דג זהב/דג מלוח 2003

בכדי להילחם בתופעת
הפיראטיות הגואה, החליטה
השנה האקדמיה הלאומית
למבקרי קולנוע מטעם עצמם
שהם גם דגים אדומים שלא
לשלוח לכל חברי האקדמיה
עותקי DVD של הסרטים
המועמדים. החלטה זו התקבלה, כמובן, במורת רוח רבה בקרב חברי האקדמיה, שמעולם לא קיבלו ממנה שום דוידים, אבל חושבים שזה היה יכול להיות ממש נחמד אילו הם כן היו מקבלים (אם כי בהחלט יכול להיות שהם היו משתמשים בטעות בדיסק של 'השעות' כדי לחתוך פיצה). למרות כל ההפצרות והבקשות לדבר על זה פעם שניה, ראשי האקדמיה עמדו על דעתם. ולכן, אותם, ורק אותם, אתם יכולים להאשים בכך שגם השנה האקדמיה, כלומר, אני, לא ראינו מספיק סרטים. אנחנו מתנצלים. סליחה. אנחנו מבטיחים להשתפר בשנה הבאה. מצד שני, את זה הבטחנו גם בשנה שעברה ובזו שלפניה, מה שמראה לכם מה המילה שלנו שווה.

ובכל זאת, כבכל שנה, האלמקטעד"א גאה להציג את פרסי דג הזהב® והדג המלוח® השנתיים, לסרטים וכל מה שקשור בהם. הפרסים מייצגים את דעתה של האקדמיה והחבר היחיד בה בלבד, ואינם מיצגים את הדעה הכוללת של אתר 'עין הדג', עורכיו או כותביו.

טרנדים
כאמור, אחד הנושאים החמים של השנה היו הפיראטים. אלה עם האייליינר. ג'וני דפ וגור ורבינסקי (טוב, שיהיה, גם אורלנדו) עשו את אחד מסרטי הקיץ המוצלחים ביותר מאז אני-לא-יודע-מתי. והיו בו ספינות מפרש! הרבה מהן! הן כיכבו גם ב'אדון ומפקד: הצד הרחוק של העולם', שהיה גם הוא, באופן שונה לחלוטין, סרט מצוין, וב'כוכב המטמון' – שם הספינות גם עפו, שזה בכלל מגניב בתכלית. היה גם את 'סינבד', אבל בואו נתעלם ממנו לרגע, ונעניק לסרטי ספינות את פרס דג הזהב לטרנד המצטיין של השנה.

בשנה שעברה הוענק פרס הדג המלוח לסרט הגרוע של השנה ל'פיתוי', לא מעט משום ש'פיתוי' הוא למעשה לא סרט קולנוע, אלא מוטציה של סרט וידאו שנופח מעבר לגודלו הטבעי. השנה התברר ש'פיתוי' הוא לא היחיד: "סרטים" ישראליים רבים שהוקרנו בקולנוע היו, בעצם, סרטי וידאו. הסרטים עשויים להיות טובים (באמת שאין לי שום דבר נגד 'הכוכבים של שלומי'), אבל הם נראים פשוט רע, והם עלולים לגרום לנזק בלתי הפיך: אותו ישראלי טיפוסי שהולך לסרט ישראלי אחד בשנה, אם ייפול במקרה על אחד הסרטים האלה, עלול לדלג לגמרי על הסרט של השנה הבאה. סרטי וידאו בקולנוע זוכים בדג המלוח לטרנד האיכסה של השנה.

ייבוא
האקדמיה מבולבלת: נדמה שדג הזהב והדג המלוח בתחום הייבוא מגיעים שניהם לאותה חברה. דג מלוח מצופה זהב מוענק ל'יונייטד קינג', החברה שהביאה לנו השנה סרטים מעניינים ולא שיגרתיים כמו 'המסע המופלא', '28 יום אחרי', 'לתפוס את הפרידמנים' ו'אחוות הזאבים' – סרטים שאלמלא 'יונייטד', ספק אם היו מגיעים לארץ ללא התערבות אלוהית. רק מה, היא מביאה אותם מאוחר. מאוד מאוחר. 'המסע המופלא' הגיע לארץ שנתיים אחרי שיצא לקולנוע לראשונה, וגם את 'אחוות הזאבים' ו-'28 יום' אפשר היה להשיג ב-DVD הרבה לפני שהגיעו למסכי הקולנוע בארץ. אז מה, יונייטד קינג זה טוב או רע ליהודים?

עיברות
הדג המלוח לשם העברי הגרוע של השנה: מעולם, בכל תולדות 'עין הדג', לא היתה באתר הסכמה רחבה יותר על נושא כלשהו, מאשר על העובדה ש'שתיים מהיר שתיים עצבני' הוא השם ה"עברי" הגרוע של השנה. גם האקדמיה מצטרפת לדעת העם, ושואלת בפעם המי יודע כמה את ארבע הקושיות המתבקשות: א. WTF? ב. באיזה שפה זה? ג. מי קיבל את ההחלטה? ד. למה, לעזאזל, למה?!

ובכל זאת, צריך להזכיר גם כמה שמות נוספים, גרועים רק מעט פחות: 'מטריקס Reloaded' ו'מטריקס Revolutions' שהגדירו מחדש – שוב – את המושג "תרגום", ו-'המסע המופלא' ('Spirited Away'), שם כל כך חסר תוכן שהוא כמעט לא קיים. ובמעבר חד, את דג הזהב לשם העברי המוצלח של השנה מקבל, כמובן, 'Daddy Day Care', שבעברית זכה לשם המוצלח פי כמה, 'אבא בא לגן'. הברקות קורות.

הפצה
במשך כל חייה, פחות או יותר, האקדמיה רק התלוננה על המפיצים/בעלי בתי הקולנוע בארץ. ובצדק – היחס של המפיצים לקהל, בדרך כלל, גבל באכזריות בלתי נסבלת. השנה יש לנו גם מילים טובות. דג הזהב בתחום הפצת הסרטים מגיע לרשת "תיאטראות ישראל", המוכרת יותר בשם "רב-חן". "חן" היו הראשונים שהורידו את המחירים לכל סרטיהם למשך ארבעה חודשים, ל-25 ש"ח, וגררו בעקבותיהם גם את יתר הרשתות למבצעים דומים. הם גם פתחו השנה את מועדון "רב-חן פלוס", שבזכותו צופים שמגיע להם מקבלים דרך קבע קולה, פופקורן ואפילו סרטים בחינם.
"רב-חן" עדיין נמצאים 8 מייל (לפחות) מלהיות רשת של בתי קולנוע מושלמים. עדיין יש פרסומות, הפסקה, אידיוטים בשורה מאחורה ועוד הפרעות קטנות, אבל רשת רב-חן נמצאת בכיוון הנכון. ייתכן שאולי אפילו איכפת להם מהצופים. חדשני, נכון?

אכזבה
לא, זה לא מה שאתם חושבים.
אכזבת השנה היא לא 'מטריקס'. לא שסרטי 'מטריקס' לא היו אכזבה בסדר גודל אינטרגלקטי. הם כן היו. כלומר, איך זה קרה?! איך אותם אנשים שיצרו דבר כל כך מופלא כמו 'מטריקס' יכולים להיות אחראים לבדיחה עצובה כמו 'מטריקס Revolutions'? אבל לא על ההיעלמות המחשידה של הקוליות של 'מטריקס' באנו לדבר.

הדג המלוח לאכזבת השנה הולך ל'סינמה סיטי'. בשנה שעברה התלהבנו ממנה: זאת היתה אמורה להיות עיר האלוהים של הקולנוע בישראל. בהתחלה עוד סלחנו על הבעיות שהתעוררו וההבטחות שלא קוימו (אי אפשר להסתיר? ועוד איך אפשר להסתיר), אבל 100 ימי החסד של 'סינמה סיטי' נגמרו באותן הקרנות בכורה ידועות לשימצה של 'מטריקס Reloaded', שנערכו בסאונד לקוי עד דפוק. לא בשביל זה נסענו עד לצומת גלילות. צופים שהתלוננו נתקלו בזלזול, ופתאום נחתנו אל המציאות. לשמרטפיה המובטחת אין זכר; למרות ההבטחות המפורשות, בסרטים של הסינמה סיטי יש הפסקות, ואפילו פרסומות; וה'סינמקס' – הקולנוע דמוי-האיימקס – אמנם עובד, אבל הקרין, מאז פתיחת הקומפלקס ועד היום, בדיוק סרט אחד(!) שנוצר עבור הפורמט הזה. כרגע, 'סינמה סיטי' הוא לא קולנוע גרוע במיוחד, הוא פשוט רחוק מגן העדן שהבטיחו לנו. סתם בית קולנוע. התאכזבנו.

טריילרים
הטריילר הטוב ביותר של שנת 2003, ואחד הטובים ביותר אי פעם, הגיע בדיוק יומיים אחרי תחילת השנה. כבר אז היה כמעט ברור שאת דג הזהב לטריילר השנה יקבל הטיזר של 'להרוג את ביל'. אומרים שאת הטיזר הזה ערך קוונטין טרנטינו עצמו, וזה מספיק כדי לחדש את תעודת הגאון שלו. המוזיקה, החרבות, האומה, והשילוב הכל כך מצוין בין המוזיקה לחרבות ולאומה. בלי קשר לסרט שממנו הוא לקוח, הטריילר הזה הוא יצירת מופת.

במקום השני, המרוחק אך המכובד, נמצא הטריילר מקפיא הדם של
'Lost Skeleton of Cadavra'. לא סביר שהסרט עצמו יעמוד ברף הגבוה שהטריילר הציב. צפו בו, אם תעזו.

על פרס הדג המלוח לטריילר הזוועתי של השנה נערך מאבק צמוד יותר מהמרוץ האחרון לנשיאות ארה"ב. חברי האקדמיה התלבטו רבות, אבל בסופו של דבר, בהפרש זעום, ההחלטה התקבלה: הטריילר
ל'תני סימן חיים' הסתפק במקום השני, בעיקר משום שיש לו ערך בידורי מסוים ("בית המשפט, המקום שקשה לעמוד בפניו"). לעומת זאת, לטריילר של 'החתול' – הדבר הזה שאמור להיות מבוסס על 'חתול תעלול' של דוקטור סוס – יש ערך רק בתור מעורר הקאה.

קרדיטים
מעטים בלבד יכולים להתחרות בפיקסאר בנושא כותרות הסיום. ב'מוצאים את נמו' – סרט חמוד בהחלט, אבל לא ממש ברמה הפיקסארית – אמנם לא היו "פספוסים" בסוף, אבל עדיין, הקרדיטים של הסרט היו משעשעים ביותר. אלא שאז הגיע רגע הסיום של 'מטריקס Revolutions', ושירה אדירה פרצה מכל גרון: מזל טוב, מזל טוב מאיה! שבועיים אחר כך האקדמיה עדיין פיזמה לעצמה ולחבריה "מזל טוב מאיה" (עד שהחברים שקלו ברצינות הרשמה לסדנה לעצבים). 'מטריקס Revolutions' זוכה בדג הזהב לכותרות הסיום המוצלחות של השנה.

שיר השנה
…אבל עם כל הכבוד ל"מזל טוב מאיה" (או בשמו הרשמי, 'נאבראס' של ג'ונו ריאקטור), הוא לא יכול לקחת את דג הזהב לשיר השנה מ'קרב ללא כבוד ואנושיות' של הוטאי טומיאסו, הידוע ביותר בכינויו "השיר מהטריילר של 'קיל ביל"'.

משחק
בדג הזהב לשחקן השנה זוכה ניקולס קייג'. פעמיים. כן, גם אנחנו מופתעים. למעשה, האלמטקטעד"א היתה בטוחה שהיא לא סובלת את ניקולס קייג', ופתאום האיש בא ומפגין משחק? ועוד פעמיים? צעד קטן מאחוריו נמצאים סוזן סרנדון מ'מייל לאור הירח', וכמובן, מלך ומלכת הכיתה: ג'וני דפ (ענק!) ב'שודדי הקאריביים' ואומה תורמן (אלוהית!) ב'להרוג את ביל'.

אין שום הפתעות בדג המלוח למשחק הגרוע של השנה: קיאנו ריבס, 'מטריקס Revolutions'. קיאנו, איך לומר בעדינות, לא כל כך מוצלח בהפגנת רגשות, וגם לכסות לו את העיניים לא עוזר. גם קארי-אן מוס, לורנס פישברן והילד המעצבן ההוא (שלמרות מחאותיו הנמרצות של הקהל, נשאר בסרט) הפליאו במשחק מינימליסטי ביותר, מה שעורר את החשד שמא מי שלא מבין מהחיים שלו בסיפור הזה הם לא השחקנים, אלא הבמאים. אבל היי, הסוכן סמית' היה דווקא מגניב.

הסרט המוזר של השנה
אני לא יפני. אם הייתי יפני, הייתי מבין יותר. אבל אני לא בטוח שאפילו יפנים באמת מבינים את 'המסע המופלא' ('Spirited Away'). הוא מבריק, הוא מרהיב והוא נפלא, והוא גם מאוד, מאוד מוזר. וזה, לשם הבהרה, דבר מצוין.

הסרט הגרוע של השנה
שוב הגיע הזמן להתנצלות: האקדמיה משתדלת להימנע מסרטים גרועים, ולכן רבים מהסרטים הגרועים ביותר של השנה לא יזכו לכבוד שבדג מלוח משלהם. לא, לא ראינו את 'תני סימן חיים', 'אמריקן טריפ', או 'לוכד החלומות'. כן ראינו את 'טומב ריידר: סוד החיים', 'בחורים רעים 2', 'פרדי נגד ג'ייסון', 'קורונדו' ו'מתנה משמים' – ומעל כולם מתנשא הזוכה בדג המלוח לסרט הגרוע ביותר לשנת 2003: 'ג'וני אינגליש'. הבדיחות בקומדיה הזאת הן כל כך צפויות מראש שהחליטו פשוט לוותר עליהן. רואן אטקינסון, שככל הנראה מסכים איתי, התאשפז לאחרונה במוסד לטיפול בדיכאון. אני מבין לליבו ומאחל לו החלמה מהירה. אבל לא מהירה מדי, אם אפשר. אנחנו באמת לא צריכים סרט המשך.

סרט השנה
היה כיף השנה. היו הרבה קרבות מגניבים מכל סוג אפשרי, אבל לא היה הרבה יותר מזה. היו הרבה סרטים השנה שמהם האקדמיה נהנתה, אבל מעטים מאוד שגרמו לה להתרגש. 'שיקגו' היה כיף מוזיקלי נהדר; 'המסע המופלא' היה מופלא; 'שר הטבעות' היה 'שר הטבעות', והיה, כמובן, ענק – אבל גם הפעם לא גרם לאקדמיה להתמכר לחלוטין; 'עיר האלוהים' הברזילאי היה מדהים; 'גיבור' היה הדבר הכי יפה שיש; 'אדפטיישן' היה התחכמות כיפית; 'שודדי הקאריביים' היה כיף נטו ו-'להרוג את ביל' הוא כיף שלא מהעולם הזה, החל מקצת לפני כותרות הפתיחה ועד למשפט הסיום. ברגע שיצאנו ממנו רצינו לראות אותו שוב. ולקנות את ה-DVD. ואת הפוסטר. והפסקול. ולקרוא רשימות אנציקלופדיות של עשרות הציטוטים והמחוות שהוא מכיל. ולבנות מקדש קטן לאומה. וללוסי לו, ולגו-גו יובארי. אבל, למרות כל זה, 'קיל ביל' היה בסך הכל חצי סרט. אפשר לתת פרס לחצי סרט?

אתם כבר יודעים את התשובה.

הזוכה בחצי דג זהב לחצי-סרט השנה הוא 'להרוג את ביל, פרק 1'. עכשיו רק חסר לקוונטין שהחצי השני לא יהיה טוב באותה המידה.

10 דקות של יאוש
ולסיום: בכל שנה בוחרת האקדמיה את הדקות הטובות ביותר בקולנוע השנה. השנה, באופן חד פעמי (אנחנו מקווים), אנחנו מגישים כשירות מיוחד לציבור גם את 10 הדקות המביכות של השנה.

10. הדקה האחרונה ב'קיוב 2': הקהל מגלה לזוועתו שאין פואנטה.
9. איזו דקה ייצוגית מ'ג'וני אינגליש'. בואו ניקח, לצורך הדוגמה, את זאת שבה מחרבנים לו על הראש.
8. הבריכה היקרה של מרטין לורנס ב'בחורים רעים 2' מתמוטטת ונופלת בפעם השניה, כי פעם אחת לא הספיקה.
7. די. ג'יי. מורפאוס נואם בפני קהל של אלפי בני ציון, ומשלהב אותם לרייב סוער. אני רוצה את הגלולה הכחולה, בבקשה.
6. 'פרדי נגד ג'ייסון': "אולי נוכל להשתמש בזה?!" אולי הרגע המצחיק ביותר בקולנוע השנה. בכוונה? לא ברור.
5. הראש של אריק באנה ('הענק') מתנפח. ונהיה ירוק. כנראה משהו שהוא אכל.
4. "אתה מזהה אותי, מיסטר אנדרסון?" ניאו, נעלול פלא, לא מבין.
3. הפעם הרביעית שבה מורמת למישהי השמלה ב'מתנה משמים'. בשלוש הפעמים הראשונות עוד חשבנו שאולי יש מאחורי זה איזה רעיון שאינו מתמצה במילה "פורנו".
2. מסיבת הפיג'מות, 'שיבת המלך': פיטר ג'קסון נפרד. ונפרד. ונפרד.
1. 'מטריקס Revolutions': טריניטי נפרדת. ונפרדת. ונפרדת. ונפרדת. ונפרדת.

20 דקות בגן עדן
ולסיום נוסף (אם ל'שר הטבעות' מותר, אז גם לנו): 20 הדקות הטובות של השנה בקולנוע, על פי בחירת האקדמיה.

20. 'לרכב על הלווייתן': על החוף, בדרך להצגת בית הספר.
19. 'אדפטיישן'. טווווווווווווווווווווווווווווווו.
18. מגנטו בורח מהכלא בסטייל, ב-'אקס-מן 2'
17. סמארה יוצאת. 'הצלצול'.
16. 'האויב שבפנים', הדקה האחרונה.
15. 'המסע המופלא': צ'יהירו יורדת במדרגות. לא, אני לא יכול להסביר למה דווקא הדקה הזאת.
14. החתול דה ז'ה וו מכה שנית, 'מטריקס Revolutions'.
13. סופו של ג'ו המצפצף, 'אכזריות בלתי נסבלת'.
12. 'שליחות קטלנית 3': "את מזכירה לי את אמא שלי". וזה מסביר כל כך הרבה.
11. 'הטיסה האחרונה של אוזיריס' – פורפליי, אלא מה.
10. הקרב הימי בתחילת 'אדון ומפקד: הצד הרחוק של העולם'.
9. 'להרוג את ביל: פרק 1': קפה וקורנפלקס אחרי הקרב בין "הכלה" לורניטה גרין.
8. קרב אחר – הבאטל הסופי, '8 מייל'.
7. קרב אחרון ודי: 'שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה' קפטן ג'ק (ג'וני דפ) נגד לגולאס (אורלנדו בלום). קרב הסיוף הטוב ביותר מאז 'הנסיכה הקסומה'.
6. היי! הידד! פילים הגיעו! 'שיבת המלך'.
5. מהספינה אל הרציף, ומהרציף, בארון, אל הספינה. מחזור חייהם של מהגרים ב'כנופיות ניו יורק'.
4. פופ, סיקס, סקוויש, אה-אה, סיסרו, ליפשיץ: טנגו בית הסוהר ב'שיקגו'.
3. סופה של אוטוסטרדת המידע. בכל זאת, היה שווה לראות את 'מטריקס Reloaded'.
2. הגיבור חסר השם עורך הדגמה בעזרת כוס תה והרבה מגילות. וגם פחות או יותר כל סצינה אחרת מ'גיבור'.
1. פיפין שר. 'שר הטבעות: שיבת המלך'.