השחקן. לא צריך לצפות _בנוסף לכך_ בארסנל של סרטים.
אני לא מסכים.
הדבר שעומד בבסיס הטענה שלך הוא שאין הבדל מהותי בין משחק בקולנוע למשחק בטלוויזיה. כל עוד ניתן לשחקן הנידון מספיק זמן מסך יש בכך מספיק כדי להעריך את כישורי המשחק שלו נכונה. המסגרת שבה האדם משחק היא, לצורך העניין, משנית.
אני כאמור, חושב אחרת. אתה לא יכול לנתק את השחקן מהמדיום בו הוא מופיע. הלו מספיק להגניב מבט חטוף ברשימה הלא-נגמרת של שחקני טלוויזיה שניסו לעשות זאת במסך הגדול וכשלו כדי להבין שהטלוויזיה והקולנוע דורשים, כל אחד בתורו, דברים שונים לחלוטין. השחקן הוא חלק בלתי נפרד מהמסגרת בה הוא מופיע, ולכן כדי להעריך נכונה את כישורי המשחק של שחקן יש לבחון אותו במסגרת המתאימה – הקולנוע, במקרה הזה.
אין לי בעיה להרחיב בעניין זה.
בוא נקצין את העניין: האם אתה סבור שניתן לצפות באדם המגלם דמות באופרת סבון, ולקבוע לפי זה אם משחקו טוב מספיק כדי להעניק לו אוסקר (של סרטים. לא של הטלוויזיה)?
לסדרות טלוויזיה ולסרטי קולנוע יש אופי שונה לגמרי שמתבטא, בין השאר, באופי המשחק. זה של הטלוויזיה הוא מוגזם יותר (ואת זה לא אני אמרתי, אלא אחד משחקני הטלוויזיה שעברו לקולנוע. או להיפך. או שזה בכלל היה רמי הויברגר על גילום דמויות בתיאטרון. או משהו).
העניין הוא שברגע שאתה מתרגל לדמות מסוימת, במיוחד בסדרות שרצות במשך הרבה מאוד עונות, היא כבר הופכת קרובה לך (מבחינה רגשית) וקשה לך לחשוב עליה כעל הדמות החיצונית – השחקן.
לעומת זאת בסרט יש לשחקן שעתיים, פלוס-מינוס, כדי לשכנע את הצופה שהוא אכן הדמות אותה הוא מגלם. וזה הזמן שיש לו כדי לפתח את הדמות, להעניק לה אופי, לקרב אותה לצופה ולגרום לו לחוש כלפיה משהו.
דוגמה טובה לכך היא שמ"ג (אבוי! אני עומדת להזכיר נושא שאסור להזכירו באתר!): ברגע שהיא מגלמת דמות כלשהי בקולנוע ואתה חושב עליה כעל הדמות הקולנועית ולא כ"יו, הנה באפי!" – זה מראה שהיא משחקת טוב מספיק.
או קייט בלאנשט: בכל סרט היא מגלמת דמות שונה לגמרי, ובעצם זה שאפשר להאמין לה ב'בנדיטס' שהיא לא גלדריאל, ובכלל לשכוח שהיא גילמה בסרט אחר את גלדריאל – אז היא משחקת טוב.
אבל בשביל השוואה כזו צריך לראות את השחקן במספר סרטים.
לעומת זאת, לצפות בחצי סרט בו משתתפת הגברת אניסטון ולהגיד "שיואו, איך אני אוהבת אותה ב'חברים'. כבר כמה שנים אני עוקבת אחרי הסדרה הזו. היא מה-זה משחקת טוב!" – זה לא אומר שום דבר לגבי איכות המשחק של השחקן, ובטח שזו לא אינדיקציה לזכאותו של השחקן לאוסקר.
תשובות
וידוי: דעתי אינה כה רחוקה משלך. איני מאמין בעצמי כי ניתן לשפוט כשרון משחק לפי סדרה אחת, דמות אחת, או סרט אחד.
ולעניין:
הדוגמא שלך אמנם מוקצנת, אך לא משרתת ממש את המטרה. אופרות סבון אינן מייצגות (לרוב) שחקנים בעלי כישורים עילאיים. האם את היית סבורה שניתן לצפות בשחקן המופיע בעשרות סרטים – אפס, אלו סרטי הדרכה של פיקוד העורף – ולקבוע לפיהם אם משחקו טוב מספיק כדי להעניק לו אוסקר?
להיפך – אנחנו צריכים לבחון את המקרים בהם מדובר בסדרות איכותיות, עם שחקנים כשרוניים, ולהחליט אם לפי הרזומה הנ"ל ניתן לגבש דעה: למשל הסדרות האלו, בהן השחקנים מקבלים פרסי "אמי".
שנית – בפועל, האוסקרים ניתנים לא על פי הסרט הספציפי – לפעמים מקבל האמן אוסקר על עשרות שנים בהן "קופח", ולבסוף שיוצא סרט בינוני בכיכובו, מעדיפים להעניק לו את הפרס על פועלו במרוצת חייו, ולא על כשרונו בנק' הזמן הספציפית. וכאשר מתייחסים שלא במנותק לעברו של השחקן, האם יש מקום גם להוסיף סדרות טלויזיה?
כמובן, שטלויזיה שונה במהותה מקולנוע. אבל בטלויזיה יש "סרטי טלויזיה" או "מיני סדרות", ובקולנוע ישנם סרטי קומדיה, דרמה, מתח ואימה; שחקן ששובה אותנו בקומדיות לא יצלח לבטח בסגנון אחר.
בקיצ'ר, עד כמה באמת משנה העובדה ששחקן הופיע בטלויזיה כדי להעריך את הכישרון שלו? אם שחקן מסויים, נניח ג'יימס גנדולפיני (ונתעלם מסרטיו בעבר, למשל 8 מ"מ) יגיח לקולנוע וידפוק את הופעת חייו, האם באמת נאמין כי מדובר בהבלחה חד פעמית, או שמדובר בשחקן כשרוני המציג את יכולותיו במקומות אחרים? הנה, עברו בטלויזיה ישפיע על עמדתנו.
יום טוב ולילה טוב,
ועוד שאלות (או תשובות):
לא, אי אפשר לשפוט את משחקו של מי שמשחק בסרטי פיקוד העורף. הדוגמה הספציפית הזו משולה לאופרת סבון: המטרה היא לשחק באופן מגמתי ומוקצן.
אבל גם אי אפשר לקבוע לפי סדרות איכותיות. שוב, בגלל מוטיב הזמן – יש לך את כל הזמן שבעולם כדי לפתח אמפתיה או שנאה כלפי דמות כלשהי, ובמשך העונה, או בעונה שלאחר מכן, אתה יכול לשנות את דעתך. הדמות הזו הופכת אורחת אצלך בסלון. הופכת למכרה שלך. וכמו שאתה לא יכול להחליט שיש לתת אוסקר לשחקן רק כי הוא אחיך, או השכן שלך – ככה גם לא נותנים אוסקר כי אתה מכיר מישהו ממש ממש טוב. זה לא אובייקטיבי ולכן – לא הוגן (בערך כמו לתת אוסקר לשחקן רק בגלל צבע עורו).
נכון ששחקנים לא מקבלים תמיד את האוסקר דווקא על הסרט בו הם הכי הצטיינו, אבל הם מקבלים את האוסקר כי הם כן הוכיחו את עצמם על המסך בכמה הזדמנויות. ועדיין במקרים כאלה אין להתייחס לסדרות טלוויזיה: כי בטלוויזיה הדרישות שונות, כי בטלוויזיה הכל שונה. כמו שאוסקר על צילום לא יקבל מי יש לו רזומה עשיר כצלם טלוויזיה. אלה שני סוגי צילום שונים לגמרי (של הקולנוע – רחב יותר. טלוויזיה – מיקום סט והעמדת דמויות במרחב מוגבל ביותר).
אתה היית נותן אוסקר לניקול קידמן או לקיילי מינוג או לכל אוסטרלי אחר יוצא הסדרה "קרוב רחוק" (או כל סדרה אחרת)? האם בין שיקוליך להעניק לניקול קידמן את האוסקר השנה, היית מחשיב את משחקה בסרט 'אופני ה-BMX'?
נכון, בטלוויזיה יש סרטי טלוויזיה ומיני סדרות. אבל מיני סדרות הן למעשה כמו כל סדרת טלוויזיה (כי הם ארוכות יותר מסרט הקולנוע הממוצע). סרטי טלוויזיה נופלים על הגבול, לדעתי. מצד אחד – מעצם זה שהם מופצים ישר לטלוויזיה זה רומז שמישהו חושב שאין להם סיכוי מבחינה מסחרית (ובין השורות זה רומז על כך שהם לא מרשימים במיוחד, בין אם מבחינת משחק או כל דבר אחר). מצד שני, היו כמה סרטי טלוויזיה שכן יצאו למסכים. אה, בעצם זה היה בארץ. ואולי למעט 'יוסי וג'אגר' (שלא ראיתי) האחרים היו אסון (מי? מי אמר 'פיתוי' ולא קיבל?).
שחקן טוב יכול לעבור בין ז'אנרים ולגרום לנו להאמין לו (ולעומת זאת, כבר העירו לפני – רובם המוחלט של שחקני טלוויזיה "מקצועיים", לא שרדו את המעבר לקולנוע). הייתי נותנת כדוגמה את המנחה מ'קברט', שבוג'י אמרה שהוא היה נהדר גם בסרט שונה לגמרי בעל אופי שונה, אבל הביקורת הזו עוד לא עלתה, כך שחבל לי לדבר באוויר. אבל בוא נחזור לדוגמה שלך: האם היית מעניק אוסקר למג ראיין, מלכת הקומדיות הרומנטיות? האקדמיה לא חשבה שיש צורך אפילו לתת לה מועמדות (אבל לעומת זאת, היא זכתה בשלושה פרסי 'גלובוס הזהב' על שלוש קומדיות רומנטיות, ובפרס אחד של שחקני הקולנוע והטלוויזיה, גם על קומדיה רומנטית). כלומר – את *ה*הכרה הרשמית היא לא קיבלה. למה? סביר להניח שבשל היותה שחקנית נישה. אז נכון, היו לה סרט או שניים בהם היא יצאה מהנישה. האם זה מספיק כדי להעניק לה אוסקר? האם זה מעיד על יכולותיה הגבוהות?
אם שחקן טלוויזיה יבליח לקולנוע להופעה אחת טובה, יכול להיות שהסיבה נעוצה בבמאי, שידע להוציא ממנו את המיטב. הופעה חד פעמית אינה מעידה על כשרון. מצד שני, על הופעה זו הוא יוכל לקבל אוסקר כי הוא הצטיין בה (זה כשיוצאים מנקודת הנחה שאוסקר מקבלים על הופעה טובה, ולא כשהאקדמיה רוצה להעניק למישהו פרס רשמי כלשהו על כל הסרטים בהם שיחק. לאור העובדה שהיו מספר שחקנים שזכו באוסקר מספר פעמים – ניתן להניח שהאקדמיה מתחשבת גם באיכות המשחק, ולא רק ברזומה העשיר של השחקן).
בעצם, יש לי דוגמה טובה יותר:
אני מבשלת אוכל נפלא. באמת.
אבל האם זה אומר שאני יכולה לפתוח מסעדה? לא. כי במסעדה צריך לדעת לבשל להרבה אנשים, ואני מכינה אוכל לבנאדם אחד או שניים. לעיתים נדירות אני מכינה ל-4-5 אנשים (ואז אני מפחדת שהאוכל יאבד את הטאץ').
ומן העבר השני – האם כשאגש למסעדה כדי להתקבל לעבודה שם, הם יתחשבו בכך שאני מבשלת נפלא, או שבכל זאת יבקשו לראות הוכחות מוצקות יותר למה שיש לי להציע בתחום הקולינרי ובתחום המסעדנות?
דווקא אניסטון
הצליחה, ב'בחורה טובה' (הסרט היחיד שלה שראיתי) לצאת מהדמות של רייצ'ל ולתת לנו דמות אחרת, שונה לגמרי, אמינה ומרתקת. *אני* מאמין שהגיעה לה לפחות מועמדות לאוסקר *על הסרט הזה* בלי שום קשר לסרטים אחרים שעשתה או לא. אז מה, תסקלו גם אותי?
אתה מעוות את מה שאמרתי.
לך יש זכות להגיד שלדעתך מגיעה לה מועמדות (יפה שאמרת "לפחות מועמדות" ולא ישר צעקת שהיא צריכה לקבל אוסקר, בלי להתחשב בנשים שעשויות להתמודד מולה), כי הצלחת לנתח ולומר שבסרט בו צפית, היא הצליחה לצאת מדמותה ב'חברים' וליצור דמות אמינה, מרתקת, ושונה לגמרי.
כלומר, דעתך לא מתבססת על אהדתך לגברת כפי שהיא מופיעה ב'חברים' בלבד, אלא על יכולת משחק שהיא הפגינה, שהיתה שונה מהותית מהדמות שלה כפי שהיא מוכרת על ידי כולם, ועל כן – ייתכן שהיא אכן שיחקה ממש טוב.
בסדר, בסדר
אני יודע שזה לא אותו דבר, ואני מניח שפרשת אניסטון הייתה שיא באיזושהיא ויביזציה הולכת ומתחזקת של הזחלילונת, אבל כל זה קרה ביום-יומיים שלא הייתי פה וסתם השתעשעתי מהאפשרות לתרום את שני הפפניג שלי וגם להתערב איכשהו בדיון ההיסטורי.
הודעה ללונג ג'ון ו/או רד פיש:
למה אתם לא מוחקים את הפתיל האחרון? הוא כל כך לא קשור ליומית ולאתר
אהם. זה הכי קשור לאתר שאפשר.
וסלחי לי שאין לי כוח להרחיב במילים: לא רק לעורכים, גם לגולשים (למשל, לכולם) חשובה פה רמת הדיון. זה לא אומר שאסור להתבדח ולדבר על נושאים שלא קשורים, או סתם להביע דעה או לשאול משהו, אבל גם יש גבולות. כשזה מגיע לרמה מעט בלתי נסבלת, חייבים להגיד משהו. אולי שוב אם לא הובן. אולי שוב.
סלחי לי שזה מאוד לא מנומס, אבל עשי לעצמך טובה, הנמיכי מעט פרופיל.
ואסיים בקלישאה: אם את לא מצליחה להתעלות מעט על עצמך, לחשוב פעמים לפני הודעות שאת שולחת, תעברי ל- YNET.
אהם. זה הכי קשור לאתר שאפשר.
טוב, קראתי, אנסה להפנים, עכשיו זה סתם תופס מקום ביומית. אפשר למחוק את זה-עורכים!
מי שקובע מה יימחק זה אנחנו,
לא את.
אני שמח שהפנמת. אבל חשוב שהפתיל הזה יישאר פה לפחות לפרק זמן מסוים, בשביל שכל הזחליליות הפוטנציאליות האחרות אי שם יוכלו לקרוא ולהבין לפני שאנחנו מתחילים את כל הסיפור מחדש.
מה גורם לך לחשוב
שפעם הבאה שילדה בת 12 תבוא לאתר היא תיגש ישר לפה?
"הו, אני ילדה בת 12! תראו, יומית על שביתת נושאי הגדרות בלונדון, מעניין מה הגיבו שם!"
ואני לא מעצבן, נכון?
בשביל זה יש לינקים.
לייק, אתם מדברים על רמת דיון?
צ'מעו.
לא בא להתלהם להלחם או להתקיף.
אבל-
כשאתם עושים עליהום על מישהי (ולמען האמת, זה הכי לא משנה בעולם אם היא בת 3 וחצי חודשים או 76 ורבע) בגלל שהיא לא שומרת על "רמת דיון נאותה" (ולי, אישית, אין דיעה בנידון- ממש אין לי שמץ מה הלך פה)- ראוי שתשמרו אתם על רמת דיון נאותה- אתם יודעים, כל האל תעשה לחבריך וזה..
לי כל הדיון הנ"ל הציק, ולו בגלל נימת ההתנשאות שנדפה מכמה מהתגובות שמעל.
אז יאללה, תהנו לכם, תקראו תגובות ותחכימו, אם מפריע לכם תדלגו לתגובה הבאה, עד שזה יפריע גם לעורכים והעניין ימצא את דרכו לסל המחזור הוירטואלי או משהו.
ועורכים יקרים- באמת שמעריכים את המאמצים. באמת!
סלאם, עלינו ועל כל העולם.
_________________________________
זחלילית- דוגמה למש"ל- רק לידע כללי- ללא התנשאות-
מש"ל- אני תיכוניסט.
נתונים- יש אחלה מיקוד.
הוכחה- מיקוד יש לבגרות. בגרות עושים בתיכון. רק לאנשים שעושים בגרות איכפת מהמיקוד.
מכאן נובע ש-
אני תיכוניסט. והנה הוכחת את מה שהיה צריך להוכיח- מש"ל.
אני חושב שאתה לא מודע לכל הסיפור.
פרשת זחלילית לא התחילה היום, ולא ביומית הזאת. רחוק מזה. בשבוע האחרון היא הגיבה פחות או יותר לכל דיון שנערך באתר, בין אם היה לה מה לתרום לו (אני לא זוכר מקרה כזה, אבל נגיד) או לא. רמזנו לה בעדינות, אמרנו לה מפורשות, ובסופו של דבר זה הגיע לאיומים במחיקות. כי כשאין ברירה, אז אין ברירה. לדעתי ההתנהגות של זחלילית היתה חוצפה לשמה, ועד היום היינו *מאוד* סבלניים איתה. עליהום? נגיד. אבל כל אחד שהיה מתנהג כאן בצורה כזאת, ולא משנה מה גילו, מוצאו או מצבו המשפחתי, היה מקבל את אותו היחס בדיוק. כמו שאמרנו, יש רמה שעליה צריך לשמור באתר, ולא מקבלים הנחות אם אתה בן 12 או קשה תפיסה. אתה רוצה לשחק עם הגדולים – סבבה. רק תלמד את החוקים קודם.
כל העניין הזה מוכיח רק דבר אחד,
שהדבר הכי קרוב לשערורייה שקרה פה, קרה כשלא הייתי. אני תמיד מפספסת את הדברים המעניינים…
לדעתי, לכם יש זכות למחוק כל דבר, אפילו אם זאת דעה שלא מוצאת חן בעיניכם. בגלל שאחרי הכל, זה האתר שלכם ורק לכם יש זכות להחליט מה שייך ומה לא. זה שאתם לא מוחקים כל פיפס קטן שקצת לא מצא חן בעיניכם ושיש באתר הזה אפשרות להביע דעה הן כנראה הסיבות לזה שיש כאן כל כך הרבה אנשים… ואולי לא.
אה, ולמי שאמר משהו על המיקוד. אני לא מסכימה, המיקוד גרוע.
מקבל.
ואף על פי כן, נראה שיש שניים שלושה אנשים שתפסו טרמפ על העניין כדי להוציא קצת אגרסיות מהחיים הפרטיים שלהם.
מצד שני, זה עדיף מלצאת לרחוב ולהרוג מישהו.
ונכון, רוב המיקוד גרוע. אבל במקצועות שלי יצא מעולה.
הוא כן קשור לאתר.
הוא קשור לקהילה שירדה מהפסים.
הוא קשור לעורכי האתר שאפילו טוסט לא יכולים לאכול בשקט, בלי שיצטרכו להיחנק מאיזו תגובה שצריך למחוק.
הוא קשור לזה שבמקום להקליד זמני קולנועים או לעבוד, כל מה שאנחנו עושים זה לרפרש את היומית הזו (וכמה כתבות נבחרות נוספות) שוב ושוב כדי שנוכל לענות בשיא הרצינות והכבוד. עד שמגיע הרגע בו אנחנו נשברים ומפסיקים לענות מתוך יחס של כבוד.
למישהו יש הימורים על איך זה יגמר?
אם אני זוכרת נכון, השביתות בהוליווד נגמרו די מהר. הם השיגו משהו משמעותי?
בקשר לשביתה האקטואלית – הם בחרו עיתוי די מוצלח, כנראה (בכל זאת לא בכל זמן יש סרטים בריטיים שההמונים יודעים עליהם מראש ומצפים להם, לא?). השאלה היא אם זה יעזור להם להשיג את מה שהם רוצים.
מה הם רוצים, דרך אגב? מישהו מוכן לתקצר לטובת האנשים שלא נכנסים ללינקים?
למישהו יש הימורים על איך זה יגמר?
זה יעזור להם אם השביתה תקיף את כל העובדים למספיק זמן, הרי לא מדובר פה בשירותי חירום כמו מד"א (למרות שיש הרבה אנשים שלא יכולים בלי סרט כל כמה זמן) שאפשר להשיג נגדם צו מניעה תוך זמן קצר.
אם זה היה רק הקולנוע, האולפנים עוד היו מתגברים על זה ע"י צילום בחו"ל, אבל לתיאטרון באנגליה אין חלופה
אבל זו בדיוק השאלה שלי
האם הם יצליחו לשבות למשך מספיק זמן כדי להשיג משהו משמעותי? אמנם זו לא שעת חירום, אבל יש הרבה שביתות שלא קשורות לשירותי חירום שעדיין לא מצליחות להשיג הרבה.
בסוף הם בטח יתפשרו.
השביתה מתוכננת החל מיום שישי הקרוב והם מוחים על זה ששכר פועלי הבמה (נגרים, ציירים, וכו') לא עלה מאז 1999. כמו כן הם מתרעמים על כך ששבוע עבודה שלהם מוגדר כבן 50 שעות, מה שנחשב לא חוקי במדינות אירופה האחרות (אם כי, עד כמה שידוע לי, בריטניה לא הצטרפה למדינות האיחוד האירופי ולא אימצה את היורו כמטבע המקומי, ולפיכך אינה כפופה לחוקים האירופאיים. כך שזה רק עניין של הגינות. לא של חוק).
בד"כ לדברים כאלה יש נטייה להפתר. האיגוד עושה שרירים, אבל יתפשר בסוף על איזו העלאת שכר ייצוגית ולא משמעותית – בדיוק כמו ארגוני המורים בארץ. לגבי עניין שעות העבודה – יכול להיות שהם יתקפלו, ויכול להיות שנציגי האולפנים יתקפלו. או שגם פה הם יתפשרו. למשל, שבוע עבודה של 47 או 48 שעות.
בדיוק כמו ארגוני המורים בארץ?
שישבתו רק עד תשע בבוקר.
לא מדברת על השביתה של מחר,
אלא באופן כללי על השביתות שלהם של תחילת כל שנה.
אנגליה
בוודאי ובוודאי שאנגליה נמצאת באיחוד. לא להתבלבל עם העובדה שהם לא משתמשים במטבע היורו – חבר המדינות שאימצו את היורו כמטבע רשמי הוא תת קבוצה בתוך מדינות האיחוד. גם דנמרק ושוודיה נשארו עם הקרונה, למשל. אני לא סגור על זה, אך למיטב זכרוני המדינה ה"גדולה" היחידה שלא הצטרפה לאיחוד בכלל היא נורווגיה, שהעדיפה לחזק את מעורבותה באיחוד הסקנדינבי במקום (ואם תשאלו אותי – בצדק. סקנדינביה היא מעצמה, ואחת הרבה יותר מוצלחת מהאירופאית, ובטח שמהאמריקאית).
רשימת החברות באיחוד (בצד ימין באמצע):
http://www.europa.eu.int/abc-en.htm
רשימת המשתמשות ביורו (תלחצו על Participating member states בצד שמאל):
http://www.europa.eu.int/euro/html/home5.html?lang=5
מעצמה של מה? קרח?
(זה חצי בדיחה. באמת מעצמה מאיזו בחינה, חוץ מהחברתית?)
מעצמה של מה? סלולר!
האם השמות נוקיה ואריקסון אומרים לך משהו?
נוקיה היא חברה פינית,
לא נורווגית.
זה עדיין סקנדינבי
ולפי הסטנדרטים האלה, גם דרום-קוריאה היא מעצמה. או שהכוונה הייתה למעצמה בתחומים אחרים, או שמאז פירוק ברה"מ ההגדרה למעצמה הדרדרה מאד.
מעצמה זה דבר יחסי
כי בתכל'ס, היום, חוץ מארה"ב אין אף מעצמה אחרת.
אבל, ידוע לכולנו שעפולה היא מעצמה גרעינית, נכון?
ועל זה שישראל מעצמת היי-טק כבר שמעתם?
דרום קוריאה היא באמת מעצמה טכנולוגית.
LG, SK, Kia, Hyundai, Deawoo ועוד הרבה אחרות מייצרות מכוניות, סלולרים, מוצרי חשמל ביתיים ונושאות מטוסים. הרבה חברות יפניות, אירופאיות ואמריקאיות מייצרות בקוריאה, ומוכרות תחת מותג בינלאומי.
חוצמזה, היא גם מעצמה בתחום הביגוד, ועל זה יעידו עשרות (מאות?) אלפי ילדים מזיעים.
תרבותית ואנושית
תחומים שלא ממש מעניינים כשמדברים על מעצמות בדרך כלל. איכשהו, בעולמנו הקט מעצמה היא מי שיש לה כסף וכוח. אבל מעניין שכל הסקנדינבים שהכרתי בשנתיים האחרונות היו אנשים נפלאים, מיוחדים, עם שריטות חינניות למדי באישיות, ומעניין שכמעט כל התפתחות מעניינת במוסיקה של השנים האחרונות וגם לא מעט פריצות דרך בקולנוע מגיעות ממדינות סקנדינביה.
אה, ואגב, כסף גם לא חסר להם. דנמרק היא מזה כמה שנים המדינה עם רמת החיים הגבוהה ביותר בעולם, אם אינני טועה.
אנגליה
גם שווייץ לא חברה באיחוד, כרגיל מתוך נייטרליות. לכן אפשר לראות תחנות 'מכס' בצידי הדרך ביציאה יבשתית משוויץ לכל כיוון (היא מוקפת במדינות שחברות באיחוד) אבל לא בכל כביש.
אגב, למי שלא שם לב יש גם הבדל בתימרור בין מדינות חברות באיחוד ובין אלה שלא. באוסטריה ואיטליה, למשל, דרך מהירה מסומנת בירוק ואילו כביש בינעירוני בכחול, ובשוויץ (כמו גם בישראל) התמרורים הפוכים.
תשומת לב לפרטים…
פשוט מאוד
הרפובליקות משתמשות ביורו והמדינות בעלות משטר מלוכני לא.
אבל זה לא בהכרח קשור
עד כמה שאני זוכר, בדנמרק היה משאל עם לגבי אימוץ היורו, והוחלט שלא לעשות את זה. זה לא היה מובן מאליו.
שביתות השחקנים והתסריטאים
נגמרו עוד לפני שהתחילו בפועל, אבל לא לפני שהכניסו את כל תעשיית הסרטים האמריקאית – תעשייה של מיליארדים – לפאניקה. כמו בכל שביתה, הם השיגו שיפור (דווקא משמעותי, נדמה לי) בתנאי השכר שלהם, אבל לא את כל מה שדרשו, כמובן.
לפרטים – בהנחה שהלינקים עדיין פועלים:
כתבה מספר 349
כתבה מספר 447