הופעת השנה של עין-הדג לשנת 2005:
"הופעת השנה" היא הופעתו/ה הטובה ביותר של שחקן או שחקנית בסרט מסוים. הכוונה היא לא למכלול עבודתו של כל שחקן. עשרת המועמדים בסקר זה הינם עשר ההופעות שקיבלו את מירב הקולות בסקר המקדים.
51  |
פול ג'יאמטי, דרכים צדדיות |
| 30 |
ג'וני דפ, למצוא את ארץ לעולם-לא |
113  |
ג'וני דפ, צ'רלי בממלכת השוקולד |
| 35 |
ויגו מורטנסן, היסטוריה של אלימות |
| 76 |
הילארי סוואנק, מיליון דולר בייבי |
| 33 |
ג'יימי פוקס, ריי |
| 34 |
נטלי פורטמן, קרוב יותר |
| 77 |
קונג, קינג קונג |
| 112 |
מיקי רורק, עיר החטאים |
| 48 |
אלאן ריקמן, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה |
מספר מצביעים: 609
זה מטוס? זה ציפור? לא, זה סטטיסטיקה
• מבין 260 המשתתפים בסקר המקדים, בסך כל התקבלו 529 קולות כשרים ל"הופעת השנה" – ממוצע של שני קולות למצביע (מתוך שלושה אפשריים).
• 136 הופעות שונות, של 120 שחקנים, מתוך 78 סרטים, קיבלו קולות.
• השחקן הפופולרי ביותר הוא ג'וני דפ: הוא קיבל קולות עבור הופעותיו בשלושה סרטים שונים ('למצוא את ארץ לעולם-לא', 'צ'רלי בממלכת השוקולד' ו'חתונת הרפאים'), והצליח להכניס לעשיריה המובילה שתיים מהן, כך שהוא מתחרה בין השאר בעצמו. שחקן נוסף קיבל קולות על שלוש הופעות שונות: ליאם ניסן, על 'באטמן מתחיל', 'סיפורי נרניה' ו'קינסי', אלא שכל אחת משלוש ההופעות האלה קיבלה בדיוק קול אחד. יחי ההבדל הקטן. 12 שחקנים קיבלו קולות על הופעותיהם בשני סרטים שונים.
• היו הרבה מאוד סרטים שיותר מהופעה אחת מתוכם קיבלה קולות. מספר המפתח השנה הוא 4. הסרטים הבאים קיבלו כל אחד קולות על ארבע הופעות שונות מתוכו: 'באטמן מתחיל', 'הארי פוטר וגביע האש', 'היסטוריה של אלימות', 'מלחמת הכוכבים, פרק 3: נקמת הסית' (כולל קול אחד לג'יימס ארל ג'ונס, שאומר לאורך כל הסרט בערך שני משפטים), 'סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים' ו'עמוק במים'.
• אבל מי שקבע שיא חדש בתחום היה 'עיר החטאים'. לא פחות משמונה שחקנים המופיעים בו קיבלו קולות: מיקי רורק, ברוס וויליס, אלייז'ה ווד, קלייב אוון, רוזריו דוסון, ג'סיקה אלבה, ג'ייסון דגלאס וניק סטאהל.
• רק ארבע מבין עשר ההופעות הנבחרות הן מתוך עשרת הסרטים שנבחרו בסקר "סרט השנה" (לעומת שבע בשנה שעברה). הגדיל לעשות ג'יימי פוקס, שנכנס לעשיריה המובילה למרות שהסרט בכיכובו, 'ריי' לא היה אפילו בין 32 הסרטים הראשונים בסקר "סרט השנה".
• קונג מ'קינג קונג' ומרווין מ'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' הם שניהם הופעות "וירטואליות". בשני המקרים פניו של השחקן אינם נראים. אז למה קונג מופיע בסקר כ'קונג' ומרווין מופיע כ'אלאן ריקמן'? פשוט: כי ככה הצבעתם. קונג אמנם קיבל כמה קולות כ'אנדי סרקיס', אבל את רוב הקולות שלו הוא קיבל כ'קונג'; מרווין אמנם קיבל כמה קולות כ'מרווין' אבל את רוב הקולות שלו הוא קיבל כאלאן ריקמן. תבינו מזה מה שתבינו.
• העשיריה המובילה מורכבת משבעה גברים, שתי נשים וקוף (ממין זכר). גם בהמשך הרשימה המצב לא שוויוני יותר: רוב גדול של ההופעות הנבחרות הן של שחקנים גברים. תבינו מזה מה שתבינו.
• שנה שניה ברציפות בעשיריה המובילה לפול ג'יאמטי (בשנה שעברה על 'אמריקן ספלנדור', השנה על 'דרכים צדדיות').
• ההופעות שקיבלו את מירב הקולות, מלבד אלה שנכנסו לסקר:
12 קולות: ברוס וויליס, 'עיר החטאים'
10 קולות: כריסטיאן בייל, 'באטמן מתחיל'; קלינט איסטווד, 'מיליון דולר בייבי'; ביל מוריי, 'עמוק במים'
9 קולות: סטיב קארל, 'בתול בן 40'; לאונרדו דיקפריו, 'הטייס'; גרומיט, 'וולאס וגרומיט והארנב הקטלני'; אימלדה סטונטון, 'וירה דרייק'.
8 קולות: קווין בייקון, 'וודסמן'
7 קולות: טום קרוז, 'מלחמת העולמות'
6 קולות: אל פאצ'ינו, 'הסוחר מונציה; דיפ רוי, 'צ'רלי בממלכת השוקולד'; פינגווינים, 'משפחת הקיסרים'; פיטר סטרומר, 'קוסנטנטין'; נעמי וואטס, 'קינג קונג'; ניקולס קייג', 'שר המלחמה'.
תיקון קל
העשירייה הראשונה מורכבת מ*שישה* גברים, שתי נשים וקוף, שהרי, ג'וני דף מופיע פעמיים.
ג'וני דפ הוא גבר גבר.
אפשר לומר שגם הקוף הוא גבר
הרי זה אנדי סרקיס.
קולי הולך לג'וני דפ המלך ב"צ'רלי". חבל שאי אפשר להצביע לו גם ב"ארץ לעולם לא".
אגב, למה אתם לא מפרסמים גם את הרשימה של מקומות 11-30, כמו עם סקר הסרט הטוב?
אפשר לומר שגם הקוף הוא גבר
הוא פרסם אותם לפי מספר הצבעות.
אם את רוצה, את יכולה למספר. אני משער שבגלל כמות המועמדים הגדולה ביחס לכמות ההצבעות הקטנה שכל מועמד קיבל, הם לא דורגו.
וואו. אף אחת מההצבעות שלי לא הגיעה לסקר.
זו מתחילה להיות מגמה מדאיגה. הצבעתי לג'וני דפ, בלמצוא את ארץ לעולם לא (בצ'רלי לא כל כך אהבתי אותו, דווקא).זה היה מאופק, ומקסים, ושבה את לבי. באופן מפתיע, ולמרות שאפילו לא הצבעתי לאף אחת מהן במקור, בשני מקרים לפחות הייתי מעדיפה להצביע לדמות אחרת בסרט: לו מישהי מהן היתה בסקר, גם בהיסטוריה של אלימות, וגם בלמצוא את ארץ לעולם לא, הייתי מצביעה בלב שקט לאישתו של הגיבור. נאלצתי להסתפק בגבר שלצידה של ראדה מיטשל, שהיתה נפלאה וגנבה, בתפקיד קטנטן, את הצגתם של ג'וני דפים, ילדים, כלבים ודובים מרקדים לרוב. זוכת הפרס האישי שלי ל"הכי הרבה שאפשר להגיד במבט בודד לסרט שהוא לא להרגיש בבית".
אני מתבייש להודות
שמתוך כל הרשימה המכובדת הזאת, ראיתי רק את הסטוריה של אלימות, קינג קונג, עיר החטאים והמדריך לטרמפיסט…
הבחירה שלי היא מיקי רורק. ניסיתי לא לתת לכמה שאהבתי את ריקמן בהארי פוטר או Love actually להשפיע עלי לבחור בו, אבל אם הייתי יכול לבחור שניים הוא היה השני.
ההצבעה הכי קלה שהייתה לי ב'עין הדג'.
מה שגרם לי מיד לדמיין סרט בונד, שבו קינג קונג מגוייס להיות הסייד קיק של 007. אחחח, זה היה יכול להיות סרט. רק לחשוב על הטריילר:
"משהו רע קורה בהונג קונג…
"והיחידים שיכולים לעצור את זה הם…
"בונד…
"וקונג!"
"הגוריל שאהב אותי. בקרוב, בבתי הקולנוע".
אתה עוצר את עצמך מוקדם מדי. תחשוב על בונד בתור נערת קונג.
למה אתה חושב התכוונתי ב''הגוריל שאהב אותי''?
רשע מגלומני: "כעת 007, ראה איך אני משתשמש באדיודומט הענקי הזה כדי לטמטם את אוכלוסיית העולם עד שתסכים למנות אותי לשליטה הבלעדי….
קונג: אאאארררררר!
רשע מגולמני:… או שאני אלך הביתה ואראה רוקדים עם כוכבים.
''Let it Paul- תני לזה ליפול''
אתמול בלילה חלמתי שאני נכנס לעין הדג ורואה שההבעה הבודדת של מיקי רורק מובילה בסקר "הופעת השנה". "זו צריכה להיות חתיכת הבעה", חשבתי לעצמי. אבל היום בבוקר התעוררתי וגיליתי (זהירות
!) שהכל היה חלום, וקונג מוביל, גם אם בהפרש זעום. זו ללא ספק זכיה מוצדקת בהרבה- קונג באמת היה מפעים, והוא כמעט הצליח לסחוב על גבו השעיר סרט שלם. ברם, אני לא יכול להצביע לו. לא כשפול ג'יאמטי ברשימה, ויש לו רק שמונה פאקינג קולות.
כל פעם שאני רואה את פול ג'יאמטי בסרט, אני מופתע מחדש. הוא היה מופלא ב'איש על הירח' ו'אגדות וסיפורים'. ב'אמריקן ספלנדור' אמנם ניתן לחוש בנפילת מתח קלה, אבל עדיין יש מה לשבח בתפקידו כהארווי פיקאר. אז את כשרון המשחק האדיר שלו כבר הפנמתי לפני 'דרכים צדדיות'. 'דרכים צדדיות' פשוט גרם לי להבין שהמילה "נהדר" קטנה על מידות הכשרון שלו.
שחקנים רבי פנים עם ארסנל דמויות גדול יש הרבה, אבל היכולת של פול ג'יאמטי למצוא כל-כך הרבה גוונים לאותה הדמות היא כבר מצרך נדיר- ג'יאמטי הוא לעולם הלוזר, המנ-מניאק והפתטי, אבל מיילס הוא לא טובי אוקסמן וטוני קלפטון הוא לא הארווי פיקאר. לתת לכל אחד מהגוונים של הדמות כמות כזו של עצמה ועומק, רק פול ג'יאמטי יכול.
שקלתי להצביע עבורו
התלבטי בינו לבין שתי הנשים ולבסוף הכרעתי לטובת סוואנק באופן שרירותי
מסכים בחום.
ג'יאמטי הוא אחד השחקנים האמריקאיים הטובים והמגוונים ביותר העובדים כיום בקולונע האמריקאני.
הוא אמנם ברוב הסרטים שראיתי אותו בו ("ספלנדור", "SIDEWAYS" ו"משחקי אמון") הוא משחק לוזר קירח ופתטי, אבל הוא, לעומת אולי פיליפ סימור הופמן (שממחזר את דמות הלוזר שלו בסרטים, שוב ושוב ושוב, מבלי להוסיף רבדים לטייפקאסטינג שלו), ג'יאמטי מצליח לקחת את דמות הלוזר שלו כל פעם מחדש, ולהוסיף אליה עומק וחדשנות מפתיעה.
ובעיקר – באופן מופלא משהו – הוא מצליח לא לדרדר את הדמות שלו למנייריסטיות, ומצליח ליצור דמות עגולה ומעוררת הזדהות, ע"י שימוש בקלישאה ידועה.
לטעמי, דרך משחק מבריקה.
שחקן נפלא. תפקיד נפלא. סרט נפלא. ועוד קול לפול ג'יאמטי.
יאדה נוספת
הוא גם היה ההצבעה שלי.
למרות שאילו ברייס דאלאס האוורד (שאמרתי עליה אחרי הכפר, ואני אומר עליה גם אחרי מנדרליי שמדובר בשחקנית הטובה ביותר בהוליווד כיום מתחת לגיל 30) היתה מועמדת, יתכן והייתי משנה את הצבעתי.
אם כי לא סביר, ג'יאמטי היה באמת עצום בדרכים צדדיות
וידוי: הצבעתי למיקי רורק,
מפני שלדעתי הוא נתן את ההופעה הכי מוצלחת מבין אלה שראיתי ונוכחים בסקר. אבל קצת חבל לי שהוא או קונג או ג'וני דפ (האהוב עלי מאוד, אגב, וגם נתן הופעה משובחת ב'למצוא את ארץ לעולם לא', אבל ב'צ'רלי בממלכת השוקולד'?! –
) עומדים כנראה לנצח בסקר הזה.
אני מאוד אוהב את פול ג'יאמטי, אבל לא ראיתי את דרכים צדדיות, ואני מניח שכמוני עוד הרבה (לא ראו, זאת אומרת). אני מתאר לעצמי שגם לויגו מורטנסן יש פוטנציאל, אבל גם את היסטוריה של אלימות עוד לא ראיתי (בקרוב, אני מבטיח).
באופן כללי לשחקני בלוקבאסטרים יש יותר סיכוי לזכות, כי רבים יותר נחשפים אליהם ב"זמן אמת". זה פחות מפריע לי כשמדובר על הסרטים עצמם – לא סביר שהייתי מעדיף איזשהו סרט משנת 2001 על 'שיבת המלך', לדוגמא – אבל זה כן מפריע לי כשמדובר על השחקן הטוב.
בעיה.
דמות אמיתית ולא קריקטורה
גם ג'וני "שוקולד" דפ, וגם מיקי רורק מגלמים קריקטורה. מה יותר חביב משחקן שמורח טון איפור, מאמץ איזה מבטא מוגזם או נכות ומתחיל להשתולל? זה תמיד משעשע ולפעמים מבלל אנשים שחושבים שזה באמת משחק טוב.
הרבה יותר קשה לגלם דמות אנושית שלא נופלת לקלישאות. את זה עשה פול ג'יאמטי בכישרון עצום.
רק אני שמתי לב למשיכה של דפ לסרטים שוקולדיים?
אדם כלבבי.
בכל מקרה, דווקא ממש לא אהבתי את דפ כווילי וונקה. ממש. ואני מסכימה, הדמות לא מאוד מורכבת, וחוטאת לטעמי לדמות הספרותית (לא רק מבחינת המשחק, אלא באופן כללי בבניית הדמות וצידוקי הפסיכולוגיה בגרוש להתנהגות שלה. מה קרה, אי אפשר כבר לאהוב שוקולד סתם, כי ככה?).
ג'וני דפ של ארץ לעולם לא, לעומת זאת, הוא לטעמי מקסים – דמות מאופקת, ששומרת הכל בפנים, ומתפרצת בקטעים של הדמיון והפנטזיה למשהו מאוד ילדותי ומאוד שובה לב.
התגובה שלי דואלית
(או שמא דיאלקטית?)
מצד אחד, מאוד חיבבתי את ההופעה של דפ כווילי וונקה – דמות פסיכוטית חביבה, מרושעת ומשוחקת היטב. אפילו לא מצאתי את המשחק שלו מוגזם – זאת אומרת, הדמות מוגזמת, אבל המשחק אפילו מינורי לעתים (כמעט הכל מועבר בעזרת הידיים, הראש והבעות הפנים, למשל). ואפילו, שומו שמים, מצאתי את סיפור הרקע על האבא עשוי היטב ומשעשע (כמה מההברקות הויזואליות הטובות בסרט קשורות אליו).
אבל, וזה כמובן אבל עצום ונורא, לא רק שהדמות של ווילי וונקה היא לא זו מהספר (עם זה אני יכול לחיות), אלא שהיא לא מתאימה לסרט. כל שאר הרכיבים בסרט מרושעים (העונשים לילדים), ו/או ילדותיים (הבית של צ'רלי), ו/או מעוררי קסם (החדר עם מפל השוקולד), ו/או דוחים (הילדים). הדמות של וונקה היא משוגעת, ולא במובן הפופולרי או המשעשע של המילה, אלא במובן הקליני של מחלת-נפש. זה זורק אותנו מהעולם הפשטני והמופשט של הסרט (ושל הספר) אל עולם אחר לחלוטין, שלא מתאים כאן ומפריע מאוד לשקיעה יעילה בסרט.
אנשים גבוהים
זוכים אוטומטית ברושם ראשוני חיובי יותר.
לראייה גובהם של נשיאי ארצות הברית הוא מעל לממוצע באמריקה.
גם הרצל דאג להצטלם כגבוה ועמד על שרפרף בתמונה עם מלך.. שודיה(?)
וכך, גם כאן מוביל בגובה 7.5 מטר קינג קונג.
הממ.. אני מתלבט בין קונג לג'וני דפ.
מרוין היה די משעמם בסרט.
אם לגיבור של קינג קונג קוראים קונג
אז מה העניין של קינג?
קוראים לו קונג, והוא המלך.
אז זה עוד תרגום גרוע?
לסרט המקורי, זה מ-1933, קראו בארץ 'קינג קונג'.
גם לרימייק שיצא ב-1976 קראו 'קינג קונג'. אז גם הסרט החדש צריך לקבל את אותו שם, אם רוצים שהצופים יידעו מיד שהוא סרט על קוף ענק, ולא, למשל, ספין-אוף של 'המלך ואני'.
למעשה, כן
בעצם זה תרגום לא נכון. אבל הטעות היא של מי שתרגם את שמו של הסרט המקורי ולא הסרט החדש, ומאז היא השתרשה כל כך עמוק בשפה ובתרבות, שזה היה מגוחך לגמרי אם לסרט החדש היו פתאום קוראים 'המלך קונג'.
אם לגיבור של קינג קונג קוראים קונג
המפיצים של הסרט המקורי הוסיפו את הקינג, שישמע מגניב.
לא המפיצים של הסרט,
אלא קרל דנהאם, במאי הסרט שבתוך הסרט.
מיקי רורק.
שניים מהשלושה שלי עברו – סוואנק ורורק.
ברוס וויליס היה הבחירה שלי אבל הוא רק כמעט עבר, לכן הכי טוב אחריו – מיקי רורק.
או, זה היה מאתגר
מתוך הרשימה ראיתי ארבעה סרטים – צ'רלי, לעולם-לא, ריי והמדריך, ולכולם מגיע שאני אתחיל להתפלל אליהם כל ערב. למרות הכל, הייתי מוכרחה לחרוק שיניים, לשנס מותניים ולהצביע לג'יימי פוקס ב"ריי". יכול להיות שאם הייתי רואה את שאר הסרטים ברשימה הבחירה שלי הייתה אחרת, אבל אין מה לעשות – לפחות בשבילי, זה לא ג'יימי פוקס שהיה שם למעלה על המסך, אלא ריי צ'ארלס רובינסון בכבודו ובעצמו. אמנם לא היכרתי אותו אישית (אולי בעולם הבא), ובכל זאת. הסרט עצמו היה פחות ראוי לשבחים אבל זה כבר סיפור אחר.
ושלא ירגישו מקופחים! אלאן ריקמן ומרווין יחדיו הם שילוב מדוייק וקטלני של יובש, מלנכוליות וסרקזם אובדני, וג'וני דפ הוא… נו, מה, ג'וני דפ
.
כאילו שזה לא ברור.
רק אחד מהשלושה שהצבעתי להם נכנס לסקר
לכן, לא הייתה לי שום התלבטות: פול ג'יאמטי ב"דרכים צדדיות", עוד הופעה שמחזקת את מעמדו כאחד השחקנים הכי אנדרייטד בהוליווד (לצד סטיב בושמי, דאג הצ'יסון, וג'ון סי. ריילי). אחרי שני תפקידים ראשיים נפלאים (אמריקן ספלנדור ודרכים צדדיות), קצת חבל לי שהסיכוי הטוב ביותר שלו להיות מועמד לאוסקר הוא דווקא בתפקיד משני על סינדרלה מן. לא ראיתי את סינדרלה מן, אבל לשחקן כזה מגיעה יותר הערכה על תפקידיו הראשיים.
עבר זמן מה מאז ראיתי את דרכים צדדיות, אז הסרט כבר לא כל כך טרי בזכרון. עדיין, אני זוכר ממנו כמה רגעים באמת מצוינים, כולל סצנות הסיום שרק מעשירות את דמותו של מיילס (ג'יאמטי). מדובר באדם עמוק וחכם שמעדיף להתרכז בתחביבים האליטיסטיים שלו במקום לפנות למיינסטרים החברתי. הוא ניגוד מוחלט לג'ק, חברו ההולל, אבל שניהם מפחדים ממחויבות ומיילס, בניגוד לג'ק, שומר על איפוק בפעולותיו ולא מרשה לעצמו לנהוג באימפולסיביות, אלא אם שגרת חייו המוגדרת לפי נתיבים קבועים מראש, נמצא בסכנת הפרה.
גם ב'סינדרלה מן' הוא מצוין.
הוא הדבר הכי טוב בסרט.
ראיתי עכשיו את סינדרלה מן
פול ג'יאמטי הוא אחד משני הדברים הכי טובים בסרט. הדבר השני הוא הקרבות, למרות שהם לא שונים מבכל סרט אגרוף אחר מהשנים האחרונות. בכל זאת, ג'יאמטי של סינדרלה מן הוא, בעיני, אפילו לא חצי מהכשרון שמופגן באמריקן ספלנדור ודרכים צדדיות.
הצבעה בניגוד לרצוני
למען האמת, לג'יאמטי מגיע כל קול אפשרי (כולל הקול שלי), כמו שכבר נימקו כאן להפליא. הוא פשוט שחקן עצום.
אבל את ההבעה של מורטנסן כאשר הוא קם מהדשא וניגש לבנו אני לא אשכח הרבה, הרבה זמן.
הקול שלי הולך לויגו, השחקן שלא מפסיק להפתיע.
אני היחדה?!
אני היחדה פה שלא סבלה אף שנייה מ"דרכים צדדיות?" זה היה משעמם וטיפשי ולא מעניין ו…סרט על יין! איך כולם פה מדברים על איזה סרט טוב זה ואיך פול ג'יאמטי שחקן טוב? זה היה סרט נוראי!
כנראה.
בעיני זה היה אחד הסרטים המלבבים של השנה, ואף מיהרתי לרכוש את ה DVD כדי שישב אצלי על המדף באופן קבוע. פשוט נפלא.
מלבבים?
זאת אומרת, אהבתי מאוד את הסרט, ובכלל אני מחבב את פיין, אבל הוא מיזנטרופ ברמות קשות. זה אמנם מתרכך עם השנים – ב'בחירות' כל הדמויות היו ממש דוחות, בעוד שכאן חלקן דוחות, חלקן סתם פתטיות, ויש אפילו אחת או שתיים סימפטיות – אבל בכל זאת, הסרטים שלו מדכאים עד עפר (במסווה של קומדיות).
דוחות? פתטיות? ''ELECTION''?
אני לא אכביד בתשבוחות לסרט (בעיקר בגלל שראיתי אותו לפני עידנים ארוכים), אבל מה שכן, הוא נרשם במוחי, כאחד מהסרטים המלבבים והמרגשים ביותר בהסטוריה של הקולנוע. אתה יכול להגיד שאני מרושע, ושאני לוקח סרטי קאלט מודרניים קצת יותר מדי ברצינות. אבל אני לא מצאתי שום דוחות או פתטיות בדמויות. הן היו מקסימות (בעיקר הדמות של ווית'רספון. בררר) ומושלמות למדי. מבחינתי, זה סרט עצום.
(ומצד שני, "אודות שמידט" באמת מדכא עד אפר, ואפילו לא אהבתי אותו כל כך. נראה לי שבו פיין באמת הגזים בקריקטורות)
באיזה אופן הדמויות ב''אודות שמידט'' הן קריקטורות?
דוחות. פתטיות. ''ELECTION''.
לא אמרתי שמדובר בסרט גרוע (לא שאני בטוח שאמרת שזה מה שאמרתי) – מדובר בסרט טוב מאוד. אבל להגיד על הדמות של ווית'רספון שם שהיא מקסימה? באיזה מובן מקסימה? במובן של דמות מעניינת, או עיצוב קולנועי יפה של דמות, או משחק מוצלח? בוודאי. במובן של בן-אדם שהייתי רוצה לשהות במחיצתו? לא, הו, לא.
זאת הנקודה: כל הדמויות שם מוצגות כבני-אדם פגומים מאוד, ממש בלי יוצא מהכלל; אין ולו דמות אחת שהייתי רוצה להכיר אישית. אבל זאת רק חצי מהבעיה; החצי השני הוא שהתחושה שנוצרת היא שפיין חושב שהדמויות האלו לא ייחודיות, אלא להפך, ייצוגיות מאוד: שהומו סאפיאנס, באופן כללי, הוא לא מין מוצלח במיוחד. או, במלים אחרות, הדמויות האלו הן לא בני-אדם פגומים, אלא כל בני-האדם, בהכרח, הם פגומים.
תפיסות רווחות מוטעות.
לא שמתי לב ל"צילום הטלוויזיוני", והמונח עצמו לא כל כך נהיר לי. התואיל להרחיב?
בנוגע ל"המשחק המוגזם בכוונה": נדמה לי שהקריטריונים שלנו למשחק מוגזם שונים מאד. לא זכורה לי התנהגות בלתי סבירה או לא טבעית של אף אחת מהדמויות (חוץ מקטי בייטס בג'קוזי). הדיאלוגים ברובם המכריע אמינים, ואני בהחלט קניתי אותם כבוקעים מגרונם של "אנשים אמיתיים".
חשוב לזכור : אנשים אמיתיים הם לעיתים וולגרים, טיפשים או סתם מאד מרירים. העובדה שהדמויות ב"אודות שמידט" הן כאלו לא הופכת אותם לקריקטורה.
כל הדמויות הראשיות ב"שמידט" מתגלות כמורכבות בשלב זה או אחר של הסרט. אף אחת מהן היא לא חד מימדית ובעלת תכונה מוקצנת אחת ש"משתלטת" על כל הדמות. לכן השימוש (הרווח, יש לציין), במילה קריקטורה בהקשר לדמויות בסרט, הוא מוטעה לחלוטין לדעתי.
כנראה שלפיין אין דעה חיובית במיוחד על המין האנושי. הוא רחוק מלהיות אוהב אנוש, וזה משתקף בסרטים שלו. אבל המשוואה : אנשים עלובים, סתמיים ומעוררי רחמים = קריקטורות, תמיד נראתה לי מלאכותית ולא מוצדקת.
אל תיתן לי לעצור אותך
בעיקר כי אתה מתבטא יפה כל-כך, אבל אני חוזר:
לא אמרתי בשום מקום שאלקשן הוא סרט טוב פחות (או יותר) מ'דרכים צדדיות'. אמרתי, ואני חוזר ואומר, שפיין הוא מיזנטרופ, ושבאלקשן אין ולו דמות מקסימה אחת, אלא כולן נאלחות. אישית, זה גם הפריע לי להנות מהסרט, כי לא היה לי נעים לראות את כל האנשים הלא-נעימים האלו עושים דברים לא-נעימים, אבל זה לא אומר שחשבתי שהסרט הוא גרוע. להבהיר: אלקשן הוא סרט מקורי, מעניין, יצירתי וייחודי, ובוודאי פורץ-דרך יותר מ'דרכים צדדיות'. ובכל זאת, נהנתי ממנו פחות (כמעט אך ורק מהסיבה האמורה).
דוקא סצינת הפגישה עם הגרושה
היא הסצינה המשוחקת הכי טוב של השנה, והסיבה העיקרית בגללה הצבעתי לג'יאמטי בסקר. אולי גם המשחק בסצינה בודדת הכי טוב שאני זוכר בכלל.
(סצינת הגניבה ומה שבעקבותיה, באמת קצת לא במקום).
קטנוני, הא?
נו שוין. בכל אופן, למה שאמרת התכוונתי, אם זה לא היה מובן.
וכן, תרחיב על אלקשן, כבר הרבה זמן אני רוצה לדבר על הסרט הזה ויהיה ממש טוב אם יפתח ת'רד עליו. אז אנא, תרחיב ברשותך.
אבל מיילס כן גונב
את הכסף של אימא שלו.
מבחינתי זה הרס לגמרי את הדמות ואז רציתי שיקרו לה רק דברים רעים.
אני היחדה?!
אם זה מעודד אותך, הטריילר גרם לי לאבד כל עניין שהיה עשוי להיות לי בסרט.
אם כי לשפוט על פי טריילר זה אף פעם לא שיפוט הוגן, ואני מניח שאני אראה את הסרט, מתישהו.
אני היחדה?!
לא, לדעתי זה שיפוט הוגן לחלוטין. זה הציל אותך מסרט על יין. באיזשהו שלב איבדנו עניין והתחלנו לדבר, ובכל פעם שפנינו בחזרה לסרט – הם דיברו על סוגים שונים של יין, ענבים וקליפותיהם. והדמויות לא גרמו לי להתעניין במה שקורה איתן. אחד מהסרטים היחידים בשנים האחרונות שהפסקתי באמצע
אני היחדה?!
ראיתי אותו מתישהו. היה גרוע, כצפוי, למרות השחקנים הסימפטיים.
מיקי של הימים הטובים!
מאז ומעולם, מיקי רורק היה שחקן בעל אייכויות מדהימות ומביא עוצמה וכריזמה מיוחדת למסכי הקולנוע.
).
הסרט שבו הוא מביא את יכולותיו הטבעיות והמשחק המרגש והעוצמתי הוא דוקא בסרטו של קופולה 'ראמבל פיש', הנקרא בארץ תחת השם הלא צפוי 'ראסטי ג'יימס', (להלן !ספולר!ים לגברי הסרט הנזכר), בסרט זה, רוראק משחק את אחיו של הנער ראסטי, ומגלם אונפנוען אלים ומסתורי המגיח ונעלם מחיי אחיו שכל כך זקוק לו, הוא מתעסק בדברים טיפשיים(כך החברה רואה זאת) כגון הדגים אשר נמצאים בחנות החיות ומנסה נואשות לשחרר אותם מן האקוריום המחניק והקטן, ולבסוף מקריב את חייו למען אחיו.( סוף
רוראק הוא אכן מבוזבז מבחינת הקרירה הקולנועית ובחר בעסקים מפוקפקים עקב הצלחתו המסחררת, אבל שובו ב'היו זמנים במכסיכו' לצד ג'וני דפ, וב'סין סיטי', שהיה בהחלט שווה לראות כמעט רק בגללו, מרב הוא בהחלט דמות ראויה בקולנוע העכשווי, וכולנו ראינו שהיה שווה שרוראק חזר לתעשייה!
ג'וני דפ בצ'ארלי בממלכת השוקולדה.
פשוט הופעה נהדרת, אולי אחת ההופעות ההכי מקוריות בתולדות הקולנוע, דמות כל כך יחודית, פשוט כך, לא היתה כזאת דמות מיוחדת בשום סרט אחר, אתם מוזמנים לנסות ולמצוא.
ג'וני דפ ב''פחד ותיעוב בלאס וגאס''.
ג'וני דפ ב''פחד ותיעוב בלאס וגאס''.
בדיוק סיימתי לראות את פחד ותיעוב. הדמות שלו סתם מרגישה לי חצי מתה. זה אנטי משחק מה שהוא עשה שם.
ג'וני דפ בצ'ארלי בממלכת השוקולדה.
אני דווקא שנאתי את הדמות (ואהבתי את הסרט; דווקא ב"פחד ותיעוב בלאס וגאס" זה היה הפוך). מה כל כך ייחודי בה?
ג'וני דפ בצ'ארלי בממלכת השוקולדה.
ג'וני דפ הוא בכלל שחקן ענק. הוא יכול לשחק מגוון שלם של דמויות…בצ'ארלי יצא לו מייקל ג'קסון, אבל זה היה ממש טוב בכל מקרה.
איך אפשר לשנוא את פחד ותיעוב?
בקלות, ובדיוק כמו שאפשר לשנוא את 'דרכים צדדיות'.
בקלות, ובדיוק כמו שאפשר לשנוא את 'דרכים צדדיות'.
לא נכון. בפחד ותיעוב היתה עלילה.
לא ממש.
עלילה?
עם כל הכבוד לסרט הזה (ויש המון) הדבר היחיד שבאמת אין לו זאת עלילה.
הדמויות הראשיות עוברות סצינה אחר סצינה בלי קשר והמשכיות (לרוב). מה שעושה את הסרט לטוב זה האווירה הפסיכודלית שלו וגם המשחק של ג'וני דפ ובניסיו דל טורו.
את דרכים צדדיות לא יצא לי לראות, אז אני לא יכול להשוות.
ג'וני דפ בצ'ארלי בממלכת השוקולדה.
מבחינת מבנה העלילה, "פחד ותיעוב" הזכיר לי את "מונטי פייטון והגביע הקדוש" – אוסף אפיזודות תמוהות וחסרות קשר של ממש בין אחת לשניה פרט לדמויות שמופיעות באותן סצינות.
רק שמונטי פייטון היו מגלגלים מצחוק. ב"פחד ותיעוב" אמרתי אחרי רבע שעה "טוב, הבנתי", ועברתי להסתכל מהצד כשאני עושה דברים אחרים (אגב, במקרה או שלא במקרה, זה בדיוק גם מה שקרה כשראיתי את "גיבור").
אבל ג'וני דפ מוצלח. לא רק שלא זיהיתי שזה הוא בהתחלה, גם אחרי שזיהיתי הוא לא הזכיר לי את עצמו בכלל, והשתלב מצויין באווירה (הדי מעצבנת) של הסרט.
אני לא מסכים איתך...
לדעתי ישנן דמויות אשר מגולמות נהדבר הרבה יותר, ומקוריות הרבה יותר, שהרבה מאוד זמן לאחר הצפיה בסרט הן נחרטות בזכרון.
לדעתי (והבה ניתעלם כליל מנושא הסקר- אתה דיברת על תולדות הקולנוע ולא רק על סרט השנה של עין הדג), הגזמת באופן ברטלי בהיתיחסותך לצורת משחקו של דפ, שהוא אכן אחד השחקנים היותר טובים של תקופתינו.
דמות ווילי וונקה היא אכן חביבה, אולם ממש לא מקורי כל כך לדבריך.
לדעתי אלו דמויות מקוריות המגולמות באופן ייחודי ומקסים בתולדות הקולנוע :
מלקולום מק'דואל-תפוז מכני
אומה ת'ורמן-ספרות זולה
בראד פיט-מועדון קרב
אד נורטון-אמריקה X
פורסט וויטאקר-גוסט דוג
דסטין הופמן-קאובוי של חצות
מרלון ברנדו-הסנדק
מיקי רוראק-ראסטי ג'יימס
קיוין ספייסי-אמריקן ביוטי/שבעה חטאים
וישנם עוד רבים וטובים שאולי עכשיו קשה לי לחשוב עליהם, אבל אולי בגלל זה הם מבחינתי לא רבים וטובים כל כך…
אתה צודק, ג'ונה דפ הוא שחקן מעולה, ומשחקו נפלא דווקא בסרטים כגון 'שאיפות', 'היו זמנים במכסיקו', וכדומה.
אבל לפי דעתי (וזוהי דעתי, אתה יכול לא לקבל אותה כלל), המשחק שלו בצ'ארלי, אולי חביב ,אבל לא גאוני ומדהים כפי שהישתמע מדבריך.
השחקנים המגלמים את הדמויות בסרטים שהזכרתי ,נחרטו כמוק מאוד בזיכרוני ובליבי, ואני זוכר לילות רבים וארוכים את עצמי שקוע בהירהורים עליהם.
דווקא לדעתי, מן השחקנים הנמצאים כיום, אד נורטון הרבה יותר מוצלח ומוכשר מג'וני דפ, ומביא עוצמות משחק הרבה יותר גדולות למסך הקולנוע.
אני לא מסכים איתך...
אדוארד נורטון הוא שחקן מעולה אבל למי עוד יש אומץ לשחק בסרטים "פחד ותיעוב בלאס וגאס"ו-"שודדי הקאריביים" כמו שג'וני דפ שיחק?
אני לא מסכים איתך...
למה צריך אומץ כדי לשחק בסרטים האלה? זה לא שבגלל ההופעות שלו שם המעריצים סקלו אותו באבנים והבמאים הפסיקו להסכים לעבוד איתו.
אני לא מסכים איתך...
אני אישית לא יודע איך אפשר לשחק תפקיד כמו ראול דיוק בלי להרגיש בשלב מסוים שאתה עושה צחוק מעצמך.
אני לא מסכים איתך...
אני גם לא מבין איך יואן מק'גרגור יכל לשחק ב"איילנד" בלי להרגיש בשלב מסוים שהוא עושה צחוק מעצמו. איזה איש אמיץ!
באופן כללי, אם היינו מייחסים אומץ לב לכל שחקן שעשה תפקיד שבו נראה כאילו הוא עושה מעצמו צחוק, לא היינו יוצאים מזה.
אני לא מסכים איתך...
אבל יש הבדל בכל זאת.
יואן מקגרגור משחק לא רק בשביל האומנות (אלא אם כן הוא חשב שאיילנד אשכרה יהיה סרט איכות).
ג'וני דפ משחק כי הוא אוהב את זה ובחירת התפקידים שלו מוכיחה זאת.
כסף אצלו בא במקום שני, אבל לך תדע אולי אני טועה.
הצד החזק של ג'וני
תמיד היה בחירת תפקידים מרתקת. הוא באמת אמן לא מתפשר שהולך בדרך מיוחדת משלו. אלא שבזמן האחרון, נראה לי שהרבה יותר מעניין לי להסתכל בקורות החיים שלו ולומר "איזו התפתחות מרתקת של דמות" מאשר לעשות את אותו הדבר לגבי דמויות בסרטים שלו….
בעיני השיא שלו היה ב"מספריים של אדוורד", ב"מה עובר על גילברט" או אפילו ב"21 ג'אמפ סטריט". מזמן לא ראיתי אותו בתפקידים שווי ערך לאלה. כן, כולל 'שודדי הקאריבים'.
אפשר להעיר משהו?
הוא היה *נורא* בשודדי הקריביים. זוועתי. מזעזע. קריקטורה עילגת של שום דבר, עשויה בחוסר טעם וחוסר כשרון מוחלט, ומבזה עד דמעות. גרוע אפילו יחסית לרמה של שאר ההפלצה המרושלת והמעליבה ההיא שמישהו החליט לקרוא לה סרט.
וזהו.
אני לא מסכים איתך...
נו, מצויין. אז דפ בחר לעשות את "פחד ותיעוב" כי הוא באמת אוהב את הדמות שהוא הולך לגלם (והתחושה בסרט היא שהוא באמת נהנה מכל שניה), אז מה אמיץ כאן? בסך הכל מישהו שעושה משהו שהוא נהנה ממנו. אם הוא כל כך אוהב את הסרט וחושב שהוא איכותי, בטח שהוא לא יתחיל לחשוש שאולי הוא עושה מעצמו צחוק.
אני לא מסכים איתך...
אז אתה טוען שג'וני דפ שחקן לא אמיץ והדמויות שהוא משחק- כל שחקן אחר לא היה מהסס לשחק במקומו?
אני לא מסכים איתך...
יש לך בעיה בדרך ההצגה הבינארית של השאלה (שלכאורה גורסת שאם יש אנשים שלא ישחקו דמות מסויימת בצורה מסויימת, אז מי שכן יעשה את זה הוא "אמיץ"). אני אנסה להדגים את זה עם סיפור מוקצן. נניח שאתה במסיבה וכולם שותים ומחששים ומשתגעים, ואז הליצן הראשי מתחיל לצעוק "תראו אותי! תראו אותי!" וקופץ מגובה עשר קומות לבריכת שחייה.
האם היית אומר שהוא אמיץ, רק בגלל שאחרים לא היו עושים את זה במקומו?
למען הסר ספק: אני לא אומר שג'וני דפ הוא ליצן שיכור מסומם, אלא שלא צריך להשתמש בעובדה שהוא לוקח על עצמו לפעמים תפקידים לא שגרתיים (ולדעתי אחת הסיבות לזה שהם לא שגרתיים היא הצורה שבה הוא בוחר לשחק אותם) כדי לדבר על ה"אומץ" שלו.
אני **כן** מסכים איתך...!
ג'וני דפ בהחלט עושה את הקרירה שלו מבחירת התפקידים הלא-שגרתיים, הוא בכוונה בוחר את הדמויות המוקצנות והמיוחדות וזה לא מעיד על אומץ, בהתחשב בעובדה שיש לו שם בהוליווד והוא באמת נחשב (וזה, אגב, מתחבר אוטומטית לבחירת התפקידים המוזרים), אז אין לו בעיה בעצם לבחור את התפקיד כשהו יודע מראש שבמילא כל המעריצות יקפצו על הקופות ברגע שהסרט יצא, לכן, אף אחד מהאנשים שמסתכלים על ג'וני דפ בצורה שאתה מסתכל עליו, לא אומר שזהו תפקיד פטתי, אלא, מבריק ומקסים ובעל אומץ!
שורה תחתונה, הרבה שחקנים יותר מוכשרים ממר דפ, בחרו תפקידים שהם נחשבים **באמת** אמיצים, ובהתחשב בעובדה ששיא פיסגת הקולנוע לדעתך זהו משחקו (האמנם אומץ?) של דפ בשודדי הקריבים,כגון, הרשימה שהזכרתי מראש.
ולכן, דווקא כוכבן כבראד פיט, לעולם לא היה מסכן את הקרירה שלו בסרט שרוי במחלוקת כמועדון קרב, משמע, ה"אומץ" שלו, היה הרבה יותר "אמיץ" מדפ.
חבל על הזמן לדעתי לרשום מחדש את רשימת השחקנים והסרטים שנחרטו בזכרוני, מפני שרשמתי אותה כבר.
לכן, בתור דוגמה, אתן את מלולום מק'דואל, שזה היה באמת סיכון לקחת תפקיד כשל אלכס בתפוז מכני.
שורה תחתונה:
איש לא מזלזל בג'וני דפ, אבל הינני סבור שהערצתך העיוורת כלפיו, ולמשחקו, שאיש אגב לא אמר שאינו מעריך, נהפוכו, מוגזמת.
הרבה מאוד שחקנים, לקחו סיכונים לדבריך, הרבה יותר גדולים משודדי הקריבים הגרוטסקי והמעורר רחמים. כמו רוב השחקנים הטובים, גם אדון דפ מביך עצמו לעת זיקנה וחבל .
אני **כן** מסכים איתך...!
"בהתחשב בעובדה ששיא פיסגת הקולנוע לדעתך זהו משחקו (האמנם אומץ?) של דפ בשודדי הקריבים"
אה… אתה מדבר אלי? אגב, אני הכי אהבתי את דפ ב"סליפי הולו". עניין של טעם.
אני **כן** מסכים איתך...!(כה''ב)
(צמרמורת של תענוג)
ושוורצנגר?
בזמנו הסוכן\יחצ"נים\וואטאבר שלו, נלחמו כדי לשכנע אותו להמנע מתפקיד האיש הרע ב"שליחות קטלנית".
שאני אראה ויכוח ולא אתערב?
טוב, למען האמת זה קרה בעבר, אבל לא כל כך קרוב לעונת המבחנים.
רק רציתי להעיר שמעמדו המבוסס של דפ הגיע *אחרי* שהוא התחיל לקחת תפקידים לא שגרתיים במקום להשקיע בביסוס מעמדו ככוכב. אני לא יודעת אם זה אומץ או לא, אבל לי אישית זה נראה כמו מישהו שלא רוצה להשתעמם ממה שהוא עושה, ומחפש דרכים לחדש ולעניין את עצמו. ואני מעריכה את זה. דווקא בראד פיט, אגב, הוא שם שבהחלט מושך אנשים לקופות, ולכן לא ממש הבנתי את הדוגמא שהבאת.
באופן כללי, אפשר לעשות כאן פירמידה נחמדה: אתה תתנשא ככל האפשר על אנשים שאוהבים את ג'וני דפ כשיש כל כך הרבה שחקנים מוצלחים. אני אבוא ואתנשא עליך שכל השחקנים ברשימה הם מאוחרים יחסית, ומה עם כל גדולי הדור שלפני כן (ואתן נאום מרגש לגבי קארי גראנט, סתם כי זה תחביב שלי). יבוא עוד מישהו ויתנשא עלי כי אני לא כוללת את הקולנוע האילם (מלבד צ'ארלי צ'פלין, שבהחלט הייתי כוללת ברשימה היפותטית שכזו. בזמנים מודרנים הוא נפלא), ויבוא מישהו ויתנשא עליו שהוא בכלל אוהב קולנוע ולא ציור, אמנות נעלה בהרבה (לא, זו היתה רק דוגמא, זו לא דעתי האישית ואני לרגע לא התכוונתי לפתוח מחדש את הדיון הזה – למעשה, אני מוכנה לשלוח התנצלויות כתובות במייל לכל מי שאולי נעלב על מנת למנוע את פתיחתו מחדש).
בסופו של דבר, זכותו של אדם לאהוב את ג'וני דפ, ולחשוב שהוא טוב יותר מהשחקנים ברשימה שלך, כולם יחד או כל אחד לחוד. זכותך לא להסכים איתו. אבל אם כבר להעליב, אם יורשה לי לצטט (בערך, ובלי היופי של המקור לצערי) סרט אהוב עלי במיוחד (ואני לא *מאמינה* שהרשימה שלך לא כוללת שחקן ענק כמו ז'ראר דפרדייה!): אם כבר להעליב, אז לפחות תעשה את זה בסטייל.
שאני אראה ויכוח ולא אתערב?
לגבי בראד פיט, הוא אומנם שם שמביא קהל (גם דפ נראה לי) אבל הוא בהחלט לוקח סיכונים ומשתתף בסרטים שהם הימורים אם הוא אוהב את התסריט/יוצרים (אפשר גם לתת את "12 קופים" כדוגמא)
בכלל, אני חושב שיש הרבה שחקנים שלוקחים סיכוינים, אבל לא כולם מצליחים להרשים בכל תפקיד (גם לדפ יש כמה נפילות).
לגבי קארי גארנט: הדוגמא לשחקן שלא לקח סיכונים וגילם כל לאורך כל הקריה שלו מגוון מוגבל של תפקידים. הוא למשל סירב לשחק בכמעט כל סרט שבילי וילדור עשה, כל פעם בגלל סיבה אחרת (לא רצה להיות עם בת זוג מבוגרת מדי, אחר כך צעירה מדי, לא רצה ללבוש שמלה לאורך רוב הסרט, לא רצה לשחק בסרט עם מסר פוליטי ועוד).
צ'ארלי צ'פלין, לעומת זאת, לקח ועוד איך סיכונים. הוא יצר סרטים אלימים אחרי שכולם עברו לקול, יצר דרמות שציפו ממנו רק לקומדיות והביע עמדות פוליטיות שהביאו בסופו של דבר להרחקתו מארצות הברית. כמובן שיש הרבה שחקנים גדולים שאני מתעלם מהם.
אם אני כבר כאן בשעה נבזית זו של הבוקר...
לא אמרתי שבראד פיט לא לוקח תפקידים יוצאי דופן. הגבתי לאמירה, המוזרה בעיני, שכשבראד פיט עושה את זה זה כן סיכון, וכשג'וני דפ זה לא, בגלל שלג'וני דפ יש עדרי מעריצות ומעמדו מבוסס. הה? מה? סליחה? פיספסתי כאן משהו?
אחר כך עברתי להגיב לנושא קצת אחר – רשימת השחקנים המוצלחים יותר מג'וני דפ, ולמה גם היא יכולה להיחשב חלקית מאוד. קארי גראנט אולי לא לקח סיכונים בקריירה שלו, אבל שחקן בחסד עליון הוא היה בהחלט. אני לא מכירה הרבה שחקנים שיכולים (לא באמת ספוילר לרעל ותחרה, אבל אם מישהו ממש ממש פנאט בנושא…מכאן והלאה) להעביר כל כך טוב את התחושה שהם נמצאים בבית מלא גופות בסרט שלא רואים בו אפילו גופה אחת, למשל. שלא לדבר על היכולת (הלא ייחודית, אמנם, אך נדירה) לעשות באותה רמה, ורמה גבוהה במיוחד, תפקידים דרמטיים וקומיים.
קארי גרנט שחקן ענק
שיכל לשחק בדרמה, סרטי מתח וקומדיות ולכן חבל שלא בחר מגוון גדול יותר של תפקידים. לזכותו יאמר שעסד בתקופה בה האולפנים היו מעורבים יותר בליהוק ויתכן שגם הם הגיבלו אותו במעט. אם זאת, באותה תקופה שחקן מוגבל יותר כמו רוברט מיצ'ם לקח העז גם תפיקדים אפלים יותר, כמו ליל הצייד.
נבזית? נבזית?!
את יודעת שכבר שלוש שנים לא לא ראיתי את השעה הזו בשעון? בשביל לישון עד 7:48 הייתי מוותר אפילו על קוגל שרוף עטוף בקפוצ'ון מניח רעפים נוצרי, ואת מתלוננת!
אבל לא, לא, זה בסדר. אין בעיה. ממישהי שסדקה את נפשי השברירית בעבר לא ציפיתי למשהו אחר.
כל כך נחמד לראות את בן חסותך מגיע, סוף סוף, להישגים.
וכן, אני מודה, יש הרבה אנשים שערים בשעות כאלו. אבל האם הם ערים כדי ללמוד על הגרעין הסופראכיאזמטי של המערכת האופטית? או על הסופריור קוליקולוס? יש מילים שמקומן הראוי הוא ממש לא לפנות בוקר. מה זו אשמתי שנרדמתי על הסיכומים אתמול?…
האמנם נורטון שחקן מאוחר?
וכן בראד פיט במועדון קרב?
שהם כפי הנראה באותו מחזור עם דפ…
כן.
כי אין אף שחקן ברשימה שלך משנותיו המוקדמות של הקולנוע, (30, 40, 50… משנות השישים אולי כבר יש שם משהו), שדווקא אפשר למצוא בהן שחקנים (ושחקניות!) נפלאים. כי הרשימה היא מאוד חלקית, ואפשר בלי בעיה לכתוב עליה הודעה לא פחות מתנשאת ומזלזלת ממה שאפשר לכתוב למישהו שאוהב את ג'וני דפ.
לא.
אני אוהב את ג'וני דפ…מה שאמרתי זה שהמשחק שלו בצ'אלי הוא לא כזה מסעיר, מקורי, מדהים, וואט אבר שהוא אמר…
השחקנים שברשימה שלי הם אך ורק ***לדעתי*** וטרחתי להזכיר זאת כבר, אולם, לא כל השחקנים מהרשימה שלי(שאמרת כולם) משנות ה30…נו באמת, צ'ארלי צ'אפלין הוא באמת שחקן נפלא, אבל אני מדבר יותר על השחקנים מהעידן הפוסט מודרניסטי ,יכולים להיות הרבה יותר שחקנים טובים ומענינים וכד', שכלל לא ידברו אליי ,דווקא משום שאני מתחבר לדמויות שמייצגות את הרעיונות המסוימים כל כך טוב ,כמו מי שכבר הזכרתי.
אני מצטערת, איבדתי אותך איפושהו בדרך.
אז אני לא ממש מסוגלת לענות תשובה רצינית לטענות שהעלית – לא ממש הבנתי מהן. יש סיכוי לא רע בכלל שזה בגללי ולא בגללך, אבל נראה לי שצריך נקודת מבט אובייקטיבית כדי לקבוע.
אני עדיין בשלי.
אמנם ראיתי כמה סרטים ככה שאני יכול להגיד שהוא לא ההכי מיוחד, אבל ללא ספק האקסצנטריות של ווילי וונקה בכיכובו של דפ, היא יוצאת דופן.
ברור מאליו שג'וני דפ המלך ינצח
אוף, די להיות שוודי!
מה, אתה מחליף כינוי?
יש הבדל גדול בין שוודי לברדוויל שוודי!
מי כמוך צריכה לדעת את זה.
אוקי, אחת מהשתיים:
1. זו התייחסות קונקרטית למשהו, שאז אני סנילית ולא זוכרת, תיאלץ להזכיר לי.
2. זו התייחסות קונקרטית למשהו שלא באמת קרה, שאז אתה הוזה ואני יכולה להמליץ לך על עזרה מקצועית איכותית ובשפע.
בעצם, יש גם אפשרות שלישית, ואני אמצה אותה בסימן המוסכם הבא: ?
יש גם אפשרות רביעית:
רמז: תזכירי לי מה היה הניק המקורי שלך.
אני? ניק מקורי? אין לי מושג על מה אתה מדבר.
לשם שינוי ראיתי את רוב הסרטים
הקול שלי הלך די בלי תהיות להילארי סוונק. הרבה אמרו על מיליו דולר בייבי שהוא בסך הכל סרט הולמרק עשוי היטב. תחשבו כמה הולמרקי-עד-להקיא הוא היה, אם סוונק לא הייתה בתפקיד הראשי.
היא מביאה כל כך הרבה נוכחות לדמות הזו, ורק בזכות הנוכחות הזו אכפת מהגורל של הדמות הזו בהמשך.
ג'וני דפ הולך ומאבד מן ההערכה האוטומטית שהייתה לי אליו בעבר. לא אהבתי אותו בשני התפקידים הגדולים שלו השנה.
ג'וני דפ קצת מפחיד אותי
לפני שנתיים הוא זכה בסקר, בהפרש גדול, על 'שודדי הקאריביים'. כרגע הוא מוביל בסקר הנוכחי. בשנה הבאה ייצא 'שודדי הקאריביים 2', כלומר, כבר עכשיו ברור שהוא יהיה אחד המועמדים המובילים ל"הופעת השנה" 2006. ובשנה שאחריה? 'שודדי הקאריביים 3'. אז מה, ג'וני דפ הופך לשר הטבעות של "הופעת השנה"? הוא יזכה אוטומטית בכל שנה שבה הוא משתתף בבלוקבאסטר? אני מעריך את ג'וני דפ כמו כולם, אבל סקרים שהמנצחים בהם ידועים מראש זה משעמם.
אתה מעדיף שמיקי רורק ינצח?
אני בכלל בעד קונג.
פסססט,
אם תוריד לג'וני-וונקה איזה 15 קולות, אני מבטיח לא לספר. אני אפילו מוכן לוותר על רורק לטובת קונג.
רק לא וונקה!
ראיתי כמעט את כל הסרטים בסקר ו...
המועמדים העיקריים היו:
1.מיקי רורק (מארב – עיר החטאים)
2.ג'וני דפ (וויל וונקה -צ'ארלי וממלכת השוקולד)
3.פול ג'יאמנטי (מיילס – דרכים צדדיות)
והזוכה הוא – פול ג'יאמנטי
כן, הכי קשה זה לשחק דמות מהחיים האמיתיים. והוא עשה זאת
מדהים…
התפקיד של רורק קצר מדי למרות שהוא מופתי.
וג'וני,נתן את אחת ההופעות המטורפות והיפות ביותר שלו… מה שכן לדעתי לפחות, יותר קל
להעביר תפקידים מטורפים/ביזארים צריך בטחון עצמי עד מופרז כריזמה וכישורי משחק… וזה בדיוק מה שיש לדפ,
הוא כבר לא יכול לעשות תפקידים ריאלסיטים, וללא ספק לא היה מצליח להכנס לנעליו של פול בסיידוייאס, מה שכן אין לו גם את המראה המתאים….
האחד והיחיד
ג'וני דפ, ב"למצוא את ארץ לעןלם לא". הוא ביטא בסרט הזה את מהות האופי שלו, ואת הסיבה שאני כל כך אוהבת את השחקן הזה. הוא היה שקט ומופנם, אך יחד עם זאת סימפטי, מקסים ומרגש, ומעל הכל- אקסנטרי ומוזר, ובכל זאת הצליח לבטא את התכונות האלו באופן שונה מבשאר הסרטים שלו. מגיע לו כבר איזה אוסקר, או לפחות לזכות בתואר "חביב הקהל".
ד"א – יצא לי לראות את "קרוב יותר", ואני חייבת להודות שזה אחד הסרטים היותר משעממים ומיותרים שראיתי בחיי (מס' 1: "סתיו בניו יורק"). אבל, למרות כמה שהסרט הזה היה גרוע מבחינתי, נטלי פורטמן עשתה שם עבודה נהדרת. היא היתה מקסימה ושובת לב למרות כל שאר הסביבה שהיא הסרט, שפעל לרעתה.
האחד והיחיד
"פחד ותיעוב בלאס ווגאס" לדעתי ג'וני דפ נתן שם את אחת מהופועתיו המטורפות והמצוינות ביותר, אך למרות זאת הסרט לא כזה טוב ומצליח לשעמם בחלקים מסוימים…
כן...זה שוב אני...
גם אני הצבעתי למארב. הופעה מעולה, בכלל מיקי רורק שחקן לא מוערך מספיק, נותן עוד הופעה מדהימה בראסטי ג'יימס המעולה של קופולה.
גו ג'וני גו!
מאחר שזכייתו של ג'וני-וונקה בתואר "הופעת השנה של עין-הדג" נראית כבר בלתי נמנעת, נראה לי שהגיע הזמן לפרוק חלק מהמטען הכבד שאני נושא מאז שהיא התחילה להסתמן באופק.
הוא איום ונורא. פשוט מזעזע.
כל שניה של ג'וני-בוי בסרט הזה פשוט מעוררת בי רצון לחנוק אותו. אני מתפתל בעודי כותב את הדברים ומעלה זכרונות מהסרט, נאבק ברצון לבצע בגופו של מר וונקה כל מיני פעולות נתעבות, שאם אפרט אותן פה, מן הסתם יצנזרו לי את התגובה.
תגידו שזה דווקא מוכיח על משחק טוב – במידה מסוימת זה נכון, אבל במקרה הזה נראה לי שלפחות חלק מהתיעוב שהוא יוצר אצלי מופנה לא כלפי הדמות אלא כלפי השחקן שלה.
משחק מנייריסטי כבר אמרנו? אני אהבתי אפילו את ספארו, אבל זה כבר ממש מוגזם. עוד חיוך מפגרר אחד, ואני #&^#)%*!!!
[נשימה עמוקה]
אוקיי, נרגעתי.
אני שואל את עצמי אם הייתי מתעב אותו כל כך גם אם לא הייתי מעריץ של הספר. נראה לי שכן, אבל אין ספק שחלק גדול מהבעיה הוא השינוי הקיצוני שעברה דמותו של וונקה.
וונקה של הספר הוא טיפוס כל-יודע, חכם, משעשע, אקצנטרי וקצת מופרע, טיפוס שכאשר דודות קשישות רואות אותו הן מצקצקות בלשונן ואומרות דברים כמו "האיש הזה מפומפם כפומפיה" – ואנחנו הקוראים מגחכים במעינו, כי אנחנו יודעים שבעצם מר וונקה יודע בדיוק מה הוא עושה.
וונקה של הסרט, לעומת זאת, הוא פסיכי גמור. חולה נפש שלא ברור איך לא אושפז בעוד מועד ולצמיתות במוסד סגור משובח, ועוד יותר לא ברור איך הצליח להקים אימפריית שוקולד שכזו.
הערה אחרונה: עם כל הכבוד לעצמאות של יוצרי הקולנוע, שבאמת לא צריכים להיות כפופים לספר, מידה של מחויבות צריכה להיות – אחרי הכל, אם ברטון באמת רוצה, הוא תמיד מוזמן לעשות את "פאוזי בממלכת הבקלאווה (על פי הספר "צ'רלי והשוקולדה")" או את "צ'וקלט ראנר (מבוסס על רומן מאת ר. דאל)". ברטון בחר מצד אחד להיצמד לעלילת הספר – מלבד כמה חריגות, שעם כל כמה ששנאתי אותן כקורא אדוק, הן שוליות וכנראה לגיטימיות – אך הרס הכל עם דמותו המחורבשת של וונקה.
(ומילה לעורכים: התלבטתי אם לפרסם את התגובה פה או בביקורת על הסרט. אם החלטתי נראית לכם שגויה באופן קיצוני – אני לא אפגע אם התגובה תחליף מיקום.)
לא קראתי את הספר
ואפילו לא ראיתי את הסרט הקודם, ובכל זאת חשבתי שהוא היה מעצבן ברמות. למעשה, אני חושב שהעצבנות שהוא עורר בי הוכפלה או אפילו שולשה (!) כשגיליתי כמה הוא מוערץ שלא בצדק.
הממף
הופעת השנה שלי היא ג'ניפר ג'ייסון לי ב"פלינדרום". בגלל שהיא לא בסקר, בחרתי בפול ג'יאמטי. אני בהחלט לא מתלהב ממנון כמו כולם, אבל ב"דרכים צדדיות" הוא היה ממש טוב, אז הוא היה בחירתי.
הבדל של קול אחד
אז מי אמר שאי אפשר להשפיע?
רק חבל שלטעמי ההפרש של קול אחד הוא לטובת השחקן הלא-נכון :-)
גם המקומות השלישי, החמישי והשביעי
מאוד צמודים